בשבועות האחרונים כתבנו על התגובה המיידית של עולם האמנות לאירועי ה-7.10 והמלחמה. רוב התגובות היו של ניסיון לעזור ולאחר מכן של התאוששות חלקית, והשבוע הגיע זמנה של הנחמה, הניסיון להחלים לאט לאט מהשבר העמוק שכולנו חווים. התערוכות השבוע מציעות אור חדש לתערוכות שנשרפו, לאמנים שנפגעו, למחשבות אינטואיטיביות על המצב וגם ללב של כולנו.

מאחלים לכולנו סופ"ש שקט
והלוואי שהחטופים יחזרו כבר
שני ורנר, וצוות Talking Art

עידו גורדון, עזאזל, גלריה תער

צל של ציפור חולפת. תערוכת יחיד לאסנת בן דב. אוצרת סופי ברזון־מקאי
אז נתחיל את ההמלצות בחדשות שמחות באופן יחסי, או מנחמות לפחות. עולם האמנות נאלם בזעזוע באותה שבת, כאשר ראינו ברשתות החברתיות את זעקותיה של האמנית סופי ברזון מקי ששידרה אות חיים מפוחד בעודה מסתגרת בממ"ד בקיבוץ בארי (תוכלו לקרוא עוד על כך בקישור הזה). בהקלה גדולה גילינו שהיא ושותפתה זיוה ילין ניצלו שתיהן מהטבח, אבל הגלריה בבארי נשרפה כליל. כמובן שגם התערוכה שהוצגה במקום (שבאופן מזעזע המלצנו עליה רק שבוע קודם לכן, כשכולנו עוד לא צפינו מן הסתם את העומד להגיע). כעת, לאחר חיפוש אחר בית חדש, התערוכה והגלריה מתארחות באופן זמני במוזיאון ינקו-דאדא עין הוד שפתח עבורן את דלתותיו.
תערוכתה של בן דב שוחזרה, כל הצילומים הופקו מחדש וכך גם ספר האמנית שמתלווה לתערוכה. זאת בתמיכה נדיבה של כמה מגופי האמנות וקרנות מקומיים.
התערוכה תהיה פתוחה החל משבת 18.11 ואירוע פתיחה יתקיים בשבת 9.12, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
אתר המוזיאון בקישור

עוטף ליבי, תערוכה קבוצתית. אוצרת: קרן בר-גיל
למעשה, בדרום הארץ התקיימה סצנת אמנות שוקקת, שהיוותה אלטרנטיבה ראויה לבועה המרכזית ופועלים שם עשרות אמנים משובחים וגלריות. לא פעם נסענו לאזור הזה בנופשונים שלנו, והמלצנו על תערוכות. גלריה קטנה נוספת בעוטף עזה היא הבית הלבן בניר עוז אשר הוקמה על ידי חבר הקיבוץ חיים פרי, חיים בן השמונים הוא בין החטופים בעזה. הגלריה אמנם שרדה אך הלב נשבר.
האוצרת קרן בר-גיל אספה יצירות של אמנים שיצרו והציגו בעוטף עזה, ביניהן סופי ברזון מקי ואסנת בן דב שכתבנו עליהן קודם, וגם דיוקן מצמרר של חיים פרי עם נכדתו שצולם על ידי האמנית שרון דרעי.
התערוכה תוצג בעזריאלי שרונה, באותו מבנה בו נמצאים גם משרדי אמאזון שעובד החברה שלה סשה טרופנוב נמנה גם הוא בין החטופים. מעניין אם סשה וחיים נמצאים עכשיו יחד, אנחנו מקווים שהשלום להם עד כמה שניתן.
פתיחה: חמישי, 16.11 בשעה 19:00. עזריאלי שרונה. קומת כניסה של שרונה

הטור השביעי – סדרת תערוכות בזק בגלריה "תער"
תערוכה ראשונה: עידו גורדון, עזאזל. אוצרים: יואב וינפלד, עומר שיזף, ליילה רוז ברי
כבר כתבנו לא פעם על הפעילות של צמד הלוליינים יואב וינפלד ועומר שיזף, וגם על החלל החדש שקיבלו לידיהם ונקרא "תער" (ניתן לקרוא עוד על הגלריה כאן). כגלריה שמטרתה להשתלב בחיי היום יום של תושבי השכונה, אין זה מן הנמנע שהיא תגיב גם למצב הנוכחי. כותבים האוצרים: " גלריה תער הזמינה אמנים לפעול דווקא מתוך המצב הזה, מתוך העכשווי, שאין לו עבר ועוד לא ברור לו העתיד, ולייצר פעולות מהירות, רגעיות, לחלל הגלריה ולחלון הראווה הפונה לגינה. מתוך מחשבה על הפעולה של האמנים ככזאת הנוצרת מתוך העכשיו ולמען העכשיו, בלתי מתוכננת, קצרת מועד ואינטואיטיבית".
סדרה זו של תערוכות בזק היא תגובה ראשונית ומהירה למצב, היא מנסחת שאלות, מעלה כאבים, אין בה יומרה לתת תשובה. אנחנו אוהבים את זה.
בין התאריכים 14-18.11. גלריה תער, גינת אלוף בצלות, סמוך לרחוב הרצל 53, תל אביב
פרטים ושעות פתיחה בקישור

מוזיקה, לצייר אותה. אירוע של תדר ות"א תרבות המחוגה
אנחנו אוהבים את בית רומנו ואת הפעילות שמתקיימת בו – בחסות פרטית ובחסות עירונית, השילוב טוב שם.
הפעם הקהל מוזמן לסדנת יצירה חופשית וקהילתית אשר תלווה על ידי האמנים אורן פישר, רותי דה פריס, אולגה קונדינה, ובר זוטרא. במקביל יתקלטו בחצר זיו, מיכל גפן, שאקטי סאונדסיסטם טריו, צח בר, תאי רונה.
כל זאת תחת כיפת השמיים ועם הפיצה המושלמת של התדר – נשמע מושלם לימים האלה.
שבת 18.11 החל מהשעה 12:00. כניסה חופשית
אירוע פייסבוק

דיוקן שרון דרעי, של חיים פרי עם נכדתו דריה

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

בשנים האחרונות אצר יובל סער את שבוע האיור של תל אביב. אירוע אמנות ואיור מרשים ושאפתני שהשתלט על כל העיר ואפילו על חלקים משכנותיה. הפסטיבל השנתי הזה כלל עשרות תערוכות בהשתתפות מאות מאיירים בחגיגה אמיתית של איור מקומי ועולמי. גם אנחנו השתתפנו בחלקנו הקטן עם הדרכה של סיורים והנגשה לקהל. השנה לא התקיים שבוע האיור ובעוד שאנחנו הצטערנו לשמוע, יובל סער כבר היה עסוק בתכנונים אחרים. כמקום שבוע האיור – תערוכה במוזיאון. אבל לא רק תערוכה אחת אלא השתלטות של ממש. מחזור התערוכות שיפתח במוזיאון הרצליה השבוע מוקדש כולו לאיור ישראלי וכמה שזה משמח ומרגש. המשפט הידוע אומר – כשנסגרת דלת נפתח חלון. נראה שזה משפט שכתוב ליובל סער מעל שולחן העבודה.

פרטים נוספים באתר המוזיאון

אוצר: יובל סער, אוצרות שותפות: שוע בן ארי וענבל ראובן
בהשתתפות: סרגיי איסקוב, זאב אנגלמאיר, אראלה, גל בולקא, נינו ביניאשוילי, אלון ברייאר, שירה גלעדי, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, אביב כץ, נעה כ”ץ, קרן כץ, שמואל כץ, שלי לבבי, בן מולינה, מרב סלומון, גלעד סליקטר, גאי ספרן לולאי, עפרה עמית, עדן פוקסיניאנו, רוני פחימה, רות צרפתי, בתיה קולטון, מירי קונצמן, מישל קישקה, יעל רוזן קרן, לילך רז, ניב תשבי.

כל התערוכות נפתחות ביום שבת, 22.7, 10:00-14:00, מוזיאון הרצליה, הבנים 4, הרצליה
הנה כמה שמעניינות אותנו במיוחד.

שיהיה סוף שבוע של חלונות נפתחים,
שני ורנר וצוות Talking Art

ניב תשבי, מתוך 'הקרנבל'. צילום: דניאל חנוך

'ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי', תערוכה קבוצתית. אוצר: יובל סער

כמו האמנות הישראלית, ההיסטוריה של האיור הישראלי קצרה למדי ביחס למקבילותיה בעולם. כסצינה צעירה, היא גם חסרה את הרומנטיקה של סצינות שהתחילו את דרכן אי שם בהיסטוריה לצד מלכים ואפיפיורים, בזמן מלחמות גרנדיוזיות ונפילתן של אמפריות. מזל שכח העל של מאיירים הוא לקחת מציאות אפרפרה ולהדגיש אותה בצבעים זוהרים. כך מקבלים אירועים מכוננים בתולדות סצינת האיור הישראלית פרשנות פומפוזית מתובלת בהומור. ואנחנו מקבלים היסטוריה אלטרנטיבית עסיסית. בהשתתפות: זאב אנגלמאיר, לילך רז, קרן כץ

'הקרנבל', תערוכת יחיד של ניב תשבי. אוצר: יובל סער

את ניב תשבי הכרנו באחד משבועות האיור לפני כמה שנים, כשעוד היה יחסית טרי בסצינה. כבר אז התרשמנו מהשפה הגרפית המגובשת והתרגום שלה לפיסול גדול מימדים ומלא הבעה. איכשהו עבודותיו של תשבי מצליחות להיות גם מתקתקות, ורדרדות ועשויות בקו נקי, וגם גרוטסקיות, עוכרות שלווה ומטרידות. התערוכה החדשה של תשבי שואבת השראה ממצעדים צבאיים וקרנבליים ומציגה אלימות מצופה בשכבה דקה מאוד של סוכר.

'אבן, בד ומספריים', תערוכה קבוצתית. אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

בנוסף להמון איור צעיר, מחזור התערוכות במוזיאון עושה כבוד גם לאמהות והאבות המייסדים של התחום בארץ, אלא שחקוקים אצל רבים בעקבות ספרי הילדות הקלאסיים. שלושה כאלה הם אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי שיחד ולחוד ניסחו את השפה האיורית הישראלית לאורך השנים. איורים לספרים כמו "דירה להשכיר" של כץ; "דודי שמחה" של צרפתי ו-"איה הג'ינג'ית" של אראלה הפכו כבר לנכס צאן ברזל ויזאולי של כולנו. בתערוכה הזו, במקום להסתמך על הקלאסיקות, נחשפים מהלכים אמנותיים בלתי מוכרים של השלושה בתחומים המשיקים לאיור כמו קרמיקה, טקסטיל ופיסול. כך נחשף עוד נדבך בעבודתם של המאיירים החשובים האלה. בהשתתפות: אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי

'ספרו לי עוד: בעקבות הרומן הגרפי', תערוכה קבוצתית. אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

התערוכה, שנותנת למחזור התערוכות את שמו, מבקשת מכמה מהיוצרים החשובים ביותר בעולם האיור והקומיקס הישראלי לעשות בדיוק את זה – לספר לנו עוד על הרומנים הגרפיים שהוציאו. אבל כמובן לא פשוט רק לספר לנו על זה, אלא להתבונן יחד איתנו ביצירתם מזווית שונה. התוצאה היא יציאה מהספר והנייר למידיומים חדשים, אבל גם לצורות הבעה וזוויות סיפור שונות. מדליקה במיוחד תצוגת השושקות של אנגלמאייר שאסף ממעריצים וקולגות ונותנות ריבוי גרסאות של הדמות האהובה.

בהשתתפות: זאב אנגלמאיר, נינו בניאשוילי, אלון ברייאר, נעה כ"ץ, קרן כץ, גלעד סליקטר, עפרה עמית, מישל קישקה

שמואל כץ, מתוך 'אבן, בד ומספריים'