ארכיון תגיות: בוש

צפים. המלצות הסופ"ש 23-25.11

לא מזמן הוצאנו סיורים מודרכים בתערוכה של סיגלית לנדאו במוזיאון ישראל. באחד הטקסטים שהתלוו לתערוכה התייחסה לנדאו לתחושת הציפה בים המלח: בין חיים למוות; הגוף הצף נרגע מצד אחד אך חרד בו זמנית בשל כל טיפת מי מלח שעלולה להיכנס לעיניים או לצרוב את הפצעים. התיאור הזה מתאים לנו עכשיו. כולנו מדברים על חזרה לשגרה, אך יודעים בליבנו שהיא לא אפשרית לחלוטין, יש בנו את הצורך לחזור לחיים, להמשיך, להתגבר, אבל הלב כואב ואנו יודעים שזה לא נגמר עדיין באמת.

התערוכות שבחרנו להציג בהמלצות השבוע מתייחסות באופן כזה או אחר למים, אבל מטלטלות את הגוף הצף. בכלל נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה והכל מקבל משמעות נוספת לאור המצב.

אבל הגוף רוצה לצוף, והנשמה רוצה לראות אמנות, ואמנים רוצים להישמע, והעולם ממשיך.

מאחלים לכולנו ימים שקטים במהרה,

שיחזרו כל החטופים שלנו

ושיהיה סוף שבוע הכי נעים שאפשר.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

יעל הוניג, מתוך התערוכה "והים איננו מלא", גלריה אלפרד

"בריכה עירונית", תערוכה קבוצתית, אוצרת: מיכל קרסני

מה יש בה בבריכה הציבורית שמרתק כל כך את היוצרים לאורך השנים? כנראה משהו במפגש בין הציבורי והחשוף לרגע האינטימי כל כך של הגוף, המאמץ, התגובה הפיזית והרגשית לתחושה של המים. התערוכה החדשה ב"ארטורה" שבעמק חפר שוזרת יחד יצירות שונות שנעשו בהשראת הבריכה, תחת הכותרת השאולה מהספר של אדוה בולה "בריכה עירונית". בטקסט של התערוכה מציעה האוצרת שהיא: "פותחת בפנינו את האפשרות להתבונן בחלל (בריכת השחייה) כמרחב בטוח המאפשר ניתוק, כלי קיבול להרהורים ושיחות פנימיות נוקבות, לבחון מקרוב את התנועה המדיטטיבית והאקט המרפא בשהייה במים ובשחייה".
קשה לחשוב בימים האלה על טבילה ממשית וחופשית בבריכה, אבל התחושות שלה עוד נוכחות בגוף ובזיכרון של כולנו, ונדמה כי תחת צל המלחמה, אלה מקבלים משמעות חדשה.

בהשתתפות: אווה אבידר, תום ברטוב, יונתן גולד, ינון גל-און, שרון גלזברג, רעות דפנא, אילנית שרף ויגודסקי, אדיר כהן, חן כהן, מורן לוי, ניר ג'ייקוב יונסי, אורלי מונטג, עידו מרקוס, אבשלום פולק, שונית פלקו-זריצקי, אילת רוזנברג, טליה רז, אדם שפי גל.

פתיחה: שישי 24.11 בשעה 11:00. גלריה ארטורה, קמפוס רופין, עמק חפר

פרטים נוספים באתר הגלריה

"והים איננו מלא", תערוכת יחידה ליעל הוניג

בשנים האחרונות פועלת גלריה אלפרד על פי מתכונת מעניינת לפיה לכל שנת תערוכות יש כותרת רעיונית שמוצגת כקול קורא אליו מגיבים אמנים שונים. שנת 23-24 נפתחה תחת הכותרת בין השמשות: סוף – סף – מוסף. השנים האחרונות לא היו יציבות בלשון המעטה, ביציאה ממשבר הקורונה נדמה שרודפים אותנו אסונות ומשברים גלובליים ולאומיים, הקרקע לא יציבה וכולם מרגישים את זה. בין השמשות, כעת של שינוי או מעבר מתקופה לתקופה, ממצב תודעתי כזה לאחר, והימים הנוכחים מדגישים זאת ביתר שאת. בתערוכה שתפתח השבוע מציגה יעל הוניג עבודות וידאו המתחקות אחר ציורי הטיפטיך של הרנסנס המוקדם ובמיוחד אחר ציורים של ברויגל ובוש. בתוך השפה החזותית המובהקת שלהם – ערבוב סמלים, רמזים דתיים, אימרות ופתגמים, חוסר היררכיה ושפע – משחקת הוניג עם סמלים מקומיים וציוניים בפרט. מעניין לראות את הגבוה והנמוך, החילוני והדתי מתערבבים, וכמובן כמו כל אמנות בזמן האחרון – גם לקרוא אותה ביחס למצב העכשווי.

פתיחה: יום חמישי, 30.11 בשעה 20:00, גלריה אלפרד שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

"רוחות", תערוכת יחיד לדניאל קיצ׳לס, אוצר: אמיר בולצמן 

כבר כתבנו כאן בעבר על חשיבותה של אמנות הסאונד בתוך האמנות העכשווית ועל חלקה בצרכי הקהל המשתנים בתקופה בה גירויים ויזואליים כבר מתחילים להישחק. לא מזמן עבר מבנה בית התה מהחצר של וילה שרובר השכנה אל בית הנסן. כמבנה לשימור הוא לא שינה את צורתו אך תפקידו השתנה, ובמיוחד ביחס לאקוסטיקה המיוחדת שנוצרת בו. עבודת הסאונד של קיצ'לס שתוצג/תושמע במקום היא מיצב המורכב משני פסי קול שחוברו יחד. קיצ'לס השתמש בראיון מוקלט של יצחק רבין משנת 1994, והרכיב עליו פס קול של מקהלת גברים עכשווית. רבין של שנת 1994 – שנה לפני הרצח, משרטט בראיון את דעותיו לגבי בסיס הקיום, הקונפליקט והשבר של החברה הישראלית. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, בתוך בית התה ובליווי המוזיקלי הופך הראיון לעדות מטלטלת של מי שחזה אולי את המקום שבו אנו נמצאים היום.

פתיחה: יום חמישי, 23.11 בשעה 19:00, בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן, רח' גדליהו אלון 14, ירושלים

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 24.11 בצהריים, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 13:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

בית התה בבית הנסן, צילום דור קדמי

דוריאן גוטליב

ההשראה חוזרת לתיקונה, המלצות הסופ"ש 25-27.4

ממש בערב חג הפסח, באופן סמלי מאוד, התבשרנו בעצב על פטירתו של האמן פסח סלבוסקי. סלבוסקי היה אחד האמנים החשובים והמשפיעים בשדה האמנות המקומי והקים אחריו כמה וכמה דורות של אמנים הרואים בו מקור השראה ומורה דרך. ספרו – "ההשראה החוזרת לתיקונה" נמצא אצל אמנים רבים על שולחן העבודה והם נעזרים בו על בסיס יומיומי. עולם האמנות איבד קול ייחודי ועין חדה במיוחד ואנחנו נתגעגע לנוכחות ולחוש ההומור המיוחדים שלו.

במעבר חד – החג נמשך והגלריות עדיין שומרות על פרופיל נמוך משהו ולא פותחות תערוכות חדשות, אז במקום המלצות על פתיחות חדשות, אספנו כמה תערוכות שכבר רצות וסידרנו לכם המלצה למסלול אמנות בקריית המלאכה לכבוד סיום החג. בשתיים מהגלריות יתקיימו בסוף השבוע שיחי גלריה כך שתוכלו לנצל את ההזדמנות ולדבר אמנות גם בלעדינו.
בגלריה מקום לאמנות אורג משה רואס חפצים שמצא לכדי מיצב גדול ממדים; בגלריה רוזנפלד דוריאן גוטליב מצטרף למסורת הטריה יחסית של צילום מטופל ומציג תערוכה פואטית וחזקה; ובגלריה בנימין מציג קולקטיב האמנות הקווירי "בוש" תערוכה העושה שימוש בקיר הגבס כמטאפורה לגבולות ולשבירתם.
המשך חג שמח ותרבחו ותסעדו למי שחוגג
שני ורנר, וצוות Talking Art

"Ex-sisto", תערוכת יחיד למשה רואס. אוצר: ניר הרמט
משה רואס לוקח סיטואציה אישית ולא פשוטה – של סבתו הנמצאת בתהליך של התדרדרות לשיטיון, בכדי לשאול שאלות בנוגע למקומה הפיזי של הנפש. אותו אלמנט חמקמק שהוא מצד אחד כל כך רוחני אבל בעצם קשור בעבותות לגוף ותלוי בו. רואס אוסף באופן אובססיבי חפצים ואובייקטים, חלקם מסביבתו הקרובה וחלקם מסביבת ביתו הקודם על חוף הים ואורג אותם למיצב מאסיבי בדמות ערסל ענקי התלוי במרכז הגלריה. כך נשזרים יחד רשתות דייגים, עצים, חבלים, פיסות טקסטיל ארוגות, שלדי ברזל, שריון צב ועוד. כל אלמנט מביא אתו את ההיסטוריה המיוחדת שלו ויחד הם יוצרים שלם הגדול מסך חלקיו. הערסל הוא בו זמנית מטאפורה לנפש אבל גם מהווה ניסיון נואש לערסל, לאחוז ולנחם את הגוף המתפורר. לא פשוט לייצר מיצב שגם בגודלו השאפתני ישמר רמה של רגש ואינטימיות, והערסל של רואס עושה זאת בהצלחה. ביום שבת הקרוב יתקיים שיח גלריה בהשתתפות האמן ואוצר התערוכה ניר הרמט שישוחחו על התהליכים שהולידו את התערוכה.
מקום לאמנות בקרית המלאכה, שביל המרץ 6 תל אביב. שיח גלריה: יום שבת, 27.4, 12:00. אירוע פייסבוק שיח גלריה

"Ex-sisto", תערוכת יחיד למשה רואס. מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב

"קונקריט", תערוכת יחיד לדוריאן גוטליב. אוצרת: מיה פרנקל טנא
השנים האחרונות הן כנראה שנותיו של הצילום המטופל. צילום שאינו מסתמך עוד על אותו רגע קריטי של כיוון המצלמה לעבר אובייקט או אדם ולחיצה על הכפתור, אלא כזה הרואה בתצלום נקודת פתיחה לעבודה ותהליך נוסף. אנחנו כותבים פה לא מעט על הזרם המעניין הזה בצילום ותערוכתו החדשה של דוריאן גוטליב, הראשונה שלו בגלריה רוזנפלד, נכנסת גם היא לתוך המסורת המתגבשת הזו. גוטליב מצלם אתרים ארכיטקטוניים ומעקר אותם מייחוד וזיהוי בעזרת מניפולציות דיגיטליות. העבודה שלו על הצילום כמעט והופכת אותו לסוג של ציור דיגיטלי. אפשר להשוות את עבודתו לזו של הצלמת המוערכת עילית אזולאי, שמרכיבה חללי פנים פיקטיביים באמצעות חיבור של עשרות ומאות צילומים אינדיבידואליים וכך יוצרת מעין מציאות חדשה. העבודות של גוטליב הן נקיות וסטריליות ויכולות בתחילה להשרות שלווה על המבקר בתערוכה. אך שהייה בחלל והתעכבות אחרי פרטים קטנים וכמעט בלתי מורגשים בעבודות יוצרות יותר ויותר תחושה משונה של זרות ושל משהו שעומד להתרחש ולא מגיע.
בחלל הפרוייקטים של הגלריה מוצגת תערוכתו המעולה של רונן זן: "ח'אן אל-אח'דר"
גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

"קיר גבס", תערוכה של קולקטיב בוש. אוצרות: פאינה פייגין ונגה אור ים
היוצרות החברות בקולקטיב האמנות הקווירי "בוש" לא מאמינות באמנות פסיבית ומנומסת. הן רוצות להשתמש באמנות שלהן ככלי לשינוי ולהעלאת מודעות לנושאים הקרובים לליבן – זהות מינית, מגדר והחופש לקבוע בעצמך איך את מוצגת בעולם. התערוכה לוקחת את קיר הגבס, שמצד אחד הוא חוסם וחוצץ ומצד שני הוא מודולרי וניתן להזזה ואף לשבירה בקלות, ומשתמשת בו כסמל לשאיפה הזו לחופש ופריצת גבולות מכל סוג. האמניות המשתתפות משתמשות במגוון של טכניקות, מצילום, דרך קעקועים ועד סריגה (משהו מעניין מאוד עובר על סריגה בעולם האמנות כרגע, אם נזכור את השימוש הרדיקלי שעושה גיל יפמן במדיום הזה, גם הוא בהקשר קווירי ואנרכיסטי). ביום שבת יתקיימו בתערוכה שיח גלריה בהשתתפות האמניות ו- "חבלי פרידה" מיצג של רננה וגלעד ירושלמי על הקשר והפרידה שבין אימהות לתינוקות. למי שחשקה נפשו בחג רדיקלי ומאתגר מוסכמות.
בהשתתפות: יעל מאירי, כרם נטור, לילה נ.ק, רותמאירס, ג'נט בלאי, עמרי גולדזק, נסרין ווחידי.
מיצג: יום שבת, 27.4, 12:00, בשעה 13:30 שיח גלריה. אירוע פייסבוק שיח גלריה ומיצג
גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב
עריכה ותוכן צוות Talking Art

נסרין וחידי מתוך התערוכה "קיר גבס", גלריה בנימין, תל אביב