ארכיון תגיות: רדי מייד

בית הפוך. המלצות הסופ"ש 30.3-1.4

ימים מוזרים לכתוב בהם המלצות אמנות, כשהמראות הניבטים מבעד למסכים נדמים סוריאליסטיים וכשמוסדות אמנות מושבתים במחאה בזה אחר זה. ואולי תמיד אמנות מתקיימת מול המציאות – משמשת לה כמראה אבל גם פועלת במנותק ממנה. אנחנו בכל מקרה תמיד מאמינים שאמנות יכולה לשמש כמצפן מוסרי וגם כנחמה ומפלט ולכן אנחנו בוחרים בה שוב ושוב.

בגלריה רוזנפלד מציגה שירלי וגנר חזון של נוף מקומי מפורק; בגלריה המדרשה נוי ותמיר יוצרים עולם מקביל שהוא בין חלום לסיוט; במוזיאון תל אביב מביא האמן העכשווי המוערך ארווין ווּרם את בית ילדותו עם טוויסט; ובהמלצות הלוקאלז שלנו אמנית המלהטטת בין אמנות לקראפט בלונדון.

שיהיה סופ"ש רגוע ושקט,

שני ורנר וצוות Talking Art

שירלי וגנר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

'מזג שכבות', תערוכת יחיד של שירלי וגנר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

שירלי וגנר מתעתעת בצופה – מה שמתחיל בפיסול הופך לצילום, שמדמה תקלות וגליצ'ים דיגיטליים שבסופו של דבר נראים כמו ציור נוף. יש משהו מאוד מקומי וישראלי בדימויים של וגנר – השימוש בחומרים מצויים כמו בד, צמר פלדה ורשתות בניה. למרבה הצער גם הנוף המפורק והמופגז שנשקף מהעבודות עצמן מזכיר נופים שרואים כאן בחדשות הרבה יותר מדי פעמים. בעבודותיה החדשות נראה ששירלי וגנר ממשיכה את המסע שלה אל פירוק הנוף והדימוי. אולי זו רוח הזמן והתקופה, אבל התערוכה החדשה נראית מפוררת ומפורקת מתמיד. ישראל שנשקפת דרך עבודותיה של וגנר מרוסקת לרסיסים וגם מה שאפשר עוד לזהות נסתר מתחת לשיבוש כמו דיגיטלי. יש תקופות שבהם לא משנה כמה מנסים לסגור את דלת הסטודיו או הגלריה המציאות מזדחלת ודולפת פנימה. העבודות של וגנר בתערוכה נראות כחלון אל מציאות מקומית מסוכסכת ומטרידה.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה גם תערוכת יחיד של יעל ורטהיים סואן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.3, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מקום תחת השמש', תערוכה של נוי ותמיר. אוצר: אבי לובין

ניתן לקרוא לפרקטיקה של צמד האמנים נוי ותמיר "אמנות לשעת משבר". לא בגלל שהיא דלה או ענייה – להיפך, האמנות של הצמד הזה מצטיינת בעושר חומרי ורעיוני, עם שימוש מתוחכם ברפרנסים תרבותיים רבים ושימוש וירטואוזי, ומתוחכם לא פחות במדיומים מגוונים כמו קרמיקה, מיצב וסאונד. אנחנו מכנים את עבודתם של נוי ותמיר (ללא שם משפחה, כמו מדונה) "אמנות לשעת משבר" דווקא כי היא יוצרת עולם מקביל ואלטרנטיבי לזמן והמקום המסוכסכים. העולם שנוצר הוא מצד אחד סוג של גן שעשועים אסקפיסטי שמפעיל את החושים ומצד שני יוצר תמונת מראה מעוותת אך מדויקת להפליא של המציאות ממנה הוא מבקש להתנתק. אפשר לחשוב על עבודתם של נוי ותמיר כסוג של חלום העושה שימוש בחומרי המציאות הממשיים אך הופך אותם על ראשם. האחריות לחלץ מתוך החלום\תערוכה הזה משמעות חוזר אלינו החולמים\מבקרים וכל לקח שנלמד הוא על אחריותנו בלבד.

באותו יום תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של תומר דקל
אירוע פתיחה: יום שישי, 31.3, 10:00-14:00, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב

'הרחק בבית', תערוכת יחיד של ארווין ווּרם. אוצרת: מירה לפידות

כל מי שעקב אחרי עולם האמנות בשנות התשעים ותחילת האלפיים, לא יכול שלא להתרגש מהגעתו לארץ של אחד השמות החשובים והמרתקים של האמנות העכשווית בעשורים האחרונים. האמן האוסטרי ארווין ווּרם הוא קול פורץ דרך בעולמות הפיסול, המיצב והמיצג והכניס הומור עוקצני לתחומים שיכולים להיות פעמים רבות עבשים ויבשים. ווּרם ידוע כמי שהמציא את ה"פסלים לדקה" (One Minute Sculptures) – שילוב בין פיסול למיצג השתתפותי, בו מציב האמן סדרה של חפצים יומיומיים ומשאיר לקהל הוראות מדויקות כיצד להחזיק אותם, לרוב בצורה מסורבלת, מעט מביכה ומשעשעת. הפסלים הזמניים האלה נותנים זווית מבט אחרת על יצירת האמנות, על רדי מייד וגם על הגוף. בתערוכה הראשונה של ווּרם בישראל יוצגו מספר "פסלים לדקה" חדשים לצד הצבת ענק של "בית צר", שהוא העתק של בית ילדותו של האמן שכווץ לרוחב של מעט יותר ממטר אחד. הזדמנות משמחת מאוד לחוות את יצירתו של אחד מחשובי האמנים העכשוויים הפעילים היום בעולם.

בערב הפתיחה יתקיים מפגש פתוח עם האמן.
אירוע פתיחה: יום שלישי, 4.4, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב

המלצת הלוקאלז

'These Boots Are Made For Walkin', תערוכת יחיד של Polly Apfelbaum

פולי אפפלבאום משלבת בעבודתה בין טכניקות של קראפט לבין רגישויות אמנותיות. היא מרבה להשתמש בטקסטיל ויוצרת עבודות שמטשטשות את הגבולות בין אמנות ואומנות. התערוכה הנוכחית שלה מסמנת כניסה לתחום הקרמיקה – גם הוא מדיום שניצב בתפר שבין מלאכה ואמנות גבוהה וגם כאן היא יוצרת עבודות צבעוניות ומושכות עין ולב.

התערוכה פתוחה עד 5.5 בגלריה Frith Street Gallery
בכתובת: Frith Street Gallery, 17-18 Golden Square, W1F 9JJ
שעות פתיחה: שלישי-שישי 11:00-18:00, שבת 11:00-17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור בטייט מודרן? הכנסו לקישור ובחרו סיור

נוי ותמיר, מתוך תערוכה בגלריה המדרשה

יצירה טרייה: ראיון עם שלומית לק

בזמן סגר הקורונה (הראשון) שלומית לק יצרה לעצמה "רזידנסי מקלחת", ועברה לעבוד וליצור במקלחת הביתית שלה. זה הוביל למחשבות על ניקיון וטוהרה, במיוחד לאור ההתפתחויות של הקורונה והשפיע בסופו של דבר גם על פרוייקט הגמר שלה. כעת עם סיום הלימודים היא חולמת להמשיך ללמוד וללמד, לשלב חינוך לאמנות, יצירה עצמאית ותצוגה.
ראיון נוסף במסגרת "יצירה טרייה" סדרת ראיונות עם בוגרי בתי הספר הטריים לאמנות.
שני ורנר

שלומית לק פורטרט עצמי בחלל התערוכה. צילום: נדב זיתוני

ספרי קצת על מי את ומה את עושה
שמי שלומית לק, אני בת 26, גרה בכפר סבא ומסיימת כעת את התואר הראשון באמנות ובחינוך לאמנות במדרשה בבית ברל. במקביל, אני מלמדת (זו השנה השניה) במגמת אמנות בתיכון הדמוקרטי בקרית אונו. הקשר שבין עשייה אמנותית לבין חינוך לאמנות מעסיק אותי מאוד מתחילת התואר, וזו הסיבה שבחרתי ללמוד במדרשה, מקום שבמוצהר חושב על הסוגיה הזו לעומק.
באמנות אני פועלת לרוב בצורה של מיצבים תלויי מקום המשלבים מספר רב של מדיות– וידאו, סאונד, פיסול ופיסול קינטי, פרפורמנס, טקסט וצילום. זיהוי נקודות הממשק בין מדיומים שונים וחקר האפשרויות והמגבלות של כל מדיום מניעים אותי לפעולה. אני שואפת להמשיך ולהתרחב לעוד ועוד אפשרויות עשייה, ההתנסות בטריטוריות בלתי מוכרות הפכה כמעט לטקטיקה האמנותית שלי בשנות הלימודים לתואר.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
הגעתי למדרשה, אחרי לימודים של שנה לתואר אחר לגמרי – ספרות אנגלית ותכנות באוניברסיטת בר אילן. בתיכון למדתי במגמת אמנות והחלום שלי, אז, היה להמשיך ללימודים גבוהים בכיוון הזה. מגוון רחב של גורמים (בניהם השירות הצבאי שלי במוזיאון הפלמ"ח) גרמו לי "לסטות" מהמסלול שהיה ה"חלום" במקור, ולפנות לתואר "פרקטי", במחשבה על עצמאות ועל פרנסה. הטיעונים הפרגמטיים לא החזיקו מעמד זמן רב. במהלך קורס כתיבה יוצרת במסגרת המחלקה לספרות אנגלית הבנתי שעליי לפנות ללימודי אמנות, כי שם המרכז והמהות מבחינתי – ביצירה, והפרנסה תגיע.
בדיעבד, היה משהו בסיבוב הגדול שעשיתי בעולמות אחרים, רק כדי לחזור לעסוק באמנות כפי שחלמתי מגיל צעיר, שגרם לי להיות שלמה יותר עם הבחירה באמנות ועם ההכרה ביתרונות של התחום ובמגבלותיו.

המעמד של תערוכת הגמר הרגיש מעט תלוש בעבורי כמעט לאורך כל השנה, עם עשרות מחשבות על כל הדברים שלא הספקתי לנצל כמו שצריך במסגרת האפשרויות שיש במדרשה, ועל כל מה שעוד לא למדתי, כמה שמבחינתי עוד לא "בגרתי". ובכל זאת, בחודש האחרון של העבודה האינטנסיבית על תערוכת הגמר במדרשה, נוצרה מעין חוויה מסכמת של שקיעה טוטאלית לתוך תהליך היצירה. בלימבו שבו אין קורונה ואין עתיד, יש רק מבנים עם גגות אדומים ושדות סביב, ומספר אנשים יקרים שעובדים זה לצד זה שעות ארוכות. זו הייתה מבחינתי מעין תקופה מנותקת וקסומה – עם טעם מריר מתקתק.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
בבידוד עצמו עסקתי בעיקר בהוראה של תלמידי בזום. העשייה האמנותית שלי וההתקדמות עם הפרויקט די קפאו על שמריהן.
שבוע לפני החזרה מהבידוד החלטתי לקחת שבוע ליצירה בלבד בדירה שלי, לבד. הפכתי את המקלחת בבית לסטודיו, והתרחצתי שלוש פעמים ביום כדי שיהיה לי מספיק זמן לעבוד שם – לפסל ולרשום. ה"רזידנסי מקלחת" פתח סדרה של מחשבות ופעולות אמנותיות הקשורות בעולם הרחצה. עניין הרחצה וההיגיינה צף בעקבות הקורונה. החוויה של לצאת מהבית בזמן הסגר, לחזור ומיד לגשת להתקרצף, להתנקות, להיטהר. תחושת הטומאה שבחוץ, והניקיון כפתרון האולטימטיבי לרגיעה נפשית. כל זה העסיק אותי מאוד והלך והתפתח כציר משמעותי בתוך הפרויקט שלי.
הציר השני שהלך והתגבש לצד עניין הרחצה הוא המחשבה על המקום "גני עומר" בעומר, ליד באר שבע, הדיור המוגן בו סבתא שלי גרה במשך 20 שנה. סבתא שלי נפטרה לפני שנתיים, היה לנו קשר מיוחד ועמוק, ותקופת הסגר העלתה בי את המחשבה עליה, על המגורים בדיור המוגן, על המרחק מהמשפחה. חיים במעין בידוד תמידי בתוך מערכת אוטרקית שסיפקה לה את כל השירותים שהייתה צריכה. הידיעות בחדשות על הנעשה בדיורים מוגנים ובבתי אבות בתקופת הקורונה גם כן השפיעו. הדיור המוגן של סבתא שלי הפך לעוד תמה מקבילה לעניין הרחצה, ולאורך התהליך נוצרו הקשרים בין השניים שלבסוף הובילו לכדי התערוכה הנוכחית.

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?

צילום: נדב זיתוני

התערוכה שלי היא מיצב תלוי מקום המורכב מפיסול, צילום, סאונד, וידאו וטקסט. חשבתי על החלל בתערוכה כסביבת חיים, ובסביבה יש מחוות שונות, אובייקטים שונים, מראות שונים שכל אחד מהם מפעיל את הצופה בדרך אחרת, ומעורר אצלו דבר מה אחר. בתערוכה הזו חשבתי המון על חלל מעבר, חלל שהוא בין לבין – כמו תחנת רכבת או שדה תעופה. המילה מעבר הנחתה אותי בבחירות שלי.
במרכז חלל התערוכה שלי עמד דוד שמש, רדי מייד, אחד לאחד עליו התנוסס שם החברה "אידיאל", ממנה שכרתי את הדוד לתקופת התערוכה. פרט לדוד הצגתי פסל סאונד המדמה מכשיר כריזה שקיים בגני עומר, בדיור המוגן, בביתו של כל דייר. ב8 וחצי בבוקר, כל בוקר, נערכת כריזה בה מתואר סדר היום של המקום, בעברית ובאנגלית. הכריזה פולשת אל הבית בקולי קולות והיחסים בין פנים וחוץ, בין אינטימי למוסדי, סיקרנו אותי מאוד. בתערוכה נשמעה הכריזה באנגלית אותה מקריאה שרה, חברה טובה של סבתא שלי המתגוררת בדיור המוגן.
בתערוכה הוצגו גם צילום ועבודת וידאו, המבוססים על חומרי גלם שצילמתי בגני עומר בהזדמנויות שונות. פרט לכך הופיעו בתערוכה חלון פתוח לרווחה הפונה לגג רעפים, פקקי אמבטיה שחוסמים פתחי שקעים (בדיוק אותו הקוטר!), שעון שבת של דוד השמש, מחברות חישובי הוצאות של סבתא שלי, ספסל מלתחה, פרגוד חצי שקוף ושני טקסטים המהווים חלק בלתי נפרד מהתערוכה.

מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
החלום שלי הוא שאף פעם לא יהיה משעמם. שעמום נורא מפחיד אותי. אני מקווה שאוכל להמשיך להתנסות, למצוא אתגרים אמנותיים-חינוכיים, לפרוץ את הגבולות של עצמי, וגם שאוכל למצוא מקום מסתור במקומות מוכרים כשצריך. אני שואפת לנוע תנועה מתמדת בין אזורי הנוחות לאזורי הצמיחה. להמשיך להיות בתנועה.
ברור לי שאמשיך ללמוד, אינני יודעת עדיין באילו מסגרות אבל אני מעוניינת להעמיק את המחשבה התיאורטית שלי ולהתרחב באזורים הקשורים בכתיבה ובספרות.
חוץ מזה אני רוצה להמשיך ללמד, אני לומדת כל העת מהתלמידים שלי ואני מקווה שכך זה ימשיך. מקווה כמובן שאוכל להחזיק סטודיו ליצור בו, לפתח הרגלי עבודה שהם לא רק תלויי חלל ומקום, ולהמשיך להתפתח ולהציג.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
בתור אחת שלמדה "מקצוע" ואז פנתה לאמנות, אני מכירה מקרוב את הלבטים הרבים שיש בבחירה באמנות, ואת הרגע הזה שבו השיקול הכלכלי, של הפרנסה, הופך להיות בסדר חשיבות שני. הקורונה מבחינתי עשתה רק טוב לשאלה על ערכה של האמנות ועל משמעותה. העצירה הזו שכולנו חווינו גרמה (אני חושבת) לכל אחד מאתנו להצטמצם ליסודות הכי בסיסיים של החיים, כלומר לאמוד בדיוק מה "יש", כאשר אין מרוץ ואין פקקים ואין שגרות ואין דפוסים. פתאום הריק הזה הציב את השאלה – מה משמעותי? מה חשוב? מה אהוב? אני חושבת שעבורי כאדם שעוסק באמנות השאלות האלה כל הזמן קיימות ואני משתדלת להשאיר תמיד את היד שלי על הדופק. אני נדרשת להשאיר ערוץ פתוח וקשוב לעצמי ולסביבה שלי כדי להצליח ליצור ממקום כן. אני חושבת הרבה על הפירמידה של מאסלו, ועל היחס ההיררכי בין רוח לבין חומר- קודם כל הגשמה עצמית או קודם כל התבססות כלכלית? נדמה לי שאני מגלה לאורך זמן שהדברים שלובים זה בזה. יצא לי לחשוב המון על "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל בעקבות הקורונה. דווקא ברגעי משבר קיצוניים, דווקא שאין כסף לאמנות ולתרבות, דווקא אז החשיבות והערך של חיים רוחניים עולה בעיניי. בדיוק ברגעים שבהם אין שובע, האמנות היא לא פריבילגיה בהכרח, אז היא יכולה להיות דבר מה חשוב ביום יום, שנותן משמעות בעת צרה, שנותן תחושה של ערך בחוסר הודאות המצמית.

ערוץ הוידאו של שלומית לק בקישור

הדר מיץ, ערפילית1

צפון, דרום ירושלים ועוד. המלצות הסופ"ש 20-22.8

יאללה, זה הזמן לצאת לטיולים. כשהילדים בחופש, כשהנכדים צריכים תעסוקה, כשהשמיים עוד לא ממש פתוחים, ובקיצור – כשיש אמנות טובה ששווה להגיע אליה, לא באמת צריך תירוץ.
בצפון הארץ תוכלו ליהנות מתערוכה חדשה בגלריה כברי, לצד אירוע נעילת התערוכה באטליה שמי שאף הוא בקיבוץ; וגם משיח גלריה בתערוכה המעולה במוזיאון וילפריד.
בדרום, פתיחת תערוכה חדשה לאמנית הצילום המאוד מיוחדת הדר מיץ בגלריה של קיבוץ בארי והשקת קטלוג התערוכה.
בירושלים בבצלאל מתחילים אירועי הבוגרים לשנת 2020 במחלקות השונות. בהקשר זה, אנו משתפים גם בראיון שערכנו השבוע עם ענבל הופמן בוגרת טרייה של התואר השני בבצלאל.
בפינת הבונוס: פתחנו סיור חדש להורים וילדים המשלב סדנת יצירה, ואמנות רחוב.
מאחלים לכולנו סופ"ש נהדר ויפה,
שני ורנר וצוות Talking Art

תמר הורביץ ליבנה ואמיר ירחי, "תפרנית", גלריה כברי

נסיעה לצפון
"100%", תערוכת יחיד לנעם ונטורה. אוצר: אבשלום סולימן
זוהי פעם ראשונה שאנו ממליצים על תערוכה בגלריה כברי, ועל כן מן הראוי לציין לשבח את פועלה של גלריה שיתופית זו. כמו הרבה מוקדי אמנות בצפון ובדרום, גם בסיסה של גלריה זו אינו כלכלי בהכרח אלא אידיאולוגי, במטרה לקדם אמנות בפריפריה למרכז, לתעל את האמנות לתוך המרקם החברתי ובמקרה זה גם לבטא את אופיו המיוחד של הגליל ולשתף בין אמנות ערבית ויהודית. נעם ונטורה הוא צייר מעניין, מאלה שתהליך הציור הוא חלק מהיצירה עצמה, הוא עובד על הציורים זמן רב ולעתים אף מספר שנים. בהתאמה, נושאי הציור (קלאסיים ברובם) אינם תמיד מוקד היצירה אלא הפן החומרי והצורני והמפגש של הצופה עמה.
במקביל לתערוכה זו נמשכת "תפרנית" – תערוכה חמודה מאוד של תמר הורביץ ליבנה ואמיר ירחי המוצגת בחלל המנהרה בכברי. הורביץ לבני מצאה את עצמה תופרת מאות מסכות בהזמנה אישית במהלך תקופת הבידוד, יחד עם ירחי הם יצאו למסע צילומי בעקבות האנשים שהזמינו את המסכות והתוצאה היא סדרת צילום טיפולוגי מרתקת על המפגש בין אופנה, מגפה ותרבות.
פתיחה: שבת 22.8 בשעה 13:30, בהתאם למגבלות התו הסגול. מומלץ להתעדכן לפני
אתר הגלריה בקישור

אירוע נעילה לתערוכות המוצגות באטליה שמי
במסגרת האירוע יתקיים שיח עם האמן עומר שיזף והאוצרת סמדר שינדלר בתערוכה "מחווה לאיש חלל". לאחר מכן תינתן הרצאה של המחזאי והמשורר יונתן לוי "על הפיסול, הסביבה והתאטרון".
22.8 בשעה 12:00. אטליה שמי, כברי

סיור והדרכה במקבץ התערוכות ההודי עם האוצרת שיר מלר-ימגוצ׳י, מוזיאון ווילפריד
שישי 21.8, הדרכה ראשונה בשעה 10:00, הדרכה שנייה בשעה 12:00
ההשתתפות כלולה בעלות הכניסה למוזיאון, בהרשמה מראש בלבד ועל פי הנחיות התו הסגול
הרשמה בקישור

נסיעה לדרום
"ערפילית", תערוכת יחיד להדר מיץ. אוצרת: סופי ברזון מקאי
די לקרוא בטקסטים הנלווים לתערוכה זו בשביל להבין שיש בה משהו מיוחד, מסוג העבודות שמשרות אווירה פיוטית ונוגה על צופיה. קשה להגדיר את מיץ מבחינה מדיומלית, אולי נקרא לה אמנית צילום כיוון שבעבודותיה לא תמיד יש פעולה ממשית של מצלמה. מיץ משלבת טכניקות שונות של צילום ללא מצלמה, קולאז'ים ורדי מייד. מיץ מתעניינת במקומות הקסומים שהטבע מייצר, בין אם זה אבק כוכבים, אדוות של טיפות גשם באגם, גדם עץ שצף על המים, או מופעי הירח. אלה דברים שאנו נחשפים אליהם באופן יומיומי, אך ביצירתה של מיץ הם הופכים מיוחדים יותר, ראויים למבט משתהה. בקולאז'ים היא משלבת דימויים שמוכרים לנו מגלויות וספרי טבע ישנים, משהו במראה הוינטאז'י הזה מוסיף אף הוא לקסם של התערוכה הזו.
פתיחה: חמישי 20.8 בשעה 16:00, גלריה קיבוץ בארי

״בוגרי.ות בצלאל 2020״
הובטח כי לצד התערוכה של הבוגרים במחלקות השונות יהיה מגוון אירועים פיזיים ומקוונים, אם כי כרגע אין מידע מפורסם על כך, שווה להתעדכן.
תערוכת הבוגרים תוצג החל מחמישי 20.8, בצלאל, קמפוס הר הצופים, ירושלים. שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-20:00, שישי 10:00-15:30.
הכניסה מותנית בהרשמה מראש. לא תתאפשר כניסה ללא הרשמה.
ניתן להירשם בקישור . אירוע פייסבוק

גם השבוע אנו ממשיכים בסדרת הראיונות עם בוגרי בתי הספר לאמנות הטריים. הפעם תפסנו לשיחה את ענבל הופמן שסיימה את התואר השני בבצלאל. ענבל הגישה עבודת גמר שנתפרה ביחס ובעקבות תקופת הבידוד. על הלימודים עצמם ועל מסגרת התואר של בצלאל יש לה בטן מלאה, ובסופו של דבר היא שמחה שזה מאחוריה.
הראיון המלא בקישור

29.8 "חוויה אורבנית" – להורים וילדים
בסיור נכיר את העבודות של האמנים החשובים שפועלים כיום בתחום, נעמוד על ההבדלים בין סגנונות וטכניקות שונים ונראה כיצד הן מתפקדות במרחב הציבורי, כחלק מהאווירה והתרבות העירונית. מתי זה גרפיטי? מתי זו אמנות? מדוע בוחרים האמנים ליצור במרחב העירוני ואיך העירייה מקבלת את זה? אלה רק חלק מהשאלות שילוו אותנו בסיור.
במהלך הסיור נשלב סדנת צילום ונלמד טריקים חדשים לצילום יצירתי ומגניב בעזרת מצלמת הטלפון. בין היתר תוכלו להתנסות בצילום במצבים שונים לחקור זויות וקומפוזיציה מקוריות, להבין אור וצל ולגלות פיצ'רים מיוחדים במצלמת הטלפון שלכם.
הסיור בהנחיית האמנית מיכל סופיה טוביאס
רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בקישור

אירוע נעילה בתערוכה של עומר שיזף "מחווה לאיש חלל", אטליה שמי

פאטמה אבו רומי

שלוש תערוכות יחיד. המלצות הסופ"ש 30.7-1.8

בסופ"ש הקרוב בו מצויין ט' באב יש מעט מאד פעילות בגזרה האמנותית. עם זאת נפתחות כאן 3 תערוכות יחיד של אמנים משובחים שכדאי לצאת ולראות.
בגלריה דביר חוזרת האמנית הצעירה שי-לי הורודי עם מיצב פיסולי שמהתל בקהל ומורכב מעבודות שממש מנסות להיות בלתי מובנות, אך מצליחות איכשהו לגעת בלב; בגלריה רו ארט תפתח תערוכת יחיד לאמן הוורסטילי ערן וולקובסקי; ובגלריה גורדון תערוכת יחיד לפאטמה אבו רומי המייצגת קול נועז וביקורתי כאמנית אישה מהמגזר הערבי.

מאחלים לכולכם סופ"ש נעים,

שני ורנר וצוות Talking Art

ערן וולקובסקי

ערן וולקובסקי, מתוך התערוכה "תומאס", גלריה רו ארט, תל אביב

"סרט מת", תערוכת יחיד לשי-לי הורודי
הורודי היא אמנית צעירה שפרצה כהרף עין לתודעה מיד עם סיום לימודי האמנות שלה. היא ידועה בעיקר בשל פסליה המבוססים רדי מייד ושנמהלת בהם מידה של הומור, גסות, תחכום וביקורת. כך למשל בסדרה של עבודות קיר קטנות אשר עשויות מנגזרות של שטרות ומערערות על ערך היצירה והאמנות בכלל; או עבודות הפאזל שלה המורכבות מחלקי פאזלים שונים ויוצרות תמונה חדשה, אלה מעלות שאלות של זיכרון, שייכות, חינוך ואסתטיקה. בעבודות הוידאו שלה משחקת האמנית עצמה וחשיפת עובדת היותה טרנסג'נדרית מוסיפה נדבך נוסף של סקרנות. התערוכה החדשה מסתמנת כחידתית ומורכבת בהתאמה, ומסקרן לראות אילו עבודות תציג הפעם.
פתיחה: שישי 31.7 בשעה 10:00. גלריה דביר, ראשית חכמה 14, תל אביב

"נרקמת", תערוכת יחיד לפאטמה אבו רומי
פאטמה אבו רומי נמנית עם ז'אנר הציירים הישראלים העכשוויים שלוקחים את הציור הפיגורטיבי הקלאסי ומביאים אותו למחוזות עכשוויים – ביקורתיים ופוליטיים. מתחילת דרכה האמנותית התאפיינה אבו רומי בקול נועז הבוחן ומבקר את מעמד האישה במגזר הערבי. בציורים קודמים תיארה נשים בכיסויי פנים שונים, סצנות מחיי היום יום ובמקביל יצרה מטפחות שרקום בתוכן שיער נשי אמיתי. בציורים החדשים היא משלבת רישומי עפרון עם ציור שמן וכך נוצר פורטרט חצי צבעוני וחצי לבם, מעניין מאד, ונוגע ללב.
פתיחה: שישי 31.7 בשעה 10:00. גלריה גורדון, הפלך 6, תל אביב

"תומאס" תערוכת יחיד לערן וולקובסקי. אוצרת: מאיה במברגר
ערן וולקובסקי הוא אמן פורה במיוחד, כל תערוכה שלו גדושה בציורים וחושפת סגנונות ציור שונים. ייתכן שזה כרוך בעובדה שלצד עיסוקו האמנותי, וולקובסקי פועל כמעצב גרפי וכמאייר עבור עיתון "הארץ" – משהו מהתכונה האיורית עובר גם לציוריו גדולי הממדים. בתערוכה החדשה נמזגות יחד סצנות עירוניות שהוא רושם בעת שיטוטיו, לצד סצנות פנטסטיות השואבות השראה מספרים וקומיקס. על שום כך נקראת התערוכה "תומאס" – כיוון שהוא משלב בציורים דמויות מהסדרה המצוירת "תומאס הקטר וחברים", ושואב השראה מדמותו הפרפורמטיבית של פליקס קרול מספרו של תומאס מאן "וידויו של מאחז-עיניים" (1955). בכל אופן, אם להסתמך על ניסיון העבר, צפויה למבקר בתערוכה חוויה צבעונית וגדושה. 
פתיחה: חמישי, 30.7 בשעה 20:00. גלריה רו-ארט, שביל המרץ 3, בניין 8, תל אביב. אירוע פייסבוק

מקומות אחרונים בקורסי הקיץ שלנו
קורסי הקיץ שלנו כבר הפכו לשם דבר, והם נתפרים במיוחד ביחס לתערוכות והאירועים של התקופה הקרובה. לאור הביקוש פתחנו קבוצה נוספת בימי חמישי בבוקר ונותרו מקומות מועטים בקבוצה של יום שישי.
לפרטים נוספים בקישור
להרשמה: יעל בן ארי infotalkingart@gmail.com 054-8087082

שי-לי הורודי,

שי-לי הורודי, פרט מתוך ציור קיר, גלריה דביר, תל אביב

 

דינה רקנאטי

אירועים אינטימיים. המלצות הסופ"ש 25-27.6

כבר ברור לכולנו שהקורונה שינתה ומשנה עדיין את החיים בכלל אבל גם את עולם התרבות בפרט. דברים שהיו מובנים מאליהם בעבר, פחות מתאפשרים עכשיו ויש צורך להמציא הכל מחדש. כך יוצא שאירועים משודרים בזום או כאלה קטנים ואינטימיים הופכים פופולריים יותר ויותר. אם כן, השבוע – על אף כי נפתחות תערוכות שראויות בהחלט להמלצה כמו תערוכה של הדיוקנאות של פיצ'חדזה בגלריה חזי כהן ותערוכת יחיד לדינה רקנאטי בגלריה גורדון – החלטנו על רשימה של אירועים שאנו מוצאים אותם מעניינים במיוחד.

מאחלים לכולנו סופ"ש מתוק ורגוע,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

דניאלה מרוז

גאוות נשים. המלצות הסופ"ש 18-20.6

כיף לנו לחזור ולכתוב המלצות! כיף שצריך לבחור מתוך שפע, וכיף שיש כל כך הרבה תערוכות יחיד לאמניות נשים – כל אחת מיוחדת בדרכה שלה.
במשכן לאמנות בעין חרוד תפתחנה חמש תערוכות חדשות ומתוכן אנו מתמקדים במיצב הכולל של מריה סאלח מחאמיד ובפיסול הלירי של אורנה בן עמי; בגלריה רו ארט תערוכה לאיוה כפרי הבוחנת את גבולות הציור והאפשרות שלו למפגש תלת ממדי עם הצופה; בגלריה של מרכז רוטשילד תערוכת אמנים צעירים מאוד אשר בוחנים פוליטיקה קווירית; ובפינת הבונוס תערוכה מעבודותיה של ביאנקה אשל גרשוני אותה אצר ברגישות בנה אורי.

גו גירלז גו!
סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה. המלצות הסופ"ש 4-6.6.20

בתמונה למעלה: רועי כהן, "אוהב אותך אבל מציאותי", תערוכת יחיד. ביתא ירושלים

כיאה למצב, עמימות מה עולה מתיאור שלוש התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן השבוע, מפרוייקטים גרנדיוזים, לתערוכה שהקו המקשר היחיד בין העבודות שיוצגו בה הוא העובדה שנעשו בעת הסגר הקורונה, ועד לאמן צעיר שמשתמש בבקבוקי חימום, מפתח צינורות ונרגילה בשביל לדון ברב התרבותיות המקומית והשבריריות הטמונה בה.

כך או כך, בעוד מסתמן שלא נצא מכאן בקרוב, תערוכות השבוע קוראות לנו להרחיב את חלקת האמנות הקטנה שלנו ולנדוד אל מחוזות ואתרי אמנות שונים מעט (כלומר, בשבילנו התל אביבים שחיים בבועה.. לצאת מהעיר!)

שיהיה סופ"ש רגוע ובריא,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

חיים דעואל לוסקי

חופש וביטוי, המלצות הסופ"ש 13-15.12

לפעמים צריך לדעת לשחרר, להתנסות בדברים חדשים, לתת ליד המקרה לכוון אותך, ולפעמים גם לטעות – ואפילו ליהנות מזה. המלצות השבוע שלנו מקדשות בדיוק את התחושה הזו של חופש מהדברים הידועים מראש, ואת טיבן של התחלות חדשות ופנים צעירות ורעננות.
בביתן הלנה רובינשטיין תערוכה העוסקת באספקטים הבלתי צפויים והבלתי מתוכננים באמנות; בגלריה אלמסן היפואית יציגו צלמים שהפסיקו לצלם ובוחרים לעבוד עם דימויים קיימים ולהפוך אותם לשלהם; ובגלריה ברבור בירושלים ממשיכים בפעילות למרות איומי הסגירה ומציגים תערוכה ראשונה לאמן הצעיר אור אריאלי העושה שימוש במגוון רחב של טכניקות פיסוליות ובהומור לספר סיפור שהוא בין מדע בדיוני למציאות חיינו.
אז שיהיה סופ"ש חופשי חופשי,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

מרתה ריגר

סדרת הרצאות שנתית: אמנות מודרנית – אמנות עכשווית

אמנות מודרנית – אמנות עכשווית: התמורות ששינו את פני האמנות במאות ה-20 וה-21
סדרת הרצאות שנתית

איך קרה שמשתנה, או זוג גרביים, או כל חפץ אחר לצורך העניין – יכולים להתקבל בתוך המוזיאון כחפצי אמנות? מדוע הצילום פופולרי כל כך היום, ולאן נעלם הציור? מה החליף את מגע ידו של האמן? ומה ההבדל בין אמנות מודרנית לאמנות עכשווית?
סדרת המפגשים החדשה מבית Talking Art נובעת מתוך השאלות הללו.

אנו מאמינים כי תולדות האמנות הן רצף מתמשך של אירועים והתפתחויות, אשר מגיבים לשינויים חברתיים, פוליטיים וכלכליים בתקופות שונות. בכדי להבין יצירת אמנות – יש להכיר את התנאים בהן נולדה, וברוב המקרים יש לבחון את אלה שקדמו ואף בישרו אותה.
סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ. כל מפגש יתחיל בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר נוגעת בסוגיות בוערות בשיח האמנותי המודרני והעכשווי; בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים, אוצרים ואספנים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.
זו הזדמנות נפלאה לקבל המחשה מעשית להשפעה ולביטוי של תולדות האמנות על העידן העכשווי, לבחון כיצד תרבות ואמנות מתפתחות, את האופן בו תופעות פוליטיות משפיעות עליהן; ובסופו של דבר גם לשפוך אור חדש על אמנות עכשווית, וישראלית בפרט – דווקא דרך קישורם להיסטוריה.

להמשיך לקרוא

פיליפ רנצר

קורס קיץ: מאמנות מודרנית לעכשווית – תמורות ששינו את פני המאות ה-20 וה-21

איך קרה שמשתנה, או זוג גרביים, או כל חפץ אחר לצורך העניין – יכולים להתקבל בתוך המוזיאון כחפצי אמנות? מדוע הצילום פופולרי כל כך היום, ולאן נעלם הציור? מה החליף את מגע ידו של האמן? ומה ההבדל בין אמנות מודרנית לאמנות עכשווית?
סדרת המפגשים החדשה מבית Talking Art נובעת מתוך השאלות הללו. סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ.

עידכון: הקורס מלא. בקרוב נפרסם מועד לקורס נוסף

להמשיך לקרוא