ארכיון תגיות: 'פני מזרח מאדימין'

סיכום השנה שלנו

סופי שנה הם תמיד זמן טוב להתבוננות ולהרהור על השנה שעברה, על הטוב והרע שהיה בה ובשבילנו כמובן, על האמנות שפגשנו וריגשה אותנו. בשנה החולפת יצאנו מנבכי המגיפה, עולם האמנות הישראלי נתן את כל מה שיש בו גם בתקופה הזו ועל כך אין לנו אלא לומר – שאפו! כמה גאווה יש בעשייה האמנותית הישראלית.

בגזרה שלנו גם היו כמה שינויים מרגשים, נפרדנו מחברי צוות שליוו אותנו במשך תקופה ארוכה והיוו חלק משמעותי מהעשייה שלנו; ולצידם התווספו לנו חברים חדשים בארץ ובאירופה. השקנו את סיורי הלוקאלז שלנו – עשייה מבורכת שההזדמנות לה קרתה דווקא בזכות המגיפה או בהשפעתה. חזרנו לסייר בחו"ל עם קבוצות ישראליות שהתלוו אלינו לונציה, לא פחות מ120 אורחים ואורחות סקרנים שכיתתו רגליהם איתנו בין התעלות בתערוכת האמנות הטובה בעולם.

לצד כל זאת, כל אחד מאיתנו המשיך גם בעשייה האישית שלו, חתונות, ילדים, רילוקיישנים, תערוכות יחיד וקבוצתיות, תהליכי אוצרות שיצאו לפועל ועוד.

ובנימה זו של אופטימיות, עם חגיגת הטוב שהיה ובציפייה לעוד שנה מבורכת, נאחל לכל ידידינו שנה טובה, של אמנות מעולה!

כמדי שנה וכמיטב המסורת, הנה סיכום השנה החולפת מטעם חברי הצוות של Talking Art, שבחרו את אירוע השנה שלהם.

אנט מסאז'ה, מתוך 'תשוקה, הפרעה', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב – הבחירה של יונתן אולמן

מפגש בסטודיו עם אורן אליאב – הבחירה של שני ורנר

שני ורנר – מפגש מחודש עם יצירתו של אורן אליאב

כבר כתבתי בעבר, שאחד הדברים שאני הכי אוהבת הוא מפגשי סטודיו והכרה קרובה יותר עם האמנים האהובים עליי. לא מזמן חזרו התיירים לבקר בארצנו, ועמם חזרו גם סיורי האמנות התפורים במיוחד עבורם. במסגרת זו, ביקרתי בסטודיו של האמן אורן אליאב, שאת עבודתו הכרתי היטב אך מרחוק. אורן אירח אותנו בנדיבות ובשמחה וחשף פן מרתק על העשייה שלו. מקורות ההשפעה הדיגיטליים והמגע שלהם עם מצע הציור הוותיק, ריגשו אותי מאוד וחיברו אותי באופן ישיר לאחד הנושאים החמים ביותר היום – אמנות וטכנולוגיה. תודה אורן!

נטע עשת – התערוכה 'בדלת אמות' של בתיה אפולו במוזיאון הרצליה

לא חסרות פנינים במחזור התערוכות הנוכחי שמוצג במוזיאון הרצליה. אני מצאתי את עצמי מתלהבת במיוחד מתערוכתה של בתיה אפולו. אפולו היא אמנית שלא פרצה לתודעת הקהל הרחב בחייה וכעת, ארבע שנים לאחר מותה, התערוכה הזו עושה שירות חשוב בלהביא את עבודתה לקדמת הבמה. אהבתי את סגנון הציור הפיגורטיבי שלה שהרגיש לי על התפר בין איור לציור. השילוב בין הצבעוניות לדימויים יצר משהו קצת קודר שהצליח לרגש אותי.

אלעד רוזן – התערוכה 'טעויות העתיד וכיבוד קל' של גיא גולדשטיין בארטפורט

כשרואים כל כך הרבה אמנות כל השנה, לפעמים כבר קצת קשה להיות מופתע. לכן שמחתי מאוד על ההפתעה הנעימה שחוויתי בכניסה לתערוכה המוצלחת של גיא גולדשטיין "טעויות העתיד וכיבוד קל" בגלריה של ארטפורט. אני מכיר את גולדשטיין כאמן רציני ואנליטי שתערוכותיו מעוררות מחשבה ונולדות מתוך מחקר מעמיק וארוך. היה זה גילוי משמח במיוחד לגלות תערוכה מלאת הומור עם המצאות ויזואליות וחיבורים מפתיעים בין אובייקטים. מצאתי את עצמי מסתובב בתערוכה עם חיוך על הפנים ובשבילי, כמי שלוקח הומור מאוד ברצינות – זו המחמאה הכי גדולה.

מימין: בתיה אפולו (פרט), מתוך תערוכת יחיד במוזיאון הרצליה – הבחירה של נטע עשת
משמאל: ערבה אסף, מתוך תערוכת יחיד בגלריה לחם ושושנים – הבחירה של עמית רובין

משה שק במוזיאון ארצות המקרא

מיכל סופיה טוביאס – היכרות עם עבודתו של האמן משה שק

כחובבת פרהיסטוריה ידועה, התערוכה שהייתה עבורי חגיגה גדולה היא כמובן התערוכה ״חפירות – אמנות מזמן עכשיו״ שאצרה בחוכמה ובנדיבות שירה פרידמן במוזיאון ארצות המקרא. מעבר לשילוב הנהדר של עבודות אמנות עכשוויות המגיבות לרוח קדמונית לצד הממצאים הארכיאולוגיים הפנטסטיים של תצוגת הקבע, התרגשתי במיוחד מגילויו של אמן ופסל נפלא שלא הכרתי – משה שק. התערוכה הזאת כאילו נולדה כדי לשים עליו אלומה רכה של אור ולומר: לפעמים אפשר להתגעגע לזמן אחר במקום הזה. זה בהחלט משהו ללכת איתו הביתה.

עברי באומגרטן – התערוכה 'פני מזרח מאדימין' של הינדה וייס בארטפורט

השנה התלהבתי במיוחד מהתערוכה "פני מזרח מאדימין" של הינדה וייס בארטפורט. התערוכה בחנה את הנוזליות של הזמן וההיסטוריה מנקודת מבט ייחודית על תקופת המגפה בניו יורק. הינדה יוצאת מתוך עיסוק בחומרים תיעודיים למסע מרגש ומרתק בין הקולקטיבי לאישי. שווה גם לציין את רמת ההפקה הגבוהה של התערוכה שיצרה חלל מרשים עם הקרנות ענק שעטפו את הצופה ולקחו את החוויה עוד צעד קדימה.

לירון אלקולומברה – אירועי 'אוהבים אמנות – עושים אמנות' בתל אביב

מבחינתי האירוע של השנה היה "אוהבים אמנות עושים אמנות",  ובפרט התערוכה המרכזית – "אליהו" ביד אליהו. סופ״ש גדוש באמנות והזכות להדריך סיורים שם ולחשוף אמנות לקהל כל כך רחב. מרגש במיוחד היה בשבילי לחזור להדריך לראשונה מאז היציאה לחופשת לידה. החזרה לשטח הרגישה גם כמו הרפתקה חדשה אבל גם כמו לחזור הביתה.

יונתן אולמן – התערוכה 'תשוקה, הפרעה' של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב

השנה שמחתי מאוד על ההזדמנות לפגוש את התערוכה רחבת היריעה של אנט מסאז'ה במוזיאון תל אביב לאמנות. אני אמנם מכיר את עבודתה של מסאז'ה כבר שנים רבות, אך מעולם לא הזדמן לי לפגוש תערוכה כל כך מקיפה שלה. בהמון מובנים, לדעתי, תערוכה שהציגה אמנות מעניינת בהרבה מהתערוכה המאוד מתוקשרת של יאיוי קוסמה (וזה מבלי להפחית בכלל מערכה של קוסמה) וחבל שעברה קצת 'מתחת לרדאר'.

הילה בן ארי בבית אנה טיכו – הבחירה של נועה מירו

דוד דובשני – 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל
זו תערוכה שהייתה ממש כפי ששמה מעיד – חגיגה של רישומים מהמאה האחרונה. מפול קליי ועד ויליאם קנטרידג'. בנוסף, בכניסה לתערוכה הייתה תערוכה אחרת שעסקה במגילת פירנצה. שני העולמות הכל כך שונים השלימו זה את זה והוכיחו שלא צריך יותר מפיסת נייר ודיו כדי לברוא עולמות.

נועה מירו – התערוכה 'קול הקורא אל עצמו' של הילה בן ארי בבית אנה טיכו

תערוכת השנה שלי היא תערוכתה של הילה בן ארי "קול הקורא אל עצמו" בבית אנה טיכו (אוצרת: תמנע זליגמן). לב התערוכה הוא מיצב הוידאו שיצרה בן ארי כמחווה לאמן מגזרות הנייר הנשכח משה רייפר. זוהי תערוכה חכמה ומלאת רגישות המשלבת בין המיצב של בן-ארי למגזרות הנייר של רייפר העשויות בדקדקנות מעוררת השתאות. מתוך האפלה מגיחות דמויות בודדות; ספק מתמזגות, ספק נאבקות במחול שדים עם יריעות נייר.  ההצבה בחלל מזמינה אותנו למעין מסע אל נבכי התת-מודע, למבט על גבולות ומגבלות הגוף והחומר, בין שברי הברות, בניסיון לברוא עולם יש מאין.

עמית רובין – התערוכה 'שתיהן אותה אחת' של ערבה אסף בגלריה לחם ושושנים

אחד מרגעי האמנות המרגשים ביותר שקרו לי בשנה האחרונה התרחשו בגלריית לחם ושושנים בתערוכת היחידה של ערבה אסף 'שתיהן אותה אחת'. האובייקטים והציורים היו מרגשים, אבל יותר מכל נגעה בי הקריאה בקלפים. לערבה יש מערכת קלפים, מצוירים בידה, שסביבם בנוי טקס עם קודים וחוקים לפתיחה. במסגרת התערוכה היא ערכה למבקרי ומבקרות התערוכה ואני ביניהם, טקסי פתיחת קלפים – אחת על אחת. לא אגלה מה שאלתי אבל הרמז היה מדויק ואפילו הספיק להתממש, ממליצה בחום לעקוב אחריה.

התערוכה 'חגיגה על נייר' במוזיאון ישראל (הצילום באדיבות מוזיאון ישראל) – הבחירה של דוד דובשני

גיא גולדשטיין - 1 צילום - טל ניסים

גיא גולדשטיין, מתוך 'טעויות העתיד וכיבוד קל', תערוכת יחיד בארטפורט, תל אביב. צילום: טל ניסים

כל מיני. המלצות הסופ"ש 9-11.12

בשבועיים האחרונים הוקדשו ההמלצות בכל פעם למדיום אחר. הפעם אנחנו מזכירים לעצמנו את המובן מאליו – שהאמנות המקומית לא מגבילה את עצמה למדיום כזה או אחר ושהמבחר פה גדול ומגוון להפתיע במיוחד ביחס לגודלה הצנוע של "הביצה האמנותית" שלנו. תערוכות השבוע עוברות בין ציור, לקולאז' וידאו לפיסול שמבוסס על בדיקות רפואיות. לכאורה עולמות שונים בתכלית, אבל כולם בונים יחד את שפת האמנות המקומית שאנחנו אוהבים כל כך.

במקום לאמנות תערוכת יחיד של האמן המשפיע אסד עזי ולצידה תערוכה קבוצתית של מי שהושפעו ממנו; בארטפורט מציגה הינדה וייס את רוח התקופה באמצעות קולאז'י וידאו אקלקטיים; בגלריה אלון שגב איתמר גלבוע נותן משמעות עמוקה במיוחד לז'אנר הדיוקן העצמי; ובפינת הבונוס להקת תאטרון המחול של אבשלום פולק משתלטת על מוזיאון יעקב אגם.

שיהיה סוף שבוע גדוש בכל טוב,
שני ורנר וצוות Talking Art

איתמר גלבוע, מתוך התערוכה 'Body of Work', בגלריה אלון שגב

'אפל היער', תערוכת יחיד של אסד עזי ו-'הומאז", תערוכת מחווה לאסד עזי. אוצרת: דליה דנון

באמת שאנחנו לא רוצים לחזור על עצמנו כל פעם ולכתוב שאנחנו אוהבים גלריות עצמאיות ואלטרנטיביות, אבל מה לעשות שככה זה. הגמישות והתעוזה של הגלריות האלה הופכות אותן לזירה מרתקת של מהלכים אמנותיים לא מובנים מאליהם. קחו למשל את 'מקום לאמנות' בקריית המלאכה שבסוף השבוע הקרוב פותח שתי תערוכות זו לצד זו – אחת של האמן החשוב והמשפיע אסד עזי ואחת קבוצתית במחווה אליו. ההצגה של גוף עבודות של אמן משמעותי כמו עזי לצד עבודות של ממשיכי דרכו, נותנת הקשר רחב שהופך את חוויית הביקור בתערוכה ללימודית במובן הטוב ומאפשר לנו הצופים להעמיק את המבט ביצירתו של עזי בתוך הזרם של האמנות המקומית.

בהשתתפות: לילי פישר, מאיר רקוץ׳, נועה תבורי, נטלי יששכרי, דוד וקשטיין, יונתן גולד, לוסי אלקוויטי, חגית שחל, טובה אלדד

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.12, 20:00, גלריה מקום לאמנות, שביל המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

'פני מזרח מאדימין', תערוכת יחיד של הינדה וייס. אוצרת: ורדית גרוס

את עבודתה של הינדה וייס ניתן להגדיר כקולאז'ים זזים. באמצעות עבודת עריכה ומניפולציה ממוחשבת היא תופרת סצינות שצילמה בזמנים ומקומות שונים ליצירת מרחב חדש ולא מוכר. התערוכה שלה בארטפורט היא תוצר של התקופה האחרונה בה חיה בניו יורק מוכת הקורונה והמזועזעת מטלטלות פוליטיות וחברתיות שונות ומשונות. וייס מערבבת רחובות נטושים מאימת המגפה יחד עם הפגנות, בילוי בפארק עם בידוד ביתי. בתוך המציאות המשונה והמשתנה של ימי המגפה, הקולאז'ים של וייס הופכים פתאום מדויקים ומציאותיים מתמיד. הרי בואו נודה על האמת, כל השנתיים האחרונות מרגישות קצת כמו ערבוביה אחת גדולה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.12, 19:30, ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
אירוע פייסבוק

'Body of Work', תערוכת יחיד של איתמר גלבוע

איתמר גלבוע ידוע בגישה הליברלית, שלא לומר רדיקלית לז'אנר של דיוקן עצמי. לפני כעשור הוא תיעד את כל מה שאכל במהלך שנה שלמה, ואז פיסל את הכל ויצר מיצב גדול מימדים שהפך לפרויקט מתמשך להעלאת המודעות לרעב שנקרא 'פרויקט שרשרת המזון'. כעת מבקש גלבוע להביט עמוק יותר אל תוך עצמו – ליטראלית אל תוך עצמו. בתערוכה החדשה בגלריה אלון שגב מציג גלבוע עבודות שנוצרו על ידי איסוף נתונים פיזיים באמצעות טכנולוגיות הדמיה רפואיות מתקדמות כמו סריקות FMRI, MRI ו-CT.  הנתונים האלה עברו המרה והפכו לאובייקטים פיסוליים המוצבים בחלל הגלריה. התוצאה היא מרחב מטריד שהוא בין הזיה מצמררת למוזיאון טבע משונה. והכל עשוי בוירטואוזיות ואסתטי לעילא.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.12, 20:00, גלריה אלון שגב, המנוע 7, תל אביב

פינת הבונוס –
'פלישה לחלל', מופע של תאטרון מחול אבשלום פולק, מותאם לחלל של מוזיאון אגם

עבודותיו של יעקב אגם תמיד שואפות לעטוף את הצופה, לתעתע בחושיו ולהפוך אותו לחלק מהיצירה. כעת להקת תאטרון המחול של אבשלום פולק לוקחת את העניין צעד (ריקוד) אחד קדימה ולערב אחד הופכת את מוזיאון אגם לבמה אחת גדולה. הרקדנים יתערבבו ביצירות הצבעוניות ויזמינו את הקהל להצטרף אליהם. נשמע כמו חוויה שלא כדאי לפספס.

יום חמישי, 9.12, שני מופעים – 19:00 ו- 21:00, מוזיאון אגם, רחוב מיש"ר 1, ראשון לציון
מספר המקומות מוגבל – לרכישת כרטיסים

אסד עזי, מתוך התערוכה 'אפל היער' בגלריה מקום לאמנות.