בקיץ הקרוב אנחנו ממשיכים במסורת קורסי הקיץ, וממשיכים להפגיש בין תולדות האמנות לאמנות העכשווית.
סדרה ייחודית זו משלבת בין הרצאות בנושאי חתך מתולדות האמנות לבין מפגשי סטודיו אצל אמנים ואנשי מקצוע מובילים בשדה האמנות העכשווית בארץ. כל מפגש יתחיל בהרצאה פרונטאלית בליווי מצגת שקופיות אשר נוגעת בסוגיות בוערות בשיח האמנותי המודרני והעכשווי; בחלק השני נעבור למפגש עם אמנים עכשוויים, אוצרים ואספנים מהשורה הראשונה, אשר מגיבים או שיצירתם נקשרת לאותה התופעה או תקופה שנבחנה בהרצאה.

את מפגשי עונת 2024 נקדיש למאסטרים של האמנות המודרנית הבינ"ל – אלה ששינו את הדרך והביאו לעולם האמנות דבר מה חדש: וילם דה קונינג, פרנסיס בייקון, סופי קאל והגרילה גירלז.
זו הזדמנות נפלאה לקבל המחשה מעשית להשפעה ולביטוי של תולדות האמנות על העידן העכשווי, לבחון כיצד תרבות ואמנות מתפתחות, את האופן בו תופעות פוליטיות משפיעות עליהן; ובסופו של דבר גם לשפוך אור חדש על אמנות עכשווית, וישראלית בפרט – דווקא דרך קישורם להיסטוריה.

התכנית מבית Talking Art ובהנחיית יונתן אולמן
יונתן אולמן הוא אמן פעיל, אוצר עצמאי ומרצה לתולדות האמנות המתמחה באמנות מודרנית ועכשווית. אולמן סיים בהצטיינות את לימודי התואר השני מטעם המחלקה לאמנות של ה Visual of School Arts בניו-יורק, ולימודי תואר ראשון בהצטיינות מטעם המחלקה לאמנות של בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. מאז סיום לימודיו הציג בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, זכה בפרס Rohdes Paula , פרס הציור בביאנלה של לונדון, ובפרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט.

ביקור סטודיו אצל האמן מישל פלטניק

תכנית המפגשים (נתונה לשינויים קלים)
11.7 קולקטיבים נשיים למען שוויון – גרילה גירלז וקולקטיב בוש
במשך כארבעים שנים קולקטיב הנשים ה'גרילה גירלז' פועל למען שיוויון הזדמנויות מגדרי וגזעי בעולמות התרבות. אחד הדברים המסקרנים בעשייה של הקולקטיב הוא שבמשך כל השנים הללו הן גם פועלות באנונימיות. הן משחקות על הקרבה הלשונית בין 'גרילה' ו'גורילה' כאשר הן עוטות על עצמן מסיכות גורילה בכל פעם שהן מופיעות בציבור.
בהרצאה נלמד להכיר את הרגע ההיסטורי שהביא להיווסדן, את דרכי הפעולה הרבות והמגוונות שלהן, נדבר על המשפט המתוקשר שהתקיים בין חברות הקבוצה בתחילת שנות האלפיים, ונדון באופן בו הן נתפסות כיום לאחר שהפכו למיינסטרים בתוך תרבות שהן יצאו נגדה.
לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של האמנית נוגה אור ים, חברת קולקטיב בוש שנוסד בשנת 2015 לקידום אמנות קווירית-פמיניסטית. נגה מציגה בימים אלה בתערוכת הבוגרים של הMFA בצלאל, אנו נשמע ממנה על העשייה של הקולקטיב ונבקר יחד בתערוכה שלה.
18.7 סופי קאל: אינטימיות חשופה
סופי קאל פרצה לתודעה הציבורית במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 עם סדרת עבודות אמנות רעיוניות שערערו את הגבולות הבינאישיים שבין אדם לאדם, ומתחו את הגבולות המוסריים-אתיים של מה שמותר ומה שאסור לנו לעשות. היא הזמינה אנשים זרים לישון במיטה שלה ותיעדה אותם, היא שכרה בלש פרטי שיעקוב אחריה, היא תיעדה את הרומנים שלה לפרטי פרטים.
לימים הפכה קאל לאחת האמניות המאתגרות ביותר של העידן שלנו ולדוגמה מובהקת ולאבן דרך בכל הנוגע להפיכתה של האמנות לאישית ואינטימית ביותר. מאז ועד היום גוף היצירה שלה בוחן וחוקר את המרחב הנפשי-פסיכולוגי שלה ושלנו.
לאחר הסיור נבקר בסטודיו של מרב שין בן אלון אשר הושפעה עמוקות מהעשייה של סופי קאל. בספרה האחרון "ונציה" בן אלון יוצרת מחווה ישירה ל"סוויטה ונציאנית" של קאל.
25.7 פרנסיס בייקון: האיש והאגדה
הטענה שלפרנסיס בייקון היו חיים סוערים היא understatement מטורף – רק בתור התחלה, בייקון נזרק מביתו בהיותו נער מתבגר, הוא הסתובב ברחוב וגילה את הכישרון שלו 'להתחבב על ליבם של גברים בעלי מעמד גבוה'. השמועות לגביו טוענות שאפילו לימים כאשר הוא כבר היה בעל מעמד בעצמו, הוא הכיר את אחד מבני הזוג שלו כאשר זה פרץ לביתו.
מסצנות בלהות, לסצינות דתיות, דרך אפיפיורים מבעיתים, ועד לדיוקנאות של בני הזוג והמאהבים שלו שנראים כאילו עברו מתקפה אלימה – בייקון היטיב לבטא את החלקים הקשים, האלימים והבוטים של הקיום האנושי.
לאחר ההרצאה נבקר בסטודיו של מישל פלטניק אשר משלב את היכולות הטכנולוגיות המשוכללות ביותר תוך זיקה לתולדות הציור המודרני. ביצירתו, מישל פלטניק בוחן את המפגש בין דו לתל ממד, הוא 'מנפיש' עבודות של גדולי הציירים המודרניסטים וביניהן גם של פרנסיס בייקון .
8.8 וילם דה קונינג: הילד הרע של המודרניזם המאוחר
במעבר בין שנות ה-40 לשנות ה-50 של המאה ה-20, ובעקבות מלחמת עולם (נוספת), התרחש תקדים היסטורי שבו המרכז הפוליטי והכלכלי של העולם נדד מאירופה ונחת לראשונה בהיסטוריה בארצות הברית. באותה תקופה היה חשוב לאומה האמריקאית לנסח תפיסה אמנותית שתהיה אמריקאית במהותה ותהיה שונה בתכלית מכל האמנות שהתפתחה באירופה עד אז.
בהיותו בן עשרים ושתיים בלבד, וילם דה-קונינג התגנב לספינה שהפליגה מהולנד בה הוא גדל לארה"ב. שם, הוא נהפך לאחת הדמויות המובילות, אחד הסמלים ולימים אחד האייקונות של האמנות האמריקאית החדשה.
לאחר ההרצאה נבקר בתערוכת היחיד של יאיר פרץ המוצגת בגלריה ארטפורט. בדומה לדה קונינג, ציוריו של יאיר פרץ ניחנים באקספרסיביות ובעוצמה דומה. בחירת צבעים כבדה, קומפוזיציה סוערת. עולם הדימויים של פרץ, דמויות מעוותות, איברי גוף משתוללים ועוד.

פרטים
תכנית של ארבעה מפגשים בתאריכים 11.7, 18.7, 25.7, 8.8 בימי חמישי בין השעות 10:30 -12:30
הגעה עצמאית. המפגשים יתקיימו בתל אביב, ובמרחק הליכה קצר ברגל מהמפגש בסטודיו.
התכנית מוגבלת לקבוצה של כ-20 משתתפים
עלות
מחיר לסדרה של ארבעה מפגשים 900 ש"ח מחיר למפגש בודד 250 ש"ח
המחיר כולל מע"מ כחוק

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com

אנחנו ממשיכים לנצל את תרדמת הקיץ היחסית של עולם האמנות כדי לתת במה לכמה תערוכות שלא נכנסו להמלצות ברגע שנפתחו. הבמה שיש לנו כאן ותיקה אך צנועת מימדים, לכן נעים שאפשר להרחיב את המבט ולתת מקום לעוד אמניות ואמנים. קחו לעצמכם עוד סופ"ש להשלמת פערים אמנותיים במקבץ של תערוכות מוצלחות ומגוונות.
בבית בנימיני תערוכה שלוקחת חומרים מהמטבח והופכת אותם לאמנות יפהפיה ופמיניסטית; בקוביה בירושלים שתי אמניות משני דורות שונים בתכלית נפגשות במדיום יצירתי אחד; עוד בירושלים, בבית האמנים תערוכה שמביטה אל שורשי הרוע האנושי. ובפינת הבונוס שלנו – שיח גלריה בתערוכתם של הצמד נוי ותמיר.
שיהיה סופ"ש קריר ושקט,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

זיוה בן ערב רבינוביץ, מתוך תערוכת יחידה בבית בנימיני, תל אביב

'אורזבצל', תערוכת יחידה של זיוה בן ערב רבינוביץ. אוצרת: טלי תמיר
קליפות בצל, תיונים, קינואה – לא נשמע בדיוק כמו החומרים שמהן מורכבות יצירות אמנות – אולי שאריות של ארוחת ערב. אלה בדיוק החומרים שמהן יוצרת זיוה בן ערב רבינוביץ את עבודותיה והן הכי רחוקות שיכול להיות משולחן האוכל. בעבודה עמלנית, עדינות מפעימה וסבלנות שנראית כמעט בלתי אנושית, טווה בן ערב רבינוביץ אובייקטים כמעט חסרי משקל ומרהיבים ביופיים. נדמה שהעבודות האלה והחומרים מהם הן עשויות הם התשובה הניצחת לקריאה המקוממת – "אישה למטבח" – בן ערב רבינוביץ אכן נכנסת למטבח, אך לא עושה זאת כדי להשתעבד לחזון פטריארכלי מיושן, אלא כדי להוציא ממנו חומרים לאמנות יפה ומרגשת. החיבה ארוכת השנים שלנו לבית בנימיני היא לא סוד והרבה ממנה מגיע מהגישה הלא שגרתית הזו לטיפול בחומר.
בבית בנימיני מוצגת גם תערוכת יחידה של זינב גריביע. אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
התערוכה מוצגת עד 20.7 בבית בנימיני, העמל 17, תל אביב
שעות פתיחה: ימים שני עד חמישי: 11:00-19:00, ימים שישי וראשון: 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'חלום והקיץ', תערוכה זוגית של רחל קיני ומיוריאל בנטוויץ מושנזון. אוצרת: עינב זיו אילון‎
בשנת 1981 נפטרה מיוריאל בנטוויץ מושנזון שנולדה כמעט 100 שנים קודם לכן ועסקה באמנות עד סוף ימיה. באותה שנה ממש נולדה האמנית רחל קיני. בין השתיים כמובן שלא היה שום קשר, מלבד העובדה ששתיהן אמניות שפעלו ופועלות בירושלים ועיסוקן בצבעי אקוורל. ההקשרים האלה הופכים את החיבור ביניהן מצד אחד לקונקרטי מאוד – יחסן של אמניות מדורות שונים למדיום האקוורל – אך באותו הזמן יש כאן משהו כמעט מיסטי. האם האוצרת מנסה לטעון לסוג של גלגול נשמות ולו אמנותי? כפי שאפשר לצפות, מגיעות שתי האמניות לצבעי מים ממקומות שונים למדי. בנטוויץ מושנזון שהחלה לצייר בראשית המאה שעברה מתחברת לצדדים העדינים והכמעט חלומיים של האקוורל כדי לתאר את ארץ ישראל כגן עדן אוטופי. קיני מגיעה בתקופה וגישה אחרות לגמרי ומסרבת להכנע לסנטימנטליות ועדינות יתר. קיני אף עושה סוג של "רמיקס" לעבודותיה של בנטוויץ מושנזון ומכניסה אלמנטים מהן לתוך עבודותיה שלה כדי להראות אולי את החלום ושברו, או אולי תרדמה ויקיצה. חיבור מעניין שמביא למבט חדש על שני הדורות.

ביום חמישי 13.6, 20:00, יתקיים בתערוכה שיח גלריה בתערוכה בהנחיית ניר עמית – מנהל הישיבה החילונית בירושלים, בהשתתפות האמנית רחל קיני והאוצרת עינב זיו אילון.
התערוכה מוצגת עד 4.7 בקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
שעות פתיחה: ימים א׳-ה׳: 9:00-17:00, ימי ו׳: בתיאום מראש
פרטים נוספים באתר התערוכה

'שורש רע', תערוכה קבוצתית. אוצרת: סאלי הפטל נוה
בימים של אחרי שבעה באוקטובר, שמה של התערוכה 'שורש רע' מצמרר במיוחד. למדנו הרבה על טבעו של הרוע האנושי באותה שבת ארורה ובימים, השבועות והחודשים שאחריה. כדי להגן על עצמנו, רבים מאיתנו בוחרים פעמים רבות באסקפיזם – מנסים לשכוח שבני אדם מסוגלים למעשים מחרידים ולאובדן של אמפתיה אנושית בסיסית. בתערוכה בבית האמנים בירושלים מבקשת האוצרת סאלי הפטל נוה דווקא להישיר מבט אל הרוע ולנסות לחלץ מתוכו תובנות על טבע האדם – האם ככתוב במקורות "יצר לב האדם רע מנעוריו" – כלומר כולנו נולדים רעים ועלינו להתגבר על עצמנו ולתקן? או שמא כטענתו של הפילוסוף הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו, האדם נולד טוב והחברה היא זו שמשחיתה אותו? האמת העגומה היא שהעבודה על התערוכה החלה הרבה לפני השבעה באוקטובר וכבר אז היה מספיק רוע בעולם. אולי דווקא מבט ישיר אל הרוע הוא מה שיעזור למגר אותו?

בהשתתפות: רועי כהן, דניאל קאפ, ירון אתר, אנה ווילד, ליהי ניידיץ, אורי וויינשטיין, רון אסולין, רגב עמרני, לי נבו, עידו גורדון, איתמר שטמלר, יהונתן רון
התערוכה מוצגת עד 3.8, בבית האמנים ירושלים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים.
שעות פתיחה:  שני-חמישי 18:00-10:00; שבת 14:00-11:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –

שיח גלריה בתערוכה של נוי ותמיר 'בפרקים הקודמים' בגלריה רוזנפלד. אוצרת: מיה פרנקל טנא
תערוכתם של צמד האמנים נוי ותמיר בגלריה רוזנפלד היא אישית מאוד באותה מידה שהיא גם ביזארית ומשונה. בשיחה הגלריה בשבת הקרובה ידברו הצמד באמנות ובחיים על עשיית אמנות כזוג, על אמנות שמגיעה מחוויות אישיות ועל איך החוויות הללו השפיעו על תפיסת עולמם האמנותית. בטוח יהיה מעניין.
יום שבת, 15.6, 12:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
פרטים נוספים באיוונט

רועי כהן, מתוך תערוכה קבוצתית בבית האמנים בירושלים. צילום: דניאל חנוך

לא ברור למה יש סופי שבוע שבהם יש עשר פתיחות וסופי שבוע אחרים שצריך לחפש מתחת לבלטות פתיחה אחת – לאלוהי הגלריות פתרונים. העובדה היא שיש סופי שבוע חלשים יותר והשבוע הוא אחד כזה. אבל לא נורא, זו הזדמנות מצויינת לחזור לכמה תערוכות מצויינות שפשוט לא הצליחו להיכנס בסופי השבוע העמוסים שעברו. קחו לכם סוף שבוע רגוע להשלמת פערים.

בגלריה ברוורמן מכוון אסף הינדן את הזרקור דווקא אל עבר הצופים; בגלריה שלוש מציג שי עיד אלוני איקונות פרימיטיביות-עכשוויות; במוזיאון תל אביב תערוכה שקוראת לנו להתחבר לטבע. מהצד שלנו – שני סיורי סוף אביב חביבים – בעקבות הביקוש פתחנו מועד נוסף לסיור שלנו בפארק המסילה וגם הסיור ברמה"ש חוזר.

שיהיה סוף שבוע של השלמת פערים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שי עיד אלוני, מתוך תערוכת יחיד בגלריה שלוש, תל אביב

'Figure of Work', תערוכת יחיד של אסף הינדן
כשאנחנו חושבים על תערוכה אנחנו חושבים על עבודת האמנות, על האמן או האמנית שיצרו אותם, לפעמים על חלל התצוגה, אבל לעיתים נדירות אנחנו חושבים על הצופים. אבל, אם חושבים על זה, הרי שבלי העיניים הצופות, אין משמעות לאמנות המוצגת. לאורך ההיסטוריה של האמנות המודרנית עסקו כמה אמנים בשאלה מיהו הצופה. אחד המפורסמים שבהם הוא הצלם הגרמני  תומס שטרות' שבסדרת "צילומי המוזיאון" שלו, הוא מתמקד בקהל הצופה כאשר האמנות עצמה נדחקת לרקע. בתערוכתו החדשה לוקח את זה אסף הינדן עוד צעד קדימה ומוחק מהתמונות באופן דיגיטלי את יצירות האמנות ומשאיר רק את הצופים בוהים אל הריק. המהלך הלכאורה פשוט הזה חושף את הכוריאוגרפיה העדינה שבאקט הצפיה באמנות.

נשמע מעניין? אנחנו נבקר בתערוכה הזו בסיור שלנו לאורך פארק המסילה בשבת 15.6 – הצטרפו בקישור

התערוכה מוצגת עד 6.7 בגלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 11:00-18:00, שישי-שבת, 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דחק', תערוכת יחיד של שי עיד אלוני
עבודותיו של שי עיד אלוני נראות כמו סמלים של תרבות קדומה וארכאית ובאותו הזמן כמו שפת סימנים מודרנית ועכשווית מאוד. עיד-אלוני יוצר הדפסים מינימליסטיים בטכניקה ידנית שפיתח, לעבודות נוצר מראה של כתם רורשארך, מסכה קדומה או מעגל חשמלי. שמחנו לגלות שנפתחת לו תערוכת יחיד בגלריה שלוש האהובה עלינו. בתערוכה הוא לוקח אתנחתא מהמיצבים השאפתניים והטוטאליים שמאפיינים את עבודתו בשנים האחרונות, לטובת עבודות אינטימיות יותר שנוצרו בתקופה המשונה שהחלה בקורונה וממשיכה גם כעת במלחמה. בתקופה הזו הוא בילה שעות וימים מסוגר בסטודיו שלו, נאלץ להסתפק במרחב מוגבל ודרכי פעולה בסיסיות יותר. העבודות שנוצרו בתנאי בידוד שכאלה מציעות אולי גם לנו דרכים להתמודד עם חוסר היציבות והתנודות המאפיינות את התקופה – הסתפקות במועט, שפה ברורה ואיקונית, כלי עבודה זמינים ופשוטים. בסופו של דבר, ניתן לחשוב שהעבודות שנראות כמו איקונות מתקופה קדומה הם בעצם אייקונים מודרנים של התמודדות עכשווית.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחידה של טל שושן
התערוכה מוצגת עד 26.6 בגלריה שלוש, רחוב הצורפים 15 תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 11:00-18:00, שישי: 11:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תיאטרון החיות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שוע בן-ארי
האם האדם הוא חלק מהטבע, או צופה חיצוני בהצגה הגדולה שהאל או מי שלא יהיה יצר למענו? זו שאלה שנשמעת אולי מעט משונה, אבל בימים אלו, בהם העולם מתמודד עם השלכותיו של יחס האדם לטבע, יש לשאלה הזו משמעויות הרות גורל. זו גם השאלה העומדת בבסיסה של התערוכה החדשה במרכז החווייתי למשפחה במוזיאון תל אביב, אשר מתגלה כפרוייקט מוצלח ביותר. בהשראת שטיח מהמאה ה-17 המציג יער עבות מלא חיים, אספה האוצרת שוע בן-ארי קבוצה של עבודות  המציגות את הטבע כמופע או תפאורה לעיניו של האדם. מבט נוסף חושף את העמדה הביקורתית אותה נוקטות רבות מהעבודות. כמו אומרות – כדאי שתתחילו להבין שאתם חלק מהעניין ולא רק צופים, אחרת…
גם התערוכה עצמה, כיאה למרכז חווייתי אינה מסתפקת בעמדת הצופה הפאסיבי ומספקת שלל הזדמנויות ואפשרויות להשתתפות אקטיבית של הילדים אבל גם לגמרי של הגדולים. אסקפיזם מבורך בימים אלו.

בהשתתפות: ריצ'רד ברנס, וויג'י ארתור פליג, הדס סט, מאידר פורטונה
התערוכה מוצגת עד 26.10 במרכז החוויתי למשפחה במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון-שני: סגור, שלישי: 10:00-21:00, רביעי: 10:00-18:00, חמישי: 10:00-21:00, שישי: 10:00-14:00, שבת: 10:00-18:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

שני סיורים חדשים לסוף האביב –

סיור לאורך פארק המסילה – מועד חדש בשל הביקוש! 15.6
בעקבות הביקוש פתחנו סיור נוסף בחללי האמנות סביב פארק המסילה היפה בשבת 15.6 מה שהיה עד לא מזמן מגרש חניה מאובק בדרום תל אביב, הפך לאחת הפנינים המוצלחות של התחדשות אורבאנית. הצטרפו לסיור לאורך הפארק הנעים והטרנדי ובכמה מהתערוכות הטובות שמוצגות כרגע בעיר..
פרטים והרשמה בקישור

וסיור אמנות ברמת השרון 28.6
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. האם מרמת השרון תצא הבשורה?
בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

ריצ'רד ברנס, מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב

כאשר אנחנו מכינים סיור אמנות, אחד הדברים שחשובים לנו הוא להבין מאיפה הגיעה היצירה. ברור לנו שהציור, הפסל או עבודת הוידאו הם רק הקצה של תהליך ארוך של השראה, חשיבה ועבודה שההתחקות אחריהם מאפשרת להבין את היצירה לעומק ולא רק על פני השטח. תערוכות השבוע קצת עושות בשבילנו את העבודה וחושפות, לפחות טפח, מהמקורות החמקמקים שמתוכן נולדו יצירות האמנות.

בגלריה קו 16 יוצר ציקי אייזנברג מחווה לאביו וחושף את מאחורי הקלעים של עבודתו; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית מבקשת לתפוס את הרגע החמקמק שבו מגיעה ההשראה; בגלריה ליטבק יוצר הצמד Brothers of Light תקלות נשלטות. ואנחנו מזמינים אתכם להרצאת זום של שני ורנר על הביאנלה.

שיהיה סופ"ש נעים וקליל,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

Brothers of Light, מתוך תערוכה בגלריה ליטבק, תל אביב. צילום: יהב טרודלר

'פאטריה', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: טלי קיים
מה משאירים לנו אבותינו? במקום כמו ישראל, העוסק במורשת אבות עד רמה של כמעט אובססיה, יכולות להיות לשאלה הזו מספר משמעויות – ברמה הלאומית והאישית כאחד. במקרה של ציקי אייזנברג – שאביו המנוח היה היסטוריון חובב, הלאומי והאישי מתערבבים יחד ללא הכר, ואולי בעצם כך זה אצל כולנו במקום הזה. לאורך השנים מציג אייזנברג צילום של מה שאפשר לקרוא לו אולי "טבע דומם שבור", טבע דומם שהוא מעצב ואחר כך מצלם. למשל: קרע של ספר, על שבר כד, מכוסה בכנף של ציפור. בתערוכה זו, לראשונה, חושף אייזנברג את מאחורי הקלעים של עבודתו ומציג את האסמבלאז'ים הללו כפסלים בחלל הגלריה. המבט הקרוב מאפשר לראות את מה שהצילום מסתיר – החומרים זולים או ישנים ומתפוררים, החיבורים גסים במתכוון, השילובים בלתי אפשריים. ברוח הקהילתית של גלריה קו 16, החפצים המרכיבים את הפסלים הגיעו מתושבי השכונה שהוזמנו לתרום חפצים שמזכירים להם את בית הוריהם. אם לחזור לשאלה מתחילת ההמלצה – האם לא כולנו מרגישים בזמן האחרון שמה שהשאירו לנו אבותינו מעט מתפרק, בלתי אפשרי לשילוב וחורק בחיבורים? מעורר מחשבה וכשחושבים על זה ככה – גם מעט מצמרר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 19:00, גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב
אירוע פייסבוק

'מנסה לתפוס מים', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן
השראה – מושג חמקמק. בתקופתנו החומרית כל כך, נראה שהמונח הזה, שיש בו הרבה מהרוחני, קצת ירד מגדולתו. בעידן של האמנות הגדולה מהחיים – אמנות ה"וואו פאקטור" – הערכים שעולים על נס פעמים רבות הם רעיון מבריק, עבודה קשה, וכמובן הרבה כסף. בשוק אמנות רותח אין זמן למה שיכול בקלות להיחשב כסתם "חלימה בהקיץ". אך יש אמניות ואמנים המבקשים להשיב להשראה את כבודה האבוד. בתערוכה חדשה בגלריה חנינא מנסות קבוצה משובחת של אמניות להתחקות אחרי הרגע החמקמק הזה, של הולדת ההשראה. כיאה למונח ערטילאי כל כך, רבות מהעבודות עוסקות בשינה, חלימה ומצבים אלטרנטיביים של תודעה. התוצאה היא תערוכה עדינה ופיוטית שנכנסת אל הלב והלוואי על כולנו למצוא קצת השראה בימים אלו.

בהשתתפות: הילה חסידים, לילית שמבון, נועה סימון, ענבל מארי כהן
אירוע פתיחה: יום חמישי 23.5, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

'גליצ", תערוכה של Brothers of Light. אוצרת: הדס גלזר
את צמד אמני הרחוב המוכשר Brothers of Light אנחנו אוהבים כבר הרבה זמן. עוד מהימים שבהם אמנות הרחוב בקריית המלאכה היתה סוד השמור ליודעי חן וכמובן בימיהם בסצינה החיפאית הבועטת. כבר מההתחלה משהו בקו שלהם – שמצליח להיות נקי ומוקפד כמו שהוא פראי ומלא צבע – תפס את עינינו ושבה את ליבנו. כמו אמני רחוב לא מעטים, גם "האחים" עשו בשנים האחרונות את הדרך המרשימה מהרחובות אל לב הקוביה הלבנה של הגלריות. תערוכתם החדשה בגלריה ליטבק לוקחת השראה מה-"גליצ'" אותה תקלה דיגיטלית שמעוותת את התמונה ומשנה אותה. אך בניגוד למקור הדיגיטלי, העבודות בתערוכה נוצרו בתהליך ידני ועמלני של הצמד. התוצאה מתעתעת בעין ובראש – מה שנראה מקרי ומופשט, הוא בעצם היפר ריאליסטי ומכוון מאוד. סוג זה של כשרון משולב בשנינות יצירתית הוא מה שמושך אותנו ליצירה של Brothers of Light כבר כמעט עשור. איזה כיף להיות שם כשזה קורה לאורך הדרך.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 20:00, גלריה ליטבק קונטמפוררי, שביל המפעל 3 קומה 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאל – ונציה

מפגש מקוון עם שני ורנר על הביאנלה בונציה
כן כן, שבוע שלישי ברציפות של המלצות הנוגעות לונציה. ככה זה כשמאוהבים, רק רוצים לספר לכל העולם. אז אולי במקום לכתוב לכם כל פעם מאה מילה פשוט נגיד לכם? הצטרפו להרצאת זום עם שני ורנר על הביאנלה ה-60 בונציה. אירוע האמנות החשוב בעולם שהשנה השילוב בין נושא התערוכה "זרים בכל מקום" והמצב הפוליטי העולמי, הפכו אותו לטעון ומרתק במיוחד.
שני, שכבר חרשה את הביאנלה בסיורים בחודש שעבר, תביא לנו את התובנות, המגמות והסודות מעיר האמנות.
הקדימו להרשם למפגש זום מרתק במחיר ידידותי שינגיש לכם את הביאנלה, גם בלי לעלות על מטוס.

פרטים והרשמה בקישור

לילית שמבון, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

אנחנו תמיד אומרים את זה – הנכס הגדול ביותר שלנו הוא המדריכות והמדריכים שלנו שמגיעים כולם מתוך ליבה הפועם של סצינת האמנות הישראלית. מהמדריכים ועד ההנהלה, כולם וכולן עוסקים באמנות, עיצוב, אוצרות ומחקר – כאן ועכשיו בשטח ממש – לא בתאוריה. זה מאפשר לנו להכיר את עולם האמנות המקומי בצורה האינטימית והקרובה ביותר, פשוט כי אנחנו חיים אותו יום יום. השבוע נתן דוגמה מושלמת לכך, כאשר כל התערוכות בהמלצות הן של אנשי Talking Art – אם זו תערוכת יחיד, או פרויקט אוצרותי, או השתתפות בתערוכה קבוצתית. לנו רק נותר לשתף אתכם בגאווה משפחתית. בהצלחה!

בבית ליבלינג הופך עברי באומגרטן מסע קפקאי אישי להערה על "החלום הישראלי" לקניית דירה; בגלריה מנשר אוצרת מיטל כץ מינרבו תערוכה של שתי אמניות שמשוטטות על הגבול שבין טבע לתרבות; בגלריה כורש 14 תערוכה שמתייחסת להומור ברצינות. ובפינת הלוקאלז שלנו – שני ורנר בהמלצות על מה אסור לפספס בביקור בביאנלה בונציה, גם אם אתם לא מסיירים איתנו.

שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אניה קרופיאקוב, מתוך תערוכה בגלריה מנשר, תל אביב

'הסדק', תערוכת יחיד של עברי באומגרטן. ליווי אוצרותי: אדריכלית סברינה צגלה
אם יש "חלום ישראלי" מודרני, הלא השיא שלו הוא רכישת דירה. הכניסה לדירה משלך מסמלת איזו "מנוחה ונחלה" והצלחה מוחשית שאפשר למשש בקירות, רצפה וארבעה כיווני אוויר. אבל כאשר חלומות מתגשמים, לעניינים יש נטייה להסתבך ובמקום מנוחה ונחלה, אפשר למצוא את עצמך בתוך הרפתקה קפקאית. הדירה שרכש עברי באומגרטן שלנו בתחילת שנות האלפיים בנווה שאנן היתה הגשמת חלום שכזו. מתוך ראיה למרחוק ונפש אקטיביסטית, ביקש עברי לשפר את תנאי המגורים בבניין שבו נמצאת הדירה אך עד מהרה גילה שהעניינים אינם כל כך פשוטים ושסדק אחד מאיים למוטט הכל, פשוטו כמשמעו. בנסיון להתחקות אחרי שורש העניין צלל עברי לתוך ארכיונים וגנזכים וגילה סיפור שמתחיל כמעט ברגע שנבנה הבניין באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. עברי, אוצר וחוקר אמנות שמתמחה בתפר שבין אמנות, חברה וקהילה (ומדריך סיורי אמנות נערץ) יצר תערוכה שמגוללת את הסיפור מתחילתו ועד לסופו המדומיין, אי שם בעתיד אוטופי, בו הבניין המסוכן נהרס ותחתיו נבנה בניין חדש ומושלם שיממש את הפוטנציאל של אותה רכישה רחוקה. מה שאצל אחרים היה הופך אולי לערימת ניירת בתיקייה נשכחת ולנושא לשיחות סלון מתוסכלות, הפך אצל עברי לפרויקט אמנות מרתק ולא היינו מצפים ממנו לשום דבר אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, בית ליבלינג, רחוב אידלסון 29, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מלקטות תקווה', תערוכה של ויקי סקנדריון ואניה קרופיאקוב. אוצרת: מיטל כץ מינרבו
דברים מעניינים קורים כשאמנים ואמניות אוצרים תערוכות של אמנים ואמניות אחרים – יש מבט אחר, אינטימי ופנימי יותר שלא יכול להיות למי שעוסקים רק באוצרות. מיטל כץ מינרבו היא אמנית מעולה (ומדריכה מעולה לא פחות) העוסקת בעבודותיה בנקודות ההשקה בין טבע לתרבות ועל כן אך טבעי כי התערוכה שאצרה לאמניות ויקי סקנדריון ו-אניה קרופיאקוב משוטטת גם היא באיזורי הגבול המרתקים האלה. באופן מסקרן, התערוכה הזו, שאינה מוגדרת כתערוכה זוגית ולא כצמד תערוכות יחיד, מפגישה שני גופי עבודה שזוהי להם הפעם הראשונה בה נפגשו ומוצאת במפגש הזה נקודות השקה ועימות. שתי האמניות עוסקות בכאב אישי וקולקטיבי ומשתמשות בפרקטיקה של ליקוט, ממשי או מטאפורי כדי להתמודד איתו. סקנדריון מלקטת חפצים שנזרקו, ענפים, עלים יבשים ואבנים – אלמנטים של טבע ותרבות – ומחברת ביניהם בסטודיו. קרופיאקוב "מלקטת" זכרונות אישיים ומיתוסים מהתרבות בה גדלה כדי ליצור צילומים מבויימים כמו תיעודיים. השילוב בין השתיים יוצר עולם אלטרנטיבי שנדמה שנמצא בשיאה של התפרקות או בתחילתה של בניה מחדש. מסקרן ומעורר מחשבה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב
פרטים נוספים בעמוד התערוכה

'חשיבותה של רצינות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דביר שקד
כמי שעוסקים באמנות כבר שנים רבות (אם כחברת סיורים בעלת ותק של עשור פלוס ואם כאמנים, אוצרים וחוקרים שנמצאים בשטח אפילו זמן רב יותר) אנחנו מתייחסים לאמנות כאל אחד הדברים החשובים ביותר בעולם. כל מי שהיו איתנו בסיורים ובילו זמן במפגש עם אמן או אמנית בסטודיו יודעים כיצד ניתן להתייחס ברצינות ובכובד ראש גם לאובייקטים ופעולות אמנותיות שבמבט ראשון נראים סתמיים, מצחיקים או משונים. זה אחד היתרונות של סיורי אמנות – היכולת להעמיק בדברים שללא התיווך של המדריך או המדריכה היו אולי הולכים לאיבוד. אז חשוב להתייחס ברצינות לאמנות, אבל אם שואלים אותנו רגע בלי שאף אחד ישמע אנחנו נודה שלפעמים אפשר להתייחס לאמנות קצת יותר מדי ברצינות והתוצאה יכולה להיות אמנות נפוחה מחשיבות עצמית ומשעממת. לכן שמחנו לראות את התערוכה שאוצרת דביר שקד (שאי אפשר להאשים אותה בחוסר רצינות) שמנסה להביט באמנות ובעיקר בדרכי היצירה והתצוגה שלה, במבט משועשע וקליל יותר. דרך האירוניה וההומור ניתן פעמים רבות להגיע עמוק יותר לחקר האמת. העובדה שאלעד רוזן שלנו, שהומור הוא "הנשק הסודי" שלו, מציג כאן גם, היא התות שבקצפת בשבילנו.

בהשתתפות: שי איגנץ, שחר מרקוס, מיכל נאמן, סשה סרבר, אלעד רוזן
אירוע פתיחה: יום שישי, 10.5, 11:30, גלריה כורש 14, רחוב כורש 14, כניסה ד', מפלס תחתון, ירושלים
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
אנחנו עדיין בהיי מהסיורים הראשונים בביאנלה בונציה שהסתיימו בשבוע שעבר. אחרי כל מה שראינו וקראנו ברשת, אחרי כל ההכנות, עדיין ונציה מכה בך בכל יופיה וקסמה ברגע שמגיעים. עלה על כל הציפיות שלנו. נותרו עוד מקומות בסיורי הקיץ שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה. פרטים בקישור
אבל גם אם אתם מגיעים לונציה, אבל לא יזדמן לכם להצטרף אלינו השנה, אנחנו עדיין רוצים לפנק אתכם, אז ארגנו בכמה המלצות על מה שאסור לפספס בביאנלה ותערוכות הלווין השנה. אז צאו לסייר בביאנלה ואל תשכחו לספר לנו איך היה!
ההמלצות המלאות בקישור

עברי באומגרטן, מתוך תערוכה בבית ליבלינג, תל אביב