המלצות
אמנות
תולדות הקיום האנושי יכולים להסתכם אולי במאבק מתמיד על משאבים. במיוחד כאן בפיסת האדמה המסוכסכת הזו שלנו שנראה שכולם מוכנים למות עליה אבל מעטים כל כך מוכנים פשוט לחיות עליה. נדמה שהבעיה מתחילה בזה שהרעיון של לשלוט על אדמה – כל אדמה – הוא מעט אבסורדי מלכתחילה. תערוכות השבוע עוסקות ביחסים המורכבים של האדם עם האדמה ועם הנסיונות לשלוט ולהשתלט עליה. אולי אם נבין שהאדמה קצת פחות שלנו ויותר אנחנו שלה, נוכל לנוע לעבר ריפוי ופיוס. אמן
קשה מאוד לחגוג בימים טרופים אלו. אך בכל זאת האביב כאן במלוא עוזו, פסח וחול המועד בפתח ואיתם החופש לילדים – כל אלה, והשקט היחסי מזמינים אותנו לצאת לטיול צפונה בסימן אמנות. הנה כמה תחנות לעצירות אמנותיות בדרך צפונה או ממש מסלול אמנותי מקיף למיטיבי לכת.
נצלו את הפריחה ואת הפריחה האמנותית כדי לקחת רגע של אוויר לנשימה.
אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית.
המילים "התפרקות", "התפוררות" ו-"התמוססות" יכולות לעורר לא מעט חרדה, במיוחד בימים אלו שנראה שהכל סביבנו מאבד כל שייריי יציבות שעוד החזיקו אותו איכשהו. אך בשביל אמניות ואמנים, חוסר יציבות הוא
אמנות היא הרבה דברים – היא נשגבת ופיוטית, נוגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ונותנת בסיס רוחני גם לחיים החילוניים ביותר. ומצד שני היא אובייקט מסחרי, מותאמת למצב רוח משתנה של האמן והצופה, שלא לומר מותאמת לצבע הספה בסלון. בשבילנו המתח הזה הוא אחד מהדברים שהופכים את האמנות למרתקת ורלבנטית תמיד. בין אוהל מועד למטבח, בין שני אבות רוחניים של עולם האמנות ובין הגוף והקו – תערוכות השבוע מפגישות בין עולמות שונים ועושות זאת בדרכה הייחודית של האמנות.
בשבוע שעבר, לכבוד יום האישה הבינלאומי, הקדשנו את המלצות הסופ"ש שלנו לתערוכות של אמניות נשים. סיימנו את ההמלצות בכמיהה לעתיד שבו לא יהיה צריך יום מיוחד לציון פועלן של נשים, כי השוויון בין המינים יהיה כה מובן מאליו. והנה העתיד הגיע. אז לא, הפטריארכיה לא מוגרה ויש עוד דרך ארוכה מאוד לעשות. אבל המלצות השבוע שלנו מוקדשות ליצירתן של נשים "סתם" בגלל שאלה התערוכות הטובות שאספנו הפעם.
בשבוע שעבר ציטטנו את שירו של לאונרד כהן "המנון", שם הוא מפיח בנו תקווה שבין הסדקים חודר אור גדול. את ההמלצות השבוע אנחנו מקדישים לאמניות נשים וזאת כמו בכל שנה, לקראת יום האישה הבינלאומי. מי שעוקב אחר הזירה הבינלאומית של האמנות חש ודאי שבין הסדקים מוקרן בשנים האחרונות אור חדש על אמנות נשים מתקופות שונות. עוד ועוד תערוכות וגלריות ייעודיות פותחות את שעריהן לתצוגת אמניות שלא זכו להכרה בזמנן. ובכל זאת, יש איזו תחושה עקומה בלהמשיך ולהקדיש מדור שלם לאמניות נשים. עד מתי נצטרך לעשות זאת? הלוואי ונגיע ליום בו לא יהיה צורך להעלות נשים על נס באשר הן נשים.
קל להתייאש אל מול עומקם של הסדקים שמתגלים בעצם יסודות הקיום שלנו כאן. לאחת ההמלצות הקודמות קראנו "הכל כל כך פריך" והנה לפעמים נדמה שזה כבר לא פריך, אלא ממש מתפורר. אבל כמו שמזכיר לנו לאונרד כהן הגדול – לפעמים כדי שיכנס אור צריך להפער סדק. תערוכות השבוע מתבוננות בסדקים האלה, שלפעמים ממש בלתי נסבל להביט עליהם, ומנסות לשפוך לתוכם
שלוש-ארבע המלצות בשבוע זה ממש לא מרחב מספיק בכדי להקיף את כל העושר של סצינת האמנות המקומית הדינמית והתוססת. לפעמים תערוכות מעולות פשוט נאלצות להשאר מחוץ להמלצות השבועיות. לכן אנחנו משתדלים אחת לכמה זמן לעשות השלמת פערים בכדי לתת את הבמה לתערוכות מצויינות שחבל לפספס רק בגלל מגבלות הפורמט.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
