ארכיון תגיות: בית האמנים

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

המלצות צפיה. המלצות הסופ"ש 19-21.10

המצב ממשיך להיות קשה ואנחנו ממשיכים להאמין בכוחה של האמנות – גם אם לא להציל את העולם ממש, לפחות לתת רגעים של נחמה או רק הסחת דעת. אנחנו רואים כבר די הרבה דוגמאות של אמנים שמגיבים בזמן אמת למצב ועל כך עוד ניתן את הדעת בהמשך. בינתיים זה מחזק אותנו בהבנה שאמנות היא קריטית לנפש האדם, גם ואולי במיוחד ברגעי משבר. אחרי המלצות ההאזנה של שבוע שעבר, אספנו לכם המלצות צפיה אמנותיות במיוחד. קחו הפסקה מהחדשות והפייסבוק ותנו לעצמכם רגעים של תרבות ושקט.

ממשיכים להתפלל לרגיעה וחזרה לשגרה,
שני ורנר וצוות Talking Art

יהושע בורקובסקי, מתוך סדרת הרשת 'רצפים' של בית האמנים בירושלים

רצפים – סרטונים קצרים על אמנים ירושלמים

סצינת האמנות של ירושלים היא קטנה יותר מזו התל אביבית, זה בטוח. מבחינה כלכלית היא גם כנראה הפחות משמעותית (למרות שכניסתן של גלריות כמו גורדון לעיר משנות מעט את התמונה) אבל על כל זה היא מפצה בקהילת אמנים מחוייבים ומעוררי השראה שהופכים את העיר לאחת מהמרתקות ביותר מבחינה אמנותית. בית האמנים הירושלמי, שמרכז את פעילותם של רבים מאמני העיר, יצר לפני מספר שנים סדרה של דיוקנאות וידאו פואטיים ואסתטיים להפליא על כמה מהם, עם דגש על הותיקים שבהם. כל פרק פותח צוהר לעולם מרגש של אמנות וחיים. מומלץ כמו מים זכים לנפש.

רשימת הסרטונים המלאה בקישור

דוד וגוליית – סדרת שיחות אמן של דוד וקשטיין

דוד וקשטיין הוא מפעל אמנות של איש אחד. במהלך הקריירה הארוכה שלו נראה שהוא מתעניין פחות ביצירה האישית והסינגולרית שלו, אלא מקדיש את זמנו ואת מרצו לשיתופי פעולה בתוך עולם האמנות וגם מחוצה לו  עם יצירות מונומנטליות בשיתוף הקהילה. אחד הפרויקטים המרשימים ביותר של וקשטיין היא סדרת שיחות האמן שהוא עורך עם אמנים מכל קצוות עולם האמנות כבר עשרות שנים ומתעד בוידאו. מדובר על מסמך ייחודי ומתמשך שמראה שדה אמנותי עשיר ומתפתח ונותן פרספקטיבה אחרת על עולם האמנות. הסדרה שעליה אנחנו ממליצים היא סידרת המאסטרים שלו – שיחות ארוכות ומעמיקות עם כמה מהאמנים הותיקים והחשובים שפעלו ופועלים כאן. לא מדובר בסרטונים קצרים ותזזיתיים לצפיה אגבית, אלא בשיחות רחבות יריעה ומרתקות ששווה לפנות להן זמן (או לשמוע אותן ברקע לפעילות אחרת) נותן אוויר ומחזק.

השיחות המלאות בקישור

י(ו)צרים – סדרת הרשת של שחף דקל

סדרת הרשת המוערכת של היוצרת שחף סגל מפגישה את הצופים עם יוצרות ויוצרים מובילים מכל קצוות הקשת היצירתית. החל מהמשורר, המוזיקאי והאקטיביסט נטע וינר, דרך הצייר יונתן הירשפלד ועד הזוג המלכותי של אמנות הרחוב דדה וניצן מינץ. בדרך עוברת דקל דרך מעצבי אופנה, קומיקסאים, כוריאוגרפים ועוד ועוד.  הסרטונים קצרים, ערוכים היטב ומצליחים להביא בצורה מונגשת ונעימה את סיפורם של כל אחד וגם של התרבות והיצירה הישראלית. בגלל אורכם, ניתן לטעום את הסרטונים במנות קטנות בכל פעם, או לעשות בינג' אחד של תרבות ואמנות במקום חדשות וחרדות.

הסדרה המלאה בקישור

ערוץ הוידאו של מוזיאון לואיזיאנה בדנמרק

למרות השם המבלבל, לא מדובר במוזיאון מורשת הג'אז בניו אורלינס, אלא במוזיאון חשוב מאוד לאמנות מודרנית ועכשווית בדנמרק. למרות המיקום המפתיע והנידח משהו, הצליח המוזיאון להפוך את עצמו לאבן שואבת ומוקד עליה לרגל לכמה מהאמנים החשובים הפועלים בזירה העולמית בעשורים האחרונים. כמי שממוקם בסוף העולם שמאלה, השכיל המוזיאון לתחזק ערוץ יוטיוב פעיל ומגוון ובו ראיונות מרתקים (באנגלית) עם אמנים ואנשי תרבות מכל העולם. סדרת הסרטונים "עצות לצעירים" היא מרגשת במיוחד ובה אמנים ותיקים ומבוססים חולקים מנסיון חייהם ומהפרספקטיבה שקיבלו במהלך הקריירה הארוכה שלהם כדי לתת מילת חוכמה או שתיים לדור הצעיר. גם לא צעירים יהנו מכך.

הסרטונים בקישור

יאיר גרבוז בשיחה עם דוד וקשטיין

פירוק והרכבה. המלצות הסופ"ש 20-22.10

באמנות ותרבות מרבים לדבר על שימור ושחזור כדי להגן על אוצרות תרבותיים ורעיוניים, אבל לפעמים צריך לפרק משהו כדי לבנות אותו מחדש – בצורה אחרת. תערוכות השבוע עושות בדיוק את המהלך הזה, ולא פוחדות לקחת דימויים ורעיונות קיימים ולפרק אותם ממשית ומטאפורית. התוצאה לוקחת אותנו כצופים למקומות בלתי צפויים ומרתקים ומערערת לנו תפיסות מובנות מאליהן.

השבוע גם המלצות של גאווה משפחתית מיוחדת. שניים מהמציגים – יונתן אולמן ואור לפיד – הם לא רק אמנים מעולים, אלא גם מדריכים משלנו. ככה זה כשמדברים אמנות מבפנים.

במעבדה מחבר יונתן אולמן בין ידע רחב, טכניקה וירטואוזית ורגש עמוק לתוך תערוכה מיוחדת; בגלריה אינדי מוצגים תוצריה של חממת האמנים שפועלת במקום; בבית האמנים בתל אביב מציג שי זילברמן קולאז'ים שמשתלטים על החלל; ובלונדון הלוקאל שלנו אור לפיד מציגה תערוכת יחיד בעיר לסוף שבוע אחד בלבד.

סוף שבוע נעים ואחרי החגים שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

יונתן אולמן, מתוך 'אני רוצה את אמא', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

 'אני רוצה את אמא', תערוכת יחיד של יונתן אולמן. אוצר: שרון תובל

יונתן אולמן הוא אחד האנשים הכי רחבי אופקים שאנחנו מכירים, בסיורים שהוא מדריך אצלנו או בהרצאות שהוא מעביר, הוא מלהטט בין תחומי ידע מגוונים החל מאמני רנסאנס נשכחים ועד רפרנסים אמנותיים אצל משפחת סימפסון – זה מה שהופך אותו למדריך מעולה. מה שהופך אותו לאמן מעולה, הוא השילוב של רוחב היריעה המסחרר הזה לבין יכולת טכנית מעוררת השתאות. העבודות שלו תמיד אינטליגנטיות מאוד, אך גם עשויות לעילא ויפיפיות. התערוכה החדשה של יונתן, שתפתח בסוף השבוע, מתחברת היטב לאופי האקספרימנטלי של חלל המעבדה. מבחינה נושאית קורה פה החיבור ה"אולמני" כל כך בין מחווה לציור "סלבטור מונדי" של דה וינצ'י (שעורר סערה כשנמכר במחיר הגבוה ביותר בכל הזמנים לפני כמה שנים) לבין חיבור רב דורי למשפחתו של האמן. התוצאה, כבר רמזנו בהתחלה, היא שילוב בלתי אפשרי לכאורה, אבל בסופו של דבר מתבקש מאוד, בין שיעור בהיסטוריה של האמנות לבין סיפור משפחתי אינטימי. מומלץ באובייקטיביות.

אירוע פתיחה: פתיחה: יום חמישי ה-20.10, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מועד למקריות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אילנית קונופני

יש תערוכות שמספיק להסתכל ברשימת המשתתפים בהן כדי להבין שלא כדאי להחמיץ אותן ובתערוכה פה מצטרפים שם האוצרת ושם הגלריה עצמה כדי לדעת בדיוק איפה אנחנו רוצים לבלות את ערב חמישי שלנו. עוד תוצר מבורך של קדחת חממות האמנים ששטפה את הארץ בשנה האחרונה, התערוכה בגלריית הצילום הקולקטיבית אינדי מספקת הצצה לתוך תהליכי העבודה של משתתפיה, לא כסיכום בהכרח, אלא דווקא כנקודת פתיחה להמשך. מבחינתנו הצופים, האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה נמצאים בשלב האידאלי בקריירה האמנותית שלהם – הם כבר לא ממש "אמנים צעירים" שרק התחילו את דרכם ומגבשים את השפה שלהם, אבל גם ממש עוד לא אמנים ותיקים ששקעו לתוך רוטינה ומסרבים לחדש. אלה אמנים שמבקשים להמציא את עצמם מחדש מתוך נסיון וידע. עכשיו אתם מבינים למה אמרנו שרק לפי רשימת השמות שווה להגיע?

בהשתתפות: טליה הופמן, תמר לצמן, רמי מימון, הדס סט, אתי שוורץ, עירית תמרי

אירוע פתיחה: חמישי 20.10, 20:00, גלריה אינדי, רחוב צ׳לנוב 42, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'היכן שלא הייתי', תערוכת יחיד של שי זילברמן. אוצרת: אורלי הופמן

אפשר להגיד ששי זילברמן מציל דימויים משכחה. זילברמן משוטט ברחובות ואוסף ספרים ישנים, מגזינים  ושער חומרי דפוס ואז לוקח אותם לסטודיו שלו לטיפול, באמצעות קולאז'. הוא גוזר, מדביק, סורק מגדיל מדפיס גוזר וחוזר חלילה. הדימוי התעשייתי בעל עשרות אלפי העותקים, הופך תחת ידיו של זילברמן לתוצר יחידאי של עבודה עמלנית. בתור אמן קולאז', זילברמן מציל אמנם את הדימויים משכחה אבל "המחיר" שהם משלמים הוא להמשיך את קיומם מתוך עולמו הפנימי של האמן. כעת אנחנו מוזמנים לבקר בתוך העולם הפנימי הזה במסגרת תערוכה בבית האמנים בתל אביב לרגל זכייתו של זילברמן בפרס ארי ואן רוזנבלט לשנת 2022. חלל התערוכה עבר טרנספורמציה ותמונה שהחלה את דרכה בספר מאובק ברחוב תל אביבי יכולה למצוא את עצמה מוגדלת על קיר שלם. אם התרגלנו לחשוב על קולאז'ים כאובייקטים צנועי מימדים על נייר, כאן אנחנו מוצאים את עצמנו משוטטים בחלל שהוא כולו קולאז' בחוויה שהיא מעין אליס בארץ הפלאות של האמנות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.10, 19:00, בית האמנים תל אביב, רחוב אלחריזי 9, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'These horses crossed a line', תערוכת יחיד של אור לפיד

המלצת הלוקאלז – על תערוכה של אחת הלוקאלז שלנו! ככה זה כשהמדריכות והמדריכים שלנו הם חלק בלתי נפרד מהסצינה התרבותית של העיר שבה הם חיים. חוץ מלהיות אחת המדריכות הלונדוניות שלנו, אור לפיד היא ציירת מעולה הפועלת בלונדון בשנים האחרונות. כעת יש לה תערוכת בזק לסוף שבוע אחד בלבד בחלל פרוייקטים מסקרן בלונדון. אם אתם בעיר בסוף השבוע הקרוב אל תפספסו את התערוכה הזו ותמסרו ד"ש לאור מאיתנו! בהצלחה אור!

איפה ומתי: 22-24.10, פתיחה בשעה 18:00, בכתובת: 22 Mama, 10 Greatorex Street, London, E1 5NF
פרטים נוספים באינסטגרם של הגלריה

עירית תמרי, מתוך 'מועד למקריות', תערוכה קבוצתית בגלריה אינדי, תל אביב

עולים לירושלים. המלצות הסופ"ש 21-23.7

עולם האמנות המקומי זועזע השבוע עם הידיעה על דבר מותה הפתאומי של האמנית מאיה אטון. מאיה היתה אמנית מעולה, שכאשר פגשנו אותה בסיורים שלנו, היתה תמיד נדיבה ונעימה ועבודותיה תמיד השאירו אותנו נפעמים ומלאי השראה. מדובר ללא ספק באבידה ענקית לעולם האמנות הישראלי. הלב נשבר על אישה צעירה שהלכה בטרם עת. תנחומינו למשפחתה וחבריה.

חודשי הקיץ והחום הגדול מביאים איתם את העונה האיטית של סצינת האמנות המקומית. גלריות רבות מציגות תערוכות קיץ, אחרות מאריכות תערוכות קיימות בשבועות מעבר לתאריך המקורי ובאופן כללי הפתיחות נעשות מעט דלילות יותר. זה זמן מצוין לטיול ואנחנו מזמינים אתכם להכנס למכונית או לרכבת ולעלות ירושלימה, שם מוצגות כעת כמה תערוכות מצויינות והשמועה אומרת שבערב אפילו קצת קריר.

בבית האמנים הירושלמי משמש פיוט ישן ומוכר כקוד לשבירת מעגל האלימות הנצחי; בגלריה ברבור תוכנית שהות אמן יומית נותנת לנו הצצה לתהליך היצירה; תערוכות הסיום של שני בתי ספר לאמנות שונים מאוד חושפות דווקא את נקודות הדמיון ביניהם; ובגלריה תפוז שתי תערוכות יחיד מראות הצהרת כוונות של ראשית דרך אמנותית.

סוף שבוע נעים ורק בריאות
שני ורנר וצוות Talking Art

תמיר צדוק מתוך 'חד גדיא: מעגל האימה'. תערוכה קבוצתית בבית האמנים, ירושלים

'חד גדיא: מעגל האימה'. תערוכה קבוצתית בבית האמנים. אוצרת: צופיה דקל-כספי

כאשר הפיוט הידוע "חד גדיא" מושר בליל הסדר הוא מקבל פעמים רבות גוון הומוריסטי, כאשר כל המשפחה שרה אותו ביחד על כל חזרותיו והדמויות המסתוריות המופיעות בו שוב ושוב. אך כאשר חושבים על מילות השיר ועל המתרחש בו יותר לעומק עולה תמונה די מטרידה של מעגל אלימות שאינו נגמר. ברוח הזו כתבה חוה אלברשטיין את השיר חד גדיא בימי האינתיפדה הראשונה שעוסק גם הוא המעגל אלימות והפעם בלבוש מודרני שלצערנו לא חדל מלהיות אקטואלי. התערוכה 'חד גדיא: מעגל האימה' עוסקת גם היא במעגלים של אלימות ספירלית כפייתית. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה מבקשים לפצח את הקוד שבשורש החזרתיות הזו, ואולי כך לפרק סוף סוף את המעגל הנצחי הזה. למרות הנושא המטריד, העבודות מעולות ובית האמנים הוא תמיד תחנת חובה בכל שיטוט אמנותי בירושלים.

בהשתתפות: אבי גנור, אליהו אריק בוקובזה, אסי משולם, אסף גרובר, אתי אברג'ל, גבי קריכלי, דפנה שלום, יונתן הירשפלד, יוסף ז'וזף יעקב דדון, יוסף קריספל, מורן קליגר, עדי עוז-ארי, פסי גירש, צוקי גרביאן, קרן כץ וערן הדס, ראפת חטאב, רונן סימן-טוב, שלמה וזאנה, שרון בלבן, תמיר צדוק

איפה ומתי: עד 13.8, שעות פתיחה: שני-חמישי 10:00-18:00, שבת 11:00-14:00, ראשון ושישי סגור. בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכה

'Barbur B&B 2022', תוכנית שהות אמן.ית בגלריה ברבור

בגלריה ברבור המוצלחת נמשכת מסורת בת שמונה שנים שבה מתקיימת בחלל הגלריה תוכנית שהות של אמנים מתחלפים. בכל יום ולילה בשבוע הקרוב ישהה בגלריה אמן אחר אשר יוסיף על עבודתם של קודמיו. יחד יצרו אמני הרזידנסי התרחשות אמנותית חיה ומתפתחת. בסדרת הסיורים של קורס הקיץ שלנו אנחנו עוקבים אחרי תוכניות שהות אמן והדרך שבה הן מספקות לאמנים את המעטפת הנדרשת כדי ליצור – הפעולה של גלריה ברבור נראית בהקשר הזה כניסוי מחשבתי שנועד לבחון מה הם גבולות המעטפת הזו ומה הוא המינימום שיוצר צריך – מיטה להניח את הראש, חלל לעבוד, קירות כדי להציג. החלק המרגש מבחינתנו הצופים הוא ההזמנה לבקר בגלריה בשעות הפעילות כאשר האמנים שוהים במקום ועובדים. כך יתאפשר לנו לצפות באמן בפעולתו, לשוחח איתו ומי יודע, אולי אפילו להשתתף ביצירה.

בהשתתפות: איילה לנדאו, מעיין שחר, עוז זלוף, עדן ילמה, דביר שקד, יובל רוזין, דניאל חנוך, זהר ברקאי, לילה ברי

איפה ומתי: עד 31.7, שעות פתיחה: ראשון-חמישי: 16:00-20:00, שישי: 11:00-14:00. רחוב הסורג 1, ירושלים

מידע נוסף באיוונט הפייסבוק

תערוכות גמר של בתי הספר פרדס ומוסררה

לכאורה שני בתי ספר שונים בתכלית השוני – פרדס, בית ספר המכוון לאוכלוסיה הדתית ומבקש לשאוב השראה ועומק מעולמות הדת והמסורת. ואילו מוסררה, משלב אמנות עם טכנולוגיה ומביט קדימה אל שילובים עתידניים בין מדיומים וטכנולוגיות חדישות. אך מבט נוסף אל תערוכות הסיום של שני בתי הספר הקטנים האלה חושף שרב המשותף על המפריד. הבוגרות והבוגרים של שני בתי הספר האלה, מבקשים, כל אחד בדרכו ולפי שיטתו לחצוב דרך מתוך השוליים אל המרכז ואולי נכון יותר לומר – מבקשים לעצב את המקום בו הם חיים ופועלים בצורה כזו שבה ההבדלים בין מרכז ושוליים הופכים פחות רלבנטיים. ובכל מקרה, כמו בכל תערוכת בוגרים, ניתן לראות את הפוטנציאל, התקווה והאמביציה במצבם החשוף ביותר. רגע מרתק שבו שני בתי הספר האלה מציגים את בציר סוף השנה שלהם באותו זמן ובאותה עיר. כדאי לבקר

מוסררה – בהשתתפות: אור דוד, איה ליאון, איתי ארד, אמין אבו-זהרה, אפרת קדרי, בר זרמון, גבריאל גודמן, דן לביא, זהר ברקאי, יעלה ברזילי, ליאל פישביין, מאיה פזי, מארק רוק, מיטל איזביצקי, מיכל שחר, מרדכי קליין, מרום גינסברג, נבו ארן ללזר, נוי לאיני, סאמי קאק, עודד רותם, עידן זרמון, עילי סקוטלסקי, פטר סימון שפירא.
עד 29.7, שעות פתיחה: ראשון-חמישי 10:00-19:00, שישי 10:00-14:00. התערוכה מוצגת בשני מוקדים: בבניין ההיסטורי של מוסררה ובחצר בית הספר ברחוב הע"ח 9 ובקמפוס המקצועי בבית קנדה, רח' שבטי ישראל 22, קומה 4, ירושלים
מידע נוסף באתר התערוכה

פרדס – בהשתתפות: אדיה איינשטיין, הדר ידידיה, ירדן בוכהלטר, חן אברישמי
עד 3.8, שעות פתיחה: ראשון-רביעי 10:00-14:00 חמישי 10:00-14:00, 17:00-19:00. בניין שערי צדק ההיסטורי (רשות השידור לשעבר), רחוב יפו 161, ירושלים

שתי תערוכות יחיד בגלריה תפוז. אוצרות: הילה מדינה אמיר ושקד סגל

עוד דרך שבה חוצבים לעצמם בוגרי בית הספר פרדס מקום בסצינת האמנות המקומית היא הגלריה השיתופית "תפוז" אותה הקימה קבוצת בוגרים של בית הספר לפני קצת יותר משנה, במטרה להמשיך בפעילות ועל מנת לתמוך זה בזה בעולם שאחרי הלימודים. כעת, לאחר שנודע שבית הספר פרדס הגיע לסוף דרכו ומיועד להסגר בשנה הבאה, מקבל המהלך של הקמת הגלריה הזו משמעות עמוקה הרבה יותר. בסוף השבוע שעבר נפתחו בגלריה, שהספיקה בינתיים להתרחב לחלל נוסף, תערוכות של שתיים מחברות הגלריה. 'מטמון' – תערוכת היחיד של שלומית לב-רן ו-'נר, חמור ותרנגול' של טליה פרי. התערוכות האלה נותנות הצצה לעולמן היצירתי של האמניות הצעירות, רגע קצר אחרי שסיימו את בית הספר ומהוות המשך טבעי לתערוכת הסיום של פרדס שמוצגת לא רחוק משם.

שעות פתיחה: שני-חמישי 17:00-20:30, שישי 10:00-13:00, גלריה תפוז, בית אליאנס, רחוב כי״ח 5, ירושלים.

שלומית לב-רן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה תפוז

כמו לרכוב על אופניים – שיחה עם יובל סער, אוצר ומייסד שבוע האיור

מלאים בהתרגשות לקראת שבוע האיור המתקרב שוחחנו עם יובל סער, עורך מגזין פורטפוליו ומי שיזם את שבוע האיור לפני 9 שנים ואוצר אותו מאז. אדם שנדמה שעלה על הטריק איך להוסיף עוד לפחות שעתיים ליממה ולמלא אותן בעשייה יצירתית. יובל שיתף אותנו בסיפור הולדתו של שבוע האיור, רגע שריגש אותו במיוחד ואפילו הסכים לספר על תערוכה שמעניינת אותו במיוחד השנה. מוזמנים לקרוא ולהכיר יותר את המנוע שמאחורי המפעל האדיר הזה.

רוצים לחוות את שבוע האיור לעומק, לפגוש את המאיירים והאוצרים ולשמוע את כל המידע שמאחורי הקלעים? הצטרפו אלינו לסיורי שבוע האיור במוקדים השונים ברחבי העיר! כל הפרטים והרשמה בקישור

צילום מירב בן לולו

היי יובל, קודם כל ספר לנו איך נולד שבוע האיור?

שבוע האיור נולד מעבודה על תערוכה קטנה בבית האמנים לפני תשע שנים. עניין אותי לבדוק את המקור לפריחה של הסצינה המקומית, ואת השפעת העידן הדיגיטלי על עולם האיור. לא תכננתי לעשות שבוע איור, אבל אחרי שבכל שבוע פרסמתי בפורטפוליו שני ראיונות עם מאיירות ומאיירים, מסדרת הראיונות הזו – איור עכשיו – שכללה לבסוף 100 ראיונות, נולד שבוע האיור הראשון.

למה דווקא איור?

שאלה טובה, ואני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. אולי בגלל היכולת יוצאת הדופן של מאיירות ומאיירים להעניק פרשנות מקורית ורעננה למציאות, להגיד משהו אמנותי ועדיין להיות תקשורתי.

ספר לנו על רגע בשבוע האיור שאתה גאה בו במיוחד

בשנה שעברה, 10 ימים לפני מועד הפתיחה המקורי של שבוע האיור, שלהי הסגר השני – ההחלטה לקיים בכל זאת שבוע איור במתכונת פיזית. החלטנו למתוח אותו על פני חודש עד תחילת הסגר השלישי, ולהצליח כנגד כל הסיכויים להוציא אנשים מהבית ולראות אמנות, לתת גם להם וגם לקהילת האיור שביב של אופטימיות.

ספר לנו על שבוע האיור השנה – איך היתה החזרה לפורמט הרגיל אחרי שנת בקורונה?

כמו לרכוב על אופניים אחרי הרבה זמן – בהתחלה קצת משונה אבל תוך שניה ההתלהבות של כולם סוחפת, והנה – כמעט 80 תערוכות. מדהים!

אמנם כולם היו בניך, אבל על איזה תערוכה או פרויקט מיוחד ממש אסור לוותר השנה?

הו, זו באמת שאלה קשה, אבל אם יש תערוכה אחת שאני מאוד סקרן לגביה זו התערוכה ״אמא תחנה״ שתוצג בתדר. אחד הדברים שהכי משמחים אותי בשבוע האיור הוא סטודנטים שעונים לקול הקורא שאנחנו מפרסמים בכל שנה, עוד בזמן הלימודים. במקרה הזה מדובר ביוזמה של בוגרות ובוגרים טריים של מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שהתחברו תחת השם קולקטיב תמ״א; ואם זה לא מספיק – את התערוכה אוצר זאב אנגלמאיר (!) שהנחה השנה את פרויקט הגמר של כולם (כל אחת בנפרד). הקבוצה מתבוננת בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב כמעין משולש ברמודה מקומי; מרחב שבו הגבול בין אגדות אורבניות לאמת מיטשטש. כמו במצולות הים, גם בתחנה, ככל שהם צוללים עמוק יותר אל מצולותייה החשוכים הם מגלים רבדים של חיים נסתרים מן העין, ומוצאים שבכל אגדה יש גרעין לא צפוי של אמת. במיצג אווירתי שמשלב מדיות של איור, פיסול והקרנה (!), חברי הקולקטיב מציפים את החיים האמיתיים שמתקיימים בתחנה כאן ועכשיו.

מה החלום שלך לגבי שבוע האיור?

יש הרבה חלומות, איפה מתחילים? לעשות תערוכה אחת גדולה עם תקציב ומקום, להביא אורחים מחו״ל ולייצא את שבוע האיור לחו״ל, לגייס חברות מסחריות (בעיקר של מוצרי צריכה) ולייצר מהדורות מוגבלות לכבוד שבוע האיור (דמיינו כניסה לסופר וכל האריזות מאויירות), ליצור פרויקטים גדולים במרחב הציבורי, ועוד ועוד ועוד. אבל כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר בלהוציא לפועל שבוע האיור מוצלח, שיאפשר לנו להתחיל לעבוד כבר ביום שאחרי על שבוע האיור של השנה הבאה.

מפת נווה שאנן, עמנואל זילברשניר – מתוך התערוכה אמא תחנה בתדר

לא רק ציור פיגורטיבי. המלצות הסופ"ש 10-12.12

בראיון שנתנה סוזן לנדאו לעיתון "הארץ" בעקבות פתיחת חלל אמנות חדש שהיא שותפה בו (קישור לראיון) היא מצביעה על חזרתו של הציור הפיגורטיבי למרכז הבמה. כאישה שכיהנה בתפקידי מפתח ואשר דחתה במשך שנים רבות את הציור ככלל והפיגורטיבי בפרט והעדיפה מדיומים טכנולוגיים ועכשוויים על פניו, אין לנו אלא לקשור את האמירה הזו למעבר שלה לסקטור הפרטי. כן – ציור פיגורטיבי מוכר יותר. עם זאת, ועל אף שגלריות הן עסק כלכלי וכולן מבקשות בסופו של דבר למכור אמנות, אנו שמחים לומר שעולם הגלריות בארץ תמיד היווה במה גם לאמנות אלטרנטיבית, מוזיאלית כביכול, או בקיצור – לא בהכרח מוכרת. אדרבא ואדרבא כאשר נכנסו לתמונה הגלריות השיתופיות והלא מסחריות.

כפי שוודאי הבנתם, תערוכות השבוע לא יעסקו דווקא ביפה או בנוצץ, אלא יראו את האלטרנטיבה, אמנות חשובה, טובה – זו שאנו חיים עבורה. שתי תערוכות איור חדשות במתחם המקרר עוסקות בפנים השונים של העיר העכשווית; פתיחה מחודשת עם תערוכה מרשימה ב"מפעל" בירושלים; ובפינת הבונוס: קיר אמן לטובה לוטן האהובה בבית האמנים בתל אביב.

ואצלנו: מקומות אחרונים לסיור הורים וילדים בשבת הקרובה וסיור חדש בתערוכה "עדות מקומית" יוצא לדרך.

סופ"ש נעים

שני ורנר וצוות Talking Art

טובה לוטן

"מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. בית האמנים. צילום: טל ניסים

שתי תערוכות קבוצתיות חדשות בגלריה המקרר

"ביום, הבתים שומעים את הרחוב" – המרחב העירוני באיורים ושירים אוצרות: איריס ארגמן ורות ביגר והתערוכה "תחנת הבית" אוצרות: רותם קפלן ומיכל תאומי סלע

כמו כל מוסדות התרבות בארץ נפגעה גם הפעילות הברוכה של "המקרר" – מתחם אמנות שהוקם בשנת 2015 במה שהיה המקרר התת קרקעי הענק של השוק הסיטונאי. הגלריה של המקרר כבר רכשה לעצמה שם כמקום המאפשר אמנות אלטרנטיבית מעניינת ובועטת, אולי זה חלק מהאופי הטבוע במקום, ובכל מקרה זה משמח מאוד שהוא חוזר לפעילות. במסגרת פסטיבל האיור תפתחנה השבוע שתי תערוכות קבוצתיות אשר עוסקות בחיים האורבניים. התערוכה "ביום, הבתים שומעים את הרחוב" משלבת איור ושירה ועושה פעולה מעניינת בה הטקסט עוקב אחר האיור ולא ההיפך כמקובל. התערוכה "תחנת הבית" עוסקת בתחבורה הציבורית ובאופנים שונים שאנו חווים אותה.

פתיחה: יום חמישי, 10.12  בשעה 20:00, בהתאם להנחיות התו הסגול. המקרר, רח׳ החשמונאים 90 כניסה אחורית, תל אביב אירוע פייסבוק

"סגור פתוח סגור", תערוכה קבוצתית. אוצר: ד"ר אלעד ירון

"המפעל" הוא פרוייקט שאפתני וחשוב במיוחד שפועל בשנים האחרונות בתמיכה יוצאת דופן ומרגשת למדי של עיריית ירושלים. אסופת אמנים ואנשי תרבות צעירים ונמרצים קיבלה לידה את הטיפול במבנה הנטוש והיפה והפיכתו למרכז תרבות זמני, עד שיימצא לו שימוש חדש. הם התחילו בשיפוץ המבנה המוזנח והשמשתו, ותוך כדי כך הציבו יצירות אמנות, הפיקו ערבי קריאת שירה, דיונים, הקרנת סרטים, הרצאות ועוד – כל הדברים שהקורונה לא אוהבת. החל ממרץ השנה המקום היה סגור ובזמן הזה עסקו החברים בשיפוץ ופתיחה של הקומה השנייה של המקום. יפה מאוד לגלות שחלק מתקציב השיפוץ הופנה לעשייה אמנותית וכך פרנס ותמך באמנים בתקופה הקשה הזו. התערוכה החדשה מגיבה במובן מסויים לתהליך עצמו, תוך שהעבודות המוצגות עוסקות במרחב ומציעות דרכים חדשות, מאתגרות ומשעשעות להשתמש בו.

פתיחה: רביעי, 9.12 בשעה 10:00. המפעל, מרכז לאמנות וחברה, המערבים 3, ירושלים.

הכניסה בהתאם לתו הסגול והנחיות משרד הבריאות – יש להירשם מראש בלינק

אירוע פייסבוק.   אתר המפעל

פינת הבונוס: "מסה", קיר אמנית לטובה לוטן. אוצר: אורי דרומר

טובה לוטן היא אמנית ותיקה בשטח והיא ידועה בשימוש המיוחד שלה בחומרים יום יומיים מהסביבה הביתית וההסבה שלהם ליצירות בעלות מטען ונפח מיוחדות במינן. כך עשתה למשל בעבודות בהן השתמשה בחרוזי גיהוץ של משחקי ילדים מהם יצרה משפטים ודימויים טעונים. הפעם היא מציגה עבודת קיר שעשויה בדים, ברגים, רישומים וחלל ריק.

פתיחה: שישי 11.12 בשעה 10:00. בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב

 

הסיורים הקרובים שלנו

12.12 סיור וסדנה להורים וילדים בכיכר הלבנה של דני קרוון

מיועד לגילאים 6-11 ובליווי הורים

פסלו של דני קרוון "כיכר לבנה" נחנך בשנת 1988 כנקודת מרגוע ותצפית על תל אביב. כיאה לסגנונו המיוחד של קרוון המקום מתאפיין בקווים נקיים ומראה נקי ולבן הנוגד את הקצב הסואן של העיר. בנוסף, המרחב מזמין להשתתפות פעילה של הצופה אשר יכול לשוטט בתוך חלקי הפסל הסביבתי.

בסיור נכיר ונתבונן בפסלי החוץ המפעימים של דני קרוון מהזוויות השונות של הפארק. במקביל נתנסה בשלוש טכניקות שונות של רישום: פרוטאז׳, רישום במחיקה ורישום מתוך התבוננות. טכניקות רישומיות אלו יעזרו לנו לחדד את הראייה שלנו על צורותיו ויופיו של הפארק והעולם

הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס.   פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

2.1 סיור בתערוכה "עדות מקומית". בהדרכת שני ורנר

זו השנה ה-17 שתערוכת עדות מקומית מציגה מאות צילומי עיתונות ודוקו שצולמו בישראל בשנה החולפת. מה שמוכר כתערוכת ענק במוזיאון ארץ ישראל הופך השנה לאירוע פתוח לקהל תחת כיפת השמיים בלב המתחם העירוני המתחדש של צפון-מזרח תל אביב. התערוכה מאפשרת לצפות בתיעוד של האירועים החשובים ביותר בארץ ללא שיפוט וצנזורה של פלטפורמה עיתונאית או אחרת. באופן טבעי מרבית מהצילומים מתרכזים בקורונה ובהפגנות שהיו מנת חלקנו בחודשים האחרונים, כאשר אסופה גדולה כל כך של צילומים חושפת זוויות שונות של מבט ושל צילום.

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

גיל אליהו ביניאט- צהל מתגבר את כוחותיו צפון רמת הגולן יולי 2020

רסטורציה

המלצת צפייה, המלצות הסופ"ש 26-28.12

גם בשביל חיות סיורים ושיטוטים שכמונו, משהו בחורף המגיע בסופ"ש הקרוב מזמין התכנסות והסתגרות. השבוע גם החל רשמית החורף – לפחות מבחינה קאלנדרית, וגם אנחנו דורשים את זכותנו להתכרבל בפוך על הספה מול סרט עם שוקו חם!
בשילוב עם מה שנראה כמו תרדמת סופגניות שנפלה על עולם האמנות המקומי מדובר בתירוץ מצוין לסדר לכם רשימה המוקדשת להמלצות צפייה אינטרנטית. אם תרצו – סוג של סיור אמנות וירטואלי בין תחנות אמנות שונות ומגוונות – החל מרסטורציה של ציור הולנדי מהמאה ה-17 עד שיחה בין שניים מהאוצרים החשובים בארץ. בפינת הבונוס הוספנו גם המלצת קריאה אחת, אם כבר אתם מתחת לפוך.
ולסיכום, אתם לא בטח לא באמת מאמינים לנו שאנחנו הולכים להתכרבל להרבה זמן.. ובצדק! כי יש לנו שני סיורים חמים ביותר מחכים לכם ממש מעבר לפינה. הפרטים בסוף טור ההמלצות.
מכולנו כאן ב- Talking Art אנחנו מאחלים לכם חג חנוכה שמח ומואר ושנה אזרחית חדשה טובה ומוצלחת ומלאה באמנות

להמשיך לקרוא

מרקוס 3

דבש, המלצות הסופ"ש 26-28.9

בשבוע שעבר ישבנו כל הצוות יחד וסיכמנו את השנה שעברה, היא היתה טובה. אחת הטובות שהיו לנו. התכנית השנתית הייתה משובחת במיוחד, יצאנו לסיורים מאלפים ברחבי הארץ ופגשנו עשרות אמנים ואוצרים מרתקים, נסענו לפריז, נסענו לסיור בוטיק לצפון. בקיצור, עשינו חיים. שלא לדבר על כך שעולם האמנות המקומי פשוט פורח בזמן האחרון, וזה מחמם את הלב ומרגש.
אנחנו מאחלים לנו ולכם, שתהיה שנה חדשה פוריה, מרגשת, משכילה, מרחיבת לב, שנה של תקווה לשינויים וחידושים, ובעיקר, כמו תמיד – שנה של המון המון אמנות מעולה.
בהמלצות השבוע: בגלריה העירונית לאמנות בעפולה יוצר מיכאל ליאני גשרים מפתיעים ואופטימיים בין קהילות לכאורה לא קשורות; במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב הזדמנות לסקירה מקיפה של הסגנון החדש והמעט אפלולי בעבודותיו של האמן שחר מרקוס; בבית האמנים עולם האמנות חודר לסלון בתערוכתה של גילה גרינפילד; ובפינת הבונוס, ספריית הסינמטק מנקה מדפים ואתם יכולים להרוויח ספרי קולנוע איכותיים בפחות ממחיר מנה של פלאפל.
בברכת שנה טובה ומועדים לשמחה,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

דיוי-בראל.-קולקטיביסטים

האלטרנטיבה, המלצות הסופ"ש 29-30.8

בית האמנים; ברחוב בן יהודה, בפלורנטין;  קריית המלאכה, כמה ממדריכינו המצוינים משתתפים על תקן אמנים ביום של סטודיות פתוחים.

איזה סופ"ש מושלם (של סוף החופש הגדול!), לפנינו
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

נראה בלתי נראה, המלצות הסופ"ש 1-3.8

שוב ושוב, אנו כותבים כאן על העידן הנוכחי, המתועש, הטכנולוגי, המנוכר, זה ששכחנו בו את עצמנו. שוב ושוב אנו כותבים כאן כיצד האמנות מגיבה לנושאים האלה ומנסה לבקר אותם. בימים אלו, נדמה שאנו עוברים תהליך דומה לזה שהתרחש עם חילופי המאה ה-19 למאה ה-20, בעידן המהפכה התעשייתית. מחד: היקסמות גדולה מהתיעוש והשינויים שהביא, מאידך: פחד, ונהייה דווקא אל הטבע והנשגב.
כך גם תערוכות השבוע נעות על הציר שבין המיסטי-הרוחני-הנעלם, ובין הארצי-המוחשי-הביקורתי-והחברתי. בסדנאות האמנים בוחן יצחק ליבנה את תפקידו של הציור כסוג של חלון או מסך בעולם שמסכים השתלטו עליו לחלוטין; לעומת זאת, במוזיאון תל אביב תערוכה שכל כולה ברוחני ובתוך כך גם הישג מרגש בדמות תצוגת עבודותיה של הילמה אף קלימט, חלוצת הציור המופשט ששאבה את השראתה ממקורות מיסטיים ורוחניים; במוזיאון פתח תקווה דרך מקורית לתצוגת אוסף אמנות חשוב – על ידי אי הצגתו; ובבית האמנים בתל אביב מציגה הצלמת דלית שחם קשרים מפתיעים בין עולם האופנה העילית ללבושם של מהגרי העבודה.
שיהיה סופ"ש מלא משמעות,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא