ארכיון תגיות: אנט מסאז'ה

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

יום האישה 2022. המלצות הסופ"ש 3-5.3

יום האישה בפתח וזהו כמו תמיד רגע מצד אחד לשמוח על הנצחונות הרבים שהושגו במאבק לשחרור ושוויון לאורך השנים, אבל גם לראות כמה עבודה עוד נשארה לכולנו. כחברה שנוצרה על ידי נשים וכיום מנוהלת ומופעלת בעיקרה ע"י נשים, אנחנו רואות חשיבות עליונה בנתינת מקום וקול לאמניות מקומיות והפניית זרקור ליצירה הנשית המעולה שקורית פה.

במוזיאון תל אביב תערוכה של האמנית הצרפתיה הגדולה אנט מסאז'ה; בבית ליבלינג בוחנת טל אלפרשטיין את פנים הבית; בגלריה לחם ושושנים האמנית זהר אלעזר משלבת בין ישן וחדש; ובפינת הבונוס תערוכה של המלכה האם לואיז בורז'ואה בלונדון.

שיהיה לכולנו יום אישה שמח וקדימה לעבודה!

שני ורנר וצוות Talking Art

זהר אלעזר, מתוך 'איתותי סגולה', תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים

'תשוקה, הפרעה', אנט מסאז'ה. אוצרת אורחת: מרי שק, אוצרת משנה: גלית לנדאו-אפשטיין

אנחנו מתרגשים ממש לקראת פתיחת תערוכתה של האמנית הצרפתית אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב. נדמה שבשנים האחרונות, המוזיאון מתנער לאט לאט מהתדמית המעט ארכאית שדבקה בו בעבר, מציג אמנות בינלאומית עדכנית ופותח הזדמנויות שוות לאמניות נשים. זה נוכח מאוד בתצוגת האוסף הישראלי המחודשת באוצרותה המעולה של דלית מתתיהו וזה כמובן בולט בתערוכות ענק כמו בורז'ואה וקוסאמה.
מסאז'ה היא אחת האמניות הגדולות בצרפת, אשר נחשבת לפורצת דרך בכל הנוגע לאמנות נשית ופמיניסטית. במשך שנים היא עוסקת במיניות ומגדר ומציגה מנעד דימויים פרובוקטיביים, ומעוררי מחשבה. אנו מצפים לראות מה יהיה בתערוכה הנושאת את השם המסקרן  'תשוקה, הפרעה'.

מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'פְּנִים – להיות החלל עצמו', תערוכת יחיד של טל אלפרשטיין. אוצר: ערן איזנהמר

להמלצות בשבוע שעבר קראנו 'מהבית אל האינסוף ובחזרה' – גם בעקבות התקופה הזו שבה הכרנו את הבית טוב טוב מבפנים, וגם כמחווה למקום של נשים אשר במשך שנים נדרשו להשאר בבית, עד שהעזו לצאת לעולם ובנו אימפריות. בתערוכתה החדשה טל אלפרשטיין ממשיכה את העיסוק בפנים הבית ובוחנת את גבולותיו. בתוך ביתה היא יוצרת מעין מודל מתחלף של דירות מסוגים שונים ובוחנת את השפעתן של דירות שונות על הדרך שבה הגוף האנושי פועל, על אופיים של חפצים שונים ואפילו על תחושת הזמן עצמה. עבודות הוידאו שנוצרו בתהליך הן עדינות ופואטיות וגורמות לנו לבחון את הבית בעיניים חדשות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.3, 20:00, בית ליבלינג, רחוב אידלסון 29, תל־אביב.  אירוע פייסבוק

'איתותי סגולה', תערוכת יחיד של זהר אלעזר. אוצר: חגי אולריך

הסצינות הכמו חלומיות בעבודות הוידאו של זהר אלעזר הן תוצאה של שילוב ישן בחדש. באמצעות הטכניקה האופטית העתיקה של 'קמרה אובסקורה' – בה מוקרן החוץ המואר אל תוך חדר אפל ("קמרה אובסקורה" בלטינית) היא הקרינה אל תוך מנהרה חשוכה ונטושה את הנעשה בחוץ וצילמה בוידאו את הדימוי שנוצר על קיר המנהרה. התוצאה היא סדרה של התרחשויות שאולי אינן ברורות עד הסוף לצופה, אך הן משרות אווירה מטרידה ואופוקליפטית משהו, בו בזמן שהן יפות מאוד. אנחנו אוהבים אמניות המשלבות חדש וישן כדי ליצור משהו עכשווי מאוד ומרתק.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.3, 20:00, גלריה לחם ושושנים, רחוב העלייה 45, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים

לואיז בורז'ואה בלונדון

אם מדברים על אמניות חזקות, משמעותיות ומעוררות השראה, אי אפשר שלא להזכיר את המלכה האם, או לפחות אחת מהן – לואיז בורז'ואה. רטרוספקטיבה מקיפה  מוצגת כעת בגלריה הייווארד בלונדון. התערוכה מתמקדת בשני העשורים האחרונים של חייה ופועלה של בורז'ואה, בתקופה זו התמקדה בעיקר בעבודה עם טקסטיל. אם אתם בשכונה אסור לפספס.

התערוכה תוצג עד 15.5, Hayward Gallery, Southbank Centre, Belvedere Rd, לונדון, בריטניה
פרטים וכרטיסים באתר הגלריה

טל אלפרשטיין, מתוך 'פְּנִים – להיות החלל עצמו', תערוכת יחיד בבית ליבלינג. צילום ליאור רובינשטיין