המלצות
אמנות
עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית, המסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך כמו עם הציור בשעתו, גם כעת נראה שמוקדם עוד להספיד ובמצב החדש יש דווקא פוטנציאל לשינוי והתחדשות. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שהצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.
עסקנו כאן וגם בסיורים שלנו במה שמכונה "אפקט הוואו", אותה נטיה של אמנות עכשווית בשנים האחרונות ללכת על הגדול והרועש במטרה להדהים את הצופים ולבלוע אותם לתוך חוויה גדולה מהחיים. עם זאת, לאחרונה אנחנו מתחילים לזהות מגמה, גם בארץ וגם בעולם, של פניה חזרה לאינטימיות וצניעות. תערוכות השבוע זונחות את הצעקני, המשופשף והנוצץ, לטובת אמירה שקטה ונקיה יותר.
לפי החלוקה הפשוטה של ז'אנרים אמנותיים, אמנות פיגורטיבית מתארת את המציאות הממשית ואמנות מופשטת מתארת מציאות פנימית או נפשית יותר. אך מה קורה כשהגבולות בין השניים מיטשטשים ומתמוססים? תערוכות השבוע צועדות על הגבול הדק שבין דימוי ריאליסטי ומופשט – איזור הדימדומים שבין המציאות לבין הנפש והדמיון. בימים שבהם המציאות עולה על כל דמיון על בסיס יומיומי, יש משהו במצב הביניים הזה שנראה לנו מדוייק כרגע.
איך תופסים את רוחו של הרגע הנוכחי? אפשר לתעד בכתב או בציור את מה שנראה מול העין, אפשר לצלם את האנשים והרגעים הגדולים שבונים את ההיסטוריה בהתהוותה ואפשר לתעד בוידאו התרחשויות דרמטיות. תערוכות השבוע בוחרות בדרך אחרת, דקה ומעודנת יותר, כדי ליצור פסיפס של קווים, דימויים ורגעים שבונים יחד דיוקן של הכאן ועכשיו שהוא אמנם מופשט יותר, אבל לא פחות מדויק.
בתוך המשבר המתמשך בו כולנו נתונים בשנה ומשהו האחרונה, "הישראליות" שלנו חשופה יותר מתמיד. פרחי בר כאלה – רגל אחת בעולם המערבי ורגל שניה במזה"ת, מוערכים ואהובים – שונים ומוגלים,
איך מחברים תחת כותרת אחת בין אמנית שהפיסול הצבעוני שלה במרחב הציבורי שבה את לב הציבור, לבין אמן-אינטלקטואל שמתייחס לרוח התקופה ולנעשה בחייו בשפה קומיקסית גרוטסקית, לבין צייר שחוזר לאותו שבריר דימוי שוב ושוב כדי לחלץ ממנו משמעות? קשה מאוד. אחת לכמה חודשים זה קורה, שלקט התערוכות המעולות שאנחנו רוצים להביא לידיעתכם, לא ממש נופלות תחת הגדרה אלגנטית אחת.
לא נורא, העיקר שבאמת מדובר בלקט משובח של תערוכות שממש לא כדאי לפספס, והן סיבה מעולה לצאת מהבית גם בימים האלה.
בשירו הקאנוני, כותב המשורר האנגלי הנערץ ג'ון דאן: "שׁוּם אָדָם אֵינֶנוּ אִי כֻּלּוֹ מִשֶּׁל עַצְמוֹ; כָּל אָדָם הוּא פִּסָּה מִן הַיַּבֶּשֶׁת, חֵלֶק מֵאֶרֶץ רַבָּה; או אם לצטט משורר מקומי יותר:
הפמיניזם נחל מפלה קשה השבוע בארצות הברית, עם ההפסד של קמלה האריס. אמנם הניצחון של טראמפ הוא לא בהכרח על רקע מגדרי, ובכל זאת לראות סוף סוף אישה שולטת במעצמה
אלה הם ימים שבהם המציאות היא, אם להשתמש בשפה עדינה, ממש מחורבנת. לכן, אין זה מפליא שישנם אמנים המבקשים לעבור באמנותם למימדים אחרים – חלום, מיסטיקה או ריאליזם פנטסטי. אפשר לראות במהלך הזה בריחה מהמציאות, ואולי האמנים משמשים כאן כחוקרי ארצות או כאסטרונאוטים אמיצים, המציצים אל עולמות אחרים כדי להביא תשובה שתביא ריפוי ומזור לעולמנו. ונאמר אמן.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
