תערוכות השבוע עושות את מה שאמנות טובה אמורה לעשות – לקחת חוויות יום יום, משברים לאומיים, או פשוט רגש חי ולהמיר אותם לכדי יצוג אמנותי. הדבר הכאילו פשוט הזה, אבל כל כך סבוך וטעון – להפוך רעיון לכתם צבע, או לפסל או לצילום – הוא "כל התורה על רגל אחת" וכשזה עובד אמנות יכולה להזיז את העולם.

עם עלייתה המטאורית של הבינה המלאכותית, המסוגלת לייצר דימויים מציאותיים בצורה מפתיעה, יש כאלה המכריזים על מותו של הצילום. אך כמו עם הציור בשעתו, גם כעת נראה שמוקדם עוד להספיד ובמצב החדש יש דווקא פוטנציאל לשינוי והתחדשות. תערוכות השבוע, שבאופן מקרי כולן של צילום, מוכיחות לנו שהצילום חי ובועט ויוצא מחוזק מתוך המשברים.

איך תופסים את רוחו של הרגע הנוכחי? אפשר לתעד בכתב או בציור את מה שנראה מול העין, אפשר לצלם את האנשים והרגעים הגדולים שבונים את ההיסטוריה בהתהוותה ואפשר לתעד בוידאו התרחשויות דרמטיות. תערוכות השבוע בוחרות בדרך אחרת, דקה ומעודנת יותר, כדי ליצור פסיפס של קווים, דימויים ורגעים שבונים יחד דיוקן של הכאן ועכשיו שהוא אמנם מופשט יותר, אבל לא פחות מדויק.