כולנו מתנהלים ביום יום שלנו על האדמה, לא תמיד חושבים על מה שנמצא מתחת לרגלינו בזמן שאנחנו אצים רצים בעמל יומנו. כמו בכל דבר שלוקחים כמובן מאליו, שווה לפעמים לקחת רגע לגרד מעט מתחת לפני השטח כדי לנסות לגלות אמיתות שאינן חשופות בשגרה. תערוכות השבוע מעמיקות אל תוך האדמה ויוצרות זוויות מבט חדשות על השגרתי כביכול.

בגלריה 4 מציגה האמנית הצעירה שני אביבי תערוכה העוסקת בנושא תמים למראה אך למעשה נפיץ וטעון; במוזיאון פתח תקוה נפתחות לא פחות משמונה תערוכות יחיד העוסקות בהיבטים שונים של הזמן והמקום הנוכחי; בגלריה בגליל ניגשות פאולה עליון ונטלי קוסקי אל הדימוי המקומי כל כך של הצבר דווקא במבט מן החוץ. וגם אנחנו מציעים מבט שהוא גם מבפנים וגם מבחוץ על סצינות האמנות של ערי האמנות הגדולות באירופה עם סיורי הלוקאלז שלנו בחג המולד והשנה האזרחית החדשה.

שיהיה סוף שבוע נעים ומקורקע
שני ורנר וצוות Talking Art

שני אביבי, מתוך תערוכה בגלריה 4, תל אביב

'עצים מתחזים ליער: חלק א', תערוכת יחיד של שני אביבי. אוצרת: אורית מור

החורשות והיערות הישראליים הם מקור גאווה ויעד פופולארי לטיולי משפחות. כולנו בילינו על שולחנות הפיקניק בחניונים והשתתפנו באירועי נטיעות בט"ו בשבט. אך האם מתחת לכל הירוק הזה מסתתרת מציאות מורכבת? בתערוכת היחיד הראשונה שלה ניגשת האמנית הצעירה שני אביבי לטפל בנושא נפיץ במיוחד – השימוש שעשתה המדינה הצעירה בנטיעות וייעור כדי להסתיר את שרידיה של מלחמת העצמאות ואת הכפרים שננטשו. אביבי יצאה למסע מחקרי בין ארכיונים ויערות וחשפה אמיתות שגם אם אינן תמיד נוחות, הן מאירות עוד נדבך מחיינו במקום הזה. את שני אנחנו מכירים עוד מימיה כסטודנטית בביקורי סטודיו שערכנו אצלה וכבר אז התרשמנו מאמנית שכבר יש לה חזון אמנותי ונכונות להגשים אותו. בשיחותנו איתה זיהינו פוטנציאל רב שסיקרן אותנו, התערוכה הנוכחית שהיא תערוכת פרס לבוגרת מצטיינת – מעידה שאנחנו לא היחידים שזיהינו את אותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.12, 19:00, גלריה 4, רחוב פלורנטין 6, תל אביב. אירוע פייסבוק

'אזורי מחיה' מחזור תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה. אוצרוּת: ד"ר אירנה גורדון,  דניאל צדקה-כהן ואייג'יי וויסבארד

מחזור תערוכות מוזיאלי שמוקדש כולו לנושא-על אחד מאפשר התעמקות שכנראה לא היתה מתאפשרת בתערוכה אחת – מקיפה ככל שתהיה. ריבוי הקולות מאפשר להביט על הנושא ממגוון רחב של זוויות ומרחיב את נקודת המבט שלנו כצופים. השבוע יפתחו במוזיאון פתח תקווה לא פחות משמונה תערוכות יחיד בו זמנית, כאשר כולן מציעות פרשנויות שונות לזמן והמרחב הנוכחיים, עם ההצפה החושית, תחושת העודפות שלו והחשש מהעתיד הלא ידוע. פיטר יעקב מלץ לוקח שאלות בנאליות ממנוע החיפוש של גוגל ומחזיר אותן לקנה מידה אנושי באמצעות הפעולה הרישומית. תומר ספיר מציג מיצב קולנועי מרשים ואפוקליפטי הנוגע בחוסר יכולתה של האנושות להתמודד עם האיום האקלימי המונח לפתחה. דינה גולדשטיין עושה שימוש באמצעים פשוטים לכאורה כמו קולאז' ומשחקי תאורה כדי ליצור עולמות פנטסטיים ומוזרים. עוד נפתחות תערוכות של אלכסנדרה צוקרמן, מאיה כהן לוי, עמי רביב, אלירן דהן ותערוכת מחווה לאנימטור גיל אלקבץ. שווה להגיע.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.12, 20:00, מוזיאון פתח תקווה, ארלוזורוב 30, פתח תקווה.  פרטים נוספים באתר המוזיאון

'ארץ / מולדת', תערוכה זוגית של פאולה עליון ונטלי קוסקי. אוצרת: הגר רבן

הצבר הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של החיים בארץ הזו. במהלך השנים אימץ לעצמו הישראלי השורשי את הכינו "צבר" כדי להעיד על עצמו כמחוספס וקוצני מבחוץ אך רך ועדין מבפנים. גם אמנים פלסטינים וערבים משתמשים בדימוי הצבר כסמל זהותי שבא לידי ביטוי גם בצמחים עצמם הגדלים בגבולות בין חלקות חקלאיות בכפרים. דימוי הצבר משמש תמיד כסמל לשורשיות ומקומיות, אך מה יחסם של מהגרים לדימוי הזה? האמניות פאולה עליון ונטלי קוסקי ניגשות לדימוי הטעון של הצבר דרך חוויית החיים שלהן כמהגרות – אל השורשיות שלו הן מגיעות ממקום תלוש, אל המקומיות שלו הן מגיעות דווקא מבחוץ. נראה שהאמניות לא מנסות בהכרח לנכס לעצמן את הצבר אלא דווקא לנסות לפרק, לטשטש ולעדן אותו מעט. את הערכים שהוא מייצג כמו העמקת שורשים והצמדות עקשנית לטריטוריה הן מבקשות אולי להחליף בגישה נזילה ומאפשרת יותר, כזו שתאפשר מקום למגוון רחב של תפיסות חיים.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 14.12, 18:00, גלריה בגליל, בניין קיי, ביה”ס לניהול ע”ש סר הארי סולומון, המכללה האקדמית גליל מערבי, עכו.  אירוע פייסבוק

סיורי כריסמס וסוף השנה באירופה
בתקופה הקסומה ביותר לבקר באירופה אנחנו יוצאים לסיורים במרכזי האמנות החשובים של היבשת.

לכבוד החורף והחגים תפרנו לכם כמה וכמה סיורי אמנות רחוב וגלריות בפריז, לונדון וברלין.

לצד השווקים המיוחדים והיין החם, אנחנו מזמינים אתכם לבוא לדבר אמנות באירופה, בעברית!

פרטים והרשמה בקישור

דינה גולדשטיין, מתוך תערוכה במוזיאון פתח תקווה

אם יסלחו לנו על הסטריאוטיפ, הביאנלה לרישום היא אירוע אמנות ירושלמי מאוד. לקחת מדיום ותיק ובעל מוניטין מיושן ורציני, לעדכן אותו ולטעון בו רלבנטיות עכשווית, כל זאת מבלי לשכוח את המסורת – אין כמו הסצינה הירושלמית כדי לעשות את זה. כמובן שאם אפשר לעשות זאת בחללי אמנות מגוונים ומרשימים בהם נוכחת ההיסטוריה המסוכסכת של העיר המיוחדת הזו – מה טוב. כמו תמיד באירוע הזה, לא מסתפקים בפחם על נייר והפרשנות למונח "רישום" היא רחבה כמעט כמו מספר האמנים המשתתפים.

זוהי הפעם השמינית בה מתרחשת הביאנלה לרישום, ועם הזמן המוטיבציה רק עולה – יותר משבעים אמנים, על פני שישה חללי אמנות שהם מגוונים ושונים מאוד, אבל גם נמצאים כולם במרחק הליכה נוח ולכן אידאלי ליום אמנות ירושלמי מהנה ומרתק.

אנחנו כאן כדי לעשות קצת סדר ולשים את הזרקור על הדברים שעניינו אותנו במיוחד, אך כמו תמיד אנחנו מעודדים אתכם להיכנס לאתר הביאנלה ולבחור בעצמכם מתוך ההיצע העשיר.

כל התערוכות פתוחות ומוצגות עד 25.2.2023

שיהיה סוף שבוע נעים וחמים,
שני ורנר וצוות Talking Art

אבי סבח ומיכל סופיה טוביאס, מתוך תערוכה בבית האמנים, ירושלים. צילום: אלעד שריג

'יותר מאחד', תערוכה קבוצתית בבית האמנים ירושלים. אוצרת: אירית הדר

התערוכה המרכזית של הביאנלה נושאת את שמה 'יותר מאחד' שמתייחס לנושא שנבחר לה השנה – רישומים שאינם עומדים בפני עצמם, אלא הם חלק מסדרה או מקבץ. הפעם חיפשה אירית הדר – האוצרת הראשית של הביאנלה, לא את המופעים היחידאיים של הברקה רישומית, אלא את המהלך הכולל, את הסיפור ואת האבולוציה של הרישום. כמובן שמדיום הרישום, כמדיום מהיר יחסית, הוא אידאלי לסוג כזה של חשיבה סדרתית ולכן ניתן למצוא כאן כמה מקבצי עבודות אפקטיביים ונוגעים ללב. למשל עבודתם המשותפת של מיכל סופיה טוביאס ואבי סבח שמשלבת בין רישומים של שניהם לבין מערכי גרמי השמיים המחוררים בקיר שהם חלק מהפרקטיקה האמנותית של טוביאס; או סדרת הרישומים הצבעוניים של דוד דובשני שנוצרו בהשראת הדפסים אירופאים מהמאה ה 17 של מלחמות דת וכיבוש אמריקה. נקודת פתיחה חזקה לביאנלה.
רשימת האמנים המלאה ועוד מידע באתר​

בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים, שעות פתיחה: שני-חמישי 10:00-18:00; שבת 11:00-14:00, ראשון ושישי סגור

'חושך זה וזה', תערוכה קבוצתית בגלריית המפעל. אוצר: מידד אליהו

אם קישרנו בין רישום לבין הפחם השחור, הרי שאפלה אינה זרה לעוסקים ברישום. נוכל גם להיות מעט פילוסופיים ואפילו פואטיים, ולומר שנקודת ההתחלה של הרישום היא האפלה. זוהי גם נקודת המוצא ממנה יצר מידד אליהו את התערוכה בגלריה המפעל. התערוכה שאצר אליהו נוגעת לרגע טראומתי בתולדות הבניין עצמו בו מתרחשת התערוכה – הרגע בו ננטש מיושביו בעקבות המלחמה ב1948. נקודת הפתיחה הזו ממלאת את חלל הגלריה שהיה פעם בית מגורים, ברוחות העבר בדמות דיוקנאות מלחמה, סצינות הרס ובניה ומסכות גרוטסקיות. בירושלים, ובישראל בכלל, איפה שתחפור קצת תגלה את שייריו של עבר סבוך שאת משקעיו אנו חווים עד ימינו אנו. התערוכה הזו מבקשת מאיתנו להישיר מבט אל האפלה ואלי כך למצוא את הדרך אל האור.
בהשתתפות: אורית אדר בכר, רעיה ברוקנטל, אילנה חמאוי, מיכל לזרוביץ, נטע ליבר שפר, ראובן קופרמן

גלריה המפעל, רחוב המערביים 3, ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 11:00-00:00, שישי 10:00-16:00, שבת סגור

‘ליל חלום', תערוכה קבוצתית בגלריה ברבור. אוצרוּת: אברהם קריצמן ורעות ישעיהו

אפלה אחרת היא זו של הלילה והשינה שמגיעה איתו. החלום הוא המקור הראשון והזמין ביותר לדימויים פנטסטיים ומשונים בחיי היומיום שלנו ותנועות אמנות רבות (כמו הדאדא והסוריאליזם למשל) העלו על נס את החלום כמקור אותנטי של חיבור אל התת מודע ואל הווייתו האמיתית של האדם ללא הגבולות של החיים הערים. כמובן שגם הפסיכולוגיה המודרנית מבית מדרשו של פרויד יוצאת מנקודת הנחה כי הדימויים שנגלים אלינו בחלום הם בעלי משמעות סימבולית שמתוך הניתוח שלהם ניתן להגיע לפריצות דרך נפשיות. מתוך הטשטוש שבין הממשי לחלומי יוצאים הדימויים שבתערוכה הזו. כמו בחלום, העולם שנגלה בהם הוא מוכר – אבל אחר, ומאוד מפתה לנסות לחלץ ממנו משמעויות עמוקות. אך לפני שצוללים לניתוחים כאלה ואחרים, אפשר גם פשוט לתת לו לסחוף אותנו ולראות לאן נגיע.

בהשתתפות: טמיר חן, רון חן, טליה ישראלי, גבריאלה קליין, רחל רבינוביץ

גלריה ברבור, הסורג 2, ירושלים. שעות פתיחה: שני-חמישי 16:00-20:00, שישי 11:00-14:00, שבת וראשון סגור

'רישום ברצף', תערוכה קבוצתית בסדנת ההדפס. אוצר: אריק קילמניק

הקשר בין רישום להדפס הוא מובהק וארוך שנים. למעשה ניתן לומר שמטרתו הראשונה של ההדפס היא להפוך את הרישום מאירוע יחיד חד פעמי, לאובייקט שניתן לשכפל ולהפיץ. לעתים קרובות, לעין הבלתי מיומנת ניתן להתבלבל בין רישום ישיר לבין תוצריו של מכבש הדפוס. אם כבר הגדרנו את הביאנלה לרישום כאירוע ירושלמי מאוד, הרי שסדנת ההדפס היא מוסד ירושלמי מובהק. בית אבן מרשים השוכן בצומת שבין מזרח העיר הערבית, מאה שערים החרדית ומערב העיר. בתוך כתליה העבים של הסדנא עוסקים אנשי מקצוע מיומנים בטכניקות שחלקן בנות מאות שנים ומתוך המסורת והוירטואוזיות הטכנית מקפידים שלא ליפול לתוך מלכודות של נוסטלגיה מתקתקה ולא שוכחים לחבר את העשייה להוויה העדכנית והרוטטת של הזמן והמקום בהם הם פועלים. בנוסף לסדנאות המאובזרות, התחדשו כאן בחללי תצוגה מוקפדים ונעימים והתערוכה המוצגת כעת מוקדשת לנושא שגם הוא משותף להדפס ולנושא הביאנלה – סדרתיות ורצף.
מידע נוסף באתר​

בהשתתפות: דיויד אייזקס, יעל בוברמן־אטאס, מיה בלוך, מיכל בקי, אפרת גל־נור, רותי דה פריס, נועה הגלעדי, יונתן הירשפלד, מיכאל רורברגר, עתליה שחר

סדנת ההדפס ירושלים, רחוב שבטי ישראל 38 (פינת הנביאים), ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 15:00-08:00, בימי שישי בתיאום מראש, שבת סגור

נועה הגלעדי, מתוך התערוכה בסדנת ההדפס

אמנות מתקשרת אצל רבים מאיתנו עם שחרור מוחלט מחוקים ומוסכמות – אותו "חופש יצירתי" מקודש שיש להגן עליו בחירוף נפש כאשר הוא בסכנה. תערוכות השבוע הולכות לכאורה בכיוון הפוך, הן מציגות את תוצריהם של מהלכים אמנותיים שמקורם במערכות של חוקים וכללים שמגיעים מהאמנים והאמניות עצמם. התוצאות מוכיחות ששחרור הוא לא ערך עליון בהכרח והחופש האמיתי יכול להמצא דווקא בתוך המסגרת.

בגלריה ברוורמן הופכת נירה פרג אלמנטים של שליטה וארגון קהל לאובייקטים פיסוליים; במוזיאון בת ים ובבית שלום אש בבת ים תערוכה שאפתנית מחברת בין עזבונו של אמן נשכח לנקודת המבט של אמנים עכשוויים; בגלריה רוזנפלד שי דרור מצביע על התשוקה והדחיה של האדם העכשווי מהטבע; ובפינת הבונוס דן אורמיאן משיק ספר אמן שמציג את תוצריו של "ריטריט" רישום שיצר לעצמו.

מאחלים לכולנו סופ"ש של שחרור,

שני ורנר וצוות Talking Art

יששכר בר ריבק, מתוך הסדרה "שטעטל ביתי החרב הוא זיכרון", מוזיאון בת ים

"תוספת שבת", תערוכת יחיד של נירה פרג. אוצר: עמי ברק

גבולות, מחסומים ופוליטיקה נפיצה אינם זרים לעבודתה של נירה פרג. זכורה במיוחד עבודת הוידאו המונומנטלית שלה שעסקה במשטר ההפרדה והחיבור הקפדניים שמאחורי הקלעים של מערת המכפלה בחברון. בעבודה על תערוכתה הנוכחית הגיעו המחסומים לתוך המרחב האינטימי ביותר של האמנית – הסטודיו. הסגרים הכריחו את פרג להשאר בפנים ולהביא את מושאי המחקר שלה אליה. גם להגבלות וחוקים פרג אינה זרה – לעתים קרובות היא יוצרת לעצמה סטים של חוקים שהיא מחוייבת לפעול לפיהם במטרה ליצור את עבודתה. מחסומים, גדרות ניידות, קונוסים זוהרים ואמצעי הגבלה אחרים הפכו בסטודיו של פרג לאלמנטים פיסוליים וקישוטיים, הופשטו ממשמעותם המקורית ונטענו במשמעות חדשה.

בערב הפתיחה בשעה 19:30 יתקיים פרפורמנס בהשתתפות רקדנית.
אירוע פתיחה: יום שישי, 8.7, 18:00-22:00, גלריה ברוורמן, אילת 33 תל אביב
אודות התערוכה באתר הגלריה בקישור

״סערה בכוס תה: יששכר בר ריבק בדיאלוג״, תערוכה קבוצתית. אוצרות: נעמה ערד והילה כהן-שניידרמן

לפעמים הכל תלוי באיך מסתכלים על הדברים. למשל, אוצרת במוזיאון יכולה להסתכל על עזבונו של אמן נשכח שנתרם לאוסף שבאחריותה כמטרד שמפריע לה בעבודת האוצרות "האמיתית", אחרת תראה בכך דווקא הזדמנות למחקר והרחבת הפריזמה האוצרותית. זה בדיוק מה שעשתה אוצרת מוזיאון בת ים הילה כהן-שניידרמן עם אוסף עבודותיו של האמן יששכר בר ריבק שנתרם למוזיאון לפני שנים ועבר לאחרונה עבודת רסטורציה מקיפה. כהן שניידרמן חברה לאמנית נעמה ערד ויחד הן בחרו להציג את עבודותיו של האמן – שנפטר בשנות השמונים ועסק בהוויי השטייטל היהודי, יחד עם עבודותיהם של אמנים ואמניות עכשוויים. המהלך הכפול הזה – של הצגה מחודשת של אמן נשכח יחד עם יצירת הקשר חדש ועכשווי לעבודתו היא מה שהופך מוזיאונים כמו מוזיאון בת ים לחשובים כל כך לשדה האמנות הישראלית.

בהשתתפות: אתי אברג׳יל, יעל אפרתי, ביאנקה אשל גרשוני, עדן בנט, יובל בצלאל, נועה גלזר, מיכל הלפמן, אנה ים, גיא ניסנהויז, שיר מורן, אוהד מרומי, שי לי עוזיאל, רותי דה פריס, גליה פסטרנק, שני פרי-נס, אלכסנדרה צוקרמן, סמואל קראוס, אפרת רובינשטיין, יששכר בר ריבק, מארק שאגאל, נועה שוורץ, אסתר שניידר, פרל שניידר.

אירוע פתיחה: יום חמישי 8.7, 20:00, מוזיאון בת ים לאמנות, סטרומה 6, בת ים ובית שלום אש, ארלוזרוב 50, בת ים

אירוע פייסבוק

"ספארי", תערוכת יחיד של שי דרור. אוצרת: מיה פרנקל טנא

בתקופה האחרונה נראה שכולנו הפכנו לאשפי גינון. תמונות של מרפסות פורחות וסוקולנטים מעניינים מציפות את אינסטגרם, פייסבוק מלא בקבוצות החלפה של ייחורים וזה כבר כמעט לא נחשב סלט בלי לפחות רכיב אחד מהגינה או האדנית הפרטית. אבל בתערוכתו החדשה בגלריה רוזנפלד מצביע שי דרור על מה שהוא רואה כפרדוקס מעניין – ככל שהאדם המודרני משקיע יותר זמן ומשאבים בהפיכת הסביבה הביתית שלו לדומה לטבע, כך הוא בעצם מבקש להתרחק יותר ויותר מהטבע האמיתי. כי מי באמת רוצה לצאת החוצה אל החום והיתושים, כשאפשר לקבל סביבה נשלטת וממוזגת בתוך הבית? דרור מציג דימויים של טבע מאולף לצד פסלים המורכבים משאריות עירוניות שאבד עליהן הכלח ומציג נקודת מבט מעניינת על חיינו היום.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה גם תערוכת יחיד של אורי זמיר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.7, 21:00-19:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "ריטריט", השקת ספר אמן ותערוכת פופ-אפ של דן אורמיאן

בניגוד למצופה בימים אלו, "ריטריט" הרישום של דן אורמיאן לא התחיל כתגובה לסגרי הקורונה, אלא הרבה לפני כן כשהחיל על עצמו סדרה של חוקים של מדיום ופורמט עבודה. התוצאה התגלמה בסדרת רישומים מינימליסטיים ופואטיים שמתכתבים עם קליגרפיה יפנית. כעת הוא משיק ספר אמן שמאגד את חלקם ומלווה את ההשקה בתערוכת פופ אפ לערב אחד.
מתי ואיפה: יום שישי, 9.7, 12:30-14:30, סדנאות האמנים בתלפיות, רחוב האומן 26, ירושלים.
שימו לב – התערוכה תעמוד רק בשעות השקת הספר
אירוע פייסבוק
קישור לרכישה מוקדמת של הספר

"ריטריט", השקת ספר אמן ותערוכת פופ-אפ של דן אורמיאן, סדנאות האמנים בתלפיות, ירושלים