ארכיון תגיות: תערוכות אמנות בתל אביב

אנשים שפגשנו. המלצות הסופ"ש 14-16.3

אחד הדברים המרגשים בעובדה שמאחורינו יותר מעשור של פעילות אינטנסיבית בטופ של האמנות הישראלית, הוא האמנים והאמניות שפגשנו בדרך. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו יודעים לזהות איזה טרנדים יהיו מעניינים ואיזה אמנים.ות יפרצו את הדרך, ובאמת מאלה שפגשנו בדרך ניתן להרכיב ממש "דרים טים" של אמנות. תערוכה קבוצתית מהחלומות או סוף שבוע שלם של פתיחות שכל אחת עשר. זה בדיוק מה שקרה הפעם – כל התערוכות השבוע הן של אמניות ואמנים שפגשנו בסיורים, התארחנו בסטודיו שלהם או שביקרנו במרכזים אותם הם מפעילים. ועכשיו גם אתם יכולים להנות.

במוזיאון על התפר, אסי משולם היחיד במינו מציג עוד נדבך בחזון האפלולי והמתוחכם שלו; בטרקלין האמנות של בית עלמא, מתארח מוזיאון בר דוד שפונה מקיבוץ ברעם הצפוני עם תערוכה של יעל סרלין; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית על הגבול הדק שבין מזל טוב לגורל מר. ובפינת הבונוס שלנו חגיגות יום הולדת למרכז ת"א תרבות ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

שיהיה סוף שבוע של מפגשים משמחים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליאב מזרחי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

'תֹּפֶת', תערוכת יחיד של אסי משולם. אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי

תערוכתו החדשה של אסי משולם במוזיאון על התפר בירושלים ממוקמת בקומת המרתף של המוזיאון ויש בכך משהו מתאים. לא חלילה בגלל שעבודתו המעולה לא ראויה לחללים מרכזיים ומוארים (בהם היא מוצגת לא מעט), אלא בגלל שמשולם מבקש בעבודתו להציג את תת המודע האפל של התרבות. העבודות, שלעתים קרובות מכילות דימויים מעוררי אימה ופחד כמו שוכנות בעצמן באיזו קומת מרתף אליה הוגלו על ידי התרבות המהוגנת ומשם הן מתכננות את השתלטותן. אסי משולם, שמגיע מרקע של לימודי ארכיאולוגיה יצר במהלך השנים מעין מיתולוגיה פרטית שלקוחה מדתות ומסורות רוחניות של המזרח הקדום ומפגיש אותה עם אסתטיקה שמזכירה לעתים סרטי אימה מודרניים. הפעולה הזו מבקשת לתת כלים להתמודדות עם עולם עכשווי שנראה שנכנס למערבולת של חוסר רציונליות וטירוף.

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של מרסל הנסלאר, נלי אגסי והרי אומיי ותערוכה קבוצתית שאצר ד״ר דוד שפרבר, כולן במסגרת הביאנלה של ירושלים – אירוע אמנות משמח ושאפתני שמקיף את כלל חללי האמנות בבירה וגם כאלה שלא ידעו שהם כאלה. פרטים נוספים בקישור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 19:00, מוזיאון על התפר, רחוב חיל הנדסה 4, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'ארץ אחרת', תערוכת יחידה של יעל סרלין. אוצרוּת: אבי איפרגן ומיטל מנור

כבר כתבנו פה רבות על הסמליות המיוחדת שנטענת בעבודות האמנות בימים שאחרי השבעה באוקטובר. מוזיאון בר דוד שוכן בקיבוץ ברעם שעל גבול הלבנון ומטבע הדברים פונה בתחילת המלחמה. כעת, באקט של סולידריות של עולם האמנות, הוא מתארח בחלל היפה של טרקלין האמנות בבית עלמא בתל אביב. כדי ליצור את עבודותיה מלקטת סרלין חפצים ותמונות מקהילות יהודיות שהתפוררו עם השנים, הקולאז'ים שהיא יוצרת מבקשים לתת עדות וקול לקהילות שאבדו. באופן סמלי ומעט מצמרר, סרלין מגיעה במקור מקיבוץ צפוני הסמוך לקיבוץ ברעם ולגבול לבנון, שגם הוא מפונה כעת. העיסוק בקהילות יהודיות שנעקרו ונמחקו, שהיה עד לא מזמן היסטורי בעיקרו, הפך לעדכני וקרוב הביתה באופן טרגי. התערוכה, שהיתה אמורה להפתח במוזיאון הצפוני, נפתחת במרכז תל אביב ומבקשת להזכיר לא רק את ההיסטוריה הרחוקה, אלא גם את המתרחש בימים אלו ממש, לא רחוק מכאן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 15.3, 11:00, טרקלין האמנות עלמא,, רחוב שד"ל 6, פינת רוטשילד, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מזל טוב', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן

טרגדיות גדולות מזכירות לנו פעמים רבות את חשיבותו של מזל בחיים – השרירותיות של ההבדל בין חיים למוות ובין צער לשמחה יכולה להיות בלתי נסבלת לפעמים. ברכת יום ההולדת הקלאסית "מזל טוב" משמשת את ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן ושירה ריימן כדי לחקור את קו הגבול השברירי הזה. התערוכה מביטה על פרקטיקות מקובלות של חגיגת יומולדת ישראלית – נרות, לבוש לבן, זר פרחים, כיבוד – ומראה את הקרבה המצמררת שלהם למנהגי אבלות. זר יום ההולדת הופך לזר אבל, הנר על העוגה הופך לנר נשמה והחולצה הלבנה החגיגית הופכת לתכריכים. בימים אלו שבהם כל שמחה נראית כאסקפיזם במקרה הטוב וכאצבע בעין במקרה הרע, אמני התערוכה מבקשים להראות את מרחק חוט השיערה שבין החיים למוות.

בהשתתפות: ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן, שירה ריימן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  יום הולדת למרכז 'ת"א תרבות' ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

קריית המלאכה היא איזור שנמצא בשינוי מתמיד, אך נדמה שבשנים האחרונות השינוי קיבל מבער אחורי ועבר למצב טורבו. חוץ מצורתם האיקונית של הבניינים, כמעט ואין קשר כבר בין קריית המלאכה שהכרנו כשהתחלנו את סיורנו שם לאיך שהיא היום. אחת התוספות המבורכות לקריה הוא מרכז 'ת"א תרבות' – מרכז אמנות המיועד לקהילת האמנות המקומית ונועד לשרת אותה. גם אנחנו הספקנו כבר לעשות בו שימוש, להתארח בו ולקיים בו הרצאות ואירועים. כעת המקום חוגג שנתיים וכך הקריה לובשת חג בדמות עשרות חללי סטודיו פתוחים ופעילויות נוספות. מי יתן והאיזור המיוחד הזה ימשיך להשתנות יחד ולטובת קהילת האמנות הרוחשת בו.

האירועים יתקיימו במהלך הסופ"ש של שישי-שבת 15-16.3 בשעות 10:00-14:00, במרכז ת"א תרבות, המרץ 5, תל אביב ובכל רחבי הקריה.
כדאי להתעדכן במתרחש בקישור

אסי משולם, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון על התפר, ירושלים

אמנות ירושלמית. המלצות הסופ"ש 7-9.3

ירושלים, מה לא נאמר עליה, במובנים רבים היא סוג של קפסולה מרוכזת של ישראל. כל העדות והעמים, כל המתחים והפלונטרים שמאפיינים את המדינה מתרכזים במקום אחד, מבעבעים ומאיימים להתפרץ בכל רגע. האווירה הזו מהווה חממה לאמנים מסוג מיוחד שיוצרים אמנות אמיצה ולא מתפשרת. המלצות השבוע מוקדשות לאמנות ירושלמית מעולה.

במגדל דוד ובמפעל שתי תערוכות סוקרות מאה שנים של אמנות בירושלים; בבית הנסן תערוכה שמערבבת בין הפנים לחוץ; בגלריה החדשה באצטדיון טדי מבחר של בוגרי ובוגרות בתי ספר ירושלמים לאמנות ועיצוב מציגים את ביכוריהם. לסיום ואמנם לא בירושלים, בפינת הבונוס – המכירה השנתית של לחם ושושנים חוזרת עם אמנות מצויינת למען מטרה טובה.

סופ"ש נעים ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מאירה קלנדר, מתוך תערוכה בבית הנסן, ירושלים

'אסכולת ירושלים' – תערוכות במגדל דוד והמפעל

מאה שנות אמנות בירושלים. ביחס להיסטוריה בת אלפי השנים של העיר המדהימה הזו, זה מרגיש אולי כמו פיפס קטן ולא מורגש, אבל בסטנדרטים של אמנות ישראלית מדובר בזמן לא מבוטל. כדי לחגוג את המאורע נפתחות השבוע בעיר שתי תערוכות גדולות בעלות אופי שונה מאוד שמראות את הדואליות שהעיר הזו חיה בה – היסטוריה עתיקה ומפוארת מול תרבות עכשווית חיה ובועטת. במגדל דוד – שהוא סוג של אייקון של ירושלים העתיקה, תוצג התערוכה 'רוח אבן' שאצרה טל קובו והיא תתמקד בחמישים השנים הראשונות של אמנות מודרנית בעיר. ובעיקר במפגש של עולים מתקופות שונות עם האופי היחודי של המקום אליו הגיעו ותגובותיהם אליו. קובו מנסה לספר סיפור אחר מזה המוכר ולהביא לקדמת הבמה גם אמנים שאינם חלק מהנרטיב הקלאסי השכיח. באותו הזמן במתחם "המפעל" שהוא אולי ה-אייקון של התחדשות אמנותית בעיר, אוצר ד"ר אלעד ירון תערוכה שסוקרת את האמנות העכשווית הירושלמית של העשורים האחרונים. גם כאן מבקש ירון להעלות על נס דווקא את האלטרנטיבה הנשכחת. שתי תערוכות חשובות ומענגות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.3, החל מהשעה 19:00 בשני מוקדים – מגדל דוד בעיר העתיקה והמפעל ברחוב המערבים 3, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכות

'חצר פנימית', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רוני יחזקאל

בהשאלה מהעולם האדריכלי, החצר הפנימית היא השילוב האולטימטיבי בין הפנים לחוץ – היא מספקת לנו נגיעה של טבע, אך בתוך הסביבה הנשלטת של הבית. התערוכה בשם זה שנפתחת השבוע בבית הנסן עושה שימוש מטאפורי במונח כדי לעסוק בנושא קלאסי של האמנות – המפגש בין טבע לתרבות. מערכת היחסים של האדם עם הטבע תמיד היתה סבוכה, יש שיאמרו אהבה שנאה. הטבע הוא בו זמנית גם מזין ומחייה אך גם מפחיד ומאיים. בימים שאחרי השבעה באוקטובר, המרחב הפתוח קיבל משמעויות חדשות וביניהן גם תחושה של חוסר ביטחון. יובל בוכשטב, מעצב בן קיבוץ נירים צורב את נופי הקיבוץ על עץ; מעצבת הטקסטיל מאירה קלנדר מפרקת את הנוף לשתי וערב של טקסטיל והמעצבת בעלת השם המתאים הגר אופק, יוצרת קו אופק מכלי זכוכית שעיצבה. כל אחד מאלה יחד עם המשתתפים והמשתתפות האחרות בתערוכה יוצרים אובייקטים ביתיים שמספרים סיפור.

בהשתתפות: אופל גלילי ויטורי, בועז אהרונוביץ׳, דורית פרוביזור, הגר אופק, טליה שאנון מוזס, יובל בוכשטב, מאירה קלנדר, סטודיו Yarnatak: מריה פייגין וגאיה בלורי

אירוע פתיחה: יום שישי, 8.3, 12:00, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ביכורים 4', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נוגה דוידסון

התערוכה המוצגת בימים אלו בגלריה "החדשה" באצטדיון טדי נותנת כבוד לבוגרים ובוגרות טריים יחסית שסיימו לאחרונה את לימודיהם בבתי הספר לאמנות ועיצוב הפועלים בעיר ובחרו להישאר גם הם לפעול בה. ירושלים בורכה בכמה מבתי הספר הגבוהים החשובים והמעניינים לאמנות ועיצוב (בראשם כמובן בצלאל, אבל הוא ממש לא היחיד), אך רובם של הבוגרים עוזבים בדרך כלל את העיר וממשיכים הלאה אחרי לימודיהם. תערוכה זו מבקשת להאיר בזרקור דווקא את אלה שבחרו להשאר. כצפוי, המלחמה טרפה את הקלפים והעבודות המוצגות בתערוכה שונות מתכנונם המקורי של האמנים. הנושאים העולים בתערוכה הם כאלה של אובדן, ריקנות וחשש מהעתיד. אך באותו הזמן עולה מחלק מהעבודות גם תקווה לריפוי ושקט. מרשים לעצמנו להידבק בתקווה.

בהשתתפות: אלכסנדרה דנציג, שלום חי, חלי יוזביץ׳, עילי סקוטלסקי, איריס אהובה פיקובסקי, אביגיל צדיק, עמר גרוסוסר.

בחלל פרויקטים מוצגת תערוכת יחידה של יוליה אהרונסון
התערוכה תעמוד עד 30.4, בגלריה החדשה באצטדיון טדי, שער 22, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –

תערוכת המכירה "לחם ושושנים". אוצרים: דני בן שמחון, שרון ליאור, לאה אביר, ארז וגנר וחגי אולריך.

"לחם ושושנים" היא אחת ממכירות התרומה הוותיקות בארץ. כמעט 20 שנה שהיא מאגדת מאות אמנים למכירה שמוקדשת להוצאה של נשים ערביות ויהודיות ממעגל העוני. אתם כבר מכירים את הדיל – קונים יצירת אמנות מעולה במחיר רגוע יחסית ותורמים למטרה טובה – ווין ווין. ייחודה של המכירה הזו שהיא מאגדת אמנים ואמניות מכל רחבי הספקטרום של הוותק, הפרסום והמחירים וקשה לצאת מכאן בלי משהו שיתאים לטעם ולכיס.

ימים רביעי-שבת, 6-9.3, גלריה מאיה, רח' שביל המרץ 2 תל אביב
שעות פתיחה: רביעי: 10:00-21:00, חמישי: 10:00-23:00, שישי: 10:00-15:00, שבת: 10:00-21:00
פרטים נוספים ומכירה מקוונת באתר התערוכה

עילי סקוטלסקי, מתוך תערוכה בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים

מחקר חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.2

אנחנו נסתכן באמירה קצת בוטה, אבל עם כל הכבוד לרוח ולקונספט, בלי חומר אין אמנות. ואם להסתכן באמירה קצת פואטית, ניתן לומר אולי שאמנות היא שירת החומר. משחר ההיסטוריה ידעו אמניות ואמנים מנוסים לחלץ אמירות נוגעות ללב ומעוררות מחשבה מתוך גושי אבן, פיסות עץ ושלוליות צבע. בתערוכות השבוע עובר החומר וחקירה האמנותית שלו למרכז הבמה. מרתק ומאיר עיניים לשפוך אור על מערכת היחסים הזו בין אמן לחומרי יצירתו.

בבית בנימיני מותח מארק צצולה את גבולותיו של הפורצלן האצילי; במקום לאמנות מתחברים יחדיו דרך החומר העבר והעתיד של קריית המלאכה; ובגלריה אינדי בוחנות שתי אמניות את יסודותיו של הצילום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו – תערוכה חשובה באתונה.

שיהיה סופ"ש נעים ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יבגניה גוטרמן, מתוך תערוכה זוגית עם מיכל שני בגלריה אינדי, תל אביב

'התפוררות', תערוכת יחיד של מארק צצולה. אוצרת: שלומית באומן

 פורצלן הוא האציל שבחומרים הקרמיים. כאשר אנחנו שומעים את המילה פורצלן מייד עולים לראש כלים יפניים עדינים או סרוויסים אירופאיים מפוארים, ובכל מקרה נחשוב על טכניקה וירטואוזית ומעודנת. אין דבר רחוק יותר כאשר הדברים אמורים בעבודתו של האמן הפולני-ישראלי מארק צצולה. בעוד שאין ספק שצצולה הוא וירטואוז – אחרי עשורים של עבודה בכל האספקטים של אמנות וייצור קרמיים כולל עשרים שנה כמקים ומנהל המחלקה לקרמיקה בבית הספר היוקרתי פרסונס בניו יורק. – אבל מעדינות נראה שצצולה נמלט כמו מאש. האובייקטים המוצגים בתערוכה בבית בנימיני נשענים על עיצובים קלאסיים שרבים מאיתנו זוכרים מבית הסבתא, אך הם נראים ככאלה שעברה עליהם טראומה – שברים, ריקבון וקורוזיה מעוותים וחורצים את פני השטח העדינים ליצירת חפצים שהם מצד אחד מוכרים וביתיים ומצד שני זרים, מוזרים ומעוררי אי נוחות ושאלות.

באותו יום תפתח בבית בנימיני גם תערוכת יחיד של זיו גנל
אירוע פתיחה: שישי, 23.2, 10:00, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'אינטליגנציה חומרית: מחקר גישוש'. אוצרוּת: יאיר ברק ושירה שובל

כל מי שהיה איתנו בסיור בקריית המלאכה, יודע שהמקום האהוב עלינו בתל אביב נולד כאיזור תעשייה עירונית זעירה ואיגד במתחם מפעלים קטנים כמו מרפדיות, נגריות, בתי יציקה, בתי דפוס ועוד. עם השנים ובעקבות תהליכים גלובליים ומקומיים, פינו את מקומם רבים מבעלי המלאכה ובמקומם הגיעו האמנים והגלריות שמאפיינים את המתחם כיום. במהלך יפה ומרתק שהוא פרי שיתוף פעולה בין מקום לאמנות למרכז ת"א תרבות מתחברים שני הפנים הללו של קריית המלאכה לתערוכה מרגשת אחת. שישה אמנים ואמניות שיתפו פעולה במהלך החודשים האחרונים עם ארבעה בעלי מלאכה מסורתיים ויצרו שיתופי פעולה שנותנים מקום לחוזקות של שני העולמות – הדמיון והחופש של האמנות העכשווית יחד עם הטכניקה והיצירתיות של בעלי המלאכה. התוצאה שמהדהדת את העבר ומראה את ההווה ואולי מסמנת את הדרך לעתיד של המתחם המיוחד הזה. איזה כיף

בהשתתפות: דבורה מורג בשיתוף עם רקמת שפרה, תמר אור בשיתוף עם סריגי פילטקס, חן פלמנבאום בשיתוף עם אלעד יציקות, ענבל כהן חמו בשיתוף עם יציקות ג'וני, יובל חי , יפעת זיו

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחידה של גלית ראוכווגר
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.2, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

'נמוג', תערוכה זוגית של מיכל שני ויבגניה גוטרמן. ליווי אוצרותי: חן תמיר

קוראים וקוראות צעירים לא בהכרח יבינו את הקשר בין תערוכת צילום לבין מחקר חומרי – הרי בימינו צילום הוא דיגיטלי לחלוטין, כמה לחיצות כפתור בטלפון ועשרות תמונות עולות באופן מיידי לענן האינטרנטי. אבל כמובן שהותיקים יותר מבינינו זוכרים היטב כי צילום אנלוגי היה תלוי מאוד בתהליכים כימיים מורכבים, בהם איכות החומר וסוגו ואפילו רמת האור וכמות הזמן שהנייר מבלה באמבטיית החומר משנים דרמטית את התוצאה. מיכל שני, המציגה בתערוכה זוגית שתפתח השבוע בגלריה אינדי יחד עם יבגניה גוטרמן, משתמשת באספקטים החומריים של הצילום כדי ליצור את עבודותיה. כדי לפתח ולהדפיס את הצילומים שלה היא משתמשת בעיקר בחומרים מצויים או טבעיים, כמו נוזלי פיתוח על בסיס צמחי וניירות צילום שפג תוקפם. השימוש בחומרים הלא סטנדרטיים הללו מכניס מעט כאוס בריא ומקריות מסעירה לתוך מה שאמור להיות תהליך כימי מדויק ונשלט. יחד עם גוטרמן האמניות בוחנות את יסודות המעשה הצילומי ושואלות שאלות על הדרך שבה נוצרים דימויים.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 22.2, 20:00, גלריה אינדי, צ'לנוב 42, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

'תהום', תערוכת יחידה של Renée Revah

לא הרבה אנשים מכירים את השלוחה העכשווית של מוזיאון בנקי, וחבל. זה מוזיאון קטן ואיכותי שבדרך כלל מוצגות בו תערוכות טובות. בימים אלה מוצגת בו תערוכה של Renée Revah – אמנית יווניה יהודיה שחוזרת לשורשים של משפחתה בזמן מלחה"ע השנייה. למעשה אלה השורשים של אביה ששרד, בזמן שכל משפחתו נספתה בשואה.

התערוכה היא תיעוד של מסע שערכה האמנית לאושוויץ, והיא מורכבת בעיקר מצילום שחור לבן ומעט וידאו. מעבר לסיפור המצמרר והמוכר, נדמה שהדבר החזק ביותר בתערוכה הוא דווקא השקט שלה, והאסתטיקה הפיוטית שנחשפת בצילומים. זה תמיד צורב מחדש, לגלות כמה יופי אפשר למצוא, גם במקומות כאלה שנגועים בכל כך הרבה רוע והמון המון עצב.

הנושא של השואה עלה באינספור יצירות במדיומים שונים אבל הוא מעולם לא נשחק, והתערוכה הזו רלוונטית, נוגעת ללב וחשובה. תמיד, ובמיוחד היום.

התערוכה מוצגת עד 19.5 במוזיאון Benaki
בכתובת: Koumpari 1, Athens 106 74
שעות פתיחה: חמישי וראשון: 10:00-18:00, שישי ושבת: 10:00-22:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

דבורה מורג, מתוך תערוכה קבוצתית במקום לאמנות, תל אביב

מתוך הפירוק, בונים יחד. המלצות הסופ"ש 15-17.2

שני דברים היכו בנו בעוצמה אדירה מאז השבעה באוקטובר. אחד מהם היה המהירות המחרידה שבה מתפרקים קונספציות וגם מבנים פיזיים שהיו לנו ברורים מאליהם ויציבים. יקח לנו כנראה שנים להתאושש מהגילוי הזה – גם פיזית וגם נפשית. הדבר השני שגילינו הוא כוחו של הביחד. הקלישאה של "ביחד ננצח"  הוכיחה את עצמה, הבנו שהיכולת להתאגד יחד היא מפת הדרכים להתאוששות, ריפוי וצמיחה מחדש. תערוכות השבוע עוסקות בשני הקצוות של הספקטרום הזה בפירוק וההתאגדות יחד כדי לבנות מחדש. הלוואי שנדע ללמוד מהן.

בגלריה של עין הוד, תערוכה שמאגדת כמה מקבוצות האמנות החשובות – אך גם הנשכחות שפעלו ופועלות פה; בגלריה הקוביה בירושלים תערוכה שעוסקת בהתפרקות; ובמרכז אדמונד דה רוטשילד תערוכה שחוקרת את האופן שבו המרכז העירוני מספק לנו מקלט. גם אנחנו חוזרים לסיור האהוב שלנו באוסף דובי שיף לאמנות במלון גורדון ביץ' בתל אביב.

שתהיה שבת של שלום,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

.ניר ג'ורג'יו לוין, נמל לילי (הדמיה), מתוך תערוכה קבוצתית במרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב

'שחקני נשמה – קולקטיבים באמנות הישראלית', מקבץ תערוכות קבוצתיות. אוצרת: צאלה קוטלר הדרי

קבוצות אמנות היוו חלק מסצינת האמנות המקומית החל מתחילת הדרך. בתוך עולם אמנות שיכול להיות אינדיבידואליסטי ובודד, השתייכות לקבוצה היא דרך לפעול בצורה שיתופית יותר וגם להגדיל את ההשפעה והתהודה של יצירת האמנות. שנאמר, השלם גדול מסך חלקיו. מאז תחילתה של יצירת אמנות בארץ ועד היום קבוצות אמנים שונות נוצרו, השפיעו, הפכו לאיקוניות וגם התפרקו בקול רעש גדול. כעת מארחת הגלריה בעין הוד – בעצמה מרכז של קהילת אמנות שהיתה פעם ציר מרכזי של עולם האמנות הישראלי – תערוכה מונומנטלית בנושא זה. התערוכה מאגדת כמה מהקבוצות החשובות ביותר בנוף המקומי, אז והיום. בהשאלה מעולם הלהקות, אפשר לקרוא לזה "סופר גרופ" של קבוצות האמנות בארץ. התערוכה בוחנת שאלות על הערך של קבוצה וגם מה גורם לחלקן להכנס לקאנון ולחלקן להישכח כלא היו.

בהשתתפות חברי וחברות הקבוצות האמנותיות: אנייה, גלריה בנימין, הנביאים, הברביזון החדש, עין הוד, 10+, סלה–מנקה, SIRA

אירוע פתיחה: שבת, 17.2, 12:00, הגלריה לאמנות עין הוד
פרטים נוספים באתר התערוכה

'המרכז אינו יכול להחזיק', תערוכה קבוצתית. אוצר: רון קונר

בימים אלו, השורה ״דברים מתפרקים, המרכז אינו יכול להחזיק״, נשמעת כאילו נלקחה מהחדשות. למעשה מדובר בציטוט משירו הנודע של המשורר האירי הגדול ויליאם בטלר ייטס. השיר 'ההתגלות השנייה' נע בין חורבן לתקווה ואילו התערוכה מתמקדת דווקא בשורה השלישית מהשיר העוסקת בהתפרקות. במקרה הזה התפרקותו של הדימוי אל תוך הפשטה וקומפוזיציות שבורות וסוריאליסטיות. הינדה וייס מציגה קולאז' וידאו שמפרק סצינות עירוניות לכדי דימויים שכמו נלקחו מציור של אשר או מגריט. אירית חמו יוצרת קומפוזיציות מאבק שנחת על הנייר ודורצ'ין מציג את פסלי הפלדה הקרועה שהפכו למזוהים איתו. אלה ושאר משתתפים בתערוכה מציגים חורבות והריסות שאינן מתפתות לאסתטיקה רומנטית, אלא מביטות להרס ולפירוק בעיניים ומבקשות למצוא דרכים להתמודד איתם. בימים אלו של התפרקות ושבר זו יכולת שאנחנו זקוקים לה נואשות.

בהשתתפות: יעקב דורצ'ין, אפרת קליפשטיין, הינדה וויס, פנינה רייכמן, אירית חמו, טמיר חן

אירוע פתיחה: יום שישי, 16.2, 11:00, הקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
אירוע פייסבוק

'עיר מקלט', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רעות ברנע; אוצרת משנה: יעל יעקבס

תל אביב, אבל גם ערים גדולות באופן כללי הופכות במשך הזמן לסוג של "עיר מקלט". האופי המכיל והמקבל שלהן, בשילוב עם הזדמנויות תעסוקה ותרבות מגוונות מזמנות אליהן "פליטים" ממקומות קטנים וקרתניים יותר. אחרי השבעה באוקטובר הפך המונח "עיר מקלט" לטעון הרבה יותר, כשערים ומקומות רבים ברחבי הארץ – תל אביב ביניהם – הפכו לאתרי מחסה לפליטי האסון בדרום והמפונים מגבול הצפון. התערוכה, ששמה ניתן לה לפני השבעה באוקטובר, ביקשה לשאול שאלות פילוסופיות יותר על הדרך שבה אנחנו מוצאים מקלט בתוך מרקם החיים העירוני. אחרי השבעה באוקטובר ובשיאה של מלחמה אכזרית שסופה לא נראה באופק, התערוכה באל כורחה נוגעת גם באופיו הליטרלי והפיזי מאוד של מקלט ומחסה. יש פשוט מילים שלעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

בהשתתפות: אופיר קרין (מיטלפונקט), אורי שיפרין ענבי, אורן רוזנסל, הגר ליברזון, מישל בוגינסקי, נועם שתרוג, ניר ג'ורג'יו לוין, רבאב אבו סעדה, תום מאור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.2, 20:00, מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
אירוע פייסבוק

סיור חדש – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' בתל אביב 1.3

הסיור המיוחד שלנו במסדרונות של מלון "גורדון ביץ'" חוזר! בואו לגלות את אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים. הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף.

פרטים והרשמה בקישור 

אפרת קליפשטיין, מתוך תערוכה קבוצתית בקוביה, ירושלים

ממעמקים. המלצות הסופ"ש 8-10.2

בתרבות ובאמנות המילה 'מעמקים' יכולה לשמש כמטאפורה בעלת משמעות כפולה – התעמקות וירידה לפרטים יכולה להוות גם צלילה אל מעמקי הייאוש והפחד. אם תרצו, הקו הדק שבין תקווה לייאוש. תערוכות השבוע, שחלקן עושות שימוש במטאפורות ימיות של ממש משחקות את המשחק הכפול הזה בכישרון ורגישות וכמו דולי פנינים, מביאות לנו מן המעמקים משמעות ויופי.

בגלריה גורדון מציגה טל ירושלמי ציור שהתפרק והתאחה מחדש; בגלריה נגא יוצר יונתן צופי עבודות וירטואוזיות באמצעים הפשוטים ביותר; במעבדה מציג הלוקאל הלונדוני שלנו (לשעבר) מיצב מבריק ומפתיע. ובפינת הבונוס תערוכה ששמה עומד לנו על הלשון כבר חודשים.

שיהיה סוף שבוע של העמקה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

טל ירושלמי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה גורדון, תל אביב

'מצולות', תערוכת יחידה של טל ירושלמי

בשבוע שעבר דיברנו על מקריות שאיגדה יחד שלוש ציירות מעולות. אם באופן מקרי תערוכתה של טל ירושלמי היתה מתקיימת בשבוע שעבר במקום השבוע, היא לגמרי היתה נכנסת לרשימה. בעיננו (ולגמרי לא רק בעיננו) מדובר על אחת הציירות המשובחות במקומותינו. ירושלמי יוצרת ציורים שנראים בעת ובעונה אחת גם כמו חלום סוריאליסטי וגם כמו אסופה של חפצים כמעט רנדומליים שאפשר אולי למצוא בכיס של ילדה הרפתקנית או בתחתית של מגירה ישנה. נרות, חבלים, שברי חרסים וציפורים אקזוטיות מתערבבים בחלל שהוא שילוב בין ביצה קדמונית לתוהו ובוהו מיתולוגי. אי אפשר שלא להביט בציורים האלה בעיניים אחרות אחרי השבעה באוקטובר – מרחבים מפורקים מנוקדים בשברי חפצים יומיומיים. גם ירושלמי מתייחסת לנושא ומדברת על עבודות שכמעט ניבאו את האסון ועל קומפוזיציות שהתפרקו וסירבו להתאחות. בסופו של דבר מצאו הציירת והציורים את דרכם החוצה מהפירוק אל תוך איחוי וריפוי – הלוואי שנצליח גם אנחנו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 19:00, גלריה גורדון, הזרם 5, תל אביב

פרטים נוספים באתר התערוכה

'הרישום הנושם', תערוכת יחיד של יונתן צופי

תערוכתו החדשה של יונתן צופי נקרא 'הרישום הנושם', אבל יש להודות שהמילה "רישום" בהקשר של העבודות בתערוכה היא מעט מטעה. עבודותיו של צופי לא נוצרו על ידי עפרון או פחם וגם לא על ידי מכחול וצבע. צופי יוצר את עבודותיו בעזרת חול, יציקות של דבק פלסטי והטבעה של חפצים. באמצעים הפשוטים לכאורה האלה שנשמעים קצת כאילו נלקחו משיעור מלאכה בבית הספר מצליח יונתן צופי ליצור עבודות וירטואוזיות ומלאות יופי מפעים. העבודות הנקיות והמינימליסטיות האלה משדרות מצד אחד רוגע ושקט, אבל במבט נוסף נראה שהכל נובע מריקנות ובדידות בתוך מרחבים שאין בהם נפש חיה. יש לנו הערכה גדולה לאמנים שמצליחים באמצעים הפשוטים ביותר ליצור עבודות מעוררות מחשבה ומלאות יופי.

 אירוע פתיחה: יום שישי 9.2, 12:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב

'נְפִיל', תערוכת יחיד של אלעד ארגמן. אוצר: שרון תובל

יש להודות שאנחנו מעט משוחדים במקרה הזה – לפני שחזר לארץ משהות ארוכה בלונדון, היה אלעד ארגמן אחד הלוקאלז המוצלחים שלנו – מדריך ששילב ידענות עמוקה והיכרות עם הסצינה יחד עם קסם אישי וכריזמה. מה אפשר עוד לבקש. כך גם אלעד פועל כיוצר – שילוב מעורר השראה של ידענות וטכניקה עם ברק מחשבתי ונטיה לחיבורים מפתיעים. תערוכתו החדשה של אלעד למשל, מקבלת השראה מהתופעה הזואולוגית שבה לאחר מותו של לווייתן משמשת גופתו כמקור מזון רב שכבתי  וכמעט בלתי נדלה למגוון רחב של יצורים ימיים. את התופעה הזואולוגית הזו מחבר אלעד לתופעה האנושית מאוד של קרבות ירושה והשפעתם על המשפחה. את החיבור הזה הוא עושה באמצעות מיצב קינטי של צלחות שכמו משוחחות זו עם זו. בקיצור, לא משהו שרואים כל יום. מומלץ להגיע למעבדה ולהתאהב באלעד – כמו שקרה לנו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –

'הואווו האאא אהההו', תערוכת פופ אפ זוגית של ענת גרינברג ואיה סריג. אוצרת: קרין מנדלוביץ

הרבה זמן לא נתקלנו בשם תערוכה שמייצג בצורה כל כך מדויקת את איך שאנחנו מרגישים בפנים.
ברצינות, מי מאיתנו לא רצה במהלך החודשים האחרונים לקפוץ לאוטו, לנסוע ליער או חורשה קרובים ולנהום שם כמו חיה פצועה את כל התסכול, הכאב והזעזוע שאנחנו חיים בתוכם?
בין הציורים הרישומיים והמעודנים של ענת גרינברג לפיסול המפורק ומאוחה מחדש של איה סריג, אפשר למצוא כאן גם מראה לתקופה וגם נחמה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.2, 20:00, גלריה נולובז, רחוב זבולון 19, תל אביב
התערוכה תהיה פתוחה במהלך סוף השבוע בלבד. בערב הפתיחה עד 23:00 ואז בשישי-שבת בשעות 10:00-17:00

אירוע פייסבוק

אלעד ארגמן, מתוך תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב

שלוש ציירות. המלצות הסופ"ש 1-3.2

מקריות משמחת גרמה לכך שכל תערוכות השבוע נוצרו על ידי ציירות נשים מוכשרות במיוחד. נכון, השנה היא 2024 ולא אמור להיות משנה מי אוחז במכחול – גבר או אישה. ועדיין יש ייחוד מסוים במבט הנשי; לפעמים הוא יודע להתמקד בשולי ובמינורי ולחלץ ממנו אמירות אמנותיות בעלות משמעות ויופי רב. לכן אנחנו תופסים את ההזדמנות שנקרתה בדרכנו בשתי ידיים ומקשיבים למה שיש לציור לספר לנו.

בגלריה דביר מציגה עלמה יצחקי מגילות ארוכות מלאות בסצינות שוליים של ריקבון וצמיחה; במוזיאון חיפה מציירת נטליה זורבובה את פנים הבית; בגלריה חזי כהן תערוכה של אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי – לאה ניקל. ובהמלצת הלוקאלז שלנו רטרוספקטיבה לאחת האמניות החשובות ביוון.

שיהיה סוף שבוע שקט ושנדע להאזין לקולות מושתקים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום
שני ורנר וצוות Talking Art

עלמה יצחקי, מתוך תערוכה בגלריה דביר, תל אביב

'גלמים', תערוכת יחידה של עלמה יצחקי

עלמה יצחקי היא ציירת שוליים. לא במובן של ציירת המתקיימת בשוליים – עם פרסים חשובים מתחת לחגורה ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בעברה, יצחקי היא אחת הציירות המצליחות והמוערכות בארץ. הכוונה היא שמאז תחילת הקריירה שלה ממקדת יצחקי את מבטה בשוליים, אם אלה החברתיים ואם אלה שוליו של המרחב העירוני והמפגש שלו עם הטבע. נראה שמה שמעניין את יצחקי באיזורי השוליים האלה הוא מצב ההתפרקות והשינוי שבו הם נמצאים תמיד – השוליים אף פעם אינם יציבים. בפאתי העיר מצטברת פעמים רבות אשפה ופסולת, הבתים והבניינים אינם מתוחזקים באותה מידה, אל תוך ההתפרקות האורבנית הזו חודר הטבע שהוא כולו שינוי, התפרקות, ריקבון ובניה מחדש. את השינוי הזה חוקרת יצחקי בתערוכה חדשה בסדרה של ציורי מגילה ארוכים שמהדהדים ציורים בודהיסטיים יפנים וסיניים עתיקים – ההישענות על המקורות העתיקים כמו מבקשת ללמד אותנו, מתוך הפירוק והרקבון תמיד מגיעה צמיחה חדשה ופריחה.

אירוע פתיחה: יום שישי, 2.2, 11:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, תל אביב, קומה 3, קוד בכניסה 02772
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חיה בציור', תערוכת יחידה של נטליה זורבובה. אוצר: ד"ר קובי בן-מאיר

לאורך ההיסטוריה של הציור, פורמטים גדולים היו שמורים לתיאור של אירועים היסטוריים ודרמות רבות רושם. הציור בגדול עזר להכניס את הצופים לתוך הקומפוזיציה וגרם להם להרגיש שהם נמצאים בתוך הסיטואציה – קרב חשוב, סיפור מיתולוגי או בקרבתו של מנהיג או מצביא נפוח מחשיבות. הציור של נטליה זורבובה חותר תחת הקונבנציה הזו, ציוריה גדולי מימדים, לעתים מאוד, אבל הסצינות המתוארות בהם בדרך כלל יומיומיות – נערה יושבת במיטה וגוללת בטלפון, בחור יושב ליד שולחן, ערימת כביסה על כיסא – ממש לא סצינות מלאות פאתוס ותודעה היסטורית. הציור של זורבובה לא מנסה לשכנע אותנו שהסצינות האלה הן גדולות מהחיים, אלא להפך, שהחיים כמו שהם, על המינוריות והכמעט סתמיות שלהם הם בדיוק מספיקים. בימים שבהם רעיונות גדולים ובומבסטיים מביאים למוות וכאב, הרעיון שמה שיש לנו בבית הוא חשוב ומספק, ממלא אותנו בהשלמה ושלווה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 1.2, 19:00, מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26 חיפה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'50 שנות יצירה', תערוכת יחידה של לאה ניקל

לא שאלנו אותן, אבל אנחנו די בטוחים שאם נשאל את נטליה זורבובה ועלמה יצחקי מי היו האמניות שהשפיעו עליהן, לאה ניקל תופיע ברשימה. ניקל היא אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי והציור עז המבע שלה בצבעי אקריליק ושמן דשנים ובוהקים, ממשיך להיות רלבנטי גם היום. שמה של התערוכה "חמישים שנות יצירה" נותן מושג על רוחב היריעה של הקריירה העשירה של ניקל, במהלכה היתה אחת ממי שניסחו את השפה של ציור מופשט בארץ ובכלל איך נראה ציור ישראלי. גלריה חזי כהן ממשיכה במסורת המבורכת של הצגת אמנים ואמניות שהם מנכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית ומאפשרים לקהל לחוות את יצירתם באופן בלתי אמצעי, ולעתים קרובות יותר מאשר המתנה לתערוכה מוזיאלית מעונבת. איזה כיף!

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 1.2, 11:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית אתונה EMST

כשנבחרה צ'צ'יליה אלמני לאצור את הביאנלה הקודמת בונציה (2022), היא החליטה לשים את הזרקור שניתן לה על קולות ואמנים שהודחקו עד אותה עת, ובעיקר אמניות נשים מאזורים שונים בעולם – כאלה שלא הצליחו להכנס לקאנון שהוגדר עד עכשיו בעיקר על ידי גברים, לבנים ואמידים. זה היה רגע מכונן בתולדות האמנות העכשווית. ולמה אנחנו מספרים את כל זה? מאז הביאנלה אנחנו רואים יותר ויותר תערוכות שעוסקות בנשים האלה, ובאמנות נשים בכלל – וזה מבורך ומשמח. בימים אלה במוזיאון לאמנות מודרנית באתונה מוצגת רטרוספקטיבה ענקית לאמנית היווניה לדה פפה קונסטנטינו, שעסקה במיניות, מגדר ופמיניזים והביאה אל יוון השמרנית קולות עדכניים ואוונגרדים. לצדה מוצגת תערוכת אוסף מרשימה של אמניות נשים מתקופות ומקומות שונים – מרהיבה ומרגשת מאוד. לא לפספס בביקור הבא בעיר (מוצגת עד אפריל)

פרטים בקישור

כבר הגעתם לאתונה? הצטרפו לסיור גלריות מיוחד עם שני ורנר! 9.2

פרטים והרשמה בקישור

על החיים ועל המוות. המלצות הסופ"ש 25-27.1.2024

תערוכות השבוע נעות על הציר שבין "החיים עצמם" ו-"ממנטו מורי" (זכור את המוות). אפשר לומר שזהו הציר שבו פועלת האמנות מאז ומעולם וזהו ערכה הגדול – לעזור לבני האדם להתמודד עם התחנות השונות בחייהם ולמצוא הגיון, משמעות ואפילו יופי גם ברגעים הקשים ביותר בחייהם האישיים וגם במישור הלאומי. בימים אלו אנחנו צריכים את זה יותר מתמיד.

בגלריה גבעון תערוכה של עבודותיו האחרונות של האמן המוערך פסח סלבוסקי; בסדנאות האמנים ירושלים דנה דרוויש מפרקת ומרכיבה; במוזיאון לאמנות השואה ביד ושם מכניס שי אזולאי צבע למקומות השחורים ביותר. ואנחנו מנסים להכניס מעט אור בדמות סיור חדש.

שתהיה שבת של שלום והלוואי וכולם וכולן יחזרו בשלום עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

פסח סלבוסקי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גבעון, תל אביב

'עבודות אחרונות', תערוכת יחיד של פסח סלבוסקי

פסח סלבוסקי היה סוג של נזיר ציור מקומי. מתוך סטודיו קטן וסגפני בירושלים הוא יצר בתהליך סיזיפי עבודות שמאתגרות את הקונבנציות המקובלות של קנבס. המסגרות מעוותות, עקומות, תלת מימדיות, הבד עמוס בצבע מציור עמלני לפעמים של שנים ועל גבי הבד נכתבים לפעמים חלקי בדיחות ומשפטים שמובנים בעיקר לאמן. (כדאי לצפות בסרטון הקצר והיפה שיצרו עליו בבית האמנים הירושלמי. בקישור סלבוסקי גם חלק את משנתו האמנותית בספרים נוגעים ללב ושנונים ובהוראת דורות של אמנים בבצלאל. בשנת 2019 הלך סלבוסקי לעולמו לאחר מאבק במחלה. כעת מוצגת בגלריית הבית שלו גבעון תערוכה של עבודותיו מהשנים האחרונות לחייו, אשר בחלקן כבר ידע כי מותו קרב. יש משהו מצמרר בשהיה בנוכחות עבודות שנוצרו בידיעת המוות, הן יכולות לשמש לנו כשער אל העולם שמעבר. ובעבודותיו של סלבוסקי תמיד מסתתרת איזו חידה לפצח.

אירוע פתיחה: יום שישי, 26.1, 12:00, גלריה גבעון, גורדון 35, תל אביב.
אירוע פייסבוק

'הרס כל האמנות', תערוכת יחיד של דנה דרויש. אוצרת: אילנית קונופני

כחובבי אמנות מושבעים, שמה של התערוכה הזו "הרס כל האמנות" צובט בלב, שלא לומר, נותן אגרוף בבטן. מה פתאום להרוס אמנות? ועוד את כולה? בזכרון עולות התמונות הקשות של ארגון הטרור דאע"ש מחריב יצירות אמנות חסרות תחליף בשם איזו קנאות דתית חשוכה. איך יכול להיות שהמשפט הזה מגיע מאמנית ומעטר את תערוכתה? מי שמכיר את עבודתה של דנה דרויש יודע כי מדובר באמנית חדת מבט ועדינת מבע, כזו שהמרחק בינה לבין הרס הוא כרחוק מזרח ממערב. דרויש משתמשת בעבודותיה במדיום המונטאז' – צילומים של יצירות אמנות נחתכות ומורכבות מחדש. לאור זה שם התערוכה כבר נקרא אחרת – לא עוד הרס לשם ההרס, אלא פירוק והרכבה מחדש. במקום המשמעות השלילית המקורית, משמעות פוזיטיבית שמבקשת להשתמש בשרידי הישן כדי לבנות משהו חדש ועדכני יותר. לזה אנחנו כבר יכולים הרבה יותר להתחבר.

אירוע פתיחה: יום שישי, 26.1, 12:00, ​סדנאות האמנים ירושלים, רחוב האומן 26, קומה 3, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'גדול ממני', תערוכת יחיד של שי אזולאי. אוצרת: אליעד מורה-רוזנברג

הצייר המוערך שי אזולאי ידוע בציוריו הצבעוניים ועתירי הדמיון וההומור, לא בדיוק האמן שעולה לראש כשחושבים על "אמנות שואה". ועדיין, התערוכה החדשה במוזיאון לאמנות השואה ביד ושם היא תוצר של רזידנסי בן חודשיים של אזולאי במהלכם חקר את האוספים השונים של יד ושם ויצר בהשראתם סדרה של ציורים על קנבס וגם התערבויות ציוריות בחלל המוזיאון עצמו. בימים שאחרי השבעה באוקטובר, שהדהד בצורה הקשה ביותר את הימים הנוראים ההם, עבודתו של אזולאי מקבלת משנה תוקף ומשנה משמעות. התערוכה יוצרת חיבור בין שני האירועים הטראומתיים ומשלבת ביניהם לאור חווית חייו של אזולאי כאמן דתי. מול כל אלה, פתאום הבחירה באזולאי נראית מתבקשת ומאירה את המקומות החשוכים ביותר באמצעות אור וצבע.

התערוכה מוצגת החל מיום שישי 26.1, במוזיאון לאמנות השואה, יד ושם, ירושלים
שעות פעילות: ראשון-חמישי 09:00-16:00, יום שישי וערבי חג 09:00-13:00

סיור חדש – תת תרבות או תרבות עילית: מפאנק לגלאם 2.2

בשנים האחרונות אנו עדים לפתיחות ועניין גוברים בתרבות שוליים ובקבוצות חברתיות שנדחקו מן השיח ההגמוני עד כה. נדמה שהביאנלה האחרונה בונציה היתה כמעין מגדלור שנתן אשרה ממסדית לעיסוק בקולות אלה. גם בארץ אנו עדים לתנועה בנושא עם תערוכות שעוסקות במגדר, גלריות לאמנות נשים, ובתל אביב נפתחו לאחרונה שתי גלריות שעוסקות באמנות קווירית. בסיור זה נבחן את הקווים העדינים שסימנו עד לא מזמן את הגבול שבין תת תרבות לתרבות גבוהה. סיור מרתק ומסקרן.

פרטים והרשמה בקישור

דנה דרויש, מתוך תערוכת יחידה בסדנאות האמנים, ירושלים

דניאל צ'צ'יק מתוך תערוכת יחיד במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

כאן לא כאן. המלצות הסופ"ש 18-20.1.2024

במערכון הקלאסי של רחוב סומסום, הילד התמים "רוצה להיות שם", הוא רץ הלוך ושוב אבל אף פעם לא מצליח "להיות שם" הוא תמיד תמיד כאן. אלה ימים קשים מאוד להיות כאן, משהו בלב מבקש לברוח – "להיות שם" – ולו לשעה קלה. בשבועות האחרונים כתבנו הרבה על אמנות אסקפיסטית שנותנת מפלט ובריחה, אבל תערוכות השבוע הן לא כאלה. תערוכות השבוע מביטות במציאות נכוחה אבל עושות זאת במבט עדין וחומל שמשאיר אותנו כאן אבל עוזר לנו לראות את הכאן הזה באור אחר.

במוזיאון ארץ ישראל מציג דניאל צ'צ'יק מבט צילומי שמפרק אבל בו זמנית גם ממקד; במוזיאון תל אביב מביט אורי גרשוני על בית חדש וישן; במרכז ההנצחה בטבעון הציור של מתן בן טולילה מייצר מרחב חלומי אבל גם מאוד מאוד קונקרטי. ואנחנו מוציאים סיור VIP מיוחד לונציה כי חייבים לנסות לנשום.

שיהיה סוף שבוע שקט ושיחזרו כולם וכולן בשלום ועכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

מתן בן טולילה. מתוך תערוכת יחיד במרכז ההנצחה בטבעון. צילום: יאיר חובב (פרט)

מתן בן טולילה. מתוך תערוכת יחיד במרכז ההנצחה בטבעון. צילום: יאיר חובב (פרט)

'אבק ודמעות', תערוכת יחיד של דניאל צ'צ'יק. אוצרת: סופי ברזון מקאי
בימים אלו, חלק מההודעות לעיתונות שאנחנו מקבלים על תערוכות מכילות את המשפט המצמרר – "היתה אמורה להיפתח בגלריה בבארי". מייד עולה בראש תמונתה של הגלריה בבארי שרופה עד היסוד והלב צונח, יש דימויים כאלה שישארו איתנו. הצלם דניאל צ'צ'יק – שתערוכתו שנפתחת השבוע במוזיאון ארץ ישראל היתה אמורה להפתח בגלריה בבארי – הוא מומחה ביצירת דימויים כאלה איקוניים, שנשארים. צ'צ'יק מצלם רגעים ואובייקטים ספציפיים, אבל דרך עדשת המצלמה שלו הם הופכים למופשטים ובעלי איכויות מיתולוגיות. הדימויים המפורקים של צ'צ'יק לא יכולים שלא להיראות בימים אלו כמו תיעוד של חורבות או אולי כמו נופי חלום אליהם אפשר להמלט בשעת הדחק. בשבוע שעבר המלצנו על תערוכת הצילום של סופי ברזון מקאי – האוצרת של גלריה בארי ואמנית מצוינת בעצמה. סופי אוצרת את התערוכה של דניאל צ'צ'יק ומעניין לחשוב על שני האמנים האלה, המשחקים בדימויים, עובדים יחד.
יקח כנראה עוד זמן רב עד שנצליח לראות אמנות בלי לחשוב עליה בהקשר של השבעה באוקטובר. טוב שיש אמנים כמו דניאל צ'צ'יק (וגם סופי ברזון מקאי) שיודעים לצקת לתוך כל זה יופי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.1, 19:00, מוזיאון ארץ ישראל, רחוב חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אל מקום אחד', תערוכת יחיד של אורי גרשוני. אוצרת: דלית מתתיהו
בימים אלו נדמה שאין כמעט מי שלא חושב בצורה כזו או אחרת על הגירה. זה יכול להיות מי שמאמין שאין לנו ארץ אחרת ואחרים שכבר עשו את הסידורים המתאימים כדי לעבור למקום בתקווה למצוא שם שקט ושלווה. השאלה של מקום אחר – כן או לא מלווה אותנו, כך נראה משחר ההיסטוריה שלנו כעם. אורי גרשוני עבר עם משפחתו לספרד בשנים האחרונות ותערוכתו החדשה במוזיאון תל אביב מציגה מבט מפוצל על הבית שעזב ועל זה החדש שיצר לעצמו. גרשוני, בן לאחת ממשפחות האמנות הישראלית המכובדות ביותר, נדמה שבא חשבון בתערוכה זו עם הבית בו גדל. התערוכה מציגה צילומים של אדמה ומטוסים – קרקע ושמים – אלגוריה כנראה לתחושת הארעיות המגיעה עם הגירה. הבחירה לצלם את העבודות בתערוכה באמצעות מצלמות פשוטות השייכות לבנו הקטן מסמלות גם הן רצון להתחיל שוב בעיניים חדשות.
החל מיום רביעי, 17.1, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'שיר ארץ', תערוכת יחיד של מתן בן-טולילה. אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי
משהו מעניין קורה כאשר מביטים בציורים של מתן בן טולילה. הציורים מציגים נוף אבסטרקטי, חלומי, זר ומוזר – אך באותו זמן ברור מאוד שמדובר בנוף ישראלי. אולי זה האור הבהיר הנובע מהם ואולי זה מסוקי הקרב, בכל מקרה, אי אפשר לטעות. אם חושבים על זה, יש בזה משהו גם מאופיו של המקום הזה שבו אנחנו חיים – סוד קסמו ואולי גם שורש הטרגדיה שלו – שהוא חציו מקום ממשי וחציו חלום ופנטזיה. אבל לפני ואחרי הכל, מתן בן טולילה הוא צייר מחונן שיוצר קומפוזיציות מפעימות ומלאות צבע והשראה. התערוכה המקיפה במרכז ההנצחה בטבעון תציג ציורים מהעשור האחרון שנראים עכשיו באור חדש ולצידם עשרות רישומים שרבים מהם צוירו בימים אלו. צפו למראה חודרנית על רוח התקופה ובעיקר לחגיגה לחובבי הציור.
אירוע פתיחה: יום שישי, 19.1, 11:00, הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה קרית טבעון, רחוב המגדל, קרית טבעון
פרטים נוספים באתר הגלריה

סיור VIP מיוחד בביאנלה בונציה 28.4-1.5.24, 2-5.5.24
שני ורנר, מייסדת ומנהלת Talking Art ביחד עם ענת מרוק כהן, אמנית ומעצבת מולטימדיה שחיה כיום בפריז וגרה בעבר בונציה. רקמו יחד סיור מיוחד במינו לרגל הביאנלה בונציה. זהו סיור שינוע בין ישן וחדש, בין הביאנלה שמייצגת את הקצה העכשווי למסורת והשימור, וההיסטוריה של ונציה.
בסיור המיוחד הזה, שמספר המשתתפים בו מוגבל מאוד, נפגוש אמנים מקומיים, נבקר במתחמי אמנות שסגורים לקהל, ועוד כל מני הפתעות שאפשר לחוות רק עם מי שמכירים את העיר המסתורית הזו מבפנים.
הצטרפו אל שני וענת לחוויה חד פעמית בין הסמטאות והתעלות – כל הפרטים בקישור
להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

אורי גרשוני, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל-אביב

אורי גרשוני, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. צילום באדיבות האמן וגלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל-אביב

סיור לביאנלה בונציה, 2022

ונציה של היום: בין מסורת לקידמה. סיור VIP בעיר היפה בעולם

ונציה של היום: בין מסורת לקידמה.
סיור VIP בעיר היפה בעולם
28.4-1.5.24

ונציה, עיר התענוגות, היופי והמסתורין, עיר שחוגגת את העבר ופניה לעתיד. בין הסמטאות, במבנים העתיקים, בארמונות ובגנים בתוך ההיסטוריה, שם מתקיימת תערוכת האמנות העכשווית החשובה ביותר בעולם – הביאנלה של ונציה.

את הביאנלה אוצר השנה אדריאנו פדרוסה מהמוזיאון לאמנות בסאו פאולו ברזיל, והוא נתן לה את שמה "זרים בכל מקום". פדרוסה מדבר על עולם שנתון בכמה משברים בעת ובעונה אחת ובודק את תחושת הזרוּת הטבועה בכל אחד מאיתנו. הבחירה בנושא הזה, הופכת את הביאנלה לרלוונטית מתמיד, מגדלור לספינות האמנות שיפליגו בשנים הקרובות. כיוון שזוהי שנתה ה-60 של התערוכה אנו צופים אוירה חגיגית במיוחד עוד מעבר לאירועים הרגילים. כמדי שנתיים העיר לובשת חג וכל מתחמי האמנות מציגים את התערוכות הטובות ביותר, במקביל לתערוכה המרכזית.

לצד הקדימה וראיית העתיד, ישנה גם ונציה העתיקה – חובקת הסוד. בסיור מיוחד זה נזכה להכיר את האנשים שחיים בעיר ועוסקים בשימור המסורת, ההיסטוריה והתרבות שלה. נפגוש אמנים מקומיים בסטודיות שלהם, נבקר במתחם הרזידנסי הראשון בעיר ונכיר אמנים מקומיים שמייצגים את דור העתיד, נפגוש את מעצב המוזיאון היהודי אשר נמצא בשיפוצים וסגור כעת לקהל, נכיר אנשים שעוסקים במלאכת השימור של נכסי תרבות ועוד.

זהו סיור VIP שלוקח אותנו אל עומקי האמנות העכשווית הטובה בעולם ואל אחורי הקלעים של התרבות הונציאנית. הסיור שלנו ינוע בין העתיק לעכשווי, נבקר בתערוכת האמנות המרכזית בארסנלה, בביתני המדינות השונים בג'רדיני, ובתערוכות הלווין ברחבי העיר; ולצד זאת נגלה יחד כיצד משמרים מסורת בעולם משתנה ואיזה שינויים עוברות אמנות ותרבות במהלך השנים.

הסיור בהדרכת
שני ורנר
יוזמת ומקימת  Talking Art גרה כיום באתונה. מדריכה ותיקה של סיורי אמנות בארץ ובעולם.
בוגרת לימודי תואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה ולימודי תואר ראשון בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה". חוקרת ומבקרת אמנות. בעבר מדריכה במוזיאון תל אביב לאמנות, ומרצה בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה" ובמוזיאון תל אביב לאמנות.
ענת מרוק כפן
אמנית ומעצבת מולטימדיה שחיה כיום בפריז וגרה בעבר בונציה. אחראית מולטימדיה וחומרים אינטראקטיביים דיגיטליים במוזיאוני אורסיי ואורנז'רי בפריז. בוגרת לימודי תואר שני במדעי הלמידה בעידן הדיגיטלי מאוניברסיטת סורבון ותואר ראשון בעיצוב תיאטרון ותולדות האמנות מהאקדמיה לאמנויות יפות בוונציה.

פרטים
מועד הסיור 28.4-1.5.24
עלות הסיור 1200 יורו
המחיר נתון לשינויים קלים בהתאם לשער היורו ותוכנית הסיור
10 אחוז על דמי הקדימה לנרשמים מוקדם!
עלות הסיור כוללת
ארבעה ימי הדרכה מלאים
כניסות לתערוכות הביאנלה ולמוזיאונים
כל הסיורים המודרכים, המפגשים והפעילויות המצוינים בתכנית הסיור
כרטיס Venezia Unica אישי, המיועד לתחבורה ציבורית
המחיר אינו כולל
טיסות, לינה, ארוחות וכלכלה אישית, ביטוח בריאות ונסיעות (חובה, ובאחריות כל משתתף), נסיעות עירוניות, מיסים עירוניים (משולמים באופן עצמאי במלון בעת הצ'ק אאוט)
*תנאי הרשמה וביטול יימסרו טופס נפרד

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

סיור בביאנלה בונציה, 2022

סיור בביאנלה בונציה, 2022

מתחילים שנה, אחרת. המלצות הסופ"ש 4-6.1.24

2023 נגמרת ומתחילה 2024 הלוואי שתהיה שנה טובה יותר. שנה של יצירה ולא של הרס. שנשקיע באמנות ולא בנשק ושנדבר אמנות ואהבה ולא פילוג ושנאה. והלוואי הלוואי שישובו כולם וכולן הביתה בשלום ונתחיל תהליך של ריפוי אמיתי.

אנחנו מתנחמים באמנות מעולה שמתחילה את השנה הזו ובידיעה שגם עכשיו – המוזות לא שותקות – אסור להן לשתוק.
לאחל שנה טובה קשה, נאחל שתהיה לפחות עדינה ושקטה יותר.
שלכם תמיד ❤️
שני ורנר וצוות Talking Art

ורד אהרונוביץ', מתוך תערוכה קבוצתית במרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה. צילום: אנצ׳ו גוש

ורד אהרונוביץ', מתוך תערוכה קבוצתית במרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה. צילום: אנצ׳ו גוש

'אני, עפרון', תערוכת יחיד של בן הגרי

בתערוכתו החדשה בגלריה גורדון מביט בן הגרי על תהליך הייצור של העיפרון – כנראה כלי העבודה היסודי ביותר של האמן. הגרי מביט בתהליך היצור הזה בהזדהות גדולה כל כך עד שהוא הופך ממש לעפרון בעצמו. בעבודת וידאו סוריאליסטית ונוגעת ללב עובר האמן טרנספורמציה להיבריד אדם-עיפרון ורוקד עם ילדה. לצד הרגעים האלה מוצגים גם אלמנטים מתוך תהליך הייצור ההמוני של עפרונות. השילוב הזה בין אינטימיות גדולה לבין תהליך הייצור הלא אישי מציגים אמירה מעניינת על החיים בעולם המודרני שבו גם הרגעים האינטימיים ביותר עטופים בתהליכים העצומים של הגלובליזציה והתיעוש. נדמה שהגרי לא מנסה להימלט מהחיים בעידן העכשווי אלא להפך – הוא מנסה לנסח דרכי התמודדות והכנסת האנושי אל תוך הממוכן והמלאכותי. בן הגרי תמיד נוגע בנקודות הגבול שבין מגע היד הייחודי לבין מכניות חסרת פנים. מרתק ורלבנטי.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של מאיה כהן לוי
אירוע פתיחה: יום שישי, 5.1.24, 11:00-14:00 גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב.
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תחנת מעבר', תערוכה קבוצתית. אוצר: עדי יקותיאלי

אלו ימים של המְתנה- ממתינים לשובם של החטופים, ממתינים לסוף המלחמה, ממתינים לשמוע מה ילד יום ולמרבה האימה והצער – גם ממתינים לשמוע את אותם שמות כואבים "שהותרו לפרסום". מאז השבעה באוקטובר כולנו במעין מצב ביניים לא ברור ואין פלא שרבים מתפלאים שהחלה שנה חדשה כאשר אוקטובר בכלל עוד לא נגמר. אתר פינוי ומיון האשפה המיתולוגי חירייה הוא מרחב ביניים אליו מגיעה הפסולת של גוש דן בדרכה להטמן באדמה או להתמחזר ולהפוך למשהו חדש. במרכז החינוך הסביבתי של המתחם נפתחת כעת תערוכה שעוסקת בזמני ומרחבי ביניים ומעבר. יקירת המערכת ורד אהרונוביץ' עוסקת בילדות והזקנה שהם שלבי המעבר של החיים; טיגיסט יוסף רון ואנה לוקשבסקי יצרו עבודות הנוגעות לחוויית ההגירה ויחד איתן עוד רבות וטובות עוסקות בנושא מזוויות שונות. תערוכה מסקרנת בחלל ייחודי.

בהשתתפות: נורית דויד, טיגיסט יוסף רון, אנה לוקשבסקי, דודי זיסר, ורד אהרונוביץ', תמר ברניצקי, כרמל אילן, ליזבט ביגר, סרחיו דניאל צ'רטקוף, אלקנה לוי

שימו לב – הביקור באתר לא כרוך בתשלום אבל דורש הרשמה מראש.
אירוע פתיחה:  יום שישי, 5.1, 11:00, המרכז לחינוך סביבתי, פארק המיחזור חירייה
פרטים נוספים והרשמה לביקור באתר התערוכה

אשכול תערוכות חדש בגלריה לאמנות אום אל פאחם

הגלריה לאמנות אום אל פאחם היא לא מוסד בעל כח כמו המוזיאונים בתל אביב או בירושלים ולא ממוקמת במרכז העניינים כמו הגלריות בקריית המלאכה. אבל יחד עם זאת ניתן לומר שהגלריה לאמנות באום אל פאחם היא אולי חלל האמנות החשוב ביותר בארץ. הגלריה היפה שחרטה על דגלה דו קיום ושיתוף פעולה בין אמנים ואמניות יהודים וערבים בליבה של אום אל פאחם מייצרת שינוי אמיתי בעולם בלי לעסוק יותר מדי בפוליטיקה מלאכותית. כעת נפתחת הגלריה מחדש עם אשכול תערוכות שלאחר כל המילים הגדולות והיפות הן פשוט תערוכות מעולות. מומלץ מאוד לבקר, להינות מאמנות טובה ולתמוך בקולות של תקווה ושפיות.

במסגרת אשכול התערוכות מוצגות תערוכות יחיד של מאירה גרוסינגר, תמר לב און, סופי אבו שקרה, נירוואנה דבאח, לאה דיין ומקבץ תערוכות במסגרת חממת אמניות של אירם אגבאריה, בלודאן מרעי, לואה ג'בארה, סוהיילה אבו הדבה מונייר ורוזאן בטחיש

התערוכות מוצגות עד ספטמבר 2024 בגלריה לאמנות אום אל פאחם. שעות פתיחה: ראשון עד חמישי, 8:00 – 13:00, שישי –  סגור, שבת  8:00 – 13:00.
פרטים נוספים באתר הגלריה

פינת הבונוס – השקת אתר אינטרנט חדש לספרי אמן – מדף

עלייתם של ספרי האמן כמדיום אמנותי מרכזי הוא אחד הטרנדים המשמחים ביותר בעולם האמנות של השנים האחרונות. יש משהו ממש כיף בלרכוש יצירת אמנות במחיר שווה לכל נפש ולדפדף בה בבית. נראה שכיום אין כמעט אמן או אמנים שמכבדים את עצמם שלא מוציאים ספר אמן ונוצרו כבר כמה מוסדות של ממש סביב התופעה. שניים מהמוסדות האלה הם ארטפורט, שתרמו רבות לעליית הטרנד עם יריד ספרי האמן המושקע שלהם והבלוג "מעלעלת" של האמנית שירז גרינבאום שסוקר ספרי אמן נבחרים. כעת מתאחדים ארטפורט ומעלעלת יחד עם "מבואות" קרן הרעיונות ע"ש יואב בראל כדי ליצור את "מדף" אתר אינטרנט חדש שמוקדש כולו לספרי אמן. האתר מבקש להיות מאגר מקיף של המדיום המגוון הזה ועושה זאת בצורה מרהיבה ומאירת עיניים. שווה לבקר

לחצו כאן לביקור באתר מדף 

3. בלודאן מרעי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פאחם. צילום:  אדם שופאני

3. בלודאן מרעי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פאחם. צילום: אדם שופאני