ארכיון תגיות: הילה בן ארי

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

עולים לירושלים – שוב. המלצות הסופ"ש 18-20.8

כמעט כל יום פונים אלינו לקוחות בבקשה שנמליץ להם על דברים מעניינים לראות במקום שבו הם מתכננים לבקר. אם זה ברלין או חיפה, אנחנו תמיד שמחים לעזור מנסיוננו והכרותנו עם הסצינה האמנותית. במיוחד אנחנו אוהבים שזה גורם לנו לפשפש ולחפש דברים מעניינים ולרענן את התמונה שאנחנו מכירים כל כך טוב. השבוע ביקשה מאיתנו קרן המלצות לקראת ביקור בירושלים. כשבדקנו ברשימותינו הבנו פתאום – היי, יש כמה דברים ממש מעניינים שקורים בירושלים השבוע! אז הנה בהשראת קרן וחברותיה גם אנחנו אורזים סוודר ועולים ירושלימה. מוזמנים להצטרף (ולאתגר אותנו בשאלות משלכם).

שיהיה סוף שבוע של תגליות מרעננות,
שני ורנר וצוות Talking Art

ניב תשבי, מתוך 'חזרה פתוחה', תערוכה קבוצתית בגלריה ביתא. במסגרת פסטיבל אאוטליין, ירושלים

פסטיבל אאוטליין השישי

פסטיבל אאוטליין הוא "שבוע האיור הירושלמי" המתקיים זו השנה השישית בעיר. כיאה לירושלים, זהו פסטיבל ששם את הדגש על הקשר שבין האיור למילה הכתובה ולכן אפשר למצוא בו, לצד מאיירים ואנימטורים, גם משוררים, מוזיקאים ומספרי סיפורים. הפסטיבל יתקיים בעיקרו לאורך התוואי של רחוב יפו המחודש והוא יכלול שורה ארוכה של תערוכות ואירועים. כרגיל במקרים כאלה אנחנו ממליצים לבדוק את התוכניה ולברור את התוכן שמעניין אתכם.
תערוכה אחת שתפסה את עינינו היא 'חזרה פתוחה', תערוכה קבוצתית שאוצרת אביטל וכסלר, בהשתתפות איילה לנדאו, יניב שמעוני, ניב תשבי ונעם ונקרט. כל אחד מהשמות האלה לבד הופך תערוכה לשווה ביקור מבחינתנו והשילוב שלהם יחד מסקרן מאוד. גם הרעיון של התערוכה, להפוך את מיצבי האיור לסוג של תפאורה ולארח בה מופעים הוא מסקרן ובעל פוטנציאל מעניין. בקיצור, שווה.

הפסטיבל יתקיים בתאריכים 17-23.8 לאורך רחוב יפו בירושלים. תוכניית הפסטיבל המלאה בקישור 

אירוע פתיחה 'חזרה פתוחה': יום רביעי, 17.8, 20:00, גלריה ביתא, יפו 155, ירושלים
אירוע פייסבוק 'חזרה פתוחה'

'חותך בעץ', תערוכה קבוצתית. אוצר: אריק קילמניק

ברחוב הנביאים, לא רחוק מציר הפסטיבל, ממוקמת סדנת ההדפס הירושלמית המשובחת. התערוכה שנפתחת שם השבוע מוקדשת כולה למדיום ההדפס בחיתוך עץ. הטכניקה העתיקה מצליחה לשמור על רלבנטיות מאז המצאתה לפני מאות שנים וממשיכה לאתגר אמנים ואמניות גם בימינו. גם עולם האמנות "מגלה מחדש" את המדיום הזה בשנים האחרונות עם תערוכות המוקדשות לו בגלריות נחשבות. סדנת ההדפס הירושלמית היא מוסד של ממש בעולם האמנות המקומי שגדולי האמנים בארץ עברו בה ויצרו הדפסים במגוון טכניקות. אוסף ההדפסים של הסדנה הוא מהחשובים והמרשימים בארץ וגם חלל התצוגה שלה עבר רענון ושדרוג. כל זה אומר שתערוכה כאן מציגה חתך מרשים (סליחה, לא יכולנו להתאפק) של השימוש בטכניקת חיתוך העץ לאורך המאה של אמנות ישראלית. הילה בן ארי לצד מירון סימה, ארז ישראלי לצד הדוויג גרוסמן – יש חיבורים שיכולים לקרות רק כאן ואת זה לא כדאי להחמיץ.

בהשתתפות: אברהם אופק, אלכסנדר ווז'יק, אלכס קרמר, אסף-בן מנחם, ארז ישראלי, אנדי ארנוביץ, דב הלר, הילה בן ארי, הדוויג גרוסמן, וניה שאוב, יעקב פינס, משה הופמן, מירון סימה, ענת קינן, פמלה לוי, סוניה אברומוביץ, סימה לוין, רודי להמן, רחל לוין

אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.8, 20:00, סדנת ההדפס ירושלים, רחוב שבטי ישראל 38, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

שתי תערוכות יחיד של מקס אפשטיין ומרטין ויסוק בגלריה המפעל. אוצרוּת: ד"ר אלעד ירון ורעות ישעיהו
בסדר אנחנו לא נתחיל שוב עם הנאום הקבוע שלנו על כמה שאנחנו אוהבים את המפעל. נצא מנקודת הנחה שאתם יודעים שמדובר במרכז תרבות שצמח "מלמטה" מתוך קבוצת האמנים שיצרה אותו וכעת מדובר באימפריה של ממש. כחלק מהתפיסה הקהילתית שלו, מקיים המפעל בתקופה האחרונה תוכנית רזידנסי בשם "פירצה" במסגרתה יכולים אמנים להגיע, להתייעץ, לחדד רעיונות ולעשות שימוש בסדנאות המקצועיות של המקום. עוד דוגמא לדרך בה מרכזי אמנות אלטרנטיביים עושים שימוש במשאבים שברשותם לטובת הקהילה בה הם פועלים. כעת נפתחות שם שתי תערוכות יחיד שהן תוצר של החודש האחרון בו שהו שני האמנים במקום. מקס אפשטיין מפסל בעץ שנפלט אל חופי הארץ ומייצר הקבלה ביניהם לחווית התלישות שבהגירה. מרטין ויסוק מציג תערוכה שהיא שיר אהבה לבטון שהוא מצד אחד עמיד וחזק ומצד שני מועד להתפוררות וכליון. שתי התערוכות יוצאות מתוך החומר הפשוט ומבקשות ליצור אמירה רעיונית-פואטית על החיים כאן.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.8, 20:00, גלריה המפעל, המערבים 3, ירושלים. אירוע פייסבוק

סיור בעקבות חדשנות מול שימור באדריכלות, עיצוב ואמנות – יפו 2.9

כפי שיודעים כל מי שעוקבים אחרינו, אנחנו בשיאן של ההכנות לקראת ההשקה הרשמית של Talking Art Locals באירופה. המון המון סיורים בפריז, ברלין ולונדון (אפשר לראות אותם כאן) בתוך כל ההתרגשות הבינלאומית הזו לא שכחנו את העיר האהובה שלנו, תל אביב ואנחנו יוצאים שוב לסיור שלנו בעקבות חדשנות מול שימור באדריכלות, עיצוב ואמנות בהדרכת המעצבת חן תעוז. הסיור הקודם היה הצלחה מסחררת, המסלול הפעם שונה ומעודכן ומרתק לא פחות. הצטרפו אלינו! פרטים והרשמה בקישור

מרטין ויסוק, מתוך תערוכת יחיד בגלריה המפעל, ירושלים

הילה בן ארי

מרחב טעון. המלצות הסופ"ש 18-20.3

זו היתה שנה שטענה את המרחבים אותם אנו מאכלסים במשמעויות חדשות. בימי מגפה הפך המרחב הציבורי לבעל פוטנציאל מאיים ומסוכן. מקומות המפגש המקובלים נסגרו והשהיה בחוץ הוגבלה כך שאפילו המונח "מרחב ציבורי" שינה את משמעותו הרגילה והפך למשהו חדש ולא ידוע. המרחב הפרטי הפך עם הסגר והעוצר למרכז העולם שיש בו שילוב של בונקר בטוח עם כלא מאוס.

תערוכות השבוע בוחנות באמצעות הפריזמה של האמנות את המרחבים השונים בהם אנו חיים – הפוליטי, היצירתי וגם זה של התערוכה עצמה. התוצאה היא תערוכות שלא רק מלמדות אותנו דבר חדש על המקום בו אנו חיים, אלא גם יוצרות עבורנו מרחבים חדשים של פעולה וגילוי.

בגלריה גורדון מציג האמן הותיק והמוערך לארי אברמסון פרשנות בשפתו הציורית היחודית לשלטי ההפגנות ששלטו במרחב הציבורי בשנה האחרונה; בגלריה רוזנפלד תערוכה משולשת נשכנית במיוחד של אלעד רוזן, איזבלה וולובניק ונועה אירוניק ובמרכז תרבות מנדל אירוע אמנות פמיניסטי רב תחומי שהוא כמו מכת חשמל להחייאת התרבות אחרי תרדמת.

שיהיה סופ"ש מלא בכל טוב,
שני ורנר וצוות Talking Art

נועה אירוניק

נועה אירוניק, Full of Myself, 2020. מתוך התערוכה "חיות מחמד", גלריה רוזנפלד

“לך לך", תערוכת יחיד של לארי אברמסון

בנוסף למגיפה וכל קסמה הרע, אחת התופעות שאפיינו את השנה האחרונה היתה תסיסה פוליטית בלתי פוסקת. הפגנות כל שבוע ובתקופה מסוימת אפילו כל יום, יצרו סדר יום ציבורי אחר וגם שפה גרפית ייחודית משל עצמן. אחד האמנים שניכס את האיקונוגרפיה העכשווית הזו לעבודת הסטודיו שלו הוא לארי אברמסון. דווקא ביום הבחירות תפתח התערוכה החדשה, בה יציג את הפרשנות שלו לשלטי הפגנות שראה וכאלה שהיה רוצה לראות. השפה הציורית המזוהה עם אברמסון משטיחה ומנקה את השלטים מרגש מצד אחד אך גם הופכת אותם לאינטנסיביים ודחופים אף יותר. גם השם "לך לך" לוקח את סיסמת המחאה הידועה ומכפיל אותה כדי להטעין אותה במשמעויות מיתולוגיות הנמצאות בבסיס התרבות היהודית והישראלית.

במקביל, יוצגו בגן הפסלים של הגלריה עבודות חדשות של סשה סרבר. רחוב המנוע 4

איפה ומתי: יום שלישי, 23.3,  10:00-17:00, גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב. פרטים נוספים

"חיות מחמד", תערוכה של אלעד רוזן, איזבלה וולובניק ונועה אירוניק. אוצרת: מיה פרנקל טנא

בין עבודותיהם של אלעד רוזן, איזבלה וולובניק ונועה אירוניק עובר חוט מקשר העושה שימוש בהומור פראי כדי למשוך את הצופה פנימה ואז – כשהוא כבר שבוי של הצבעוניות העליזה והדימויים הישירים – הם מכים אותו במנה של מציאות נושכת. בתערוכה החדשה שתפתח ביום שישי בגלריה רוזנפלד הם מציגים שלושה גופי עבודה שנוצרו אמנם בנפרד, אך הם מתחברים יחד לכדי שלם שכל אחד מחלקיו מטעין את האחר במשמעות חדשה וניזון ממנו בתורו. החוויה בחלל היא של עושר, שפע ועודפות שגם הם חוטים מקשרים בעבודותיהם של שתי האמניות והאמן. אנחנו כמובן משוחדים כי אלעד הוא אחד ממדריכנו הותיקים. אבל בלי קשר, עם שלישייה כזו אין סיכוי להתאכזב.

איפה ומתי: יום שישי, 19.3, 11:00-14:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

אירוע פייסבוק

"פרטיטורה למרחב פתוח", פרויקט אמנות רב תחומי. יוצרת: הילה בן ארי

הילה בן ארי רגילה כבר למוסס גבולות בעבודותיה. היא עושה זאת באמצעות טשטוש הגבול בין אמנות פלסטית למחול ולתנועה. בפרויקט החדש שהגתה ויצרה בעקבות תקופת הקורונה והקפאון שהביאה לעולם התרבות, היא בונה פלטפורמה מעורבת לאמנות נשית ופמיניסטית מסוגים שונים. ספוקן וורד ושירה, מחול ואמנות פלסטית, גרפיקה ומוזיקה, יתערבבו כולם לכדי מרחב של שיתוף ויצירה שבו יתמוטטו הגבולות בין סוגי האמנויות השונים ובין המציגה לקהל. פיצוץ כזה של יצירתיות הוא בדיוק מה שצריך אחרי תקופה שחונה, שלא לדבר על מפגש אנושי אמיתי שהיה חסר לנו כל כך.

בהשתתפות: ראידה אדון, רחל אניו, הילה בן ארי, אביטל ברק, יסמין גודר, יאיר ורדי, ליאורה כהן, ורד ניסים, אלינור סלומון, סמירה סרייה, שרון קנטור, ליטל שרוני

הכניסה בחינם ובהרשמה מראש, בהתאם לתנאי התו הירוק

איפה ומתי: יום חמישי, 18.3 ויום שבת 20.3, בשעות 18:30-22:30, מרכז תרבות מנדל, התקומה 1, תל אביב.

אירוע פייסבוק      קישור להרשמה

“לך לך", תערוכת יחיד של לארי אברמסון

יעל שלח

ניצנים. המלצות הסופ"ש 23-25.7

את כותרת הרשימה שלנו השבוע אפשר לקחת למחוזות שונים. אפשר לראות בה כתיאור מלא תקווה למצב העכשווי בו מסתמנת איזו התעוררות בעולם האמנות. אפשר לייחס אותה לעונת תערוכות הבוגרים אשר הסנוניות שלה מופיעות השבוע, ויש בה תמיד התרגשות של התחלה חדשה. היא יכולה להתאים גם לתערוכה החדשה באגף החינוך של מוזיאון תל אביב, אשר מאגדת יצירות אמנות שעשו הורים אמנים – לילדיהם. בגלריה ברמה"ש השרון תפתח תערוכה חדשה שתעסוק במים – בהיבט האקולוגי, הרגשי, המיסטי והויזואלי, והרי מים – הם מקורו של כל ניצן.

מאחלים לכולנו סופ"ש מרענן ומלא הבטחה,
שני ורנר וצוות Talking Art

רועי רוזן
רועי רוזן, מתוך התערוכה "אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם", מוזיאון תל אביב

"אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם: מתנות מאמנים ואמניות לילדיהם". אוצר: עמית שמאע
רוח חדשה נכנסת למחלקת החינוך של מוזיאון תל אביב בדמותו של האוצר הצעיר עמית שמאע. בתערוכה הראשונה שהוא אוצר במוזיאון הוא מאגד יצירות שנוצרו על ידי אמנים מקומיים והוקדשו לילדיהם. איזה רעיון מתוק! ומרגש. בכל סוג של אוצרות כזו השולפת עבודות "מהמגירה" – כאלה שלא נועדו לקהל הרחב, יש משהו מסקרן. מה האמנים בוחרים לגנוז? ובמקרה הזה, מעניין לראות במה שונה ודומה היצירה האישית, המוקדשת, האוהבת, הילדית – לזו החשופה, טעונת האג'נדה ושרוצה להימכר.
החל מיום שישי, 24.7, ללא אירוע פתיחה. מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27, תל אביב

"מי תהום", תערוכה קבוצתית. אוצרת: רווית הררי
לאחר יריית הפתיחה המוצלחת והמדוברת של הגלריה העירונית ברמה"ש, ממשיכה האוצרת רווית הררי להפציץ עם תערוכה עטורת כמה מהאמנים הטובים שפועלים היום. מדובר בפרק ראשון בטרילוגיית תערוכות שעניינן יהיה ביסודות הטבע, ובאופן מעניין בוחנת האוצרת את הזיקה שלהם למקום הגלריה. לרמה"ש קשר אמביוולנטי עם מים טבעיים, בהתחשב בעובדה שמי התהום של העיר הם מהמזוהמים שיש והעיר מתקיימת ממים מהמוביל הארצי. גם בלי קשר לנתון הזה, העיסוק במים הוא תמיד מרגש וסימבולי, והאמנים בתערוכה עושים בדימוי הזה שימושים שונים, מכואבים עד קסומים ומפוליטיים עד מהפנטים.
החל מיום שלישי 20.7, ללא אירוע פתיחה. הגלריה העירונית לאמנות עכשווית רמת השרון, רחוב ויצמן 29, רמת השרון

תערוכות בוגרים – התחלנו
עונת תערוכות הבוגרים היא עונה משמחת למדי בעולם האמנות המקומי. מהחגיגיות שקשורה בדבר, דרך האקלקטיות ועד הביקורתיות הנוקשה, תערוכות הבוגרים הן משהו שאפשר לאהוב מאד או לשנוא, אבל בסופו של דבר כיף לבקר בהן. כיאה למצב המוזר בו כולנו נמצאים בימים אלו, התערוכות יקבלו השנה אופי אינטימי יותר וחלקן אף יפתחו לקהל רק באופן וירטואלי. כך או כך, השבוע מתחילות להופיע הסנוניות הראשונות והרי לפניכם הפרטים.
"התקהלות", תערוכת בוגרי המכון לאמנות במכללת אורנים. אוצרת: הילה בן ארי
בין התאריכים 22.7-8.8. ימים ושעות הפתיחה: א'-ה' 11:00 – 18:00, ו' – 11:00 – 14:00, שבת 11:00 – 14:00.  המכון לאמנות במכללת אורנים, קרית טבעון
תערוכות הסיום של בוגרי מוסררה לשנת 2020
פתיחה: חמישי, 23.7 בשעה 19:30  עד לתאריך 6.8. ימים ושעות הפתיחה: א' – ה' 10:00-19:00, ו' 10:00-14:00
במתחם ביה"ס מוסררה – רחוב הע"ח 9 (בבניין ההיסטורי ובחצר בית הספר), ובקמפוס המקצועי בבית קנדה – רחוב שבטי ישראל 22, קומה 3, ירושלים.
לאתר תערוכת הבוגרים -2020
"התעוררות" תערוכת בוגרים מקוונת של החוג לתקשורת צילומית המכללה האקדמית הדסה ירושלים
מקבץ תמונות סטילס נבחרות מתוך העבודות לינק לתערוכה

מירב היימן
מירב היימן, מתוך התערוכה "מי תהום", רמה"ש

תערוכת המכירה השנתית למען ספריית גן לוינסקי

%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%91-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%9f-%d7%91%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%9e%d7%a2%d7%9f-%d7%92%d7%9f-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%a1
מרב הימן, מתוך תערוכת המכירה למען גן לוינסקי

היום יש לי מטרה טובה שאני רוצה לקדם. החל משנת 2009 פועלת "ספריית גן לוינסקי" – פרוייקט קהילתי-חברתי-אמנותי שנוצר על ידי גופים ללא מטרות רווח, באזור דרום העיר, ליד התחנה המרכזית. הספריה היא מבנה אדריכלי ייחודי שהוצב בלב הגן, ללא קירות מגנים וללא חציצות מבדילות. היא מכילה ספרים ב-16 שפות, כולל עברית, ומתופעלת על ידי מתנדבים. בשנה האחרונה עברה הספרייה שינויים והתפתחות והרחיבה את פעילותה. היום היא כוללת מרכז תרבות וחוגים לילדים ולמבוגרים שנפתח במקלט הצמוד אליה; קבוצת תיאטרון של פליטים; להקות מוזיקה ומחול הפועלות במסגרת מרכז התרבות; ומרכז לימוד קהילתי ייחודי לזרים.
מטרת הספרייה לגשר בין אוכלוסיות שונות באזור, לפתוח צוהר לפעילות תרבותית לעובדים הזרים ופליטים ולהקל על חייהם הקשים.

להמשיך לקרוא