ארכיון תגיות: תערוכות ציורים

המוזיאון והעולם. המלצות הסופ"ש 19-21.1.23

מוזיאונים יכולים בקלות להפוך להיות מגדלי שן מנומנמים. בתוך מבנה רחב ידיים עם אוסף כמעט אינסופי של עבודות מוצלחות – מי צריך בכלל להתבונן החוצה? באותו זמן, עולם הגלריות שבחוץ יכול בקלות להתפתות לרדיפה אחרי מסחריות או לרדיקליות לשם הרדיקליות. אבל אוצרות ואוצרים מוצלחים "משני צדי המתרס" מבינים שרק שיתוף פעולה בין הממסד לעולם שבחוץ מאפשר בנייה של עולם אמנות חי ותוסס.
תערוכות השבוע מחברות בין המוזיאונים לעולם וזה גם תענוג וגם נותן פרספקטיבה חשובה מאוד לכל מי שרוצה ללמוד עוד על עולם האמנות המקומי ומי שמרכיבים אותו.

במוזיאון ישראל תערוכה משחקית ואפלולית של חליל בלבין ומרב קמל; בגלריה גבעון מציגה דרורה דומיני השלמה אינטימית לתערוכה המרשימה שלה במוזיאון תל אביב; בגלריה אום אל פחם חוגגים 100 שנה להולדתה של הציירת רות שלוס; ובהמלצת הלוקאלז שלנו – תערוכה ממוחה הקודח של תמר הירשפלד במוזיאון מרסיי.

שיהיה סוף שבוע של גם וגם,
שני ורנר וצוות Talking Art

חליל בלבין ומרב קמל, מתוך תערוכה במוזיאון ישראל

'מיצי מרה', תערוכה זוגית של חליל בלבין ומרב קמל. אוצרוּת: טניה סירקוביץ' ואמיתי מנדלסון

משהו טוב עובר על מוזיאון ישראל לאחרונה – אחרי פתיחת התערוכה (הבאמת גאונית) של זוהר גוטסמן באגף הארכיאולוגיה לפני שבועיים, כעת נפתחת שם תערוכה לעוד אמנים עכשוויים מוצלחים – הצמד חליל בלבין ומרב קמל. את הצמד בלבין וקמל כמעט ואין צורך להציג לחובבי האמנות – למרות גילם הצעיר יחסית, הספיקו השניים כבר להטביע את חותמם בשדה המקומי. הם מזוהים באסתטיקה שלהם ובעולם הדימויים העשיר שבו הומור, גרוטסקה ואפלולייות שזורים יחד. בובות הבד הצבעוניות מראות דמויות וסיטואציות פנטסטיות שאי אפשר שלא לחייך מולן במבט ראשון, אך מבט נוסף מעורר מחשבה ועוכר שלווה. בכלל – יחד עם תערוכתו של זוהר גוטסמן, לצד תערוכתה של סיגלית לנדאו ותערוכה של אמנות עכשווית המתייחסת לספר הג'ונגל (לצד האוסף הקבוע המוצלח) מוזיאון ישראל הוא יעד חובה בשבועות ובחודשים הקרובים לטיול אמנותי מרוכז ומשובח.

התערוכה פתוחה החל מיום רביעי 18.2, בביתן העיצוב של מוזיאון ישראל
פרטים נוספים באתר התערוכה

'עבודות 1982-2022', תערוכת יחיד של דרורה דומיני

בשבוע שעבר נפתחה תערוכת יחיד של גיא בן נר בגלריה זומר במקביל לתערוכת היחיד הגדולה שלו במוזיאון והשבוע נפתחת בגבעון תערוכה לדרורה דומיני שגם היא משמשת כהשלמה לתערוכתה במוזיאון במסגרת פרס רפפורט לאמן בכיר. במקרה של דומיני שמאחוריה ארבעה עשורים לפחות של יצירה (ולפניה עד מאה ועשרים) מדובר בהזדמנות מעולה להיחשף לעוד נדבכים של גוף עבודתה הנרחב, כאלה שלא נכנסו לתערוכה המוזיאלית. בגבעון יוצגו בעיקר עבודות דו מימד צמודות קיר והן מהוות השלמה קאמרית לתערוכה המאז'ורית ומלאת הכל טוב במוזיאון. במקרה של דומיני זה מאפשר לנו להזכר באיזו אמנית מגוונת ורבת פנים מדובר, כזו שיכולה ליצור פסלי מתכת ענקיים אך גם רישומים קטנים ואינטימיים או חיבורים שנונים בין עטיפות סיגריות. איזה כיף.

אירוע פתיחה: יום שישי, 20.1, 12:00, גלריה גבעון, רחוב גורדון 35, תל אביב
אירוע פייסבוק

'רות שלוס באום אל־פחם: מאה שנה להולדתה', תערוכת יחיד. אוצרת. נורית טל-טנא

ממש מפנקים אותנו בכל הנוגע לתערוכות השלמה לתערוכות יחיד במוזיאון – גם עבודותיה העוצמתיות של רות שלוס מוצגות בתערוכת יחיד שחנכה לפני כשנה את חלל התערוכות המתחלפות החדש שנמצא בתוך האוסף הישראלי של מוזיאון תל אביב. כעת, לכבוד מאה שנה להולדתה (שלוס נפטרה ב-2013 בגיל 91) נפתחת תערוכה מעבודותיה בגלריה המוצלחת באום אל פחם. רות שלוס, שהיתה רגישה לעוולות העולם והארץ וראתה בעבודותיה כלי לתת קול ובמה למוחלשים ולמדוכאים ודאי היתה שמחה על השידוך הזה לגלריה באום אל פחם ששמה לה למטרה, לצד תצוגה של אמנות מעולה, גם לשמש גשר בין העמים החיים במקום הזה. השילוב החד המתרחש בתערוכה בין עבודות איור מתוקות לבין עבודות מחאה עזות מבע הוא אולי המראה הטובה ביותר לרכבת ההרים שהיא החיים במרחב שלנו.

אירוע פתיחה: יום שבת 21.1, 12:00, גלריה אום אל פחם, רחוב חיפה, אום אל פחם
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – מרסיי

'Grillée', תערוכת יחיד של תמר הירשפלד

תמר הירשפלד היא אחת האמניות הישראליות המקוריות, הפרועות והמשעשעות שפועלות במקומותינו בשנים האחרונות. תערוכת היחיד שלה בביתן הלנה רובינשטיין ב-2019 היתה התפוצצות פראית של צבע והמצאה שכמוה לא ידע הביתן האלגנטי. כעת היא מציגה תערוכת יחיד במוזיאון של מרסיי בצרפת שחוץ מהגאווה הפטריוטית זה גם עושה חשק לארוז תיק ולטוס לשם.

התערוכה מוצגת החל מ- 20.1 ועד 23.4 במוזיאון של מרסיי
בכתובת: Museum of Fine Arts – (MBA), Palais Longchamp, Left wing, 13004 Marseille
שעות פתיחה: שלישי-ראשון, 9:00-18:00. שני סגור
הכניסה חופשית
פרטים נוספים באתר התערוכה

דרורה דומיני, מתוך תערוכה בגלריה גבעון. הצילום באדיבות גלריה גבעון

נופשון ירושלים וסיורים נוספים – חורף חם איתנו

16-17.2 נופשון ירושלים בהדרכת עברי באומגרטן
יומיים של אמנות עכשווית ופינוקים
סדרת סיורי ה- VIP שלנו ממשיכה להוביל אותנו בעקבות האמנות הכי עכשווית ומיוחדת, והפעם אנו יוצאים לנופשון מפנק בירושלים.
יחד נצא לסיור בן יומיים אל אתרי האמנות המיוחדים והמעניינים הפועלים באזור, נראה את התערוכות הבולטות, נבקר במרכזי אמנות ותיקים ואלטרנטיביים, נבקר בסדנאות האמנים ונפגוש את אנשי המקצוע – האוצרים, היזמים וכמובן האמנים, וכל זאת בשביל להישאר עם היד על הדופק לגבי הנעשה באמנות העכשווית בארץ על כל גווניה.
בנוסף, נישן במלון הרמוני במרכז העיר, נהנה מארוחת ערב משותפת אצל השף אייל אסולין בסטודיו החדש שלו, ובקיצור – חגיגה.
בין תכני הסיור: ביקור במתחם האמנות החדש של פיליפ רנצר בכפר בן שמן, ביקורי סטודיו עם האמנים שי אזולאי וצביקה טולקובסקי, סיור עם האוצרת במוזיאון על התפר, ביקור ערב ב"מפעל", מפגש בשלוחה החרדית של בצלאל מפגש עם זהר גוטסמן בתערוכה "שכבה מופרעת" במוזיאון ישראל ועוד.
הסיור מבית Talking Art ומודרך על עברי באומגרטן
מנהל אמנותי של אירועי אמנות במרחב הציבורי ומורה לקולנוע. בוגר לימודי תואר שני במדיניות ותאוריה של האמנויות מהאקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, בית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים ולימודי תואר ראשון באמנות וצילום מאוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול, קנדה.
מועד הסיור: 16-17.2.23 הסיור בהדרכת עברי באומגרטן
עלות הסיור: 2,200 ש"ח לאדם בחדר זוגי, כולל מע"מ כחוק
עלות הסיור כוללת
הסעות במיניבוס פרטי לכל יעדי הסיור, נקודת איסוף והורדה במרכז
לינה במלון בוטיק על בסיס לינה וארוחת בוקר (המחיר הינו לאדם בחדר זוגי. תוספת לחדר פרטי)
כניסות לכל המוזיאונים ומתחמי האמנות, כל הסיורים המודרכים והפעילויות המצוינים בתכנית הסיור.
ארוחת שף משותפת בערב חמישי
המחיר אינו כולל
ארוחות נוספות וכלכלה אישית, נסיעות פרטיות שאינן חלק מתכנית הסיור
להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת – מנהלת אדמניסטרטיבית
052-8792935 או במייל infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

אלונה רודה בגלריה רוזנפלד, סיור אמנות וטכנולוגיה

אלונה רודה בגלריה רוזנפלד, סיור אמנות וטכנולוגיה

27.1 סיור אמנות בחזית הטכנולוגית, בהדרכת עברי באומגרטן
אמנות בחזית הטכנולוגית – בעקבות הקשרים בין אמנות עכשווית וטכנולוגיה חדשנית
אחת השאלות הדחופות המעסיקות אמנים כיום היא איך מתמודדים עם העולם הדיגיטלי והממוחשב שמשתלט על חיינו. בהקשר זה, נדמה שאנו עוברים תהליך דומה לזה שהתרחש בעידן המהפכה התעשייתית. מחד: היקסמות גדולה מהתיעוש והשינויים שהביא, מאידך: פחד, ונהייה דווקא אל הטבע והנשגב. האמנים והאמניות בתערוכות והסטודיות שנבקר בסיור זה, מגיבים לנושאים אלה ויוצרים בחזית החידושים הטכנולוגיים.
במהלך הסיור נבקר בגלריה רוזנפלד שם יוצרת אלונה רודה כוריאוגרפיה דיגיטילית מהאובייקטים היומיומיים שמלווים אותנו בעיר המודרנית; בגלריה דביר נבקר בתערוכתה של נטעלי שלוסר שמלהטטת בין השראה בטבע הקדום ביותר ועד ביצוע באמצעים טכנולוגיים מתקדמים; בגלריה של תוכנית ארטפורט מתחקים צמד האמנים אפי ואמיר אחרי השורשים הפיזיים של השפה; ונבקר בסטודיו של מישל פלטניק שמשחזר יצירות מופת מההיסטוריה של האמנות באמצעות צילום וגוף.
פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

18.2 סיור בתערוכה "שמי הוא מריאן" במוזיאון תל אביב, בהדרכת מיכל סופיה טוביאס
מריאן ס' מריאן הוא השם שנתן לעצמו פנחס בורשטין לאחר ששרד את השואה כנער התגלגל בעולם והפך לאמן מוערך בניו יורק של שנות השישים עד מותו בטרם עת בגיל 50. בדרך הספיק מריאן לעלות לישראל, ללמוד בבצלאל מספר שנים, לחיות בפריז ולהשתקע במלון "צ'לסי הוטל" הבוהמייני בניו יורק.
עבודותיו של מריאן אקספרסיביות ומתפקעות מרגש והן עדות לחייו הסוערים ולתהפוכות המאה העשרים. התערוכה הרטקוספקטיבית רחבת ההיקף במוזיאון תל אביב עושה צדק היסטורי עם האמן החשוב הזה ומחזירה אותו למרכז הבמה.
הסיור יתמקד בסיפור חייו היחודי של מריאן, בהקשרים ההיסטוריים ובקשרים האמנותיים בינו ולבין התנועות האמנותיות החשובות של זמנו – וגם איך עבודתו רלבנטית לימינו אנו.
לבחירה שני מועדי סיור באותו יום – 10:30 או 12:00
מחיר הסיור אינו כולל כרטיס כניסה למוזיאון – אותו יש לרכוש מראש באינטרנט או בקופות
פרטים נוספים וכרטיסים בקישור

מתוך התערוכה "שמי הוא מריאן", מוזיאון תל אביב

מתוך התערוכה "שמי הוא מריאן", מוזיאון תל אביב

לקרוא תמונה, להרגיש מילה. המלצות הסופ"ש 12-14.23

בהמלצות הקודמות העלנו על נס את חשיבותו של החומר ביצירה האמנותית. תערוכות השבוע מפנות את מבטן דווקא לקשר שבין המילה הכתובה לאובייקט האמנותי. ואולי נכון יותר להגיד שהאמניות והאמנים המציגים מתייחסים למילה עצמה כחומר. לא סתם המילים "טקסט" ו-"טקסטורה" מגיעות מאותו השורש. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לגלות איך מרגיש לגעת במילה.

בבית ראובן מיכל נאמן היא אורחת מפתיעה בחגיגות יום ההולדת לחיים נחמן ביאליק; בגלריה זומר עבודות מוקדמות של גיא בן נר מספקות הרחבה חשובה לרטרוספקטיבה שלו במוזיאון תל אביב; במוזיאון הרצליה, תערוכת אול סטארז משמחת שחוקרת את מקורותיו של הדימוי הנע. ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה שמפרקת ומרכיבה את הכיסא הפשוט ואת הדימוי שלו.

סוף שבוע נעים ושקט,
שני ורנר וצוות Talking Art

גיא בן נר, מתוך 'Meet me. Tie me. Wet me', תערוכת יחיד בגלריה זומר, תל אביב

'כיסוי וגילוי', תערוכת יחיד של מיכל נאמן. אוצרת: עדנה ארדה

חיים נחמן ביאליק, ראובן רובין ומיכל נאמן – הנה שלושה שמות שלא בהכרח חשבנו שנשמע יחד. השילוב בין הממלכתיות של המשורר הלאומי, הרומנטיקה המקומית של הצייר רובין יחד עם הקונספטואליזם האינטלקטואלית של נאמן הוא לא מובן מאליו בלשון המעטה. ובכל זאת, לכבוד חגיגות 150 שנה להולדתו של ביאליק, החליטו בבית ראובן רובין להציג תערוכה דווקא של נאמן. וכמו שקורה פעמים רבות במקרים כאלה, מה שהיה נשמע מופרך בשמיעה ראשונה פתאום נראה הגיוני ביותר וממש מתבקש. הרי כשמזיזים רגע הצידה את פזמוני הילדים (המעולים) של ביאליק, נזכרים שמדובר באחד מהמחדשים הגדולים של הפואטיקה העברית. המאמר שלו "גילוי וכיסוי בלשון", ששם התערוכה הוא פראפרזה עליו, הוא אחד הטקסטים המכוננים בחקר הספרות העברית. מיכל נאמן היא כמובן אחת האמניות שעושות את השילוב המבריק ביותר בין טקסט ודימוי באמנות הישראלית של העשורים האחרונים והחיבור המרתק הזה מאפשר להביט על עבודתה, כמו גם על הפואטיקה של ביאליק, באור חדש.

התערוכה מוצגת החל מיום רביעי 11.1, בית ראובן, רחוב ביאליק 14, תל אביב
פרטים נוספים באתר בית ראובן

`Meet me. Tie me. Wet me, תערוכת יחיד של גיא בן נר. אוצרת: ענת שביט-פנחסי

גלריות ומוזיאונים הם מוסדות אמנות שונים למדי, אך תלויים זה בזה. לכל אחד מסוגי המוסדות האלה יש את היתרונות והחסרונות שלו – מוזיאונים נהנים בדרך כלל מחללי תצוגה נרחבים, רוחב יריעה מחקרי ותקציבים נדיבים ואילו גלריות יכולות לפעול בחופשיות גדולה יותר ולהוציא פרוייקטים לפועל בזריזות יחסית. עם זאת, מערכת יחסים פעילה ודו צדדית בין עולם הגלריות הדינאמי למוזיאונים המבוססים היא סימן מובהק לעולם אמנות בריא וחי. יחסי גומלין כאלה מתרחשים כעת בין מוזיאון תל אביב לגלריה זומר בהצגת עבודותיו של האמן גיא בן נר. בימים אלו מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכת רטרוספקטיבה נרחבת מאוד ומרשימה של אמן הוידאו החשוב הזה. על פני כמה וכמה מחללי המוזיאון מוצגות רוב עבודותיו המכוננות – החלל הנרחב נבנה במיוחד להן ונועד להציג את האמן במלוא הדרו. במקביל, נפתחת השבוע בגלריה זומר תערוכה צנועה הרבה יותר במימדיה, אך מרגשת וחשובה לא פחות, של עבודות קולאז' טקסטואליות מוקדמות של בן נר שמכילות בתוכן את הגרעין שמאוחר יותר יבשיל ויצמח למה שאפשר לראות במוזיאון. כדאי לבקר בשתי התערוכות ולקבל תמונה מלאה של האמן המרתק הזה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 12.1, 20:00, גלריה זומר, הרצל 16, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'על קולו של חוד', תערוכה קבוצתית. אוצר: בן הגרי. עוזרת לאוצר: עפרה לפיד

רגע, לפני שתקראו את ההמלצה, הציצו רגע למטה ברשימת המשתתפים בתערוכה… אתם מבינים באיזו רשימת כוכבים מדובר? ג'ספר ג'ונס, קארה ווקר, קיקי סמית, וויליאם קנטרידג' אם למנות רק חלק – לא רשימת השמות שאנחנו רגילים לראות במקומותינו בתערוכה קבוצתית, בוודאי מחוץ למוזיאונים הגדולים. בהחלט הישג מרשים למוזיאון הרצליה ולאוצר-אמן בן הגרי שיזם את התערוכה. התערוכה היא פרי מחקרו של הגרי בעקבות מקורותיו של הדימוי הנע – קולנוע, אנימציה וקרובי המשפחה המוקדמים שלהם. נדמה שהאוצר והאמנים והאמניות שמשתתפים בתערוכה מבקשים להביט שוב בתצוגה של דימוי נע כפלא טכנולוגי מפעים ומעורר השראה, אחרי שנים שכבר למדנו לקבל אותו כמובן מאליו. שיתוף הפעולה המשמח בין מוזיאון הרצליה לאוניברסיטת קולומביה הנחשבת בניו יורק אפשרה את השתתפותם של כמה מהאמנים והאמניות המרכזיים ביותר בעשורים האחרונים שהתייחסו לנושא וכך קיבלנו תערוכה שנותנת זווית מבט רחבה ועמוקה בצורה יוצאת דופן. תענוג.
בהשתתפות: דייוויד אולטמייד, ג'יימס סטיוארט בלקטון, ג'ואן ג'ונאס, ג'ספר ג'ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, ג'ורג' לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, ד"ר לקרה, לותר מגנדורפר, ג'ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג', ג'ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של אביבה אורי, איוון שוובל ורותם עמיצור
אירוע פתיחה: שבת, 14.1, 20:00, מוזיאון הרצליה, רחוב הבנים 4, הרצליה.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז Je suis la chaise

הכסא הצנוע הוא נקודת הפתיחה לתערוכה המסקרנת הזו – לכאורה אובייקט שימושי שצריך להיות יציב מספיק כדי להחזיק את משקל גופנו בנוחות, אבל אמנות טובה יכולה לקחת את הכיסא הזה ולהעלות אותו לדרגת רעיון ומשם לחשוב על החיים ומקומו של האדם בעולם. והכל בגלל כיסא קטן. גם רשימת האמנים בתערוכה הזו מבטיחה טובות ויש בה ענקים קלאסיים כמו הגאון פרנסיסקו גויה ורנה מגריט וגם כוכבים בינלאומיים עכשוויים כמו תומס הירשהורן ומונה חאתום ועוד. קומו מהכיסא ולכו לראות.

התערוכה מוצגת עד 4.2.23
בכתובת: Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris
שעות פעילות: שלישי עד שישי 10:00-18:00, שבת 11:00-19:00
פרטים נוספים באתר התערוכה.

מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור

לוטה רייניגר, מתוך "על קולו של חוד", תערוכה קבוצתית במוזיאון הרצליה

הפרעות סדר. המלצות הסופ"ש 5-7.1.23

ההמלצות הראשונות של שנת 2023, איזה מעמד מחייב! ובעצם מה השתנה? אנחנו כמו תמיד מחפשים את האמנות הטובה ביותר, כלומר זו שתיגע בנו ובתקווה גם בכם. התחלה חדשה טומנת בחובה גם הזדמנות לשינוי של סדרים מוכרים, בין אם אלה סדרים אישיים שהכתיבו את אופן היצירה שלך, או גדולים יותר המכתיבים מישנה ממסדית. התערוכות המומלצות שלנו לשבוע זה, בוחנות את הסדר הקיים ומבלגנות אותו.

במוזיאון ישראל בירושלים מסתנן זוהר גוטסמן לקודש הקודשים של אגף הארכיאולוגיה; בבית בנימיני לוקחת אווה אבידר פניה לכיוון פיסול מופשט, אך נשארת במחוזות הכאב והיופי; בסדנאות האמנים עבודות שכמו נלקחו מתרבות לא נודעת; ובהמלצת הלוקאלז שלנו אמן האדמה האגדי ריצ'ארד לונג בתערוכה בלונדון.

שיפה ושונה תהא השנה (האזרחית) אשר מתחילה לה השבוע,
שני ורנר וצוות Talking Art

אווה אבידר, מתוך 'על החיים ועל המוות', תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: מיטל קובו

'שכבה מופרעת' תערוכת יחיד של זוהר גוטסמן.  אוצרות: סאלי הפטל נוה וטלי שרביט

אגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל הוא מעין מבצר שמור של ידע, בו מוצגים ממצאים יקרי ערך שנמצאו באזורנו וחושפים פן חשוב בהיסטוריה המקומית ובכלל. כמו כל מוסד מקטלג ודידקטי שכזה – ניתן לבקר בו, אך לא להתערב בנעשה בו. עד שהגיע זוהר גוטסמן. גוטסמן מוכר לחובבי האמנות המקומית כמי שמחזיק בשתי תכונות שהרבה פעמים לא מגיעות יחד – וירטואוזיות טכנית מפעימה וחוש הומור מושחז. גוטסמן אמנם התרחק מהדיקטים של דלות החומר הישראלי עד העיר קררה שבאיטליה שם השתלם בסיתות שיש ברמות הגבוהות ביותר – אבל בכל זאת שמר על חוש הומור צברי – פסל כמו יווני שחציו שיש וחציו מסטיקים לעוסים, פסלים מגולפים בגבינת פרמזן ומזרקה המורכבת מכלבלבים. גוטסמן הוכנס לקודש הקודשים של אגף הארכיאולוגיה ושבעה פסלים שלו ישולבו בתצוגת הקבע במעין הסתננות אמנותית שנועדה לפרוע את הסדר הקיים אך גם להשלים אותו בצורה שרק אמנות עכשווית יכולה לעשות.

התערוכה מוצגת עד 15.12.23, אגף הארכיאולוגיה של מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 הקריה, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכה

'על החיים ועל המוות', תערוכת יחיד של אווה אבידר. אוצרת: דליה מנור

אמנית הקרמיקה הותיקה אווה אבידר ידועה בפסלים הריאליסטיים עוכרי השלווה שלה – דמויות היפר ריאליסטיות ספק ישנות ספק מתות, בחימר שנראה כמו אבן עתיקה. בתערוכה שנפתחת השבוע בבית בנימיני נוטשת אבידר את הצורות וגם את חלק מהתהליכים המוכרים וניגשת ליצירה מזווית אחרת, מופשטת יותר, אך עדיין כזו שמעוגנת בטבע. אבידר מלקטת פרחי שדה ועשבים ומטביעה אותם בחומר הקרמי בשילוב עם אפוקסי ואפילו זהב. באמצעות הידע הטכני הרב שצברה במהלך השנים ונסיונה בעבודה עם התנור הקרמי, היא יוצרת פיצוצים מבוקרים ועיוותים נשלטים ומתוך ההרס יוצאות צורות חדשות ואובייקטים שהם גם מופשטים וגם מוכרים. כך, למרות היציאה מעולמות הריאליזם, ממשיכה אבידר לעסוק בחיים ובמוות, תנועה וקיפאון. תערוכה נוגעת ללב שמכילה יופי וכאב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם התערוכה 'ספל' שאוצרות רעות רבוח ושלי שביט
אירוע פתיחה: יום חמישי, 5.1, 19:00, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מתחת לאופק', תערוכת יחיד של יקירה אמנט. אוצר: איתן בוגנים

יקירה אמנט אך זה סיימה את התואר השני בבצלאל וכבר מציגה תערוכת יחיד ראשונה בסדנאות האמנים בתל אביב. מרשים, אך למען האמת לא כל כך מפתיע אחרי שראינו את תערוכת הסיום שלה שם – כבר אז אפשר היה לראות חזון אמנותי מובהק אך לא מפורש מדי לצד יכולות טכניות מרשימות וגיוון מדיומלי עשיר. הדימויים של אמנט נשענים על חלומות והזיות והשילוב החומרי בין פסלי חימר חידתיים לבין רישומי פחם גדולי מימדים נוסכת על העבודות אווירה של אובייקטים טקסיים או חפצי פולחן. באותו זמן שהיצירות של אמנט נראות כמו תוצריה של תרבות לא מוכרת, הצורות הזורמות והעגולות מזכירות לנו תהליכים שקורים בטבע לאורך זמן. התוצאה היא תערוכה שנמצאת על התפר שבין טבע ותרבות ומתקיימת היכן שהוא מחוץ לזמן. אנחנו תמיד מתרגשים לחוות את הרגעים הראשונים בקריירה של אמנים ואמניות וכאן נראה שיש בהחלט למה לצפות.

אירוע פתיחה: שבת, 7.1, 20:00, סדנאות האמנים, רחוב התבור 32, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Drinking the rivers of Dartmoor', תערוכת יחיד של Richard Long

ריצ'ארד לונג הוא מהאמנים החשובים ביותר בזרם "אמנות האדמה" שפרץ בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. אך בעוד שחבריו לזרם יצרו ויוצרים עבודות אדירות מימדים בהן הם משנים את הנוף ויוצרים מונומנטים שאפשר לראות מהחלל, לונג נוקט בגישה צנועה יותר. לונג יוצא אל השטח ומביא איתו חזרה את סיפור מסעותיו בדמות רשימות לאקוניות לכאורה או בצילום של נתיב כבוש בדריכות רגליים, או מעגל אבנים. התוצאה מצליחה לרגש למרות ואולי בגלל המינוריות שלה.

התערוכה מוצגת עד 4.2, בגלריה Lisson
בכתובת: Lisson Gallery, 27 Bell Street, London
שעות פתיחה: שלישי-שבת: 11:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור 

יקירה אמנט, מתוך 'מתחת לאופק', תערוכת יחיד בסדנאות האמנים, תל אביב. (פרט)

שני ורנר מדריכה בביאנלה בונציה 2022

2022 – היית גדולה מהחיים

סיכום השנה של שני ורנר
אני מסיימת את שנת 2022 בסערה קלה, בה חשש, תקווה והתרגשות מהולים אלה באלה. השנה הזו הביאה עמה הרבה מאוד אירועים גדולים, יותר ממה שהיה בשנים עברו. זו היתה שנה גדולה מהחיים – בפן האישי, העסקי, בעולם האמנות הישראלי, בתרבות המקומית ועוד.

2022 התאפיינה בתערוכות ענק, שוברות קופות. בזירה שלנו אנו יכולים לציין כמובן את קוסאמה במוזיאון תל אביב – תערוכה שפתחה לנו את השנה, ובה סיירנו עם מאות אורחים ולצידה את תערוכת היחיד של סיגלית לנדאו, איתה אנו סוגרים את השנה באופן דומה.
גם הביאנלה בונציה היתה אירוע משמעותי עבורי כיוון שזו הפעם הראשונה שיצאנו להדריך בה. הביאנלה שברה השנה את כל השיאים עם יותר מ800,000 מבקרים. אנחנו "תרמנו" 140 אורחים ב7 סיורים שהוצאנו לתערוכת הענק החשובה הזו.

השנה "מדברים אמנות" עברה גם מהפך מבפנים. האירוע המשמעותי ביותר היה ההשקה של סיורי אירופה שלנו ושל מותג Talking Art LOCALS. ערכתי עשרות ראיונות עם ישראלים שחיים בחו"ל עד הדיוק והמציאה של המדריכים הטובים ביותר עבורכם שימשיכו לקיים את הרוח של הסיורים שלנו גם במרחק. שמונה מדריכות ומדריכים חדשים הצטרפו לצוות שלנו, לצד מנהלת אדמיניסטרציה חדשה ואחראית הכשרות ובניית תכנים שנמצאת בלונדון – והשמחה רבה.

קרו גם כמה אירועים מדאיגים בעולם האמנות כאן. תערוכות שהוצגו בגופים ציבוריים וצונזרו בגלל שהכילו תכנים שסומנו כפוגעניים – עבודתו של דויד ריב והסערה סביבה במוזיאון רמת גן, הצגת תוכן "פוליטי מדי" במכללת ספיר ורק לאחרונה הורדה תערוכה בגלריה ביתא בירושלים בגלל שהציורים הציגו עירום נשי. נגיעת יד של שלטון בתחומי הרוח היא דבר מסוכן מאוד ועלינו להתייחס אליה בכובד ראש.

במרץ הקרוב אציין 10 שנים להקמה של Talking Art. בשנים האלה ראיתי את עולם האמנות הישראלי משתנה בצורה חסרת תקדים. ככל שתהליכי הגלובליזציה מעמיקים כך גם השדה המקומי, יוצא מהדלות שזוהתה בו כבר בשנות ה-1980 ומגיע על מחוזות חדשים, בינלאומיים, סקסיים – שתואמים סוף סוף את הלך הרוח העולמי. במקביל, התפתחה גם "תיירות אמנות". אם בתחילת הדרך, נחשבתי לעוף מוזר – חלק מקהילה קטנה של מסיירי אמנות, היום סיורי תרבות למיניהם הפכו לנחלת הכלל, ואמנות עכשווית אינה נתפסת כאליטיסטית ולא נגישה, אלא כחוויה המיועדת לקהל רב תחומי ורב דורי.
בכך, אני יכולה לומר שהחלום שחלמתי לפני עשור מתחיל להתגשם. שנת 2023 הולכת להיות כולה בסימן של חגיגות העשור!

ובנימה אופטימית זו גם אסיים. אני מודה לצוות המופלא שלי שבלעדיו 2022 לא היתה נראית כפי שהיא – צוות חכם, טוב, לויאלי ותומך שמניע יחד איתי את המיזם הזה קדימה כל הזמן.

השנה הזו גם לא היתה טובה כל כך לולא אתם – שוחרי האמנות, שממשיכים לבוא סקרנים ופתוחים, שנהנים מאמנות באמת ובוחרים בנו להביא אתכם אליה בדרך שלנו.
אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת. שלכם, שני ורנר

אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת.

שלכם,

שני ורנר

אלעד רוזן בית בנימיני

אלעד רוזן, מתוך התערוכה השלישי הנמנע בבית בנימיני. צילום שי בן אפרים

אלעד רוזן
השנה האמנותית שלי התחילה בצורה מרגשת במיוחד עם תערוכת יחיד שלראשונה הוקדשה כולה למדיום הקרמיקה בו אני עוסק לצד הציור בשנים האחרונות. האפשרות להציג את התערוכה במרכז הקרמיקה המוצלח 'בית בנימיני', שבו למדתי הרבה ממה שאני יודע על המדיום המרתק הזה, היתה מבחינתי סגירת מעגל אך גם פתיחה של מעגל וכיוון חדש. בשנה הזו ביליתי גם קיץ ארוך בברלין שבמהלכו אמנם לא יצרתי, אבל איפשרתי לעצמי לספוג את האמנות במוזיאונים ובגלריות. המנוחה הזו הוכיחה את עצמה ועם החזרה לסטודיו בארץ חזרתי גם לעשיה אינטנסיבית ואני מתחיל את 2023 עם להט יצירתי מחודש וכמה פרויקטים מרגשים בקנה.

מיכל סופיה טוביאס
2022 הייתה עבורי שנה מאד מרגשת. הרבה תהליכים שהתבשלו בסטודיו במשך זמן ארוך ראו אור במסגרת שלוש תערוכות מאוד יקרות לליבי (אחת מהן עדיין מוצגת במסגרת הביאנלה לרישום בירושלים). השילוב של שלושת המהלכים האלה יחד, איפשר לי לעשות שלום עם אירועים מורכבים מן העבר הקרוב והעבר הרחוק, ואני פותחת את שנת 2023 עם לב שמח.

עברי באומגרטן
זכיתי השנה לשהות כמעט שלושה חודשים עם בן זוגי בצרפת ובאיטליה. חוץ מאוכל מושלם, נופים מפעימים ואווירה משכרת זכיתי ללוות קבוצות של Talking Art בביאנלה המרהיבה של ונציה ולערוך תחקיר לקראת תערוכה היסטורית על חברת Olivetti האיטלקית (בקרוב בגלריית הויטרינה בHIT – חולון)!
אמן על כולנו בכל שנה….

יונתן אולמן
האירוע המשמעותי ביותר שקרה לי השנה הוא ש"קיבלתי" תערוכת יחיד "כמתנה" ליום ההולדת הארבעים שלי.
התערוכה 'אני רוצה את אמא' הוצגה בחלל המעבדה במהלך חודשי אוקטובר-נובמבר של השנה החולפת. לרגע היה נדמה שהתערוכה תיפתח ב-4 בנובמבר, שהוא גם היומולדת 40 האמיתי שלי.
התערוכה עסקה בלידה והיווצרות, ביצירה, באבהות וכמובן באמא (כי, איך אפשר שלא?). היא הייתה עבורי ציון דרך משמעותי בחיים וביצירה

עמית רובין
השנה האחרונה הייתה השנה הראשונה שלי ב- Talking Art וגיליתי אפילו יותר כמה אני נהנית לפגוש אנשים ולדבר על אמנות בצורה ישירה. יחד עם המשך לימודי התואר שני באוצרות בבצלאל, צללתי לעומקו של עולם האמנות העכשווית בארץ וגיליתי בו עושר גדול. עבדתי על הקמת פרויקט בית מדרש לאמנים שעומד לצאת לאור בקרוב ולאחרונה התחלתי לעבוד כעוזרת אוצר בחלל הפרויקטים 'פרטר'. השנה הזו הייתה מיוחדת מבחינה אמנותית גם בגלל שהספקתי לבקר במהלכה בביאנלה בונציה וגם בדוקומנטה בקאסל בהפרש זמן קצר, שניים מהאירועים החשובים ביותר בלוח השנה האמנותי הבינלאומי. אני מסיימת את השנה עם הרבה מאוד התרגשות וציפייה להמשך.

יונתן אולמן במעבדה

יונתן אולמן, מתוך התערוכה אני רוצה את אמא במעבדה. צילום טל ניסים

דע מאין באת. המלצות הסופ"ש 29-31.12

חלק ממסע ההתבגרות כולל בדרך כלל פרידה מהמקום ממנו הגענו, פרידה שמאפשרת להגדיר את עצמנו מחדש בצורה עצמאית. באופן אירוני, פעמים רבות סימניה של התבגרות אמיתית מגיעה מאוחר יותר, דווקא בשיבה למקורות מתוך המקום החדש ומבט מפויס ומפוכח על הבית שעזבנו. אמני ואמניות תערוכות השבוע מבקשים במידה מסויימת לחזור הביתה ולהאיר אותו באור האמנות.

גם אנחנו, רגע לפני הצלילה אל השנה האזרחית החדשה, מביטים אחורה אל השנה שהיתה ומכירים תודה על כל הטוב שחווינו בה. כמו תמיד, הרבה מהטוב הזה הוא בזכותכם והאפשרות לדבר אמנות איתכם בגלריות, במוזאונים, ברחוב ובכל מקום.
מאחלים שתסתיים השנה בטוב ותתחיל חדשה בטוב עוד יותר,
שנה טובה מכולנו.
שני ורנר וצוות Talking Art

ורה ולדמירסקי, מתוך 'קיר חול', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב

'קיר חול', תערוכת יחיד של ורה ולדימירסקי, זוכת פרס פרסר לצילום ישראלי. אוצרת: רז סמירה

צילום הוא המדיום הקלאסי לשימור של זיכרון. החל מאלבומי התמונות הישנים של סבתא, דרך צילומי עיתונות מרגעים היסטוריים מכריעים, ועד תמונות של הקרואסון ההוא שאכלנו בביקור האחרון בפריז. היכולת של הצילום להקפיא רגע בזמן בצורה אובייקטיבית לכאורה הפכה אותו לסוג של הרחבה של הזיכרון האישי והקולקטיבי. תנועה של צלמים עכשוויים מבקשת לבחון את התכונה הזו ובאותו זמן לערער על האובייקטיביות המדומה שלו. ורה ולדימירסקי ביקרה ביותר מ-25 הדירות בהן התגוררה בעבר וצילמה אותן, אך במקום להסתפק במזכרות מטיול שורשים, היא מדפיסה את הצילומים ומציבה אותם במבנים תלת ממדיים המדמים את מבנה הדירה ואז מצלמת את המבנה המלאכותי – הדימוי המוצג לצופה הוא קולאז' סובייקטיבי ואינטימי שנראה כמו, אבל הוא לא בדיוק – זיכרון היסטורי.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 28.12, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מעגל תנועה', תערוכה זוגית של דוד (דוכי) כהן ועוזיאל רנחל. אוצר: ידידיה גזבר

יש שני דברים שאפשר לעשות עם דימויים של פולקלור מהתרבות ממנה באת – אפשר להתכחש אליהם ולהשליך אותם מעליך בתקווה להיטמע בתרבות המרכזית, או שאפשר לקחת עליהם בעלות ולספר את הסיפור שלך בעצמך. האמנים דוד (דוכי) כהן ועוזיאל רנחל בוחרים באפשרות השניה. השניים לוקחים אלמנטים מתוך התרבות הדתית-לאומית ממנה הם מגיעים – הכיפה הסרוגה, הריקוד המשותף, סנדלי השורש – והופכים אותם, כל אחד במדיום שלו, לאובייקטים אמנותיים. עוזיאל רנחל לוקח רגעים של התכנסות טקסית, כמו חתונות או תפילות והופך אותם להדפסים וציורים בעלי אווירה חלומית וערטילאית ואילו מהצד השני לוקח דוד (דוכי) כהן אובייקטים כמו נעלי בלנדסטון או סנדלי שורש המזוהים עם המגזר ויוצק אותם לתוך גושי בטון. האובייקטים האלה משתעשעים על חשבון הסטריאוטיפ המקובל של הדתי בסנדלים אך באותו זמן הופכים אותו לנוכחות מקורקעת שבלתי אפשרי להתעלם ממנה. צוהר אמנותי לעולם שלא תמיד נחשפים אליו בגלריות העכשוויות.
אירוע פתיחה: יום חמישי 29.12, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ , תל אביב
אירוע פייסבוק

'לצייר הווה ניצחי', תערוכת יחיד של  אורית אקטע. אוצר: יונתן הירשפלד

אורית אקטע היא יוצאת דופן בנוף הציור הריאליסטי המקומי – רבים מהציירים בתחום זה נוטים להציג סצינות יום יומיות מצויירות היטב אך לעתים קרובות נקיות מהיסטוריה וזהות – יותר מזה, נראה שחלק מהאידאולוגיה של הציור הריאליסטי כרוכה בהרחקה של היוצר מהיצירה במטרה "לתת לציור לדבר". הרגש והסיפור בציורים אלו מועברים פעמים רבות באמצעות דקויות הציור והטכניקה. אקטע בהחלט עושה שימוש וירטואוזי בכל היכולות הטכניות הללו, אך נראה שהיא מתמרדת כנגד הדרישה להסתתר מאחורי הציור. מעבר להיותם וירטואוזיים בצורה מפעימה, ציוריה של אקטע עמוסים בסימבוליזם ובאלמנטים מתוך ההיסטוריה האישית והתרבותית שלה. כלות תימניות בלבוש מסורתי מלא, לבנים נשיים על חבל כביסה\תליה כמו אומרים לנו – "נגמרו ימי ההסתרה, אני כאן – הביטו בי!"

אירוע פתיחה: יום שישי, 30.12, 12:00, גלריה זימאק, רחוב ה' באייר 68, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

'Out, Out, Brief Candle', תערוכת יחיד של Adel Abdessemed

זו אחת התחנות הקבועות בסיור הגלריות שלנו במארה בפריז ואפשר להבין למה – לא בכל יום רואים בגלריה דמות אנושית גדולה מהחיים שלהבת אש בוקעת ממנה. העבודות בתערוכה הזו מצליחות להיות בו זמנית גם מטרידות וגם משעשעות במידת מה. המראה שהן שמות מול מצב העולם כעת היא בהחלט מעוררת מחשבה. מומלץ.

התערוכה מוצגת עד 21.1, בגלריה Continua
כתובת: Galleria Continua, 87 rue du Temple, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר התערוכה.

מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור 

דוד (דוכי) כהן, מתוך 'מעגל תנועה', תערוכה זוגית עוזיאל רנחל בגלריה בנימין, תל אביב

חיפוש חומרי. המלצות הסופ"ש 22-24.12

אמנות טובה היא טמונה ביכולת להעביר רעיון באמצעים ויזואליים – חומריים. כשהדבר אינו צולח אנו נשארים עם דימוי לא מפתה, או רעיון לא מובן. במלים אחרות, יש משהו במסע שעובר דרך החומר שנותן לאמנות טובה את כוחה. האמניות המציגות בתערוכות השבוע יצאו כולן לחיפוש שמתחיל ונגמר בטיפול בחומר וכך הגיעו לעולם שלם ולא צפוי.

בגלריה רו ארט יוצרת אסתר שניידר מקדש לציור; נטעלי שלוסר מציגה בגלריה דביר אובייקטים חידתיים בעלי מקור מפתיע; במעבדה טווה אופירה שפיץ היסטוריה אישית וחברתית בחוט אדום. ובהמלצת הלוקאלז שלנו ציור שקופץ בין זמנים והקשרים בלונדון.

שני ורנר וצוות Talking Art

NASIM HANTEHZADEH

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

'נושאת כלים', תערוכת יחיד של אסתר שניידר. אוצרת: מאיה במברגר

הציירת המוצלחת אסתר שניידר משלבת בעבודתה אלמנטים של מיסטיקה יהודית יחד עם ציור הנשען על ההיסטוריה של האמנות. במבט בציורים של שניידר לא ברור בדיוק האם הם התחילו מביטוי אישי אינטואיטיבי והגיעו למחוזות ארכיטיפיים ומיתולוגיים ואולי בדיוק להפך – הדימויים יצאו מתוך מיתולוגיה, פולקלור והיסטוריה ודרך ידה של האמנית התערבבו בשפתה האישית והמיוחדת. הציורים של שניידר הם גם אף פעם לא "רק ציור", היא משלבת בהם אלמנטים רקומים ושזורים כדי ליצור אובייקטים חידתיים. דוגמה טובה לכך ממוקמת במרכז התערוכה: במה או מזבח ממנה ניתן לצפות בציורים ולהכנס לתוך הטקס הדתי-אמנותי שהאמנית מבקשת להעביר אותנו. התערוכה כולה עוסקת בדמותה של אישה שספק מביטה במעשה הבריאה בפליאה מבחוץ וספק מתערבבת בתוכו נראה גם שזוהי העמדה שמתוכה יוצאת יצירתה של שניידר בכללותה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 20:00, גלריה רו-ארט, רחוב המרץ 3, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'יקיצת הממלכה', תערוכת יחיד של נטעלי שלוסר

יש יצירות אמנות שהדרך אליהן ישירה וקצרה – דימוי מושך את העין, מכחול עם צבע, קנווס מתוח וציור היוצא מתוך פרשנותו של האמן. אלה עבודות בהן ניתן לראות נתיב ברור בין השראה ליצירה – זה לא המקרה בעבודות המוצגות בתערוכתה של נטעלי שלוסר בגלריה דביר. המבקר בתערוכה יפגוש אובייקטים מיסתוריים עשויים ברונזה המזכירים צלמיות אלים או מסכות עתיקות. אך למעשה מדובר במשהו אחר ועכשווי הרבה יותר. במהלך ביקוריה במדבר, צילמה האמנית סלעים ואבנים ועשתה מניפולציות דיגיטליות שונות על הדימויים כמו הכפלה ויצירת תמונת מראה. את הדימויים החדשים שנוצרו תרגמה לקבצים דיגיטליים אותם הדפיסה במדפסת תלת מימד והם בתורם נוצקו בברונזה. כך, בדרך הארוכה נוצרו אובייקטים שנראים כמו אלי מדבר עתיקים ואולי זו ההוכחה שדווקא הנתיב המפותל מוביל לאיזו אמת שהיתה מתפספסת בכל דרך אחרת.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 18:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, קומה 3 (קוד בכניסה 02772), תל אביב

'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד של אופירה שפיץ. אוצר: שרון תובל

דרום תל אביב הוא מרחב מגוון מאוד, במרחק קצר זה מזה ניתן למצוא מתפרה וגלריה לאמנות וגם מוסכים, מסעדות ומשרדים. המיצב שבונה אופירה שפיץ בחללים של המעבדה ובית האופנה קדם ששון ברחוב הרצל מבקש לחבר בין המרחבים השונים האלה ובין החוץ והרחוב לפנים. שפיץ עושה שימוש בחוטים אדומים שנמתחים בין חלל המעבדה לחלל האופנה וממלאים גם אותם וכך יוצרים שיבוש וערעור של צורתו של המרחב העירוני וכל אחד משני המרחבים האלה ביחד ולחוד. השימוש בחוט מתייחס להיסטוריה המשפחתית של האמנית שסבתה היתה תופרת של אופנה עילית – וגם להיסטוריה של התעשייה הזו כולה שעברה מעשייה ידנית לתפירה תעשייתית ואז חזרה לעבודת היד האמנותית על ידי יוצרים שביקשו להשיב את הנגיעה האישית. כך טווה שפיץ סיפור שהוא חברתי ופוליטי ובאותה עת אישי ואינטימי.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 22.12, 19:30, בשני חללים: המעבדה, הרצל 119 ובית קדם ששון, הרצל 144, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Ray of Light', תערוכת יחיד של Nasim Hantehzadeh

האמן האיראני-אמריקאי נאסים האנטחזאדה עובד במגוון של מדיומים וחומרים ויוצר עבודות תוססות ומרתקות המרמזות על מגוון הקשרים, כולל ציורי מערות, אמנות ילידית ממקסיקו ושטיחים פרסיים עתיקים. העבודה של האנטחזאדה חושפת לעתים קרובות עניין מיוחד באמנות ובחפצי אמנות של תרבויות קדם איסלאמיות ואחרות, בהן היתה קיימת גישה פלואידית ומכילה יותר למגדר ומיניות.

ומעבר להכל העבודות של האנטחזאדה יפות ומלאות רגש ונראות כמו יצירות שמעבר לזמן ולמקום הנוכחיים.

התערוכה מוצגת עד 7.1.23 בגלריה Pippy Houldsworth

בכתובת Pippy Houldsworth Gallery, 6 Heddon Street, London

שעות פתיחה: שלישי-שישי: 10:00-18:00.

שבת: 11:00-18:00.

ראשון ושני: סגור.

פרטים נוספים באתר התערוכה

אופירה שפיץ, מתוך, 'מפסלת עיני חיה', תערוכת יחיד במעבדה, תל אביב. צילום יובל חי

ארץ, ארץ, ארץ. המלצות הסופ"ש 15-17.12

כולנו מתנהלים ביום יום שלנו על האדמה, לא תמיד חושבים על מה שנמצא מתחת לרגלינו בזמן שאנחנו אצים רצים בעמל יומנו. כמו בכל דבר שלוקחים כמובן מאליו, שווה לפעמים לקחת רגע לגרד מעט מתחת לפני השטח כדי לנסות לגלות אמיתות שאינן חשופות בשגרה. תערוכות השבוע מעמיקות אל תוך האדמה ויוצרות זוויות מבט חדשות על השגרתי כביכול.

בגלריה 4 מציגה האמנית הצעירה שני אביבי תערוכה העוסקת בנושא תמים למראה אך למעשה נפיץ וטעון; במוזיאון פתח תקוה נפתחות לא פחות משמונה תערוכות יחיד העוסקות בהיבטים שונים של הזמן והמקום הנוכחי; בגלריה בגליל ניגשות פאולה עליון ונטלי קוסקי אל הדימוי המקומי כל כך של הצבר דווקא במבט מן החוץ. וגם אנחנו מציעים מבט שהוא גם מבפנים וגם מבחוץ על סצינות האמנות של ערי האמנות הגדולות באירופה עם סיורי הלוקאלז שלנו בחג המולד והשנה האזרחית החדשה.

שיהיה סוף שבוע נעים ומקורקע
שני ורנר וצוות Talking Art

שני אביבי, מתוך תערוכה בגלריה 4, תל אביב

'עצים מתחזים ליער: חלק א', תערוכת יחיד של שני אביבי. אוצרת: אורית מור

החורשות והיערות הישראליים הם מקור גאווה ויעד פופולארי לטיולי משפחות. כולנו בילינו על שולחנות הפיקניק בחניונים והשתתפנו באירועי נטיעות בט"ו בשבט. אך האם מתחת לכל הירוק הזה מסתתרת מציאות מורכבת? בתערוכת היחיד הראשונה שלה ניגשת האמנית הצעירה שני אביבי לטפל בנושא נפיץ במיוחד – השימוש שעשתה המדינה הצעירה בנטיעות וייעור כדי להסתיר את שרידיה של מלחמת העצמאות ואת הכפרים שננטשו. אביבי יצאה למסע מחקרי בין ארכיונים ויערות וחשפה אמיתות שגם אם אינן תמיד נוחות, הן מאירות עוד נדבך מחיינו במקום הזה. את שני אנחנו מכירים עוד מימיה כסטודנטית בביקורי סטודיו שערכנו אצלה וכבר אז התרשמנו מאמנית שכבר יש לה חזון אמנותי ונכונות להגשים אותו. בשיחותנו איתה זיהינו פוטנציאל רב שסיקרן אותנו, התערוכה הנוכחית שהיא תערוכת פרס לבוגרת מצטיינת – מעידה שאנחנו לא היחידים שזיהינו את אותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.12, 19:00, גלריה 4, רחוב פלורנטין 6, תל אביב. אירוע פייסבוק

'אזורי מחיה' מחזור תערוכות חדש במוזיאון פתח תקווה. אוצרוּת: ד"ר אירנה גורדון,  דניאל צדקה-כהן ואייג'יי וויסבארד

מחזור תערוכות מוזיאלי שמוקדש כולו לנושא-על אחד מאפשר התעמקות שכנראה לא היתה מתאפשרת בתערוכה אחת – מקיפה ככל שתהיה. ריבוי הקולות מאפשר להביט על הנושא ממגוון רחב של זוויות ומרחיב את נקודת המבט שלנו כצופים. השבוע יפתחו במוזיאון פתח תקווה לא פחות משמונה תערוכות יחיד בו זמנית, כאשר כולן מציעות פרשנויות שונות לזמן והמרחב הנוכחיים, עם ההצפה החושית, תחושת העודפות שלו והחשש מהעתיד הלא ידוע. פיטר יעקב מלץ לוקח שאלות בנאליות ממנוע החיפוש של גוגל ומחזיר אותן לקנה מידה אנושי באמצעות הפעולה הרישומית. תומר ספיר מציג מיצב קולנועי מרשים ואפוקליפטי הנוגע בחוסר יכולתה של האנושות להתמודד עם האיום האקלימי המונח לפתחה. דינה גולדשטיין עושה שימוש באמצעים פשוטים לכאורה כמו קולאז' ומשחקי תאורה כדי ליצור עולמות פנטסטיים ומוזרים. עוד נפתחות תערוכות של אלכסנדרה צוקרמן, מאיה כהן לוי, עמי רביב, אלירן דהן ותערוכת מחווה לאנימטור גיל אלקבץ. שווה להגיע.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.12, 20:00, מוזיאון פתח תקווה, ארלוזורוב 30, פתח תקווה.  פרטים נוספים באתר המוזיאון

'ארץ / מולדת', תערוכה זוגית של פאולה עליון ונטלי קוסקי. אוצרת: הגר רבן

הצבר הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של החיים בארץ הזו. במהלך השנים אימץ לעצמו הישראלי השורשי את הכינו "צבר" כדי להעיד על עצמו כמחוספס וקוצני מבחוץ אך רך ועדין מבפנים. גם אמנים פלסטינים וערבים משתמשים בדימוי הצבר כסמל זהותי שבא לידי ביטוי גם בצמחים עצמם הגדלים בגבולות בין חלקות חקלאיות בכפרים. דימוי הצבר משמש תמיד כסמל לשורשיות ומקומיות, אך מה יחסם של מהגרים לדימוי הזה? האמניות פאולה עליון ונטלי קוסקי ניגשות לדימוי הטעון של הצבר דרך חוויית החיים שלהן כמהגרות – אל השורשיות שלו הן מגיעות ממקום תלוש, אל המקומיות שלו הן מגיעות דווקא מבחוץ. נראה שהאמניות לא מנסות בהכרח לנכס לעצמן את הצבר אלא דווקא לנסות לפרק, לטשטש ולעדן אותו מעט. את הערכים שהוא מייצג כמו העמקת שורשים והצמדות עקשנית לטריטוריה הן מבקשות אולי להחליף בגישה נזילה ומאפשרת יותר, כזו שתאפשר מקום למגוון רחב של תפיסות חיים.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 14.12, 18:00, גלריה בגליל, בניין קיי, ביה”ס לניהול ע”ש סר הארי סולומון, המכללה האקדמית גליל מערבי, עכו.  אירוע פייסבוק

סיורי כריסמס וסוף השנה באירופה
בתקופה הקסומה ביותר לבקר באירופה אנחנו יוצאים לסיורים במרכזי האמנות החשובים של היבשת.

לכבוד החורף והחגים תפרנו לכם כמה וכמה סיורי אמנות רחוב וגלריות בפריז, לונדון וברלין.

לצד השווקים המיוחדים והיין החם, אנחנו מזמינים אתכם לבוא לדבר אמנות באירופה, בעברית!

פרטים והרשמה בקישור

דינה גולדשטיין, מתוך תערוכה במוזיאון פתח תקווה

שכבות של זמן. המלצות הסופ"ש 8.12

תערוכות השבוע שלנו, עוסקות כולן בקשרים המרובדים בין העבר ההווה והעתיד. מובן מאליו שבחינת העבר היא חשובה ומלמדת, אבל באמנות כמו באמנות – הדברים צריכים להתגלם גם בחומר. האמנים והאמניות שבתערוכות השבוע, לוקחים את חומרי הגלם של העבר – בין אם הם פיזיים או מטפוריים, ומרכיבים אותם לכדי חומר חדש.
בארטפורט מציגים הצמד אפי ואמיר סדרת עבודות העוסקת במתח בין שפה פנימית לחיצונית; בגלריה של סמינר הקיבוצים במגדל שלום מלקטת עדן בנט מתוך שרידיו של עברו המפואר של הבניין; באטליה שמי בקיבוץ כברי שתי תערוכות עוסקות ביחסים בין פסל לגוף ובין אז לעכשיו. ובהמלצות הלוקאלז שלנו, מבט עדכני על מיתוס מכונן במוזיאון להיסטוריה יהודית בפריז.

שני ורנר וצוות Talking Art

אורי דובדבני, מתוך תערוכת יחיד באטליה שמי, קיבוץ כברי

'צבא של מאה שרירים', תערוכת יחיד לאפי ואמיר. אוצרת: ורדית גרוס
צמד האמנים אפי ואמיר חי ופועל באירופה בשנים האחרונות. רבות מהעבודות שלהם עוסקות בשאלות של מקום, שייכות וזרות. תערוכתם החדשה של הצמד עוסקת בקהילות שנבנות ומתאחדות סביב הדרך שבה משתמשים בשפה, עוד לפני ששואלים מה אומרים בשפה הזו. דוגמא ידועה מהתרבות היהודית הוא הסיפור המקראי על המלחמה בין בני גלעד לשבט אפרים והשימוש במילה "שיבולת" ודרך הגייתה על מנת לזהות בין הצדדים – זיהוי שהיו לו השלכות לחיים ולמוות. גם היום אנחנו רואים דוגמאות לכך, חלקן הרות גורל וחלקן אנקדוטליות יותר, אבל כולן מעידות על כוחה של השפה כמחוללת תרבות.  בעצם יש כאן שאלה על ההבדל בין הדרך שבה אנחנו שומעים את עצמנו לבין הדרך בה העולם שומע אותנו. התערוכה מורכבת משבע עבודות וידאו ומגיעה בעקבות השתתפותו של הצמד ברזידנסי הבינלאומי של ארטפורט.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.12, 20:00, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב. אירוע פייסבוק

'פיל בקוף מחט', תערוכת יחיד של עדן בנט, אוצרת: דרורית גור אריה
מגדל שלום, או כמו שהותיקים יותר שבנינו עוד זוכרים אותו בשמו "כלבו שלום" הוא מקום מיתולוגי כמעט באותה מידה, אם לא יותר, מאשר ממשי. מה שהיה לזמן מה הבניין הגבוה ביותר באסיה כולה (!), הכיל בין קירותיו מוזיאון שעווה, פארק שעשועים וכמובן חנות כלבו אגדית – כל אלה היו סמלים של קדמה נוצצת בישראל של שנות השבעים והשמונים. היום כמובן הועם מאוד זוהרו של הבניין והוא שקע לתוך אפרוריות של משרדים, קופת חולים וסניף דואר מאובק. אל תוך הגלריה של סמינר הקיבוצים שממוקמת בבניין מגיעה האמנית עדן בנט – לא בדיוק להשיב עטרה ליושנה, אלא יותר לחטט ב"תל הארכיאולוגי" שהוא המגדל ולשלוף ממנו ממצאים. עדן בנט היא מה שאפשר לכנות "אמנית-לקטית". היא משוטטת במרחב המקומי ומבודדת אובייקטים, חיבורים ושילובי חומרים שיכולים לקרות רק במקום כאוטי ולא מתוכנן כמו ישראל. השילוב בין העין שלה לפרטים ובין אופיו הייחודי של המקום יוצרים מיצב יחודי וחדש פעמי שצריך לחוות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.12, 19:30, גלריה אחד העם 9, רחוב השחר 5, תל אביב

תערוכות חדשות באטליה שמי. אוצרת: סמדר שינדלר

זה לא סוד שאנחנו אוהבים את אטליה שמי שבקיבוץ כברי. קודם כל האטליה יושב באחד המקומות היפים בארץ ולכן מהווה עצירה משמחת במיוחד בכל טיול צפוני, או אפילו יעד לעליה מיוחדת לרגל. שנית מתקיים כאן השילוב האהוב עלינו כל כך בין חיבור עמוק להיסטוריה של האמנות המקומית לבין הכאן והעכשיו שלה. כעת נפתחות במקום שתי תערוכות של אמנים צעירים יחסית הפועלים בדרכים שממשיכות את אופיו של המקום אך גם לוקחות אותו למחוזות חדשים. אורי דובדבני הוא אמן הפועל על הציר שבין פיסול לתנועה ומופע, עבודותיו משרטטות פעמים רבות את הגבולות והחיבורים בין גופו שלו לאובייקט הפיסולי. גם בתערוכה הנוכחית הפוקוס נע בין החומר לגוף ובחזרה. עבודותיהן של קרולינה להן ורחל לויאן שואלות שאלות לגבי עצם מהותו של המעשה הפיסולי. באופן מעניין הן עושות זאת באמצעות וירטואוזיות טכנית ויצירת פסלים שהם מרהיבים ומרשימים באותה מידה שהם עדינים וצנועים.

אירוע פתיחה: שבת 10.12, 12:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי. אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

המוזיאון להיסטוריה ואמנות יהודית הוא אולי לא השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על סיור גלריות פריזאי, אבל בפריז כמו בפריז – משתלם לחפור מתחת לפני השטח.

במוזיאון המכובד והבאמת מרגש הזה, שבו מוצגות גם כמה יצירות מופת של כמה מהאמנים הגדולין שעברו בעיר הזו והיו במקרה או שלא במקרה יהודים, מוצגת כעת תערוכה של הבמאית הישראלית-פריזאית מילי פרצ'ר. פרצ'ר עושה שימוש בגרפיקה ממוחשבת ובאסטתיקה שמזכירה משחק מחשב מתוחכם. באמצעות מיצב שאפתני שכולל כמה מסכים גדולי מימדים היא מספרת מחדש את סיפור תיבת נח התנכי. בידיה של פרצ'ר הופך הסיפור לאישי ומעט מוזר והחוויה היא לא בדיוק מה שמצפים כשנכנסים למוזיאון היסטורי.

התערוכה מוצגת עד 7.5.23

בכתובת Musée d’Art et d’Histoire du Judaïsme, Hôtel de Saint-Aignan, 71, rue du Temple, 75003 Paris

שעות פעילות: שלישי, רביעי, חמישי ושישי: 11:00-18:00, שבת וראשון: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

עדן בנט, מתוך תערוכת יחיד בגלריה של סמינר הקיבוצים, תל אביב

מה לראות בביאנלה לרישום בירושלים

אם יסלחו לנו על הסטריאוטיפ, הביאנלה לרישום היא אירוע אמנות ירושלמי מאוד. לקחת מדיום ותיק ובעל מוניטין מיושן ורציני, לעדכן אותו ולטעון בו רלבנטיות עכשווית, כל זאת מבלי לשכוח את המסורת – אין כמו הסצינה הירושלמית כדי לעשות את זה. כמובן שאם אפשר לעשות זאת בחללי אמנות מגוונים ומרשימים בהם נוכחת ההיסטוריה המסוכסכת של העיר המיוחדת הזו – מה טוב. כמו תמיד באירוע הזה, לא מסתפקים בפחם על נייר והפרשנות למונח "רישום" היא רחבה כמעט כמו מספר האמנים המשתתפים.

זוהי הפעם השמינית בה מתרחשת הביאנלה לרישום, ועם הזמן המוטיבציה רק עולה – יותר משבעים אמנים, על פני שישה חללי אמנות שהם מגוונים ושונים מאוד, אבל גם נמצאים כולם במרחק הליכה נוח ולכן אידאלי ליום אמנות ירושלמי מהנה ומרתק.

אנחנו כאן כדי לעשות קצת סדר ולשים את הזרקור על הדברים שעניינו אותנו במיוחד, אך כמו תמיד אנחנו מעודדים אתכם להיכנס לאתר הביאנלה ולבחור בעצמכם מתוך ההיצע העשיר.

כל התערוכות פתוחות ומוצגות עד 25.2.2023

שיהיה סוף שבוע נעים וחמים,
שני ורנר וצוות Talking Art

אבי סבח ומיכל סופיה טוביאס, מתוך תערוכה בבית האמנים, ירושלים. צילום: אלעד שריג

'יותר מאחד', תערוכה קבוצתית בבית האמנים ירושלים. אוצרת: אירית הדר

התערוכה המרכזית של הביאנלה נושאת את שמה 'יותר מאחד' שמתייחס לנושא שנבחר לה השנה – רישומים שאינם עומדים בפני עצמם, אלא הם חלק מסדרה או מקבץ. הפעם חיפשה אירית הדר – האוצרת הראשית של הביאנלה, לא את המופעים היחידאיים של הברקה רישומית, אלא את המהלך הכולל, את הסיפור ואת האבולוציה של הרישום. כמובן שמדיום הרישום, כמדיום מהיר יחסית, הוא אידאלי לסוג כזה של חשיבה סדרתית ולכן ניתן למצוא כאן כמה מקבצי עבודות אפקטיביים ונוגעים ללב. למשל עבודתם המשותפת של מיכל סופיה טוביאס ואבי סבח שמשלבת בין רישומים של שניהם לבין מערכי גרמי השמיים המחוררים בקיר שהם חלק מהפרקטיקה האמנותית של טוביאס; או סדרת הרישומים הצבעוניים של דוד דובשני שנוצרו בהשראת הדפסים אירופאים מהמאה ה 17 של מלחמות דת וכיבוש אמריקה. נקודת פתיחה חזקה לביאנלה.
רשימת האמנים המלאה ועוד מידע באתר

בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים, שעות פתיחה: שני-חמישי 10:00-18:00; שבת 11:00-14:00, ראשון ושישי סגור

'חושך זה וזה', תערוכה קבוצתית בגלריית המפעל. אוצר: מידד אליהו

אם קישרנו בין רישום לבין הפחם השחור, הרי שאפלה אינה זרה לעוסקים ברישום. נוכל גם להיות מעט פילוסופיים ואפילו פואטיים, ולומר שנקודת ההתחלה של הרישום היא האפלה. זוהי גם נקודת המוצא ממנה יצר מידד אליהו את התערוכה בגלריה המפעל. התערוכה שאצר אליהו נוגעת לרגע טראומתי בתולדות הבניין עצמו בו מתרחשת התערוכה – הרגע בו ננטש מיושביו בעקבות המלחמה ב1948. נקודת הפתיחה הזו ממלאת את חלל הגלריה שהיה פעם בית מגורים, ברוחות העבר בדמות דיוקנאות מלחמה, סצינות הרס ובניה ומסכות גרוטסקיות. בירושלים, ובישראל בכלל, איפה שתחפור קצת תגלה את שייריו של עבר סבוך שאת משקעיו אנו חווים עד ימינו אנו. התערוכה הזו מבקשת מאיתנו להישיר מבט אל האפלה ואלי כך למצוא את הדרך אל האור.
בהשתתפות: אורית אדר בכר, רעיה ברוקנטל, אילנה חמאוי, מיכל לזרוביץ, נטע ליבר שפר, ראובן קופרמן

גלריה המפעל, רחוב המערביים 3, ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 11:00-00:00, שישי 10:00-16:00, שבת סגור

‘ליל חלום', תערוכה קבוצתית בגלריה ברבור. אוצרוּת: אברהם קריצמן ורעות ישעיהו

אפלה אחרת היא זו של הלילה והשינה שמגיעה איתו. החלום הוא המקור הראשון והזמין ביותר לדימויים פנטסטיים ומשונים בחיי היומיום שלנו ותנועות אמנות רבות (כמו הדאדא והסוריאליזם למשל) העלו על נס את החלום כמקור אותנטי של חיבור אל התת מודע ואל הווייתו האמיתית של האדם ללא הגבולות של החיים הערים. כמובן שגם הפסיכולוגיה המודרנית מבית מדרשו של פרויד יוצאת מנקודת הנחה כי הדימויים שנגלים אלינו בחלום הם בעלי משמעות סימבולית שמתוך הניתוח שלהם ניתן להגיע לפריצות דרך נפשיות. מתוך הטשטוש שבין הממשי לחלומי יוצאים הדימויים שבתערוכה הזו. כמו בחלום, העולם שנגלה בהם הוא מוכר – אבל אחר, ומאוד מפתה לנסות לחלץ ממנו משמעויות עמוקות. אך לפני שצוללים לניתוחים כאלה ואחרים, אפשר גם פשוט לתת לו לסחוף אותנו ולראות לאן נגיע.

בהשתתפות: טמיר חן, רון חן, טליה ישראלי, גבריאלה קליין, רחל רבינוביץ

גלריה ברבור, הסורג 2, ירושלים. שעות פתיחה: שני-חמישי 16:00-20:00, שישי 11:00-14:00, שבת וראשון סגור

'רישום ברצף', תערוכה קבוצתית בסדנת ההדפס. אוצר: אריק קילמניק

הקשר בין רישום להדפס הוא מובהק וארוך שנים. למעשה ניתן לומר שמטרתו הראשונה של ההדפס היא להפוך את הרישום מאירוע יחיד חד פעמי, לאובייקט שניתן לשכפל ולהפיץ. לעתים קרובות, לעין הבלתי מיומנת ניתן להתבלבל בין רישום ישיר לבין תוצריו של מכבש הדפוס. אם כבר הגדרנו את הביאנלה לרישום כאירוע ירושלמי מאוד, הרי שסדנת ההדפס היא מוסד ירושלמי מובהק. בית אבן מרשים השוכן בצומת שבין מזרח העיר הערבית, מאה שערים החרדית ומערב העיר. בתוך כתליה העבים של הסדנא עוסקים אנשי מקצוע מיומנים בטכניקות שחלקן בנות מאות שנים ומתוך המסורת והוירטואוזיות הטכנית מקפידים שלא ליפול לתוך מלכודות של נוסטלגיה מתקתקה ולא שוכחים לחבר את העשייה להוויה העדכנית והרוטטת של הזמן והמקום בהם הם פועלים. בנוסף לסדנאות המאובזרות, התחדשו כאן בחללי תצוגה מוקפדים ונעימים והתערוכה המוצגת כעת מוקדשת לנושא שגם הוא משותף להדפס ולנושא הביאנלה – סדרתיות ורצף.
מידע נוסף באתר

בהשתתפות: דיויד אייזקס, יעל בוברמן־אטאס, מיה בלוך, מיכל בקי, אפרת גל־נור, רותי דה פריס, נועה הגלעדי, יונתן הירשפלד, מיכאל רורברגר, עתליה שחר

סדנת ההדפס ירושלים, רחוב שבטי ישראל 38 (פינת הנביאים), ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 15:00-08:00, בימי שישי בתיאום מראש, שבת סגור

נועה הגלעדי, מתוך התערוכה בסדנת ההדפס

נועה הגלעדי, מתוך התערוכה בסדנת ההדפס