ארכיון תגיות: עיריית תל אביב

האמנות שעשתה לי את השנה

שני ורנר מסכמת את 2021

התבקשתי על ידי אלעד, מנהל התוכן של Talking Art וידידי היקר, לכתוב סיכום לשנת 2021. איך אפשר לעשות סיכום לשנה שכל הגדרות הזמן שבה היו נזילות כל כך? מרגיש לי שהשנתיים האחרונות הן בועת זמן אחת, האירועים התגבשו להם יחד למעין בליל שאין לו היררכיה פנימית, ולא התחלה או סוף.
כניסת הקורונה לחיינו היתה ועודנה אירוע משמעותי ומאתגר שטרף את כל חוקי המשחק; ובכל זאת כשאני מסתכלת אחורה על השנה האחרונה אני נרגשת וגאה כל פעם מחדש מכמות הפעילות שהצלחנו לייצר למרות הכל. שמונה קבוצות מלאות של התכנית השנתית, ארבעה נופשונים של יומיים שיצאו לאזורים שונים בארץ, עשרות סיורים פרטיים וסיורים פתוחים לקהל, שיתופי הפעולה השנתיים שלנו עם שבוע האיור ועם עיריית תל אביב בסיורי "אוהבים אמנות", שני מדריכים חדשים, מיתוג מחדש, חציית גבולות חשיפה ברשתות החברתיות שלנו, ועוד המון דברים שמתרחשים כל הזמן.
אבל הכי חשוב אלפי אנשים סיירו איתנו בשנה האחרונה, ראו אמנות ישראלית משובחת, פגשו אמנים, אוצרים ואנשי רוח, ודיברו אמנות איתנו בכל הזדמנות. זה ממש לא מובן מאליו שגם בימים טרופים אלה, אתם ממשיכים להצביע ברגליים. הבחירה שלכם באמנות היא התגשמות החזון שלי, ואני אנצל את הפלטפורמה הזו שניתנה לי בשביל לומר לכם – האורחים הנלהבים בסיורים, העוקבים ברשתות החברתיות, החברים בקבוצות הוואטסאפ – תודה.
וכעת לבחירות שלי, האמנות שעשתה לי את השנה. בעבודה כמו שלי, אני נחשפת כל הזמן לאמנות ואמנים חדשים שלא הכרתי. השנה – אולי גם בהשפעת הקורונה (ועל כך אתן את הדעת בפעם אחרת) הכרתי הרבה מאוד אמנים ואמניות צעירים ומעניינים, ואת הבחירות שלי הפעם אקדיש להם. אם כן, קבלו אותם – ארבעה אמנים צעירים שעשו לי את השנה.

דימוי עבודה של גיא און- מתוך התערוכה מסיבת תחפושות

מריה סאלאח מחמיד

את מריה פגשתי במסגרת הנופשון שערכנו לצפון באוקטובר האחרון, בו אירחה אותנו ברוחב לב ובנדיבות בסטודיו שלה בעין מאהל. מובן שהכרתי את עבודותיה קודם, אבל המפגש האישי הפך אותה למיוחדת עוד יותר בעיניי. מריה מייצרת ציורים גדולי ממדים עשויים בפחם בעיקר, כיוון שהיא מציירת על הרצפה המצע הופך למעין שטיח והגוף כולו הופך למכחול. בנחישות, עמלנות והרבה עוצמה היא מביאה אל הנייר או הבד את עולמה הפרטי – על מורכבויותיו העדינות, אשר מקבל משמעות ורובד נוספים במפגש עם החומר והטכניקה העוצמתיים.

עמוד האינסטגרם של מריה עוד על מריה באתר של ארטפורט 

שני אביבי

שני אביבי היא דוגמה עכשווית למה שאפשר לקרוא לו "כוכב עולה". שני התארחה בסיור של התכנית השנתית "איך לומדים אמנות" בקמפוס סמינר הקיבוצים ובהובלת יאיר ברק. בפרזנטציה קצרה יחסית הצליחה שני להעביר לנו מעט מעולמה היצירתי, ומהעיסוק שלה בנשיות וגבריות ובנרטיבים הכרוכים בשני המושגים האלה. כך למשל יצרה עבודת פרפורמנס מצולמת בה היא מתגוררת בתוך טנק נטוש – אישה שכובשת כלי כיבוש, מרחב נשי בתוך עולם גברי. בעבודה אחרת היא יושבת מול אביה והם מתבוננים זה בעיני זו – בדומה למיצג המפורסם של מרינה אברמוביץ'. העבודות של שני נשענות על עולם דימויים ונרטיבים מיושן, ומצליחות להפיח בו חיים חדשים, רעננים ורלוונטיים עדיין.

עמוד האינסטגרם של שני האתר של שני

מיכאל ליאני מתוך פרוייקט האהבה הלהטבקית שלו

גיא און

כשנפתחה תערוכת היחיד של גיא און בגלריה רוזנפלד מוקדם יותר השנה, השוויתי את היצירה שלו לסרט "העור בו אני חי" של אלמודובר, כי משהו ביצירה שלו מזכיר את הניחוח האלמודוברי – בין אפלה ליופי מושלם. בראש ובראשונה, און עוסק בצילום – אבל הוא מעוות אותו ומשתמש בו בדרכים חדשות, מקלף שכבות מהתצלום המודפס, מקמט, מדביק על גוף אחר ומצלם שוב. הדימויים הסופיים ניחנים באותו בלבול מגדרי שדובר בו, אברי המין מתחלפים, הגוף מתפצל, זה סקסי ודוחה בו זמנית.
און הוא אמן שובב, צעיר ומסקרן, הוא מעז לגעת בדרכים חכמות מאוד בנושאים הכי קמאיים שבמשך שנים רבות היו מודחקים בנפש האדם. בתקופה האחרונה הם צפים אל פני השטח ואון מתחבר לרוח העכשווית הזו. הבחירה שלו בצילום דווקא היא גם לא מפתיעה בהקשר זה שבין מציאות ובדיה, וביחס לתקופה שבה צילום הוא המדיום הכי רלוונטי שיש.
דרך אגב – גיא אירח אותנו במסגרת הסיור שלנו ביפו, ועשה לנו הדגמה חיה של תהליך העתקת הדימויים שלו על הגוף – זה היה מדהים!

עמוד האינסטגרם של גיא האתר של גיא און

מריה סאלח מחמיד מארחת אותנו בסטודיו שלה

מיכאל ליאני
איך נהניתי להדריך בתערוכה "הכלכלול" של מיכאל ליאני שהוצגה במוזיאון הרצליה. העבודות של ליאני תמיד התאפיינו בהומור, ססגוניות ואפילו קיטש, ובתערוכה הזו הוא לקח את הכל צעד אחד קדימה, אל השיא – כיאה לחווית התיירות באילת שהיתה נושא התערוכה. ליאני הוא אמן רב תחומי, ובתערוכה שלו שולבו עבודות וידאו, צילום, מיצב וסוג של פיסול. זכורה במיוחד עבודת הוידאו "אילת ממי" שהתבססה על סגנון מוקמונטרי ותיארה חווית נופש באילת בסגנון הכל כלול.
ליאני הצליח לפרוט על נימי הנוסטלגיה ובה בעת להיות ביקורתי ומדוייק בכך שחשף את האשליה, החומרנות והריקנות שמתקיימות בנהייה שלנו אחר חופשה חלומית, ובעצם בחיים העכשווים באופן כללי.
עמוד האינסטגרם של מיכאל ליאני האתר של מיכאל

לסיכום, זו הייתה שנה מוצלחת למרות הכל. התחלתי את הכתיבה שלי במחשבה על תקופה שאין בה עוגני זמן ואין לה תחושה של התחלה וסוף. עם זאת, המחשבה על אמנים צעירים שמצליחים דווקא בתקופה הזו לנסח לעצמם קול ייחודי, פורץ דרך בתוך עולם שחוק, היא מחשבה מעודדת ומחזקת.
איזה כיף
אני מאחלת לכולנו שנה חדשה, טובה, שגרתית, וגם ברוכה בעשייה יצירתית בועטת. שלא יצנזרו אותנו, שלא יעצרו אותנו, וששדה האמנות הישראלי ימשיך לפרוח ולשגשג – למרות כל הקשיים.
שלכם,

שני.

שני אביבי, מתוך עבודתה 'בדרכה'

חוויה רב חושית. המלצות הסופ"ש 1-3.4

תערוכות השבוע מבקשות לערבב בין חלקים שונים בנפש, בין פנים לחוץ ובין החושים. אחרי תקופה ארוכה שבה היה נראה שהחוויה האנושית מצטמצמת למה שקורה בין כותלי הבית או בין ריבועי הזום, מרענן לקבל את ההזדמנות להרחיב קצת את גבולות המחשבה בחסות האמנות.

בגלריה חנינא מציג הצייר המוצלח שיראל ספרא תערוכה המחברת בין שני צדדים באישיותו; במתחם "סטודיו בנק" שתי תערוכות במסגרת פרויקטים שנולדו מתוך הכר הפורה של המקום; בגלריה החווה בחולון, תערוכה שבוחנת את הקשר בין חוש הריח לאמנות או במלים אחרות את הקשר בין ריח וראייה. בגזרה שלנו ממשיכה הפעילות ותופסת תאוצה, ולאחר שהנופשון הראשון התמלא ברגע, פתחנו תאריך נוסף ואנו מזמינים אתכם לצאת איתנו לנופשון אמנות מפנק בירושלים.

מועדים לשמחה,

שני ורנר וצוות Talking Art

ניר הוד, Nothing Lasts Forever. מתוך התערוכה "יש ריח לאמנות", החווה החקלאית, חולון

"קסם רגליי הפוחזות", תערוכת יחיד של שיראל ספרא. אוצרת: יעל אזולאי

שיראל ספרא משתייך לאסכולת הציור הישראלי החדש המתאפיין בקנבסים גדולים וגדושי צבע ותכנים נגועים בפראיות, חופש והומור. עם זאת, ועל אף המראה הילדי או השובב, אותו זרם ציור עכשווי ניכר בו בעת בשכלתנות ובנוי בדרך כלל על יסודות מוצקים של ידע והיסטוריה. בתערוכתו החדשה בגלריה חנינא, נותן ספרא מקום לשני החלקים האלה של אישיותו – הפראי והמחושב ומחלק ביניהם את חלל הגלריה כאשר פסל אחד כמו מגשר ביניהם. אך החלוקה הזו לא יכולה להחזיק זמן רב ואלמנטים משני החלקים פורצים זה לתוך זה.

החל מיום חמישי, 1.4,  18:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב.

אירוע פייסבוק

"צלילים מן המבצור", תערוכת יחיד של עירא שליט. אוצר: גלעד רטמן

מתחם "סטודיו בנק" הוקם ביוזמת עיריית תל אביב על חורבות בנק דיסקונט שנסגר ברחוב בן יהודה. המתחם הינו דוגמא טובה למרכז אמנות אלטרנטיבי שמרגע שקם הוא מהווה כר פורה ליוזמות נוספות שיוצאות מתוכו ומעשירות אותו. "הכספת" היא בדיוק יוזמה כזו. בתוך הכספת הישנה של הבנק יפעלו בחודשים הקרובים שישה אמנים שיציגו תערוכות בזה אחר זה שישנו את המבנה הארכיטקטוני של המקום. פותח את המחזור עירא שליט שיציג את תוצריה של התקופה האחרונה בה עזב את העיר לטובת קהילת אמנים בצפון ויצור חוויה המבלבלת בין פנים לחוץ.

באותו זמן תפתח תערוכתה של נעמה רוט "פי האמת" בחלל "אופנובנק" שהוא גם פרי של יוזמה עצמאית בתוך המתחם.

החל מיום חמישי, 1.4.21, 20:00, סטודיו בנק, בן יהודה 71, תל אביב

אירוע פייסבוק עירא שליט
אירוע פייסבוק נעמה רוט

פינת הבונוס –
"יש ריח לאמנות", תערוכה קבוצתית. אוצרים: פרופסור יהודה רוט ודורון פולק
התערוכה הזו כבר נפתחה מזמן, אבל היא כל כך מיוחדת ומוזרה, שהחלטנו – עם פתיחתה מחדש – להמליץ עליה כעת. התערוכה נהגתה על ידי פרופ' יהודה רוט, אומן ומנהל מחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי וולפסון והיא ממוקמת בתוך החווה החקלאית בחולון, בתוך החממות וברחבי המתחם. התערוכה מבקשת לתת כבוד לחוש שנזנח מעט כשחושבים על אמנות – חוש הריח. מדהים לגלות כמה אמנים מתייחסים לנושא בדרך זו או אחרת, ורשימת האמנים גדולה ומגוונת.

איפה: רח' הנחושת 1 פינת רח' המלאכה, א.ת חולון
שעות פעילות הגלריה: ימים רביעי וחמישי – 17:00 – 20:00, ימים שישי ושבת – 10:00 – 14:00

דף הפייסבוק של החווה החקלאית בקישור

 13-14.5 נופשון יומיים של אמנות עכשווית בירושלים

סדרת סיורי ה- VIP שלנו נמשכת עם סיור בוטיק חגיגי בנושא אמנות עכשווית בירושלים. אנו נבקר באתרי האמנות המיוחדים והמעניינים הפועלים בירושלים, נראה את התערוכות הבולטות, נבקר במרכזי אמנות ותיקים ואלטרנטיביים, נבקר בסדנאות האמנים ונפגוש את אנשי המקצוע – האוצרים, היזמים וכמובן האמנים, וכל זאת בשביל להישאר עם היד על הדופק לגבי הנעשה בשדה האמנות הירושלמי.
בנוסף, נישן במלון בוטיק מפנק במרכז העיר, נהנה מארוחת ערב בביתו של שף מקומי, נתפנק על נסיעות ברכב VIP ובקיצור – חגיגה.
בין תכני הסיור: סיור במרכז האמנות החדש באתר הארכיאולוגי בעין יעל, ביקור בתערוכת היחיד של ענבל הופמן בבית אנה טיכו, מפגש עם האנשים שמאחורי פסטיבל מקודשת במתחם החדש שלהם, ביקורי סטודיו אצל עינת עריף גלנטי ואצל בברלי ברקת, הפתעה חבויה במנזר צרפתי ועוד

לפרטים נוספים והרשמה ניתן ליצור קשר עם יעל בן ארי בטלפון 054-8087082

נעמה רוט, תערוכת יחיד במתחם סטודיו בנק

יצירה בעין הסערה. ראיון עם מיכל סופיה טוביאס

האמנית (והמדריכה המהוללת שלנו!) מיכל סופיה טוביאס ניצבה בפני אתגר לפתח טקטיקות וטכניקות יצירה חדשות בשל מגבלות הקורונה והקושי להשיג את חומרי היצירה הרגילים שלה. מעבר לכך, לאחרונה הציגה מיצב צילומי בו השתמשה בדימויים מתערוכה קודמת, באופן כזה שהדמויות המצולמות נראות כאילו הן חופרות מנהרה אל תוך תאטרון נגה הסגור. החזרה לעבודה ההיא "עתות קריסה" נראתה רלוונטית מתמיד. 

ראיון עם שני ורנר

היי מיכל, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?

תקופה מורכבת אבל מלאה בלימוד, כך שהתחושה מאד מעורבת. משהו ביחסים של פנים וחוץ קיבל מבחינתי תפנית מאד מעניינת בעקבות התקופה הזאת ואני מקווה שאחרי שזאת תעבור (ובאמת שכבר תעבור!) אדע לשמור על איכויות מסוימות שהיא אפשרה לי.

ספרי לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?

אז באותה הרוח של התשובה הראשונה, אני מרגישה שהקורונה נתנה לעשייה שלי מתנה שלא הייתי מאפשרת אותה לעצמי בכל רגע נתון אחר. בתקופת הסגר הראשון, כשעוד לא היה ברור אם ואיך מלמדים בזום וכשכמובן כל סיורי האמנות שלנו הוקפאו – כל הפרנסה שלי עצרה מלכת. היה בזה משהו מאיים ומפחיד אך יחד עם זאת הפיתוי של ללכת כל יום לסטודיו ולהיות שם מבוקר עד ליל היה חזק יותר מכל הפחדים, ובפעם הראשונה בחיי מימשתי את הפנטזיה הכי גדולה שלי כאמנית ופשוט הייתי כל היום בסטודיו. העצירה המוחלטת של החיים אפשרה לי להתכנס פנימה ולחקור את מה שמעניין אותי ברמה הכי טוטאלית ועמוקה שיש, וממש כמו בריטריט שהיתי עם עצמי ועם החומרים עד שיצא עשן לבן בצורת סדרת מונופרינטים (הדפסים חד פעמים) חדשה שמבחינתי מאחדת תחתיה את כל מה שמעסיק אותי היום. האפשרות לפצח ולגלות טכניקות נוספות בתוך העשייה שלי קשורה מאד גם בשקט שהקורונה יצרה ברעשי הרקע של החיים אבל גם במגבלה שהייתה בזמנו ברכישת ציוד וחומרים. גם אם חשבתי לעצמי שאני צריכה חומר אחר או שחסר לי ציוד, זה היה מצב שהייתי צריכה לעבוד איתו. כמו שקורה לעיתים קרובות, ולא רק באמנות, דווקא המגבלה היא זו שמזקקת ומכריחה להתעמת עם הפער שבין מה דבר באמת צריך כדי להתקיים לבין מה אני חושבת שהוא זקוק לו. כמובן שלא הכל היה קל ופשוט כל הזמן אבל בסופו של דבר אני מרגישה הכרת תודה על תקופה שברור שלרגעים עוד אתגעגע אליה.

מיכל סופיה טוביאס, אמא סלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

לאחרונה השתתפת באירוע "מרימים את השאלטר" בשכונת נגה. הצגת שם מיצב צילומי שונה מהפעולה הפיסולית המוכרת שלך. תוכלי לספר לנו על המעבר מפיסול לצילום או על הקשר ביניהם?

האירוע של ״מרימים את השאלטר״ ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאוצרותה של מיטל מנור, היה הזדמנות מפתיעה ולא צפויה בכלל לחזור למדיום של הצילום ממקום אחר. היחסים שלי עם צילום בעצם קדמו ליחסים שלי עם הפיסול. לפני התואר השני שלי בבצלאל למדתי במחלקה לצילום במוסררה ובמשך כמה שנים טובות עסקתי רק בצילום. בזמנו אפילו צילמתי רק עם מצלמת פורמט בינוני (7×6) אנלוגית ושתי תערוכות היחיד הראשונות שלי היו צילומיות. באיזשהו שלב הרגשתי שמיציתי. לא יכולתי להמשיך להיות כל כך פסיבית ביחס למה שאני עושה ובמקום להתבונן בשקט בחורים בקירות ואז לצלם אותם, התחלתי לבנות את הקירות בעצמי ולפסל בתוכם חורים. אחר כך הצטרפו גם האנשים והרקדניות.

בכל אופן, אם נחזור להצבה הצילומית בנגה – אני מרגישה שזה עוד סיבוב בתוך צורת האינסוף. כשמיטל מנור האוצרת פנתה אלי לא הבנתי איך הפסלים הגדולים שלי יכולים להתאים לסיטואציה של ערב אחד. אבל מהר מאד הבנתי שזו בעצם הזמנה למחשבה משחקית יותר, הזדמנות לשבור את מה שאני כבר מכירה. בהסתובבות בשכונה מיד קלטתי את הקופות הנעולות של תיאטרון גשר והיה לי חשוב להפנות זרקור למצב של התרבות, לקריסה שלה באם המדינה לא תגיש לה עזרה. תיאטראות ומוסדות תרבות נעולים כבר כמעט שנה ורציתי שבפעולה מדומיינת גופים יחפרו מנהרה ויכבשו בחזרה את מה שגם חשוב. סטייל המהפכה הצרפתית.

הבחירה להציב שם דווקא את הדימויים של האנשים בתוך הפסל שלי קיר מס. 2 (עתות קריסה) הייתה נראית לי הכי טבעי. גם בגלל הפורמט והאדריכלות של הקופות הנעולות של תיאטרון גשר אך גם ובעיקר בגלל התוכן של העבודה שהיה נראה לי משותף. הפסל שהצגתי באוסף קופפרמן ב-2018 הוא מחווה פיסולית וגופנית לרישום של משה קופפרמן שעסק בקריסה. קריסה של הגוף, של תרבות, של הדמוקרטיה. או איך שקופפרמן אמר: "נשאלתי: הכל קורֵס תחתיו? הכל מתמוטט? לא. לא הכל ולא בכל מקום. אבל הרבה. מספיק כדי שה'קריסה' תצוין כמאפיינת את הזמן הזה. כזאת תחושתי".

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?

בגלגול הזה יוצא שאני תמיד מתגעגעת לחלל הרואה של ג׳יימס טורל שנמצא בגן הפסלים שבמוזיאון ישראל. יש לי ממש כיסופים אליו. כירושלמית לשעבר החלל הרואה היא עבודה שגדלתי בתוכה. כיס צידי בציר הזמן והמרחב בו אפשר להתרווח מול השמיים והאינסוף מבלי להיבהל. יש בעבודה הזאת של טורל יחסים מאוזנים בין הגוף האנושי לכוחות האדירים של הטבע. נכון שזה ממש כאן וקרוב ולא הלכתי רחוק, אבל זה מה שמבליט את הקושי של התקופה הזאת. בסופו של דבר אני חושבת שאני בעיקר חולמת ומתגעגעת לחופש התנועה שלנו כמו החופש והזכות להתפרנס בכבוד. אבל זאת כבר תשובה לשאלה אחרת.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?

אחד מהתאים של אבשלום. מלונית קורונה לאדם אחד.

האתר של מיכל סופיה טוביאס בקישור

מיכל סופיה טוביאס, איילה בסלע, מונופרינט על נייר שחור, 2020

סשה אוקון

חוזרים לוירטואלי. המלצות לאירועי תרבות לימי הסגר

אז 2020 נגמרת. הרגע שנדמה שכל העולם ייחל לו ותלה בו את יהבו שתגמר כבר התקופה המוזרה הזו. לצערנו, נראה שהמגפה תישאר איתנו עוד קצת, אבל התקווה אומרת שבקרוב זה ייגמר. כך או כך, אנחנו כרגע בבית, וכיאה למצב אירגנו לכם השבוע המלצות לאירועים וירטואלים שאפשר לצרוך מהספה, אמנם לא כולם קשורים ישירות באמנות פלסטית, אבל ודאי יעניינו את שוחרי התרבות שאתם.

ראשית כל – אנחנו סוף סוף מרימים את הכפפה ומצטרפים למגמת אירועי הזום. ניסינו לוותר על זה אבל נראה שאין ברירה. מה שכן, אם כבר לעשות הרצאה אינטרנטית – אז נראה לנו הכי ראוי לדבר על אמנות אינטרנטית. אמנות שמשתמשת ברשת לא ככלי לתיווך תכנים אלא כמדיום לכל דבר; מרכז התרבות משכנות שאננים מפיק אירוע רב משתתפים וסלבריטאים לסיכום שנת 2020; עיריית תל אביב בהפקה גדולה של מופעי מוזיקה שישודרו ממוזיאון תל אביב; ובפינת הבונוס סיור וירטואלי והדרכה בתערוכה החדשה של גלריה הקוביה בירושלים.

שתהיה לכולנו שנה אזרחית חדשה וטובה ושונה מאוד מקודמתה,

שני ורנר וצוות Talking Art

נט ארט

Nir Harel "Hallow Sighs", website, 2019 מתוך ההרצאה נט-ארט

נט-ארט. הרצאה מקוונת מבית Talking Art, בהנחיית האמן דויד דובשני

משבר הקורונה הביא איתו גל של פרויקטים מקוונים ותערוכות דיגיטליות שניסו לתת מענה לסגירת חללי האמנות. עם זאת, היצירה במרחב האינטרנטי אינה תופעה חדשה, וישנם אמנים עכשוויים אשר אימצו את מרחבי האינטרנט מתוך הבנה כי הם יכולים לשמש לא רק כאמצעי הפצה ייחודי לאמנות אלא גם לשמש כמדיום אמנותי ומקורי בפני עצמו.

בהרצאה נצא לשיטוט באינטרנט – אחר אמנים ופרויקטים שנוצרו במיוחד עבור המרחב המקוון. נראה פסלים שנעשו בהדמיות תלת ממד ופועלים באופן אינטראקטיבי עם הצופה המבקר באתר און ליין, אמנים שהפכו את גוגל למרחב של משחק סוריאליסטי אינטראקטיבי, או כאלה שהפכו את האתר האישי שלהם ליצירת אמנות.

ההרצאה מאת דוד דובשני: אמן, בוגר התואר השני באמנות של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ותכנית לימודי האמנות באקול דה בוזאר בפריז, עבודותיו הוצגו בארץ ובעולם.

חמישי 7.1 בשעה 19:00. ZOOM. מחיר השקה מיוחד 45 ₪

רכישת כרטיסים בקישור

בעקבות הזמן האבוד – הפנינג תרבות לסיכום שנת 2020. ניהול אמנותי: שרי שביט

משכנות שאננים הוא מרכז תרבות וכנסים בינלאומי בירושלים, מיסודה של הקרן לירושלים. בימים כתיקונם הם מפיקים אירועי תרבות שמתקיימים בשכונה, פסטיבלים, כנסים והופעות, אבל אנחנו לא בימים כתיקונם. בהפקה מושקעת מאוד יוצעו ב48 שעות 6 אירועים מקוונים בהם יתארחו סלבריטאי עולם התרבות וישוחחו על השפעות הקורונה על תחומים שונים בחיי התרבות בארץ. ישראל אהרוני ידבר על אוכל וארוחות שחיתות, עברי לידר ואגי משעול על שירה בימי קורונה, שי צברי בהופעה אינטימית ושיחה על הופעות באולמות ריקים; ויהיו גם שיחות על אופנה, אהבה ועוד.

ימים שלישי ורביעי 29-30.12. האירוע ישודר ללא עלות בעמוד הפייסבוק של משכנות שאננים. קישור לצפייה יעלה לקראת השעה 19:00. יש לחכות מספר דק', במידה והקישור אינו מופיע יש לרענן את העמוד.

לאחר האירוע, ההקלטה תעלה לעמוד היוטיוב של משכנות ותהיה זמינה לצפייה ללא עלות.

"תרבות אונמות" במסגרת אירועי "תל אביב-יפו לא מפסיקה". ניהול אמנותי: חיים שמש

​זה ידוע שעולם התרבות ספג מכה חזקה ביותר בשנה האחרונה, מכה שלא ידוע איך ומתי הוא יתאושש ממנה. קשה לא פחות היה לגלות את החשיבות הפחותה שהשלטון נותן לתרבות וכיצד התמיכה בו נדחקה לתחתית רשימת הדברים שעל סדר היום. עיריית תל אביב מנסה לפצות על העוול הזה ויוזמת הרבה מאוד אירועי תרבות שמתאימים למגבלות באופן יצירתי. כעת הם מפיקים אירוע שישלב מוזיקה, קטעי מחול, טרייבל דאנס וריקודי בטן, וידיאו ארט, צילום ועוד. מופעים של שלמה גרוניך, ריף כהן, מארינה מקסימיליאן ועוד, יוצגו במרחבים של מוזיאון תל אביב ויונגשו לציבור הרחב בשידורי סטרימינג.

ימים שלישי ורביעי 5-6.1. כרטיס למופע יחיד: 65 ₪, כרטיס לשני מופעים: 120 ₪. חבילה לארבעת המופעים: 220 ₪. יש הנחות לתושבי תל אביב

רכישת כרטיסים לפסטיבל

מידע נוסף באתר העירייה

פינת הבונוס: סיור וירטואלי לרגל פתיחת התערוכה "הסלון" אוצרים: אלה כהן ונסובר ודן אורימיאן

תערוכת ענק המתקיימת מדי שנה בבית הספר לאמנות הקוביה בירושלים. התערוכה מוצגת בסגנון של "הסלון" האירופאי של המאה ה-19, והשנה עוסקת בנושא דיוקן. בתוכנית:  סיור וירטואלי בתערוכה בהנחיית האוצרים, שיחה עם  שרה בנינגה – אמנית וחוקרת אמנות על אופנים שונים לקריאת דיוקן.
חמישי 31.12 בשעה 20:00. לינק למפגש הזום (ללא עלות) יעלה בדף הפייסבוק לקראת האירוע

תרבות אונמות

תרבות אונמות

דיוי בראל

היום שאחרי? המלצות הסופ"ש 2-4.7

סוף השבוע הקרוב מרגיש כמו פעם, שלל אירועים, פתיחות, מיצגים, שיחי גלריה ועוד – כמו חגיגה גדולה של היום שאחרי (טפו טפו). בראש ובראשונה יתקיים בסופ"ש הקרוב אירוע Gallery Weekend שנוצר ביוזמת גלריה רו ארט ובחסות יריד צבע טרי ועיריית תל אביב. אירוע בסדר גודל כזה מזכיר לנו את הימים הטובים ונקווה שהוא מסמן את יריית הפתיחה של חזרה לשגרת אירועי תרבות בעיר ובכלל.
בהרצליה אפשר לבקר בימים האחרונים לתערוכה האחרונה בגלריה בסיס; ברמלה תפתח תערוכה קבוצתית של ארבע אמניות נשים העוסקות בנשיות ומגדר ביצירה שלהן; וגם אנחנו מצטרפים לחגיגת החזרה לשגרה עם סיור חדש בנושא פיסול ישראלי.
שיהיה סופ"ש פסטיבי ובטוח לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art
להמשיך לקרוא

קצר וקולע. המלצות הסופ"ש 11-13.5


רונית ברנגה, מימוזה ביישנית, הבית האדום

מעט המלצות יש לנו השבוע בשבילכם, אבל הן משובחות – אחת אחת. מיצב מסתורי ומלא קסם באחד החללים המיוחדים הפועלים כיום בתל אביב, תערוכה קבוצתית של 11 אמנים צעירים ומבטיחים שתעסוק בחדרי מילוט ופיענוח חידות, ופסטיבל דוק אביב המצוין ובו עשרות סרטים וגם הרבה מאוד סרטי אמנות. לבסוף, יש לנו גם את התכניות שלנו וגולת הכותרת שלהן היא הסיור הקרוב לאתונה המהממת. אז קדימה, לפתוח יומנים
עריכה ותוכן: צוות Talking Art

להמשיך לקרוא

הסיורים הקרובים של Talking Art


ג'ואל מוריסון, סיור גלריות בשדרות רוטשילד

אז השנה החדשה כבר בפתח וגם בעולם האמנות מתחילים להרגיש את התכונה וההתרגשות. כאן אצלנו נוצל הקיץ לבניית תכניות לשנה הקרובה, להגדלת הצוות והכשרת מדריכים חדשים, וגם קצת.. למנוחה. כך שעכשיו הכול מוכן והנה לפניכם כמה עדכונים על הסיורים הקרובים שלנו. מחכים לסייר אתכם – בארץ ובחו"ל!

להמשיך לקרוא

תפתחו יומנים, זה הולך להיות אחד השבועות העמוסים באמנות מ-ע-ו-ל-ה

%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a4%d7%a2-mind-the-gap-%d7%aa%d7%90%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9fהמופע "MIND THE GAP", תיאטרון מיסתורין

רוחה של השנה החדשה כבר מנשבת ומביאה עמה התרגשות ותחושת פריחה. אירועי סוף השנה מבשרים טובות לשנת האמנות שבפתח. זה הולך להיות פוסט ארוך מהרגיל, ולו רק בשל העובדה שזה עומד להיות שבוע עמוס במיוחד, שמתחיל בסופ"ש רווי גם הוא. עבודת הסלקציה לגבי אירועים נבחרים, הייתה קשה הפעם מהרגיל.
פיתחו את היומן, ורק תבחרו.

להמשיך לקרוא

אירועי סוף השבוע 12-14.3.15

תערוכות חדשות – נפתחות חמישי, 12.3.15 בשעה 20:00

דוד גינתון, "הריקים 2014-2007", תערוכת יחיד
גלריה גורדון 2, נתן החכם 4 תל אביב
בתערוכה יוצגו עבודות בנושא הצד האחורי של הציור להמשיך לקרוא