לא מזמן הוצאנו סיורים מודרכים בתערוכה של סיגלית לנדאו במוזיאון ישראל. באחד הטקסטים שהתלוו לתערוכה התייחסה לנדאו לתחושת הציפה בים המלח: בין חיים למוות; הגוף הצף נרגע מצד אחד אך חרד בו זמנית בשל כל טיפת מי מלח שעלולה להיכנס לעיניים או לצרוב את הפצעים. התיאור הזה מתאים לנו עכשיו. כולנו מדברים על חזרה לשגרה, אך יודעים בליבנו שהיא לא אפשרית לחלוטין, יש בנו את הצורך לחזור לחיים, להמשיך, להתגבר, אבל הלב כואב ואנו יודעים שזה לא נגמר עדיין באמת.

התערוכות שבחרנו להציג בהמלצות השבוע מתייחסות באופן כזה או אחר למים, אבל מטלטלות את הגוף הצף. בכלל נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה והכל מקבל משמעות נוספת לאור המצב.

אבל הגוף רוצה לצוף, והנשמה רוצה לראות אמנות, ואמנים רוצים להישמע, והעולם ממשיך.

מאחלים לכולנו ימים שקטים במהרה,

שיחזרו כל החטופים שלנו

ושיהיה סוף שבוע הכי נעים שאפשר.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

"בריכה עירונית", תערוכה קבוצתית, אוצרת: מיכל קרסני

מה יש בה בבריכה הציבורית שמרתק כל כך את היוצרים לאורך השנים? כנראה משהו במפגש בין הציבורי והחשוף לרגע האינטימי כל כך של הגוף, המאמץ, התגובה הפיזית והרגשית לתחושה של המים. התערוכה החדשה ב"ארטורה" שבעמק חפר שוזרת יחד יצירות שונות שנעשו בהשראת הבריכה, תחת הכותרת השאולה מהספר של אדוה בולה "בריכה עירונית". בטקסט של התערוכה מציעה האוצרת שהיא: "פותחת בפנינו את האפשרות להתבונן בחלל (בריכת השחייה) כמרחב בטוח המאפשר ניתוק, כלי קיבול להרהורים ושיחות פנימיות נוקבות, לבחון מקרוב את התנועה המדיטטיבית והאקט המרפא בשהייה במים ובשחייה".
קשה לחשוב בימים האלה על טבילה ממשית וחופשית בבריכה, אבל התחושות שלה עוד נוכחות בגוף ובזיכרון של כולנו, ונדמה כי תחת צל המלחמה, אלה מקבלים משמעות חדשה.

בהשתתפות: אווה אבידר, תום ברטוב, יונתן גולד, ינון גל-און, שרון גלזברג, רעות דפנא, אילנית שרף ויגודסקי, אדיר כהן, חן כהן, מורן לוי, ניר ג'ייקוב יונסי, אורלי מונטג, עידו מרקוס, אבשלום פולק, שונית פלקו-זריצקי, אילת רוזנברג, טליה רז, אדם שפי גל.

פתיחה: שישי 24.11 בשעה 11:00. גלריה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר

פרטים נוספים באתר הגלריה

"והים איננו מלא", תערוכת יחידה ליעל הוניג

בשנים האחרונות פועלת גלריה אלפרד על פי מתכונת מעניינת לפיה לכל שנת תערוכות יש כותרת רעיונית שמוצגת כקול קורא אליו מגיבים אמנים שונים. שנת 23-24 נפתחה תחת הכותרת בין השמשות: סוף – סף – מוסף. השנים האחרונות לא היו יציבות בלשון המעטה, ביציאה ממשבר הקורונה נדמה שרודפים אותנו אסונות ומשברים גלובליים ולאומיים, הקרקע לא יציבה וכולם מרגישים את זה. בין השמשות, כעת של שינוי או מעבר מתקופה לתקופה, ממצב תודעתי כזה לאחר, והימים הנוכחים מדגישים זאת ביתר שאת. בתערוכה שתפתח השבוע מציגה יעל הוניג עבודות וידאו המתחקות אחר ציורי הטיפטיך של הרנסנס המוקדם ובמיוחד אחר ציורים של ברויגל ובוש. בתוך השפה החזותית המובהקת שלהם – ערבוב סמלים, רמזים דתיים, אימרות ופתגמים, חוסר היררכיה ושפע – משחקת הוניג עם סמלים מקומיים וציוניים בפרט. מעניין לראות את הגבוה והנמוך, החילוני והדתי מתערבבים, וכמובן כמו כל אמנות בזמן האחרון – גם לקרוא אותה ביחס למצב העכשווי.

פתיחה: יום חמישי, 30.11 בשעה 20:00, גלריה אלפרד שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

"רוחות", תערוכת יחיד לדניאל קיצ׳לס, אוצר: אמיר בולצמן 

כבר כתבנו כאן בעבר על חשיבותה של אמנות הסאונד בתוך האמנות העכשווית ועל חלקה בצרכי הקהל המשתנים בתקופה בה גירויים ויזואליים כבר מתחילים להישחק. לא מזמן עבר מבנה בית התה מהחצר של וילה שרובר השכנה אל בית הנסן. כמבנה לשימור הוא לא שינה את צורתו אך תפקידו השתנה, ובמיוחד ביחס לאקוסטיקה המיוחדת שנוצרת בו. עבודת הסאונד של קיצ'לס שתוצג/תושמע במקום היא מיצב המורכב משני פסי קול שחוברו יחד. קיצ'לס השתמש בראיון מוקלט של יצחק רבין משנת 1994, והרכיב עליו פס קול של מקהלת גברים עכשווית. רבין של שנת 1994 – שנה לפני הרצח, משרטט בראיון את דעותיו לגבי בסיס הקיום, הקונפליקט והשבר של החברה הישראלית. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בתוך בית התה ובליווי המוזיקלי הופך הראיון לעדות מטלטלת של מי שחזה אולי את המקום שבו אנו נמצאים היום.

פתיחה: יום חמישי, 23.11 בשעה 19:00, בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 24.11 בצהריים, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 13:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור