ארכיון תגיות: המרכז לאמנות עכשווית

להיות בשוק הכרמל ולהרגיש בורסאי. המלצות הסופ"ש 28-30.9

לפני כמה שבועות המלצנו כאן על מקבץ של תערוכות פיסול גבריות. דיברנו אז על הסטריאוטיפים שיש לכולנו על ההבדלים בין אמנות גברית לאמנות נשית ואיך הם נשברים כל יום מחדש. מפתה להתייחס לתערוכות השבוע – שכולן נוצרו על ידי נשים – דרך פריזמה מקבילה. אנחנו לא בטוחים אם התערוכות האלה "נשיות" דווקא, אבל כן יכולים לומר שבכולן יש איזשהו ממד פנטסטי. ארבע תערוכות יחיד של אמניות שמצליחות להאיר את המציאות האפרורית בזוהר אלגנטי שכמו לקוח מעולם אחר, רחוק מאוד אך מוכר בו זמנית.

אתי אברג'ל ממשיכה את הממואר שלה ומספרת דרך חפצים יום יומיים ופשוטים על עולם של נסיכות בין מרוקו טבעון ופריז; ליהי תורג'מן שואבת אותנו פנימה לתוך ציוריה ולעולם קדמוני מומצא; נירית טקלה בתערוכה מוזיאלית ראשונה מציגה את החברה האתיופית באור גדול מהחיים; ובלונדון פאולה רגו האחת והיחידה.

ואנחנו? לנו טוב להסחף בפנטזיה, בעיקר אם מובילה אותנו לשם אמנות משובחת.
סוף שבוע נעים וחג שמח,
שני ורנר וצוות Talking Art

ליהי תורג'מן, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון

'מֶמוּאָר', תערוכת יחיד של אתי אברג'ל. אוצרת: תמר מרגלית

אתי אברג'ל היא ההוכחה שבאמנות טובה השלם גדול מסך חלקיו. רשימת החומרים בעבודותיה של אברג'ל לא יכולה להיות צנועה יותר – סלי שוק, קוביות משחק, סרגלים – נשמע כמו רשימת קניות לחנות "הכל בדולר" ובאמת בהרבה מהפעמים אלה המקומות מהם מביאה אברג'ל את חומרי הגלם לאמנותה. אבל כמו בסיפור על הנסיכה שטווה קש לזהב, גם כאן מצליחה האמנית ליצור קסם ופיוט משילוב החומרים הצנועים האלה. קשה לשים את האצבע על מה הופך את עבודותיה של אברג'ל לקסומות – אולי זו התחושה הזו שהן כל כך מוכרות ומקומיות (כולנו גדלנו עם קוביית שש בש ביד) ובאותו הזמן חלומיות ומיסטיות כמעט. התחושה היא קצת כמו לחלום שביקרנו בשוק הכרמל והכל היה אותו דבר אבל גם מאוד מאוד אחר. התערוכה החדשה של אתי אברג'ל במרכז לאמנות עכשווית נפרשת על פני שתי הקומות של המרכז ונראית כתפורה בדיוק למידותיה – שילוב מושלם בין שאפתנות וירטואוזית לעדינות מדוייקת. מרגשת אותנו.

התערוכה מוצגת עד 18.11 במרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2, תל אביב
שעות פתיחה: שני-חמישי: 19:00-14:00, שישי-שבת: 14:00-10:00

פרטים נוספים באתר התערוכה 

'אדישותו של התת קרקעי', תערוכת יחיד של ליהי תורג'מן. אוצרת: רווית הררי

הציורים של ליהי תורג'מן משחקים משחק כפול. מצד אחד הם פיזיים מאוד – קנווסים מונומנטליים שהציורים עליהם נוצרים פעמים רבות על ידי חומרים קשוחים כמו חלודה או טיח שנתלש מהקיר. אבל באותו הזמן הציור של תורג'מן הוא בעל איכות כמעט מיסטית, עם דימויים שנדמה שלקוחים מתרבות עתיקה ונשכחת או ממפות כוכבים. תורג'מן עושה שימוש בטכניקות מעולם שימור הארכיאולוגיה – כמו טכניקת קילוף הטיח המצוייר מהקיר. אבל הארכיאולוגיה של תורג'מן היא מדומיינת ויוצרת עולם מקביל וחידתי. ביקור בתערוכה של תורג'מן דומה קצת לביקור במוזיאון ארכיאולוגי במדינה זרה שאנחנו לא דוברים את שפתה ואנחנו נותרים לנסות לפענח את המוצגים ממבט בלבד. אם זה לא מספיק, תורג'מן מטמינה בציורים שלה חורים המאיימים לבלוע את הצופה. פה כבר לא מדובר בביקור תמים במוזיאון ארכיאולוגיה אלא בהרפתקה של ממש בנוסח אינדיאנה ג'ונס. כמה מסעיר!

בגלריה מוצגות גם תערוכות יחיד של אורית רף ושל גבי קלזמר
התערוכה מוצגת עד   בגלריה לאמנות עכשווית רמת השרון,  שדרות ויצמן 20, רמת השרון
שעות פתיחה: שני-חמישי 09:00-17:00; שישי-שבת 10:00-14:00

'כרומטיק', תערוכת יחיד של נירית טקלה. אוצר: רון ברטוש

כיאה לשנה החדשה יש בתערוכה הזו התחדשות כפולה – גם תערוכתו הראשונה במוזיאון כאוצר ראשי של רון ברטוש וגם תערוכה מוזיאלית ראשונה לאמנית נירית טקלה. בשני המקרים מדובר בהתחלות חדשות מרגשות ומעוררות תקווה. הציור של נירית טקלה מכה גלים כבר זמן מה. ניתן לומר שהיא משתמשת בציור שלה כדי לתת קול ולחזק את הקהילה שלה – קהילת יוצאי אתיופיה. טקלה מציירת דמויות וסצינות מחיי הקהילה ועושה זאת במימדים מונומנטליים ובצבעים עזים וכך לדבריה מבקשת להציג אותם כמלאי כח והשפעה. במובנים מסויימים זהו ציור אקטיביסטי המבקש להשפיע על העולם באמצעות צבעים וקומפוזיציה, אבל אין כאן מימד של תעמולה או יפוי מיותר של המציאות, אלא חוויה אישית אותנטית ורצון לחזק את הקהילה מבפנים ומבחוץ.

התערוכה תוצג עד 31.12 במוזאון הנגב לאמנות, רח' העצמאות 60, באר שבע.
שעות פתיחה: שני, שלישי וחמישי 16:00-10:00, רביעי 19:00-12:00, שישי ושבת 14:00-10:00.
פרטים נוספים באתר התערוכה

המלצת הלוקאלז – לונדון

'Letting Loose', תערוכת יחיד של פאולה רגו

פאולה רגו (Paula Rego) היתה אחד הקולות החשובים של תחיית הציור הפיגורטיבי בשנות השמונים. לאחר עשורים בהם שלטה האמנות המופשטת והקונספטואלית בכיפה, ביקשה תנועת הציור החדשה לגאול את עולם האמנות מהיובש הקר שדבק בו ולהחזיר מעט חיים, הומור וגוף לציור. פאולה רגו יצרה קנווסים גדולים ועשירים בדמויות גרוטסקיות. הציורים של רגו מלאים הומור ואבסורד, אך גם טעונים באנרגיה אחרת, אפלה ועמוקה יותר. תערוכת חובה לחובבי הציור שרוצים לחזור להאמין במדיום.

התערוכה מוצגת עד 11.11 בגלריה  Victoria Miro

בכתובת: Victoria Miro Gallery, 16 Wharf Road, London

שעות פתיחה: שלישי-שבת: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

נירית טקלה, מתוך תערוכה במוזיאון הנגב, באר שבע

רותם רוזנבוים,

אריות, דובים ונחשים. המלצות הסופ"ש 4-6.11

מאיפה יצאו כל החיות האלה? אלה הגשמים הראשונים שהביאו אותן? או אולי פשוט איזו פניה לטבע לחיפוש תשובות אחרי שנה וחצי מטלטלות? תהיה הסיבה אשר תהיה, השבוע יצאו לנו המלצות חייתיות ופראיות במיוחד. אולי צריך מדי פעם לצאת אל הפראי, הלא מתורבת והלא מאולף בכדי לקבל תשובות על השאלות הגדולות של חיינו בעולם בני האדם.

בגלריה מאיה מתפלש רותם רוזנבוים בציור יצרי ופרוע; במעבדה של שרון תובל חוקר האמן ההודי-ישראלי צ'נצ'ל בנגה את זהותו החצויה; במרכז לאמנות עכשווית צולל ניקולס הלובו לתוך דימויים מכוננים. ובפינת הבונוס, המלצה מעבר לים על תערוכת ענק של איי וויי וויי בפורטוגל.

שיהיה לכולנו סופשבוע מדהים

שני ורנר וצוות Talking Art

צ'נצ'ל בנגה.

"זהירות הנמר מגיע!", תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה. המעבדה לאמנות, תל אביב

"כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש", תערוכת יחיד של רותם רוזנבוים. אוצר: דוד פרנקל
כשחושבים על המרחב הישראלי עולים בראש כל מני מושגים ומונחים. לא עשינו סקר רשמי, אבל אנחנו יכולים לנחש שהמילים "עדינות", "מינוריות" ו-"ליריות" כנראה לא יכנסו לעשיריה הפותחת של המושגים האלה. זאת, אפילו לאור העובדה שהרבה מהאמנות הישראלית המודרנית והעכשווית הלכה בדיוק לכיוונים האלה של דיקטים ורדרדים, מופשט לירי ואמנות על הציר המינורי. ייתכן גם שהמבט העכשווי הפוקח יותר ונוטה פחות לסנטימנטליות, ובכל מקרה הצייר רותם רוזנבוים, מישיר מבט אל הגסות והבלאגן שמקיפים אותו – את כולנו – ויוצר ציורים שממש מתפלשים בהוויה הישראלית המיוזעת והרועשת. הציורים של רוזנבוים לא מתנחמדים ולא עושים הנחות לצופה, אלא מביאים את המציאות כפי שהיא נשקפת מעיניו של האמן ישר לפנים.

באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכת יחיד של דורון פישביין וקיר אמנית של שירי רפאלי

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 4.11, 20:00, גלריה מאיה, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

"זהירות הנמר מגיע!", תערוכת יחיד של צ'נצ'ל בנגה. אוצר : שרון תובל

דגם הרוס של הטאג' מהאל מבוץ, קיר עשוי מאלפים של צ'פאטי רקומים וכתובות גרפיטי חתרני בהודית – כל אלה מרכיבים את המיצב הטוטאלי של האמן ההודי-ישראלי צ'נצ'ל בנגה במעבדה של שרון תובל. בנגה חוקר את זהותו החצויה ובוחן האם ניתן להתבונן מבחוץ על תרבותך שלך או האם מדובר במשימה בלתי אפשרית. הוא עושה זאת באמצעות המצאות פיסוליות מבריקות וחיבורים לא מובנים מאליהם שנוגעים בקהל. צ'נצ'ל בנגה פועל כבר לא מעט זמן לצד סצינת האמנות המקומית המיינסטרימית, והמעבדה של שרון תובל שוב מוכיחה את עצמה כמקום שמצליח להביא לקדמת הבמה אמנות מעניינת ובלתי צפויה – גם אם אינה נחה בשורה אחת עם הקולות והטרנדים המובילים.

בערב הפתיחה יתקיים מיצג בשעה 21:00

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.11, 20:00, המעבדה, רחוב הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

"איניוקה יובהדו", תערוכת יחיד של ניקולס הלובו. אוצרת: תמר דרזדנר

האחרונה בהמלצות החייתיות שלנו היא מחווה של אמן דרום אפריקאי לסיפור "נחש הנחושת" התנ"כי. נראה שהפניה אל בעלי חיים כמטאפורה מביאה אמנים לעיסוק אינטנסיבי ועמוק בזהות שלהם עצמם ובמצב האנושי בכללותו. בעבודתו של הלובו, הנחושת המיתולוגית הופכת לחומר עכשווי המשמש כמוליך חשמלי. האמן ממשיל את ההולכה החשמלית למצב של מעבר בין מצבי הוויה שונים – ממש כמו בני ישראל במדבר בסיפור התנ"כי, או בני תרבות הקוסה אליה הוא משתייך, אשר לאורך ההיסטוריה קיימו פולחן דתי הנשען הן על הנצרות והן על מאפיינים פגאניים קדומים. "נחש הנחושת" של הלובו, אם כן, הוא רשת סבוכה של מוליכים והקשרים המחברים בין תרבויות ובין עבר ועתיד.

ביום הפתיחה יתקיים סיור עם האוצרת בשעה 12:00
אירוע פתיחה: יום שבת, 6.11, 11:00, המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2א' (ליד קלישר 5) תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים: "Rapture", תערוכת יחיד של איי וויי וויי. אוצר: מרסלו דנטאס

למי שמגיע לפורטוגל בשלושה שבועות הקרובים זו לא התלבטות בכלל – התערוכה הגדולה ביותר על אדמת אירופה של סופרסטאר האמנות הסיני בעל השם הבלתי אפשרי איי וויי וויי במפעל חבלים ישן ונטוש שהפך לחלל אמנות עצום. ספקטקל אמנותי פוגש אקטיביזם פוליטי שפוגש מכונת יח"צ משומנת. תופעה עכשווית שצריך לחוות.

התערוכה תעמוד עד 28.11.21, Cordoaria Nacional, Av. da Índia, 1300-598, ליסבון, פורטוגל.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר התערוכה

ai wei wei 1

"Rapture", תערוכת יחיד של איי וויי וויי. ליסבון, פורטוגל

אלה רוטשילד 1

יוצאים לדרך. המלצות הסופ"ש 1-3.7

תערוכות השבוע מזמינות אותנו לצאת למסע, כל אחת בדרכה. אצל חלקן אלמנט הנסיעה שזור ברעיון עליו מושתת התערוכה, חלקן פשוט ממוקמות מחוץ לעיר וקוראות לנו להכנס למכונית ולנסוע אליהן וחלקן לא באמת ממוקמות בשום מקום והמסע אליהן נעשה דרך מסך המחשב. כך או כך, מסעות אמנותיים אנחנו אוהבים ועוד יותר אנחנו אוהבים כשאתם מצטרפים אלינו.

בגלריה של קיבוץ בארי חוזרת מור רימר למקום הולדתה ומרוקנת אותו מביתיות; במרכז לאמנות עכשווית מעמתת אותנו חן כהן עם גוף חסר מנוחה; באטליה שמי בקיבוץ כברי מתכתבים רון אסולין ושי יחזקאלי עם מושג יסוד בחשיבתו של האמן הגדול; ובפינת הבונוס יצירת אמנות יחודית המתקיימת רק במרחב הוירטואלי.

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים,

שיהיה סופ"ש נעים,

שני ורנר וצוות Talking Art

מור רימר 02

"באישון ליל" תערוכת יחיד של מור רימר. גלריה קיבוץ בארי

"באישון ליל" תערוכת יחיד של מור רימר. אוצרת: ד"ר זיוה ילין

את האמנית מור רימר פגשנו (לפחות וירטואלית) לפני כשנה כשסיימה את לימודיה במכון לאמנות במכללת אורנים. אז ראיינו אותה על תערוכת הסיום המגוונת שלה שכללה עבודות בווידאו, תחריט, ציור פיסול וטכניקה מעורבת ועסקה במערכת הקשרים בין הגוף והבית. כעת ממשיכה רימר את העיסוק שלה בבית בתערוכה חדשה שהיא פותחת בגלריה בקיבוץ בארי. בתערוכה היא מתמקדת דווקא בקיבוץ אחר – אורים – קיבוץ הולדתה. רימר משתמשת בצילומים ארכיוניים מראשית ההתיישבות במקום לצד כאלה שצילמה בעצמה ומטפלת בהם בטכניקות של ציור גדול מימדים ושל תחריט. בעבודותיה היא בוחרת לרוקן את הקיבוץ מיושביו ויוצרת חוויה מערערת של בית לא בית.

אירוע פתיחה: יום שישי 2.7 10:00-12:00, הגלריה בקיבוץ בארי
אתר הגלריה בקישור

קישור לראיון שערכנו עם מור רימר

"איך למות יפה", תערוכת יחיד של חן כהן. אוצר: נועם גל

כבר משם התערוכה ניתן להבין כי עבודותיה של חן כהן אינן נוחות לעיכול. כהן לא עושה שימוש בטכניקות ראוותניות ובגימור מרהיב בעבודות, היא משתמשת לרוב בצילומי זירוקס סטדנרטיים ובמצלמת וידאו פשוטה כדי להציג את רעיונותיה. אבל מה שהיא "חוסכת" לכאורה בטכניקה, היא מפצה בדימויים עוצמתיים ומאתגרים. אצל כהן הגוף הוא זירת קרב והיא מציגה אותו ברגעיו החשופים והפגיעים ביותר, היא יוצרת לעצמה שפה של דימויים גופניים בעלי חוקיות פנימית שהחליטה עליה, ושכדי לעמוד בה היא עוברת את סף הנוחות והכאב. אז נכון שהעבודות והתערוכה אינן קלות, אך האמנית מצליחה לשזור יחד ביד אמן את הכאב והיופי זה בזה ומאפשרת לנו להגיע לקטרזיס ואולי גם לנחמה.

באותו ערב יפתחו במרכז גם תערוכות יחיד של אסף גרובר ואוגוסטס סראפינאס שאצרו ניקולה טרצי ובר גורן
אירוע פתיחה: שבת, 3.7, 18:00-13:00, המרכז לאמנות עכשווית, צדוק הכהן 2, תל אביב
עוד על התערוכה באתר CCA בקישור

"ריזיקו", תערוכה זוגית של רון אסולין ושי יחזקאלי. אוצרת: סמדר שינדלר

יחיאל שמי היה לא פחות מאחד מדור המייסדים של האמנות הישראלית כפי שאנו מכירים אותה היום. "אטליה שמי" הגוף שנוצר כדי לשמר את עבודתו ואת הסטודיו שלו היה יכול מאוד בקלות לקפוא בזמן ולהקדיש עצמו רק להצגת העבר המפואר. אך למרבה השמחה באטליה שמי לא שוקטים על השמרים ובוחרים שם לאתגר שוב ושוב את העבר עם עבודותיהם של אמנים מקומיים עכשוויים. הם עושים זאת מתוך הבנה שדו שיח בין דורי ערני, לא רק שלא מוריד מערכו של העבר, אלא תורם לו ומעשיר אותו. כעת נפתחת באטליה תערוכה זוגית של רון אסולין ושי יחזקאלי אשר מתכתבים עם קונספט ה"ריזיקו" של שמי – הלא הוא הסיכון המחושב שכל אמן ואמנית לוקחים בכניסה לסטודיו כאשר אין שום בטחון שיקרה אותו קסם שיוצר אמנות. אסולין ויחזקאלי הם אמנים שלא מהססים לקחת סיכונים וכך גם אוצרת התערוכה ואנשי האטליה עצמם.

אירוע פתיחה: שבת 3.7, 12.30, אטליה שמי, קיבוץ כברי
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס:

"On the Edge of Nowhere", פרויקט דיגיטלי מאת אלה רוטשילד עבור להקת בת שבע

יחד עם היבטים רבים מחיינו היום יומיים, גם האמנות הסתגלה לתנאים הבלתי רגילים של השנה החולפת והאיצה את התהליך של התאמה ומעבר לעולם הוירטואלי. עוד ועוד תערוכות וגם עבודות אמנות לכשעצמן מציגות לפחות אלמנטים אחדים שלהן ברשת. אלה רוטשילד, רקדנית, כוריאוגרפית ואמנית רב תחומית יצרה עבודת אמנות שקשה להגדיר את המדיום שלה אבל היא מתקיימת רק אונליין והיא חוויה מעניינת מאוד. כדאי מאוד ללחוץ על הקישור ולחוות אותה.

קישור לעבודה

חן כהן 02

"איך למות יפה", תערוכת יחיד של חן כהן. CCA תל אביב

דינה רקנאטי

אירועים אינטימיים. המלצות הסופ"ש 25-27.6

כבר ברור לכולנו שהקורונה שינתה ומשנה עדיין את החיים בכלל אבל גם את עולם התרבות בפרט. דברים שהיו מובנים מאליהם בעבר, פחות מתאפשרים עכשיו ויש צורך להמציא הכל מחדש. כך יוצא שאירועים משודרים בזום או כאלה קטנים ואינטימיים הופכים פופולריים יותר ויותר. אם כן, השבוע – על אף כי נפתחות תערוכות שראויות בהחלט להמלצה כמו תערוכה של הדיוקנאות של פיצ'חדזה בגלריה חזי כהן ותערוכת יחיד לדינה רקנאטי בגלריה גורדון – החלטנו על רשימה של אירועים שאנו מוצאים אותם מעניינים במיוחד.

מאחלים לכולנו סופ"ש מתוק ורגוע,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

דניאלה מרוז

גאוות נשים. המלצות הסופ"ש 18-20.6

כיף לנו לחזור ולכתוב המלצות! כיף שצריך לבחור מתוך שפע, וכיף שיש כל כך הרבה תערוכות יחיד לאמניות נשים – כל אחת מיוחדת בדרכה שלה.
במשכן לאמנות בעין חרוד תפתחנה חמש תערוכות חדשות ומתוכן אנו מתמקדים במיצב הכולל של מריה סאלח מחאמיד ובפיסול הלירי של אורנה בן עמי; בגלריה רו ארט תערוכה לאיוה כפרי הבוחנת את גבולות הציור והאפשרות שלו למפגש תלת ממדי עם הצופה; בגלריה של מרכז רוטשילד תערוכת אמנים צעירים מאוד אשר בוחנים פוליטיקה קווירית; ובפינת הבונוס תערוכה מעבודותיה של ביאנקה אשל גרשוני אותה אצר ברגישות בנה אורי.

גו גירלז גו!
סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה. המלצות הסופ"ש 4-6.6.20

בתמונה למעלה: רועי כהן, "אוהב אותך אבל מציאותי", תערוכת יחיד. ביתא ירושלים

כיאה למצב, עמימות מה עולה מתיאור שלוש התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן השבוע, מפרוייקטים גרנדיוזים, לתערוכה שהקו המקשר היחיד בין העבודות שיוצגו בה הוא העובדה שנעשו בעת הסגר הקורונה, ועד לאמן צעיר שמשתמש בבקבוקי חימום, מפתח צינורות ונרגילה בשביל לדון ברב התרבותיות המקומית והשבריריות הטמונה בה.

כך או כך, בעוד מסתמן שלא נצא מכאן בקרוב, תערוכות השבוע קוראות לנו להרחיב את חלקת האמנות הקטנה שלנו ולנדוד אל מחוזות ואתרי אמנות שונים מעט (כלומר, בשבילנו התל אביבים שחיים בבועה.. לצאת מהעיר!)

שיהיה סופ"ש רגוע ובריא,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

הרן כסלו

עשור חדש – ציור חדש, המלצות הסופ"ש 2-4.1.2020

בעשור האחרון, כמו גם באלו שלפניו דובר לא פעם על "מותו של הציור" בכל פעם נמצא רואה השחורות התורן שמספיד את המדיום וקובר אותו כלא עדכני ומיושן. אבל בכל פעם הציור מצליח לקום לתחייה ולהמציא את עצמו מחדש ולהוכיח שגם לוותיק שבין המדיומים יש רלוונטיות קריטית גם לצד הטכנולוגיות החדשות הנכנסות לאמנות בכל שנה. אנחנו פותחים את העשור בהמלצה על שלוש תערוכות ציור שמראות לנו שלמרות שגם בעשור החדש ובאלה שאחריו עדיין ימשיכו להספיד את הציור, הוא ימשיך לחדש ולהתחדש ללא הרף.
בגלריה מאיה מציג רותם רוזנבוים סדרה של רישומי מחשב שמצליחים לשמור על אופי גופני ופראי; בגלריה זימאק מוותר הרן כסלו על כלי הציור המסורתיים ועורם צבע באמצעות מה שבא ליד; ובגלריה נולובז מלווה אליסף קובנר את יציאת ספר שיריו החדש בתערוכת ציור רגישה; בפינת הבונוס – פיסול דווקא, ועוד כזה הנשען על מסורות של קרמיקה, שיח גלריה עם האמנית ליאורה קפלן במרכז לאמנות עכשווית.
מאחלים לכולנו שנה חדשה, טרייה מרגשת ועשירה באמנות מעולה.
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

מיה שרבני

בואו להתארח, המלצות הסופ"ש 3-5.10

החגים, שאנחנו ממש בעיצומם, הם שעתם הגדולה של טקסי וגינוני האירוח. נראה שבתקופה הזו אנחנו מבלים את זמננו או באירוח, או בהכנה אליו. בהתלבטות איזו מתנה להביא למארחים, או בפקקים בדרך להתארח אצל עוד דודים הרחק בצפון. הכל נסוב סביב אותה מסורת עתיקת יומין של הכנסת אורחים. בין התערוכות ואירועי האמנות השבוע יש כאלה העוסקות בפרקטיקת הכנסת האורחים כחלק מהנושא שלהן, אחרות משתמשות בפלטפורמה של התערוכה כדי לארח את הצופים לשיחה או אפילו להשתתפות במעשה היצירתי ממש.
במוזיאון הצפוני "אורי ורמי נחושתן" מאיר טאטי משתמש בשפתו הייחודית בכדי להפוך את הפוליטיקה העולמית לסוג של היבריד עכשווי; בגלריה של מרכז האמנות "אתר" האמנית מיה שרבני "פותחת שולחן" ונותנת את הזווית המיוחדת שלה על מסורת האירוח; ובפינת הבונוס הכפולה – האמן הרב תחומי אהד פישוף בשיחה מרתקת עם הבלשן עידן לנדו על מסתרי השפה ובגלריה רוזנפלד מזמינה הציירת המוערכת רחל קיני את הצופים להשתתף ביצירת ציור המבוסס על סיפוריהם האישיים.
מועדים לשמחה, ואירוח/ התארחות נעימים,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

משחק אמיתי, המלצות הסופ"ש 11-13.7

התערוכות השבוע משחקות במגוון רחב של מגרשים, הן בוחנות את הקשר בין משחק לאמנות, לוקחות יצירות אמנות קאנוניות והופכות אותן על ראשן, וגם צוללות למרחב הווירטואלי ומביטות על האתגרים העומדים בפני האמנות העכשווית והקיום האנושי – בתוך עולם שהופך לדיגיטלי ומלאכותי יותר ויותר. לא משנה באיזה מגרש האמניות והאמנים של תערוכות השבוע משחקים, הפעם הם משחקים על כל הקופה.
במוזיאון תל אביב, שחר (פרדי) כסלו מזמין אותנו לשחק אתו בפרויקט שאפתני המורכב מתערוכת יחיד, משחק סלולרי ואפילו ג'ימבורי במתחם הילדים החדש של המוזיאון; במרכז לאמנות עכשווית תערוכה רבת משתתפים של כמה מהקולות המרתקים ביותר באמנות העידן הדיגיטלי; במוזיאון הרמן שטרוק בחיפה מבט נשי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני; ובפינת הבונוס, האמן המוערך עדו בר-אל מזמין אותנו לשוחח על ציור אחד שלו ולהצטייד לשם כך בבגד ים; ואנו מצידנו דווקא מזמינים אתכם להתחבר לאמונה או לכפירה בסיור מיוחד עם יונתן אמיר.
שיהיה סופ"ש משחקי ומרענן לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

ביאנלה בונציה

ונציה. במקום המלצות הסופ"ש 9-11.5

השבועות האחרונים לא היו קלים לכותבי המלצות אמנות, שרשרת החגים והמועדים הארוכה של האביב נפלה השנה כמעט כולה בסופי השבוע, מה שגרם לכך שגלריות לא ששו לפתוח תערוכות חדשות ולאבד פוקוס לחג כזה או אחר. סוף התקופה הזו כבר באופק ואפשר כבר להריח את החזרה לשגרה של לפני הקיץ, אבל עד אז מפת הפתיחות עדיין שחונה למדי. הדלילות המקומית היא הזדמנות טובה לשלוח את מבטנו אל מעבר לגבולות הביצה המקומית ולהביא טעמים בינלאומיים יותר. זה נכון במיוחד בסוף השבוע הקרוב עת נפתח האירוע החשוב ביותר של עולם האמנות, הלא היא הביאנלה בוונציה.

להמשיך לקרוא