תערוכות השבוע הן אוסף של ניסיונות עכשוויים ליצור אמנות במעמד מורכב וטעון, אולי לחזור ולעסוק בנושאים בנאליים לכאורה, כמובן מאליו ששום דבר הוא לא כמו שהיה. עיסוק בגוף חושף פצע; מחשבה על חומר יומיומי כל כך כמו גבס והמקום שלו בעולם האמנות מבקשת לטפל ביסודות שמרכיבים הכל ומתפוררים באחת; החזרה להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ולזו של ישראל בתקופה נאיבית יותר – יכולה להתפרש כנבירה בעבר שהביא אותנו לאן שאנחנו היום.
תערוכות השבוע יוצאות להתחקות אחר שלבי היוולדו של השיח היצירתי. גלריה עינגע מציגה יצירה של שתי אומניות שנולדה לאחר שנת התכתבות ביניהן, מוזיאון זומו נודד עם תערוכה חדשה רבת משתתפים לחצור הגלילית, ובמוזיאון הרצליה מיצב ענק המציג קטסטרופה אקלימית.
הפעם על אמנות המפוזרת ברחבי הארץ. במוזיאון הנגב מיצב על ביתיות ונשיות של אתי אברג'יל; במוזיאון הרצליה סדרת ציורים של עדה עובדיה המלאים בדימויים חזקים וצבע פראי; ובגלריה בקיבוץ בארי האמנים נאוה פרנקל ואבישי פלטק בתערוכה המתמקדת בשלבי יציאתן לעולם של יצירות אמנות.
