ארכיון תגיות: רוני לנדה

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

לב היער. המלצות הסופ"ש 28-30.4

השבוע שבין ימי הזכרון והחגים הלאומיים אף פעם לא קל – הצער על האובדן מתערבב בשמחה על היש והמעבר החד בין צפירות לזיקוקים מייצג את האינטנסיביות של החיים כאן.

תערוכות השבוע עוסקות כולן במבטים שונים על טבע והיחסים הטעונים שלו עם האדם וגופו. בימים כאלה שבהם מילים כמו יער, אדמה וגוף מקבלים משמעות טעונה מהרגיל התערוכות האלה נוגעות בעצב חשוף.

תערוכת מחווה לצייר ידיד רובין תוצג בו זמנית בגלריות שלוש וגורדון; בגלריה רוזנפלד רוני לנדה מגישה לנו פיתוי מורבידי; בגלריה מנשר לוקחת אותנו הדר ראובן איתה למעמקי היער; בהמלצת הלוקאלז שלנו גלריה פריזאית מציגה את הפסטורליה הקאריבית באור ביקורתי ואילו אנחנו מציעים לכם להצטרף ללוקאל הפריזאי שלנו לסיור פתוח בשכונת המארה.

שיהיה סוף שבוע נעים וקל

שני ורנר וצוות Talking Art

ידיד רובין, מתוך שתי תערוכות יחיד מקבילות בגלריות שלוש וגורדון, תל אביב

"השדה שלי לא צומח, הוא קיים", שתי תערוכות של ידיד רובין בשתי גלריות בו זמנית לרגל עשור למותו

במחוות של צבע דשן ועז הציור של רובין משחזר את מה שנראה במבט ראשון כמו נופי הקיבוץ בו חי ופעל. למעשה, ציורי הנוף העשירים והצבעוניים של רובין לא נוצרו מול נוף כלשהו אלא בתוך הסטודיו הסגור וחסר החלונות שלו. הציור שלו, אם כן, הוא יותר ציור של נופי הנפש ותיעוד של חוויות שהצטברו בתוכו ואז התפרצו על הבד בקומפוזיציות מורכבות של קווים, כתמים ונקודות. במלאות עשור למותו של האמן המיוחד הזה פותחות שתיים מהגלריות החשובות בעיר תערוכות יחיד של רובין. יפה לראות את המחווה הזו לאמן שהיה כל כך מרגש עוד בחייו, וגם במותו המפתיע והעצוב. שם התערוכה לקוח מתוך יומניו של רובין שנמצאו לאחר מותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.4, 20:00, בו זמנית ברזידנסי של גלריה שלוש, מזל תאומים 4 יפו העתיקה ובגלריה גורדון רחוב הזרם 5 תל אביב.

'על גופתי המתה', תערוכת יחיד של רוני לנדה. אוצרת: מיה פרנקל טנא

רוני לנדה שייכת לזן האמנים אשר מתחילת דרכם היצירתית ניתן לראות שיש להם שפה מיוחדת משלהם, כזו שמאפשרת לזהות אותם במבט ראשון. במקרה של רוני לנדה ניתן היה לראות את זה כבר בתערוכת הסיום של התואר השני שלה שהיתה רק לפני שנתיים. הפיסול היחודי של לנדה מערב קוקטייל בלתי אפשרי של השראות שנע בין קרמיקת וינטאז' אירופאית, ציור טבע דומם קלאסי, רישומים רפואיים וגותיקה אפלולית. לנגה יוצרת מיצבי פיסול עשויים קרמיקה אשר נראים כמו זרי פרחים או זרים של אברים אורגניים מדממים. החוויה מול העבודות היא תמיד בין המעודן והאסתטי למטריד והמורבידי. כפי שציינו קודם, משהו בשילוב הזה בין יופי למוות מתאים מאוד לתקופה הזו בשנה.
באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים גם תערוכת יחיד של יעל חובב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 19:00, גלריה רוזנפלד, רח' המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד של הדר ראובן. אוצרת: גילי סיטון

האמנית הצעירה הדר ראובן מתמודדת עם תסמונת הרגישות-הגבוהה – מצב תודעתי בו נחווה הקלט החושי בעוצמה מוקצנת ומוביל לתחושת הצפה בעת המפגש עם החוץ. בתערוכתה החדשה בגלריה מנשר נראה שראובן מבקשת להכניס אותנו לתוך עולמה ולתת לנו לטעום ולו במעט את המצב התודעתי המאתגר הזה. הציורים והקולאז'ים המוצגים בתערוכה גדולי ממדים וזולגים מהמצע הציורי אל קירות הגלריה. העבודות יוצרות יער עבות העוטף את הצופה ללא אפשרות בריחה ואותה תחושת הצפה מדוברת הופכת לממשית ביותר. מבין ענפי היער המצויר מופיעה דמותה החוזרת של התנשמת, המבשרת בתרבויות רבות בשורות רעות או מוות מתקרב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 18:30, גלריה מנשר, רח׳ דוד חכמי 18, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז:

התערוכה Antille של האמניות Allora & Calzadilla

האיים האנטיליים, מהם מגיעות צמד האמניות אלורה וקלזדילה, הם גן עדן טרופי פסטורלי עם נופי טבע מרהיבים של ים, הרים ויערות. בו בזמן האיים האלה הם גם מוקד של טראומה קולוניאליסטית עבור תושביהם אחרי שנים של ניצול על ידי הכובשים האירופאים. בתערוכה שהיא מרהיבה ויזואלית ומעוררת מחשבה מביאות האמניות את שני הצדדים של מולדתן.

נמצאים בפריז ורוצים להצטרף לסיור גלריות המארה עם הלוקאל שלנו עדן סרנה?
הצטרפו ביום שישי 6.5 לסיור בשכונה המיוחדת הזו!

התערוכה מוצגת עד 28.5
Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר הגלריה

הדר ראובן, מתוך 'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד בגלריה מנשר

בוחרים באמנות, שוב. המלצות הסופ"ש 5-7.3

תמונה ראשית: "שירת הזכרים", תערוכת יחיד של ליאת דניאלי. גלריה אלפרד, תל אביב

בחירות שלישיות תוך שנה עושות חיים קשים לכותבי הקלישאות. כשיש בחירות כל ארבע שנים מי יזכור את הכותרת השנונה "בוחרים באמנות" שנתנו למדור ההמלצות שאחרי ההליכה הקודמת לקלפי? מי יזכור את ההתפייטות על התקווה שכל ממשלה שתוקם תשים בראש מעייניה את התרבות והאמנות כמנועים של צמיחה וכינונה של חברה בריאה ומשגשגת? כשהבחירות מגיעות כמו חילופי העונות כל כמה חודשים, התבניות החוזרות על עצמן חשופות לכל, בפוליטיקה כמו בכתיבה על אמנות. אבל מה לעשות שכאלה אנחנו? מאמינים גדולים בכוחה של האמנות לשנות ובכוחה של התרבות לאחד ובעיקר, שבוע אחר שבוע – בוחרים באמנות.
בגלריה אלפרד האמנית הרב תחומית ליאת דניאלי משתפת פעולה עם אנשי מקצוע מתחומים שונים וגם עם הטבע בכדי ליצור תערוכה מסקרנת; בגלריה לאמנות באום אל פחם פותחים מחזור תערוכות חדש וממשיכים להיות מעוז של אמנות טובה ותקווה; בבית העיר חוגגים את יום האישה עם השקת כתב עת ותערוכה על טהרת הכח הנשי; ובפינת הבונוס מצטרפת גלריה גבעון לחברותיה ומציגה תערוכת חתך של אמני הבית שלה.
שיהיה סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא