בתמונה למעלה: אלעד רוזן, "גינת זכרון", מראה הצבה בתערוכה "הכפר הירוק" הגלריה העירונית, רמת השרון. צילום: טל ניסים
התברכנו. התברכנו לעסוק בדבר שאנו הכי אוהבים, התברכנו בחיים עשירים ביצירה ויצירתיות, בתרבות ובדעת. התברכנו שנולדנו בתקופה בה האמנות העכשווית פועמת, בועטת, חזקה, מרגשת ופורצת גבולות. אך בעיקר התברכנו בזכות לפגוש קהל עצום של שוחרי אמנות, לשוחח עמו על נושאים שקרובים ללבנו, לשתף אותו ולחלוק איתו את ההתלהבות שלנו.
השנה הייתה שנה של עשייה בלתי פוסקת, בה הדרכנו אלפי אנשים בסיורים השונים. התוכנית השנתית – פרוייקט הדגל שלנו – המשיכה לגדול והשנה פתחנו שש קבוצות. היו לנו קורסי קיץ, סיורים פרטיים לקבוצות מישראל ולתיירים מחו"ל, שני סיורים לפריז ושני סיורי בוטיק כאן בארץ, וכמובן המשכנו להפיק ולהנחות את סיורי שבוע האיור. בקיצור – הייתה שנה עמוסה בכל טוב.
אפשר בהחלט להניח שבמצטבר, ראינו (כל חברי הצוות) אלפי יצירות ודימויים בתערוכות בארץ ובחו"ל ובמפגשים עם אמנים בסטודיו שלהם. בכל זאת, כיוון שסיומה של שנה הוא עת לסיכומים, בחרנו לספר לכם על האמנות שהכי ריגשה אותנו השנה.
היה קשה לבחור, אבל עשינו זאת!
קבלו את האמנות שעשתה לנו את השנה.
שני ורנר – יוזמת ובעלים של Talking Art
אחד החלקים החשובים בעבודה שלי הוא המחקר, החיפוש וההיכרות עם אמנים חדשים. זה נפלא ומרגש בעיניי לגלות כל פעם כמה העשייה בארץ מגוונת ועשירה. גם השנה פגשתי הרבה אמנים ואמניות נפלאים, אך היכרות אחת שבתה אותי במיוחד. רותם בידס היא אמנית צעירה ובוסרית, זה עתה סיימה את לימודיה וכבר בפרוייקט הגמר שלה עוררה סערה – מסוג האמנים שצריך להתחיל ולעקוב אחריהם. בידס נוגעת בנושאים ש"אסור" לגעת בהם – מוות, שואה, זנות ועוד. כך למשל היא "גונבת" אדמה ממחנה הריכוז אושוויץ, ממסגרת קונדומים שנמצאו על רצפת דרום תל אביב, או משמרת ציפורים מתות. זו עשייה קשה ומעוררת פלצות, אך היא טובה ונוגעת ואני צופה לבידס קריירה ענפה באמנות הישראלית.
*המפגש עם רותם נערך במסגרת התכנית השנתית בסטודיו שלה במתחם "המקרר". האתר של בידס בקישור
יעל בן ארי – מנהלת אדמיניסטרטיבית
התערוכה שריגשה אותי במיוחד השנה נפתחה ממש עם סיומה של 2019 ועם פתיחת הגלריה העירונית החדשה של רמת השרון בחסות מפעל הפייס. שמונה שנים לאחר שהונחה אבן הפינה, נפתחה סוף סוף הגלריה עם התערוכה "הכפר הירוק" – ראשונה בסדרה של 3 תערוכות אדמה מים ואש, באוצרותה של רוית הררי שנבחרה לאוצרת של הגלריה.
התרגשתי מהתערוכה כי אני בת המקום, גדלתי התחנכתי ועבדתי בשנים האחרונות עם קבוצת אמני העיר. המבנה הארכיטקטוני של הגלריה הוא לתפארת העשייה והבנייה, ומרגש גם כי מנציח את הבאר הישנה של העיר. אני שמחה במיוחד שברמת-השרון תהייה גלריה עם אמירה וכיוון אמנותיים שלא נופלים מהגלריות התל אביביות.
עוד על התערוכה בקישור
לירון אלקולומברה – מדריכת סיורי אמנות בארץ ובחו"ל
התערוכה שעשתה לי את השנה היא תערוכת הרטרוספקטיבה של קיקי סמית' שהוצגה במוזיאון המטבעה הישנה בפריז. בתערוכה הוצגו מעל ל-100 עבודות הסוקרות את יצירתה מאז שנות ה-80. סמית' חקרה במהלך השנים את הגוף האנושי ובנוסף עסקה רבות בשאלות של מגדר, נשיות ומיניות. התערוכה ריגשה אותי והעמיקה לי את ההיכרות עם היצירה הבלתי פוסקת של סמית'. אתר התערוכה קישור
*הביקור בתערוכה נעשה במסגרת סיור האמנות פריז של זוז'ף דדון שהתקיים בדצמבר 2019.
אלעד רוזן – מנהל תוכן ומדריך סיורי אמנות
התערוכה "טרנסנדר" של אורי הולבן. גלריה המדרשה. אוצר: אבי לובין.
התערוכה המצויינת של אורי הולבן היא מסע שהוא על פניו צבעוני ועליז, אך במבט שני יש בו רצינות ואינטימיות גדולה. אבל הדובדבן האמיתי מגיע בסופה – בתוך חדר ורדרד ושקט מחכה עמדת מדיטציה במציאות מדומה. כשישבתי עם המשקפיים על העיניים וחוויתי את העבודה של הולבן, הרגשתי שאני עד לכניסה סוף סוף של המציאות המדומה כמדיום אמנותי מן המניין ושיש לו פוטנציאל להיות כל מה שהוידאו ארט תמיד חלם להיות ולא ממש הצליח – אימרסיבי, אינטימי ומרגש. דרך מצויינת לסיים את השנה האמנותית החולפת ולהתחיל חדשה באופטימיות. אתר הגלריה קישור
מיכל סופיה טוביאס – מדריכת סיורי אמנות וגרפיטי
השנה זכיתי לראות את היצירה האמנותית המרגשת ביותר שראיתי בחיי. בקיץ האחרון נסעתי לעמק הדורדון שבצרפת ושם נכנסתי לארבע מערות מקוריות של האדם הקדמון. לעמוד מול פעולה שנעשתה לפני 14,000 שנה ולהבין שכבר אז פרספקטיבה, ריאליזם, ירידה לפרטים, קו, צבע ואפילו אנימציה היו בתודעתם של אבות אבותינו זה באמת רגע מרגש בו אתה מרגיש גאווה להשתייך לזן הזה שנקרא אדם. הממותות, הביזונים, הקרנפים הפרהיסטוריים והסוסים הפראיים מקיפים אותי מאז בכל סדק בקיר, לכלוך על הרצפה או קונסטלציה של בגדים זרוקים. מה שהציור הקדמוני הזכיר לי זה שהאמנות נמצאת בכל רגע ובכל מקום. צריך רק לשחרר את העין ולחבק את הדמיון.
דויד דובשני – מדריך סיורי אמנות וגרפיטי
תערוכת השנה שלי הייתה התערוכה של הצייר ג'וש סמית בגלריה זיוורנר בניו-יורק. סמית מלא את החלל הענקי של הגלריה בסדרה של ציורים פיגורטיבים ענקיים של מלאכי מוות נופים טרופים וחיות מתות. מחווה לעולם דימויים רומנטי אבל גם פשוט וצנוע. הציורים מלאי צבע, לא מתנצלים ומלאי הנאה תעוזה והומור.
עוד על התערוכה בקישור
אז מה? שווה להתחיל עוד שנה? ברור!
נתראה בסיורים, במפגשים, בשיחות ובהרצאות – ונמשיך לדבר אמנות גם ב-2020.
שלכם, שני ורנר וצוות Talking Art