התשובה הקצרה לשאלה בכותרת היא כנראה לא – כמו שנשיות היא מושג נזיל ומגוון מאוד, כך גם ציור שנוצר על ידי נשים לא בהכרח יכיל איכות ייחודית לו. ועדיין הצטברו השבוע כמה וכמה תערוכות מעולות המתמקדות בציור שנעשה על ידי אומניות מעולות ואנחנו קופצים על ההזדמנות לחגוג אותן ואת יצירתן. יחד הן מציירות תמונה עדכנית ומורכבת של העשייה הציורית הנשית בארץ, כזו שמסרבת להיכנס למסגרות ברורות.
במוזיאון בת ים, ליהי תורג'מן מציגה תערוכת יחידה מרעננת –  דווקא עם העומק והמשקל של עבודותיה; בגלריה ליטבק עושה לילית שמבון ריקליימינג לדמות האישה המצויירת; בגלריה אחד העם 9 מחפשת מיה בלוך שלווה ציורית. וגם – אורלי עזרן בעקבות דמות הפרה בתרבות.

שיהיה סוף שבוע נעים של התחלות חדשות ובשורות טובות.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליהי תורג'מן, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון בת ים. צילום: אלעד שריג

'עידן הדלי: זירות גופניות של ציור', תערוכת יחידה של ליהי תורג'מן. אוצרות: הילה כהן־שניידרמן ועדי דהן
"דלות החומר" היא קונספט בסיס בתולדות האמנות הישראלית. בשיאה היא מהווה סמל לכל מה שטוב באמנות הישראלית וברוח הישראלית בכלל – התנתקות חצופה ומלאת תנופה ממסורות עבר כבדות ומסורבלות וחתירה לביטוי מיידי, קליל ומהיר. אך, אפשר להודות בלחש שמורשתה הדומיננטית כל כך של דלות החומר באמנות הישראלית מותירה לפעמים תחושה – האם נעז לומר? – מעט דלה. לעומת זאת – עבודתה של ליהי תורג'מן היא דוגמה מרהיבה לגוף יצירה שנראה ששאב השראה מרוחה של התנועה האמנותית רבת ההשפעה – אך עם השנים פיתחה תורג'מן את שפתה לעומקים קונספטואליים וחומריים מרתקים. מאז ומתמיד עוסקת תורג'מן בעבודתה בחורבות והריסות – עם פרקטיקה מתמשכת של התחקות אחר מרקמים של קירות ורצפות בבתים הרוסים. כעת, בתערוכת יחידה שאפתנית במוזיאון בת ים, המבט על ההרס מקבל מימד קונספטואלי מעורר מחשבה המשלב דימויים סימבוליים העוסקים בהרס והתחדשות של תרבויות וציוויליזציות שלמות. בקנה המידה הפיזי והרעיוני שלה, מביאה לנו תורג'מן טעם של מרחבי אמנות רב רובדיים ועמוקים, כל זאת בלי לוותר על מימד מקומי מובהק ושורשי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.10, 19:00, מוזיאון בת ים, רחוב סטרומה 6, בת ים
התערוכה תוצג עד 31.1.2026. שעות פתיחה: רביעי: 14:00-18:00, חמישי 10:00-18:00, שישי  14:00-10:00, שבת 10:00-15:00

'אישון לילה', תערוכת יחידה של לילית שמבון. אוצרת :הדס גלזר
במובנים מסוימים, ציוריה של לילית שמבון – שמציגה כעת תערוכת יחידה בגלריה ליטבק – מהווים מעין נסיוב נגד לאותו "מבט גברי" ששלט בציור ובאמנות בכלל לאורך ההיסטוריה שלה. במשך מאות שנים הייתה הנוכחות הנשית באמנות נתונה למבט הגברי – גברים ציירו נשים ובהתאם לכך דמותן עברה החפצה והתאמה לעיניים הגבריות. אפשר לומר שבמשך תקופה ארוכה (ובמובנים רבים, עד היום) נשים הפכו לסמל וייצוג בעוד דמותן והווייתן הארציות נשארו מתחת לרדאר. אל מול זה יוצרת שמבון דיוקנאות נשיים שהם בו זמנית גם ניטרליים לחלוטין אך גם מלאי הבעה עד להתפקע. הנשים של שמבון ממוקמות בתוך חללים מינימליסטיים שמבט ידעני יוכל לזהות בהם רפרנסים לאמנות מקומית ועולמית. הריקוד המתוחכם הזה בין ריק לגודש יוצר חוויה ציורית מרתקת ומעוררת מחשבה ורגש.
בגלריה מוצגת גם תערוכת יחיד של ירין דידי
גלריה ליטבק, המפעל 3, תל אביב. התערוכה תוצג עד 1.1.26. שעות פתיחה: ימים שלישי-חמישי: 17:00-10:00, שבת: 14:00-11:00

'תבוא שלווה', תערוכת יחידה של מיה בלוך. אוצרת: דרורית גור אריה
"וְלֹא אֶזְכֹּר אֶת שְׁחוֹר הַלֶהָבָה שֶׁל הַלֵּילוֹת בַּשַׁחַק הַגָּבֹהֵ…
רַק קְצָת תִּלְחַץ מִסְגֶּרֶת הַשַׁלְוָה עַל זֶה הַלֵּב הַמְנַסה לִשְׁכֹּחַ."
כך מסתיים שירה של לאה גולדברג 'תבוא שלווה' שנתן את שמו לתערוכה. השלווה השברירית, הלב המנסה לשכוח וזיכרון הלהבות, מעוררים הזדהות מצמררת למצבנו הנוכחי בו לכאורה יש מקום לתחושה של הקלה וחזרה לשגרה, אבל בכל זאת מורגשת איזו שריטה בלב שייקח לה זמן, אם בכלל, להתאחות. ציוריה של מיה בלוך – שיש בהם עדינות ורוך, אבל גם אפלה ותחושת סכנה – נדמים כמתאימים מאוד לרוחו של השיר ומעוררים בצופה רגשות מעורבים, אך בעיקר מזמינים לצלול את תוך פני השטח העשירים של הציור. אצל בלוך, הצורה ושיטת העבודה משרתות את התוכן – ציור משני צדי הקנווס, מחיקה וציור מחדש, שכבות צבע עבות לצד שכבות דקות – כל אלה יוצרים עבודות טעונות ברבדים על גבי רבדים של משמעות והקשר. שלווה אולי לא תמצאו פה, אבל הרבה יופי כן.
גלריה אחד העם 9, סמינר הקיבוצים, הכניסה מרחוב השחר 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 30.12. שעות פתיחה: א'-ה' 17:00-11:00 שישי ושבת: 14:00-11:00

וגם –

'אכתוב לך מכתב מפורט', תערוכת יחידה של אורלי עזרן. אוצר: איתי גבאי
במגוון תרבויות ברחבי העולם, הפרה היא סמל לבריאה, קדושה וטוהר. מהפרה האדומה הנדרשת לפולחן המקדש היהודי ועד הפרות הקדושות ברחובות הודו – הפרה השלווה ונותנת החלב היא אייקון של אימהות שמסורות רוחניות רבות נושאות אליה עיניים. בתערוכתה החדשה מחברת אורלי עזרן בין דימוי הפרה לבין טקסטים שהחיבורים ביניהם אסוציאטיבים ומעידים על התפרקות הדיבור בימים שאחרי השבעה באוקטובר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.10, 19:00, גלריה אשכילה, הפנינים 2, יפו
התערוכה תוצג עד 28.11. שעות פתיחה: שלישי–שישי, 11:00–15:00

מיה בלוך, מתוך תערוכת יחידה בגלריה אחד העם 9, תל אביב. צילום: לנה גומון

כנראה שציור בצבע הוא "מלך" האמנויות – קשה לעמוד בפני הפיתוי של מרחבי צבע עשירים ודשנים, המשפיעים על החושים ועל הלב גם בלי צורך "להבין באמנות". לעומתו, ברישום יש משהו שקט, מרומז וצנוע יותר. הוא מונוכרומטי בדרך כלל, לא מתחנף ולא צועק, ופועל בדרכים מתוחכמות ומעודנות. ובכל זאת, יאמר כל אמן – הרישום הוא היסוד שעליו ניצבת כל אמנות חזותית. וכדרכם של יסודות, הוא עמוק, יציב וקריטי ליציבותו של הבניין כולו. תערוכות השבוע מוקדשות למדיום החשוב והמרתק הזה, ומזכירות עד כמה כוחו של קו אחד יכול להספיק כדי לספר עולם ומלואו.
בבית האמנים קוראת לנו הרשמת הייחודית מורן קליגר לא להביט לאחור; בגלריה רוטשילד יצירתן של שתי אמניות מתערבבת זו בזו; ובגלריה נגא מציג יצחק ליבנה מבט מבפנים על ההתפרקות; וגם – אירוע לציון 20 שנה ללכתו של דודו גבע הגדול.
שיהיה סוף שבוע נעים של התחלות חדשות ובשורות טובות.
שני ורנר וצוות Talking Art

מורן קליגר, מתוך תערוכת יחידה בבית האמנים, תל אביב (פרט)

'וּמַבָּטִי נִמְלָח', תערוכת יחידה של מורן קליגר. אוצר: ניר הרמט
יש אמניות ואמנים שמספיק חצי מבט בעבודתם כדי לדעת מי עומד מאחוריה – כזו היא מורן קליגר. באמצעות עבודת רישום עמלנית עד כמעט חוסר סבירות, היא יוצרת סצנות פנטסטיות המאוכלסות ביצורים דמיוניים וחלומיים. התוצאה היא מרחבים שנראים מוכרים מאוד, אך לא מהחיים האמיתיים אלא מתת־המודע הקולקטיבי – עולם של אגדות, חלומות ואמנות עתיקה. תערוכתה החדשה של קליגר, לכבוד זכייתה בפרס רוזנבלט, נושאת שם יפה ופיוטי, אך מאחוריו מסתתרת משמעות מעט אפלה. היא עוסקת במיתוס "המבט האסור לאחור" – זה המוכר לנו מהסיפור המקראי על אשת לוט שהפכה לנציב מלח, או מהמיתולוגיה היוונית, מסיפורו של אורפאוס שירד לשאול כדי להציל את אהובתו ואיבד אותה כשלא הצליח להתאפק והביט לאחור. קליגר נשענת על הפסוק הקצר המתאר את סיפורה של אשת לוט, והופכת אותו למיצב רישום־פיסולי מרשים שמזמין את הצופים לשוטט בתוך המרחב הרישומי עצמו. כמו תמיד אצל קליגר – קשה לסרב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.10, 19:30, בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
התערוכה תוצג עד 13.12. שעות פעילות: שני–חמישי 10:00–13:00 | 16:00–18:00, שישי 10:00–13:00, שבת 11:00–14:00. ראשון – סגור

'אוויר דק רובץ על הבית', תערוכה זוגית של נוגה פז וטגיסט יוסף-רון
יש להודות על האמת – אמנות כרוכה כמעט תמיד באגו של האמן או האמנית, ובמיוחד כשהיא נעשית באופן מקצועי ומוצגת בחללים מכובדים. אמנים עובדים קשה על יצירתם, ובצדק מתעקשים לקבל קרדיט מלא. תערוכה בגלריה היא פריבילגיה נדירה, ונדיר עוד יותר למצוא אמנים שמוכנים לחלוק אותה – וגם אז, הגבול בין מי יצר מה לרוב נותר ברור וחד.
לכן מרענן במיוחד לראות את תערוכתן המשותפת של טגיסט יוסף־רון ונוגה פז בגלריה רוטשילד. בניגוד לרוב התערוכות המשותפות, כאן העירוב בין השתיים הוא לא רק מכוון אלא גם מוצהר: שמותיהן לא מופיעים לצד העבודות, והן מוצגות יחד כך שקשה להבחין מי עשתה מה. לא מפתיע, אם כך, שהנושא המרכזי של התערוכה הוא אולי הדימוי האולטימטיבי לטשטוש הזהות – אימהות.
אצל שתי האמניות, ההורות חוללה שינוי מהותי – הסטודיו נדד אל תוך הבית, וחיי היומיום התערבבו באמנות. הגבולות היטשטשו, והעבודות שנולדו מתוך הערבוב הזה חושפות בדיוק כמה מפתיע, מורכב ומרגש יכול להיות הרגע שבו העצמיות מפנה מקום לאחר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.10, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, רחוב מאור משה 2, תל אביב
התערוכה תוצג עד 22.11. שעות פתיחה: שלישי – חמישי 11:00-18:00, שישי – שבת 10:00-14:00

'נפל דבר', תערוכת יחיד של יצחק ליבנה
יצחק ליבנה הוא אחד הציירים הוותיקים והמוערכים במקומותינו, ותערוכתו החדשה – כמו רבות מתערוכותיו בעבר – היא תערוכה של "ציור ציור". ובכל זאת, בציוריו החדשים ניכרת התפרקות צורנית וקווית שיש בה
היגיון של רישום. בשנים האחרונות עוסק ליבנה בהתפרקותו של הסדר אל עבר כאוס. מה שהחל לפני שנים עם כדורים וגולגלות שחדרו במפתיע הביתה וניפצו את החלון, עבר בהדרגה תהליך של הפשטה. אם בציורים המוקדמים עוד הבטנו באסון המתרחש מרחוק, הרי שבתערוכה החדשה ליבנה "מזמין" אותנו – אם אפשר לומר כך – להתבונן בהרס מבפנים. הציור התפרק לשברים וקרעים, ואנחנו עומדים בתוכו, בלי מרחק בטוח, בלי חיץ. ההשוואה למתרחש סביבנו מתבקשת, והחוויה בתערוכה נעשית כמעט מצמררת.
אירוע פתיחה: יום שישי, 24.10, 12:00, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב
התערוכה תוצג עד 7.12, שעות פתיחה:  רביעי–חמישי 12:00–18:00, שישי–שבת 11:00–14:00

וגם –

"עדיין אופטימי" – אירוע לציון 20 שנה לפטירתו של דודו גבע
דודו גבע פעל מחוץ לזרם המרכזי של האמנות העכשווית – בתחומי הקריקטורה, הקומיקס והאיור, אבל הקו המיוחד וההומור הפרוע שלו הפכו אותו לדמות ייחודית בתרבות הישראלית – כזו שנותנת השראה לדורות של יוצרים – גם עשרים שנה לאחר לכתו. בשבוע הבא יצויין בתל אביב – עירו האהובה – יום השנה לפטירתו בדרך שהוא כנראה היה הכי מעריך – תערוכת קריקטורות, יריד פנזינים, סדנאות יצירה ועוד. חגיגה של ממש של יצירה עצמאית מקומית, שגבע היה ונותר חלק משמעותי כל כך ממנה.

מתי ואיפה: יום שלישי, 28.10, בין השעות 18:00-23:00, בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25, תל אביב
כניסה חופשית

יצחק ליבנה, מתוך תערוכת יחיד בגלריה נגא, תל אביב (פרט)

מים הם יסוד החיים. עוד משיעורי הביולוגיה של בית הספר היסודי אנחנו זוכרים שרוב גופנו עשוי מהם. כיסוד מרכזי, שימשו המים לאורך השנים מקור בלתי נדלה להשראה עבור אמנים ואמניות שמצאו בהם עומק (כן, אנחנו יודעים – קלישאה מתבקשת) ורבדים של משמעות ורגש. תערוכות השבוע עוסקות כולן במים – ככוח שמביא חיים, כמיסוך שמטשטש זהות, וגם כגורם הרסני שמפר את הסדר. יסוד אחד, אינספור פרשנויות.
בגלריה אלפרד טליה רז נעה בין קטבים שונים כדי לבחון שאלות של זהות וביטוי עצמי; בגלריה אינדי, יערה גור אריה מביטה בבריכה בחצר ומוצאת בה עולם ומלואו; בגלריה בנימין חוזר דורון פישביין אל סיפור המבול ונותן לו טוויסט משלו. וגם – גלריה זוזו נפרדת בתערוכה אחרונה.

שיהיה סוף שבוע נעים של התחלות חדשות ובשורות טובות.
שני ורנר וצוות Talking Art

דורון פישביין, מתוך תערוכת יחידה בגלריה בנימין, תל אביב

'מי תהום', תערוכת יחידה של טליה רז. אוצרת: ליאור שור
אנחנו אוהבים אמנים ואמניות שלא מגבילים את עצמם למדיום אחד, אלא מביאים את יצירתם לידי ביטוי במגוון דרכים אמנותיות. כזו היא טליה רז – אמנית שיצירתה מאז ומתמיד נעה בין קטבים שנראים מנוגדים לכאורה: למשל – ציור בצבעי מים לצד וידאו ומיצג. אבל אצלה, השילובים הללו אינם נראים מנוגדים כלל – להפך, הם נובעים זה מזה באופן אורגני וטבעי. עוד ציר מרתק בעבודתה של רז הוא המפגש בין הגופני והחומרי לבין הפנטסטי והאגדי. בעבודות הוידאו והציור שלה היא שבה אל דימויים של מערות ומקורות מים, ויוצרת סביבות שמעלות תחושת חלום או הזיה. בין הציור לוידאו, בין החלום למציאות, רז חוקרת שאלות של זהות, מגדר וגוף – ועושה זאת באופן פיוטי, רגיש ונוגע ללב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 18.10, 12:00, גלריה אלפרד, שביל המרץ 6, תל אביב
התערוכה תוצג עד 22.11. שעות פתיחה: רביעי, שישי ושבת  10:00-15:00, חמישי  20:00 -15:00

'לא תודה, אני רק מסתכלת', תערוכת יחידה של יערה גור אריה. אוצרת: אתי שוורץ
תערוכה שלמה המוקדשת לבריכת נוי בחצר הבית עשויה להישמע כנקודת מוצא מצומצמת – אבל אז נזכרים בקלוד מונה ובפרויקט חייו, שהתמקד כולו בבריכת חבצלות המים שבחצר ביתו בז’יברני. נכון, הפער בין הגן המרהיב של מונה לבין החצר הצנועה של גור אריה כאן בישראל ברור, אך אם יש דבר שאמנים ואמניות מיטיבים לעשות מאז ומעולם – הוא להביט בפרט הזעיר ולגלות בו עולם שלם.
כמו טיפת מים שקופה שנראית פשוטה עד לרגע שבו היא נבחנת מתחת למיקרוסקופ ונחשפת כיקום תוסס של חיים, כך גם הבריכה של גור אריה מגלה את עצמה כמלאת רבדים ומשמעויות חבויים. הבריכה – כמעט שלולית – הופכת למוקד של מבט מדיטטיבי ומעמיק, שבו נבחנים המתח והדו־קיום שבין פני השטח למה שמתחתם, בין טבע לתרבות, בין סדר לכאוס. לא רע בכלל, בשביל בריכת נוי קטנה.

התערוכה תוצג החל מיום שישי 17.10 ועד 15.11 בגלריה אינדי, שביל התנופה 6 קומה 4 תל-אביב
שעות פתיחה: רביעי-חמישי 11:00-18:00, שישי-שבת 10:00-14:00

'חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּֽבְר֖וּ הַמָּ֑יִם', תערוכת יחיד של דורון פישביין. אוצרת: שלומית ליוור
בספר בראשית, כמו גם במיתולוגיות מקבילות מהמזרח הקדום, המבול הוא רגע של אתחול מחדש – אירוע דואלי שבו חורבן טוטאלי מתקיים לצד אפשרות להתחלה חדשה. מצד אחד, קטסטרופה אפוקליפטית שבה העולם כולו נמחה מעל פני האדמה; ומהצד השני, רגע של הבטחה מחודשת וברית חדשה בין האדם לבוראו – או לטבע, תלוי באמונה ובמבט.
בתערוכתו החדשה חוזר דורון פישביין אל סיפור המבול ומציע קריאה עכשווית משלו: המבול לא נגמר – אנחנו עדיין בתוכו. המציאות המסוכסכת, שפע החטאים והעיוותים שממלאים את המרחב הציבורי והפרטי, והכאוס שבתוכו אנחנו חיים – כל אלה מסמנים בעיניו שאנחנו עוד בשיא ההצפה.
את חלל התערוכה מאכלסים יצורים היברידיים, אנושיים ומפלצתיים כאחד, המתגלמים בשלל מדיומים אמנותיים. יחד הם מציגים אנושות פרברטית וביזארית שנראית לכודה בתוך אפוקליפסה מתמשכת – אך גם ניזונה ממנה, הופכת את החורבן למנוע של תשוקה ויצירה. ואולי, אם אכן אנחנו עדיין בלב המבול, הרי שהיונה עם עלה הזית עוד בדרך – נושאת עימה הבטחה של תיקון, התחדשות ונחמה.

התערוכה תוצג עד 1.11 בגלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00

וגם –
'תנועת הבינה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רותם ריטוב
בשבוע שעבר חגגנו בהמלצות התחלות חדשות של חללי אמנות שנפתחו לאחרונה או שחזרו לפעילות אחרי הפסקה. אבל המציאות לצערנו מורכבת יותר והתוצאות הן לא תמיד משמחות. הצטערנו לקבל את ההודעה על סגירתה של גלריה זוזו בעמק חפר. הגלריה המיוחדת הזו היא אי אמנותי משובב נפש בתוך איזור תעשיה אפרורי. ביקרנו כאן לא פעם במהלך סיורי אמנות שלנו לצפון ותמיד היה כאן מעניין ולבבי. התערוכה האחרונה בגלריה מתמקדת בתמורות שעבר הידע האנושי מימי מהפכת הדפוס ועד ימי הבינה המלאכותית. אנחנו מקווים שמדובר אולי בסגירה זמנית ולפחות שהעושים במלאכה ימצאו את מקומם בחללי אמנות אחרים. תודה על עשיה מבורכת ובהצלחה בהמשך.

בהשתתפות: תמר ברניצקי, יאיר ברק, הדר גד, יונתן הירשפלד, רותי הלביץ כהן, עמרי הרמלין, נאוה הראל-שושני, דרורה וייצמן, גבי זלצמן, דליה זרחיה, רוני יפה, דנה מנור כהן, חיימי פניכל, נעה רז מלמד, שיר שבדרון, ליאור שור, מיכל שכנאי
אירוע פתיחה: יום שישי, 17.10, 10:00-14:00, גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר
התערוכה תוצג עד 3.1.26. שעות פתיחה: שלישי 10:00-16:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00

יערה גור אריה, מתוך תערוכת יחידה בגלריה אינדי, תל אביב

בימים בהם מוסדות אמנות וגלריות נסגרים בזה אחר זה, ורבים אחרים מתקיימים על חבל דק, כל פתיחה של חלל חדש או חזרה לחיים של חלל ותיק היא הרבה מעבר לעוד אירוע בלוח התערוכות. אלו רגעים שמסמנים אפשרות אחרת: שהעשייה האמנותית לא עוצרת, שהקהילה לא מוותרת, ושגם בתוך מציאות מורכבת עדיין יש מקום לצמיחה, להתרחבות ולחידוש. פתיחות כאלה טומנות בחובן לא רק בשורה לאמנים ולמבקרים, אלא גם נקודת אור במציאות תרבותית מאתגרת, ותזכורת לכך שהאמנות ממשיכה לייצר מרחבים של מפגש, מחשבה ותקווה.

הלוואי שההתחלות החדשות בזעיר אנפין בעולם האמנות יהדהדו גם במימד הלאומי ונזכה להתחלה החדשה שכולנו מחכים לה כל כך.

שיהיה סוף שבוע נעים עד כמה שניתן ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

אוהד מרומי, מתוך תערוכה בגלריה גורדון, תל אביב

'מים שקטים' תערוכה קבוצתית. אוצרת: אפרת לבני
הודעת הסגירה של גלריה "מינוס 1" לפני שנה עוררה דאגה רבה: הגלריה הציגה את אחד מאוספי האמנות הפרטיים העשירים והמשפיעים בישראל – אוסף "הארץ". אוסף זה מהווה חתך רוחב אנין של האמנות העכשווית בארץ, מראשיתה ועד היום, ותערוכות הגלריה ידעו "לחפור" בו בכל פעם דרך תמה אחרת, וכך להציג דיוקן ייחודי של מהי אמנות ישראלית.
דווקא משום כך, משמח במיוחד לראות את הגלריה חוזרת לפעילות בחלל חדש. התערוכה הפותחת, "מים שקטים", רומזת כבר בשמה לרוח העבודות: שקט ואיפוק שבכוחם להעביר מסרים עוצמתיים ועמוקים. בימים של משבר מתמשך, קול מהסוג הזה – של אמנות כזו ושל גלריה כזו – נחוץ אולי יותר מתמיד.
בהשתתפות: גסטון צבי איצקוביץ, גיא בן נר, יצחק גולומבק, מיכאל גרוס, יסמין דייויס, טליה הופמן, אפרת ויטל, אירית חמו, אביטל כנעני, הילה טוני נבוק, אבי סבח, שלוה שרה סגל, אסף עברון, אנג'לה קליין, יחיאל קריזה, דורון רבינא, נועה שוורץ
אירוע פתיחה: יום שישי, 10.10, 11:00, גלריה מינוס 1, רחוב שוקן ,21 תל אביב
התערוכה תוצג עד 28.2.26. שעות פתיחה: ימי שישי ושבת 11:00-14:00

חלל תצוגה חדש של גלריה גורדון
אין ספק שמדובר בצעד מאוד "גורדוני" מצד הגלריה הנחשבת. בזמן שעולם האמנות נתון במשבר חסר תקדים – גלריות נסגרות, ואמנים ואוצרים מנסים להנמיך פרופיל ולהמתין לשוך הסערה – בגלריה גורדון בוחרים דווקא להתרחב ולפתוח חלל תצוגה נוסף. החלל החדש מצטרף לשלל הפעילויות והמרחבים של הגלריה: חללי התצוגה בתל אביב, גן הפסלים, פלטפורמות האונליין, הגלריה בירושלים והגלריה בניו יורק. כיאה לשם "גורדון", גם כאן מדובר בחלל מושקע ומעוצב לעילא, שעתיד לשמש במה אלגנטית לאמנים מהשורה הראשונה. עם זאת, ייעודו של החלל החדש שונה מעט: הוא מתוכנן לשמש "האח הקטן" והצנוע של חללי התצוגה הגדולים והשאפתניים של הגלריה, ולאפשר חשיפה למיטב אמני ישראל בפורמט אינטימי ובלתי אמצעי. תערוכת הפתיחה מגלמת היטב את הדי־אן־אי הגורדוני: מבט רב־דורי המשתרע על פני ארבעה דורות של אמנות ישראלית, עם דגש על עבודות מופשטות ומלאות צבע שהן המיטב של המודרניזם הישראלי. בימים אלה, זוהי בהחלט סיבה לאופטימיות.
בהשתתפות: חיים קיווה, לארי אברמסון, מיכאל ארגוב, אלימה, יוסף קריספל, אוהד מרומי ובתיה גרוסברד.
שימו לב – התערוכה הנוכחית תוצג עד שבת 11.10 בחלל החדש של גורדון ברחוב הפלך 4, תל אביב.
שעות פעילות: שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-13:00

'מול נוף', תערוכה קבוצתית. אוצרת : כרמית גלילי
אמנם הסגירה לשיפוצים של מגזין 3 ביפו הייתה מתוכננת מראש ותחומה בזמן, אבל באקלים הנוכחי כל סגירת דלתות של מוסד אמנות מעוררת חשש – האם וכיצד ייפתחו שוב. רק עם ההודעה על הפתיחה המחודשת אפשר היה לנשום לרווחה, ואף לשמוח לנוכח מתיחת הפנים וכניסתה של חנות ספרי האמנות אל תוך מבנה הגלריה עצמו. את הפתיחה מלווה חזרה אל התערוכה שהוצגה כאן ממש לפני השיפוץ – תערוכה שמעמידה במרכז את הנוף הישראלי, נוף שהוא הכל חוץ מתמים. מקברי צדיקים ועד כפרים שחרבו, מאתרי קרבות לאתרי זיכרון – כל פינה בארץ טומנת בחובה שכבות של סיפורים ונרטיבים מנוגדים. שלושת האמנים המשתתפים מציעים מבטים שונים ומגוונים על הנוף הזה.
מעבר לחשיבותה של התערוכה עצמה, יש משהו מעודד גם בעצם הפעולה: מגזין 3 הוא סניף של חלל אמנות נחשב משטוקהולם, והמשך פעילותו כאן – דווקא בימים של בידוד בינלאומי וחרם תרבותי – מהווה תזכורת לקשרים חוצי גבולות ולחשיבותה של האמנות כשפה משותפת.
בהשתתפות: נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ׳בסקי
התערוכה תוצג עד 31.12 במגזין 3, עולי ציון 34, תל אביב. שעות פתיחה: חמישי 14:00-20:00, שישי  10:00-14:00

וגם –
'חישה תת־עורית', תערוכת יחידה של גל מקליין מיטשל. אוצר שרון תובל
עלייתה של הבינה המלאכותית כמחוללת דימויים, הביאה לסוג מסוים של אסתטיקה שיוצא מתוך המציאות הגופנית היומיומית, אך מעוות ומשנה אותה למחוזות משונים ובלתי מוכרים. יש בעולם האמנות מי שזה מאיים עליהם ויש מי שמאמצים את האסתטיקה הזו אל ליבם. נראה שגל מקליין מיטשל היא מאלה שרואים את ההזדמנות הטרנספורמטיבית של סוג האסתטיקה הזה. בתערוכה שלה בחלל האמנות הניסויי 'המעבדה' היא מציגה את מה שנראה באמת כניסויים גרוטסקיים – פסלי לטקס של היברידים דמויי אדם מעוותים תלויים מהתקרה או מוצבים בתיבות תצוג. לצידם עבודות וידאו שנעשו בשיתוף בינה מלאכותית ומציגים גם הם סוג של היבריד – בין הדמיון האנושי לבין "הפרשנות" ויכולת הביצוע של המחשב. התוצאה מצמררת ומעוררת מחשבה.
התערוכה תוצג עד  18.10 במעבדה, הרצל 119, תל אביב. שעות פתיחה: ימי שישי ושבת 11:00-14:00

מראה הצבה מתוך תערוכה קבוצתית במגזין 3, יפו. צילום: נועם פריסמן

חוה"מ סוכות בפתח ואיתו החופש הארוך והשאלה הנצחית – מה עושים עם הילדים? אצלנו זו כבר מסורת – אספנו עבורכם כמה מהפעילויות היצירתיות המשובחות ביותר שתוכלו לעשות ביחד עם כל המשפחה וגם דאגנו שאת רובן תוכלו לשלב בטיול נחמד או שהנסיעה אליהן היא כבר טיול בפני עצמו.

שימו לב – שעות הפתיחה של המוסדות השונים עשויים להשתנות לרגל החג וחלק מהפעילויות דורשות רכישת כרטיס או הרשמה מראש – יש להתעדכן בקישורים המצורפים ובמידת הצורך ליצור קשר עם המקום.

חג שמח כמה שאפשר והלוואי שבשנה שאך זה התחילה, יחזרו אלינו כולם וכולן והסוכות שלנו יתמלאו מחדש.
שני ורנר וצוות Talking Art

יוגה לכל המשפחה במוזיאון האדם והחי

 סדנאות לכל המשפחה במשכן לאמנות עין חרוד
המשכן לאמנות בעין חרוד הוא יפה כל כך בפני עצמו ויושב בסביבה מקסימה וירוקה שכמעט "לא משנה" מה מתרחש בין כתליו, ההגעה אליו כבר שווה את הטיול. אבל כמובן שמדובר באחד ממוסדות האמנות החשובים והמוצלחים בארץ והיה שווה להגיע אליו גם אם היה מדובר בצריף דולף במגרש חניה של מקדונלדס. בחול המועד סוכות מתקיימות כאן סדנאות יצירה שמתכתבות עם התערוכות המוצגות ואפילו הזמנה להשתתף ביצירה של עבודות לתערוכה עתידית בסדנת ליבוד רטוב עם אדווה דרורי.
שווה להגיע, כבר אמרנו.
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

עפיפוניאדה וסדנאות במוזיאון ישראל
גולת הכותרת של אירועי סוכות במוזיאון ישראל תהיה גם השנה העפיפוניאדה המסורתית של המוזיאון שמתקיימת כבר כמעט 40 שנה (!). האירוע יתקיים בגן הפסלים הנהדר של המוזיאון שממש לאחרונה סיים שיפוץ מאסיבי והוא יפה מתמיד. הקהל מוזמן לסדנאות יצירה של עפיפונים שבסיומן יופרחו לאוויר יחדיו וימלאו את השמים הירושלמיים בצבע ואופטימיות. בנוסף יתקיימו במהלך חול המועד סדנאות הדפס, שעות סיפור לילדים, סוכה אמנותית ומשחק חפש את המטמון. נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו.
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור 

"יוגה וחיות אחרות" תערוכה פעילה במוזיאון האדם והחי ברמת גן
מוזיאון האדם והחי ברמת גן הוא אמנם לא מוזיאון אמנות במובהק, אבל המפגש שמתקיים כאן בין האדם לטבע, ובין אמנות, קהילה וביולוגיה הוא תמיד מקסים במיוחד. המיקום שלו בלב הפארק הלאומי מאפשר לשלב את הביקור בו בפעילויות מגוונות אחרות. כעת מוצגת כאן תערוכה מתוקה במיוחד שמזמינה את הצופים הצעירים והלא כל כך צעירים להתנסות בתנוחות יוגה בהשראת עולם החי. בענינו, השילוב בין רוגע ושחרור הגוף והנפש לבין למידה והעשרה מתאים כמו כפפה ליד לימי החופש הארוכים.
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

סוכות במוזיאון ינקו דאדא
מוזיאון ינקו דאדא הוא פנינה של ממש. בתוך היערות והטבע של הכרמל ובליבו של כפר האמנים הציורי עין הוד. כמוסד שמתהדר במילה דאדא בשמו, המוזיאון הזה מקדש חופש יצירתי כערך עליון. בחול המועד סוכות יתקיימו כאן סדנאות שונות שיחברו אתכם ואת ילדיכם לאנרגיה האמנותית המתפרצת הזו. בין הסדנאות – הכנת ציפורים מבד, סדנת לבניית תיבת נגינה אישית וכמובן – פעילות חווייתית ב"מעבדדא" – מרחב יצירתי את המשתתפים להפוך לאמני דאדא בעצמם ולפרוץ בשובבות את גבולות האמנות.
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

סוכות במוזיאון ארץ ישראל
השנה חול המועד סוכות במוזיאון ארץ ישראל הוא חגיגה של ממש – עם פתיחת תערוכה חדשה ושלל פעילויות, מופעים וסדנאות ברחבי המוזיאון היפה. התערוכה 'שווה לחכות' שתוצג בלא אחר מאשר הביתן לתולדות הדואר והבולאות, תחקור באמצעים אמנותיים את מושג ההמתנה שעבר בעקבות ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה שינויים מרחיקי לכת. בתוך עולם שבו זמן התגובה התקצר לאין שיעור, המתנה נראית פתאום כמו קללה של ממש.  בתוך וסביב התערוכה יתקיימו סדנאות הקשורות לזמן והמתנה כמו יצירת שעוני קוקיה, מופע מחול חוויתי, סדנה מוזיקלית ועוד. נשמע נהדר – אנחנו כבר לא יכולים לחכות! (סליחה, לא יכולנו להתאפק)
פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

העפיפוניאדה מוזיאון ישראל, ירושלים

מרגע היוולדו בראשית המאה התשע עשרה, היה אקט הצילום כרוך באקט של זכרון. היכולת לקבע באופן כימי ואחר כך דיגיטלי, את הרגע החולף ולהנציח אותו, מרגישה קצת כמו ניצחון זוטא על אופיים בן החלוף של החיים. בעולמנו העכשווי ורווי המצלמות, הפכו צילום וזיכרון למילים כמעט נרדפות. אנחנו מצלמים את המנה לפני האכילה, את הילד בגינת המשחקים ואת עצמנו באינסוף תמונות סלפי במה שנראה כמו מרדף קדחתני אחר אותו רגע חולף חמקמק. תערוכות השבוע עוסקות כולן במערכת היחסים הטעונה וארוכת השנים בין צילום וזיכרון וכולן ניצבות באופן חתרני כמעט מול שכחה, התפוררות ואפילו המוות עצמו.

בגלריה בארי מזכירים לכולנו את עברו המפואר של הקיבוץ; תערוכה במרכז ג'ינוגלי בירושלים מביאה את עזבונו הצילומי של צעיר מוכשר שנקטף בדמי ימיו; בגלריה עינגע מוצגת סגירת מעגל של הבאוהאוס. וגם – הדס חסיד מציירת בעיניים עצומות.

שיהיה סוף שבוע נעים עד כמה שניתן ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

לביא ליפשיץ, מתוך תערוכת יחיד בגלריה ג'ונגולי, ירושלים

'הזורעים בדמעה | אוצרות מארכיון בארי'. אוצר: גלעד מלצר

בנוסף לאכזריות הבלתי נתפסת שלו וההשלכות שלו על מצבה הגיאופוליטי של ישראל והמזרח התיכון, אחד הדברים שמייחדים את טבח השבעה באוקטובר הוא שפע הדימויים שהוא יצר. לצד מעשי הרצח, ההרס והחטיפה, מחבלי החמאס עסקו באופן אקטיבי מאוד בייצור והפצה של דימויים באמצעות מצלמות גוף וטלפונים סלולאריים. לכולנו נעוצים בראש, כנראה לעד, דימויים נוראיים מאותו יום שמתקשרים לאתרים והישובים בהם הוא התקיים. אך הקיבוצים, הערים והנגב המערבי כולו הם הרבה יותר מאשר רק סך הזוועות של השבעה באוקטובר ולא מגיע להם שנזכור אותם רק דרך פריזמת הטבח. בגלריה בארי בתל אביב תיפתח בסוף השבוע תערוכה שהיא תחילתו של תיקון. התערוכה צוללת לתוך הארכיון הנרחב של קיבוץ בארי שכולל מאות אלפי צילומים, מסמכים, סרטונים והקלטות סאונד ומבקשת להציג טפח מתוך ההיסטוריה העשירה של הקיבוץ כפי שנתפסה בעדשת המצלמה. האוצר גלעד מלצר נקשר לקיבוץ לאחר השבעה באוקטובר, צלל אל תוך הארכיון ומביא את מה שתפס את עיניו. התוצאה היא תערוכה שהיא מסמך היסטורי, אבל גם מבט פיוטי ואמנותי על חיים של קהילה, עבודה ויצירה. התערוכה מזכירה לנו את העבר המפואר ודרכו מאירה את הדרך לעתיד. מלצר מסיים את הטקסט האוצרותי שלו במילים "בארי קום יקום" – אנחנו מצטרפים לקריאה הזו מכל לבנו.

פתיחה: יום שישי, 3.10, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9 קומה ראשונה, תל אביב
התערוכה תוצג עד 15.11. שעות פתיחה: שני, שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 12:00-19:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00

'מצלמה ונער', תערוכת יחיד של לביא ליפשיץ. אוצרים: גיא בירן והילה טימור אשור

אם לכתוב רגע בכנות – זה סוג ההמלצות שאנחנו שונאים לכתוב, הלוואי ולא היה בהן צורך. הלוואי והיינו כותבים על תערוכה של לביא ליפשיץ בעוד שש-שבע שנים, אחרי לימודי אמנות ואחרי שהחל את דרכו בעולם האמנות, אם כך היה בוחר. בהמלצה שלנו כנראה לא היה כתוב שום דבר על שירותו של ליפשיץ בצבא והיא היתה כוללת בעיקר התייחסות לנושאי הצילום שלו מול טרנדים ומגמות בצילום העולמי של התקופה. אבל לביא ליפשיץ ז"ל, חייל בן 20 בנופלו שקיבל את התואר המפוקפק – החייל הראשון שנהרג בתמרון הקרקעי בעזה – כבר לא יזכה לכל אלה. במקום זה נותרנו עם עיזבון מרשים ביחס לגילו הצעיר של כמעט 150 אלף תמונות שצילם ליפשיץ בשמונה השנים שקדמו לנפילתו. הצילומים חושפים עין רגישה וכישרון טבעי להתבוננות וצילום. התערוכה מצילומיו שמוצגת כעת בגלריה ג'ינוגלי בירושלים היא עוד תזכורת כואבת לחיים הצעירים הצעירים שנגדעים וממשיכים להגדע. עצוב, אבל נחמה פורתא תהיה בזכרו באמנות.

התערוכה תוצג עד 30.4.26 בגלריה ג'ינוגלי, רחוב טוביה 3, ירושלים. שעות פתיחה: ראשון–חמישי 08:00–16:00, שישי–שבת סגור

'100 שנים', תערוכה משותפת של אריך קומרינר וגיל מרקו שני. אוצרת: ד"ר רונה סלע

עבודתו של האמן המוערך גיל מרקו שני עברה גלגולים שונים ומגוונים במהלך השנים –  החל מציור סכמטי בקווים לבנים נקיים שמפשיט את האובייקטים המצויירים מתכונות אישיות והופך אותם לאוניברסליים, עבור למיצבים פיסוליים גדולי מימדים בהם הוא יוצר העתקים בגודל אחד לאחד של אלמנטים ארכיטקטוניים או מכניים, אך יוצר רק את הקליפה שלהם וכעת הוא מתמקד במדיום הצילום ויוצר סוג של דיוקנאות פרגמנטריים למודרניזם המתפורר של תל אביב. בתערוכה חדשה הוא חובר לצלם הבאוהאוס אריך קומרינר שאמנם היה פחות מוכר מכמה דמויות מפתח בתנועה, אך עדיין פרץ דרך במבט הצילומי היחודי שלו שביקש לפרק את האובייקט הצילומי בדרכים שלא נעשו לפניו. התערוכה יוצרת גשר מרתק בין ראשיתה של תנועת הבאוהאוס באקדמיה ההיסטורית של תחילת המאה שעברה אל התפוררותה והיעלמותה בתל אביב שופעת אתרי הבניה והפינוי-בינוי. כשכל זה מוצג באחת הגלריות האנינות בעיר, בכלל הרווחנו.

התערוכה תוצג עד 25.10 בגלריה עינגע, בר יוחאי 7, תל אביב
שעות פתיחה: שלישי–חמישי 12:00–18:00, שישי–שבת 11:00–14:00 | ראשון–שני: בתיאום מראש

וגם-

'מול העיניים, ממש קרוב', תערוכת יחידה של הדס חסיד. אוצר: רן קסמי אילן

מה רואים כשעוצמים עיניים? לכאורה שאלה שהיא אוקסימורון, הרי כשעוצמים עיניים לא רואים כלום. אבל עצבי הראיה לא נחים לעולם וגם בחשיכה שמאחורי העפעפיים הסגורים הם קולטים אותות אמיתיים או מדומיינים ויוצרים צורות וצבעים – כולנו חווינו את התופעה. בתערוכתה החדשה פונה הדס חסיד אל ה"כמעט כלום" הזה כאובייקט ציורי. אחרי שהתפרסמה ברישומים קונספטואליים עמלניים של צילומי מסך של אתרי חדשות או מסמכים ביורוקרטיים – חסיד מחליפה את עודף המידע באין מידע ועדיין מצליחה להוציא מזה ציורים מרגשים ומרהיבים ביופיים.

התערוכה תוצג עד עד 1.11 במשכן האמנים הרצליה, רחוב יודפת 7, הרצליה. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת 14:00–10:00, שלישי וחמישי 19:00–15:00.

אריך קומרינר, מתוך תערוכה משותפת עם גיל מרקו שני בגלריה עינגע, תל אביב