לא ברור למה יש סופי שבוע שבהם יש עשר פתיחות וסופי שבוע אחרים שצריך לחפש מתחת לבלטות פתיחה אחת – לאלוהי הגלריות פתרונים. העובדה היא שיש סופי שבוע חלשים יותר והשבוע הוא אחד כזה. אבל לא נורא, זו הזדמנות מצויינת לחזור לכמה תערוכות מצויינות שפשוט לא הצליחו להיכנס בסופי השבוע העמוסים שעברו. קחו לכם סוף שבוע רגוע להשלמת פערים.

בגלריה ברוורמן מכוון אסף הינדן את הזרקור דווקא אל עבר הצופים; בגלריה שלוש מציג שי עיד אלוני איקונות פרימיטיביות-עכשוויות; במוזיאון תל אביב תערוכה שקוראת לנו להתחבר לטבע. מהצד שלנו – שני סיורי סוף אביב חביבים – בעקבות הביקוש פתחנו מועד נוסף לסיור שלנו בפארק המסילה וגם הסיור ברמה"ש חוזר.

שיהיה סוף שבוע של השלמת פערים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שי עיד אלוני, מתוך תערוכת יחיד בגלריה שלוש, תל אביב

'Figure of Work', תערוכת יחיד של אסף הינדן
כשאנחנו חושבים על תערוכה אנחנו חושבים על עבודת האמנות, על האמן או האמנית שיצרו אותם, לפעמים על חלל התצוגה, אבל לעיתים נדירות אנחנו חושבים על הצופים. אבל, אם חושבים על זה, הרי שבלי העיניים הצופות, אין משמעות לאמנות המוצגת. לאורך ההיסטוריה של האמנות המודרנית עסקו כמה אמנים בשאלה מיהו הצופה. אחד המפורסמים שבהם הוא הצלם הגרמני  תומס שטרות' שבסדרת "צילומי המוזיאון" שלו, הוא מתמקד בקהל הצופה כאשר האמנות עצמה נדחקת לרקע. בתערוכתו החדשה לוקח את זה אסף הינדן עוד צעד קדימה ומוחק מהתמונות באופן דיגיטלי את יצירות האמנות ומשאיר רק את הצופים בוהים אל הריק. המהלך הלכאורה פשוט הזה חושף את הכוריאוגרפיה העדינה שבאקט הצפיה באמנות.

נשמע מעניין? אנחנו נבקר בתערוכה הזו בסיור שלנו לאורך פארק המסילה בשבת 15.6 – הצטרפו בקישור

התערוכה מוצגת עד 6.7 בגלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי-חמישי, 11:00-18:00, שישי-שבת, 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דחק', תערוכת יחיד של שי עיד אלוני
עבודותיו של שי עיד אלוני נראות כמו סמלים של תרבות קדומה וארכאית ובאותו הזמן כמו שפת סימנים מודרנית ועכשווית מאוד. עיד-אלוני יוצר הדפסים מינימליסטיים בטכניקה ידנית שפיתח, לעבודות נוצר מראה של כתם רורשארך, מסכה קדומה או מעגל חשמלי. שמחנו לגלות שנפתחת לו תערוכת יחיד בגלריה שלוש האהובה עלינו. בתערוכה הוא לוקח אתנחתא מהמיצבים השאפתניים והטוטאליים שמאפיינים את עבודתו בשנים האחרונות, לטובת עבודות אינטימיות יותר שנוצרו בתקופה המשונה שהחלה בקורונה וממשיכה גם כעת במלחמה. בתקופה הזו הוא בילה שעות וימים מסוגר בסטודיו שלו, נאלץ להסתפק במרחב מוגבל ודרכי פעולה בסיסיות יותר. העבודות שנוצרו בתנאי בידוד שכאלה מציעות אולי גם לנו דרכים להתמודד עם חוסר היציבות והתנודות המאפיינות את התקופה – הסתפקות במועט, שפה ברורה ואיקונית, כלי עבודה זמינים ופשוטים. בסופו של דבר, ניתן לחשוב שהעבודות שנראות כמו איקונות מתקופה קדומה הם בעצם אייקונים מודרנים של התמודדות עכשווית.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחידה של טל שושן
התערוכה מוצגת עד 26.6 בגלריה שלוש, רחוב הצורפים 15 תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 11:00-18:00, שישי: 11:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תיאטרון החיות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שוע בן-ארי
האם האדם הוא חלק מהטבע, או צופה חיצוני בהצגה הגדולה שהאל או מי שלא יהיה יצר למענו? זו שאלה שנשמעת אולי מעט משונה, אבל בימים אלו, בהם העולם מתמודד עם השלכותיו של יחס האדם לטבע, יש לשאלה הזו משמעויות הרות גורל. זו גם השאלה העומדת בבסיסה של התערוכה החדשה במרכז החווייתי למשפחה במוזיאון תל אביב, אשר מתגלה כפרוייקט מוצלח ביותר. בהשראת שטיח מהמאה ה-17 המציג יער עבות מלא חיים, אספה האוצרת שוע בן-ארי קבוצה של עבודות  המציגות את הטבע כמופע או תפאורה לעיניו של האדם. מבט נוסף חושף את העמדה הביקורתית אותה נוקטות רבות מהעבודות. כמו אומרות – כדאי שתתחילו להבין שאתם חלק מהעניין ולא רק צופים, אחרת…
גם התערוכה עצמה, כיאה למרכז חווייתי אינה מסתפקת בעמדת הצופה הפאסיבי ומספקת שלל הזדמנויות ואפשרויות להשתתפות אקטיבית של הילדים אבל גם לגמרי של הגדולים. אסקפיזם מבורך בימים אלו.

בהשתתפות: ריצ'רד ברנס, וויג'י ארתור פליג, הדס סט, מאידר פורטונה
התערוכה מוצגת עד 26.10 במרכז החוויתי למשפחה במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון-שני: סגור, שלישי: 10:00-21:00, רביעי: 10:00-18:00, חמישי: 10:00-21:00, שישי: 10:00-14:00, שבת: 10:00-18:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

שני סיורים חדשים לסוף האביב –

סיור לאורך פארק המסילה – מועד חדש בשל הביקוש! 15.6
בעקבות הביקוש פתחנו סיור נוסף בחללי האמנות סביב פארק המסילה היפה בשבת 15.6 מה שהיה עד לא מזמן מגרש חניה מאובק בדרום תל אביב, הפך לאחת הפנינים המוצלחות של התחדשות אורבאנית. הצטרפו לסיור לאורך הפארק הנעים והטרנדי ובכמה מהתערוכות הטובות שמוצגות כרגע בעיר..
פרטים והרשמה בקישור

וסיור אמנות ברמת השרון 28.6
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. האם מרמת השרון תצא הבשורה?
בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

ריצ'רד ברנס, מתוך תערוכה במוזיאון תל אביב

כאשר אנחנו מכינים סיור אמנות, אחד הדברים שחשובים לנו הוא להבין מאיפה הגיעה היצירה. ברור לנו שהציור, הפסל או עבודת הוידאו הם רק הקצה של תהליך ארוך של השראה, חשיבה ועבודה שההתחקות אחריהם מאפשרת להבין את היצירה לעומק ולא רק על פני השטח. תערוכות השבוע קצת עושות בשבילנו את העבודה וחושפות, לפחות טפח, מהמקורות החמקמקים שמתוכן נולדו יצירות האמנות.

בגלריה קו 16 יוצר ציקי אייזנברג מחווה לאביו וחושף את מאחורי הקלעים של עבודתו; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית מבקשת לתפוס את הרגע החמקמק שבו מגיעה ההשראה; בגלריה ליטבק יוצר הצמד Brothers of Light תקלות נשלטות. ואנחנו מזמינים אתכם להרצאת זום של שני ורנר על הביאנלה.

שיהיה סופ"ש נעים וקליל,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

Brothers of Light, מתוך תערוכה בגלריה ליטבק, תל אביב. צילום: יהב טרודלר

'פאטריה', תערוכת יחיד של ציקי אייזנברג. אוצרת: טלי קיים
מה משאירים לנו אבותינו? במקום כמו ישראל, העוסק במורשת אבות עד רמה של כמעט אובססיה, יכולות להיות לשאלה הזו מספר משמעויות – ברמה הלאומית והאישית כאחד. במקרה של ציקי אייזנברג – שאביו המנוח היה היסטוריון חובב, הלאומי והאישי מתערבבים יחד ללא הכר, ואולי בעצם כך זה אצל כולנו במקום הזה. לאורך השנים מציג אייזנברג צילום של מה שאפשר לקרוא לו אולי "טבע דומם שבור", טבע דומם שהוא מעצב ואחר כך מצלם. למשל: קרע של ספר, על שבר כד, מכוסה בכנף של ציפור. בתערוכה זו, לראשונה, חושף אייזנברג את מאחורי הקלעים של עבודתו ומציג את האסמבלאז'ים הללו כפסלים בחלל הגלריה. המבט הקרוב מאפשר לראות את מה שהצילום מסתיר – החומרים זולים או ישנים ומתפוררים, החיבורים גסים במתכוון, השילובים בלתי אפשריים. ברוח הקהילתית של גלריה קו 16, החפצים המרכיבים את הפסלים הגיעו מתושבי השכונה שהוזמנו לתרום חפצים שמזכירים להם את בית הוריהם. אם לחזור לשאלה מתחילת ההמלצה – האם לא כולנו מרגישים בזמן האחרון שמה שהשאירו לנו אבותינו מעט מתפרק, בלתי אפשרי לשילוב וחורק בחיבורים? מעורר מחשבה וכשחושבים על זה ככה – גם מעט מצמרר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 19:00, גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, ששת הימים 6 תל אביב
אירוע פייסבוק

'מנסה לתפוס מים', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן
השראה – מושג חמקמק. בתקופתנו החומרית כל כך, נראה שהמונח הזה, שיש בו הרבה מהרוחני, קצת ירד מגדולתו. בעידן של האמנות הגדולה מהחיים – אמנות ה"וואו פאקטור" – הערכים שעולים על נס פעמים רבות הם רעיון מבריק, עבודה קשה, וכמובן הרבה כסף. בשוק אמנות רותח אין זמן למה שיכול בקלות להיחשב כסתם "חלימה בהקיץ". אך יש אמניות ואמנים המבקשים להשיב להשראה את כבודה האבוד. בתערוכה חדשה בגלריה חנינא מנסות קבוצה משובחת של אמניות להתחקות אחרי הרגע החמקמק הזה, של הולדת ההשראה. כיאה למונח ערטילאי כל כך, רבות מהעבודות עוסקות בשינה, חלימה ומצבים אלטרנטיביים של תודעה. התוצאה היא תערוכה עדינה ופיוטית שנכנסת אל הלב והלוואי על כולנו למצוא קצת השראה בימים אלו.

בהשתתפות: הילה חסידים, לילית שמבון, נועה סימון, ענבל מארי כהן
אירוע פתיחה: יום חמישי 23.5, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

'גליצ", תערוכה של Brothers of Light. אוצרת: הדס גלזר
את צמד אמני הרחוב המוכשר Brothers of Light אנחנו אוהבים כבר הרבה זמן. עוד מהימים שבהם אמנות הרחוב בקריית המלאכה היתה סוד השמור ליודעי חן וכמובן בימיהם בסצינה החיפאית הבועטת. כבר מההתחלה משהו בקו שלהם – שמצליח להיות נקי ומוקפד כמו שהוא פראי ומלא צבע – תפס את עינינו ושבה את ליבנו. כמו אמני רחוב לא מעטים, גם "האחים" עשו בשנים האחרונות את הדרך המרשימה מהרחובות אל לב הקוביה הלבנה של הגלריות. תערוכתם החדשה בגלריה ליטבק לוקחת השראה מה-"גליצ'" אותה תקלה דיגיטלית שמעוותת את התמונה ומשנה אותה. אך בניגוד למקור הדיגיטלי, העבודות בתערוכה נוצרו בתהליך ידני ועמלני של הצמד. התוצאה מתעתעת בעין ובראש – מה שנראה מקרי ומופשט, הוא בעצם היפר ריאליסטי ומכוון מאוד. סוג זה של כשרון משולב בשנינות יצירתית הוא מה שמושך אותנו ליצירה של Brothers of Light כבר כמעט עשור. איזה כיף להיות שם כשזה קורה לאורך הדרך.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.5, 20:00, גלריה ליטבק קונטמפוררי, שביל המפעל 3 קומה 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאל – ונציה

מפגש מקוון עם שני ורנר על הביאנלה בונציה
כן כן, שבוע שלישי ברציפות של המלצות הנוגעות לונציה. ככה זה כשמאוהבים, רק רוצים לספר לכל העולם. אז אולי במקום לכתוב לכם כל פעם מאה מילה פשוט נגיד לכם? הצטרפו להרצאת זום עם שני ורנר על הביאנלה ה-60 בונציה. אירוע האמנות החשוב בעולם שהשנה השילוב בין נושא התערוכה "זרים בכל מקום" והמצב הפוליטי העולמי, הפכו אותו לטעון ומרתק במיוחד.
שני, שכבר חרשה את הביאנלה בסיורים בחודש שעבר, תביא לנו את התובנות, המגמות והסודות מעיר האמנות.
הקדימו להרשם למפגש זום מרתק במחיר ידידותי שינגיש לכם את הביאנלה, גם בלי לעלות על מטוס.

פרטים והרשמה בקישור

לילית שמבון, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

אנחנו תמיד אומרים את זה – הנכס הגדול ביותר שלנו הוא המדריכות והמדריכים שלנו שמגיעים כולם מתוך ליבה הפועם של סצינת האמנות הישראלית. מהמדריכים ועד ההנהלה, כולם וכולן עוסקים באמנות, עיצוב, אוצרות ומחקר – כאן ועכשיו בשטח ממש – לא בתאוריה. זה מאפשר לנו להכיר את עולם האמנות המקומי בצורה האינטימית והקרובה ביותר, פשוט כי אנחנו חיים אותו יום יום. השבוע נתן דוגמה מושלמת לכך, כאשר כל התערוכות בהמלצות הן של אנשי Talking Art – אם זו תערוכת יחיד, או פרויקט אוצרותי, או השתתפות בתערוכה קבוצתית. לנו רק נותר לשתף אתכם בגאווה משפחתית. בהצלחה!

בבית ליבלינג הופך עברי באומגרטן מסע קפקאי אישי להערה על "החלום הישראלי" לקניית דירה; בגלריה מנשר אוצרת מיטל כץ מינרבו תערוכה של שתי אמניות שמשוטטות על הגבול שבין טבע לתרבות; בגלריה כורש 14 תערוכה שמתייחסת להומור ברצינות. ובפינת הלוקאלז שלנו – שני ורנר בהמלצות על מה אסור לפספס בביקור בביאנלה בונציה, גם אם אתם לא מסיירים איתנו.

שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

אניה קרופיאקוב, מתוך תערוכה בגלריה מנשר, תל אביב

'הסדק', תערוכת יחיד של עברי באומגרטן. ליווי אוצרותי: אדריכלית סברינה צגלה
אם יש "חלום ישראלי" מודרני, הלא השיא שלו הוא רכישת דירה. הכניסה לדירה משלך מסמלת איזו "מנוחה ונחלה" והצלחה מוחשית שאפשר למשש בקירות, רצפה וארבעה כיווני אוויר. אבל כאשר חלומות מתגשמים, לעניינים יש נטייה להסתבך ובמקום מנוחה ונחלה, אפשר למצוא את עצמך בתוך הרפתקה קפקאית. הדירה שרכש עברי באומגרטן שלנו בתחילת שנות האלפיים בנווה שאנן היתה הגשמת חלום שכזו. מתוך ראיה למרחוק ונפש אקטיביסטית, ביקש עברי לשפר את תנאי המגורים בבניין שבו נמצאת הדירה אך עד מהרה גילה שהעניינים אינם כל כך פשוטים ושסדק אחד מאיים למוטט הכל, פשוטו כמשמעו. בנסיון להתחקות אחרי שורש העניין צלל עברי לתוך ארכיונים וגנזכים וגילה סיפור שמתחיל כמעט ברגע שנבנה הבניין באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. עברי, אוצר וחוקר אמנות שמתמחה בתפר שבין אמנות, חברה וקהילה (ומדריך סיורי אמנות נערץ) יצר תערוכה שמגוללת את הסיפור מתחילתו ועד לסופו המדומיין, אי שם בעתיד אוטופי, בו הבניין המסוכן נהרס ותחתיו נבנה בניין חדש ומושלם שיממש את הפוטנציאל של אותה רכישה רחוקה. מה שאצל אחרים היה הופך אולי לערימת ניירת בתיקייה נשכחת ולנושא לשיחות סלון מתוסכלות, הפך אצל עברי לפרויקט אמנות מרתק ולא היינו מצפים ממנו לשום דבר אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, בית ליבלינג, רחוב אידלסון 29, תל אביב
אירוע פייסבוק

'מלקטות תקווה', תערוכה של ויקי סקנדריון ואניה קרופיאקוב. אוצרת: מיטל כץ מינרבו
דברים מעניינים קורים כשאמנים ואמניות אוצרים תערוכות של אמנים ואמניות אחרים – יש מבט אחר, אינטימי ופנימי יותר שלא יכול להיות למי שעוסקים רק באוצרות. מיטל כץ מינרבו היא אמנית מעולה (ומדריכה מעולה לא פחות) העוסקת בעבודותיה בנקודות ההשקה בין טבע לתרבות ועל כן אך טבעי כי התערוכה שאצרה לאמניות ויקי סקנדריון ו-אניה קרופיאקוב משוטטת גם היא באיזורי הגבול המרתקים האלה. באופן מסקרן, התערוכה הזו, שאינה מוגדרת כתערוכה זוגית ולא כצמד תערוכות יחיד, מפגישה שני גופי עבודה שזוהי להם הפעם הראשונה בה נפגשו ומוצאת במפגש הזה נקודות השקה ועימות. שתי האמניות עוסקות בכאב אישי וקולקטיבי ומשתמשות בפרקטיקה של ליקוט, ממשי או מטאפורי כדי להתמודד איתו. סקנדריון מלקטת חפצים שנזרקו, ענפים, עלים יבשים ואבנים – אלמנטים של טבע ותרבות – ומחברת ביניהם בסטודיו. קרופיאקוב "מלקטת" זכרונות אישיים ומיתוסים מהתרבות בה גדלה כדי ליצור צילומים מבויימים כמו תיעודיים. השילוב בין השתיים יוצר עולם אלטרנטיבי שנדמה שנמצא בשיאה של התפרקות או בתחילתה של בניה מחדש. מסקרן ומעורר מחשבה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 9.5, 19:00, גלריה מנשר, רחוב דוד חכמי 18, תל אביב
פרטים נוספים בעמוד התערוכה

'חשיבותה של רצינות', תערוכה קבוצתית. אוצרת: דביר שקד
כמי שעוסקים באמנות כבר שנים רבות (אם כחברת סיורים בעלת ותק של עשור פלוס ואם כאמנים, אוצרים וחוקרים שנמצאים בשטח אפילו זמן רב יותר) אנחנו מתייחסים לאמנות כאל אחד הדברים החשובים ביותר בעולם. כל מי שהיו איתנו בסיורים ובילו זמן במפגש עם אמן או אמנית בסטודיו יודעים כיצד ניתן להתייחס ברצינות ובכובד ראש גם לאובייקטים ופעולות אמנותיות שבמבט ראשון נראים סתמיים, מצחיקים או משונים. זה אחד היתרונות של סיורי אמנות – היכולת להעמיק בדברים שללא התיווך של המדריך או המדריכה היו אולי הולכים לאיבוד. אז חשוב להתייחס ברצינות לאמנות, אבל אם שואלים אותנו רגע בלי שאף אחד ישמע אנחנו נודה שלפעמים אפשר להתייחס לאמנות קצת יותר מדי ברצינות והתוצאה יכולה להיות אמנות נפוחה מחשיבות עצמית ומשעממת. לכן שמחנו לראות את התערוכה שאוצרת דביר שקד (שאי אפשר להאשים אותה בחוסר רצינות) שמנסה להביט באמנות ובעיקר בדרכי היצירה והתצוגה שלה, במבט משועשע וקליל יותר. דרך האירוניה וההומור ניתן פעמים רבות להגיע עמוק יותר לחקר האמת. העובדה שאלעד רוזן שלנו, שהומור הוא "הנשק הסודי" שלו, מציג כאן גם, היא התות שבקצפת בשבילנו.

בהשתתפות: שי איגנץ, שחר מרקוס, מיכל נאמן, סשה סרבר, אלעד רוזן
אירוע פתיחה: יום שישי, 10.5, 11:30, גלריה כורש 14, רחוב כורש 14, כניסה ד', מפלס תחתון, ירושלים
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
אנחנו עדיין בהיי מהסיורים הראשונים בביאנלה בונציה שהסתיימו בשבוע שעבר. אחרי כל מה שראינו וקראנו ברשת, אחרי כל ההכנות, עדיין ונציה מכה בך בכל יופיה וקסמה ברגע שמגיעים. עלה על כל הציפיות שלנו. נותרו עוד מקומות בסיורי הקיץ שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה. פרטים בקישור
אבל גם אם אתם מגיעים לונציה, אבל לא יזדמן לכם להצטרף אלינו השנה, אנחנו עדיין רוצים לפנק אתכם, אז ארגנו בכמה המלצות על מה שאסור לפספס בביאנלה ותערוכות הלווין השנה. אז צאו לסייר בביאנלה ואל תשכחו לספר לנו איך היה!
ההמלצות המלאות בקישור

עברי באומגרטן, מתוך תערוכה בבית ליבלינג, תל אביב

בשבוע שעבר אספנו תערוכות שעוסקות באובייקט הסדרתי, החוזר והזהה. המלצות השבוע עוסקות גם הן בפיסול, אך הן מוקדשות לפיסול שמבקש לבלבל ולתעתע. העבודות בתערוכות השבוע הן לא מה שהן נראות במבט ראשון ודורשות חקירה מעמיקה ומבט בוחן. כמו שקורה בדרך כלל באמנות, גם כאן, הסבלנות ותשומת הלב משתלמות ובגדול.

בגלריה רו-ארט מציג אורי זמיר כלבים מעולמות אחרים; בגלריה BY.5 מתמיר חיימי פניכל חומרים צנועים באמצעות עדינות ודיוק; במקום לאמנות משמיע יהודה גרניט זעקה של ברזל ומתכת. ואנחנו יוצאים לסיור חדש ומפתיע ברמת השרון.

שיהיו סוף שבוע נעים ושקט וחג שמח עד כמה שניתן,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יהודה גרניט, מתוך תערוכת יחיד במקום לאמנות, תל אביב

'חברי הטוב הד', תערוכת יחיד של אורי זמיר. אוצרת: הילה כהן-שניידרמן
אורי זמיר הוא אמן צעיר יחסית, אך מאחוריו כבר רקורד לא מבוטל של תערוכות בחללים מכובדים, הבולטת שבהם היא תערוכת היחיד המרשימה מאוד שלו במוזיאון הרצליה לפני כשנתיים. התערוכה אז עסקה וניתן לומר אולי על כל הפרויקט האמנותי של זמיר שהוא עוסק בנקודות ההשקה והגבול שבין העולם הרגיל והיומיומי והעולם האחר – זה שנגלה בחלום, בחזיונות מיסטיים ובטריפים פסיכדליים. העבודות תמיד מרהיבות טכנית, יציקות מדויקות של חלקי גוף, או אובייקטים מוכרים, אך תמיד מתקיימת בהם איזו הסטה, משהו לא מתאים, כמו למצוא את עצמך בחלום בביתך שלך שבעצם אינו ביתך, אבל בעצם כן. תערוכתו הראשונה של זמיר בגלריה רו-ארט מציגה להקת כלבים ביזארית, גם כאן החלום, הדמיון והמציאות מתערבבים דרך אובייקטים שהם וירטואוזיים ומדוייקים באותה מידה שהם משונים ואחרים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 20:00, גלריה רו-ארט, המרץ 3, תל אביב
אירוע פייסבוק

'קונגלומרט', תערוכת יחיד של חיימי פניכל. אוצרת: טל פרנקל אלרואי
כבר הרבה שנים שאנחנו מאוד אוהבים את הפיסול של חיימי פניכל. השילוב הכל כך מיוחד בין וירטואוזיות טכנית מעוררת השראה, לעדינות גדולה, אבל גם להומור דק ושנון הופכים אותו לאחד האמנים היחודיים במקומותינו. פניכל הוא רב אמן של טרנספורמציה. הוא עושה שימוש בחומרים הזולים והזמינים ביותר בדרך כלל כמו חול, דבק מגע או חלודה והופך אותם שנראים סתמיים במבט ראשון אך מבט קרוב יותר מגלה את סוד היופי והטכניקה. בשנים האחרונות ובתערוכה הנוכחית בפרט הוא עושה שימוש בשבבית – תחליף עץ זול העשוי מעיסת נסורת – בכדי ליצור את האובייקטים המיוחדים שלו. אין דבר רחוק יותר מההילה המאצ'ואית של הפסל החובט באבן או יוצק פסלי ברונזה עצומים. זהו פיסול שבוחר באינטימיות ושבריריות על פני כח וכך נכנס לנו הישר לתוך הלב.

באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של דוד סוסנובסקי
אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 19:30, גלריה BY.5, רחוב בר יוחאי 5, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'המלחמה מתרגשת', תערוכת יחיד של יהודה גרניט. אוצרת שירלי וגנר
לפעמים נדמה כי פיסול ופוליטיקה הם פעולות דומות. בשניהם ניצב האדם מול מה שנראה כבלתי ניתן לשינוי – ברזל ואבן מצד אחד או קונבנציות חברתיות נוקשות מצד שני והוא או היא מבקשים לכופף אותם לרצונם. קשה, אך לא בלתי אפשרי. החומר המוצק דורש פעולות כמו חריטה, כיפוף, גילוף והדבקה כדי להפוך לאובייקט אומנותי ואילו הפוליטיקה דורשת פעולה נחושה של יחידים וקבוצות – הפגנות, מחאות ובחירות – כדי להביא לשינוי חברתי עמוק ובר קיימא. הפיסול של יהודה גרניט מבקש לדבר את שתי השפות האלה – האמנותית והפוליטית – הפסלים שלו עשויים ברזל ומתכות אחרות שהטיפול בהן דורש כח, אבל גם עדינות ודיוק. התערוכה של גרניט לא הולכת סחור סחור והיא מביאה מסר פוליטי וחברתי ברור ומיידי, זועק אפילו. השילוב בין החומר הקשה והכבד לבין המסר המיידי והדחוף יוצרים אפקט מטלטל ומעורר מחשבה ופעולה.

באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכות יחיד של חן שפירא ושל רועי קורן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 25.4, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

סיור חדש – רמת השרון על המפה – אמנות עכשווית ברמת השרון 10.5
רמת השרון מרכז אמנותי? בהחלט כן!
מוזיאון גיאולוגי שמציג אמנות עכשווית, גלריה עירונית שמתהדרת באוצרת מהשורה הראשונה, אמנות במרחב הציבורי, בניין דואר ישן שהפך למרכז אמנות דיגיטלית ובתים פרטיים שפותחים את דלתותיהם לתצוגת האוספים שלהם. נראה שעיריית רמת השרון שמעה את מה שתושביה אמרו מזמן, והשכילה להבין את הקשר בין תרבות להשתבחות עירונית. האם מרמת השרון תצא הבשורה?

בואו לגלות בירת אמנות מפתיעה.
פרטים והרשמה בקישור

חיימי פניכל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה BY.5