ציור נשי – יש דבר כזה? המלצות הסופ"ש 30.10-1.11

התשובה הקצרה לשאלה בכותרת היא כנראה לא – כמו שנשיות היא מושג נזיל ומגוון מאוד, כך גם ציור שנוצר על ידי נשים לא בהכרח יכיל איכות ייחודית לו. ועדיין הצטברו השבוע כמה וכמה תערוכות מעולות המתמקדות בציור שנעשה על ידי אומניות מעולות ואנחנו קופצים על ההזדמנות לחגוג אותן ואת יצירתן. יחד הן מציירות תמונה עדכנית ומורכבת של העשייה הציורית הנשית בארץ, כזו שמסרבת להיכנס למסגרות ברורות.
במוזיאון בת ים, ליהי תורג'מן מציגה תערוכת יחידה מרעננת –  דווקא עם העומק והמשקל של עבודותיה; בגלריה ליטבק עושה לילית שמבון ריקליימינג לדמות האישה המצויירת; בגלריה אחד העם 9 מחפשת מיה בלוך שלווה ציורית. וגם – אורלי עזרן בעקבות דמות הפרה בתרבות.

שיהיה סוף שבוע נעים של התחלות חדשות ובשורות טובות.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליהי תורג'מן, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון בת ים. צילום: אלעד שריג

'עידן הדלי: זירות גופניות של ציור', תערוכת יחידה של ליהי תורג'מן. אוצרות: הילה כהן־שניידרמן ועדי דהן
"דלות החומר" היא קונספט בסיס בתולדות האמנות הישראלית. בשיאה היא מהווה סמל לכל מה שטוב באמנות הישראלית וברוח הישראלית בכלל – התנתקות חצופה ומלאת תנופה ממסורות עבר כבדות ומסורבלות וחתירה לביטוי מיידי, קליל ומהיר. אך, אפשר להודות בלחש שמורשתה הדומיננטית כל כך של דלות החומר באמנות הישראלית מותירה לפעמים תחושה – האם נעז לומר? – מעט דלה. לעומת זאת – עבודתה של ליהי תורג'מן היא דוגמה מרהיבה לגוף יצירה שנראה ששאב השראה מרוחה של התנועה האמנותית רבת ההשפעה – אך עם השנים פיתחה תורג'מן את שפתה לעומקים קונספטואליים וחומריים מרתקים. מאז ומתמיד עוסקת תורג'מן בעבודתה בחורבות והריסות – עם פרקטיקה מתמשכת של התחקות אחר מרקמים של קירות ורצפות בבתים הרוסים. כעת, בתערוכת יחידה שאפתנית במוזיאון בת ים, המבט על ההרס מקבל מימד קונספטואלי מעורר מחשבה המשלב דימויים סימבוליים העוסקים בהרס והתחדשות של תרבויות וציוויליזציות שלמות. בקנה המידה הפיזי והרעיוני שלה, מביאה לנו תורג'מן טעם של מרחבי אמנות רב רובדיים ועמוקים, כל זאת בלי לוותר על מימד מקומי מובהק ושורשי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.10, 19:00, מוזיאון בת ים, רחוב סטרומה 6, בת ים
התערוכה תוצג עד 31.1.2026. שעות פתיחה: רביעי: 14:00-18:00, חמישי 10:00-18:00, שישי  14:00-10:00, שבת 10:00-15:00

'אישון לילה', תערוכת יחידה של לילית שמבון. אוצרת :הדס גלזר
במובנים מסוימים, ציוריה של לילית שמבון – שמציגה כעת תערוכת יחידה בגלריה ליטבק – מהווים מעין נסיוב נגד לאותו "מבט גברי" ששלט בציור ובאמנות בכלל לאורך ההיסטוריה שלה. במשך מאות שנים הייתה הנוכחות הנשית באמנות נתונה למבט הגברי – גברים ציירו נשים ובהתאם לכך דמותן עברה החפצה והתאמה לעיניים הגבריות. אפשר לומר שבמשך תקופה ארוכה (ובמובנים רבים, עד היום) נשים הפכו לסמל וייצוג בעוד דמותן והווייתן הארציות נשארו מתחת לרדאר. אל מול זה יוצרת שמבון דיוקנאות נשיים שהם בו זמנית גם ניטרליים לחלוטין אך גם מלאי הבעה עד להתפקע. הנשים של שמבון ממוקמות בתוך חללים מינימליסטיים שמבט ידעני יוכל לזהות בהם רפרנסים לאמנות מקומית ועולמית. הריקוד המתוחכם הזה בין ריק לגודש יוצר חוויה ציורית מרתקת ומעוררת מחשבה ורגש.
בגלריה מוצגת גם תערוכת יחיד של ירין דידי
גלריה ליטבק, המפעל 3, תל אביב. התערוכה תוצג עד 1.1.26. שעות פתיחה: ימים שלישי-חמישי: 17:00-10:00, שבת: 14:00-11:00

'תבוא שלווה', תערוכת יחידה של מיה בלוך. אוצרת: דרורית גור אריה
"וְלֹא אֶזְכֹּר אֶת שְׁחוֹר הַלֶהָבָה שֶׁל הַלֵּילוֹת בַּשַׁחַק הַגָּבֹהֵ…
רַק קְצָת תִּלְחַץ מִסְגֶּרֶת הַשַׁלְוָה עַל זֶה הַלֵּב הַמְנַסה לִשְׁכֹּחַ."
כך מסתיים שירה של לאה גולדברג 'תבוא שלווה' שנתן את שמו לתערוכה. השלווה השברירית, הלב המנסה לשכוח וזיכרון הלהבות, מעוררים הזדהות מצמררת למצבנו הנוכחי בו לכאורה יש מקום לתחושה של הקלה וחזרה לשגרה, אבל בכל זאת מורגשת איזו שריטה בלב שייקח לה זמן, אם בכלל, להתאחות. ציוריה של מיה בלוך – שיש בהם עדינות ורוך, אבל גם אפלה ותחושת סכנה – נדמים כמתאימים מאוד לרוחו של השיר ומעוררים בצופה רגשות מעורבים, אך בעיקר מזמינים לצלול את תוך פני השטח העשירים של הציור. אצל בלוך, הצורה ושיטת העבודה משרתות את התוכן – ציור משני צדי הקנווס, מחיקה וציור מחדש, שכבות צבע עבות לצד שכבות דקות – כל אלה יוצרים עבודות טעונות ברבדים על גבי רבדים של משמעות והקשר. שלווה אולי לא תמצאו פה, אבל הרבה יופי כן.
גלריה אחד העם 9, סמינר הקיבוצים, הכניסה מרחוב השחר 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 30.12. שעות פתיחה: א'-ה' 17:00-11:00 שישי ושבת: 14:00-11:00

וגם –

'אכתוב לך מכתב מפורט', תערוכת יחידה של אורלי עזרן. אוצר: איתי גבאי
במגוון תרבויות ברחבי העולם, הפרה היא סמל לבריאה, קדושה וטוהר. מהפרה האדומה הנדרשת לפולחן המקדש היהודי ועד הפרות הקדושות ברחובות הודו – הפרה השלווה ונותנת החלב היא אייקון של אימהות שמסורות רוחניות רבות נושאות אליה עיניים. בתערוכתה החדשה מחברת אורלי עזרן בין דימוי הפרה לבין טקסטים שהחיבורים ביניהם אסוציאטיבים ומעידים על התפרקות הדיבור בימים שאחרי השבעה באוקטובר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.10, 19:00, גלריה אשכילה, הפנינים 2, יפו
התערוכה תוצג עד 28.11. שעות פתיחה: שלישי–שישי, 11:00–15:00

מיה בלוך, מתוך תערוכת יחידה בגלריה אחד העם 9, תל אביב. צילום: לנה גומון