ארכיון תגיות: דניאל חנוך

עולים לירושלים. המלצות הסופ"ש 21-23.7

עולם האמנות המקומי זועזע השבוע עם הידיעה על דבר מותה הפתאומי של האמנית מאיה אטון. מאיה היתה אמנית מעולה, שכאשר פגשנו אותה בסיורים שלנו, היתה תמיד נדיבה ונעימה ועבודותיה תמיד השאירו אותנו נפעמים ומלאי השראה. מדובר ללא ספק באבידה ענקית לעולם האמנות הישראלי. הלב נשבר על אישה צעירה שהלכה בטרם עת. תנחומינו למשפחתה וחבריה.

חודשי הקיץ והחום הגדול מביאים איתם את העונה האיטית של סצינת האמנות המקומית. גלריות רבות מציגות תערוכות קיץ, אחרות מאריכות תערוכות קיימות בשבועות מעבר לתאריך המקורי ובאופן כללי הפתיחות נעשות מעט דלילות יותר. זה זמן מצוין לטיול ואנחנו מזמינים אתכם להכנס למכונית או לרכבת ולעלות ירושלימה, שם מוצגות כעת כמה תערוכות מצויינות והשמועה אומרת שבערב אפילו קצת קריר.

בבית האמנים הירושלמי משמש פיוט ישן ומוכר כקוד לשבירת מעגל האלימות הנצחי; בגלריה ברבור תוכנית שהות אמן יומית נותנת לנו הצצה לתהליך היצירה; תערוכות הסיום של שני בתי ספר לאמנות שונים מאוד חושפות דווקא את נקודות הדמיון ביניהם; ובגלריה תפוז שתי תערוכות יחיד מראות הצהרת כוונות של ראשית דרך אמנותית.

סוף שבוע נעים ורק בריאות
שני ורנר וצוות Talking Art

תמיר צדוק מתוך 'חד גדיא: מעגל האימה'. תערוכה קבוצתית בבית האמנים, ירושלים

'חד גדיא: מעגל האימה'. תערוכה קבוצתית בבית האמנים. אוצרת: צופיה דקל-כספי

כאשר הפיוט הידוע "חד גדיא" מושר בליל הסדר הוא מקבל פעמים רבות גוון הומוריסטי, כאשר כל המשפחה שרה אותו ביחד על כל חזרותיו והדמויות המסתוריות המופיעות בו שוב ושוב. אך כאשר חושבים על מילות השיר ועל המתרחש בו יותר לעומק עולה תמונה די מטרידה של מעגל אלימות שאינו נגמר. ברוח הזו כתבה חוה אלברשטיין את השיר חד גדיא בימי האינתיפדה הראשונה שעוסק גם הוא המעגל אלימות והפעם בלבוש מודרני שלצערנו לא חדל מלהיות אקטואלי. התערוכה 'חד גדיא: מעגל האימה' עוסקת גם היא במעגלים של אלימות ספירלית כפייתית. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה מבקשים לפצח את הקוד שבשורש החזרתיות הזו, ואולי כך לפרק סוף סוף את המעגל הנצחי הזה. למרות הנושא המטריד, העבודות מעולות ובית האמנים הוא תמיד תחנת חובה בכל שיטוט אמנותי בירושלים.

בהשתתפות: אבי גנור, אליהו אריק בוקובזה, אסי משולם, אסף גרובר, אתי אברג'ל, גבי קריכלי, דפנה שלום, יונתן הירשפלד, יוסף ז'וזף יעקב דדון, יוסף קריספל, מורן קליגר, עדי עוז-ארי, פסי גירש, צוקי גרביאן, קרן כץ וערן הדס, ראפת חטאב, רונן סימן-טוב, שלמה וזאנה, שרון בלבן, תמיר צדוק

איפה ומתי: עד 13.8, שעות פתיחה: שני-חמישי 10:00-18:00, שבת 11:00-14:00, ראשון ושישי סגור. בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכה

'Barbur B&B 2022', תוכנית שהות אמן.ית בגלריה ברבור

בגלריה ברבור המוצלחת נמשכת מסורת בת שמונה שנים שבה מתקיימת בחלל הגלריה תוכנית שהות של אמנים מתחלפים. בכל יום ולילה בשבוע הקרוב ישהה בגלריה אמן אחר אשר יוסיף על עבודתם של קודמיו. יחד יצרו אמני הרזידנסי התרחשות אמנותית חיה ומתפתחת. בסדרת הסיורים של קורס הקיץ שלנו אנחנו עוקבים אחרי תוכניות שהות אמן והדרך שבה הן מספקות לאמנים את המעטפת הנדרשת כדי ליצור – הפעולה של גלריה ברבור נראית בהקשר הזה כניסוי מחשבתי שנועד לבחון מה הם גבולות המעטפת הזו ומה הוא המינימום שיוצר צריך – מיטה להניח את הראש, חלל לעבוד, קירות כדי להציג. החלק המרגש מבחינתנו הצופים הוא ההזמנה לבקר בגלריה בשעות הפעילות כאשר האמנים שוהים במקום ועובדים. כך יתאפשר לנו לצפות באמן בפעולתו, לשוחח איתו ומי יודע, אולי אפילו להשתתף ביצירה.

בהשתתפות: איילה לנדאו, מעיין שחר, עוז זלוף, עדן ילמה, דביר שקד, יובל רוזין, דניאל חנוך, זהר ברקאי, לילה ברי

איפה ומתי: עד 31.7, שעות פתיחה: ראשון-חמישי: 16:00-20:00, שישי: 11:00-14:00. רחוב הסורג 1, ירושלים

מידע נוסף באיוונט הפייסבוק

תערוכות גמר של בתי הספר פרדס ומוסררה

לכאורה שני בתי ספר שונים בתכלית השוני – פרדס, בית ספר המכוון לאוכלוסיה הדתית ומבקש לשאוב השראה ועומק מעולמות הדת והמסורת. ואילו מוסררה, משלב אמנות עם טכנולוגיה ומביט קדימה אל שילובים עתידניים בין מדיומים וטכנולוגיות חדישות. אך מבט נוסף אל תערוכות הסיום של שני בתי הספר הקטנים האלה חושף שרב המשותף על המפריד. הבוגרות והבוגרים של שני בתי הספר האלה, מבקשים, כל אחד בדרכו ולפי שיטתו לחצוב דרך מתוך השוליים אל המרכז ואולי נכון יותר לומר – מבקשים לעצב את המקום בו הם חיים ופועלים בצורה כזו שבה ההבדלים בין מרכז ושוליים הופכים פחות רלבנטיים. ובכל מקרה, כמו בכל תערוכת בוגרים, ניתן לראות את הפוטנציאל, התקווה והאמביציה במצבם החשוף ביותר. רגע מרתק שבו שני בתי הספר האלה מציגים את בציר סוף השנה שלהם באותו זמן ובאותה עיר. כדאי לבקר

מוסררה – בהשתתפות: אור דוד, איה ליאון, איתי ארד, אמין אבו-זהרה, אפרת קדרי, בר זרמון, גבריאל גודמן, דן לביא, זהר ברקאי, יעלה ברזילי, ליאל פישביין, מאיה פזי, מארק רוק, מיטל איזביצקי, מיכל שחר, מרדכי קליין, מרום גינסברג, נבו ארן ללזר, נוי לאיני, סאמי קאק, עודד רותם, עידן זרמון, עילי סקוטלסקי, פטר סימון שפירא.
עד 29.7, שעות פתיחה: ראשון-חמישי 10:00-19:00, שישי 10:00-14:00. התערוכה מוצגת בשני מוקדים: בבניין ההיסטורי של מוסררה ובחצר בית הספר ברחוב הע"ח 9 ובקמפוס המקצועי בבית קנדה, רח' שבטי ישראל 22, קומה 4, ירושלים
מידע נוסף באתר התערוכה

פרדס – בהשתתפות: אדיה איינשטיין, הדר ידידיה, ירדן בוכהלטר, חן אברישמי
עד 3.8, שעות פתיחה: ראשון-רביעי 10:00-14:00 חמישי 10:00-14:00, 17:00-19:00. בניין שערי צדק ההיסטורי (רשות השידור לשעבר), רחוב יפו 161, ירושלים

שתי תערוכות יחיד בגלריה תפוז. אוצרות: הילה מדינה אמיר ושקד סגל

עוד דרך שבה חוצבים לעצמם בוגרי בית הספר פרדס מקום בסצינת האמנות המקומית היא הגלריה השיתופית "תפוז" אותה הקימה קבוצת בוגרים של בית הספר לפני קצת יותר משנה, במטרה להמשיך בפעילות ועל מנת לתמוך זה בזה בעולם שאחרי הלימודים. כעת, לאחר שנודע שבית הספר פרדס הגיע לסוף דרכו ומיועד להסגר בשנה הבאה, מקבל המהלך של הקמת הגלריה הזו משמעות עמוקה הרבה יותר. בסוף השבוע שעבר נפתחו בגלריה, שהספיקה בינתיים להתרחב לחלל נוסף, תערוכות של שתיים מחברות הגלריה. 'מטמון' – תערוכת היחיד של שלומית לב-רן ו-'נר, חמור ותרנגול' של טליה פרי. התערוכות האלה נותנות הצצה לעולמן היצירתי של האמניות הצעירות, רגע קצר אחרי שסיימו את בית הספר ומהוות המשך טבעי לתערוכת הסיום של פרדס שמוצגת לא רחוק משם.

שעות פתיחה: שני-חמישי 17:00-20:30, שישי 10:00-13:00, גלריה תפוז, בית אליאנס, רחוב כי״ח 5, ירושלים.

שלומית לב-רן, מתוך תערוכת יחיד בגלריה תפוז

יצירה טרייה: ראיון עם דייויד גיבס

עד הלימודים בבצלאל עסק האמן דייויד רייכמן גיבס בעיקר ביצירה תלויית מקום ובזליגה בין האומנות והטריטוריה בה היא מוצגת. פרוייקט הגמר שלו מתמקד בייצוג ויזואלי של לאום על ידי הדגל שלו, בפירוק הנראות והמושגיות של הדבר. בזמן הסגר הקורונה נולדה עבודה רביעית בסדרה שהוצגה בתערוכת הגמר שלו.
ראיון עם שני ורנר במסגרת סדרת ראיונות עם בוגרים טריים של בתי הספר לאמנות.

ספר קצת על מי אתה ומה אתה עושה
נולדתי באמסטרדם, עליתי לארץ ב-1986 כשהוריי התפצלו. אבא אמן, אמא אמנית -ציירת. גדלתי במרכז תל אביב ברחוב שינקין. אפשר להגיד שאמנות היא חלק מהותי בחיי משלב מוקדם יחסית, ולאו דווקא מתוך בחירה.
חזרתי להולנד מיד לאחר השחרור מהצבא ללמוד תואר ראשון באקדמיה לאמנות במזרח הולנד. למדתי ארבע שנים במחלקה קטנה מאוד שרק הוקמה בזמנו מסביב למחקר של נושאים הקשורים "למרחב הציבורי" בניסיון למצוא איזשהו מרחב ביניים בו ניתן ליישב או לדון בנושאים חברתיים דרך האמנות והתכנון. זה מאוד הולנדי לנסות ליישב דברים, לחפש "מוצא" או "פתרונות" שהם ברי קיימא מבלי להרעיד את הקרקע יותר מדי. אבא שלי ז"ל (בריטי אגב), נהג לומר שההולנדים אינם מעזים להרים את ראשם מעל לקו הדשא – מטפורה לתסביך נחיתות אצל ההולנדים הקשור באופן טבעי להיותם מדינה הנמצאת מתחת לפני הים. בכל אופן אני מרשה לעצמי לצחוק פה על ההולנדים, ועל עצמי, בזמן שהאמת היא מורכבת ולעיתים מרירה. ההולנדיות טבועה בי, כך גם האנגליות (והמראה החיצוני) מאבא, בזמן שאני גם ישראלי שלא לגמרי מצא את מקומו פה. אני מניח שאני קצת היברידי – יש שיאמרו שזו נחלתו של של מי שהוא בעמדה פריבילגית אבל התחושות שמלוות אותי הן לרוב תחושות של חוסר השלמה ובלבול – מצב של לימבו שבסופו של דבר גם נוכח בעבודות החדשות.
אני פסל, לא כל כך יודע כיצד להגדיר זאת למעט התהליך של לנסות להשיג שליטה כלשהי בחומר. אני לרוב מוצא את נקודות ההתחלה שלי במפגש עם חומרים או רגעים ביומיום הנשארים איתי מאיזו סיבה, שאינם עוזבים אותי לאורך תקופות ארוכות. עד לתחילת לימודי בבצלאל עסקתי בעיקר בניסיון לייצר עבודות הנטמעות בסביבתן – עבודות שנעשו במרחבים ציבוריים שונים. התמדתי ביצירה שהיא תלוית מקום ותלוית הקשר מרחבי – עירוני. בעבר חשבתי על האמנות כתגובה ייחודית למקום או לסיטואציה ספציפיים ויצירה שמתאפשרת רק בתנאים האלה. היום זה אחרת. אני עדיין עובד עם חומרים שמישים מן המוכן, כל מיני שאריות או חומרים זולים בכל אופן שאני מוצא, אבל מבחינה רעיונית לפחות אני יותר מעוניין שהאמנות שלי תהפוך לניידת יותר, שתגלם בתוכה את האופציה להתרחבות כעקרון מושגי.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?

טוב, ללמוד תואר שני באמנות זה לא בדיוק "לימודים" במובן הרגיל. יותר מכל דבר אחר זה הרעיון שאתה מתחייב לשים את עצמך במרכז של בחינה עצמית ותחת ביקורת שהיא הדדית לשאר חבריך לספסל.
למדתי הרבה. זו תקופה אינטנסיבית. יותר מכל נהניתי לדבר עם המרצים בפגישות האישיות בסטודיו. זה לא רק הדברים שנאמרו שם שהם תמיד הרחבה משמעותית על פעולה שבסופו של דבר נשארת לרוב די פרטית בסטודיו, זה גם תרם לי להבין משהו על אופני הדיבור מסביב ליצירה באופן כללי. לדעת לא רק לעשות את האמנות אלא גם ללמוד לדבר את האמנות זה משהו שחווים בתואר הזה באופן טבעי מכורח הנסיבות. לפעמים היה נדמה שמה שנאמר בשיחה בסטודיו הופך כמעט ליותר משמעותי ממה שבאותו רגע נעשה שם.

תמונות הצבה "מועדון הדגל". קרדיט צילומים: דניאל חנוך

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?

סיום התואר כמובן נדחה בשל הקורונה. נוצר מן מצב שבו אנחנו מקבלים עוד חודשיים לעבוד לקראת ההצבה של תערוכת הסיום. אני חושב שכולנו באותה דעה שזה רק עזר לדברים להתגבש עוד יותר אבל אני כן אוסיף שזה כמובן קרה בתנאים שלא הכרנו לפני כן ואל מול תחושות מאוד מעורבות בנוגע לעתיד האנושות. תוך כדי העבודה סביב תערוכת הגמר צצו תהיות הנוגעות לעצם המשמעות של האמנות בעיתות של משבר. מצד שני אולי זו בעצם השאלה היחידה שתמיד צריכה הייתה להישאל.

בסופו של דבר מתוך ארבע עבודות שהצגתי בתערוכה, אחת נולדה בתקופת הסגר. כל העבודות מתייחסות לתצורות מוכרות מדגלים שונים אך עושה בהן שימוש שבכוונה מערער על התפיסה שלהם כייצוגים שלמים או "ריבוניים". אלמנט מרכזי בהצבה הינו בצורת כוכב ומופיע במקומות ואופנים שונים. בעבודה שהשלמתי במהלך הסגר, מופיע הכוכב המחומש כקונסטלציה מפורקת. הדימוי המקורי מבוסס על דגל קיים של מדינה וירטואלית (מדינה זעירה) שמצאתי במהלך שיטוטי האינסופיים ברשת בחיפוש אחר נקודת מוצא אפשרית. מצחיק שדווקא עבודה זו לקחה אותי הכי רחוק מבחינה גיאוגרפית שכן אותה מדינה וירטואלית מיועדת להיווסד באזור הקוטב הדרומי בזמן שאני מוגבל להסתובב במאה מטרים מסביב לבית.

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
הצגתי ארבע עבודות תחת הכותרת הכללית "מועדון הדגל". למעשה מעין תערוכה בתוך תערוכה. בחרתי להעמיד במקבץ הזה עבודות שמבחינת הנראות שלהן מתייחסות לאופני ייצוג שהם כמעט מוחלטים אך עם זאת גם מבקשות לשחרר את הדמיון הפוליטי שלנו. העבודות מציעות מודלים אפשריים הנשענים מצד אחד על מערכת פרגמטית של ייצוג, לדוגמה השפה של דגל או השימוש בצבעי לאום שונים, ומצד שני מתייחס אליהם מחוץ להקשרים הרגילים שלהן או מחוץ להופעתן הרגילה במרחב.
עניין אותי כיצד ייצוגים מסויימים מבליחים לרגע במרחב אבל לא לגמרי באופן רציונלי, שהוא לא על פי הרציונל המקובל. העבודות חוקרות את החיבורים בין ייצוגים שזהותם קשורה לנקודות המגע בין כוחות שונים אבל לא באופן שמציג את הכוחות האלה כחלופות בלעדיות אלא שהבניית זהותם מתרחשת בד בבד עם זיהום הדדי. מבחינה מדיומאלית יש שימוש בחומרים העומדים בסימן של ניידות כמו למשל מדפי מתכת מודולריים הניתנים בקלות לבנייה ופירוק או חפצים אחרים שמקורם בניידות כמו למשל ארגז קרטון של סחורה, שעל אף הדלות שלהם גם חווים בתוכם את האפשרות הפרודוקטיבית להוליד מבנים אסתטיים שמחוללים התקה במרחב.

מה החלום? איך אתה רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?

מה החלום? האמת היא שאני לא ישן הרבה, חולם בהקיץ. הלימודים בתואר הביאו אותי למקום שרציתי, נאמר בפשטות, להיכנס לתהליך עבודה ממושך בלי הפסקות. מעל לכל הייתי רוצה שכך ימשיך. הייתי מאחל לעצמי להמשיך להעיז לקחת סיכונים ולהתמיד בחיפוש.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
זה באמת תלוי בעומק המשבר שעוד לא עבר אותנו. מאחר ואנחנו עוד בתוכו קשה לנבא לאיזה שינויים זה יוביל. מטבע הדברים יש ניסיון לייצב את המערכת אבל שוב, יכול להיות שאנחנו לא לגמרי מבינים עד כמה אנחנו קרובים לסף התהום, מה נמצא בתחתית וכיצד נטפס חזרה. הזמנים האלה מזמנים בייתר שאת הכרח לשינויי תודעתי ביחס לסדרי הכוח הישנים. השאלה המהותית היא לאיזה מציאות נקום לאחר המשבר. השיח הביקורתי נמצא ביחס ישיר למציאות הפוליטית והוא מסמן איזשהו היעדר שאת מקומה תופסת האמנות. לכן, שוב, השאלה שצריכה להישאל היא לאיזה מציאות פוליטית אנחנו קמים.
בהקשר של העבודות שהצגתי, מאוד מעוניין לראות כיצד המשמעות שלהן השתנתה לאור ההתפתחויות בתקופה האחרונה. בעבודת הקרטון למשל מופיעה תמונה של ארץ ישראל השלמה (בצהוב) ובתוכה מסומנת בקעת הירדן כנקודה קטנה בצבע לבן. זה היה פרט שולי יחסית בעבודה אבל הפך מרכזי יותר בעקבות תוכניות הסיפוח שמאז ירדו מן הפרק. דוגמה נוספת לכך ניתן לראות גם בעבודת העמוד/מנסרה בצורת המגן דוד. הסידור המשתנה של הצבעים (ירוק, לבן, אדום, שחור) מייצג דגלים רבים. באופן המיידי מתגלים דגלי פלסטין, סודן, הונגריה וכעת גם איחוד האמירויות. ככל שנרמזים עוד ועוד ייצוגים מתוך הצבעים, ההקשר לישראל או למגן דוד הופך למורכב יותר.

האתר של גיבס בקישור