קסם!

לנו התל אביבים לפעמים נדמה שמסביב לגבולות העיר יש מדבר, ומעטות הסיבות שיגרמו לנו לצאת אל מחוץ למחוזותינו. אבל, יש דברים שמקדשים את פריצת הבועה ואין שמחה ממני על ההמלצה שקבלתי לנדוד אל ירושלים ולראות את תערוכת הפלא "אוריינט אקספרס" של האמנית נבט יצחק במוזיאון האסלאם בירושלים.

לבושתי, אף פעם לא בקרתי במוזיאון האסלאם ויתרה מכך הידע שיש לי על התרבות העשירה הזו ובתוך כך גם על האמנות שלה הוא דל מאוד. המוזיאון עצמו הוא כפנינה לחובבי הנוסטלגיה. נדמה שהמקום הזה, אשר נפתח בשנת 1975 קפא על שמריו ולמעט כמה מסכי טלוויזיה דהויים הוא מציג את עצמו כמוזיאון אתנוגרפי מהזן המקובל ביותר. תוכלו למצוא בו פריסה כרונולוגית של התפתחות האסלאם ומורשתה, המוצגת בוויטרינות עמוסות חפצים שונים המלווים בהסברים דידקטיים צפויים למדי.

תערוכתה של יצחק היא כמשב רוח מרענן בגבו של הדינוזאור הזה, וזה בדיוק מה שהיא רוצה להיות. התערוכה נולדה מתוך שיתוף פעולה בין האמנית לבין המוזיאון וכל העבודות בה נעשו בהשראת חפצים שונים מהאוסף המוצג בו. יצחק אספה את תצלומי הקטלוג של החפצים השונים אשר מופיעים בכרטיסיות המרכיבות את ארכיון האוסף. מהלכה הראשון היה לנטרל אותם מהצבע ובכך לדמות אותם לתצלומי ארכיון מיושנים טרם העידן הממוחשב (על פי סאלי הפטל-נוה אוצרת התערוכה). בשלב הבא נרקמו הדימויים בסרטוני וידאו ועברו הנפשה. כך למשל הפכה קערת מתכת מעוטרת למעין סירה מתנדנדת שעל שפתיה מתאזנת רקדנית, קערה להבערת קטורת הפכה לאקווריום ובתוכו שוחה דג מפלצתי וקופסת תכשיטים ישנה נפתחה ובתוכה הופיע סרטון טלוויזיה משנות החמישים. המהלך הזה נתן לכל הדימויים מעמד שווה, אשר מתעלם מהשימוש המקורי שלהם – כחפצי נוי, דת, אמנות או אומנות.

העיסוק של יצחק בהיסטוריה אינו חדש, גם בעבודות קודמות שלה עשתה שימוש בחומרי ארכיון ושינתה אותם על ידי מניפולציות שונות. בתערוכה זו עשתה יצחק מהלך כפול. היא הפקיעה את החפצים ממעמדם ההיסטורי ובה בעת גם ממעמדם בתוך המוזיאון, ובכך ערערה על קונבנציות השימור והקטלוג במוזיאון האתנוגרפי המסורתי. יחד עם זאת, פעולתה של יצחק מצביעה גם על תופעה רחבה יותר באופן שבו נכתבת ההיסטוריה.

מוזיאון האיסלאם הוקם על ידי המיליונרית האנגלייה-היהודייה ורה פרנסס ברייס-סולומונס אשר שמה לה למטרה לפתח את הקהילות השונות בעיר ולעודד קירוב לבבות ביניהן. החוקר שהיא בחרה שיאסוף וימיין בעבורה את החפצים היה פרופסור ריצ'ארד אֶטינגהאוזן, מומחה (מערבי כמובן) לאמנות האסלאם. כאשר יצחק מנפישה את החפצים ומכניסה אותם לתוך שיח האמנות והתרבות הוויזואלית העכשווית-מערבית, היא מעירה גם על האופן בו הם נתפסים על ידנו בתיווכם של מוזיאונים דוגמת מוזיאון האסלאם. כל החפצים מקבלים מעמד דומה כאמור, וכולם הופכים חלק בשיח לא להם.

טרם החלטתי לגבי חוזקה של אמירה זו. שהרי, על אף התפתחות השיח הפוסט-קולוניאליסטי והמודעות האוריינטליסטית שקיימת היום, האם באמת נוכל להביט על המזרח בעיניים שאינן מערביות (בהשאלה מכתביו של אדוארד סעיד)?
אבל, אין ספק כי המיצג כולו מעורר השתאות ומקפל בתוכו קסם מהפנט שקשה להתנתק ממנו. אני ממליצה בחום לצאת את גבולות תל אביב (ואולי: גבולות המערב הנינוח) ולשים פעמיכם אל ירושלים לראות את התערוכה המופלאה הזו.
נבט יצחק, "אוריינט אקספרס". אוצרת: סאלי הפטל נוה. המוזיאון לאמנות האסלאם, רח' הפלמ"ח 2, ירושלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *