לא תאמינו אבל דווקא בתחנה המרכזית החדשה צומחת בועת אמנות מרתקת במיוחד. בתוך סיפורה ההיסטורי של התחנה מקופלים גם סיפוריהן של תל אביב ושל ישראל. מחלום גדול, לכישלון, לצמיחה של דבר מה חדש ומרתק.

זה ללא ספק אחד המבנים ההזויים, המטורפים והמדליקים בתל אביב, מרביתו נטוש וסגור לקהל – כולל ששה אולמות קולנוע, ושתי קומות של חנויות שמעולם לא נעשה בהן שימוש. במקביל הפכה התחנה מקום מפגש לכמה מקהילות הזרים שחיות בדרום תל אביב, כולל ערבי ריקוד, קריוקי ושלל חנויות מזון מהמזרח.

היום – כשלושים שנה לאחר שנפתחה, התחנה היא אבן שואבת לקהילות שוליים וגם לתרבות אמנותית מגוונת. בית ספר לאמנות המיצג, שני תיאטראות, סדנאות של אמנים וכאילו זה לא הספיק, כל הקומה העליונה של התחנה מוקדשת לאמנות רחוב של מיטב אמני הרחוב שפועלים כיום בארץ.
ראיון עם שני ורנר במסגרת התכנית "מבט שני- פריפריה גיאוגרפית או אמנותית" בערוץ הראשון בקישור .