המלצות
אמנות
וולנטיינס דיי בפתח ואנחנו נתקפים במצב רוח רומנטי. או אולי ליתר דיוק – נאחזים ברומנטיקה בכדי לרכך מעט את המציאות הלא פשוטה שמסביב.
לכבוד היום הזה אנחנו מציעים מסלול אמנות עצמאי שכיף לעשות בזוג (אבל האמת שגם בנפרד) לדייט קצת אחר באווירה יצירתית.
אנחנו מתמקדים בקריית המלאכה אהובתנו וסביבתה ומשלבים בין אמנות בגלריות לבין אמנות רחוב. הכניסה לכל המקומות חופשית.
תערוכות השבוע הן אוסף של ניסיונות עכשוויים ליצור אמנות במעמד מורכב וטעון, אולי לחזור ולעסוק בנושאים בנאליים לכאורה, כמובן מאליו ששום דבר הוא לא כמו שהיה. עיסוק בגוף חושף פצע; מחשבה על חומר יומיומי כל כך כמו גבס והמקום שלו בעולם האמנות מבקשת לטפל ביסודות שמרכיבים הכל ומתפוררים באחת; החזרה להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ולזו של ישראל בתקופה נאיבית יותר – יכולה להתפרש כנבירה בעבר שהביא אותנו לאן שאנחנו היום.
איך נראה ומה משמעותו של הרגע הנוכחי? האם הוא הצטברות של כל מה שקרה עד עכשיו, או שהוא הניצנים של מה שעתיד להגיע, ואולי הוא תופעה יחודית לחלוטין שנמצאת כאן לרגע ומיד תחלוף? תערוכות השבוע יוצרות כל אחת בדרכה מראה של הזמן הנוכחי ומבקשות לראות מה עושים איתו, עם הרגע הזה.
בעיתות משבר הזמן מתנהג אחרת. יותר מ-480 ימים של מלחמה מרגישים מצד אחד כמו נצח ומצד שני כמו הרף עין. בתוך הזמן-לא זמן הזה, הנפש האנושית מבקשת למצוא ולהמציא דרכים להתמודד עם המצב, למצוא איזון – להתגבר. תערוכות השבוע מתמודדות כל אחת בדרכה עם הזמן הנוכחי וגם עם מושג הזמן עצמו, בכדי לבדוק כיצד ניתן לצאת מצידו השני של הנחשול מחוזקים יותר.
בימים אלו הלב, הראש והנפש נמצאים רובם ככולם במקום אחד – בציפייה מתוחה לשובם של החטופים והחטופות. המראה של ראשונות החטופות חוזרות אל משפחתן, מגמד כל דבר אחר – גם את האמנות הטובה ביותר. סביר שכך יהיה לאורך כל תקופת מימוש העסקה, ובכל זאת, אנחנו כאן כדי לדבר אמנות. אספנו כמה תערוכות המוצגות מחוץ למרכז הארץ, אולי זו הזדמנות טובה לנצל את מזג האוויר היפה כדי לנשום קצת ולראות אמנות.
חלל הגלריה הוא לעתים – אולי תמיד – מראה לנפשם של האמן או האמנית המציגים בו. הציור, הפיסול או הוידאו בתערוכה הם תרגום של תופעות נפשיות, רגשיות וגם היסטוריות שהשפיעו על האמן או האמנית. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לפסוע אל תוך ראשם וליבם של האמנים לחוויה אישית מאוד אך כזו שבה נוכל בתקווה למצוא גם את עצמנו.
תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.
כמו בכל שנה, גם הפעם התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2024. איך אפשר לעשות סיכום לשנה כל כך עצובה? שנה שבה כל ההגדרות, החוקים והמשענות המוכרות חמקו מידינו ברמה הקולקטיבית והאישית גם יחד.
לפני כמה שבועות הבנתי, שבעצם את השנה האחרונה העברתי באבל. לקח לי זמן להתאושש ולהבין לאן אני מנתבת את העשייה של Talking Art ביחס לשינויים שהביא המצב החדש. איכשהו, ובכל זאת הצלחנו לעשות כמה דברים בשנה לסייר בתל אביב בונציה ובאתונה, ולפתוח את הכתנית התכנית עם 10 קבוצות, לא פחות.
אבל את סיכום השנה הזה, נקדיש דווקא לאמנים ולאמנות עצמה. בקשנו מהצוות שלנו לבחור את התערוכות והאמנים שעשו להם את השנה, ולהלן הסיכום האישי שלנו.
עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית, המסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך כמו עם הציור בשעתו, גם כעת נראה שמוקדם עוד להספיד ובמצב החדש יש דווקא פוטנציאל לשינוי והתחדשות. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שהצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
