ארכיון תגיות: תערוכת בוגרים

מעיין שחר

יצירה טרייה. ראיון עם מעיין שחר

עונת תערוכות הבוגרים כבר בפתח ואנו שמחים לשתף בסדרת ראיונות חדשה אשר מפגישה אותנו עם הבוגרים הטריים. כיצד עברו עליהם שנות הלימודים, מה מעסיק אותם, כיצד השפיע עליהם משבר הקורונה, ועוד.
הבוגרת הטרייה הראשונה שאנו מראיינים היא מעיין שחר, שסיימה כעת את לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל.
ראיון עם שני ורנר

היי מעיין, ספרי קצת על מי את ומה את עושה
אני מעיין שחר, בת 32, גרה בקיבוץ צאלים. השנה סיימתי את לימודי התואר השני לאמנויות בבצלאל ופרקטיקת העבודה שלי כוללת פיסול, מיצב ורישום.
אני מחפשת אחר חומרים, חפצים שגרתיים או רגעים יומיומיים בנאליים, שאפשר להתערב בהם ולהמיר אותם למרחבים חדשים, לעיתים מעט אבסורדיים. באמצעות מנגנונים ומערכות מכאניות סגורות, אני בונה מיצבים שמתפקדים כמו מופעים חיים המתקיימים מעצמם באופן רפטטיבי ומייצרים חזרתיות חסרת תכלית.

איך עברו עליך שנות הלימודים / איך התחושה לסיים את הלימודים ולהגיע למעמד תערוכת הגמר?
התואר השני הוא כמו צעד אחד דחוס ומפוקס. מהיום הראשון בתכנית כבר כמעט אפשר לראות את היום האחרון ולכן הרגשתי שכל רגע הוא בעל משמעות ואין זמן מיותר לבזבז. בנוסף, התמזל מזלי ונקשרתי מאוד לחברים בתוכנית ולכמה מרצים שהיוו מקור השראה חשוב ומפרה. תחושת סוף התואר מציפה וגם מרוקנת בו זמנית. זאת תחושה שאני עדיין לא יודעת לדבר אותה.

האם משבר הקורונה השפיע על ההכנות לתערוכה או על הפרוייקט עצמו?
אין ספק שהשפיע על הכל. מהילוך שמיני עברתי לניוטרל בעל כורחי ולא היתה ברירה אלא להרפות ולהתמסר. העברתי את כל פרויקט הגמר מהסטודיו בתל אביב לסטודיו בצאלים ודי מהר צללתי לעבודה למרות שלגמרי לא היה ברור איך, איפה ומתי הוא יוצג. משהו בזה הרגיע אותי ואיפשר לי חופש, יכולתי להתבונן על הפרויקט, וכשהתבוננתי – הצלחתי לראות אותו הרבה יותר חד. הפרויקט עצמו לא השתנה אבל הקריאה המחודשת שלו כנראה השפיעה על קצות האצבעות שפיסלו בחומר.

מעיין שחר 3

צילום: דור קדמי

מה הצגת בתערוכת הסיום שלך?
"בשורת המקהלה" הוא פרויקט שהתחלק לשני חללי תצוגה. במקור שני החלקים היו אמורים להיות מוצגים יחד בבניין שברחוב אבעולפיה אך בעקבות משבר הקורונה הוחלף לבניין החדש ברחוב הרצל 119 ושמחה שכך היה. את החלק הראשון הצגתי בחלל צידי של קומת הכניסה, בו הצבתי זוג פסלי בד מאסיביים שהסתובבו על צירם בעזרת שני מנועים וטיימר. סגרתי את אפשרות הכניסה כך שאפשר היה לעמוד מבחוץ ולהתבונן על המסה שלהם נשזרת זו בזו.  את החלק השני הצגתי בקומה השנייה של הבניין בחלל יחסית אינטימי, שם הצבתי מגדלי דליים שחורים, רדי-מייד מעורב עם פיסול, בגבהים משתנים. הדליים גדושי מים, חלקם מבעבעים וחלקם נוזלים דרך חורים קטנים ומדמים נתיב דמעות בלתי פוסק. בעזרת פיתוח מערכת סירקולציה פנימית הם פעלו במעגל סגור, כמו סוג של מזרקה. הפיסול נוצר בהשראת "גרגוילים", מרזבי מים גרוטסקיים המעטרים את מעטפת הקתדרלה הגותית, אימוגי'ם ומסכות של התיאטרון הטרגי והקומי. בנוסף, הובלת המים במערכת והטיפות שנטפו מדלי לדלי, בשילוב עם השקט שנוצר עקב מגבלות כניסת הקהל ל-10 אנשים, איפשרו לסאונד הרפטטיבי למלא את החלל.

מה החלום? איך את רוצה שתמשיך הקריירה שלך עכשיו אחרי סיום הלימודים?
זה פרדוקס כזה. מצד אחד יש תחושה שאמנות, במיוחד בימים האלה, היא לא דבר מובן מאליו, אף אחד ושום דבר לא מחכה לי מעבר לפינה, אני צריכה לעבוד מאוד קשה ולהיות מאוד כנה, ליצור יש מאין ולהרוויח את העשייה שלי כל יום מחדש. מצד שני יש קול שמבקש להרפות הכל, לעצור ולהתבונן רגע מהצד כמו אורחת. זה כמו מאבק בין אש ומים אבל אני מבינה שאני צריכה להכיל את שניהם, כל יום לקום בבוקר, לשים זרעים באדמה ולהשקות.

מה דעתך על תפקידה של האמנות ביחס ובעקבות משבר הקורונה? האם הוא השתנה ובאיזה אופן?
אני חושבת שתפקידה של אמנות הוא לשקף את מה שהעיניים, האוזניים, האף, הפה, המישוש, המוח והלב סופגים ומעבדים ביחס לנתון ברגע הזה. ועל כן, היא תמיד משתנה ביחס לעכשווי. היא לא תלויה בוודאות או ביציבות, גם כשחונקים אותה ומנסים להשתיק את קולה, גם כשמצמצמים בתקציבים, היא תמשיך לבעבע ולבעוט… אני חושבת שאמנים צריכים להמשיך לעשות בדיוק את מה שהם עושים ולהיות ערים ופתוחים מתמיד לפלטפורמות חדשות שהתקופה מאפשרת.
בנימה אישית, אני חווה את תקופת הקורונה כמו מאיץ חלקיקים בשילוב של חשבון נפש, לטוב ולרע. אני חושבת שהיא דוחקת אותנו לפינה ומאלצת אותנו להישיר מבט למה שהיה מגיע במוקדם או במאוחר.

האתר של מעיין שחר בקישור

מעיין שחר 2

צילום: דור קדמי

יעל שלח

ניצנים. המלצות הסופ"ש 23-25.7

את כותרת הרשימה שלנו השבוע אפשר לקחת למחוזות שונים. אפשר לראות בה כתיאור מלא תקווה למצב העכשווי בו מסתמנת איזו התעוררות בעולם האמנות. אפשר לייחס אותה לעונת תערוכות הבוגרים אשר הסנוניות שלה מופיעות השבוע, ויש בה תמיד התרגשות של התחלה חדשה. היא יכולה להתאים גם לתערוכה החדשה באגף החינוך של מוזיאון תל אביב, אשר מאגדת יצירות אמנות שעשו הורים אמנים – לילדיהם. בגלריה ברמה"ש השרון תפתח תערוכה חדשה שתעסוק במים – בהיבט האקולוגי, הרגשי, המיסטי והויזואלי, והרי מים – הם מקורו של כל ניצן.

מאחלים לכולנו סופ"ש מרענן ומלא הבטחה,
שני ורנר וצוות Talking Art

רועי רוזן
רועי רוזן, מתוך התערוכה "אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם", מוזיאון תל אביב

"אוֹמְרִים אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם: מתנות מאמנים ואמניות לילדיהם". אוצר: עמית שמאע
רוח חדשה נכנסת למחלקת החינוך של מוזיאון תל אביב בדמותו של האוצר הצעיר עמית שמאע. בתערוכה הראשונה שהוא אוצר במוזיאון הוא מאגד יצירות שנוצרו על ידי אמנים מקומיים והוקדשו לילדיהם. איזה רעיון מתוק! ומרגש. בכל סוג של אוצרות כזו השולפת עבודות "מהמגירה" – כאלה שלא נועדו לקהל הרחב, יש משהו מסקרן. מה האמנים בוחרים לגנוז? ובמקרה הזה, מעניין לראות במה שונה ודומה היצירה האישית, המוקדשת, האוהבת, הילדית – לזו החשופה, טעונת האג'נדה ושרוצה להימכר.
החל מיום שישי, 24.7, ללא אירוע פתיחה. מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27, תל אביב

"מי תהום", תערוכה קבוצתית. אוצרת: רווית הררי
לאחר יריית הפתיחה המוצלחת והמדוברת של הגלריה העירונית ברמה"ש, ממשיכה האוצרת רווית הררי להפציץ עם תערוכה עטורת כמה מהאמנים הטובים שפועלים היום. מדובר בפרק ראשון בטרילוגיית תערוכות שעניינן יהיה ביסודות הטבע, ובאופן מעניין בוחנת האוצרת את הזיקה שלהם למקום הגלריה. לרמה"ש קשר אמביוולנטי עם מים טבעיים, בהתחשב בעובדה שמי התהום של העיר הם מהמזוהמים שיש והעיר מתקיימת ממים מהמוביל הארצי. גם בלי קשר לנתון הזה, העיסוק במים הוא תמיד מרגש וסימבולי, והאמנים בתערוכה עושים בדימוי הזה שימושים שונים, מכואבים עד קסומים ומפוליטיים עד מהפנטים.
החל מיום שלישי 20.7, ללא אירוע פתיחה. הגלריה העירונית לאמנות עכשווית רמת השרון, רחוב ויצמן 29, רמת השרון

תערוכות בוגרים – התחלנו
עונת תערוכות הבוגרים היא עונה משמחת למדי בעולם האמנות המקומי. מהחגיגיות שקשורה בדבר, דרך האקלקטיות ועד הביקורתיות הנוקשה, תערוכות הבוגרים הן משהו שאפשר לאהוב מאד או לשנוא, אבל בסופו של דבר כיף לבקר בהן. כיאה למצב המוזר בו כולנו נמצאים בימים אלו, התערוכות יקבלו השנה אופי אינטימי יותר וחלקן אף יפתחו לקהל רק באופן וירטואלי. כך או כך, השבוע מתחילות להופיע הסנוניות הראשונות והרי לפניכם הפרטים.
"התקהלות", תערוכת בוגרי המכון לאמנות במכללת אורנים. אוצרת: הילה בן ארי
בין התאריכים 22.7-8.8. ימים ושעות הפתיחה: א'-ה' 11:00 – 18:00, ו' – 11:00 – 14:00, שבת 11:00 – 14:00.  המכון לאמנות במכללת אורנים, קרית טבעון
תערוכות הסיום של בוגרי מוסררה לשנת 2020
פתיחה: חמישי, 23.7 בשעה 19:30  עד לתאריך 6.8. ימים ושעות הפתיחה: א' – ה' 10:00-19:00, ו' 10:00-14:00
במתחם ביה"ס מוסררה – רחוב הע"ח 9 (בבניין ההיסטורי ובחצר בית הספר), ובקמפוס המקצועי בבית קנדה – רחוב שבטי ישראל 22, קומה 3, ירושלים.
לאתר תערוכת הבוגרים -2020
"התעוררות" תערוכת בוגרים מקוונת של החוג לתקשורת צילומית המכללה האקדמית הדסה ירושלים
מקבץ תמונות סטילס נבחרות מתוך העבודות לינק לתערוכה

מירב היימן
מירב היימן, מתוך התערוכה "מי תהום", רמה"ש

מאמינים באמנות, המלצות הסופ"ש 3-5.8.17


ליאב מזרחי, בתערוכה צומת T, הירקון 19

אחרי האופטימיות והשיתופיות של שבוע שעבר, אנחנו ממשיכים בקו דומה ובקשרים המרובדים שמתקיימים בין האמנות והחברה. מתערוכה של אמניות מהמגזר הדתי, לתערוכה הסוקרת את הקשר המיוחד בין המורה-התלמיד-והאמן ולבסוף תערוכתו היפה של ציון בהלול אשר חושפת פנים פסיכולוגים ופנים אמנותיים במקביל. לסיום, הבשורות הטובות ממשיכות כאן והפעם: יש לנו סיור חדש – רומנטי, נוסטלגי ותל אביבי ממש. פרטים כאן למטה.
עריכה ותוכן: צוות Talking Art

להמשיך לקרוא

מרימים! המלצות הסופ"ש 28-30.7.16


רותם רשף, מקום לאמנות בקריית המלאכה

הסופ"ש הקרוב כבר מתחיל לבשר את בוא תקופת הקיץ המנומנמת. בתחום התערוכות תוכלו לבקר בפתיחת תערוכתה המעניינת של רותם רשף המציגה מיצב פיסול-ציור, וליהנות מתערוכת מכירה נוספת מבית היוצר של "לה קולטור". אך בעיקר תוכלו למלא את היומנים באירועים חד פעמיים: שני שיחי גלריה מרתקים, מסיבה ואירוע כייפי לילדים. הנה כל ההמלצות:
עריכה ותוכן: שני ורנר

להמשיך לקרוא

מחטים רבות בערימה של שחת – תערוכת בוגרי המחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר

%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a8
גל ברייר

לימודי האמנות הם חוויה מיוחדת. הסטודנטים מתמסרים לתוך עולם חברתי ואמנותי הרמטי שהרבה פעמים מתקיים רק בתוך עצמו. יש בו חוקים, פוליטיקה ותחרות פנימית, ובה בעת משהו מגונן המאפשר לסטודנט לחקור במשך ארבע שנים את מאווי ליבו ואת נטייתו האמנותית. התהליכים שמתקיימים במהלך הלימודים אינם חשופים לעיני הקהל ולכן ליתר חברי הקבוצה, למוסד הלימודי ובעיקר למורים יש תפקיד חשוב בהבניית אישיותו האמנותית של כל תלמיד. לבסוף מסתמן שבתי ספר מסוימים מתאפיינים בקו מנחה שנוכח בדרך כלל ביצירתם של מרבית הבוגרים – בצלאל מתאפיין בטיפוח אמנות פוליטית ואסתטית ומהוקצעת בה בעת, המדרשה מתאפיינת עדיין בשייריה העייפים של האסתטיקה הדלה והמושגית, ונוטה לדחות ציור, ובפרט ציור "עשיר".

כך קורה, שתערוכות הבוגרים של בתי הספר לאמנות שמציעות שפע עצום של אמנים "טריים", נוטות לרוב לשעמם ולהיות צפויות מראש. השנה בלטה בשונותה תערוכת סוף השנה של בוגרי המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר. מחלקה צעירה יחסית שהוקמה בשנת 2008 ולמן ההתחלה סימנה אופק חדש בשדה לימודי האמנות בארץ, דווקא בשל בוסריותה וחפותה מהיצמדות לקו מנחה שנוטה כאמור להיות מסרס ולאו דווקא מפרה. אך יתרה מכך, תערוכת בוגרי שנקר היא כמשב רוח מרענן לא רק במערך תערוכות הבוגרים כי אם בשדה האמנות השבע בארץ.

להמשיך לקרוא