האמנות שעשתה לי את השנה


רועי חפץ בתערוכה "ויקטוריה" בית אנה טיכו

נדמה לי שהשנה ראיתי יותר אמנות ממה שראיתי כל החיים. בלי צחוק, השנה האחרונה הייתה שופעת באירועי האמנות החשובים בעולם: הביאנלה בונציה, הדוקומנטה, אירוע הפיסול בעיר מונסטר בגרמניה, הביאנלה באיסטנבול… ובקיצור שפע לא רגיל. בתוך כל השפע הזה, ועל אף כל הנסיעות לחו"ל, גם בארץ הייתה שנה טובה. במוזיאונים הגדולים היו כמה תערוכות טובות שאפשרו חשיפה לאמנים צעירים, הייתה הביאנלה לנייר בירושלים, נפתחו מתחמי אמנות חדשים בכל רחבי הארץ, וגם הגלריות התעלו על עצמן השנה עם תערוכות יוצאות דופן. זו הייתה בחירה קשה, אבל מתוך כל אלה הצלחתי לסנן את התערוכות הבלתי נשכחות של השנה – לטעמי.
עריכה ותוכן: שני ורנר

"סטלה מאריס" תערוכת יחיד ליעקב דורצ'ין, גלריה גורדון
דורצ'ין הנפלא הוא אמן של מוזיאונים ופיסול חוצות, מתבקש כי לפסליו הענקיים, הכבדים והמונומנטליים יינתן מרחב להתבוננות. עם זאת, קרה משהו מעניין ומפתיע במפגש האינטימי שהתאפשר מולם בתערוכה בגלריה גורדון (ברח' בן יהודה); ואולי דווקא זה הדבר המאפיין ביותר את דורצ'ין, החשיפות של השימוש ברדי-מייד, כשמעשה האמנות הוא כמעט רק ההתקה של דבר אחד אל סביבה אחרת לחלוטין. כך, צינורות קירור ענקיים ששימשו בספינה ישנה מובאים אל חלל הגלריה ו"סותמים" אותה, באופן כזה אי אפשר שלא להתעמת עם רבדי ההיסטוריה, הכלכלה, התרבות והפוליטיקה אשר טמונים בחפץ בגלגולו המקורי והיום. התערוכה באתר גלריה גורדון

"ויקטוריה", תערוכת יחיד לרועי חפץ, בית אנה טיכו
רישומיו גדולי הממדים של רועי חפץ הם כמו מחול. אקספרסיביות משיכות המכחול ותנועת העיפרון חושפת את תנועת הגוף. זה המתאמץ להגיע לגבהים, הנחרט בחוזקה על הנייר, בלי טעויות ביד בוטחת. כתמי הצבע העזים, השימוש בצבעים וחומרים מיוחדים – חלקם נטמעים בנייר, חלקם מתפוררים כאבק, הכול נספג יחד. כמו גוף צעיר מלא חיים וגוף מזדקן, והכל מכוסה באיפור מטשטש כביכול. העיסוק בדמויות הנשים הטרנסג'נדריות חשף באומץ פן פסיכולוגי בהתמודדות הדומה של רועי בעצמה עם שינויי הגוף בעבר ובהווה. ראוי לציין גם את אוצרותה המדויקת של תמנע זליגמן שהוסיפה רבות לרושם של התערוכה. התערוכה באתר מוזיאון ישראל


יעקב דורצ'ין בתערוכה "סטלה מאריס", גלריה גורדון

"ורק מן הפתאום ההוא והלאה” תערוכת יחיד למארק יאשאייב, מוזיאון תל אביב
המון צלמים עכשוויים עוסקים כיום במבט רפלקסיבי על המדיום, כאילו המודרניזם הגיע לצילום רק עכשיו. זה כמעט מתבקש בתוך שפע הצילומים והצלמים והפריצות בתחום, שהאמנים ישאלו את עצמם במה הם מתייחדים ומה טיבו של הצילום בכלל. זה מאתגר לעסוק בשאלות פורמליות במדיום שמהותו הבסיסית היא דימוי ונרטיב. אולי בשל כך תערוכתו של יאשייב התבלטה ביחס לשאר. בחוכמתו וברגישותו הצליח יאשייב לעסוק בשאלות פנים-אמנותיות של הצילום: זמן, קומפוזיציה, מימזיס ועוד ועדיין לא לאבד את קסמו של הדימוי. שלא לדבר על ההצבה המעולה ששיבשה ולו במעט את פרספקטיבת חלל הגלריה. התערוכה באתר מוזיאון תל אביב


מארק יאשאייב בתערוכה "ורק מן הפתאום ההוא והלאה”, מוזיאון תל אביב

"מטמורפוזות" תערוכת יחיד לרחל קיני, גלריה רוזנפלד
רחל קיני תמיד הייתה אהובה עליי, בין אם בפסליה הקטנטנים והשבירים ובין אם בציורי צבעי המים שלה. שפת הביטוי העדינה והרגישה שלה מציעה מבט חושפני ובלתי מתפשר על נושאים אינטימיים של מיניות, גוף נשי, הריון ולידה. התערוכה עסקה רבות בשינוי שעובר הגוף הנשי בתהליך ההיריון ובמיוחד בלידה. זו הייתה תערוכה מרגשת, רבודה ואינטנסיבית מאוד, על אף השימוש במדיום אחד, עדין כביכול. התערוכה באתר גלריה רוזנפלד


רחל קיני בתערוכה "מטמורפוזות", גלריה רוזנפלד

"אות מאיראן" תערוכה קבוצתית, מוזיאון האיסלאם
תערוכה זו עסקה כעקרון בעיצוב, מדיום שאנו פחות עוסקים בו כאן – על אף קרבתו הרבה לאמנות הפלסטית. אך טשטוש הגבולות בין הדברים נכח במיוחד בתערוכה זו שהציגה מבחר כרזות של מיטב המעצבים מאיראן. מה רב היה הקסם במגוון האפשרויות בשימוש בקליגרפיה והערבסק. עיצוב יצירתי שאמנם מתרחק מדימוי ויזואלי אך עושה פלאים בשימוש באותיות ובסמלים במקום זאת. זו הייתה תערוכה שפתחה צוהר אל עולם אחר, שאמור להיות קרוב אלינו, ועם זאת רחוק כל כך. התערוכה באתר מוזיאון האיסלאם

ולסיכום – מה נאמר? תודה על ששפר עלינו הגורל באמנות מקומית איכותית, עשירה, אמיצה ובלתי מתפשרת. מי ייתן וגם השנה הבאה תביא עלינו ברכה דומה.
חג שמח לכולם, ושתהיה שנה טובה.


מראה הצבה בתערוכה "אות מאיראן, מוזיאון האיסלאם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *