ארכיון תגיות: זום

גבריאלה קליין

חזרנו, תרתי משמע. המלצות הסופ"ש 22-24.10

בתחושה של "כבר היינו פה", אנו יוצאים אט אט מהסגר ואפשר לשוב ולהמליץ לכם על אירועי אמנות מעניינים. עם זאת, אנו חייבים לנצל את הבמה הזו בשביל להביע צער, תרעומת ואפילו עלבון על כך שמוסדות עולם התרבות הם האחרונים שנפתחים. ההיגיון שמאחורי ההחלטה הזו לחלוטין לא ברור ומעיד על חוסר הבנה בהתנהלות של מוזיאונים וגלריות, שלא לדבר על זלזול בדבר כל כך חשוב. כרגיל, עולם האמנות מנסה לעמוד מול האתגרים בעוז וישנם כמה מקומות שפותחים ועובדים, זה מעט – אבל זה גם משהו. רגע לפני ההמלצות של השבוע נזמין אתכם גם לחתום על העצומה שקוראת לפתיחת המוזיאונים, ונקווה שזה יזיז משהו – בקישור הבא

בקיבוץ בארי תפתח תערוכה (אמיתית!) לאליקו נר גאון בה ניתן לבקר בתיאום מראש בלבד; פסטיבל מנופים הירושלמי יוצא שוב לדרך והפעם בפורמט דיגיטלי, ובתוך כך הזמנה לתערוכה זוגית של בעז נוי ויואב פיש; הזמנה לשיחת זום עם האמנים גיל יפמן ודב אור נר וההיסטוריון ד״ר רן אור נר; ולסיום, אפשרות לתמוך בגלריה מאיה הנהדרת ולרכוש אמנות ישראלית במחירים טובים.

מאחלים לכולנו חזרה מהירה לשגרה אמתית,

שני ורנר וצוות Talking Art

אליקו נר גאון

אליקו נר גאון, מתוך התערוכה "רחוב הנביאים", הגלריה בקיבוץ בארי

"רחוב הנביאים" תערוכת יחיד לאליקו נר גאון. אוצרת: סופי ברזון מקאי

העבודות של נר גאון מהולות תמיד באיזו תחושה מתעתעת ומהלכת קסם. נר גאון בונה סט צילומי בתוך מבנה נטוש הממוקם בעמק יזרעאל ויוצר סצנות שיש בהן תצרף סוריאליסטי כמעט. משהו שמחבר בין היומיומי והמוכר, המקומי, הישראלי, העכשווי – לבין זמנים ותחושות אחרים, ובתוך כך משלב גם ציטוטים מתולדות האמנות. האסמבלאז' המוזר הזה יוצר תחושה צובטת ומלטפת בו זמנית. בפרוייקט החדש שלו הוא נזכר בשנות ילדותו אותן העביר בפנימייה נוצרית שהוקמה על ידי המכון הפיני לילדים יהודים בירושלים של שנות ה-50. אמנם הצילומים קצת ברורים מדי (לפחות ברמת הביצוע) לטעמנו, אבל בכל זאת יש במקבץ העבודות דבר מה מסקרן, וכאמור מכמיר לב.

החל מיום רביעי 21.10. הגלריה בקיבוץ בארי. ביקור בתיאום מראש בלבד עם זיוה ילין 0547918049 או עמרי קרן לפידות 0525013765 או במייל:  gallerybeeri@gmail.com

טעימה ויזואלית מהתערוכה בדף הפייסבוק של הגלריה בקישור

"אוחזים" תערוכה זוגית לבעז נוי ויואב פיש. אוצרת: אביטל וכסלר

זו השנה ה-12 לפסטיבל מנופים אשר הצליח בתקופה הזו להכניס דופק חדש לעולם התרבות והאמנות הירושלמי. השנה, כמו רבים וטובים, גם הפסטיבל עובר למתכונת וירטואלית ולצד התערוכות שיעמדו שוממות במבנים עצמם ניתן יהיה לבקר בהן באופן מקוון, וגם באירועי הפתיחות. תערוכה אחת מתוך הפסטיבל שממש היינו רוצים לראות במציאות היא "אוחזים", ולו רק בשל העובדה שיש אמנות שצריך לראות בעיניים בשביל לחוות אותה כראוי. כך הם ציוריו של בעז נוי – צייר אהוב עלינו במיוחד, אצלו רווית הצבעים, משיכות המכחול, גושי הצבע – הופכים לכמו שיר כשרואים אותם במציאות. עד שזה יתאפשר, מזמינים אותנו לאירוע פתיחת התערוכה בו תתקיים שיחה בין היוצרת הדוקומנטרית והכותבת הילה טימור-אשור, האמנים ואוצרת התערוכה על היום השישי לבריאת העולם דרך התבוננות בתערוכה ובתהליכי הבריאה\יצירה.

28/10 יום רביעי, בשעה 20:00 בשידור בפייסבוק לייב של גלריה ביתא ובית אורי צבי בקישור

אירוע פייסבוק של התערוכה

פינת הבונוס: תמיכה בגלריה מאיה

לפני שנתיים נפתחה בקול תרועה גלריה חדשה בקריית המלאכה. יש לציין שזה אירוע די נדיר שנפתחת בימינו גלריה חדשה בסגנון ה"אולד סקול" המוכר. גלריה שהוקמה ללא מטרות רווח ועם זאת אין לה יומרות מהפכניות, חתרניות, שיתופיות או חברתיות, רק להציג אמנות ישראלית טובה, וליצור דיאלוג בין דורי בין אמנים ותיקים ומוערכים לבין צעירים ולא מוכרים. בשנתיים האלה הצליחה הגלריה להנפיק כמה תערוכות מצוינות ולהוכיח את עצמה כראויה וחשובה בשדה המקומי. כעת, עם השינויים הכלכליים שהביאה הקורונה משיקה הגלריה  קמפיין גיוס עבור המשך הפעילות ותמיכה באמנים ישראלים בתקופה מורכבת זו. במסגרת הקמפיין מגוון רחב של עבודות של אמנים ישראלים יעלו למכירה דיגיטלית באתר הגלריה, 50% אחוז מההכנסות של מכירת היצירות יועבר ישירות לאמנים והיתרה עבור המשך קיום הגלריה. בקישור

פינת הבונוס 2: מפגש זום: האמנים גיל יפמן ודב אור נר בשיחה עם ההיסטוריון ד״ר רן אור נר

זה כבר ידוע שתכנית "ארטפורט" מספקת תכנים משובחים וערוכים בקפידה, בכל מה שהיא מפיקה – בין אם זה בחירת האמנים לתכנית, תערוכות, אירועים אמיתיים ווירטואלים. את תערוכת סיום התכנית של שנה זו מעטים הספיקו לראות בשל הסגרים, אבל מנהלי התכנית והאמנים מפיקים סדרת מפגשי און ליין עם האמנים המציגים (בוגרי התכנית). במפגש הקרוב שיחה מסקרנת במיוחד שתעסוק בנושאים שהאמן גיל יפמן עוסק בהם בשנים האחרונות – שואה, מגדר, מיניות, טראומה, פנטזיה ומציאות. דב אור נר – אמן ניצול שואה בן 93 שמשתף פעולה עם יפמן בשנים האחרונות, ובנו ד"ר רן אור נר היסטוריון החוקר מפקחות SS ששירתו באושוויץ וברגן בלזן.

חמישי, 22.10 בשעה 20:00. בקישוראירוע פייסבוק

בעז נוי

בעז נוי, מתוך התערוכה "אוחזים", גלריה ביתא ואירוע און ליין

רוני בן חמו

מותאמים למצב. המלצות הסופ"ש און ליין 24-26.9

מה שטוב בעובדה שאנחנו בסגר שני, זה שכבר הופקו הלקחים מהסגר הראשון, לפחות בכל מה שקשור בהפצת תכנים און ליין. מה שהיה ספורדי, מאולתר ושלוף מהשרוול בפעם הקודמת, כבר הופך כעת להפקה מושקעת, כזו שתוכננה מראש להתקיים על גבי הרשת. השבוע היה קל למדי לכתוב את ההמלצות, יש שפע של אירועים בזום, באתרים בלייב בפייסבוק, בחינם, במחיר מוזל, בכל תחומי האמנויות וכו'. שולחים לכם כאן לקט משובח של אירועים ששווה לשקוע בהם בזמן הקרוב.

בירה מכבי משיקה את פרוייקט גנרטור שלה ביום שידורים מיוחד שכולל הופעות מוזיקה, סטנד אפ, הרצאות ועוד; פסטיבל אינטימדאנס למחול עובר למתכונת וירטואלית וממיר את המופע החי לעבודות וידאו; פסטיבל סרטי הסטודנטים נותן במה ליוצרים צעירים מכל העולם ומציע שלל סרטים ניסיוניים, בועטים ושונים; ובפינת הבונוס שיחת זום עם היוצרת המרתקת ליאת דניאלי שמשלבת ביו ארט, מיצב וסאונד בעבודות שלה.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר,

שני ורנר

וצוות Talking Art

זמן איכות

מתוך הסרט "זמן איכות", פסטיבל סרטי סטודנטים, בימוי: עומר בן-דוד

הגנרטור של בירה מכבי, אירוע לייב בפייסבוק של בירה מכבי

זה כבר כמה שנים שמותג בירה מכבי החליט לחבר את עצמו עם תרבות ואמנות צעירה בארץ. זה התחיל מנתינת חסות לאירועים כמו פתיחות של תערוכות (והבאת הבירה לאורחים), וכעת זה התפתח למיזם מעניין ומושקע מאוד. הגנרטור הוא פלטפורמה לתמיכה באמנים מכל התחומים ותרבות מקומית בכלל, אשר פועל בצורה של קולות קוראים שנותנים הזדמנויות לפרוייקטים חדשים, בקיצור – עבודה לאלה שמאוד זקוקים לה בימים אלו. בכל אופן ביום רביעי הקרוב תתקיים השקת הפרוייקט ביום שידורים מקוון בפייסבוק של הגנרטור. הופעות, פאנלים, סטנד אפ, תקלוטים, סרטים, מופעים אור-קוליים ושידורים אקספרימנטליים שיובאו על ידי יוצרים טובים ממש. מומלץ להיכנס לדף האירוע בשביל להבין טוב יותר את סדר השידורים והתכנים. בקישור

יום רביעי 23.9 בין השעות 18:30-1:00. בדף הפייסבוק של מכבי בקישור.   לאתר הגנרטור בקישור

פסטיבל אינטימדאנס 2020. ניהול אמנותי: סתיו מרין ומירב דגן

אינטימדאנס הוא פסטיבל מחול ותיק למדי אשר מתקיים מדי שנה בתאטרון תמונע – מהבמות הנועזות והחשובות שפועלות כאן כמקום אלטרנטיבי לתרבות פרינג'. במסגרת הפסטיבל מוצגות בבכורה יצירות מחול של יוצרים מהארץ ומחו"ל, והאג'נדה העיקרית היא לפעול בניסיון להרחיב את הגבולות המדיומליים ולהציע פרפורמנס חדשני. כך, המעבר לדיגיטל יכול להתאים דווקא להם. השנה, יוצגו כל הבכורות און ליין, אך מראש הן עברו אדפטציה ממדיום של הופעה לכזה של וידאו, ומעניין לראות את התוצאות של הניסוי הזה. במהלך ימי הפסטיבל יתקיימו שלושה אירועי הקרנה און ליין, בהם מקבץ של שלוש עבודות וידאו מתוך עבודות הבכורה ולאחריו תתקיים שיחה בין יוצרי העבודות לבין אורחים נוספים.  24-26.9. אירוע פייסבוק.  מידע נוסף ולוחות שידורים באתר

פסטיבל סרטי הסטודנטים והסטודנטיות

עוד פסטיבל ותיק חוגג השנה את המהדורה ה-22 שלו, וגם הוא עובר מאולמות הסינמטק למרחב הוירטואלי. בשנות פעילותו הפך פסטיבל סרטי הסטודנטים הישראלי לאחד הגדולים והחשובים בעולם אשר מארח בסביבות 150 סרטים נבחרים מכל העולם. כיוון שמדובר ביוצרים צעירים מאוד (סטודנטים), יש כאן הזדמנות להכיר קולנוע אקספרימנטלי, חדשני ונועז מכל קצוות הקשת היצירתית והתרבותית. הפסטיבל ישלב את הקרנות הסרטים יחד עם הרצאות, שיחי אמן, כיתות אמן ופאנלים בנושאים שונים. לצד זאת תוצג גם תערוכה וירטואלית ואינטראקטיבית של אמנות דיגטלית (התערוכה בחינם ממועד פתיחת הפסטיבל). ניתן לרכוש מנוי בעלות של 49 ₪ אשר מאפשר גישה לכל הסרטים והאירועים במהלך ימי הפסטיבל. 21-26.9

אתר הפסטיבל אירוע פייסבוק של הפסטיבל  אירוע פייסבוק של התערוכה.  אתר התערוכה

פינת הבונוס Women Share עינב שטרן מראיינת את ליאת דניאלי

רגע לפני תחילת משבר הקורונה ביקרנו עם הקבוצות שלנו בתערוכה הנפלאה "שירת הזכרים" של היוצרת ליאת דניאלי. זו היתה תערוכה ששילבה ביו ארט, סאונד, מיצב ועוד והייתה מעוררת מחשבה ומרגשת. דניאלי תתארח בשיחת זום וירטואלית במסגרת תוכנית הראיונות של עינב שטרן שמתמקדת בנשים מעניינות.
שלישי 29.9 בשעה 20:00. אירוע אונליין בזום קישור להרשמה (בחינם) .  אירוע פייסבוק

רמי פורטיס

אירוע ההשקה של "הגנרטור" של בירה מכבי. תמונה: רמי פורטיס (צילום: טינו וואקה)

ויקטור היימן 1

יצירה טרייה. ראיון עם ויקטור היימן

עבור פרוייקט הגמר שלו נסע ויקטור היימן לאוקראינה, לכפר בו נולד וגדל, התוצאה היא סרט דו ערוצי שמהווה מעין שיר פרידה מהמקום ומסבתו שעוד גרה שם. כשחזר ארצה שלטים ורודים ועדינים קבלו את פניו בשדה התעופה והודיעו על הקורונה שרק אז החלה. בקרוב תפתח תערוכת הבוגרים בבית הספר שנקר, שם יצג את הפרוייקט שלו.
ראיון נוסף בסדרה "יצירה טרייה" עם בוגרי בתי הספר לאמנות לשנה זו.
שני ורנר

ספר קצת על מי אתה ומה אתה עושה
שמי ויקטור היימן, בן 26, מתגורר ברמת גן וסטודנט שנה ד' במחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר. בימים אלה אני עובד על תערוכת הגמר שלי. המדיום שבו אני פועל כבר מהשנה השנייה ללימודים, הוא בעיקר וידאו ואם לדייק, הצבות וידאו.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים להגיע למעמד תערוכת הגמר?
אני חושב שזה דבר מאוד לא מובן מאליו בעולם של היום, ללמוד דבר שבאמת מצליח לסקרן, לרתק ולרגש אותך. לפני תחילת הלימודים התלבטתי אם ללמוד אמנות או קולנוע. בחרתי ללמוד אמנות מכיוון שזהו מסלול שמאפשר להתנסות במגוון מדיומים כגון ציור, פיסול, הדפס וצילום. במבט לאחור, אני מבין שדווקא ההתנסות, במחלקה שהיא רב תחומית, אפשרה ליצור שילובים שלא היו מתאפשרים לי במקומות אחרים. חוץ מזה, זה נורא נחמד שבמקום בו למדתי, לא צריך להסביר שוב ושוב שאמנות זה לא רק ציור.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
בהחלט כן. למזלי טסתי לצלם את החומרים לעבודה שלי ממש ברגעים הראשונים בהם העולם החל בהיכרות עם הקורונה. אני לא אשכח שעם הגעתי ארצה, בכניסה לנמל התעופה היו שלטים חביבים שהודיעו באופן מזמין ובצבעי פסטל על הקורונה, ובהם רק ביקש משרד הבריאות מהציבור ליצור קשר במידה ויש תסמינים. אני זוכר שאמרתי לעצמי שזה בטח יחלוף לפני שבכלל אבין שאני בישראל.
אני מאמין שהשפעות הקורונה על תהליכי העבודה משמעותיים בהרבה ממה שאני מצליח לזהות כרגע. אי היכולת לעבוד על עבודת הגמר שלך באופן רציף ולשקוע לתוכה אכן הפריעו לעבודה והאטו אותה משמעותית. אך ההשפעות המנטליות הן אלו שלדעתי פגעו יותר. אחד מהדברים המפרים ביותר בבית ספר לאמנות הוא השיח שנוצר בכל מקום. בין אם מדובר בשיח שהתפתח כתוצאה מתהליך יזום כמו שיעור ובין אם מדובר בשיח שנוצר במקומות לא רשמיים כמו הדשא ופינת העישון. המפגשים האלה הם בעיני קריטיים לתהליכי העבודה ולהצלחה שלה. אמנם ניתן לראות יצירות אמנות דרך הזום וגם לדבר על כך אבל אני מוצא ששיח דיגיטלי הוא פחות ישיר ופחות מפרה לעומת שיח ומפגש עם עבודות במציאות.

ויקטור היימן2

ויקטור היימן

מה תציג בתערוכת הסיום שלך?
תערוכת הסיום שלי היא הצבת וידאו, אשר כוללת הקרנה של שתי עבודות וידאו כאשר כל אחת מהן היא בעלת פס קול משלה. העבודה עוסקת בסבתא שלי ששמה אנה. עבורי העבודה היא מעין מכתב פרידה ממנה. טרבובליה – הכפר באוקראינה בו גרה סבתי, הוא מקום שאני מכיר היטב, גדלתי בו, ולמרות זאת את הנופים שאני רואה שם אני כמו זוכר מתצלומים ישנים.
טרבובליה הוא מקום שנראה כאילו קפא ונשאר בעבר. אני חוזר לשם כמקומי אך גם כזר. אופן הצבת העבודה בחלל בשני מסכים המוקרנים לעיתים במקביל ולעיתים לסרוגין, מאפשר לי ליצור מעין מקום ביניים, שמשלב בין המוכר והזר. גם הסאונד של הסרטים עוזר בכך משום שיצרתי סאונד נפרד לכל סרט. אני רואה סאונד בתור אלמנט לא פחות ויזואלי מתצלום או סרט. הסאונד מגלה לצופה אינפורמציה ואף מאפשר לו להשלים חלקים מהמידע הויזואלי. הסאונד בעבודה נחווה באופן שונה מנקודה לנקודה בחלל ומייצר חוויה חדשה בכל צפייה.

מה החלום? איך אתה רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
החלום הוא לעשות סרטים. לאו דווקא במובן הקלאסי של כאלה המוקרנים בקולנוע אלא כאלה שהינם בעלי יכולת אמיתית לשנות משהו בעולם, סרטים שמאתגרים את המדיום וחוקרים אותו. אמנם אני חי ונושם וידאו לא מעט זמן בהתחשבות בגילי, עם זאת, בכל פעם שאני חוזר לשולחן העריכה אני מתרגש כאילו זו הפעם הראשונה. ואם חושבים על זה, יש עוד כל כך הרבה סצנות לצלם, קאטים לחתוך וסאונד להקליט. הייתי רוצה להמשיך ולהעמיק את העבודות שלי, אני רואה אותן גדלות, הופכות למורכבות יותר, מעניינות יותר ובעיקר בעלות השפעה.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
אמנות לתפיסתי היא סוג של תיבת נח נצחית, תפקידה הוא לשמור, להוות מעין ארכיון ממנו אפשר לשלוף מידע. אך בשונה מארכיונים סטנדרטיים שתפקידם הוא לשמור את הידע ללא היכולת להתערב בו, אמנות מאפשרת לא רק לשמור אלא גם להגיב, לבקר ובכך לייצר זיכרונות חדשים, לספר נרטיבים שלא נשמעים ולשנות את התודעה כלפי דברים בעולם. לאמנות יש יכולת הישרדות מופלאה ולכן אני צופה שינוי של האמנות ותגובות מפתיעות מצידה למצב החדש. אמנות תמיד איתגרה את הגבולות של עצמה והמציאה את עצמה מחדש ולכן גם כאן, מול המגפה העכשווית היא תדע להמציא צורות חיים חדשות.

ויקטור היימן בבית סבתו, בעת צילום פרוייקט הגמר