fbpx
אתי אברג'ל, מתוך תערוכה במרכז לאמנות עכשווית, תל אביב. צילום: יסמין להב

להיות בשוק הכרמל ולהרגיש בורסאי. המלצות הסופ"ש 28-30.9

לפני כמה שבועות המלצנו כאן על מקבץ של תערוכות פיסול גבריות. דיברנו אז על הסטריאוטיפים שיש לכולנו על ההבדלים בין אמנות גברית לאמנות נשית ואיך הם נשברים כל יום מחדש. מפתה להתייחס לתערוכות השבוע – שכולן נוצרו על ידי נשים – דרך פריזמה מקבילה. אנחנו לא בטוחים אם התערוכות האלה "נשיות" דווקא, אבל כן יכולים לומר שבכולן יש איזשהו ממד פנטסטי. ארבע תערוכות יחיד של אמניות שמצליחות להאיר את המציאות האפרורית בזוהר אלגנטי שכמו לקוח מעולם אחר, רחוק מאוד אך מוכר בו זמנית.

אתי אברג'ל ממשיכה את הממואר שלה ומספרת דרך חפצים יום יומיים ופשוטים על עולם של נסיכות בין מרוקו טבעון ופריז; ליהי תורג'מן שואבת אותנו פנימה לתוך ציוריה ולעולם קדמוני מומצא; נירית טקלה בתערוכה מוזיאלית ראשונה מציגה את החברה האתיופית באור גדול מהחיים; ובלונדון פאולה רגו האחת והיחידה.

ואנחנו? לנו טוב להסחף בפנטזיה, בעיקר אם מובילה אותנו לשם אמנות משובחת.
סוף שבוע נעים וחג שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

ליהי תורג'מן, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון

'מֶמוּאָר', תערוכת יחיד של אתי אברג'ל. אוצרת: תמר מרגלית

אתי אברג'ל היא ההוכחה שבאמנות טובה השלם גדול מסך חלקיו. רשימת החומרים בעבודותיה של אברג'ל לא יכולה להיות צנועה יותר – סלי שוק, קוביות משחק, סרגלים – נשמע כמו רשימת קניות לחנות "הכל בדולר" ובאמת בהרבה מהפעמים אלה המקומות מהם מביאה אברג'ל את חומרי הגלם לאמנותה. אבל כמו בסיפור על הנסיכה שטווה קש לזהב, גם כאן מצליחה האמנית ליצור קסם ופיוט משילוב החומרים הצנועים האלה. קשה לשים את האצבע על מה הופך את עבודותיה של אברג'ל לקסומות – אולי זו התחושה הזו שהן כל כך מוכרות ומקומיות (כולנו גדלנו עם קוביית שש בש ביד) ובאותו הזמן חלומיות ומיסטיות כמעט. התחושה היא קצת כמו לחלום שביקרנו בשוק הכרמל והכל היה אותו דבר אבל גם מאוד מאוד אחר. התערוכה החדשה של אתי אברג'ל במרכז לאמנות עכשווית נפרשת על פני שתי הקומות של המרכז ונראית כתפורה בדיוק למידותיה – שילוב מושלם בין שאפתנות וירטואוזית לעדינות מדוייקת. מרגשת אותנו.

התערוכה מוצגת עד 18.11 במרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2, תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 19:00-14:00, שישי-שבת: 14:00-10:00

פרטים נוספים באתר התערוכה 

'אדישותו של התת קרקעי', תערוכת יחיד של ליהי תורג'מן. אוצרת: רווית הררי

הציורים של ליהי תורג'מן משחקים משחק כפול. מצד אחד הם פיזיים מאוד – קנווסים מונומנטליים שהציורים עליהם נוצרים פעמים רבות על ידי חומרים קשוחים כמו חלודה או טיח שנתלש מהקיר. אבל באותו הזמן הציור של תורג'מן הוא בעל איכות כמעט מיסטית, עם דימויים שנדמה שלקוחים מתרבות עתיקה ונשכחת או ממפות כוכבים. תורג'מן עושה שימוש בטכניקות מעולם שימור הארכיאולוגיה – כמו טכניקת קילוף הטיח המצוייר מהקיר. אבל הארכיאולוגיה של תורג'מן היא מדומיינת ויוצרת עולם מקביל וחידתי. ביקור בתערוכה של תורג'מן דומה קצת לביקור במוזיאון ארכיאולוגי במדינה זרה שאנחנו לא דוברים את שפתה ואנחנו נותרים לנסות לפענח את המוצגים ממבט בלבד. אם זה לא מספיק, תורג'מן מטמינה בציורים שלה חורים המאיימים לבלוע את הצופה. פה כבר לא מדובר בביקור תמים במוזיאון ארכיאולוגיה אלא בהרפתקה של ממש בנוסח אינדיאנה ג'ונס. כמה מסעיר!

בגלריה מוצגות גם תערוכות יחיד של אורית רף ושל גבי קלזמר
התערוכה מוצגת עד   בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון,  שדרות ויצמן 20, רמת השרון
שעות פתיחה: שני-חמישי 09:00-17:00; שישי-שבת 10:00-14:00

'כרומטיק', תערוכת יחיד של נירית טקלה. אוצר: רון ברטוש

כיאה לשנה החדשה יש בתערוכה הזו התחדשות כפולה – גם תערוכתו הראשונה במוזיאון כאוצר ראשי של רון ברטוש וגם תערוכה מוזיאלית ראשונה לאמנית נירית טקלה. בשני המקרים מדובר בהתחלות חדשות מרגשות ומעוררות תקווה. הציור של נירית טקלה מכה גלים כבר זמן מה. ניתן לומר שהיא משתמשת בציור שלה כדי לתת קול ולחזק את הקהילה שלה – קהילת יוצאי אתיופיה. טקלה מציירת דמויות וסצינות מחיי הקהילה ועושה זאת במימדים מונומנטליים ובצבעים עזים וכך לדבריה מבקשת להציג אותם כמלאי כח והשפעה. במובנים מסויימים זהו ציור אקטיביסטי המבקש להשפיע על העולם באמצעות צבעים וקומפוזיציה, אבל אין כאן מימד של תעמולה או יפוי מיותר של המציאות, אלא חוויה אישית אותנטית ורצון לחזק את הקהילה מבפנים ומבחוץ.

התערוכה תוצג עד 31.12 במוזאון הנגב לאמנות, רח' העצמאות 60, באר שבע.
שעות פתיחה: שני, שלישי וחמישי 16:00-10:00, רביעי 19:00-12:00, שישי ושבת 14:00-10:00.
פרטים נוספים באתר התערוכה

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Letting Loose', תערוכת יחיד של פאולה רגו

פאולה רגו (Paula Rego) היתה אחד הקולות החשובים של תחיית הציור הפיגורטיבי בשנות השמונים. לאחר עשורים בהם שלטה האמנות המופשטת והקונספטואלית בכיפה, ביקשה תנועת הציור החדשה לגאול את עולם האמנות מהיובש הקר שדבק בו ולהחזיר מעט חיים, הומור וגוף לציור. פאולה רגו יצרה קנווסים גדולים ועשירים בדמויות גרוטסקיות. הציורים של רגו מלאים הומור ואבסורד, אך גם טעונים באנרגיה אחרת, אפלה ועמוקה יותר. תערוכת חובה לחובבי הציור שרוצים לחזור להאמין במדיום.

התערוכה מוצגת עד 11.11 בגלריה  Victoria Miro

בכתובת: Victoria Miro Gallery, 16 Wharf Road, London

שעות פתיחה: שלישי-שבת: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

נירית טקלה, מתוך תערוכה במוזיאון הנגב, באר שבע

שתפו

המלצות אמנות אחרונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן