רודפי העפיפונים


חגית קיסר, צילום אוויר עצמאי, 2012, ירושלים

בימים אלה מוצגת התערוכה "שמיים משוחררים", אשר עניינה בצילום האווירי, על משמעויותיו הפוליטיות ומקומו בחיינו העכשוויים. התערוכה – המוצגת בחלל הסטרילי של מתחם "ארטרפורט" אנמית למדי למראה; עבודות מעטות, אחידות כמעט מבחינה צבעונית, ודלות מבחינה סגנונית. אופן ההצבה מתנ"סי ולא מהוקצע, קוליסות משתלשלות מתקרה, בריסטולים ועליהם הדבקות נייר וטקסט בטושים צבעוניים, מסך אייפד שתוכל בקלות לגעת בו ולעשות בו כרצונך, וטקסטים כתובים בלורד שחור על הרצפה. עם זאת, מהר מאוד מתבהר שכוחה של התערוכה אינו בסגנון או בשכלולם של המוצגים. אדרבא, ייתכן כי זו אינה תערוכת אמנות כלל, וזאת אפילו במסגרת האמנות העכשווית שפרצה מזמן את גבולות הדימוי הויזאולי גרידא; שכן, התערוכה מציבה את האמנות במקום הנושק לאקטיביזם, כמעין שופר פוליטי שמטרתו לנבוח במקום שהדמוקרטיה ועמה העיתונות כבר נכשלו.

אוצרי התערוכה נוקטים עמדה ברורה, אולי ברורה מדי, לגבי הדברים. בטקסט התערוכה הם משרטטים קו כרונולוגי שמתחיל בהמצאתו של הצילום האווירי באמצע המאה ה-19, על ידי חובבי צילום אזרחיים. עד מהרה נוכסו יכולות המבט האווירי וכך "עם פרוץ מלה"ע ה-1… מיהרו צבאות אירופה למסד את הצילום האווירי כפרקטיקה צבאית והפכו את המבט מלמעלה לשם נרדף למערב, לשליטה ולאלימות". מצב זה השתכלל ונמשך עד היום כאשר מדינות שונות ותאגידים כלכליים גדולים, עושים שימוש בתצפית ומיפוי אווירי לא רק בשביל לבצע תקיפות צבאיות, כי אם בעיקר בשביל לשלוט בידע הנחשף במבט ממעל, שאינו נגיש לעיני כל. אוצרי התערוכה מכתירים את האמנים העוסקים בנושא כלוחמי חופש המבקשים לשחרר את השליטה בדימויים מסוג זה, ובכך להפוך את הנגישות והשימוש בידע לדמוקרטים שוב.

העבודה המרכזית בתערוכה, הינה של החוקרת והאקטיביסטית חגית קיסר. קיסר חברה למעבדה הציבורית בירושלים ומנהלת סדנאות למיפוי אזרחי יחד עם תושבי מזרח ומערב ירושלים. יחד הם יוצרים כלי טיס מאולתרים ובהם מצלמה המתעדת ממעל את אזור מגוריהם. באמצעות פלטפורמה שפותחה על ידי קהילת אנשי טכנולוגיה ומחקר (Public Lab), נתפרים יחד הצילומים ויוצרים מפה של האזור. הדימוי הסופי מודפס על פיסות עץ שנראות כמו פיצוץ קומיקסי ומוצבות במרכז חלל הגלריה. ניתן לאגד את הפרוייקט ולהכתירו כ"מיצב", אם כי באותה מידה היה יכול להתקיים גם במדיום שונה או בממשק אינטרנטי זה או אחר. כאמור, כוחו של הפרוייקט אינו בהצבתו דווקא בקונטקסט אמנותי, אלא בעובדה כי הפעולה הזו נעשית בשטח ומאפשרת לאזרחים להביט על עצמם מנקודת מבט שהייתה שייכת לאלה שמנהלים את תוואי חייהם בדרך כלל.

עבודה נוספת בסגנון זה, היא זו של פיטר פנד ו-Ocean Earth המוגדרים בטקסט התערוכה כחלוצים בתחום אזרוח המבט האווירי. כבר בשנות השמונים (של המאה ה-20) חבר פנד לקבוצת מדענים ויחד רכשו צילומי לווין שנלקחו על ידי לווין אמריקני שעסק בחקר חלל. בעזרתם הם עקבו אחר אזורים מוכי אסון וניתחו באופו עצמאי את הממצאים. אלה נמכרו לאחר מכן לסוכנויות חדשות ובכך חשפו את אשר רצו בעלי הכוח להסתיר. בתערוכה מוצג פרויקט חדש של פנד שנעשה בארץ, ובו סדרת קולאז'ים, בה הוא משרטט חזון אוטופי למצב האזורי. העבודה חסרת מאפיינים אמנותיים ולמעשה נותרת סתומה לחלוטין, שכן אין כל הסבר בדבר הממצאים ומשמעותם.

רגע של נחת אמנותי, מסתמן בעבודתו המצוינת של מיקי קרצמן "סיכול ממוקד" (2010). קרצמן, צלם עיתונות ותיק, הידוע בעמדותיו הפוליטיות ובתעוזתו, חצה את הגבול אל תוך עולם האמנות לפני שנים אחדות. בהתאמה בפרויקטים האמנותיים שלו תמיד קיים ניחוח דוקומנטרי עיתונאי ואג'נדה פוליטית ברורה. סדרת הצילומים המוצגת בתערוכה צולמה מחלון משרדו בבית הספר לאמנות "בצלאל" הממוקם על הר הצופים. בהרכיבו על המצלמה עדשה שהצבא הישראלי עושה בה שימוש בכלי טיס מתעדים, הוא מצליח לראות את הכפרים הערבים הסובבים את בית הספר, ולחדור לשגרת יומם. בחסות הצילום המציצני מרחוק, הופכות סיטואציות יומיומיות למפלילות. קרצמן מתחקה אחר שפת הצילומים המוכרת לנו מהחדשות, ובפרט אחר אלה הנלווים לידיעות אודות סיכולים ממוקדים. בעשותו כן, הוא הופך כל אדם לחשוד מידי, ובכך מערער על אמיתות הדימוי החדשותי והצבאי.

התערוכה "שמיים משוחררים", היא תערוכה קשה לעיכול. קשה למקם אותה בקונטקסט של אמנות עכשווית, ויתרה מכך, קשה להבין את מידת הרלוונטיות שלה. בעידן שבו הכול מצולם באופן תמידי, עמודים גבוהים עם תפרחות של מצלמות נמצאים בכל קרן רחוב, כל אזור סגור מרושת במצלמות, וגם אנחנו מתעדים עד בלי די, קשה להתרגש מהידיעה כי גם מהאוויר מביטים עלינו. אכן, תחושת הרדיפה הזו, מתכהה עם הזמן, בעודה צריכה להיות חלק מחייו של כל אדם בעידן העכשווי. גם צריכות להקשר אליה שאלות פוליטיות הרות גורל לגבי מקומנו כאנשים קטנים במערכת גדולה. אם כן, זו תערוכה שפועלת כזרקור המופנה אל השמיים, ומבקשת מהצופים לאמץ טקטיקות מחקריות ולהרחיב בעצמם את ידיעותיהם בנושא. אם יעשו זאת, ייחשפו השמיים כטריטוריה מבוקרת ומבקרת, שהשליטה בה מכתיבה בסופו של דבר סדר ציבורי שאנו נוטים לא לתת עליו את הדעת.
"שמיים משוחררים", אוצרים: יעל מסר וגלעד רייך (High&Low Bureau)
ארטפורט, בן צבי 55, תל אביב. עד 15.1.16 שעות פתיחה: חמישי: 12:00-20:00, שישי ושבת: 10:00-16:00, ובתיאום מראש: artport@artportlv.org

שתפו

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email
Share on telegram

המלצות אמנות אחרונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *