השבוע אנחנו חוזרים לדברים שנמצאים מול העיניים — אבל לא תמיד זוכים למבט מעמיק. תערוכות השבוע עוסקות כל אחת בדרכה בהשהייה, בהתבוננות, ובמה שמתגלה כשמאטים. הן בודקות מה קורה כשלא ממהרים להבין, כשנותנים לדימוי, לרגש או אפילו לצמח לפרום לאט את שכבות המשמעות שלו. הן מציעות רגע של שקט, של פקפוק, ושל מבט אחר.

השבוע חזרנו לשגרה — בערך. גם אנחנו חוזרים להמלצות, בזהירות. התערוכות שנבחרו מציעות מבט שקט, ממוקד, לא מתלהם. יש בהן עידון, לא חולשה; שקט, לא שתיקה. הן לא מתעלמות מהמציאות, אבל מציעות קצב אחר. צעד קטן לחזור — לא מתוך שכחה, אלא מתוך תשומת לב.

לעיתים נלווית דעה קדומה לעיסוק בנוף, כאילו מדובר בבריחה רומנטית מהמציאות. אך בהיסטוריה של האמנות המודרנית, היציאה אל הנוף סימנה מהפכה של כנות וחיבור לעולם. תערוכות השבוע ממשיכות קו זה — מתבוננות בנוף, מעבדות אותו באמצעים ציוריים, צילומיים וטכנולוגיים. התוצאה תמיד מרתקת ואף פעם לא תמימה.

"יש אמנים שהופכים את השמש לנקודה צהובה, ויש כאלה שמצליחים להפוך נקודה צהובה להיות השמש עצמה" פ. פיקאסו.
האמנות הרי היא שפה של סימנים, היא הדרך של האמן – באמצעות משיכת המכחול, הקצעת החומר, צילום או כל מדיה אחרת – להביא בסמלים ויזואליים את הרעיונות או התחושות שלו.
תערוכות השבוע עוסקות בנושאים שונים, אבל בכולן אנו מזהים איזו חלופת סימנים, משחק ציני או מחווה נוגעת ללב ומרובדת במשמעויות.

תמיד כיף להתהלך ברחובות מגלריה אחת לשניה, לעבור בסמטה נסתרת מעוטרת אמנות רחוב מסקרנת ולעלות לקומה השלישית של בניין תמים למראה כדי לגלות חלל אמנות מפתיע. אבל לפעמים גם אנחנו רוצים שירכזו בשבילנו הרבה אמנות בחלל אחד. הפעם אספנו עבורכם כמה חוויות אמנות מרוכזות וממוזגות – מושלם לימים בהם הזמן קצר והאמנות מרובה.