תערוכות בוגרים – המלצות הסופ"ש 19-21.7


אדווה רז, "בשם האב", תערוכת בוגרים בית ספר מנשר

ובכן רבותיי, הגיעה התקופה הזאת בשנה, עונת תערוכות הגמר של בתי הספר לאמנות. בכל שנה אני ברגשות מעורבים ביחס לדבר הזה; תערוכות הבוגרים טומנות בחובן כל כך הרבה התרגשות, אבל גם לא מעט אכזבה, שהרי מרבית בוגרי בתי הספר לאמנות נעלמים מהר מאוד מהשטח. בהתאמה, גם בתערוכות עצמן רוב העבודות פשוט אינן טובות מספיק, וביניהן קל מאוד לזהות את האמנים הצעירים הבולטים, אלה שדווקא יש בעבודת הגמר שלהם איזה פוטנציאל גלום ששווה לעקוב אחריו. לקראת סוף השבוע, רגע לפני שכמה מהתערוכות נסגרות (ואחרות נפתחות), להלן סיכום ביניים של המחטים שבכל זאת שווה לצאת ולחפש בתוך ערמות השחת.
עריכה ותוכן: שני ורנר

מנשר לאמנות, תערוכת בוגרי המחלקות לצילום ולאמנות
תערוכה זו ללא ספק הייתה הפתעת השנה מבחינתי. דווקא בית הספר מנשר – זה שיש לו הילה פחות נוצצת, ועם מספר תלמידים מועט יחסית במחלקות הצילום והאמנות – הפיק השנה תערוכה טובה עם די הרבה עבודות ברמה גבוהה. לפני כשנה מונה ליאור גריידי לראש המחלקה לאמנות, וכנראה שהשינוי הזה עשה טוב לתלמידים. נדמה לי שכשאמן בסדר גודל כזה מכוון סטודנטים, הוא יכול להחדיר בהם רוח עשייה יומרנית יותר, כזו שניכרת בה מחשבה תחילה, הידוק ואיסוף התכנים ובחירה נכונה של המדיום בהם יועברו. בתערוכה כמכלול, ניתן היה לראות שיש תשומת לב לשפה האמנותית העכשווית, תעוזה בחציית גבולות מדיומליים, עיסוק בקראפט ובטקסטיל (שהנו פופולרי מאוד בימינו) ומיצבים גדולי ממדים וברמה טכנית גבוהה. בתוך כך, שני פרויקטים התבלטו במיוחד בתערוכה:
מאי לייטר, "The World is Not Enough": אמנות אקולוגית, או אמנות בעלת אג'נדה כזו היא עוד היבט בולט במיוחד באמנות העכשווית. נדמה כי קשה להתעלם ממצבו העגום של כדה"א, וכך הרגישה גם אמנית צעירה זו. במהלך מבריק כמעט, הפכה לייטר בקבוקי קוקה קולה ישנים לחוטים דקים מהם יצרה מערך אורגני מדומה, מעין חממת צמחים ענקיים ובלתי אפשריים. הוסיפו לאפקט מעורר המחשבה גם התאורה האפלה (שכן את חוטי הבקבוקים ניתן לראות רק באור ישיר ועל רקע שחור), והעובדה ששפכה שמן מנועים על הרצפה.
אדווה רז, "בשם האב": יש אמנות שלא זקוקה למלים גדולות, או למחוות שעולות על גדותיהן, והיא פשוט מצליחה לגעת לך בלב. כזהו המיצב של אדווה רז, בעיניי – העבודה הכי מהודקת ומדויקת שראיתי בכל התערוכות השנה. באסתטיקה מינימליסטית, סאונד עוטף ורציני ואוצרות חכמה, הצליחה רז לגולל את סיפור השכול שלה במות אביה. בתוך סיפור זה נרמזת גם הערה פמיניסטית אנטי-דתית, נוסח אמנות נשית בשנות ה-70 בישראל, מסורת שרז בהחלט יכולה לקשור עצמה אליה.
שימו לב, התערוכה מוצגת רק עד יום חמישי 19.7 בשעה 19:00. דוד חכמי 18, תל אביב. אירוע פייסבוק


שיר הנדלסמן "Morendo", תערוכת בוגרים שנקר

שנקר, תערוכת בוגרי המחלקה לאמנות
כמו שאחת הפתיעה לטובה, כך השנייה הפתיעה לרעה. המחלקה לאמנות בשנקר סיימה את השנה עם יותר מארבעים בוגרים (!) מספר אסטרונומי, חריג ואמור להיות גם משמח. עם זאת, התערוכה השנה הייתה דלה ומאכזבת ואפילו בין שלל הפרויקטים, היה קשה למצוא משהו מעניין באמת. הוסיפו לתחושת האכזבה גם הגשה ענייה ולא מכבדת. מעבר לחללים המוזנחים ממילא של בית הספר, נדמה שלא הייתה מחשבה אוצרותית עמוקה מאחורי התלייה. בנוסף, הטקסטים לא הוצגו לצד העבודות אלא רוכזו בחוברת מביכה ממש. במיוחד כשמדובר בבית ספר לעיצוב ולאמנות, גם באמצעים דלים ניתן היה להראות מעט יותר מחשבה יצירתית ומעוף. בכל זאת, הפרוייקט שעלה באופן יחסי על האחרים:
שיר הנדלסמן "Morendo": הכניסה לחלל בו מוצגת עבודתו של הנדלסמן היא דרך וילון רצועות מוזהבות, כמעין דלת כניסה למסיבת דיסקו נוצצת. בתוך החדר החשוך מוצגות שתי עבודות וידאו זו מול זו והחדר נחלק לשניים על ידי זוג מצלתיים תלוי על חבל מתוח, רחוקות ומופרדות זו מזו, כמו על בלימה, במפגש שלעולם לא יתקיים. העבודה משחזרת מפגש אקראי וקצר בין זוג לשעבר אשר נפגש לאחר שנים רבות שהיו בנפרד. הרגע הסתמי שהתרחש בתחנת דלק מקבל בעבודה נופך מלא פאתוס, כאילו הייתה בו משמעות גדולה יותר מזו המובנת מאליה.
התערוכה מוצגת עד 26.7. ז׳בוטינסקי 8, רמת-גן (בנין עלית). אירוע פייסבוק

המדרשה, "תרגילי גמישות" תערוכת בוגרי התכנית ללימודי המשך באמנות. אוצרת: נגה דוידסון
בשונה משתי התערוכות הקודמות, תערוכה זו מרכזת את בוגרי לימודי ההמשך של המדרשה, דהיינו תכנית מקבילה לתואר שני וסטודנטים שאמורים להיות רציניים ובשלים יותר. ראשית, יש לומר שהתערוכה סיפקה בדיוק את הציפיות שהיו ממנה: מספר קטן יותר של בוגרים, עבודות מושקעות והגשה טובה ומקצועית – עם אוצרת, עם טקסט, עם אתר – ובקיצור מה שבעיני נחשב ככיבוד ראוי של המעמד. הבחירה להביא אוצרת חיצונית לתערוכה, ראויה אף היא לתשומת לב, במיוחד שדוידסון הצהירה על כוונתה לבחון את המפגש בין האופי הידוע מראש של "תערוכת בוגרים" לבין אופי האוצרות של "תערוכה קבוצתית". אחד האופנים לעשות זאת לטענתה, היה לא רק לתת לכל בוגר חלל תצוגה נפרד אלא גם לערבב בין העבודות ולהציע מפגשים חדשים ביניהן. הלכה למעשה, נראה שזה רק תירוץ להציג עבודות של משה רואס בשתי הקומות של הגלריה. שהרי רואס הוא הכוכב של התערוכה, זה ברור.
עבודותיו של משה רואס הן פסלים גדולים מאוד עשויים כהיברידים מחומרים שונים – פיסות עץ, תחבושות, חוטים, פלסטיק וסיליקון, שריונות צב, עור גדי ועוד. את רוב הדברים הללו ניתן למצוא בחוף הים, פסולת שאין לה דורש. אם כן, היצירה של רואס מתחילה בפעולה רומנטית כמעט, שיטוט על שפת ים, ליקוט חפצים שהגיעו אולי ממחוזות רחוקים, פנטזיות של יורדי ים, וגם נגיעה בלבו הגוסס של הטבע. העבודות נדמות ליצורי כלאיים אורגניים, מרובי רגליים ועטורי זנב, ולרגע אחד נדמה כאילו הצליח רואס לברוא מתוך המוות חיים חדשים, ועוד רגע יתעוררו כל אלה.
התערוכה מוצגת עד 28.7. גלריית המדרשה, הירקון 19, תל אביב. אתר התערוכה

בסוף השבוע ובשבוע הבא תפתחנה התערוכות בבצלאל ובמדרשה (תואר ראשון), אלה שני בתי הספר הגדולים והמבוססים יותר, ונראה איזה הפתעות טמונות לנו שם.
ובינתיים, מאחלים לכולכם סופ"ש טרי ורענן,
שני ורנר וצוות Talking Art

לרשימת כל תערוכות הבוגרים באתר פורטפוליו בקישור


משה רואס, תערוכת בוגרים לימודי המשך, המדרשה. צילום: בצלאל בן חיים

תגובה אחת בנושא “תערוכות בוגרים – המלצות הסופ"ש 19-21.7

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *