זיכרון צילומי. המלצות סוף השבוע 2-5.10

מרגע היוולדו בראשית המאה התשע עשרה, היה אקט הצילום כרוך באקט של זכרון. היכולת לקבע באופן כימי ואחר כך דיגיטלי, את הרגע החולף ולהנציח אותו, מרגישה קצת כמו ניצחון זוטא על אופיים בן החלוף של החיים. בעולמנו העכשווי ורווי המצלמות, הפכו צילום וזיכרון למילים כמעט נרדפות. אנחנו מצלמים את המנה לפני האכילה, את הילד בגינת המשחקים ואת עצמנו באינסוף תמונות סלפי במה שנראה כמו מרדף קדחתני אחר אותו רגע חולף חמקמק. תערוכות השבוע עוסקות כולן במערכת היחסים הטעונה וארוכת השנים בין צילום וזיכרון וכולן ניצבות באופן חתרני כמעט מול שכחה, התפוררות ואפילו המוות עצמו.

בגלריה בארי מזכירים לכולנו את עברו המפואר של הקיבוץ; תערוכה במרכז ג'ינוגלי בירושלים מביאה את עזבונו הצילומי של צעיר מוכשר שנקטף בדמי ימיו; בגלריה עינגע מוצגת סגירת מעגל של הבאוהאוס. וגם – הדס חסיד מציירת בעיניים עצומות.

שיהיה סוף שבוע נעים עד כמה שניתן ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

לביא ליפשיץ, מתוך תערוכת יחיד בגלריה ג'ונגולי, ירושלים

'הזורעים בדמעה | אוצרות מארכיון בארי'. אוצר: גלעד מלצר

בנוסף לאכזריות הבלתי נתפסת שלו וההשלכות שלו על מצבה הגיאופוליטי של ישראל והמזרח התיכון, אחד הדברים שמייחדים את טבח השבעה באוקטובר הוא שפע הדימויים שהוא יצר. לצד מעשי הרצח, ההרס והחטיפה, מחבלי החמאס עסקו באופן אקטיבי מאוד בייצור והפצה של דימויים באמצעות מצלמות גוף וטלפונים סלולאריים. לכולנו נעוצים בראש, כנראה לעד, דימויים נוראיים מאותו יום שמתקשרים לאתרים והישובים בהם הוא התקיים. אך הקיבוצים, הערים והנגב המערבי כולו הם הרבה יותר מאשר רק סך הזוועות של השבעה באוקטובר ולא מגיע להם שנזכור אותם רק דרך פריזמת הטבח. בגלריה בארי בתל אביב תיפתח בסוף השבוע תערוכה שהיא תחילתו של תיקון. התערוכה צוללת לתוך הארכיון הנרחב של קיבוץ בארי שכולל מאות אלפי צילומים, מסמכים, סרטונים והקלטות סאונד ומבקשת להציג טפח מתוך ההיסטוריה העשירה של הקיבוץ כפי שנתפסה בעדשת המצלמה. האוצר גלעד מלצר נקשר לקיבוץ לאחר השבעה באוקטובר, צלל אל תוך הארכיון ומביא את מה שתפס את עיניו. התוצאה היא תערוכה שהיא מסמך היסטורי, אבל גם מבט פיוטי ואמנותי על חיים של קהילה, עבודה ויצירה. התערוכה מזכירה לנו את העבר המפואר ודרכו מאירה את הדרך לעתיד. מלצר מסיים את הטקסט האוצרותי שלו במילים "בארי קום יקום" – אנחנו מצטרפים לקריאה הזו מכל לבנו.

פתיחה: יום שישי, 3.10, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9 קומה ראשונה, תל אביב
התערוכה תוצג עד 15.11. שעות פתיחה: שני, שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 12:00-19:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00

'מצלמה ונער', תערוכת יחיד של לביא ליפשיץ. אוצרים: גיא בירן והילה טימור אשור

אם לכתוב רגע בכנות – זה סוג ההמלצות שאנחנו שונאים לכתוב, הלוואי ולא היה בהן צורך. הלוואי והיינו כותבים על תערוכה של לביא ליפשיץ בעוד שש-שבע שנים, אחרי לימודי אמנות ואחרי שהחל את דרכו בעולם האמנות, אם כך היה בוחר. בהמלצה שלנו כנראה לא היה כתוב שום דבר על שירותו של ליפשיץ בצבא והיא היתה כוללת בעיקר התייחסות לנושאי הצילום שלו מול טרנדים ומגמות בצילום העולמי של התקופה. אבל לביא ליפשיץ ז"ל, חייל בן 20 בנופלו שקיבל את התואר המפוקפק – החייל הראשון שנהרג בתמרון הקרקעי בעזה – כבר לא יזכה לכל אלה. במקום זה נותרנו עם עיזבון מרשים ביחס לגילו הצעיר של כמעט 150 אלף תמונות שצילם ליפשיץ בשמונה השנים שקדמו לנפילתו. הצילומים חושפים עין רגישה וכישרון טבעי להתבוננות וצילום. התערוכה מצילומיו שמוצגת כעת בגלריה ג'ינוגלי בירושלים היא עוד תזכורת כואבת לחיים הצעירים הצעירים שנגדעים וממשיכים להגדע. עצוב, אבל נחמה פורתא תהיה בזכרו באמנות.

התערוכה תוצג עד 30.4.26 בגלריה ג'ינוגלי, רחוב טוביה 3, ירושלים. שעות פתיחה: ראשון–חמישי 08:00–16:00, שישי–שבת סגור

'100 שנים', תערוכה משותפת של אריך קומרינר וגיל מרקו שני. אוצרת: ד"ר רונה סלע

עבודתו של האמן המוערך גיל מרקו שני עברה גלגולים שונים ומגוונים במהלך השנים –  החל מציור סכמטי בקווים לבנים נקיים שמפשיט את האובייקטים המצויירים מתכונות אישיות והופך אותם לאוניברסליים, עבור למיצבים פיסוליים גדולי מימדים בהם הוא יוצר העתקים בגודל אחד לאחד של אלמנטים ארכיטקטוניים או מכניים, אך יוצר רק את הקליפה שלהם וכעת הוא מתמקד במדיום הצילום ויוצר סוג של דיוקנאות פרגמנטריים למודרניזם המתפורר של תל אביב. בתערוכה חדשה הוא חובר לצלם הבאוהאוס אריך קומרינר שאמנם היה פחות מוכר מכמה דמויות מפתח בתנועה, אך עדיין פרץ דרך במבט הצילומי היחודי שלו שביקש לפרק את האובייקט הצילומי בדרכים שלא נעשו לפניו. התערוכה יוצרת גשר מרתק בין ראשיתה של תנועת הבאוהאוס באקדמיה ההיסטורית של תחילת המאה שעברה אל התפוררותה והיעלמותה בתל אביב שופעת אתרי הבניה והפינוי-בינוי. כשכל זה מוצג באחת הגלריות האנינות בעיר, בכלל הרווחנו.

התערוכה תוצג עד 25.10 בגלריה עינגע, בר יוחאי 7, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי–חמישי 12:00–18:00, שישי–שבת 11:00–14:00 | ראשון–שני: בתיאום מראש

וגם-

'מול העיניים, ממש קרוב', תערוכת יחידה של הדס חסיד. אוצר: רן קסמי אילן

מה רואים כשעוצמים עיניים? לכאורה שאלה שהיא אוקסימורון, הרי כשעוצמים עיניים לא רואים כלום. אבל עצבי הראיה לא נחים לעולם וגם בחשיכה שמאחורי העפעפיים הסגורים הם קולטים אותות אמיתיים או מדומיינים ויוצרים צורות וצבעים – כולנו חווינו את התופעה. בתערוכתה החדשה פונה הדס חסיד אל ה"כמעט כלום" הזה כאובייקט ציורי. אחרי שהתפרסמה ברישומים קונספטואליים עמלניים של צילומי מסך של אתרי חדשות או מסמכים ביורוקרטיים – חסיד מחליפה את עודף המידע באין מידע ועדיין מצליחה להוציא מזה ציורים מרגשים ומרהיבים ביופיים.

התערוכה תוצג עד עד 1.11 במשכן האמנים הרצליה, רחוב יודפת 7, הרצליה. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת 14:00–10:00, שלישי וחמישי 19:00–15:00.

אריך קומרינר, מתוך תערוכה משותפת עם גיל מרקו שני בגלריה עינגע, תל אביב