ארכיון תגיות: ציור

אדוות של קיץ. המלצות הסופ"ש 17-19.8

קורה די הרבה ששואלים אותנו בסיורים מי מחליט "מהי אמנות ראויה", מה יעלה למרכז השיח ומה יישאר בשוליו; ובכן, כמו בכל תחום גם באמנות יש קובעי טעם או שומרי סף – יהיו אלה, האוצרים, מבקרי האמנות או האספנים. זו מגמה תקינה וחשובה כי כל כמה שיצירה היא תמיד טהורה ויפה, לא הכל יכול להגיע למוזיאונים. במקביל לאמירה הזו, בעשור האחרון יש שינוי מתמיד שמגיע דווקא מהפריפריה, והוא מגיע בדמות של עשרות מרכזי אמנות אלטרנטיביים שיוצרים שדה אמנות מקביל. המגמה הזו מייצרת שיח אלטרנטיבי שבו קובעי הטעם ההגמונים פחות רלוונטיים, ומה שמשמח עוד יותר הוא שיש זליגה הדדית מהשוליים למרכז ולהפך.

תערוכות השבוע – חלקן חדשות וחלקן כבר באוויר, מתקיימות כולן באזורי הספר של העיר הגדולה, ושל לב העשייה האמנותית בארץ.

בגלריה העירונית בראשל"צ שתי תערוכות יפות ואינטימיות של מורן קליגר ואליסיה שחף; שלושה אירועים שנוגעים באחד הנושאים החמים באמנות – סאונד; אמנים מתחומי עשייה שונים וכאלה שמוכרים פחות יציגו במקבץ תערוכות חדש במוזיאון וילפריד;  ולקינוח, אם מעניין אתכם לגעת בכל תחומי העשייה בארץ – המוכרים יותר והפחות, אנו מזמינים אתכם להצטרף לתוכנית השנתית שלנו, נותרו מקומות ספורים בתוכניות השונות.

שיהיה סוף שבוע מלא בתערוכות 

שני ורנר וצוות Talking Art

"גן התענוגות" תערוכת יחיד של מורן קליגר, הגלריה העירונית ראשון לציון

מקבץ תערוכות חדש במוזיאון וילפריד. אוצרת ראשית: שיר מלר-ימגוצ'י

מוזיאון וילפריד הקסום הוא מקום שניתן להגדירו כפרפריאלי מאוד, גם מבחינת המיקום שלו אבל יותר מכך בגלל הסיפור שמאחוריו והאוסף שמגיע מאומנות המזרח הרחוק. אבל, בשנים האחרונות ובהנהגת האוצרת שיר מלר ימגוצ'י, עושה המוזיאון צעדי ענק בקרבה וברלוונטיות שלו. אחד הדברים החשובים שקורים במקומות כאלה הוא המפגש בין אמנות היסטורית לעכשווית והמפגש בין אמנים מוכרים יותר ופחות. כעת תפתחנה במוזיאון מספר תערוכות המציגות תערובת כזו של אמנים וגם מפגש בין זמנים ומדיומים שונים. קרמיקה סינית/הולנדית/ישראלית, ציור, רישום, צילום ומגילות סיניות עתיקות – הכל נמהל זה בזה ויוצר תמונה מגוונת על עשייה ישראלית עכשווית והזיקה הכביכול לא אפשרית שלה על אומנויות המזרח העתיקות.

התערוכות הנפתחות:
כלים שלובים: נועה צ'רניחובסקי ואודי צ'רקה- קרמיקה עכשווית  לצד כלים כחול על לבן מאוסף המוזאון; תדר פתוח: אורית ליבנה, דנה הראל, לזלי רובין קונדה, שיאן רוז בן סירה; טבע ראשון, טבע שני: צילום סיני של ג'אנג קצ'ון ומגילות סיניות מאוסף המוזיאון
אירוע הפתיחה ביום שישי 18.8.23 בשעה 11:00. מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, קיבוץ הזורע. מידע נוסף באתר

שלושה אירועי סאונד בתל אביב וירושלים

לפני כעשור הוצגה בביתן הלנה רובינשטיין התערוכה המצוינת SHOW TIME באוצרותה של הדס מאור. התערוכה היתה כמבשרת של עידן חדש באמנות המקומית, כזו שמתרחקת מהזיקה האסתטית ומתקרבת לאמנות חווייתית, פרפורמטיבית, ושנוגעת בחושים השונים. מאז ועד היום נעשה תהליך משמעותי בהקשר הזה ואמנות סאונד, או כזו המשלבת יצירה פלסטית וסאונד היא אחת המגמות הבולטות כאן (ולראייה התערוכה "פה פעור" המוצגת כעת במוזיאון תל אביב). שלושה אירועים שונים יתקיימו השבוע ויחגגו את המדיום החדש והמסקרן הזה.

"החסרה" מיצב סאונד של יותם שלזינגר בו נוצר חלל מדיטטבי להקשבה. הסאונד הוא אוסף הקלטות מרחבי תל אביב המושמעות לאחר התערבות של האמן בהן.
קולקטיב גרוסו מודו, אלפסי 31, תל אביב. שימו לב לשעות הפתיחה. לפרטים נוספים

קולנוע הפסגה ביפו

קולנוע הפסגה הוא אולי הדבר המגניב ביותר שקורה במסגרת הפעילות להחייאת יפו העתיקה באמצעות אמנות ותרבות. הפעם הם משיקים אירוע מסוג חדש: הקרנת סרט בליווי מוזיקה חיה!

הקרנה של הסרט "האיש עם מצלמת הקולנוע" של הקולנוען דז'יגה ורטוב (1929) בליווי פסקול חי של תאי רונה.
רביעי 16.8 בשעה 21:00 גן הפסגה. הכניסה חופשית! אירוע פייסבוק

מסע אמנותי־פרפורמטיבי עם חברי קולקטיב ff003

מסע אמנותי־פרפורמטיבי בנבכי בניין כלל עם חברי קולקטיב ff003. מסע אודיו המתרחש בנבכי אחד הבניינים המוזרים בירושלים בו יבחנו חברי הקבוצה את הכשלונות שלהם תוך שילוב מדיומים שונים ומפגשים אישיים.

חמישי 17.8, נפגשים ב-18:00 בכניסה הראשית לבניין כלל מכיוון כיכר הדוידקה. אירוע פייסבוק

מקבץ תערוכות קיץ בגלריה העירונית ראשל"צ

וואלה, בראשון לציון יש מלא אמנות מסתבר. קירות אמן בבנין העירייה, גלריה עירונית שווה, גלריה בבית יד לבנים ובית אמנים שוקק. כפי שכתבנו בהתחלה במקומות מסוג זה נוצר תמהיל מרגש בין אמנים מוכרים וכאלה שפחות וכיף לראות שגשוג של אמנות עכשווית טובה גם מחוץ לבועה התל אביבית. בעוד תערוכות קיץ הן בדרך כלל משמימות, כאן תוכלו למצוא תערוכה עדינה ויפהפיה של אליסיה שחף שהיא צלמת שאנחנו אוהבים מאוד והפרויקט האחרון שלה משתמש בבינה מלאכותית בצורה שטרם ראינו אצל אחרים; תערוכת רישומים של מורן קליגר המוכרת שהוצגה במסגרת הביאנלה השמינית לרישום 2023, ירושלים ומגיעה כעת למרכז;  ועוד מספר תערוכות מרשימות.

מידע נוסף באתר הגלריה

מקומות אחרונים לתוכנית השנתית שלנו

התוכנית השנתית היא ספינת הדגל שלנו, במסגרתה אנחנו נפגשים עם האמנים, האוצרים ואנשי האמנות המובילים, בסטודיות, בגלריות, במוזיאונים ובמקומות מפתיעים אחרים. אנחנו מגיעים למקומות שחובב האמנות הרגיל פשוט לא יכול להגיע אליהם ומקבלים את ההקשר הרחב ביותר בנוגע לכל מה שחם היום בעולם האמנות.

לפרטים והרשמה, דברו עם נטע 052-879-2935

מידע נוסף בקישור

"האיש עם מצלמת הקולנוע" של הקולנוען דז'יגה ורטוב (1929), הקרנה במסגרת קולנוע הפסגה

פעילויות לילדים במזגן

החופש הגדול – מתי צמד המילים הזה הופך ממשאת נפש והבטחה גדולה לענן מאיים של חום, לחות וחול? כנראה כשעוברים מלהיות ילדים להיות הורים לילדים. בחום הישראלי הלוהט, הצורך להעסיק את הילדים מחוץ לבית יכול להפוך לאתגרי במיוחד. אז באהבה בשבילכם אספנו כמה פעילויות שמשלבות שניים מהדברים האהובים עלינו בעולם – אמנות ומזגן – כאלה שאפשר לעשות עם הילדים אבל שגם ההורים ייהנו מהם.

שיהיה לכולנו קיץ קריר ויצירתי
שני ורנר וצוות Talking Art

שירה זלוור, מתוך 'התכנסות ציפורים', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום: שי בן אפריים

מוזיאון תל אביב

בעינינו מוזיאון תל אביב הוא תמיד בחירה טובה לבילוי ממוזג על הילדים. אפשר להתרשם מהצורה בה עבודתו המונומנטלית של יעקב אגם בלובי הכניסה משתנה עם זווית המבט, או לשמוע מה חושבים הילדים על עבודותיהם של גדולי המודרניזם. שתי תערוכות שמוצגות במוזיאון כעת הופכות אותו לבחירה עוד יותר נכונה מבדרך כלל. האחת היא תצוגה מחודשת של החדרים המיניאטוריים של הלנה רובינשטיין שעברו שיפוץ ואוצרות מחודשת. כאן הם מקבלים מקום של כבוד ונחשפים כשכיית חמדה של ממש. תערוכה נוספת היא תערוכת הציפורים של שירה זלוור שהיא מהממת במובן המקורי של המילה. 400 פסלי ציפורים בכל הצבעים והגדלים שמעלות חיוך של שמחה ותדהמה על הפנים. שתי התערוכות פותחות פתח לאינספור אפשרויות של הפעלת הדמיון והיצירתיות באמצעות ציור, משחק או למידה והמשך התעניינות. כשמשלבים את זה עם העובדה שהכניסה למוזיאון חינם לילדים ונוער עד גיל 18, זה כמעט בזבוז לא ללכת.
מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב

'מה יותר צהוב או פיל?', תערוכת איור של אורית ברגמן וענת ורשבסקי. אוצרות: רונה זינגר

אם בקרירות ממוזגת עסקינן, אז יש שיאמרו שירושלים כולה הופכת לסוג של מזגן בערב הקריר. כך או כך, תערוכת האיור שנפתחת בסוף השבוע בבית הנסן נותנת מפלט ממוזג מושלם לילדים בעיר הבירה. ורשבסקי וברגמן, שתי מאיירות עם כמה וכמה ספרי ילדים באמתחתן מציגות תערוכה שלוקחת את האיור מתוך דפי הספר החוצה אל העולם והופכת אותו לחוויה תלת מימדית שהילדים וגם המבוגרים יכולים לחוות בצורה יותר ישירה ואינטראקטיבית. במהלך התערוכה, שתוכננה מנקודת המבט ובגובה העיניים של ילדים, יתקיימו גם סדנאות והפעלות מיוחדות למבקרים. אנחנו חובבים ידועים של איור שיוצא מדפי הספר ומתערבב בעולם והתערוכה הזו עושה זאת בצורה צבעונית ומשמחת במיוחד.

פתיחה: 29.7.2022 בשעה 11:00, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
שעות פתיחת הגלריה: ראשון – סגור, שני-חמישי – 18:00-10:00, שישי – 16:00-10:00, שבת – 16:00-10:00. הכניסה חופשית

מידע נוסף באתר בית הנסן

פעילות לילדים במוזיאון בת ים

מוזיאון בת ים הוא מוזיאון אידיאלי לילדים – ממוקם בליבה של מדשאה רחבת ידיים, מבנה מעגלי ופשוט שאי אפשר ללכת בו לאיבוד ומחלקת ילדים ונוער פעילה ויצירתית, הופכת את המקום הזה ליעד מצוין לביקור. מה שאנחנו אוהבים במיוחד במוזיאון הזה, הוא שלא משנה כמה התערוכות הן אינטלקטואליות או קונספטואליות, תמיד נעשה מאמץ להנגיש אותן לקהל הרחב ובמיוחד לילדים. רואים שלמישהו פה חשוב לא להשאיר את האמנות במגדל השן של יודעי דבר בלבד אלא לאפשר לכולם להנות ממנה. כעת מוצגת במוזיאון תערוכה מסקרנת המבוססת על אבני החושן התנכיות, כאשר הצבת 12 העבודות בחלל המוזיאון מתכתבת עם לוח החושן בעל 12 האבנים היקרות על חזהו של הכהן הגדול בבית המקדש. במהלך חודש אוגוסט יתקיימו במוזיאון סדנאות ופעילויות לילדים בהשראת התערוכה וזו הזדמנות מצויינת לחשוף את הילדים לאמנות עכשווית מעולה באווירה קלילה ובהירה.

מוזיאון בת ים, רחוב סטרומה 6, בת ים. שעות פעילות: שני, רביעי:14:00-10:00, שלישי, חמישי: 20:00-16:00, שישי, שבת: 14:00-10:00.
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

מוזיאון הנגב בבאר שבע

אם כבר נוסעים למדבר בשיא חום הקיץ, כדאי שיהיה נווה מדבר שאפשר לתפוס בו מחסה. במקרה שלנו, נווה מדבר כהלכתו צריך לכלול בתוכו גם אמנות. מוזיאון הנגב בבאר שבע הוא בדיוק נווה מדבר ממוזג שכזה באזור שיכול להיות לעתים שחון באפשרויות. במהלך הקיץ מוצגת במוזיאון תערוכה המוקדשת לתנועה וריקוד. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה מתייחסים לאלמנטים של תנועה בעבודות וידאו, ציור, פיסול ואחרות. המתח שבין תנועה וקפאון, הגוף והטבע והיחיד לעומת הקבוצה, באים כולם לידי ביטוי בתערוכה הזו. אפשר להעז לרקוד עם הילדים יחד עם העבודות, או לצייר בהשראתן או פשוט לצפות בהן ולשוחח על מה רואים בהן. בנוסף בסופי השבוע של חודש אוגוסט מציעים במוזיאון פעילויות ייעודיות לילדים בהשראת התערוכה. בואו לרקוד במזגן.

שעות פתיחה: ימים שני, שלישי וחמישי 16:00-10:00, יום רביעי 19:00-12:00, יום שישי 11:00-8:30, יום שבת 14:00 – 10:00, ביום ראשון המוזיאון סגור

מוזיאון הנגב לאמנות, רחוב העצמאות 60, באר שבע.  פרטים באתר המוזיאון

רעיה ברוקנטל, מתוך 'תזוזה', תערוכה קבוצתית במוזיאון הנגב בבאר שבע

אמנות עם ובשביל ילדים בחול המועד

חול המועד הגיע ואיתו השאלה – מה עושים עם הילדים? בשבילנו כמובן שהתשובה ברורה – מדברים אמנות!

אספנו בשבילכם כמה מהפעילויות האמנותיות לילדים שמוצעות ברחבי הארץ בשבוע הקרוב, כדי שנוכל להעביר את החג הזה בצורה נעימה ויצירתית.

חג שמח ורגוע

שני ורנר וצוות Talking Art

סדנת ציור בבית ליבלינג, תל אביב

בית ליבלינג

אחד ממרכזי האמנות היפים בתל אביב שממוקם בצורה אסטרטגית בכיכר ביאליק מציע שלל פעילויות לילדים.
כמצופה מהמקום, הסדנאות פועלות ברוח הבאוהאוס ומציעות לילדים להתנסות במגוון טכניקות כמו ציור, אריגה, נגרות ואפילו אדריכלות.
המקום מציע פעילויות למגוון רחב של גילאים מגיל 5 ועד 12 במסלולים שונים שנעים מקייטנה של שבוע וחצי ועד לפעילויות ממוקדות וסטודיו פתוח.

בית ליבלינג, מרכז העיר הלבנה, רחוב אידלסון 29, תל־אביב
הנחה מיוחדת לתושבי תל אביב, כל הפרטים והרשמה באתר המרכז

מוזיאון תל אביב

כצפוי, מוזיאון תל אביב מציע פעילויות למידה ויצירה הנוגעות לתערוכות המוצגות שם כרגע, כולל לתערוכתה של יאיוי קוסאמה שכבר אוטוטו נסגרת. בין השאר מציעים שם ערכות לפעילות עצמאית, סדנאות ומדריכים קוליים מותאמים לילדים.

מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.  לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

מוזיאון בת ים

מוזיאון בת ים אמנם צנוע בגודלו, אבל מאז ומתמיד דאג לשמר ולטפח מחלקת חינוך וילדים חזקה ופעילה. במהלך חול המועד מציעים שם מגוון של פעילויות בעקבות התערוכה היפה של שחר יהלום והתערוכה בעקבות סיפור חייה של הלן קלר המוצגות שם כעת, ביניהן שעת סיפור, סדנת יצירה ועוד.

מוזיאון בת ים, רחוב סטרומה 6, בת ים.  פרטים וכרטיסים באתר המוזיאון

יאיוי קוסאמה, מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב. צילום: אלעד שריג

מוזיאון אגם

המוזיאון המוקדש לאמן הצבעוני בראשון לציון הוא יעד מתבקש לביקור עם הילדים, ובהתאמה מציעים שם לכבוד החג סיורים מודרכים למשפחות, סדנאות אמנות קינטית לילדים ועוד מגוון פעילויות למשפחה.

מוזיאון אגם, רחוב מישר 1, ראשון לציון.  פרטים וכרטיסים באתר המוזיאון

מוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע

למטיילים צפונה מציעים במוזיאון וילפריד שבקיבוץ הזורע ביקור מודרך ופעילות משפחתית בתערוכה 'סדק' של טליה קינן, ולסדנת יצירת 'ציור קסם' בהשראת התערוכה.
עלות השתתפות 30 ש״ח לילד, 15 ש״ח להורה מלווה וכוללת כניסה למוזיאון.

איפה ומתי: ימי שני ורביעי, 18.4, 20.4 בשעה 10:30, מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע.  פרטים נוספים באתר המוזיאון

יעקב אגם, מתוך 'שומעים את הצבעים' במוזיאון אגם, ראשון לציון. צילום: דור קדמי

שנה טובה

המלצות קריאה לבידוד…

אופ. אין מילה אחרת לתאר את מה שאנחנו מרגישים. אופ, שוב חוזרים לשגרת בידוד, אופ שוב מקבלים הודעות על סגירת גלריות ומוזיאונים. אופ

אבל, כמו בפעם הקודמת, גם היום אנחנו חזקים ואופטימיים, גם היום אנחנו רוצים לתת לרוח, לתרבות, לאמנות ולחופש הפנימי – לנצח.

אם כן, השבוע אנו שולחים אליכם סיכום ביניים של סדרת הראיונות שערכנו עם בוגרים טריים של בתי הספר לאמנות. מעניין לקרוא את המבטים השונים של האמנים הצעירים על אמנות עכשווית ותפקידיה, על תקופת הלימודים ועל השפעות הקורונה עליהם ועל האמנות.

בהזדמנות זו אנו מאחלים לכולנו שנה חדשה, טובה בהרבה מזו שנגמרת.

שנה של שגרה, שפיות, אהבת אחים, ואהבה בכלל

ושנה של אמנות נהדרת בכל עת.

שני ורנר,

וצוות Talking Art

מור רימר

מור רימר, מתוך עבודת הווידאו "אבא אדמה", פרוייקט גמר מכללת אורנים
צילום: יובל בר און

יצירה טרייה: סדרת ראיונות עם שני ורנר

עונת תערוכות הבוגרים כבר בפתח ואנו שמחים לשתף בסדרת ראיונות חדשה אשר מפגישה אותנו עם הבוגרים הטריים. כיצד עברו עליהם שנות הלימודים, מה מעסיק אותם, כיצד השפיע עליהם משבר הקורונה, ועוד.

מעיין שחר, בוגרת לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל
"זה פרדוקס כזה. מצד אחד יש תחושה שאמנות, במיוחד בימים האלה, היא לא דבר מובן מאליו, אף אחד ושום דבר לא מחכה לי מעבר לפינה, אני צריכה לעבוד מאוד קשה ולהיות מאוד כנה, ליצור יש מאין ולהרוויח את העשייה שלי כל יום מחדש. מצד שני יש קול שמבקש להרפות הכל, לעצור ולהתבונן רגע מהצד כמו אורחת. זה כמו מאבק בין אש ומים אבל אני מבינה שאני צריכה להכיל את שניהם, כל יום לקום בבוקר, לשים זרעים באדמה ולהשקות."
לראיון המלא    לאתר של מעיין

שלומית לב רן בוגרת בית ספר פרדס והמדרשה לאמנות
"בתקופה של הסגר הראשון לא עשיתי הרבה אומנות. איכשהו יצא שחזרנו כל הילדים לגור אצל ההורים בבית ילדותי. ודווקא המפגש עם החיים עצמם היה המעשה הכי חתרני אמנותי: לחיות בקפסולה המשפחתית, להיות מעורבת בתהליך הגמילה של האחיין שלי מטיטולים, ולבשל לליל הסדר הפכו לסוג של פרפורמנס אמנותי. האמנות המעטה שכן עשיתי נבחנה בעיניה של משפחתי הקרובה, ופתאום התעמתי עם הצורך להסביר להם מה אני עושה ומה אני בעצם לומדת, ולמה פתאום ציירתי להם על הקיר באמבטיה 100 עיניים. כשנגמרה תקופת הסגר וחשבנו שהכול מאחורינו, חזרתי לאותה נקודה וגיליתי שכמו נמלה שהולכת על סליל, אני נמצאת פיזית באותו המיקום, אבל אני גבוהה יותר. ההפסקה הזאת הייתה בשבילי כמו לתת ללחם לתפוח."

לראיון המלא  התערוכה הוירטואלית של בוגרי בית ספר פרדס בקישור

דייויד רייכמן גיבס, בוגר לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל

"טוב, ללמוד תואר שני באמנות זה לא בדיוק "לימודים" במובן הרגיל. יותר מכל דבר אחר זה הרעיון שאתה מתחייב לשים את עצמך במרכז של בחינה עצמית ותחת ביקורת שהיא הדדית לשאר חבריך לספסל.
למדתי הרבה. זו תקופה אינטנסיבית. יותר מכל נהניתי לדבר עם המרצים בפגישות האישיות בסטודיו. זה לא רק הדברים שנאמרו שם שהם תמיד הרחבה משמעותית על פעולה שבסופו של דבר נשארת לרוב די פרטית בסטודיו, זה גם תרם לי להבין משהו על אופני הדיבור מסביב ליצירה באופן כללי. לדעת לא רק לעשות את האמנות אלא גם ללמוד לדבר את האמנות זה משהו שחווים בתואר הזה באופן טבעי מכורח הנסיבות. לפעמים היה נדמה שמה שנאמר בשיחה בסטודיו הופך כמעט ליותר משמעותי ממה שבאותו רגע נעשה שם."

לראיון המלא  לאתר של דיוויד בקישור

מור רימר, בוגרת  לימודי תואר ראשון במכון לאמנות במכללת אורנים

"הפרויקט "עד היסוד" עסק במערכת הקשרים בין הגוף והבית וכלל עבודות בווידאו, תחריט, ציור פיסול וטכניקה מעורבת. בעבודות השונות הגוף והבית הופיעו כנטולי קצוות וחסרי יסודות, כמו תלויים בין שמיים וארץ. דימוי מרכזי שחזר הוא השלד של הגוף – בית, שאמור לייצב ולהחזיק פיזית ומטאפורית, ומכיל דואליות בין יצירה של בסיס איתן ובין מצבי כליה וחורבן. למשל, בעבודות התחריט השלד הוא ריק שנפער בנוף, ועבודת הוידאו "אבא אדמה" מעלה שאלות לגבי האתוס החלוצי והשאיפה לנטוע יסודות באדמת הארץ. בווידאו, שצולם בנוף ילדותי, עסקתי בקשר הבין דורי של אב ובת. אני מופיעה בו לצד אבי, שגופו הפגוע הופך עבורי למבנה ומקום. בעבודה אני בוחנת את מקומי לנוכח דמות האב, ומעמידה לשאלה את עבודת הכפיים כאקט שיש בו גאולה."

לראיון המלא.  טריילר לעבודת הגמר של רימר בקישור

לב רן

שלומית לב-רן, פרוייקט גמר בית ספר "פרדס"

מור רימר

יצירה טרייה: ראיון עם מור רימר

בפרוייקט הגמר שלה בחנה מור רימר את הקשר בין הגוף והבית ובתוך כך התמקדה במוטיב השלד. הבסיס החזק שאמור להחזיק עליו את יתר חלקי המבנה מתערער בעבודות שלה, אשר משלבות ווידאו, תחריט, הדפס וציור. משבר הקורונה נתן לה זמן לבחון מחדש את הדברים, והשפיע לטובה על העבודה לקראת תערוכת הבוגרים.
ראיון עם שני ורנר במסגרת סדרת ראיונות עם בוגרי בתי הספר לאמנות לשנה זו.

מור רימר, מתוך פרוייקט הגמר. מכללת אורנים

ספרי קצת על מי את ומה את עושה
אני מור, בת 36, גרה בחיפה. השנה סיימתי לימודי תואר ראשון במכון לאמנות במכללת אורנים. העבודה שלי היא רב תחומית, אני יוצרת בעיקר בהדפס, ציור, ווידאו. אני ילידת קיבוץ אורים שבצפון הנגב, והרבה מהעבודה שלי שואבת מתוך הביוגרפיה שלי. אני מטפלת בדימויים דרך אלמנטים של הפחתה, הדגשה, פירוק והפשטה ולרוב, החומר הוא שמוביל אותי לפעולה. משטח שרוט או מוכתם למשל, מעורר אצלי עניין חדש או מוביל לטכניקה חדשה.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
התהליך שעברתי בארבע שנות הלימודים היה מאוד משמעותי, נכנסתי בעיקר כציירת ונפתחו לי ערוצים חדשים לגמרי כמו יצירה בוידאו ותחריט. המפגש עם מרצים ואמנים באורנים היה לי חשוב מאוד. לקחתי את ההזדמנות להתנסות שוב ולתת מקום לרב-תחומיות שלי וזה העשיר לי את השפה. אני עדיין מחפשת דרכים לארגן ולהכיל את המדיומים השונים והחיבור ביניהם. פרויקט הגמר היה כמו סיכום של תהליכים שקרו במהלך הלימודים וחיבר בין נושאים שעסקתי בהם בדרך שלא צפיתי. זה נותן לי הרבה חומר ואנרגיה להמשך.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
השפיע מאוד ובדיעבד לטובה. לפני כן הייתי מאוד משימתית בתוך הקצב של החיים והלימודים. המצב החדש הכריח אותי לעצור, וגם התפנה זמן בעקבות דברים אחרים שפסקו לתקופה. חזרתי למקום של לא לדעת. הסתכלתי על מה שנאסף עד כה ועל רעיונות שרשמתי בעבר ונקודות התחברו. משם נולד רעיון לווידאו חדש שחיכיתי שייתגבש.

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
הפרויקט "עד היסוד" עסק במערכת הקשרים בין הגוף והבית וכלל עבודות בווידאו, תחריט, ציור פיסול וטכניקה מעורבת. בעבודות השונות הגוף והבית הופיעו כנטולי קצוות וחסרי יסודות, כמו תלויים בין שמיים וארץ. דימוי מרכזי שחזר הוא השלד של הגוף – בית, שאמור לייצב ולהחזיק פיזית ומטאפורית, ומכיל דואליות בין יצירה של בסיס איתן ובין מצבי כליה וחורבן. למשל, בעבודות התחריט השלד הוא ריק שנפער בנוף, ועבודת הוידאו "אבא אדמה" מעלה שאלות לגבי האתוס החלוצי והשאיפה לנטוע יסודות באדמת הארץ. בווידאו, שצולם בנוף ילדותי, עסקתי בקשר הבין דורי של אב ובת. אני מופיעה בו לצד אבי, שגופו הפגוע הופך עבורי למבנה ומקום. בעבודה אני בוחנת את מקומי לנוכח דמות האב, ומעמידה לשאלה את עבודת הכפיים כאקט שיש בו גאולה.

מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
אחד הדברים היחידים שברורים לי זה שאני אמשיך ליצור. לא שזה תמיד מרגיש כמו ברכה או בא בקלות אבל ברור לי שהאמנות היא חלק מהדרך שלי. אני לא רואה את זה כחלום עם יעד מסוים, אלא כתהליך כזה שאני בתוכו כבר, וימשיך ויתרחב וישנה צורות. בסופו של דבר זה דיאלוג הנובע ממקום אישי עם עצמי על החיים ואני מקווה שידבר לעוד אנשים.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
האמנות היא רלוונטית לחיים, בזמן כמו זה של משבר זה בולט עוד יותר. היא כלי תקשורת עוצמתי. נראה שהרבה תגובות למצב נעשו בשימוש בשפת האמנות, ולא רק של אמנים מקצועיים. זה מדגיש בעיני את האפשרות שהאמנות נותנת – מקום של ביטוי חופשי, שמכיל מורכבות.

טריילר לעבודת הגמר של רימר בקישור

צילום: אנסטסיה זביאלובה

לב רן

יצירה טרייה. ראיון עם שלומית לב-רן

שלומית לב רן למדה במקביל בבית ספר פרדס ובמדרשה לאמנות. שני בתי הספר מייצגים גישות שונות, אחד חילוני והשני דתי. עם זאת, השילוב הזה הפרה את היצירה ואת המחשבה על אמנות. כעת היא מציגה שתי תערוכות גמר במקביל, והפיצול ביניהן מחדד את העיסוק שלה בנקודות מבט שונות של בגרות וילדות.
ראיון עם שני ורנר במסגרת סדרת ראיונות עם בוגרים טריים של בתי הספר לאמנות.

ספרי קצת על מי את ומה את עושה
קוראים לי שלומית לב-רן , אני בת 28 ובימים אלו אני מסיימת את התואר הראשון שלי באומנות ובחינוך לאומנות, במסגרת ביה״ס הגבוה לאומנות פרדס שמשולב עם המדרשה לאומנות בבית ברל. זה נשמע מסובך וזה באמת קצת מסובך… את מרבית לימודי האמנות המעשיים אנחנו עושים בפרדס, ואת הלימודים האקדמיים במדרשה. ובגלל שאני במסלול לימודים מואץ – ניגשתי השנה לשתי תערוכות גמר ששתיהן מוצגות החודש במקביל.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
כאמור, למדתי בשני מוסדות במקביל. הפיצול הזה משונה, אבל במוזרות הזאת קרו הדברים הכי מעניינים. קצת כמו ללכת לשני פסיכולוגים בו זמנית.
"פרדס" הוא מקום חדש, קטן ואידיאליסטי. בעצם זה בית ספר דתי אבל אני למדתי להיות בו למרות שאני לא דתיה. אני חושבת שאני נמשכת לאידיאלים גם (ובעיקר) כשהם לאו דווקא שלי. משהו בתחושה ההיפית שהכל תלוי בנו, שיש דינמיות. לפעמים זה מתסכל, כשנתקלים בחוסר אירגון או כשמרגישים שלמקום הלימודים אין כח פוליטי בשדה האומנות. אבל בדיוק בגלל זה יש איזושהי הרגשה שהסטודנטים והסגל צריכים להיות הכי טובים וחובת ההוכחה היא עלינו. זה משהו שמאוד מפעיל אותי ליצור. לגבי המדרשה, בהחלט נהנתי מהמקצועיות ומהאפשרויות הרבות שעומדות בפני הסטודנטים. אבל מה שמוזר זה שזאת אמורה להיות הצלע החילונית והחופשית כביכול של התוכנית, ודווקא שם קרו מידי פעם היתקלויות עם מרצים חילונים לחלוטין שהגישה שלהם הייתה הרבה יותר קונפורמיסטית ו״רבנית״.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרויקט עצמו?
בתקופה של הסגר הראשון לא עשיתי הרבה אומנות. איכשהו יצא שחזרנו כל הילדים לגור אצל ההורים בבית ילדותי. ודווקא המפגש עם החיים עצמם היתה המעשה הכי חתרני אמנותי: לחיות בקפסולה המשפחתית, להיות מעורבת בתהליך הגמילה של האחיין שלי מטיטולים, ולבשל לליל הסדר הפכו לסוג של פרפורמנס אמנותי. האמנות המעטה שכן עשיתי נבחנה בעיניה של משפחתי הקרובה, ופתאום התעמתי עם הצורך להסביר להם מה אני עושה ומה אני בעצם לומדת, ולמה פתאום ציירתי להם על הקיר באמבטיה 100 עיניים. כשנגמרה תקופת הסגר וחשבנו שהכול מאחורינו, חזרתי לאותה נקודה וגיליתי שכמו נמלה שהולכת על סליל, אני נמצאת פיזית באותו המיקום, אבל אני גבוהה יותר. ההפסקה הזאת הייתה בשבילי כמו לתת ללחם לתפוח.

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
אני מציגה שתי תערוכות גמר במקביל. חלק מהעבודות, שתי עבודות וידאו וקולאז' דיגיטלי, חוזרות על עצמן. את היתר – הרבה ציורים, חילקתי בין שתי התערוכות באופן שמתאים למקום\לחלל ולמהלך הספציפי לכל תערוכה. שתי התערוכות עוסקות בחילופי נקודות מבט בין ילדות ובגרות וכל אחת מהתערוכות היא נקודת מבט בפני עצמה. אמנם רוב הצופים יחוו רק אחת מהתערוכות, אבל מבחינתי הפיצול הזה הוא חלק בלתי נפרד מהמהלך שאני מנסה לייצר. המפתח לשתי התערוכות מבחינתי הוא עבודת הקולאז' הדיגיטלי המופיעה בשתיהן בה לקחתי שתי תמונות שלי, אחת מגיל וחמש ואחת עכשווית ובאמצעות פוטשופ החלפתי ביניהן את העיניים כך שהן מתבוננות זו בזו אחת באמצעות עיני השנייה. העבודה הזו מייצגת בשבילי את המהלך האמנותי שלי שמדבר על נקודות המבט המתחלפות של ילדות והתבגרות.
את התערוכה במדרשה אפשר לראות עד ה 13.9. התערוכה בפרדס נסגרת ב-1.9, אבל ניתן לבקר בגרסת הסיור הוירטואלי שלה.

מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
אני רוצה להמשיך לעשות אומנות ולהציג את האומנות שלי, ואני מקווה שהיא תתקבל באהבה. התקווה והצורך להתקבל באהבה מפעיל אותי לא פחות מהדימוי או מהפעולה האומנותית עצמה. הרעיון לשלב בני נוער בתערוכה שלי הגיע מהצורך הזה – שהאומנות שלי תאהב על ידי בני נוער. כשאני הייתי נערה החוויה של להיות מושפעת מאומנות צרובה לי בזיכרון, ולכן יש לי אמון בשיפוט של בני נוער את האומנות שלי – שיפוט חם, קרוב, לא מלומד. זה צורך בוגר וילדותי (או שאולי אני צריכה להגיד ״מתיילד ומתבגר״) באותה המידה.
בגלל שחוויית הלימודים שלי לא הייתה חוויה של בועה, אני מקווה שאחרי שאסיים ללמוד, מתוך רצון להשתלב בעולם האומנות, אני לא אמצא את עצמי נכנסת לתוך אותו השיח הפנימי הסגור. אני מקווה ליצור בעולם ומהעולם, להיות אומנית טובה אבל גם בת משפחה טובה ובת אנוש טובה. יש סיפור מפורסם על בעל התניא שנזף בתלמיד שלו על שהיה שקוע כל כך בלימוד התורה, ולא שמע את התינוק שלו בוכה. אני מקווה ליצור מתוך קשר לעולם, מתוך הכרת תודה על ההזדמנויות שאני מקבלת ולא באופן מנותק.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
אני חושבת שאומנות טובה כשהיא שואלת שאלה או מציגה קונפליקט ולא רוצה לפתור אותו. התבוננות באומנות, בעיני, היא היכולת להשתהות בתוך הבעיה. ובתקופות של משבר כמו משבר הקורונה יש בהתבוננות באומנות משהו תרפי ומתקן. אנחנו חיים בתקופה של שפע, ויש הרגשה שהעולם מנסה לשמר את עצמו כמה שהוא יוכל. אנשים חרדים מלהישכח יותר מתמיד, מתעדים הכול, מגבים כל מה שהם יכולים. קצת נדמה כאילו מיצינו את מה שיכולנו בעולם הממשי, ואנחנו עוברים לכבוש המימד הווירטואלי. גם אני כמו כולם, חרדה להישכח. אבל אני נוטה לא לסמוך על השימור האינטרנטי. לכן אני כל הזמן חוזרת לציור. בסופו של דבר, אחרי שעבודות הוידאו, הצילום והפרפורמנס ייעלמו, אני מקווה שאת הציורים שלי יצליחו למצוא יום אחד בעוד כמה אלפי שנים, באיזה כד במערה ליד ים המלח, ויגידו, ״אה. הייתה השלומית ההיא בעולם״.

התערוכה הוירטואלית של בוגרי פרדס בקישור 

ויקטור היימן 1

יצירה טרייה. ראיון עם ויקטור היימן

עבור פרוייקט הגמר שלו נסע ויקטור היימן לאוקראינה, לכפר בו נולד וגדל, התוצאה היא סרט דו ערוצי שמהווה מעין שיר פרידה מהמקום ומסבתו שעוד גרה שם. כשחזר ארצה שלטים ורודים ועדינים קבלו את פניו בשדה התעופה והודיעו על הקורונה שרק אז החלה. בקרוב תפתח תערוכת הבוגרים בבית הספר שנקר, שם יצג את הפרוייקט שלו.
ראיון נוסף בסדרה "יצירה טרייה" עם בוגרי בתי הספר לאמנות לשנה זו.
שני ורנר

ספר קצת על מי אתה ומה אתה עושה
שמי ויקטור היימן, בן 26, מתגורר ברמת גן וסטודנט שנה ד' במחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר. בימים אלה אני עובד על תערוכת הגמר שלי. המדיום שבו אני פועל כבר מהשנה השנייה ללימודים, הוא בעיקר וידאו ואם לדייק, הצבות וידאו.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
אני חושב שזה דבר מאוד לא מובן מאליו בעולם של היום, ללמוד דבר שבאמת מצליח לסקרן, לרתק ולרגש אותך. לפני תחילת הלימודים התלבטתי אם ללמוד אמנות או קולנוע. בחרתי ללמוד אמנות מכיוון שזהו מסלול שמאפשר להתנסות במגוון מדיומים כגון ציור, פיסול, הדפס וצילום. במבט לאחור, אני מבין שדווקא ההתנסות, במחלקה שהיא רב תחומית, אפשרה ליצור שילובים שלא היו מתאפשרים לי במקומות אחרים. חוץ מזה, זה נורא נחמד שבמקום בו למדתי, לא צריך להסביר שוב ושוב שאמנות זה לא רק ציור.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
בהחלט כן. למזלי טסתי לצלם את החומרים לעבודה שלי ממש ברגעים הראשונים בהם העולם החל בהיכרות עם הקורונה. אני לא אשכח שעם הגעתי ארצה, בכניסה לנמל התעופה היו שלטים חביבים שהודיעו באופן מזמין ובצבעי פסטל על הקורונה, ובהם רק ביקש משרד הבריאות מהציבור ליצור קשר במידה ויש תסמינים. אני זוכר שאמרתי לעצמי שזה בטח יחלוף לפני שבכלל אבין שאני בישראל.
אני מאמין שהשפעות הקורונה על תהליכי העבודה משמעותיים בהרבה ממה שאני מצליח לזהות כרגע. אי היכולת לעבוד על עבודת הגמר שלך באופן רציף ולשקוע לתוכה אכן הפריעו לעבודה והאטו אותה משמעותית. אך ההשפעות המנטליות הן אלו שלדעתי פגעו יותר. אחד מהדברים המפרים ביותר בבית ספר לאמנות הוא השיח שנוצר בכל מקום. בין אם מדובר בשיח שהתפתח כתוצאה מתהליך יזום כמו שיעור ובין אם מדובר בשיח שנוצר במקומות לא רשמיים כמו הדשא ופינת העישון. המפגשים האלה הם בעיני קריטיים לתהליכי העבודה ולהצלחה שלה. אמנם ניתן לראות יצירות אמנות דרך הזום וגם לדבר על כך אבל אני מוצא ששיח דיגיטלי הוא פחות ישיר ופחות מפרה לעומת שיח ומפגש עם עבודות במציאות.

ויקטור היימן2

ויקטור היימן

מה תציג בתערוכת הסיום שלך?
תערוכת הסיום שלי היא הצבת וידאו, אשר כוללת הקרנה של שתי עבודות וידאו כאשר כל אחת מהן היא בעלת פס קול משלה. העבודה עוסקת בסבתא שלי ששמה אנה. עבורי העבודה היא מעין מכתב פרידה ממנה. טרבובליה – הכפר באוקראינה בו גרה סבתי, הוא מקום שאני מכיר היטב, גדלתי בו, ולמרות זאת את הנופים שאני רואה שם אני כמו זוכר מתצלומים ישנים.
טרבובליה הוא מקום שנראה כאילו קפא ונשאר בעבר. אני חוזר לשם כמקומי אך גם כזר. אופן הצבת העבודה בחלל בשני מסכים המוקרנים לעיתים במקביל ולעיתים לסרוגין, מאפשר לי ליצור מעין מקום ביניים, שמשלב בין המוכר והזר. גם הסאונד של הסרטים עוזר בכך משום שיצרתי סאונד נפרד לכל סרט. אני רואה סאונד בתור אלמנט לא פחות ויזואלי מתצלום או סרט. הסאונד מגלה לצופה אינפורמציה ואף מאפשר לו להשלים חלקים מהמידע הויזואלי. הסאונד בעבודה נחווה באופן שונה מנקודה לנקודה בחלל ומייצר חוויה חדשה בכל צפייה.

מה החלום? איך אתה רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
החלום הוא לעשות סרטים. לאו דווקא במובן הקלאסי של כאלה המוקרנים בקולנוע אלא כאלה שהינם בעלי יכולת אמיתית לשנות משהו בעולם, סרטים שמאתגרים את המדיום וחוקרים אותו. אמנם אני חי ונושם וידאו לא מעט זמן בהתחשבות בגילי, עם זאת, בכל פעם שאני חוזר לשולחן העריכה אני מתרגש כאילו זו הפעם הראשונה. ואם חושבים על זה, יש עוד כל כך הרבה סצנות לצלם, קאטים לחתוך וסאונד להקליט. הייתי רוצה להמשיך ולהעמיק את העבודות שלי, אני רואה אותן גדלות, הופכות למורכבות יותר, מעניינות יותר ובעיקר בעלות השפעה.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
אמנות לתפיסתי היא סוג של תיבת נח נצחית, תפקידה הוא לשמור, להוות מעין ארכיון ממנו אפשר לשלוף מידע. אך בשונה מארכיונים סטנדרטיים שתפקידם הוא לשמור את הידע ללא היכולת להתערב בו, אמנות מאפשרת לא רק לשמור אלא גם להגיב, לבקר ובכך לייצר זיכרונות חדשים, לספר נרטיבים שלא נשמעים ולשנות את התודעה כלפי דברים בעולם. לאמנות יש יכולת הישרדות מופלאה ולכן אני צופה שינוי של האמנות ותגובות מפתיעות מצידה למצב החדש. אמנות תמיד איתגרה את הגבולות של עצמה והמציאה את עצמה מחדש ולכן גם כאן, מול המגפה העכשווית היא תדע להמציא צורות חיים חדשות.

ויקטור היימן בבית סבתו, בעת צילום פרוייקט הגמר

מרב שין בן-אלון

יצירה בעין הסערה. ראיון עם האמנית מרב שין בן-אלון

האמנית מרב שין בן-אלון מתייחסת לתקופה הזו כשהות אמן ארוכה וחושבת על תקשורת פיזית בעולם משתנה. ראיון עם שני ורנר

להמשיך לקרוא

מרים כבסה

הסיורים הקרובים שלנו – יוני 2019

הקיץ כבר בפתח, סדרת הסיורים של התכנית השנתית עומדת להסתיים בקרוב ולאחר השנה הכל כך מוצלחת שהייתה לנו – אנחנו לא רואים שום סיבה להפסיק. להפך! רק בא לנו עוד ועוד.
את הקיץ הקרוב נתחיל בשלושה אירועים מיוחדים ומרגשים שיהיו הסימן לבאות. כי עוד יש לנו הרבה תכניות מתבשלות עבורכם.
סיור גלריות ביפו העתיקה אשר מתחדשת לה בגלריות ומתחמי אמנות מיוחדים ויפים; שני ורנר מפציעה בגחמה (חד פעמית!) ותרצה על "צילום ללא מצלמה", באירוע שישלב גם מפגש עם האמן אורי גרשוני בסטודיו שלו; ולקינוח יש לנו סיור נוסף במסגרת סיורי הבוטיק שלנו – והפעם יומיים של אמנות עכשווית ופינוקים בצפון הארץ.
נשמע מסקרן נכון? הפרטים לפניכם:

להמשיך לקרוא

שיר מורן

פריחה מחודשת, המלצות הסופ"ש 16-18.5

אחרי הדשדוש של החגים חוזרות הגלריות לפעילות סדירה ונראה שהאיפוק גורם להן להתפרץ עם תערוכות צבעוניות ומשובחות במיוחד.
בגלריה מאיה ממשיכים ברצף תערוכות חזק שחושף אמנים מבוססים לצד אמנים צעירים או בשלב אמצע הקריירה שלהם; בבית הנסן מציג גבי קריכלי מיצב ועבודת סאונד המבוססים על שיחות שערך עם חברו ומורו פסח סלבוסקי ז"ל בימים שהתבררו בדיעבד כשבועות האחרונים לחייו; ובגלריה אלון שגב מציגה שיר מורן ציור כאוטי שמחקה בצבעוניות מתפרצת את כל תרבות הפופ החרדתית של ימינו.
כמה טוב לחזור לשגרה,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא