ארכיון תגיות: מוזיאון חיפה לאמנות

שלוש ציירות. המלצות הסופ"ש 1-3.2

מקריות משמחת גרמה לכך שכל תערוכות השבוע נוצרו על ידי ציירות נשים מוכשרות במיוחד. נכון, השנה היא 2024 ולא אמור להיות משנה מי אוחז במכחול – גבר או אישה. ועדיין יש ייחוד מסוים במבט הנשי; לפעמים הוא יודע להתמקד בשולי ובמינורי ולחלץ ממנו אמירות אמנותיות בעלות משמעות ויופי רב. לכן אנחנו תופסים את ההזדמנות שנקרתה בדרכנו בשתי ידיים ומקשיבים למה שיש לציור לספר לנו.

בגלריה דביר מציגה עלמה יצחקי מגילות ארוכות מלאות בסצינות שוליים של ריקבון וצמיחה; במוזיאון חיפה מציירת נטליה זורבובה את פנים הבית; בגלריה חזי כהן תערוכה של אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי – לאה ניקל. ובהמלצת הלוקאלז שלנו רטרוספקטיבה לאחת האמניות החשובות ביוון.

שיהיה סוף שבוע שקט ושנדע להאזין לקולות מושתקים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום
שני ורנר וצוות Talking Art

עלמה יצחקי, מתוך תערוכה בגלריה דביר, תל אביב

'גלמים', תערוכת יחידה של עלמה יצחקי

עלמה יצחקי היא ציירת שוליים. לא במובן של ציירת המתקיימת בשוליים – עם פרסים חשובים מתחת לחגורה ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב בעברה, יצחקי היא אחת הציירות המצליחות והמוערכות בארץ. הכוונה היא שמאז תחילת הקריירה שלה ממקדת יצחקי את מבטה בשוליים, אם אלה החברתיים ואם אלה שוליו של המרחב העירוני והמפגש שלו עם הטבע. נראה שמה שמעניין את יצחקי באיזורי השוליים האלה הוא מצב ההתפרקות והשינוי שבו הם נמצאים תמיד – השוליים אף פעם אינם יציבים. בפאתי העיר מצטברת פעמים רבות אשפה ופסולת, הבתים והבניינים אינם מתוחזקים באותה מידה, אל תוך ההתפרקות האורבנית הזו חודר הטבע שהוא כולו שינוי, התפרקות, ריקבון ובניה מחדש. את השינוי הזה חוקרת יצחקי בתערוכה חדשה בסדרה של ציורי מגילה ארוכים שמהדהדים ציורים בודהיסטיים יפנים וסיניים עתיקים – ההישענות על המקורות העתיקים כמו מבקשת ללמד אותנו, מתוך הפירוק והרקבון תמיד מגיעה צמיחה חדשה ופריחה.

אירוע פתיחה: יום שישי, 2.2, 11:00, גלריה דביר, רחוב שוקן 27, תל אביב, קומה 3, קוד בכניסה 02772
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חיה בציור', תערוכת יחידה של נטליה זורבובה. אוצר: ד"ר קובי בן-מאיר

לאורך ההיסטוריה של הציור, פורמטים גדולים היו שמורים לתיאור של אירועים היסטוריים ודרמות רבות רושם. הציור בגדול עזר להכניס את הצופים לתוך הקומפוזיציה וגרם להם להרגיש שהם נמצאים בתוך הסיטואציה – קרב חשוב, סיפור מיתולוגי או בקרבתו של מנהיג או מצביא נפוח מחשיבות. הציור של נטליה זורבובה חותר תחת הקונבנציה הזו, ציוריה גדולי מימדים, לעתים מאוד, אבל הסצינות המתוארות בהם בדרך כלל יומיומיות – נערה יושבת במיטה וגוללת בטלפון, בחור יושב ליד שולחן, ערימת כביסה על כיסא – ממש לא סצינות מלאות פאתוס ותודעה היסטורית. הציור של זורבובה לא מנסה לשכנע אותנו שהסצינות האלה הן גדולות מהחיים, אלא להפך, שהחיים כמו שהם, על המינוריות והכמעט סתמיות שלהם הם בדיוק מספיקים. בימים שבהם רעיונות גדולים ובומבסטיים מביאים למוות וכאב, הרעיון שמה שיש לנו בבית הוא חשוב ומספק, ממלא אותנו בהשלמה ושלווה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 1.2, 19:00, מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26 חיפה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'50 שנות יצירה', תערוכת יחידה של לאה ניקל

לא שאלנו אותן, אבל אנחנו די בטוחים שאם נשאל את נטליה זורבובה ועלמה יצחקי מי היו האמניות שהשפיעו עליהן, לאה ניקל תופיע ברשימה. ניקל היא אחת האמהות הגדולות של הציור הישראלי והציור עז המבע שלה בצבעי אקריליק ושמן דשנים ובוהקים, ממשיך להיות רלבנטי גם היום. שמה של התערוכה "חמישים שנות יצירה" נותן מושג על רוחב היריעה של הקריירה העשירה של ניקל, במהלכה היתה אחת ממי שניסחו את השפה של ציור מופשט בארץ ובכלל איך נראה ציור ישראלי. גלריה חזי כהן ממשיכה במסורת המבורכת של הצגת אמנים ואמניות שהם מנכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית ומאפשרים לקהל לחוות את יצירתם באופן בלתי אמצעי, ולעתים קרובות יותר מאשר המתנה לתערוכה מוזיאלית מעונבת. איזה כיף!

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 1.2, 11:00, גלריה חזי כהן, לילינבלום 33, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – אתונה

ביקור במוזיאון לאמנות מודרנית אתונה EMST

כשנבחרה צ'צ'יליה אלמני לאצור את הביאנלה הקודמת בונציה (2022), היא החליטה לשים את הזרקור שניתן לה על קולות ואמנים שהודחקו עד אותה עת, ובעיקר אמניות נשים מאזורים שונים בעולם – כאלה שלא הצליחו להכנס לקאנון שהוגדר עד עכשיו בעיקר על ידי גברים, לבנים ואמידים. זה היה רגע מכונן בתולדות האמנות העכשווית. ולמה אנחנו מספרים את כל זה? מאז הביאנלה אנחנו רואים יותר ויותר תערוכות שעוסקות בנשים האלה, ובאמנות נשים בכלל – וזה מבורך ומשמח. בימים אלה במוזיאון לאמנות מודרנית באתונה מוצגת רטרוספקטיבה ענקית לאמנית היווניה לדה פפה קונסטנטינו, שעסקה במיניות, מגדר ופמיניזים והביאה אל יוון השמרנית קולות עדכניים ואוונגרדים. לצדה מוצגת תערוכת אוסף מרשימה של אמניות נשים מתקופות ומקומות שונים – מרהיבה ומרגשת מאוד. לא לפספס בביקור הבא בעיר (מוצגת עד אפריל)

פרטים בקישור

כבר הגעתם לאתונה? הצטרפו לסיור גלריות מיוחד עם שני ורנר! 9.2

פרטים והרשמה בקישור

אינטימיות. המלצות הסופ"ש 15-17.2.17


"זן נזיל", תערוכת יחיד לתמר רודד שבתאי. אוצרת: כרמית בלומנזון

כותרת ההמלצות שלנו הפעם הובילה אותי שוב אל ז'אן פול סארטר וגם לציטוט הבא "אז זה הגיהנום. לעולם לא הייתי מאמין לזה. אתה זוכר: האש והגפרית, העינויים. אה! כמה מגוחך. אין צורך בעינוי, הגיהנום זה הזולת" (מתוך המחזה "אין יציאה"). התערוכות המומלצות הפעם עוסקות כולן בדיוק בכך – בקשר שלנו עם עצמנו ועם האחרים. בתערוכה החדשה בגלריה רו-ארט יציג ערן וולקבסקי ציורים העוסקים במרחבים הדומסטיים. תמר רודד שבתאי תציג בגלריה מנשר רישומים של בני אדם מיוחדים מאוד שיכולים באמת לגעת בעצמם, ואשכול התערוכות במוזיאון חיפה ידבר על אבדן הפרטיות בעידן העכשווי. ובטון אחר לגמרי יש לנו גם מ-ל-א סיורים חדשים ומרגשים בארץ ואירופה, אז שווה לגלול לסוף.
עריכה ותוכן: שני ורנר

רוצים לקבל את כל ההמלצות ישירות למייל? הרשמו לניוזלטר שלנו, בקישור

להמשיך לקרוא

מנהרת הזמן – המלצות הסופ"ש 21-23.7.16


רונית פורת, ציד הזמן, גלריה אינדי

עריכה ותוכן: שני ורנר

אי אפשר להשתחרר מהעבר, כך אומרים, וכנראה שהדבר נכון – גם כשעוסקים באמנות סופר עכשווית ואפילו אוונגרדית. הסופ"ש הקרוב שולח אותנו אל ברלין שנת 1931, אל המודרניזם הישראלי של שנות ה-70, אל גנזכי מוזיאון הטבע של בית חנקין ואפילו אל מצרים העתיקה – וכל זה בחסות האמנות העכשווית ש"מתלבשת" אל רפרנסים מהעבר. קחו את המצפן והמשקפת והיכונו למסע במנהרת הזמן:

להמשיך לקרוא

התערוכה: מן- המוכן. מאה שנה לרדי- מייד

ביום שבת ה- 7.9.13 תפתח במוזיאון חיפה התערוכה: מן- המוכן. מאה שנה לרדי- מייד. בתערוכה יוצגו עבודות של 37 אמנים עכשוויים אשר פורסות טווח רחב של מחוות, התרסות והתגרויות ביחס למהלך של דושאן, ששינה את פני האמנות ואת אופן פעולתו של האמן בעולם. 

אוצרת: רותי דירקטור.

מן הטקסט המלווה את התערוכה:

השנה 1913, המקום – פריז. מרסל דושאן היה אז בן 26. הוא לקח גלגל אופניים ושרפרף מטבח, חיבר אותם יחד באמצעות מזלג האופניים והציב אותם בסטודיו שלו. את המושג "רדי-מייד" טבע שנתיים מאוחר יותר, בהיותו בניו יורק. גלגל האופניים והשרפרף המקוריים אבדו, אך בתולדות האמנות שמור להם מקום של כבוד כרדי-מייד הראשון. בדיעבד, היה זה אחד המהלכים הנועזים והמהפכניים ביותר בתולדות האמנות המודרנית, והצעה שהשפעתה על התפתחות האמנות מאז ואילך הייתה מרחיקת לכת.

דושאן הראה לנו שכישוריו של אמן הם, בין השאר, ביכולתו להצביע על דבר-מה קיים, ולאו דווקא ביכולתו לייצר דבר-מה חדש. בחירתו של אמן בחפץ מן-המוכן (רדי-מייד), כפי שהראה דושאן, מעניקה לחפץ זה מובן וקיום חדשים בעולם. היש מהפכה גדולה מזו?

במלאת מאה שנה ל"גלגל אופניים" מתבקש לבחון מחדש את משמעותה של מורשת דושאן. האם קיימת היום אמנות שאיננה לקיחה, שאילה, ניכוס של חפצים מן-המוכן או הצבעה עליהם? האם אמנות המאה ה 21- יכולה להתנער מרודנותו של הרדי-מייד, ועם זאת, לחמוק מהגדרתה כחפץ ולפיכך כסחורה? ולמעשה – האם נותר היבט רדיקלי לשימוש בחפץ מן-המוכן, בעולם שבו החפצים הם לב ליבה של השיטה הקפיטליסטית?

The ready made cuntenial_invitatio_final

ההזמנה לתערוכה

עידו אברמסון – Dromedary 2010

עידו אברמסון, Dromedary

עדי ברנדה, מייד אין צ'יינה, 2010

עדי ברנדה, מייד אין צ'יינה, 2010