ארכיון תגיות: שחר מרקוס

לא שגרה, ובכל זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.11

אי אפשר לדבר על חזרה לשגרה, לא אחרי מה שעברנו כולנו רק לפני שבועות מעטים ולא כאשר המלחמה עדיין מתרחשת והעתיד לוט בערפל. ועדיין החיים כנראה חייבים להמשך ולאט לאט גלריות ומרכזי אמנות חוזרים להיפתח. אנחנו תמיד אומרים ולגמרי עומדים מאחורי זה – תרבות ואמנות אינן מותרות, אלא כורח המציאות. אנחנו קוראים – אם זה מרגיש לכם נכון ובטוח – דווקא עכשיו, לכו לראות אמנות!

שימו לב ששעות הפתיחה של הגלריות צומצמו והשתנו בהתאם למצב. כמובן שכדאי גם להיות קשובים להנחיות פיקוד העורף ולבדוק עם הגלריות עצמן לפני הביקור. לא בכל הגלריות יש מרחבים מוגנים

מאחלים לכולנו סוף שבוע של שקט יחסי,
שני ורנר וצוות Talking Art

גילית לוין רונן, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'על החיים ועל המוות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נטע גל-עצמון
אין שם יותר סמלי מזה לתקופה העגומה שנפלה עלינו וגם נושא התערוכה מתאים כמו כפפה ליד. "ממנטו מורי" הוא זרם עתיק באמנות העוסקת במה שכולנו מנסים להדחיק – עובדת היותנו בני תמותה. עבודות האמנות בזרם הזה מזכירות לנו – גם ברגעים החזקים והשמחים מאין באנו ולאן אנו הולכים. התערוכה מציגה כמה מהאמנים המרכזיים בזרם הזה בארץ – כמו יצחק ליבנה עם ציורי הגולגלות שלו; דינה שנהב עם יצירות הספוג השבריריות שלה; ורוני לנדה שהפסלים דמויי הפורצלן שלה מסתירים תוך של בשר חי. אפשר לומר אולי שאמנות הממנטו מורי מבקשת לשבור לנו את הקונספציה שאנחנו בלתי פגיעים ובטוחים תמיד. קונספציה שכולנו התעוררנו ממנה בצורה האכזרית ביותר בתחילת אוקטובר.
בהשתתפות: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב
גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. שעות פתיחה: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'בזיליקה קיבוצית', תערוכת יחיד של זהר טל ענבר. אוצרת: עינת סיני-פסטרנק
כנראה שכל שם של תערוכה יראה לנו סמלי במיוחד בתקופה הזו ובמיוחד כזה שיש בו את המילה קיבוץ. התערוכה הזו של זהר טל ענבר יוצרת חיבור כמעט בלתי אפשרי בין שני עולמות לכאורה מרוחקים זה מזה – העולם הקיבוצי ואיקונוגרפיה נוצרית. במחשבה שניה אולי המרחק לא כזה גדול, לפחות לא בהקשר המקומי. איקונוגרפיה נוצרית עוסקת במיתולוגיה של ראשית הנצרות ודרכה ליצור זהות ואתוס שעזרו לבסס את הנצרות בכל העולם. בהקשר המקומי וכמובן הצנוע הרבה יותר, גם הקיבוצים הם סוג של מיתולוגיה ואתוס שסיפוריהם שזורים בזהות הישראלית ללא התר. אחרי שבשנים האחרונות נחשבו הקיבוצים לישובים כפריים, מנומנמים ופריבילגיים, החזירו אירועי השביעי לאוקטובר, בצורה הנוראה ביותר, את אתוס הגבורה הישן של הקיבוצים לקדמת הבמה.
במשכן מוצגות גם תערוכות של צבי לחמן ושל חיה גרץ-רן
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד פרטים נוספים באתר המשכן

'תיקון', תערוכת יחיד של גילית לוין רונן. אוצר: יאיר ברק
פירוק בית ההורים ומיון החפצים שלהם לאחר מותם הוא אירוע מורכב ולא פשוט שדורש תעצומות נפש גדולות, לכל אחד יש את דרכו שלו להתמודד עם הרגע הכואב הזה. במקרה של גילית לוין רונן היתה זו האמנות ששימשה לה כלי להתמודדות ונחמה. בתערוכתה במקום לאמנות בקריית המלאכה היא מציגה את תוצריו של המסע שערכה בנבכי המגירות והארונות של הוריה. מכתבים רשמיים, מסמכים שעבר זמנם, מרשמים לתרופות ועוד ועוד, הופכים למעין דיוקן של אנשים שאינם, אך גם של תקופה שאיננה. את הכל מעבירה לוין רונן דרך פילטר האמנות ומוסיפה להם צבע, דימויים וחיבורים מפתיעים. היום, כאשר אנחנו עומדים מול מספר בלתי נתפס של בתים מפורקים שתכולתם פזורה לכל עבר, האמנות מציעה אולי קצה חוט לתחילתו של תיקון.
בגלריה מוצגות כרגע גם תערוכות יחיד של ג'רי שי שריג ושל איילת עמרני נבון
מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המטפלת הפצועה', תערוכת יחיד של עדי בצלאל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
המונח "המטפל הפצוע" הנותן לתערוכה את שמה מגיע מעולם הפסיכואנליזה והוא מתייחס לרעיון כי המטפל או המטפלת עוסקים בפצעים שלהם עצמם תוך כדי ובאמצעות הטיפול במטופל. יש המייחסים לאמנים ולאמנות בדיוק דרך המשקפיים של תאוריה זו, כי הרי מה היא האמנות אם לא נסיון של האמן לטפל בפצעיו תוך כדי יצירת עבודת אמנות שיכולה גם להביא את הצופה למבט מחודש ואחר על העולם, אם זה העולם שבחוץ או עולמו הפנימי שלו. עבודותיה של עדי בצלאל משלבות בין ציור לצילום ומנסות להיות גם הפצע וגם התרופה בו זמנית. בעולם שאחרי טבח הקיבוצים של 7.10, צירוף המילים "המטפלת הפצועה" מעביר רעד של צמרמורת בגב. אך בעולם של אחרי, הרעיון של פצועים שמרפאים פצועים מציע גם סוג של נחמה.
בבית האמנים מוצגות גם תערוכה קבוצתית של חברי הבית החדשים ותערוכות יחיד של עדן בצלאל חבס ושל ים עמרני
בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים פרטים נוספים באתר הגלריה

עדי בצלאל, מתוך תערוכת יחיד בבית האמנים בירושלים

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. המלצות הסופ"ש 26-28.10

אחרי שבועיים של הלם, עולם האמנות מתחיל לאט לאט להרים שוב את הראש. אמנם כולנו מבינים שדברים כנראה לא יחזרו להיות בדיוק כפי שהיו, בודאי לא כל כך מהר. אבל לרגע הזה ועם ההבנה והאמונה בחשיבות של אמנות, חלק מהגלריות והמוזיאונים מתחילים להיפתח מחדש. אמנות בשעה הקשה הזו יכולה להיות הרבה דברים – היא יכולה להוות נחמה, לתת רגע של אסקפיזם אבל גם לתת מראה, לפעמים לא פשוטה, שתאפשר לעבד את מה שקרה. בכל מקרה, גם כשהתותחים רועמים, אסור למוזות לשתוק וחייבים להמשיך לנגן.

שיהיה סוף שבוע של שקט ונחמה,
שני ורנר וצוות Talking Art

סשה סרבר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה גורדון, תל אביב

"בית" תערוכת יחיד של סשה סרבר

סשה סרבר הוא פסל וירטואוזי שמשתמש ביכולות הטכניות המפעימות שלו כדי ליצור מחדש אובייקטים של תרבות פופולרית אבל "עם טוויסט" מיוחד ולעתים קרובות אפל שמשנה את המשמעות שלהם. מרשימה במיוחד היכולת של סרבר לתת לפסלים שלו את התחושה שהם עשויים מאבן, עץ ומתכת בעוד שלמעשה הם נוצרו מפלסטיק, קלקר וחומרים דומים אחרים. גם בימים כתיקונם העבודות של סשה סרבר יכולות לצמרר ולהטריד – הוא כבר יצר בעבר אחוזות קבר מזויפות להוריו בחלל הגלריה ועובד שנים רבות עם דימוי של פינוקיו לא ילדותי ולא תמים – אבל התערוכה שתפתח בסוף השבוע הקרוב בגלריה גורדון בתל אביב עוכרת שלווה באופן אקטואלי ומצמרר במיוחד. המיצב "בית" מדמה שיירים שרופים ומפוחמים של בית בתוכו ניתן למצוא עדויות לחיים שהיו ואינם כמו סוס עץ שרוף או שוב אותו פינוקיו לא בדיוק ילדותי. כשמראות כאלה ניבטים אלינו מיישובי העוטף במסכים, התערוכה של סרבר הופכת לאקטואלית ורלבנטית מתמיד. קחו בחשבון שזה עשוי להיות קשה לעיכול.

גלריה גורדון, רחוב הזרם 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'האם ייתכנו הדברים?', תערוכה קבוצתית. אוצרת: אתי שוורץ

אין ספק, דברים פשוטים מקבלים משמעות חדשה וכואבת בתקופה זו, גם שמות של תערוכות. המשפט "האם יתכנו הדברים?" שנותן לתערוכה בגלריה באצטדיון טדי את שמה, מהדהד את השאלה שאנו שואלים את עצמנו שוב ושוב בתדהמה אל מול זרם החדשות והעדכונים המחרידים של התקופה. התערוכה, שנפתחת מחדש אחרי הפסקה לרגל המצב, מציגה צילום שמביט על הגבול הדק שבין האישי לפוליטי והציבורי ועל הצורך לתעד אותם. משפט תמים לכאורה מתוך טקסט התערוכה כמו "החיבור בין העבודות קושר את המקומי אל שבריריותם של החיים. המאבק על גבולות, המשתנה שוב ושוב מאז הקמת המדינה, עובר מגבולות הארץ החיצוניים לתוך העורף האזרחי." מקבל גם הוא משמעות חדשה וכואבת לאחר אירועי השבועות האחרונים. מה שבטוח הוא שהצורך לתעד את הנעשה סביבנו ולחבר בין האישי לציבורי הפך רק לדחוף יותר.

בהשתתפות:  שירה אבולעפיה, רלי אברהמי, גסטון צבי איצקוביץ, מתי אלמליח, תומר אפלבאום, עודד בלילטי, סופי ברזון מקאי, טליה הופמן, פבל וולברג, קרן זלץ, אנה ים, פראנס לבה נדב, אלכס ליבק, סג׳א קוטינה, מיקי קרצמן, אלדד רפאלי, אתי שוורץ.

הגלריה החדשה של סדנאות האמנים בטדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

תערוכות במוזיאון וילפריד

גם התערוכות במוזיאון וילפריד נפתחות מחדש לקהל הרחב ונותנות יעד מוצלח לטיול התאווררות ואסקפיזם. כמו תמיד במוזיאון המוצלח הזה, התערוכות משלבות בין יחס יחודי לטבע, מבט מפתיע על קראפט, חשיפה של תרבות מזרח אסיה ושילוב שלה בנעשה כאן ועכשיו. האובייקטים הקרמיים שיוצר אודי צ'רקה משלבים בין חימר שחור וגס שנראה כמו בולע פורצלן לבן ועדין ומתכתבים עם האובייקטים האסייתיים מאוספי המוזיאון. אורית ליבנה עושה שימוש בתהליך עבודה ארוך וסיזיפי של הספגת נייר בדיו באמצעות צמר גפן במהלך מדיטטיבי שיכול להמשך גם שנה שלמה ובסופו נוצרים פרחים שחורים מרהיבים. ותערוכה נוספת משלבת בין מגילות יפניות עתיקות לבין עבודתו של צלם יפני עכשווי. השילוב הזה בין טבע מרגיע לארצות רחוקות הוא בדיוק מה שצריך בשביל מנת אסקפיזם בריאה שתאפשר לנו לעבור עוד שבוע.

מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת מזרח אסיה, קיבוץ הזורע
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'Shape the Beauty', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דרורית גור אריה

זו לא המלצת הלוקאלז כי אין לנו שם מדריכים ואפילו אי אפשר להמליץ להגיע לשם בגלל המצב הבטחוני ועדיין זה סיפור מעורר השראה על כוחה של האמנות שלא יכולנו לוותר עליו.
בשבוע הבא תפתח הביאנלה העשירית של איסטנבול. האוצרת המוערכת דרורית גור אריה הוזמנה להציג בה תערוכה אליה צירפה את שחר מרקוס ונאזקת אקיצ'י, רן סלווין ולי ינור. כל הקלפים נטרפו עם מאורעות ה-7.10 שאיתם הגיעה גם אזהרת מסע חמורה לאיסטנבול. אל מול מצב שנראה על פניו בלתי אפשרי, בחרה גור אריה בקולה של האמנות. כשהאוצרת  והאמנים לא יכולים להגיע להקים את התערוכה, ישלחו עבודות הוידאו בצורה דיגיטלית יחד עם הוראות הצבה מדויקות, אותן יבצעו אנשי הביאנלה עצמם שיקימו את התערוכה בהעדר הצוות הישראלי. כך יגיע קולה של האמנות הישראלית גם לאיסטנבול, דווקא עכשיו. המסר ברור – קולה של האמנות הישראלית לא יושתק והיא תמשיך ליצור גשרים גם בימים בהם הדבר נראה בלתי אפשרי. ישר כח!

אורית ליבנה, מתוך תערוכה במוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע

כאן, שם ובכל מקום. המלצות הסופ"ש 14-16.7

בשבועות האחרונים אנחנו ממש חובקי עולם – אלעד נסע לבלות את הקיץ בברלין, מיכל סופיה בחופשה בפריז ויעל נסעה לביאנלה בוונציה. באותו הזמן רשת הלוקאלז שלנו הולכת ומתרחבת לעוד ועוד ערים באירופה. כמובן שאלה מאיתנו שנשארו בארץ ממשיכים לדבר אמנות ביתר שאת. גם תערוכות השבוע ממוקמות בפינות שונות של הארץ, אך המשותף לכולן הוא אמנות טובה ומעוררת מחשבה.

בגלריה המדרגות אסמלבאז' נפגש החלום למצוא עולם אחר מעבר לים עם המציאות האפרפרה לפעמים; בגלריה זוזו בעמק חפר תערוכה מעוררת תאבון על אוכל באמנות; באטליה שמי מציג יואב וינפלד עבודות קרירות למראה אך רוחשות רגש מתחת לפני השטח; ובהמלצת הלוקאלז שלנו ברברה קרוגר האיקונית בברלין.

שיהיה סוף שבוע נעים, היכן שלא תהיו,
שני ורנר וצוות Talking Art

דניאל רולידר, מתוך 'EVERYWHERE', תערוכה קבוצתית בגלריה המדרגות אסמבלאז', תל אביב

'EVERYWHERE', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נורית טל-טנא

בואו נודה על האמת, ישראל אינה מקום שפשוט לחיות בו. יוקר המחיה, החמסין, הסכסוך ועוד, גורמים גם לפטריוט הגדול ביותר לחלום לפעמים על מקום אחר – ולו לזמן מה. המבט החוצה גם טומן בחובו הבטחה (אמיתית יותר או פחות) לשינוי, הגשמה עצמית והצלחה. אמנים, שהמקצוע שלהם גמיש יחסית, נוטים להתפתות לא פעם ללכת אחר ההבטחות האלה של קריירה בינלאומית ותקציבי תרבות נדיבים ולנסות את מזלם מעבר לים. המפגש עם המציאות, כמו תמיד,  הוא מורכב הרבה יותר מהחלום ומלמד שלא תמיד מחכה אוצר אי שם מעבר לקשת. בתערוכה החדשה בגלריה המדרגות אסמבלאז' הזמינה האוצרת נורית טל-טנא אמניות ואמנים שמתגוררים כעת, או שחיו זמן משמעותי בחו"ל לחשוף משהו ממערכת היחסים המורכבת הזו בין הבית להבטחה שבעולם הגדול.

בהשתתפות: אורלי זיילר, גידי גילעם, דניאל רולידר, יוליה גת, לני דותן נדב הימן, ניר אריאלי, רועי גרינברג, רונה יפמן, שאשא דותן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.7, גלריה המדרגות אסמבלאז', אלנבי 48, תל אביב. אירוע פייסבוק

‘הבשלנית הטובה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רותם ריטוב

לאחרונה נראה שמזון ואופן הכנתו השתלטו לחלוטין על סדר היום התרבותי. מתוכניות ריאליטי בישול בעלות רייטינג  שיא, לשפים כוכבים, למאות קבוצות של בשלניות, חובבי גריל ומומחים לוויסקי שממלאות את פייסבוק בדיונים ארכניים. זה לא מפליא בהתחשב בכך שאוכל נוגע לחלקים רבים כל כך מהחוויה האנושית כמו היחס לגוף, תרבות ומסורת וכמובן יחסים בין המינים. מספיק להרהר בכך שהביטוי "אישה למטבח" נחשב לעלבון שוביניסטי ובאותו הזמן רוב השפים המפורסמים הם גברים, כדי להבין שיש כאן סיפור גדול בהרבה. גם בעולם האמנות כמובן אוכל משמש השראה וחומר גלם במהלך ההיסטוריה ועד ימינו. בתערוכה שאוצרת רותם ריטוב בגלריה זוזו מציגים חבורה של אמנים מוצלחים ושונים למדי זה מזה (ביניהם גם אלעד רוזן שלנו) כל אחד את ההתייחסות היחודית שלו לנושא הגדול והטעון הזה. מההומוריסטי ועד לגרוטסקי, יש כאן משהו לכל חיך.

בהשתתפות: עינת אלוני, זאב אנגלמאיר, שירה גפשטיין, שגית זלוף נמיר, שחר מרקוס, עינת עריף-גלנטי, סנא פרח-בשארה, אלעד רוזן, מיה שרבני

אירוע פתיחה: יום שישי 15.7, 10:00, גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר

'הנחות עורף', תערוכת יחיד של יואב וינפלד. אוצרת סמדר שינדלר

בשבוע שעבר עסקנו במדור בעדינות מתעתעת. לדעתנו עבודתו של יואב וינפלד נופלת בדיוק תחת הקטגוריה הזו. במבט ראשון עבודותיו של וינפלד נדמות טכניות וקרירות – הטכניקות שבהן הוא עושה שימוש, של עיבוד ממוחשב וציור באמצעות אייר-בראש ושבלונות, יוצרת עבודות בעלות מראה חלק ואלגנטי. עם זאת, מבט נוסף חושף עולם חבוי של רגש שרוחש מתחת לפני השטח של הציור. כאשר הן מוצגות בסטודיו ההיסטורי של יחיאל שמי – אחד המנסחים של הפיסול הישראלי המונומנטלי והגברי – עבודותיו של וינפלד מקבלות מטען נוסף של משמעות חתרנית. אפשר לראות בעבודות האלה מעין התרסה של גבריות חדשה שמרשה לעצמה להיות עדינה, שברירית ואפילו חרדתית ודווקא משם לשאוב את כוחה ובטחונה העצמי. ואולי בדיוק הבטחון העצמי הזה הוא המקום בו עבודותיו של וינפלד פוגשות את יחיאל שמי ומתחברות אליו.

באותו זמן תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של טלי בן בסט

הסעה מאורגנת לפתיחה תצא מרכבת ארלוזורוב בשעה 10:00, הרשמה בקישור.  אירוע פתיחה: שבת 16.7, 12:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי. אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז: ברלין

'Please Cry', תערוכת יחיד של ברברה קרוגר

ברברה קרוגר עלתה לגדולה בזכות פוסטרים ומודעות שניסחה עם מסרים חתרניים ובוטים שהתפרסמו בעיתונות ובמרחב הציבורי. בעידן הנוכחי, של חוסר יציבות פוליטית וחברתית, המסרים שלה מקבלים משמעות חדשה. התערוכה של קרוגר בנויה נציונאל גלרי בברלין מורכבת מחדרי הטקסט המונומנטליים שמאפיינים את עבודתה בשנים האחרונות ומאפשרים לצופה לטבוע בתוך המסר.

עד 28.8, Neue Nationalgalerie, Potsdamer Straße 50, 10785 Berlin

פרטים נוספים באתר התערוכה

נוסעים לאירופה ורוצים להכיר את סצנת האמנות המקומית דרך האנשים שחיים אותה? הכנסו לקישור והצטרפו לסיור עם הלוקאלז שלנו

יואב וינפלד, מתוך 'הברות עורף', תערוכת יחיד באטליה שמי, קיבוץ כברי

מרקוס 3

דבש, המלצות הסופ"ש 26-28.9

בשבוע שעבר ישבנו כל הצוות יחד וסיכמנו את השנה שעברה, היא היתה טובה. אחת הטובות שהיו לנו. התכנית השנתית הייתה משובחת במיוחד, יצאנו לסיורים מאלפים ברחבי הארץ ופגשנו עשרות אמנים ואוצרים מרתקים, נסענו לפריז, נסענו לסיור בוטיק לצפון. בקיצור, עשינו חיים. שלא לדבר על כך שעולם האמנות המקומי פשוט פורח בזמן האחרון, וזה מחמם את הלב ומרגש.
אנחנו מאחלים לנו ולכם, שתהיה שנה חדשה פוריה, מרגשת, משכילה, מרחיבת לב, שנה של תקווה לשינויים וחידושים, ובעיקר, כמו תמיד – שנה של המון המון אמנות מעולה.
בהמלצות השבוע: בגלריה העירונית לאמנות בעפולה יוצר מיכאל ליאני גשרים מפתיעים ואופטימיים בין קהילות לכאורה לא קשורות; במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב הזדמנות לסקירה מקיפה של הסגנון החדש והמעט אפלולי בעבודותיו של האמן שחר מרקוס; בבית האמנים עולם האמנות חודר לסלון בתערוכתה של גילה גרינפילד; ובפינת הבונוס, ספריית הסינמטק מנקה מדפים ואתם יכולים להרוויח ספרי קולנוע איכותיים בפחות ממחיר מנה של פלאפל.
בברכת שנה טובה ומועדים לשמחה,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

מרים כבסה

שיחה, המלצות הסופ"ש 23-25.5

על פניו בין התערוכות המומלצות שלנו השבוע אין המון מן המשותף: תערוכה זוגית אינטימית, תערוכה רבת משתתפים מאסיבית במוזיאון נודד ומיצב מונומנטאלי העוסק בקטסטרופה אקלימית; אך הסיפור האמתי מאחורי התערוכות האלו, הדבר שהניע להיוולדן הוא אקט השיחה או השאיפה אליו. כל אחת מהן מייצגת אמנים ואמניות המבקשים לשבור את השקט של הסטודיו ולשוחח – אם זה אחת עם השנייה, עם הקהילה בה הם פועלים או עם הזירה האקטואלית העולמית.
בגלריה עינגע תערוכה זוגית של יערה אורן ועדן בנט שנולדה בעקבות שנה של התכתבות אמנותית ביניהן; "זומו – המוזיאון הנודד" מגיע לתחנה השלישית של הפרוייקט ומביא איתו אמנות עכשווית איכותית אל חצור הגלילית; ובמוזיאון הרצליה מציגה ניבי אלרואי מיצב שאפתני וגדול ממדים המתאר תחזית פוסט אפוקליפטית מבהילה המשלבת בתוכה מחקר ממשי ובדיון.
שיהיה סופ"ש של דיאלוג איכותי,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

הזיות. המלצות הסופ"ש 23-25.3.17


יובל עוז, קרקס הדימויים, בסקולה

סוף השבוע הקרוב לוקח אותנו אל מצבי קיצון. תערוכה גדולה מאוד של אמנים ומעצבים שפועלים בנייר באופן קיצוני (כן, שוב…) שתפתח במוזיאון ארץ ישראל. תערוכת יחיד למעצב המרגש והעדין אוהד בנית שתעסוק בשברי הלב וביציבות הנעדרת בעקבותיהם. במתחם ארטפורט המעולה אנו מוזמנים לאירוע מוזר למדי שיציג את עבודותיהם של אמנים שפעלו במגדל עוצר באנגליה, ולקינוח ערב בסגנון הרצאות קצרות ומסקרנות בחסות פסטיבל הצילום הישראלי. בקיצור, יש מה לעשות. תיהנו
עריכה ותוכן: שני ורנר

להמשיך לקרוא

הולכים על גדול! המלצות הסופ"ש 17-19.11.16


יעל ברתנא, המרכז לאמנות עכשווית CCA

רק חזרתי מסיור האמנות הנפלא שהיה לנו בפריז, הישר לקלחת הרותחת בתל אביב, והשבוע אכן מסתמן באירועים גדולים. פתיחה חגיגית לחלל חדש של גלריה גורדון, תערוכה משוכללת ורבת משתתפים במכון לאמנות עכשווית והרצאה על אמנים סופרסטארים. חוץ מזה, אני ממליצה לכם להצפין ולבקר בתערוכתה היפה של אביטל כנעני בעין חרוד, ויש גם ספר חדש ומיוחד של האמנית לירון כהן, וכמובן – הרבה סיורים על האש. מוכנים? כל ההמלצות בהמשך.
עריכה ותוכן: שני ורנר

להמשיך לקרוא