נדמה לנו שאין צורך להכביר במלים על הכותרת שבחרנו לתת לרשימת ההמלצות השבוע. מושג הבית הפך עבור כולנו למושג טעון, שמתחוללים ביחס אליו תהיות, פחדים, אהבה וכאב. תערוכות השבוע מוצגות כולן במקומות שהם בית עבור אמנות ואמנים, מקומות שהקדישו את עצמם לעשייה שאינה תלוייה בדבר עשייה ערכית, מקומות הכרחיים לקיומה של תרבות עשירה.
כמה טוב שהעשייה ממשיכה גם בימים החשוכים האלה, ושהבתים של האמנות המקומית עוד ממשיכים לקיים אותה.

בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות

נדמה שלראות אמנות אחרי ה-7 לאוקטובר, זה כבר לא אותו הדבר, הכל נצבע באירועי היום הזה ומקבל משמעות נוספת. תערוכות השבוע מתייחסות באופן מסוים למים ולסגולות הרגשיות שלהם.

תערוכה קבוצתית בנושא הבריכה העירונית בגלריה ארטורה; תערוכת יחידה ליעל הוניג בגלריה אלפרד, מיצב סאונד המתבסס על קולו של יצחק רבין; וגם בשביל שיגרה כלשהי סיור במלון גורדון ביץ'.

בשבועות האחרונים כתבנו על התגובה המיידית של עולם האמנות לאירועי ה-7.10 והמלחמה. רוב התגובות היו של ניסיון לעזור ולאחר מכן של התאוששות חלקית, והשבוע הגיע זמנה של הנחמה, הניסיון להחלים לאט לאט מהשבר העמוק שכולנו חווים. התערוכות השבוע מציעות אור חדש לתערוכות שנשרפו, לאמנים שנפגעו, למחשבות אינטואיטיביות על המצב וגם ללב של כולנו.