ארכיון תגיות: עיצוב

שיר מורן

לקפוץ מעל הפופיק. המלצות הסופ"ש 22-24.4

תערוכות השבוע מוצגות בחללים קטנים ועצמאיים, אבל הן לא נותנות לגודל או לאופי האכסניה שקיבלו לעצור אותן מלכוון גבוה. אם תהיתם למה אנחנו שוב ושוב מצהירים על אהבתנו הגדולה לגלריות עצמאיות, תערוכות השבוע מספקות את ההסבר המושלם – אמנות מעולה ובלתי מתפשרת שמרחיבה את השיח ומעשירה את כולנו בתהליך – ולא משנה כמה מטר רבוע היא מקבלת כדי לעשות את זה.

בגלריה פי8 אוצר האמן ליאב מזרחי תערוכה הבוחנת את מיתוס הגיבור הישראלי; בחלל האמנות החדש והמסקרן "התחיה" תערוכה לענק האמנות המינימליסטית סול לויט; בגלריה אינדי תערוכת יחיד ראשונה ושאפתנית של ליאל בומברג שפורצת את גבולות המרחב הפיזי. בפינת הבונוס – אירוע מוזיקלי לכל המשפחה בתערוכה "רועות" של מאיה דוניץ במשכן האמנים בהרצליה ומקומות אחרונים לסיור "שלוש ציירות" בהדרכת מיכל סופיה.

שיהיה סופ"ש מהמם לכולנו,

שני ורנר וצוות Talking Art

מאיה פולק

מאיה פולק, מתוך התערוכה "איך נפלו גיבורים", גלריה פי8

"איך נפלו גיבורים", תערוכה קבוצתית. אוצר: ליאב מזרחי

אנו מוצאים שבתערוכות שאוצר האמן ליאב מזרחי באה לידי ביטוי הפרסונה שלו כאיש חינוך. לא במובן הדידקטי והמשמים, אלא שכל תערוכה כזו חוקרת נושא או תזה שמעניינים אותו ומוצאת את הדרך להנגיש אותו לקהל. באופן נדיר למדי בשדה המקומי ועם זאת מבורך ביותר, התערוכות שאוצר מזרחי הן בדרך כלל לא "תערוכות לשם התערוכה" אלא מבקשות לתרום לחקר האמנות המקומי. בעיתוי מדויק לאחר תום החגים הלאומיים ואירועי הזכרון, מתמקד מזרחי בנושא הנפיץ של דמות הגיבור הישראלי – על כל המיתולוגיות ההרואיות שבו, המתנפצת אל קרקע המציאות העכשווית המורכבת.
בהשתתפות: אבנר בר-חמא, אברהם אילת, אודי צ'רקה, גבי יאיר, חיה גרץ-רן, חנה יגר, יעל יודקוביק, מאיה פולק, משה גרשוני, עמי רוזנברג, ציונה ת'גר

איפה ומתי: יום חמישי, 22.4, 20:00, גלריה פי8, הפטיש 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"ציורי קיר", תערוכת יחיד של סול לויט

מסוג ההזמנות לתערוכה שגורמות לנו לשפשף את העיניים ולתהות אם ראינו נכון – תערוכה של סול לויט? ה-סול לויט, אחד מחשובי האמנים המינימליסטים ומהאמנים הגדולים של המאה העשרים? ועוד בחלל אמנות חדש ולא מוכר בפאתי יפו? בתערוכה יוצגו ציורי קיר שנעשו על פי הוראות מדויקות של לויט במה שהיה אחד המהלכים המרכזיים של יצירתו – ציורים מונומנטליים שנוצרים "בשלט רחוק" ללא מגע ידיו של האמן עצמו. הפרקטיקה הזו מאפשרת את המהלך המרגש של הצגת העבודות מחדש יותר מעשור אחרי מותו של האמן. "התחיה" הוא חלל אמנות חדש המופעל על ידי האמן אורן הופמן ומבטיח להביא סטדנרטים אוצרותיים גבוהים ולקדם חשיבה נסיונית באמנות. אם המשך הדרך יהיה כמו ההתחלה השאפתנית הזו, הדרך לקיום ההבטחה קצרה.

איפה ומתי: יום חמישי, 22.4, 20:30, התחיה, התחיה 14, תל אביב.  אירוע פייסבוק

"איך ליצור חברים אונליין" תערוכת יחיד של ליאל בומברג

כמי שמנהל את אחד מהליינים הלוהטים והמבוקשים ביותר של מסיבות קוויריות בעיר, לא פלא שתערוכת היחיד הראשונה של ליאל בומברג היא התפוצצות של התרחשויות, שיתופי פעולה ואמביציה שחורגים בהרבה ממידותיה הצנועות של גלריה אינדי שמארחת אותה. בומברג מגיע מלימודי תקשורת חזותית בשנקר, אסף את כל הפרטים האקלקטיים המרכיבים את עולמו – עיצוב, תיקלוט, מלכות דראג, אתרי היכרויות, משחקי אונליין ואקדמיה, וערבב הכל לעיסה צבעונית ומבריקה. זו תתקיים בו זמנית גם במרחב הפיזי וגם במרחב הוירטואלי ומזמינה את הקהל להשתתף: אם בהשתתפות בדיונים מקוונים או בשליחת וידאו של עצמם עם פילטר שנוצר במיוחד לתערוכה. יש משהו בבלאגן העליז הזה שמייצג היטב את הדור הזה ובמיוחד את תקופת הקורונה, בה האונליין הפך לממשי החדש.

איפה ומתי: יום חמישי, 22.4, 20:00, גלריה אינדי, רחוב צ׳לנוב 42, תל אביב
אירוע פייסבוק.   אתר התערוכה

פינת הבונוס:

"ממותות וילדים", אירוע מוזיקלי לכל המשפחה בתערוכה "רועות" של מאיה דוניץ

בתערוכתה "רועות" במשכן האמנים בהרצליה מזמינה מאיה דוניץ את הקהל לגעת, להאזין ואפילו לחבר את שלדי הפסנתרים שהפכה לפסלי סאונד אינטראקטיביים. מטבע הדברים ילדים, עם חוסר העכבות שלהם בנוגע לנגיעה ביצירות אמנות, מתחברים לתערוכה הזו במיוחד. בסוף השבוע מחזירה להם דוניץ טובה בדמות אירוע מוזיקלי שנוצר במיוחד בשבילם אבל מיועד לגמרי לכל המשפחה חובבת המוסיקה.

בהשתתפות אייל ואסף תלמודי
איפה ומתי: יום שבת, 24.4, 11:00, משכן האמנים, יודפת 7, הרצליה.  אירוע פייסבוק

מקומות אחרונים בסיור "שלוש ציירות"

שיר מורן, עלמה יצחקי, מאיה אטון – שלוש ציירות המייצגות זרמים שונים בציור עכשווי. האמניות בוחנות, כל אחת בדרכה ביטויים שונים ואלטרנטיביים למדיום הציור. שימוש במצעים אלטרנטיביים, ציור המותח את גבולות הריאליזם אל עבר הגרוטסקה וציור / רישום שהופך להיות למיצב תלת ממדי בחלל.

יום שישי 7.5, ביפו. הסיור בהדרכת האמנית מיכל סופיה טוביאס

פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

ממותות וילדים

"ממותות וילדים", אירוע מוזיקלי לכל המשפחה בתערוכה "רועות" של מאיה דוניץ

ענבל הופמן 1

יצירה טרייה. ראיון עם ענבל הופמן

משבר הקורונה שינה את פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. מה שהתחיל בתור יצירה עם אופי חברתי מאוד, כבר לא התאים ובמקום זאת חפצי היום יום מהמרחב הביתי, הרכיבו את המיצב הסופי.
שני ורנר בראיון שני בסדרה "יצירה טרייה" עם בוגרי בתי הספר לאמנות של שנה"ל הנוכחית.

ספרי קצת על מי את ומה את עושה
שמי ענבל הופמן, אני עוסקת באמנות משנת 2012, לפני כן עסקתי הרבה שנים בעיצוב ואיור. גרה בתל אביב, שני ילדים, שלושה חתולים, מעלית וחניה. אני חושבת על עצמי בתור אמנית 'רב תחומית' כי לפעמים יוצאת לי איזו עבודת וידאו, אבל אני בעיקר פסלת, בעיקר מיצב, בעיקר תלוי מקום….עד היום כל הפרויקטים שעשיתי והצגתי התייחסו, ועל פי רוב גם צמחו מתוך התאמה לחלל נתון בו הוצגה העבודה.
איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
עברו עלי שנתיים לא פשוטות במחלקה לאמנות, את התואר הראשון עשיתי בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, ובין התואר הראשון לשני צברתי שנות עבודה, שנות סטודיו ודי הרבה פרויקטים.
קיוויתי שהלימודים יתנו דגש על תאוריה עכשווית, ניתוח טקסטים וניתוח עבודות אמנות, קריאה ביקורתית והעמקת השיח בנושאים תיאורטיים – שזה צד אצלי שהיה בחסר וקיוויתי שישלים את הצד המעשי של עבודתי. אולם התברר לי שהתכנית מבוססת בעיקר על עבודה עצמאית בפורמט של ביקורי סטודיו, אז העמקתי בצד התיאורטי כמה שניתן בעצמי (ממש עפתי על כתיבת העבודות העיוניות…).
בנוסף היה קושי בהתכוונות לפרקטיקה תלוית מקום, כי אתה עובד בסטודיו ללא אופק תצוגה, בלי לדעת מה יהיו התנאים הפיזיים שתקבל במועד ההגשה של הפרויקט, מה שאילץ אותי לשנות את אופי העבודה שלי במהלך התואר ,  וזה גם השפיע על ההיערכות לפרויקט הגמר, מאחר וקיבלנו שיבוצי תצוגה הרבה אחרי שהפרויקטים כבר היו מגובשים.
היום יש נטייה אצל מרבית האמנים ובכללם הסטודנטים, לעשות עבודות שמגיבות לחללי התצוגה מתערבות הם ומפעילות אותם, והניתוק מנתוני התצוגה במהלך העבודה הוא דבר שצריך להתמודד איתו. בנוסף רוב השנה השנייה גם עבדתי על תערוכת יחיד שהייתה מיועדת להיפתח בסוף מאי במוזיאון ישראל, כך שעבדתי מאוד קשה לסיים את העבודות לתערוכה ולתואר במקביל.
אלו היו שנתיים קשות, ועבורי זו הקלה גדולה לסיים את התואר, חיכיתי שזה יהיה מאחורי.
האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
היציאה לסגר שינתה את התוכניות שלי לחלוטין, תחילה הורחקנו מהסטודיואים ועברנו ללמידה בזום. בשלב הזה התחלתי להבין שהפרויקט שתכננתי, שהיה גם תלוי מקום וגם התבסס על שיתוף הקהל והיה לו אופי מאוד 'SOCIAL' אין לו היתכנות במציאות של סגרים וריחוק חברתי. בנוסף, כל התפיסה 'תלוית המקום' שמאפיינת את היצירה שלי בדרך כלל לא הייתה רלוונטית כיוון שהבניין בו היינו אמורים להציג היה מיועד להריסה (בתאריך סיום הלימודים המקורי). לסיום, מאחר שכאמנית אני מגיבה למה שאני חווה, מצאתי את עצמי מתחילה תהליך עבודה על פרויקט חדש כראקציה למצוקת הבידוד ולמהדורות החדשות, זה הפרויקט שבסופו של דבר הצגתי בתערוכת הגמר.

ענבל הופמן 3

פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. בצלאל תואר שני 2020

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
הצגתי מיצב מותאם חלל, שפירק את פנים הבית שלנו בימי הסגר והרכיב אותו מחדש. בפרויקט היו ייצוגים של בני המשפחה דרך חפצים אישיים, והרבה התייחסות לזמן שהולך לאיבוד כאשר הוא מושקע בפעולות תחזוקה ביתיות שונות. המיצב הפיסולי שבניתי יצא מתוך רגעי הבהלה והשעמום שאפיינו את ימי הסגר, כדי להזיז את הזמן בכוח קדימה התחלתי להתעסק עם כל אספקט של שאריות חיינו בבית: כביסה, כלים, הכנת ואגירת מזון, ניקיונות וצריכה מוגזמת של אלכוהול (מול מהדורות החדשות המדכאות) כל אלו הפכו לאיברים מתוך יצירה פיסולית טוטלית שמאכלסת את חלל התערוכה בצורה שתלטנית מרצפה עד תקרה.
הצורך לשנות וללוש מחדש את המציאות לצורה של פסל, ולכפות את הפסל הזה על החלל בתערוכה, היו הדרך שלי לייצר אשליה של שליטה על חיי ועל המרחב שלי, בתקופה בה כולנו הרגשנו שאיבדנו כל ריבונות על חיינו למול הנגיף ופעולות הממשלה.
מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
למען האמת החלום כבר כמעט התגשם במאי, מאחר והתכוננתי לתערוכת יחיד במוזיאון ישראל במקביל לסיום התואר. נכון לעכשיו המוזיאון טרם חזר לפעילות מלאה כך שהתערוכה ממתינה בארגזים, אז אני מאוד מקווה שהחלק הזה יסתיים בקרוב ויהיה תאריך פתיחה חדש. מלבד זה אני מקווה להמשיך ולהציג בתכיפות פרויקטים מעניינים; אני מרגישה שהיכולת שלי הולכת ומשתכללת, הולכת ומתמקצעת מהתקנה להתקנה, ומחלל לחלל. אז אני מקווה להמשיך את המגמה לכיוון של bigger and better, להמשיך וליצור דברים מעניינים יותר ומאתגרים יותר כל הזמן.
מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
כדי לענות על כך צריך פרספקטיבה של זמן, שעדיין אין כי אנחנו עוד בתוך זה. אני לא יודעת אם יגיע גל של אמנות פוליטית שתזעק את זעקת אי השוויון, או שהאמנות המקוונת תתפוס תפקיד יותר משמעותי בשל תנאי הריחוק.; ואולי בכלל להפך, שהמחאה ברחובות תהפוך בעצמה למצע לגילויים של אמנות. דבר אחד בטוח, תסיסה רוחבית בכזה סדר גודל לא נראתה כבר שנים, הקריאה לסדר חדש, ההתפקחות מהסקטור הניהולי ברמה לאומית ואוניברסלית, יעביר טלטלה את דור היוצרים הנוכחי, כי אמנות במהותה היא מתמר ( transducer ) של רוח הזמן.

ענבל הופמן 2

פרוייקט הגמר של ענבל הופמן. בצלאל תואר שני 2020

קצר וקולע. המלצות הסופ"ש 11-13.5


רונית ברנגה, מימוזה ביישנית, הבית האדום

מעט המלצות יש לנו השבוע בשבילכם, אבל הן משובחות – אחת אחת. מיצב מסתורי ומלא קסם באחד החללים המיוחדים הפועלים כיום בתל אביב, תערוכה קבוצתית של 11 אמנים צעירים ומבטיחים שתעסוק בחדרי מילוט ופיענוח חידות, ופסטיבל דוק אביב המצוין ובו עשרות סרטים וגם הרבה מאוד סרטי אמנות. לבסוף, יש לנו גם את התכניות שלנו וגולת הכותרת שלהן היא הסיור הקרוב לאתונה המהממת. אז קדימה, לפתוח יומנים
עריכה ותוכן: צוות Talking Art

להמשיך לקרוא

ארבע תערוכות שממש שווה לראות באזור רוטשילד


שרון יערי, גלריה זומר

וואו! תשמעו, התערוכות שנפתחות בזמן האחרון מעולות – אחת אחת. בתערוכות המוצגות כעת באזור רוטשילד תוכלו למצוא עושר של סגנונות ונושאים, מעיסוק בהיסטוריה, להיבטים אישיים ופסיכולוגיים, לשאלות פנים אמנותיות ובחינה מעניינת של טכניקות ומדיומים. בתוך כך, הציור זוכה למבט מעמיק ומרגש מציור ריאליסטי, לציור שבוחן את עצמו, קורע את עצמו, משחק ומפעים. פשוט תענוג. הנה ארבע תערוכות שאני ממליצה בחום רב ללכת לראות, כולן בגלריות הוותיקות באזור שדרות רוטשילד:

"גחליליות", תערוכת יחיד למאיה גולד
גלריה אלון שגב, רוטשילד 6, תל אביב. מוצגת עד 26.12.15
מאיה גולד חוקרת בציורים שלה נקודות מבט ואופניי צפייה – כמו למשל כשהשתמשה במבט ממעוף הציפור בסדרת הציורים הקודמת שלה, ומנסה לשבור את אופן הצפייה הקונבנציונלי שאנו רגילים בו בדימויים ריאליסטיים (ציור וצילום). אבל מעבר לכך, בציורים של מאיה גולד תמיד יש משהו קצת מטריד ומציצני. פרויד הגדיר את זה כ"אל-ביתי" משהו שנדמה כזר ומנוכר ואז מתגלה כדבר שחבוי בתוכך. כך למשל העזנו לפנטז מיהי הדמות שמסתתרת מתחת למטריה (אותה ראינו מלמעלה כאמור), וכך גם בציורים החדשים שמוצגים בתערוכה. הפעם דרך החלונות המעוטרים והמצוירים בקפידה, אנו מציצים אל תוך בתים. לפעמים דמותנו "משתקפת" בחלון המצויר, ולעתים אלה דמויות בדיוניות השאולות מתקופה אחרת.

"TAKE", תערוכה קבוצתית
גלריה זומר לאמנות עכשווית, רוטשילד 13, תל אביב. מוצגת עד 12.12.15
תערוכות קבוצתיות בגלריות הן תמיד מעט בעייתיות, בעיקר כי כוונתן בדרך כלל היא להציג עבודות של אמני הגלריה, וברוב המקרים ההקשר אינו זוכה למחקר אוצרותי מעמיק והתערוכה נדמית דלה בהקשר זה. גם הפעם המצב דומה, התערוכה עניינה בשכפול ושעתוק בעידן העכשווי (נושא חם מאוד בימינו), ואמנם העבודות המוצגות נוגעות כולן בנושא אבל הצגת עבודה אחת מתוך מערך העבודות של אמן אינה מעידה בהכרח על עיסוק גורף. כך למשל בצילום של יעל ברתנא המוצג בתערוכה, בו היא לבושה במדים של קצין SS, בטקסט (הרצוף שגיאות כתיב, דרך אגב) נכתב כי היא מבלבלת בין זהויות בעודה מנסה לשכפל את עצמה לתוך זהות אחרת, נכון אבל ממש לא מעיד על עניינה האמנותי באופן כללי, הדבר דומה גם לגבי עבודתו של הצלם שרון יערי. בכל אופן, מוצגות בתערוכה עבודות מצוינות ששווה לראות, בין היתר עבודת קיר גדולה של ליהי תורג'מן המופלאה, שכל הזדמנות לראות עבודות שלה, היא ראויה לציון.

להמשיך לקרוא

חמישה אירועי אמנות לסופ"ש 16-18.7.15

%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%92%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9-%d7%92%d7%9c%d7%a8
אולגה קונדינה, קבוצת הברביזון החדש, גלריה רוזנפלד

אז נכון, בשבוע שעבר אמרתי שהקיץ מתקרב ואנחנו הולכים להתנמנם פה בביצת האמנות, ובכל זאת גם בסופ"ש הקרוב יש מה לעשות. נראה כמה זמן זה עוד יחזיק, אבל בינתיים נראה שנותנים פה פוש אחרון לפני החופשה, משובח במיוחד. אז הנה חמישה אירועים שכדאי לחוות בסופ"ש הקרוב:

לראות אמנות
פתיחת תערוכה חדשה של קבוצת הברביזון החדש
אמניות מציגות: נטליה זורבוב, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי, זויה צ'רקסקי, אולגה קונדינה
חמישי, 16.7, בשעה 20:00. גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1
קבוצת הברביזון החדש היא ללא ספק אחת הקבוצות המעניינות שפועלות כרגע בארץ, ולו רק בשל העובדה שהן מחזירות לשיח פעולה אמנותית קדומה, של אמנים הפועלים יחד כקבוצה בעלת מאפיינים וזיקות דומות. חברות הקבוצה יוצאות אל השטח ועוסקות בציור מהתבוננות, פעולה שאינה שגורה עוד בשדה, הבחירה שלהן במושאי ההתבוננות יוצרת נקודת מבט ביקורתית ופוליטית על המציאות בארץ כיום. בתערוכה יציגו האמניות עבודות חדשות על נייר.
פרטים נוספים

להמשיך לקרוא

חמישה אירועי אמנות לסופ"ש הקרוב 9-11.7.15

%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f-%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%9f-%d7%92%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f
יונתן אולמן, גלריית בינימין

עונת התערוכות עומדת להסתיים ורגע לפני שכולנו יוצאים לפגרת קיץ, ונוטשים את סצנת האמנות לטובת בירות על החוף, יש כמה דברים מעניינים שקורים בשבועות הקרובים וכדאי להספיק ולראות.
להלן אירועי הסופ"ש הקרוב שאסור לפספס:

להספיק לראות את התערוכה היפה של גידי גילעם (הלא הוא Signor Gi) לפני שהיא ננעלת (יום אחרון: שבת, 11.7.15)
בתערוכה משולבים ציורי שמן, מיצב, איורים ועבודת וידאו, כולם באותו ניחוח מסתורי של גילעם. העבודות מתארות חברה שחוקה זייפנית ומורבידית המשתקפת גם באמנות הרחוב הייחודית שלו.
“Note to Self”, כיכר קדומים 8, יפו העתיקה. אוצרת: הגר בריל
אירוע פייסבוק

להמשיך לקרוא

חמישה דברים לעשות לפני שהחופש נגמר


Uri Gershuni, Israel Museum

1. לבקר בתערוכות של אורי גרשוני ורועי קופר במוזיאון ישראל, ירושלים
שתי תערוכות צילום משובחות ושונות זו מזו, המוצגות כעת במסגרת "6 אמנים 6 פרוייקטים".
אורי גרשוני מציג את "אפולו ומנקה הארובות", מחווה נוספת לויליאם הנרי פוקס טלבוט, אבי הצילום. הפעם חוזר גרשוני לכפר שבו חי טלבוט – דרך אתר גוגל מפות וסורק את האזור דרך עדשת מצלמות גוגל.
רועי קופר מציג את "חלום עזה", סדרות של צילומי פנורמה מקוטעים בהם נראית העיר עזה מבצבצת מבין המשטחים הפתוחים. קופר מפעיל שוב את שפת הצילום הייחודית שלו, נקייה ומדויקת החושפת נוף הנע בין פראיות לסדר מופתי.
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11, הקריה, ירושלים

להמשיך לקרוא

באין ציפור שיר…


אלישבע לוי, "וילה"

לפני כשבועיים נפתחה במוזיאון תל אביב התערוכה "והזוכים הם:" תערוכת פרסי משרד התרבות והספורט
לאמנות ועיצוב, 2014. כיוון שאני עובדת במוזיאון אני לא נוטה בדרך כלל לכתוב עליו, אבל כשהדברים ממש טובים צריך לדבר עליהם, וכך המקרה גם בתערוכה הזו. נכון, זו קצת תערוכת 'שעטנז', 36 אמנים העוסקים בעיצוב ובאמנות, שאין ביניהם בהכרח קשר ושהעבודות שלהם נובעות מרקע, אג'נדה וסגנון שונים מאוד. יחד עם זאת, המגוון הרב ועושר העבודות מציעים פריזמה מעניינת ביותר על הקורה בארץ היום, המאפשרת בתוכה קריאות שונות. במחברים השונים בין העבודות ניתן לזהות נושאים שחוזרים על עצמם וביניהם העיסוק בבית, בזיכרון, בנוסטלגיה ובתרבות.

להמשיך לקרוא