אלביתי. המלצות סוף השבוע 15-17.5

בשנת 1919 טבע זיגמונד פרויד את אחד המונחים החשובים בתיאוריה שלו – האלביתי. הוא כותב את המסה שלו בתקופה שהעיר המודרנית מתפתחת ומשנה לאדם בן זמנו את חווית החיים והוא מדגים את מהות המושג דרך התחושה בעיר החדשה. הרגע הזה שאדם רואה את ההשתקפות שלו בחלון ראווה – ולשניה אחת הוא לא מזהה את עצמו. תחושה של זרות המתגלמת דווקא בתוך היכרות אינטימית. תערוכות השבוע בוחנות את הגבולות הדקים שבין היכרות לזרות, הן יוצרות מפגשים בלתי אפשריים, מערערות את המוכר ביותר, מכניסות אפלה למרחב הביתי. אפשר לומר שכולן עוסקות בגוף ובאיומים השונים הניצבים לפתחו, אבל גם מציגות את הפוטנציאל לקשר וחיבור שהוא חלק כל כך חשוב בהוויה הפיזית והרגשית שלנו.

שיהיה סוף שבוע נעים ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

שרית אכטנברג, מתוך תערוכת יחידה בגלריה גבול בקיבוץ חניתה

'שלומי קשור בשלומך', תערוכת יחידה של שרית אכטנברג. אוצרת: ריטה כץ
במובנים רבים, האדם הוא סך כל קשריו. קשרים אישיים, משפחתיים וקהילתיים – ללא כל אלה, אפשר בהחלט לטעון שחיים אנושיים אינם מגיעים אל מלוא הפוטנציאל שלהם. בתערוכתה החדשה מציגה שרית אכטנברג מיצב ציורי שממחיש בצורה אמנותית את הקשרים הדקים המחברים אותנו יחד. הציורים מציגים סצינות אידיליות של חיבור אנושי – משחק קפיצה בחבל, רכיבת "שקמח", חיבוק אוהב – כל מה שהופך את החיים לראויים לחיותם. אך בחירתה של האמנית לצייר את הסצינות בצבע לבן על בד שחור רומזת שלא הכל ורוד בסבך ההקשרים הזה. הציורים השחורים משמשים כמעין "נגטיב" המציג עולם הפוך וטוען את הרגעים היפים והאינטימיים באווירה אפלולית וקודרת. החוטים הנמתחים בחלל בסגנון המשחק "סבתא סורגת" מוסיפים לתחושה הדואלית שבין חוט מקשר לפלונטר לוכד. זוהי התערוכה הראשונה שמוצגת בגלריה גבול שבקיבוץ חניתה הצפוני מאז שנאלצה להתפנות בעקבות המלחמה. אם כבר מדברים על קשרים קהילתיים – חזרתה של הגלריה לפעילות היא סימן שמעורר אופטימיות זהירה לגבי רקימה מחדש של קשרים שנפרמו בצורה אלימה ופתאומית לפני כמעט שנתיים.
אירוע פתיחה: יום שישי, 16.5, 11:30, גלריה גבול, קיבוץ חניתה
התערוכה תוצג עד 28.6. שעות פתיחה: חמישי 09:30-13:30 שישי ושבת 10:00-16:00
או בתיאום מראש 052-3749526 | 054-6370785

'שדה כחול', תערוכת יחידה של רוני הירש
הבית כמרחב שהוא מצד אחד בטוח ומוכר ומצד שני זר ומאיים, הוא נושא לעיסוק אמנותי, פסיכולוגי ופילוסופי כבר לפחות מאה שנה. זיגמונד פרויד טבע כאמור את המונח "אלביתי" בכדי לתאר בדיוק את התחושה הזו של זרות ומוזרות דווקא בלב המוכר והשגרתי. תערוכתה החדשה של רוני הירש היא קצת כמו תעלומה בלשית. מה קורה בציוריה של הירש? האם אלה סצינות תמימות של הרמוניה משפחתית? מסיבת יום הולדת? אמבטיה לפעוט? קבוצת אחים בצילום משפחתי? קפה במיטה? אבל רגע – מה עושה פה הסכין בפינת הציור? למה המבט החלול בעינם של הילדים? מי היא הדמות המאיימת מאחורי קבוצת הנערות? הירש שותלת בתוך ציוריה התמימים לכאורה שורה של רמזים שהופכים את המרחב הביתי המוכר לזירת פשע פוטנציאלית. תערוכה חזקה ועוכרת שלווה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.5, 20:00, גלריית ספקטרום, בר יוחאי ,20 תל אביב.
שימו לב – מדובר בתערוכת פופ-אפ לסופ"ש אחד בלבד. נעילת תערוכה: 17.5
שעות פעילות התערוכה: 15.5 – ערב פתיחה – 20:00-00:00, 16-17.5 – 11:00-15:00, 18.5 – שיח אמנית – 19:00-21:00

רוני הירש, מתוך תערוכת יחידה בגלריה ספקטרום, תל אביב. צילום: ראובן אביב (פרט)

'מִשְמָר' תערוכת יחידה של הילה בן ארי. אוצרת: דרורית גור אריה
אנחנו אוהבים את עבודתה של הילה בן ארי. היא מצליחה לשלב באופן שאינו מובן מאליו בין וידאו, תנועה ופיסול ולהכניס רעננות למדיומים שלפעמים יכולים ליפול לקלישאות. עבודתה החדשה מתייחסת לנושא קשה וכואב – הדרך שבה טראומות רושמות את חותמן בגוף. מיצב הוידאו של בן ארי מפגיש בין שלוש נשים – כותבת, מוזיקאית ושחקנית – אבל אולי המילה פגישה אינה מדוייקת כי הנשים אינן נפגשות אלא יושבות לבד כל אחת בהקרנה משלה כאשר "המפגש" קורה באמצעות ההצבה המשותפת של המסכים. הצופה נכנס איפוא אל עולמן של הנשים היוצרות ומשלים את החיבורים בעצמו. אל הנשים המדברות ושרות מצטרפות שתי רקדניות במסכים נפרדים המבצעות רצף של תנועות מתואמות. מה שנוצר הוא מרחב עוטף ואינטימי המכניס אותנו לליבו של מרחב כואב, אך כזה הפותח פוטנציאל לריפוי ותיקון.
אירוע פתיחה: יום שלישי, 13.5, 20:00, גלריה אחד העם 9, סמינר הקיבוצים, הכניסה מרחוב השחר 5, תל אביב. התערוכה תוצג עד 30.8. שעות פתיחה: א'-ה' 17:00-11:00 שישי ושבת: 14:00-11:00

וגם –
'ועכשיו אל החומר', תערוכה קבוצתית בגלריה לאמנות עין הוד. אוצרת: צאלה קוטלר הדרי
בעוד הקראפט הישראלי ממשיך לתפוס את מקומו הראוי בלב השיח האמנותי, אחרי שנים של הדרה ממרחבים של "אמנות רצינית"; חשוב לזכור את החלוצים שהיו שם בהתחלה ועזרו לעצב את שפת המלאכה המקומית. אנשים ומוסדות שהיו שם בצורה עקבית, גם בתקופות של "תור זהב" וגם בזמנים של חוסר אמונה. כפר האמנים עין הוד הוא ללא ספק מקום כזה, כאשר בנוסף לאמנים והאמניות הפועלים בו – התקיים בו במהלך שנות השבעים בית ספר מיוחד למלאכות ואומנויות. כעת מתקיימת בגלריה היפה של הכפר תערוכה שהיא כולה מחווה לפעילותו של בית הספר עם עבודות של החלוצים כמו גם ממשיכי דרכם.
בהשתתפות: אפרת אייל, עינב ברנס אליאסוב, מעיין בן יונה, ג'ניה ברגר, גליה הילי פסטרנק, ערן וובר, ריצ'י סרנוף וולפיש, נעמי ורכובסקי, דאנה טנהאוזר ויואב פיש, פרנסין לסרי, ג'ין מאייר, חוה מחותן, שיר מלך, תמר נבון, בוב נצ'ין, גדולה עוגן, זיוה עילם, גור ענבר, אורה להב שאלתיאל, יוסף שאלתיאל, דינה שנהב, לואיז שץ, תמרה תורג'מן.
במקביל מוצגות בגלריה תערוכות יחיד של אורי גיל ויובל נאור. ובנוסף גם קירות אמן של מורן פישר, ויואב בן דב. התערוכות יוצגו עד 6.9 בגלריה לאמנות עין הוד. שעות פעילות: שני – שישי 10:00 – 14:00 I שבת 10:00 – 16:00