ארכיון תגיות: מוזיאון חיפה לאמנות

אינטימיות. המלצות הסופ"ש 15-17.2.17


"זן נזיל", תערוכת יחיד לתמר רודד שבתאי. אוצרת: כרמית בלומנזון

כותרת ההמלצות שלנו הפעם הובילה אותי שוב אל ז'אן פול סארטר וגם לציטוט הבא "אז זה הגיהנום. לעולם לא הייתי מאמין לזה. אתה זוכר: האש והגפרית, העינויים. אה! כמה מגוחך. אין צורך בעינוי, הגיהנום זה הזולת" (מתוך המחזה "אין יציאה"). התערוכות המומלצות הפעם עוסקות כולן בדיוק בכך – בקשר שלנו עם עצמנו ועם האחרים. בתערוכה החדשה בגלריה רו-ארט יציג ערן וולקבסקי ציורים העוסקים במרחבים הדומסטיים. תמר רודד שבתאי תציג בגלריה מנשר רישומים של בני אדם מיוחדים מאוד שיכולים באמת לגעת בעצמם, ואשכול התערוכות במוזיאון חיפה ידבר על אבדן הפרטיות בעידן העכשווי. ובטון אחר לגמרי יש לנו גם מ-ל-א סיורים חדשים ומרגשים בארץ ואירופה, אז שווה לגלול לסוף.
עריכה ותוכן: שני ורנר

רוצים לקבל את כל ההמלצות ישירות למייל? הרשמו לניוזלטר שלנו, בקישור

להמשיך לקרוא

מנהרת הזמן – המלצות הסופ"ש 21-23.7.16


רונית פורת, ציד הזמן, גלריה אינדי

עריכה ותוכן: שני ורנר

אי אפשר להשתחרר מהעבר, כך אומרים, וכנראה שהדבר נכון – גם כשעוסקים באמנות סופר עכשווית ואפילו אוונגרדית. הסופ"ש הקרוב שולח אותנו אל ברלין שנת 1931, אל המודרניזם הישראלי של שנות ה-70, אל גנזכי מוזיאון הטבע של בית חנקין ואפילו אל מצרים העתיקה – וכל זה בחסות האמנות העכשווית ש"מתלבשת" אל רפרנסים מהעבר. קחו את המצפן והמשקפת והיכונו למסע במנהרת הזמן:

להמשיך לקרוא

התערוכה: מן- המוכן. מאה שנה לרדי- מייד

ביום שבת ה- 7.9.13 תפתח במוזיאון חיפה התערוכה: מן- המוכן. מאה שנה לרדי- מייד. בתערוכה יוצגו עבודות של 37 אמנים עכשוויים אשר פורסות טווח רחב של מחוות, התרסות והתגרויות ביחס למהלך של דושאן, ששינה את פני האמנות ואת אופן פעולתו של האמן בעולם. 

אוצרת: רותי דירקטור.

מן הטקסט המלווה את התערוכה:

השנה 1913, המקום – פריז. מרסל דושאן היה אז בן 26. הוא לקח גלגל אופניים ושרפרף מטבח, חיבר אותם יחד באמצעות מזלג האופניים והציב אותם בסטודיו שלו. את המושג "רדי-מייד" טבע שנתיים מאוחר יותר, בהיותו בניו יורק. גלגל האופניים והשרפרף המקוריים אבדו, אך בתולדות האמנות שמור להם מקום של כבוד כרדי-מייד הראשון. בדיעבד, היה זה אחד המהלכים הנועזים והמהפכניים ביותר בתולדות האמנות המודרנית, והצעה שהשפעתה על התפתחות האמנות מאז ואילך הייתה מרחיקת לכת.

דושאן הראה לנו שכישוריו של אמן הם, בין השאר, ביכולתו להצביע על דבר-מה קיים, ולאו דווקא ביכולתו לייצר דבר-מה חדש. בחירתו של אמן בחפץ מן-המוכן (רדי-מייד), כפי שהראה דושאן, מעניקה לחפץ זה מובן וקיום חדשים בעולם. היש מהפכה גדולה מזו?

במלאת מאה שנה ל"גלגל אופניים" מתבקש לבחון מחדש את משמעותה של מורשת דושאן. האם קיימת היום אמנות שאיננה לקיחה, שאילה, ניכוס של חפצים מן-המוכן או הצבעה עליהם? האם אמנות המאה ה 21- יכולה להתנער מרודנותו של הרדי-מייד, ועם זאת, לחמוק מהגדרתה כחפץ ולפיכך כסחורה? ולמעשה – האם נותר היבט רדיקלי לשימוש בחפץ מן-המוכן, בעולם שבו החפצים הם לב ליבה של השיטה הקפיטליסטית?

The ready made cuntenial_invitatio_final

ההזמנה לתערוכה

עידו אברמסון – Dromedary 2010

עידו אברמסון, Dromedary

עדי ברנדה, מייד אין צ'יינה, 2010

עדי ברנדה, מייד אין צ'יינה, 2010