ארכיון תגיות: אנה ים

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. המלצות הסופ"ש 26-28.10

אחרי שבועיים של הלם, עולם האמנות מתחיל לאט לאט להרים שוב את הראש. אמנם כולנו מבינים שדברים כנראה לא יחזרו להיות בדיוק כפי שהיו, בודאי לא כל כך מהר. אבל לרגע הזה ועם ההבנה והאמונה בחשיבות של אמנות, חלק מהגלריות והמוזיאונים מתחילים להיפתח מחדש. אמנות בשעה הקשה הזו יכולה להיות הרבה דברים – היא יכולה להוות נחמה, לתת רגע של אסקפיזם אבל גם לתת מראה, לפעמים לא פשוטה, שתאפשר לעבד את מה שקרה. בכל מקרה, גם כשהתותחים רועמים, אסור למוזות לשתוק וחייבים להמשיך לנגן.

שיהיה סוף שבוע של שקט ונחמה,
שני ורנר וצוות Talking Art

סשה סרבר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גורדון, תל אביב

"בית" תערוכת יחיד של סשה סרבר

סשה סרבר הוא פסל וירטואוזי שמשתמש ביכולות הטכניות המפעימות שלו כדי ליצור מחדש אובייקטים של תרבות פופולרית אבל "עם טוויסט" מיוחד ולעתים קרובות אפל שמשנה את המשמעות שלהם. מרשימה במיוחד היכולת של סרבר לתת לפסלים שלו את התחושה שהם עשויים מאבן, עץ ומתכת בעוד שלמעשה הם נוצרו מפלסטיק, קלקר וחומרים דומים אחרים. גם בימים כתיקונם העבודות של סשה סרבר יכולות לצמרר ולהטריד – הוא כבר יצר בעבר אחוזות קבר מזויפות להוריו בחלל הגלריה ועובד שנים רבות עם דימוי של פינוקיו לא ילדותי ולא תמים – אבל התערוכה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה גורדון בתל אביב עוכרת שלווה באופן אקטואלי ומצמרר במיוחד. המיצב "בית" מדמה שיירים שרופים ומפוחמים של בית בתוכו ניתן למצוא עדויות לחיים שהיו ואינם כמו סוס עץ שרוף או שוב אותו פינוקיו לא בדיוק ילדותי. כשמראות כאלה ניבטים אלינו מיישובי העוטף במסכים, התערוכה של סרבר הופכת לאקטואלית ורלבנטית מתמיד. קחו בחשבון שזה עשוי להיות קשה לעיכול.

גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'האם ייתכנו הדברים?', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אתי שוורץ

אין ספק, דברים פשוטים מקבלים משמעות חדשה וכואבת בתקופה זו, גם שמות של תערוכות. המשפט "האם יתכנו הדברים?" שנותן לתערוכה בגלריה באצטדיון טדי את שמה, מהדהד את השאלה שאנו שואלים את עצמנו שוב ושוב בתדהמה אל מול זרם החדשות והעדכונים המחרידים של התקופה. התערוכה, שנפתחת מחדש אחרי הפסקה לרגל המצב, מציגה צילום שמביט על הגבול הדק שבין האישי לפוליטי והציבורי ועל הצורך לתעד אותם. משפט תמים לכאורה מתוך טקסט התערוכה כמו "החיבור בין העבודות קושר את המקומי אל שבריריותם של החיים. המאבק על גבולות, המשתנה שוב ושוב מאז הקמת המדינה, עובר מגבולות הארץ החיצוניים לתוך העורף האזרחי." מקבל גם הוא משמעות חדשה וכואבת לאחר אירועי השבועות האחרונים. מה שבטוח הוא שהצורך לתעד את הנעשה סביבנו ולחבר בין האישי לציבורי הפך רק לדחוף יותר.

בהשתתפות:  שירה אבולעפיה, רלי אברהמי, גסטון צבי איצקוביץ, מתי אלמליח, תומר אפלבאום, עודד בלילטי, סופי ברזון מקאי, טליה הופמן, פבל וולברג, קרן זלץ, אנה ים, פראנס לבה נדב, אלכס ליבק, סג׳א קוטינה, מיקי קרצמן, אלדד רפאלי, אתי שוורץ.

הגלריה החדשה של סדנאות האמנים בטדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

תערוכות במוזיאון וילפריד

גם התערוכות במוזיאון וילפריד נפתחות מחדש לקהל הרחב ונותנות יעד מוצלח לטיול התאווררות ואסקפיזם. כמו תמיד במוזיאון המוצלח הזה, התערוכות משלבות בין יחס יחודי לטבע, מבט מפתיע על קראפט, חשיפה של תרבות מזרח אסיה ושילוב שלה בנעשה כאן ועכשיו. האובייקטים הקרמיים שיוצר אודי צ'רקה משלבים בין חימר שחור וגס שנראה כמו בולע פורצלן לבן ועדין ומתכתבים עם האובייקטים האסייתיים מאוספי המוזיאון. אורית ליבנה עושה שימוש בתהליך עבודה ארוך וסיזיפי של הספגת נייר בדיו באמצעות צמר גפן במהלך מדיטטיבי שיכול להמשך גם שנה שלמה ובסופו נוצרים פרחים שחורים מרהיבים. ותערוכה נוספת משלבת בין מגילות יפניות עתיקות לבין עבודתו של צלם יפני עכשווי. השילוב הזה בין טבע מרגיע לארצות רחוקות הוא בדיוק מה שצריך בשביל מנת אסקפיזם בריאה שתאפשר לנו לעבור עוד שבוע.

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת מזרח אסיה, קיבוץ הזורע
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'Shape the Beauty', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דרורית גור אריה

זו לא המלצת הלוקאלז כי אין לנו שם מדריכים ואפילו אי אפשר להמליץ להגיע לשם בגלל המצב הבטחוני ועדיין זה סיפור מעורר השראה על כוחה של האמנות שלא יכולנו לוותר עליו.
בשבוע הבא תפתח הביאנלה העשירית של איסטנבול. האוצרת המוערכת דרורית גור אריה הוזמנה להציג בה תערוכה אליה צירפה את שחר מרקוס ונאזקת אקיצ'י, רן סלווין ולי ינור. כל הקלפים נטרפו עם מאורעות ה-7.10 שאיתם הגיעה גם אזהרת מסע חמורה לאיסטנבול. אל מול מצב שנראה על פניו בלתי אפשרי, בחרה גור אריה בקולה של האמנות. כשהאוצרת  והאמנים לא יכולים להגיע להקים את התערוכה, ישלחו עבודות הוידאו בצורה דיגיטלית יחד עם הוראות הצבה מדויקות, אותן יבצעו אנשי הביאנלה עצמם שיקימו את התערוכה בהעדר הצוות הישראלי. כך יגיע קולה של האמנות הישראלית גם לאיסטנבול, דווקא עכשיו. המסר ברור – קולה של האמנות הישראלית לא יושתק והיא תמשיך ליצור גשרים גם בימים בהם הדבר נראה בלתי אפשרי. ישר כח!

אורית ליבנה, מתוך תערוכה במוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע

ציור, צילום, קולאז'. המלצות הסופ"ש 23-25.2.23

ציור הוא אמנות עמלנית המצריכה מגע של היד האנושית במצע הציורי ויצירה של קומפוזיציות ודימויים יש מאין. לעומת הציור ניצב הצילום, אשר בלחיצת כפתור (או אפילו רק בנבירה בארכיונים קיימים) יוצר את התמונה ברגע אחד. ביניהם אנחנו מוצאים את הקולאז', אשר לוקח דימויים מן המוכן ומפרק אותם ידנית או דיגיטלית לכדי עבודה חדשה. תערוכות השבוע צועדות בין שלושת המדיומים האלה ויוצרות ביניהם חיבורים חדשים.
בגלריה עינגע עבודות עמלניות ומלאות יופי של מאשה זוסמן; בגלריה החדשה בבית הספר שנקר תערוכת יחיד של הצלמת המוערכת אנה ים; בגלריה פי8 תערוכת קולאז'ים שמצטרפת לתחיית המדיום הותיק הזה.
ובהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכת הדפסים של אנדי וורהול בלונדון.

שיהיה סוף שבוע מקסים,

שני ורנר וצוות Talking Art

יון שביט, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה פי8

׳לראות דשא צומח׳, תערוכת יחיד של מאשה זוסמן

מאשה זוסמן היא אמנית יוצאת דופן בנוף של אמנות עכשווית בארץ ובכלל – בזמן שאמנים אחרים מכוונים לאפקט ה-וואו, ומחליפים סגנונות כדי להתאים לדעת הקהל – יש משהו כמעט נזירי באופן שבו זוסמן יוצרת את עבודותיה. במשך שעות של עבודה עמלנית וקפדנית היא מכסה משטחי עץ גדולי מימדים ברישומי עט כדורי עדינים. ההתמדה לאורח השנים הפכו אותה למאסטרית של ממש בכלים שלה והיא מצליחה להוציא מהחומרים הפשוטים האלה יצירות בעלות עומק ולטעון אותן ברגש ויופי.  אולי זה קשור לעובדה שלפני שהפכה לאמנית הספיקה זוסמן לעשות דוקטורט בפיזיקה ונשאר בה הצורך להעדיף מחקר ארוך וקפדני על פני קיצורי דרך להישגים בני חלוף. תהיה הסיבה אשר תהיה, אנחנו מלאי הערכה לצורת העבודה הזו ותמיד שמחים לפגוש בעבודותיה ולצלול לתוכן.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.2, 20:00, גלריה עינגע, בר יוחאי 7, תל אביב

'אלקטרה', תערוכת יחיד של אנה ים. אוצרת: נעמה ערד

בשבועות האחרונים אנחנו מבקרים עם התוכנית השנתית שלנו בבית הספר לאמנות שנקר ומתרשמים מהמחויבות לשמור על רלבנטיות ומעורבות בתוך עולם אמנות משתנה. כעת מקבלת התפיסה הזו חיזוק בדמות גלריה חדשה שנפתחה במתחם בית הספר לאחרונה. התערוכה שנפתחת השבוע בגלריה "סמל" היא של אחת הצלמות המוערכות ביותר במקומותינו – אנה ים. הצילומים של ים תמיד עושים שימוש מושכל בין חומרי ארכיון משפחתיים לצילומים עכשוויים כדי להציע מבט חודר אך מלא חמלה ורגישות של מהגרת על המקום שאליו הגיעה והמקום שממנו באה. התערוכה הנוכחית מציגה שילוב שעל פניו נראה תלוש ולא קשור – מחד צילומים של בנייה חדשה במגוון "הפרוייקטים" שצצים בארץ על ימין ועל שמאל ומצד שני מוצגים מולם צילומי "בוק" של נערות משנות התשעים, ביניהן ים עצמה וחברותיה. על פניו שני עולמות שונים לגמרי, ועדיין שניהם מעוררים מחשבה על מקום ובני אדם המבקשים להמציא את עצמם מחדש ומה שהם מרוויחים ומפסידים בדרך לשם.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.2, 20:00, גלריה 'סמל', בתוך בית הספר לאמנות שנקר, ז'בוטינסקי 8, רמת גן.  אירוע פייסבוק

'קאט', תערוכה קבוצתית. אוצר: אבשלום סולימן

מדיום הקולאז' האמנותי חווה פריחה מחודשת בשנים האחרונות. הקולאז' היה אחד ממבשריה של האמנות המודרנית עם כמה מהגדולים ביותר שעשו בו שימוש יצירתי וחדשני. בימים הסוערים של תחילת המאה העשרים שימש הקולאז' ככלי מחאה אמנותי-פוליטי כנגד חוסר צדק חברתי ועריצות. במהלך השנים הועם מעט זוהרו של המדיום הזה והוא נדחק לפינה וקיבל תדמית של טכניקה של ילדים עם מספריים ודבק. אולי אלה הטלטלות הפוליטיות והחברתיות של תחילת המאה ה-21 שגורמות לכך שאנחנו רואים יותר ויותר אמנים ואמניות רציניים חוזרים למדיום הזה, אם בדרך המסורתית של מספריים ודבק או באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות עכשוויות. התערוכה בגלריה פי8 מציגה סוגים שונים של התייחסויות למדיום הקולאז' ומציעה אופני חיבור מפתיעים בעולם שלעתים נדמה שמאיים להתפרק.

בהשתתפות: ליאור גריידי, דקל חברוני, איילת השחר כהן, תיאו מייקל, בועז קדמן, כרמלה וייס, יון שביט
אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.2, 20:00, גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – לונדון

'20 מתחת ל-20', תערוכת הדפסים של אנדי וורהול

מודים שטקסט התערוכה הזו קצת הצחיק אותנו: "הידעת שלמרות שאנדי וורהול הוא מהאמנים החשובים בהיסטוריה ואחד היקרים שבהם, תופתעו לשמוע שאפשר להיות בעלים של וורהול מקורי בפחות מ-20,000 פאונד!" התערוכה הזו אם כן, היא אוסף של 20 עבודות במחיר השווה לכל נפש של "פחות מ-20,000 פאונד". אז גם אם בשבילכם מדובר במכירת חיסול של ממש או שעדיין זה טיפה יקר בשבילכם – מדובר על אסופה מוצלחת של הדפסים שמראים את המגוון האדיר של האמן הגדול הזה.

התערוכה מוצגת עד 25.3 בגלריה Shapero Modern
בכתובת: Shapero Modern, 41-43 Maddox Street, London W1S 2PD
שעות פתיחה: שני עד שישי: 10:00-18:00, שבת: 11:00-17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

אם אתם כבר בלונדון ובמצב רוח לאמנות גדולה – אין מקום טוב יותר לחוות אמנות מודרנית מאשר מוזיאון "טייט מודרן" הלונדוני ואין דרך טובה יותר להכיר את המוזיאון החשוב הזה מאשר בסיור עם הלוקאלז שלנו! הצטרפו לסיורים שלנו באחד המוזיאונים החשובים בעולם. פרטים והרשמה בקישור 

אנה ים, מתוך תערוכת יחיד בגלריה סמל, רמת גן (פרט)

אנה ים, מתוך תערוכת יחיד בגלריה סמל, רמת גן (פרט)

נירה פרג

חוק וסדר. המלצות הסופ"ש 8-10.7

אמנות מתקשרת אצל רבים מאיתנו עם שחרור מוחלט מחוקים ומוסכמות – אותו "חופש יצירתי" מקודש שיש להגן עליו בחירוף נפש כאשר הוא בסכנה. תערוכות השבוע הולכות לכאורה בכיוון הפוך, הן מציגות את תוצריהם של מהלכים אמנותיים שמקורם במערכות של חוקים וכללים שמגיעים מהאמנים והאמניות עצמם. התוצאות מוכיחות ששחרור הוא לא ערך עליון בהכרח והחופש האמיתי יכול להמצא דווקא בתוך המסגרת.

בגלריה ברוורמן הופכת נירה פרג אלמנטים של שליטה וארגון קהל לאובייקטים פיסוליים; במוזיאון בת ים ובבית שלום אש בבת ים תערוכה שאפתנית מחברת בין עזבונו של אמן נשכח לנקודת המבט של אמנים עכשוויים; בגלריה רוזנפלד שי דרור מצביע על התשוקה והדחיה של האדם העכשווי מהטבע; ובפינת הבונוס דן אורמיאן משיק ספר אמן שמציג את תוצריו של "ריטריט" רישום שיצר לעצמו.

מאחלים לכולנו סופ"ש של שחרור,

שני ורנר וצוות Talking Art

יששכר בר ריבק

יששכר בר ריבק, מתוך הסדרה "שטעטל ביתי החרב הוא זיכרון", מוזיאון בת ים

"תוספת שבת", תערוכת יחיד של נירה פרג. אוצר: עמי ברק

גבולות, מחסומים ופוליטיקה נפיצה אינם זרים לעבודתה של נירה פרג. זכורה במיוחד עבודת הוידאו המונומנטלית שלה שעסקה במשטר ההפרדה והחיבור הקפדניים שמאחורי הקלעים של מערת המכפלה בחברון. בעבודה על תערוכתה הנוכחית הגיעו המחסומים לתוך המרחב האינטימי ביותר של האמנית – הסטודיו. הסגרים הכריחו את פרג להשאר בפנים ולהביא את מושאי המחקר שלה אליה. גם להגבלות וחוקים פרג אינה זרה – לעתים קרובות היא יוצרת לעצמה סטים של חוקים שהיא מחוייבת לפעול לפיהם במטרה ליצור את עבודתה. מחסומים, גדרות ניידות, קונוסים זוהרים ואמצעי הגבלה אחרים הפכו בסטודיו של פרג לאלמנטים פיסוליים וקישוטיים, הופשטו ממשמעותם המקורית ונטענו במשמעות חדשה.

בערב הפתיחה בשעה 19:30 יתקיים פרפורמנס בהשתתפות רקדנית.
אירוע פתיחה: יום שישי, 8.7, 18:00-22:00, גלריה ברוורמן, אילת 33 תל אביב
אודות התערוכה באתר הגלריה בקישור

״סערה בכוס תה: יששכר בר ריבק בדיאלוג״, תערוכה קבוצתית. אוצרות: נעמה ערד והילה כהן-שניידרמן

לפעמים הכל תלוי באיך מסתכלים על הדברים. למשל, אוצרת במוזיאון יכולה להסתכל על עזבונו של אמן נשכח שנתרם לאוסף שבאחריותה כמטרד שמפריע לה בעבודת האוצרות "האמיתית", אחרת תראה בכך דווקא הזדמנות למחקר והרחבת הפריזמה האוצרותית. זה בדיוק מה שעשתה אוצרת מוזיאון בת ים הילה כהן-שניידרמן עם אוסף עבודותיו של האמן יששכר בר ריבק שנתרם למוזיאון לפני שנים ועבר לאחרונה עבודת רסטורציה מקיפה. כהן שניידרמן חברה לאמנית נעמה ערד ויחד הן בחרו להציג את עבודותיו של האמן – שנפטר בשנות השמונים ועסק בהוויי השטייטל היהודי, יחד עם עבודותיהם של אמנים ואמניות עכשוויים. המהלך הכפול הזה – של הצגה מחודשת של אמן נשכח יחד עם יצירת הקשר חדש ועכשווי לעבודתו היא מה שהופך מוזיאונים כמו מוזיאון בת ים לחשובים כל כך לשדה האמנות הישראלית.

בהשתתפות: אתי אברג׳יל, יעל אפרתי, ביאנקה אשל גרשוני, עדן בנט, יובל בצלאל, נועה גלזר, מיכל הלפמן, אנה ים, גיא ניסנהויז, שיר מורן, אוהד מרומי, שי לי עוזיאל, רותי דה פריס, גליה פסטרנק, שני פרי-נס, אלכסנדרה צוקרמן, סמואל קראוס, אפרת רובינשטיין, יששכר בר ריבק, מארק שאגאל, נועה שוורץ, אסתר שניידר, פרל שניידר.

אירוע פתיחה: יום חמישי 8.7, 20:00, מוזיאון בת ים לאמנות, סטרומה 6, בת ים ובית שלום אש, ארלוזרוב 50, בת ים

אירוע פייסבוק

"ספארי", תערוכת יחיד של שי דרור. אוצרת: מיה פרנקל טנא

בתקופה האחרונה נראה שכולנו הפכנו לאשפי גינון. תמונות של מרפסות פורחות וסוקולנטים מעניינים מציפות את אינסטגרם, פייסבוק מלא בקבוצות החלפה של ייחורים וזה כבר כמעט לא נחשב סלט בלי לפחות רכיב אחד מהגינה או האדנית הפרטית. אבל בתערוכתו החדשה בגלריה רוזנפלד מצביע שי דרור על מה שהוא רואה כפרדוקס מעניין – ככל שהאדם המודרני משקיע יותר זמן ומשאבים בהפיכת הסביבה הביתית שלו לדומה לטבע, כך הוא בעצם מבקש להתרחק יותר ויותר מהטבע האמיתי. כי מי באמת רוצה לצאת החוצה אל החום והיתושים, כשאפשר לקבל סביבה נשלטת וממוזגת בתוך הבית? דרור מציג דימויים של טבע מאולף לצד פסלים המורכבים משאריות עירוניות שאבד עליהן הכלח ומציג נקודת מבט מעניינת על חיינו היום.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה גם תערוכת יחיד של אורי זמיר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.7, 21:00-19:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס: "ריטריט", השקת ספר אמן ותערוכת פופ-אפ של דן אורמיאן

בניגוד למצופה בימים אלו, "ריטריט" הרישום של דן אורמיאן לא התחיל כתגובה לסגרי הקורונה, אלא הרבה לפני כן כשהחיל על עצמו סדרה של חוקים של מדיום ופורמט עבודה. התוצאה התגלמה בסדרת רישומים מינימליסטיים ופואטיים שמתכתבים עם קליגרפיה יפנית. כעת הוא משיק ספר אמן שמאגד את חלקם ומלווה את ההשקה בתערוכת פופ אפ לערב אחד.
מתי ואיפה: יום שישי, 9.7, 12:30-14:30, סדנאות האמנים בתלפיות, רחוב האומן 26, ירושלים.
שימו לב – התערוכה תעמוד רק בשעות השקת הספר
אירוע פייסבוק
קישור לרכישה מוקדמת של הספר

דן אורמיאן 03

"ריטריט", השקת ספר אמן ותערוכת פופ-אפ של דן אורמיאן, סדנאות האמנים בתלפיות, ירושלים

רותם ריטוב

מבול. המלצות הסופ"ש 5-7.12

אין גשם, הכל מרגיש יבש, מאובק ובציפייה לאיזה שינוי רציני שייסחוף אותנו וירענן הכל. אבל עולם האמנות לא נותן לצחיחות הזו לעצור אותו, ההפך הוא הנכון. הנה מתחיל לו סופ"ש עמוס בכמה תערוכות שפשוט חייבים לראות, וכנראה שזו תהיה הנחמה שלנו בזמן שאנו מחכים לגשם.
בגלריה גורדון מפציצים עם שלוש תערוכות ושתי השקות בלא פחות משלושה לוקיישנים שונים; בקריית ים נפתח הסיבוב הרביעי של פרויקט המוזיאון הנודד "זומו" עם עשרות אמנים ואמניות מעולים; בגלריה אלפרד בוחנת רותם ריטוב מיתוסים יהודיים עתיקים והופכת את חלל הגלריה למרחב טקסי מסתורי ובפינת הבונוס תערוכת המכירה השנתית של עמותת מקום לאמנות בקריית המלאכה.
שיהיה סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

ברוך רפיח

אתגר צילומי, המלצות הסופ"ש 4-6.7

עסקנו כאן לא פעם בעבר באתגרים העומדים בפני הצילום העכשווי והדרכים שהוא מוצא בכדי לצלוח אותם. הרבה מהפתרונות האלה מבקשים להצעיד את הצילום קדימה – צילום דיגיטלי, צילום ללא צלם, ואפילו צילום ללא צילום הן כמה טכניקות שנתקלנו בהן בתערוכות בשנים האחרונות. שתי תערוכות בהמלצות השבוע מבקשות להתמודד עם משברי ההווה והעתיד הצילומי דווקא על ידי ההיסטוריה העשירה שלו. בגלריה אינדי לצילום חושפים משתתפי התערוכה את גליונות הקונטקט שלהם, שריד מימי הצילום בפילם שהוא בחזקת מאחורי הקלעים של המעשה הצילומי; ואילו במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון צוללים עמוק יותר בהיסטוריה ומפגישים צלמים וצלמות עכשוויים עם טכניקה נשכחת מימי ראשית הצילום. בנוסף – ערב פרפורמנס ו-וידאו בחלל האמנות הצעיר "המקרר", סוף שבוע של ספרי אמנית, קולאז'ים וציור עם שלוש אמניות מעולות בבלקונט ושבת של סטודיות פתוחים בקריית המלאכה. קיץ חם!
וגם אצלנו הקיץ לוהט עם מקומות אחרונים בהחלט בקורס הקיץ "סובב תל אביב"
שיהיה בכיף,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

שלוש האמניות שעשו לי את השנה. סיכום 2014

אז 2014 נגמרת ובהשראת פייסבוק וסיכומי השנה שהם הציעו החלטתי לחזור אחורה בזמן ולראות מה עשיתי השנה, או יותר נכון מה ראיתי. אין ספק שזאת הייתה שנה מוצלחת במיוחד. אוסף תערוכות מגוון ועשיר, הרבה אמנים חדשים שזכיתי להכיר, גלריות חדשות שנפתחו ועוד ועוד.
מתוך כל השלל הזה הסתמנו שלוש תערוכות של שלוש אמניות צעירות שעשו השנה קפיצת דרך משמעותית והציגו תערוכות שהקסימו ועניינו אותי במיוחד. מעניין לגלות שכולן עוסקות באופן בו נכתבת, משתמרת ומוצגת היסטוריה, ובתוך כך במיוחד ההיסטוריה הישראלית – על המיתוסים הנטועים בה ועל מפגשה עם האחר.
אלה הן שלוש האמניות שאני לבטח אמשיך לעקוב אחריהן גם בשנה הבאה:

להמשיך לקרוא