ארכיון פוסטים מאת: שני ורנר‏

סיור גלריות באתונה

סתיו ביוון – שלושה ימים של אמנות באתונה – 16-18.9

כתיבת תגובה

כמו דברים רבים באתונה, גם עולם האמנות המקומי נע במתח שבין הישן והחדש, בין העכשווי למודרני, בין עושר לעוני, בין הדור השמרני והממוסד לדור הצעיר שמבקש ליצור לעצמו עתיד עצמאי. כאשר בתוך כל זאת מתלווה כמעט תמיד איזו התרפקות נוסטלגית על העבר ההירואי של היוונים שהסממנים שלו שזורים בכל תוואי בעיר והוא ללא ספק הסיבה העיקרית לפופולריות שלה. המפגש הזה בין העתיק למודרני יוצר תמהיל כמעט בלתי אפשרי, מיוחד ומלא חיים.
הסיור שלנו מבקש לחקור את עולם האמנות העכשווית באתונה. נזכה לפגוש אוצרים, נבקר בסטודיות של אמנים ואמניות מהשורה הראשונה, נבקר במוסדות אמנות פרטיים וציבוריים, חתרניים ושמרנים. נכיר את פינות החמד, הגלריות הנחבאות במקומות לא שגרתיים, הגרפיטי על הקירות ועוד.
הצטרפו אלינו לחוויה בלתי נשכחת באחת הערים הססגוניות שיש באירופה.

הסיור בהדרכת שני ורנר
יוזמת ומקימת Talking Art, מדריכה סיורי אמנות בארץ ובחו"ל. בוגרת לימודי תואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה ולימודי תואר ראשון בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה". חוקרת ומבקרת אמנות. בעבר מדריכה במוזיאון תל אביב לאמנות, ומרצה בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה" ובמוזיאון תל אביב לאמנות.

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

שני ורנר מדריכה סיור באתונה

פרטים
הנופשון יתקיים בין התאריכים 7-9.5.25
עד 20 משתתפים בקבוצה.
מחיר הסיור 650 יורו לאדם
המחיר נתון לשינויים קלים בהתאם לשער היורו ותוכנית הסיור
10 אחוז על דמי הקדימה לנרשמים מוקדם!
עלות הסיור כוללת
כניסות לתערוכות ולמוזיאונים, כל הסיורים המודרכים והפעילויות המצוינים בתכנית הסיור.
תחבורה ברכב פרטי בתוך העיר
ארוחת ערב משותפת אחת
המחיר אינו כולל
טיסות, לינה, ארוחות וכלכלה אישית, ביטוח בריאות ונסיעות (חובה, ובאחריות כל משתתף), נסיעות לשדה התעופה
תנאי הרשמה וביטול יישלחו באופן נפרד

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

סוף שבוע בירושלים. המלצות סוף השבוע 24-26.4

כתיבת תגובה

פסח חלף עבר לו, אבל אנחנו עדיין באווירת שלושת הרגלים ומעלים את ירושלים על ראש שמחתנו. המלצות השבוע מוקדשות כולן לסצינת האמנות המיוחדת והדינאמית של ירושלים. עקבו אחר ההמלצות שלנו ועלו לירושלים בעקבות השילוב המיוחד הזה בין היסטוריה מפעימה בעומק שלה לבין סצינה עכשווית בועטת וחתרנית. בין לב ליבו של הממסד לבין מרכזי אמנות עצמאיים וכמעט מחתרתיים. כל תערוכה מביאה טעם מעט שונה, אך ביחד הן יוצרות מעורב ירושלמי אמיתי (סליחה, היינו חייבים).

בסדנאות האמנים באצטדיון טדי, האוצרת היוצאת תמר גיספאן גרינברג נפרדת מהגלריה בתערוכה נוגעת ללב שמפנה את הזרקור אל מי שליוו אותה בדרך; בקוביה שתי צלמות מביטות אל הנסתר מהעין; בבית הנסן טליה טוקטלי מפרקת ובונה את הבית מחומרים של זכרון. וגם – בבית טיכו תערוכה על הקשר המיוחד וארוך השנים בין בית טיכו לסדנת ההדפס.

שיהיה סוף שבוע נעים ככל האפשר ושישובו כולם הביתה – עכשיו
שני ורנר וצוות Talking Art

רותי אגסי ואתי שוורץ, מתוך תערוכה זוגית בקוביה, ירושלים

'Back Stage', תערוכה קבוצתית. אוצרת: תמר גיספאן גרינברג
איזה רעיון יפה לתערוכה. האוצרת המוצלחת  תמר גיספאן גרינברג מסיימת תקופת עבודה פורה ומלאת תערוכות משובחות בגלריה של סדנאות האמנים באצטדיון טדי. כאוצרת בעלת שם ומוניטין שניהלה את אחד ממרכזי האמנות הגדולים בירושלים היא היתה יכולה להביא לתערוכת הפרידה שלה כנראה כמעט כל שם שהיתה רוצה. גיספאן גרינברג היתה יכולה "לסיים בפיצוץ" עם תערוכה מלאת כוכבים, אך היא בחרה בנתיב אחר. לאורך השנים התקבצו סביב הגלריה קבוצה של אמנים אשר בנוסף לעיסוקם באמנות, עוסקים גם במלאכות שונות שנדרשות לתפקודה השוטף של גלריה – כמו נגרות, אלקטרוניקה, שיפוץ וכו' זהו נתיב ידוע ומקובל של אמנים – במיוחד בארץ בעלת שוק האמנות המוגבל – לחפש את פרנסתם מחוץ לסטודיו. בתערוכת הפרידה שלה מהגלריה, בוחרת גיספאן גרינברג להפנות את הזרקור אל אותם אמנים ולתת את הכבוד הראוי לעבודתם. זה צעד כל כך נכון ומרגש בעינינו של אוצרת שמחוייבת ממש עד יום עבודתה האחרון לתפקיד האמיתי של אוצרת במרכז אמנות עצמאי – לתת במה לקולות שלא בהכרח מקבלים אותה במקומות אחרים. ישר כח ובהצלחה בהמשך!
בהשתתפות: דניאל אייכנברגר, הדר אלפסי, יהודית אפלטון, עומר גבע, אסף גורל, הדס חי, שלמה סרי, ז'אק פימה, יואב פיש, דור קדמי, אמיר רונן, מאיה שמעוני.
אירוע פתיחה: יום חמישי,  24.4, 20:00, הגלריה החדשה בסדנאות האמנים באצטדיון טדי (שער (22), ירושלים
התערוכה תוצג עד 15.8. שעות פתיחה: ראשון, שני, רביעי ושישי: 14:00-10:00, שלישי וחמישי 15:00-19:00

'הישרדות הגחליליות', תערוכה זוגית של רותי אגסי ואתי שוורץ. אוצרת: גבי המבורג-פימה
איך נוצר צילום? כל ספר הדרכה ראשוני לצילום יסביר שהדבר קורה כאשר אל תוך מרחב אפל לחלוטין חודר אור ומטביע את חותמו על מצע רגיש. זהו הסבר טכני לחלוטין, אך אפשר לקרוא אותו גם באופן פואטי ומטאפורי. בספרו הקלאסי, שנתן את שמו לתערוכתן של רותי אגסי ואתי שוורץ, מציע הוגה הדעות הצרפתי-יהודי ז'ורז' דידי הוברמן את הגחליליות כהשראה לדרך שבה אמנות ויצירה יכולות לשמש כאור באפלה בימים חשוכים. בתערוכה בקוביה מציגות אגסי ושוורץ צילומים של כל אחת מהן המתחברים לעבודות משותפות של שתיהן. בניגוד למה שאולי התרגלנו לצפות מצילום, הצילומים לא מנסים לתעד את הנראה לעין, אלא לתת הבהובים למה שנסתר ואינו נראה. אולי כמו הגחליליות, הצילומים מבקשים להיות ניצוץ של אור באפלה, בקריאה עדינה לתת מקום גם לשולי והנחבא, בימים שהרעש נדמה לפעמים כבד מנשוא.
אירוע פתיחה: יום שישי, 25.4, 10:30, הקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
התערוכה תוצג עד 13.6. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 9:00-17:00, ימי שישי בתיאום מראש

'טייסת פרפרי דם', תערוכת יחידה של טליה טוקטלי. אוצרת: דביר שקד
בשירו 'איך נקרא', כתב המשורר הגדול אבות ישורון את השורות המצמררות:
"אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,
וְהַבַּיִת אֵינֶנֻּ?
אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת,
וְאִישׁ לֹא חַי?"
זהו שיר שובר לב המתאר את החוויה הקשה מנשוא של המשורר שהצליח להימלט מאירופה רגע לפני השואה, אך שמשפחתו נספתה שם והוא נותר רק עם זכרונות מעולם שכבר אינו קיים. תערוכתה החדשה של האמנית הותיקה והמוערכת טליה טוקטלי יוצאת מתוך חוויה דומה. טוקטלי חוזרת אל משלוח של רהיטים וכלי בית שהגיעו כאשר היתה ילדה אל אביה מבית משפחתו אשר חרב בוינה. הריהוט הקלאסי והכבד בלט בזרותו בסביבתה של טוקטלי הצעירה ועובדת היותו "דרישת שלום" מעולם שנמחק הציתה את דמיונה כבר אז. שנים רבות אחר כך היא חוזרת אל אותם אובייקטים טעונים כל כך בתערוכה שיוצאת מתוך המרחב הביתי, מפרקת אותו ומרכיבה ממנו משהו חדש. בתערוכתה מערבבת טוקטלי בין וינה וירושלים, אמת ודמיון, חומרי אמנות גבוהים ונמוכים, הביתי והחמים יחד עם הזר והמוזר. העירבוביה הזו שנראית מבולגנת במבט ראשון היא בעצם השתקפות מדוייקת למדי לאופן שבו הזכרון פועל וחי ולצורה שבה העבר ממשיך לחיות בתוך חיינו בהווה.
אירוע פתיחה: יום שישי, 25.04, 12:00, מרכז מעמותה, בית הנסן, רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים
התערוכה תוצג עד 4.7. שעות פתיחה: שלישי-רביעי 13:00-18:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00 אירוע פייסבוק

וגם –
'דרך ההדפס', תערוכה לרגל 50 שנה לסדנת ההדפס, ירושלים ו- 40 שנה לבית טיכו. אוצרות: תמנע זליגמן ורונית שורק, בשיתוף אריק קילמניק ומירב המבורגר
שניים ממוסדות האמנות הותיקים והמעניינים בירושלים יושבים באותו רחוב היסטורי במרחק הליכה קצרה זה מזה. ומסתבר שהם גם כרוכים יחד בעבותות של קשרים גלויים ונסתרים. אחד הקשרים האלה הוא העיסוק המתמשך בהדפס – גם של האמנית אנה טיכו שהתגוררה בבית שנושא כעת את שמה וגם כמובן של סדנת ההדפס שמהווה מרכז חלוצי למדיום החשוב והמגוון הזה כבר חמישים שנה. כעת מוצגת בבית טיכו היפהפה תערוכה של ארבעה אמנים שההדפס הוא חלק בלתי נפרד מעבודתם. תערוכה שהיא כולה מחווה לקשר המתמשך והפורה בין שני הבתים.
בהשתתפות: לארי אברמסון, אסף בן צבי, אביטל כנעני, שרון פוליאקין
התערוכה תוצג עד סוף מאי בבית טיכו, רחוב הרב אגן 10 ירושלים. שעות פתיחה: ראשון-חמישי 22:00-17:00, שישי-שבת סגור – פרטים נוספים באתר בית טיכו

טליה טוקטלי, מתוך תערוכת יחידה בבית הנסן, ירושלים

מריה סאלח מחאמיד, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון תל אביב. צילום: דניאל חנוך

של האדמה. המלצות סוף השבוע 10-12.4

כתיבת תגובה

תולדות הקיום האנושי יכולים להסתכם אולי במאבק מתמיד על משאבים. במיוחד כאן בפיסת האדמה המסוכסכת הזו שלנו שנראה שכולם מוכנים למות עליה אבל מעטים כל כך מוכנים פשוט לחיות עליה. נדמה שהבעיה מתחילה בזה שהרעיון של לשלוט על אדמה – כל אדמה – הוא מעט אבסורדי מלכתחילה. תערוכות השבוע עוסקות ביחסים המורכבים של האדם עם האדמה ועם הנסיונות לשלוט ולהשתלט עליה. אולי אם נבין שהאדמה קצת פחות שלנו ויותר אנחנו שלה, נוכל לנוע לעבר ריפוי ופיוס. אמן
במוזיאון תל אביב מזמינה אותנו מריה סאלח מחאמיד לצלול אל תוך רישומיה האינטימיים והאינטנסיביים; בבית בנימיני דניאל דייויס עם תערוכה שמתקרקעת אל הזמן והמקום אך גם מתעלה מעליהם; בגלריה של קרן בר גיל ענבל הופמן עושה פוליטיקה עדינה. וגם – מקבץ תערוכות חדש במוזיאון לאמנות עכשווית באתונה, אף הוא בנושא של טבע וקיימות.
מכולנו כאן בצוות, מאחלים לך ולמשפחתך חג אביב שמח והלוואי ויהא זה חג חירות אמיתי לכולם וכולן – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

ענבל הופמן, מתוך תערוכת יחידה בגלריה קרן בר גיל, רמת השרון

ענבל הופמן, מתוך תערוכת יחידה בגלריה קרן בר גיל, רמת השרון

'ראחת א-רוח – נחת הרוח', תערוכת יחידה של מריה סאלח מחאמיד. אוצרת: ענת דנון סיון
שיטת העבודה של האמנית זוכת פרס רפפורט מריה סאלח מחאמיד היא יחודית ויוצאת דופן. על הגבול בין אמנות לשמאניזם, סאלח מחאמיד יושבת במרכזם של קנווסים אדירי מימדים ומטביעה בהם את חותמה באמצעות פחם וכשהגוף מתלכלך בו אז הטביעות שלו נוכחות.אף.הן על הבד. את האנרגיה הגברית המשפריצה של ציורי האקשן פיינטינג של ג'קסון פולוק ודומיו מחליפה כאן אנרגיה נשית מקורקעת ועדינה, אך מלאת עוצמה בה בעת. שיטת העבודה הזו – אישה יושבת על בד גולמי ומציירת בפחם – היא תמונת ראי לטקסים של אבל וקינה – לבישת שק והתמרחות באפר. ההשוואה הזו מקבלת משנה תוקף כאשר מבינים שהעבודות בתערוכתה החדשה של סאלח מחאמיד נוצרו כולן לאחר השבעה באוקטובר ובמהלך חודשי המלחמה הארוכים. כוחה של מחאמיד טמון ביכולת הלא מובנת מאליה לטעון את עבודותיה המונומנטליות באנרגיה האינטימית השמורה לרישום על נייר. שומה שהאמנית מזמינה אותנו לשבת איתה במרכז הבד, מוכתמים בפחם, לטקס אבל שכולו ריפוי, עדינות ויופי.
התערוכה מוצגת עד 18.10 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.
שעות פתיחה: ראשון ושני: סגור; שלישי וחמישי: 10:00–21:00; רביעי ושבת: 10:00–18:00; שישי: 10:00–14:00
מידע נוסף באתר המוזיאון

'אנחנו של האדמה', תערוכה של דניאל דייויס. אוצרת: שלומית באומן
אולי יותר מכל אמנות ומלאכה אחרת, עבודתם של הקדר והקרמיקאי מתחילה בחיבור ישיר ובלתי אמצעי לחומר. לפני ואחרי כל רעיון או מטאפורה, כדי לעשות את עבודתו, אמן הקרמיקה נדרש לגעת באדמה ובוץ, במובן המילולי ביותר. אולי בגלל סיבה זו, אמני קרמיקה רבים נוטים להיות מחוברים יותר למקום בו הם חיים. אמן הקרמיקה המנוח דניאל דייויס היה אחת הדוגמאות המובהקות לחיבור בין קרמיקה למקום ולהיסטוריה שלו. דייויס היה מרותק לשיטות עבודה של אמני קרמיקה פלסטיניים מקומיים, כמו גם של בעלי מלאכה מהמדינות השכנות כמו לבנון ומצרים. בעבודתו הוא ביקש ליצור מהלך כפול – גם לחבר את הקרמיקה למקום בו היא פועלת ולמסורותיו, אך בה בעת לשחרר את האמנות הותיקה הזו מכבליהם של חוקים והרגלים שהוא תפס כמגבילים ומיושנים. התוצאה היא יצירה קרמית שנראית אל-זמנית אך מחוברת מאוד למקום הזה על כל גווניו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יובל בוכשטב
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.4, 19:30, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ראשון ושישי: 10:00–14:00, שני–חמישי: 11:00–19:00, שבת: 11:00–14:00
אירוע פייסבוק

'פוליטיקה קטנה', תערוכת יחידה של ענבל הופמן. אוצרת: קרן בר גיל
כשאנחנו חושבים על פוליטיקה, אנחנו חושבים על הרבה דברים. יש בה חתירה לכוח ושליטה ויש בה קטנוניות והתחשבנות; יש בה ערמומיות ואסטרטגיה ויש בה גסות מקוממת; יש בה משהו שנראה שהורס כל חלקה טובה במרחב שלנו ובו בזמן כנראה שיש בה משהו הכרחי. תערוכתה החדשה של ענבל הופמן בגלריה של קרן בר גיל משלבת בפוליטיקה שני דברים שממש לא עולים לראש כשחושבים עליה – יופי ועדינות. נדמה שלחיות במקום כמו ישראל דורש מכולנו להיות מעורבים בדרך זו או אחרת בפוליטיקה – במיוחד בשנים האחרונות עם כל זעזועיהן. מטבע הדברים, פוליטיקה מוצאת את דרכה גם לתוך סטודיות של אמניות ואמנים. אצל הופמן היא נכנסה לתוך סקצ'בוקים ועבודות קרמיקה ועושה זאת בדרכים מעודנות ושקטות. משפטים מהחדשות משתלבים עם דמויות מלנכוליות וגורמות לנו לייחל לזמן שבו פוליטיקה תלחש ברוגע ולא תצרח ברעש מחריש אוזניים.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.4, 19:00, גלריה קרן בר גיל, נווה רעים 29א' רמת השרון
שעות פתיחה: חמישי ושישי: 10:00-14:00 וגם בתיאום מראש 054-7244311

וגם –
מחזור תערוכות מעניין במוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית אתונה (EMST)
המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית אתונה (EMST) הוא המוסד המוביל של יוון לאמנות עכשווית ותרבות חזותית, ואחד ממוסדות הדגל לאמנות בדרום אירופה ובמזרח הים התיכון. מעבר לתצוגת האוסף המרשימה שלהם EMST מארח מחזור תערוכות שנתי המוקדש לנושא מסוים. תוכנית 2025 תתמקד במשבר האקולוגי, בטבע ובטביעת הרגל הסביבתית של האנושות. התערוכה הקבוצתית הענקית שכולם מחכים לה תפתח באמצע מאי (ואנחנו גם נציע סיורים במוזיאון), ובינתיים נפתחו בו ארבע תערוכות יחיד שיוצרות יחד תמונה מטלטלת על העולם שלנו כיום. אמנית טקסטיל אנגליה יוצרת מיצב ענקי של רקמה ופיסול בבד; מיצב פיסול מופשט וכואב של אמן קונגולזי שבוחן את השפעות הקולוניאליזם על הטבע של המדינה שלו; ציור קיר גדול שמשתמש בצבעוניות וסמלים ילדותיים בשביל להציע מבט נוקב על היחס לבעלי חיים; וחדר שלם שהאמנית הפכה אותו למשהו שהוא שילוב ביזארי ומצמרר בין מועדון סאדו-מאזו למאחורי הקלעים של מרוצי סוסים. כאמור, שילוב מטלטל, מסעיר חושים, צבעוני, כואב, מוזר… כל מה שאמנות עכשווית צריכה להיות.
המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית אתונה (EMST), עד פברואר 2026
פרטים נוספים באתר המוזיאון

דניאל דייויס, מתוך תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: רוני כנעני

דניאל דייויס, מתוך תערוכת יחיד בבית בנימיני, תל אביב. צילום: רוני כנעני

מה עושים בפסח – טיול אמנותי לצפון

כתיבת תגובה

קשה מאוד לחגוג בימים טרופים אלו. אך בכל זאת האביב כאן במלוא עוזו, פסח וחול המועד בפתח ואיתם החופש לילדים – כל אלה, והשקט היחסי מזמינים אותנו לצאת לטיול צפונה בסימן אמנות. הנה כמה תחנות לעצירות אמנותיות בדרך צפונה או ממש מסלול אמנותי מקיף למיטיבי לכת.
נצלו את הפריחה ואת הפריחה האמנותית כדי לקחת רגע של אוויר לנשימה.
חג אביב שמח

שני ורנר וצוות Talking Art

שי עבאדי, מתוך תערוכה בגלריה לאמנות אום אל פחם

מחזור תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם
התערוכות בגלריה המשובחת והחשובה הזו (שלאחרונה קיבלה הכרה כמוזיאון הערבי הראשון בישראל) תמיד משלבות בין מעורבות חברתית וחתירה לדו קיום יחד עם מחויבות בלתי מתפשרת לאמנות מעולה. כאן לא תמצאו אמנות מנותקת ודקדנטית מצד אחד ומאידך גם לא אמנות פוליטית ופלקטית. מרחביה הרבים והמרווחים של הגלריה רחבת הידיים הזו מבטיחים גם מגוון של תערוכות ואמנים מציגים ומבטיחים שכמעט כל אחד ימצא כאן משהו לטעמו. בין התערוכות המוצגות כעת בגלריה – תערוכת ציור של שי עבאדי המתמודדת עם זהותו הסבוכה; חמודי ג'נאם יוצר פנטזיה דיסטופית על עתיד אפשרי; קרן טאב ונהונד ג'בארין, בתערוכה משותפת שהיא דיאלוג בין-תרבותי על זיכרון, זהות ונשיות; תערוכה מעבודותיו של וליד אבו שקרה הבוחנת את יחסו הדואלי ליחסי מזרח-מערב. ועוד תערוכות רבות וטובות. מומלץ להקדיש כמה שעות לביקור בגלריה המיוחדת הזו.
מוזיאון אום אל פחם לאמנות. שעות פתיחה: ראשון-חמישי – 9:00-15:00, שבת – 9:00-16:00.
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'שולחן עבודה: תערוכה פיזית על עידן דיגיטלי', תערוכה קבוצתית במוזיאון חיפה. אוצר: יובל סער
נכון שעוד לפני שסיימתם לקרוא את שם התערוכה, כבר הבנתם שיובל סער אוצר אותה? יש פרויקטים (במיוחד ענקיים ושאפתניים) שפשוט נושאים את טביעת האצבע המובהקת של האוצר רב המעללים היצירתי והאהוב עלינו. התערוכה החדשה במוזיאון חיפה היא בדיוק פרויקט "סערי" שכזה. מפגש מסקרן, רחב יריעה וסופר אסתטי בין העולם הדיגיטלי לזה הפיזי. בתקופה המתאפיינת בערבוב מוחלט בין הפיזי לוירטואלי, התערוכה הזו שמה את האצבע (או סמן העכבר) על הדופק ומצביעה על הדרכים בהן השפה שלנו, הדרך בה אנחנו מסתכלים על העולם ואפילו עולמות הרגש שלנו מושפעים מהחיבור למרחב הדיגיטלי. עשרות אמנים ומעצבים מעולים הוזמנו ליצור עבודות חדשות שמשחקות על התפר בין מה שאפשר לגעת בו לבין מה שהוא רק קוד מאוחסן בענן. יש כאן ציורים בשמן על בד; פרוייקט המצאת רגשות בשיתוף בינה מלאכותית, אופנה המותאמת לעולם החדש וכמובן שכאשר ביובל סער עסקינן לא נפקד גם מקומו של האיור העכשווי. חגיגה אמיתית בחיפה.
מוזיאון חיפה לאמנות, שבתאי לוי 26 חיפה. שעות פתיחה: ערב פסח, יום שבת, 12.4, 10:00–14:00, חג הפסח, יום ראשון, 13.4, 10:00–18:00, חוה"מ שני-חמישי, 14–17.4, 10:00–18:00, ערב חג שני, יום שישי, 18.4, 10:00–14:00, חג שני, יום שבת, 19.4, 10:00–18:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

מחזור תערוכות המפגיש אמנות פלסטית ושירה במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י
בעולם האמנויות היפות, שירה ואמנות פלסטית חיות במרחבים מקבילים. שירה נועדה כדי לתת מילים למה שאי אפשר לגעת בו ואילו האמנות הפלסטית יוצרת אובייקטים שאפשר לגעת בהם ממש. המשורר הוגה מול הדף הריק (או מסך המחשב) ואילו האמן מלכלך את ידיו בחומר. מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע מפגיש בין שני העולמות הללו עם שלוש תערוכות שמתכתבות עם או יוצאות מתוך שירה. רותי הלביץ כהן פוגשת בתערוכתה את כתביו של המשורר וההוגה ההודי רבינדרנאת טאגור. ספרו האיקוני של טאגור 'גחליליות' מהווה השראה לתערוכה שמנצנצת בין החושך לאור. הצלמת המחוננת אסנת בן דב מתכתבת בצילומיה הפואטיים עם שירת הייקו יפנית שכמו נולדה בשביל סגנונה המיוחד. ואילו נדיה עדינה רוז מחברת לראשונה בין שני העולמות בהם היא פועלת – שירה ופיסול – לתערוכה ששולחת אותנו לנוע במרחביה הפתוחים והמתעתעים של השפה. שלוש תערוכות של חיבור לא מובן מאליו, פיוטי ומרגש בין עולמות.
מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע. שעות פתיחה: ראשון: סגור, שני, רביעי, חמישי ושישי: 09:00-14:00, שלישי: 12:00-17:00, שבת: 10:00-14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'יצירות מופת', תערוכה קבוצתית במשכן לאמנות עין חרוד. אוצר: אבי לובין
כבר נכתב לא פעם בעבר על דלותה של האמנות הישראלית, ועל החסך במורשת אמנותית מפוארת בהשוואה לאירופה. בנוסף לכך, מדובר על סצנה אמנותית צעירה וכמו צעירים בכל מקום, גם האמנות המקומית בילתה הרבה "מנעוריה" בהתנערות מופגנת מהעבר וערכיו לטובת המצאות וחדשנות משלה. אם להמשיך את האנלוגיה – נראה שלפי התערוכה החדשה שאוצר אבי לובין במשכן לאמנות בעין חרוד, עולם האמנות המקומי יצא מגיל ההתבגרות אל תוך השלב בחיים בו אפשר להסתכל אחורה לאו דווקא בזעם, אלא כדי ללמוד ולהעשיר את היצירה העכשווית. בתערוכה נאספה חבורה גדולה ומרשימה של אמניות ואמנים מקומיים שיצרו גרסאות משלהם ליצירות המופת הגדולות של תולדות האמנות. אפשר לקרוא לזה מחווה, העתקה או למידה, זה לא כל כך משנה – התוצאה היא תערוכה מרתקת ומרגשת שמראה כיצד העבר המפואר וההווה החדשני יכולים להזין זה את זה בפרשנות ומשמעות.
משכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד. שעות פתיחה: יום שני-חמישי 16:00-9:00, יום שישי 14:00-10:00, יום שבת 15:00-10:00, יום ראשון – סגור. פרטים נוספים באתר התערוכה 

'מפגש מאוחר', שלוש תערוכות לרגל 100 שנה להולדתם של אורי ריזמן ויחיאל שמי בקיבוץ כברי.
גם בסצינת האמנות הצעירה שלנו יש כמה "אבות קדמונים" – אמנים מיתולוגיים עם פרסונה גדולה מהחיים שהאדוות של השפעתם, עדיין מורגשות גם שנים רבות לאחר לכתם. אורי ריזמן ויחיאל שמי הם דוגמה מובהקת לשניים שכאלה – שני אמנים שהושפעו עמוקות מתנועות מודרניות של האמנות העולמית, אך נטעו אותה היטב באדמה, החומר והאור המקומיים. שמי הוא ממנסחיה המובהקים של שפת הפיסול הישראלי המודרני ואילו ריזמן היטיב לתפוס בציוריו את האור והנוף הישראליים, גם כשפעל על סף הציור המופשט. שניהם לא הסתפקו בעבודת הסטודיו והתערבו בעולם בצורה הישירה ביותר – הם בין מקימיו של קיבוץ כברי, הקימו בו את הסטודיות שלהם והיו מהסיבות שהפכו אותו למרכז האמנותי שהוא היום. כעת נפתחות בחללי האמנות הנחשבים של הקיבוץ שלוש תערוכות מקבילות המוקדשות לפועלם של השניים לרגל 100 שנים להולדתם. עכשיו עם בוא השקט לצפון והופעתו של האביב – כדאי ואף חשוב לבוא ולהיחשף לעומק תרומתם של השניים לעולם האמנות הישראלי ובכלל.
את התערוכה באטליה שמי אוצרת סמדר שינדלר. בנוסף מוצגות תערוכות גם במרכז גוטסמן לתחריט (אוצרת: עפרה רעיף) וגם בגלריה השיתופית יהודית ערבית בגליל (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה)
שעות פתיחה באטליה שמי: שני-חמישי ושבת בין השעות 11:00 – 15:00
שעות פתיחה במרכז גוטסמן: ראשון-חמישי 16:00-07:30, שבת 15:00-11:00, שישי – בתיאום מראש.
שעות פתיחה בגלריה השיתופית: חמישי 08:00-16:00, שישי 11:00-14:00, שבת 11:00-15:00

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכה במוזיאון חיפה

 

עבודת כפיים. המלצות סוף השבוע 3-5.4

כתיבת תגובה

אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

התפרקות. המלצות סוף השבוע 27-29.3

כתיבת תגובה

המילים "התפרקות", "התפוררות" ו-"התמוססות" יכולות לעורר לא מעט חרדה, במיוחד בימים אלו שנראה שהכל סביבנו מאבד כל שייריי יציבות שעוד החזיקו אותו איכשהו. אך בשביל אמניות ואמנים, חוסר יציבות הוא לעתים קרובות מקור להשראה ויצירה. לא רק שהם אינם חוששים מההתפרקות – הם מחפשים דרכים יצירתיות להביא אותה בעצמם. תערוכות השבוע מציעות מרחבים של אי יציבות והתפרקות כמצע לחיפוש, גילוי וצמיחה. כמה טוב שיש לנו עוד אמנות טובה, ללמוד ממנה.

בגלריה של ארטפורט מפגישה פאטמה שנאן את שבריריות הגוף עם זו של הטבע; במוסררה אמניות פלסטיות ומשוררות יוצאות למסע משותף; בגלריה פי8 שתי ציירות מפרקות את הדימוי הציורי, כל אחת בדרכה. וגם – הרצאה ומפגש סטודיו עם האמנית המיוחדת חן כהן.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אורית ליבנה, מתוך תערוכה זוגית עם עתליה שחר בגלריה פי8, תל אביב. צילום: עמרי ליבנה

'מסע במקום', תערוכת יחידה של פאטמה שנאן. אוצרת: ורדית גרוס
לאורך הקריירה שלה, נראה שהאמנית המעולה פאטמה שנאן מתעניינת בהתמוססות והתפוררות. בציוריום שפרסמו אותה מוצגות דמויות שניצבות על או מול שטיחים אוריינטליים ונדמה שנמוגות אל תוכם וגם השטיחים בתורם נראה שמתמוססים אל תוך הנוף והטבע. בתערוכתה החדשה בגלריה של תוכנית הרזידנסי ארטפורט היא ממשיכה את העיסוק בהפשטה של הטבע והתרבות. באמצעות עבודות וידאו, משלבת הפעם שנאן את גופה הממשי בתערוכה כאשר היא מנסה להגיע להתמוססות שמעניינת אותה באמצעות פעולות פרפורמטיביות מאומצות שנועדו לקחת את גופה ונפשה לקצה גבולותיו. באמצעות המפגש של הגוף עם הטבע במקומות כמו מכתש רמון, ים המלך או יערות אירופה, שנאן מצביעה על שבריריותו של הגוף אך גם על שבריריותו של הטבע ועל האשליה הטמונה בנסיון לשלוט בו. מרתק לעקוב אחרי התפתחות השפה של שנאן בשנים האחרונות ובעיקר את ההתעקשות שלה לא לשקוט על השמרים ולבחון דרכי פעולה חדשות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.3, 19:30, ארטפורט, העמל 8, תל אביב
התערוכה מוצגת עד 31.5
שעות פעילות: רביעי וחמישי 12:00-19:00, שישי ושבת: 10:00-14:00. בימים אחרים בתיאום מראש.
אירוע פייסבוק

'כשהדרך נגלית לפניי, הרוח כבר שם', תערוכה קבוצתית. אוצרת: טלי רומם
אחרי מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, המוקדש למפגש בין אמנות פלסטית ושירה (עליו המלצנו כאן} מגיעה תערוכה נוספת העוסקת בקשר בין שני הענפים האלה של עץ האמנויות. במסגרת מיזם 'פוטופואטיקה' של בית הספר מוסררה, המפגיש בין אמנות, הגות ושירה נפתחת תערוכה בהשראת דמותה של שלומית פרידה פלאום. פלאום היתה אישה יוצאת דופן ופורצת דרך שרשימת הטייטלים שלה ארוכה ומרשימה וכוללת אשת חינוך, עיתונאית, סופרת והרפתקנית. במשך כעשרים שנה במאה הקודמת, בין שתי מלחמות העולם נדדה פלאום בעולם לבדה – תחביב לא שגרתי לאישה בזמנו. ולא רק זאת – הספר 'בת ישראל נודדת' אותו פרסמה בשנת 1935, הוא כנראה האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה על ידי אישה בעברית. דמות נשית מעוררת השראה ומציתת דמיון שכפי שקרה יותר מדי פעמים במקרים כאלה – נשכחה כמעט לחלוטין. התערוכה מציגה את חוויית הנדודים מזווית מבט נשית ומעלה על נס הוויה של חיפוש ותנועה מתמידים.
בהשתתפות האמניות: הדס דוכן, ענבל הופמן, דנה לב לבנת  והמשוררות: ללי מיכאלי, סבינה מסג ותמר שיין.
אירוע פתיחה: שישי, 28.3, 11:00, מוסררה, בית קנדה, רח' שבטי ישראל 22 (קומה 4), ירושלים
התערוכה תוצג עד 16.5. שעות פתיחה: א'-ה', 10:00–17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

'סלואו', תערוכה זוגית של עתליה שחר ואורית ליבנה. אוצר: אילן ויזגן
במבט ראשון, הציירות עתליה שחר ואורית ליבנה פועלות בדרכים שונות למדי. אורית ליבנה נשענת על יסודות של ציור אקדמי יציב. בציוריה יש דימויים מובהקים אשר מיוצגים באופן נאמן יחסית למציאות והיא עוסקת במה שעסקו ציירים קלאסיים מאז ומעולם – אור, קו ופני שטח מוקפדים ועשויים היטב. לעומתה עתליה שחר אמנם יוצאת מתוך רישום מהתבוננות, אך הגישה שלה היא חופשית ופראית הרבה יותר. עם זאת, כאשר מתבוננים לעומק בעבודותיהן של שתי הציירות, מגלים שהעיסוק שלהם קרוב אולי משנדמה. מבט קרוב חושף שמה שכנראה מעניין את האמניות יותר מיצוג נאמן של המציאות, הוא מציאת דרכים לפירוק הדימוי והקומפוזיציה. הציור המונוכרומטי של אורית ליבנה נראה כאילו צויר דרך עדשה מלוכלכת או על פי צילומים עתיקים – הדימוי בעבודותיה הוא לא הרבה יותר מהבהוב אור או צללית מטושטשת. עתליה שחר מפרקת את הציור שלה באמצעים ישירים ואלימים יותר – באמצעות התזה של מים והרטבת המצע הציורי היא מפרקת את הדימוי, לא כמטאפורה אלא פיזית ממש. ביחד התערוכה שלהן נראית כמראה לזמנים שבהם המובן מאליו הולך ומאבד ממשמעותו ושום דבר כבר לא מובן מאליו.
פתיחה: 27.3, 20:00, גלריה P8, רחוב הפטיש 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 3.5. שעות פתיחה: רביעי-חמישי 20:00-15:00, שישי-שבת 15:00-10:00

וגם –
הרצאה מאת יונתן אולמן ומפגש סטודיו עם האמנית חן כהן 4.4
אצל האמנית חן כהן, הגוף הוא זירת קרב והיא מציגה אותו ברגעיו החשופים והפגיעים ביותר. כהן יוצרת לעצמה שפה של דימויים גופניים בעלי חוקיות פנימית שהחליטה עליה, ושכדי לעמוד בה היא עוברת את סף הנוחות והכאב.
הצטרפו אל יונתן אולמן למפגש מיוחד הכולל הרצאה על אמנות הגוף פורצת הגבולות ולביקור בסטודיו של חן כהן.
בשנות השבעים של המאה העשרים לפתע השימוש בגוף חוזר אל המרכז של שדה האמנות – ועוד איך חוזר – בביטויים הכי קיצוניים שלו. אמנים בודקים ומותחים את הגבולות של מה שאפשר ומה שניתן לעשות עם הגוף עד להתשה מוחלטת של גוף המציג ושל הקהל שמגיע לצפות במיצג. מתי בעצם המיצג מתחיל, ומתי הוא מסתיים? האם החיים כולם הם לא סוג של מופע של גוף? ביחד עם הכניסה של הגוף הממשי לתוך שדה האמנות נכנסות גם שאלות עמוקות על כאב, מגדר, חיים ומוות ועוד.
בהמשך להרצאה נפגוש חן כהן ונשוחח איתה על עבודתה.
מפגש אמנותי מרתק ומעשיר שכולל מבט תיאורטי רחב ומעמיק בשילוב מפגש אינטימי עם אמנית שפועלת כאן ועכשיו בחזית של האמנות.
זה לא סיור רגיל וגם לא מפגש סטודיו רגיל, לא כדאי לפספס
יום שישי, 4.4, בשעות הבוקר בתל אביב. מספר המקומות מוגבל מאוד. פרטים והרשמה בקישור

דנה לב לבנת, מתוך תערוכה קבוצתית במוסררה, ירושלים

בין קודש לחול. המלצות סוף השבוע 20-22.3

כתיבת תגובה

אמנות היא הרבה דברים – היא נשגבת ופיוטית, נוגעת בנימי הנפש הדקים ביותר ונותנת בסיס רוחני גם לחיים החילוניים ביותר. ומצד שני היא אובייקט מסחרי, מותאמת למצב רוח משתנה של האמן והצופה, שלא לומר מותאמת לצבע הספה בסלון. בשבילנו המתח הזה הוא אחד מהדברים שהופכים את האמנות למרתקת ורלבנטית תמיד. בין אוהל מועד למטבח, בין שני אבות רוחניים של עולם האמנות ובין הגוף והקו – תערוכות השבוע מפגישות בין עולמות שונים ועושות זאת בדרכה הייחודית של האמנות.

במוזיאון בת ים מערבבת אסתר שניידר בין המיסטי ליומיומי; בקיבוץ כברי מפגש ענקים אמנותי אמיתי; בבית האמנים הגוף האנושי והזמן יוצרים יחד קו. וגם – גיא בר אמוץ בקברט מכני-אנושי היברידי וחצוף במעבדה.
שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

עדי ארגוב, מתוך תערוכה בבית האמנים בירושלים. צילום: יובל חי

'הושענא', תערוכת יחידה של אסתר שניידר. אוצרת: הילה כהן שניידרמן
המורה הבודהיסטי הוייטנאמי טיך נאט האן ידוע בכך שעודד את תלמידיו למצוא את ההתעלות וההארה גם ברגעים היומיומיים ביותר. באחד הטקסטים היפים שלו הוא משווה בין שטיפת הכלים לבין רחיצת בודהא התינוק. כלומר, גם בתוך הרגע היומיומי ביותר שרובנו מתייחסים אליו כאל מטרד משעמם יכולות להמצא קדושה, כבוד ויראה. אנחנו לא יודעים עם האמנית המצויינת אסתר שניידר קראה את כתביו של המורה הוייטנאמי הגדול, אבל תערוכתה החדשה במוזיאון בת ים בהחלט מתכתבת עם תורתו. בתערוכתה מחברת שניידר בין העולמות העליונים לאלה התחתונים. בין קודש הקודשים של הדת היהודית – אוהל מועד, משכנו המדברי של ארון הקודש – לבין הבית הפרטי והצורך האינסופי לתחזק לנקות ולסדר אותו. האמנות של שניידר מגלמת בדיוק את החיבור הזה בין זיקה עמוקה למיסטיקה יהודית ואחרת לבין ציור ופיסול עדין ויפהפה בפורמט אנושי. אמנות שמרגישה בנוח באותה מידה בבית פרטי ובבית מקדש.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 20.3, 19:00, מוזיאון בת ים, סטרומה 6, בת ים
התערוכה תוצג עד 15.6. שעות פתיחה: שני ורביעי: 14:00-10:00, שלישי וחמישי: 20:00-16:00, שישי ושבת: 14:00-10:00

'מפגש מאוחר', שלוש תערוכות לרגל 100 שנה להולדתם של אורי ריזמן ויחיאל שמי.
גם בסצינת האמנות הצעירה שלנו יש כמה "אבות קדמונים" – אמנים מיתולוגיים עם פרסונה גדולה מהחיים שהאדוות של השפעתם, עדיין מורגשות גם שנים רבות לאחר לכתם. אורי ריזמן ויחיאל שמי הם דוגמה מובהקת לשניים שכאלה – שני אמנים שהושפעו עמוקות מתנועות מודרניות של האמנות העולמית, אך נטעו אותה היטב באדמה, החומר והאור המקומיים. שמי הוא ממנסחיה המובהקים של שפת הפיסול הישראלי המודרני ואילו ריזמן היטיב לתפוס בציוריו את האור והנוף הישראליים, גם כשפעל על סף הציור המופשט. שניהם לא הסתפקו בעבודת הסטודיו והתערבו בעולם בצורה הישירה ביותר – הם בין מקימיו של קיבוץ כברי, הקימו בו את הסטודיות שלהם והיו מהסיבות שהפכו אותו למרכז האמנותי שהוא היום. כעת נפתחות בחללי האמנות הנחשבים של הקיבוץ שלוש תערוכות מקבילות המוקדשות לפועלם של השניים לרגל 100 שנים להולדתם. עכשיו עם בוא השקט לצפון והופעתו של האביב – כדאי ואף חשוב לבוא ולהיחשף לעומק תרומתם של השניים לעולם האמנות הישראלי ובכלל.
אירוע פתיחה: שבת, 22.3, 13:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי
את התערוכה באטליה שמי אוצרת סמדר שינדלר. בנוסף מוצגות תערוכות גם במרכז גוטסמן לתחריט (אוצרת: עפרה רעיף) וגם בגלריה השיתופית יהודית ערבית בגליל (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה)

'ראי את הקו, שאת והזמן עושים יחד', תערוכת יחידה של עדי ארגוב. אוצרת: הדסה כהן
גם בימי הבינה המלאכותית, הקו הרישומי דורש גוף אנושי. מעבר לכל רעיון ואידאה, כדי ליצור קו רישומי חי, רוטט ובעל משמעות, צריכה להיות שם יד אנושית המחוברת לגוף ומחפשת משהו באמצעות הקו. עדי ארגוב, נשענת על ציטוט מתוך ספרו המיתולוגי של פסח סלבוסקי ז"ל 'ההשראה החוזרת לתיקונה'. הדימוי היפה הזה של שיתוף הפעולה בין האמן או האמנית לזמן כדי ליצור קו, עומד בבסיסה של תערוכתה החדשה של ארגוב בבית האמנים בירושלים. ארגוב מכניסה את הגוף אל תוך עבודותיה בשתי דרכים – פעם אחת באמצעות רישומי שלדים המייצגים את הגוף במצבו החשוף ביותר ופעם אחת באמצעות כוריאוגרפיות רישומיות רוטטות ותזזיתיות. השילוב יוצר סביבה קווית חיה ונושמת שמטעינה את הרישום במשמעות שהיא מעבר לתוצר הסופי ולמעשה נטועה עמוק בתהליך העבודה עצמו. תערוכה שעדינות ועוצמה משחקות בה יחדיו.
באותו יום יפתחו גם תערוכות של יונתן גולד, מרב צור ורוזה יגזאו
אירוע פתיחה: יום שבת, 22.3, 12:00, בית האמנים, שמואל הנגיד 12, ירושלים
פרטים נוספים באתר הגלריה

וגם –
'שירומן', תערוכת יחיד של גיא בר אמוץ. אוצר: שרון תובל
גיא בר אמוץ הוא אמן שמשלב בין היי טק ללואו טק, בין רובוטיקה לבין גרוטאות, בין מוזיקה לבין רעש, בין אמנות גבוהה לטעם רע שחוגג את עצמו בלי בושה. בחלל המעבדה בהרצל יוצר בר אמוץ מופע פרפורמטיבי-מוזיקלי-קרקסי של מוזיקאים, רובוטים מזמרים והיברידים אנושיים שיחד עם תוכנת דיבור ממוחשבת חוצים גבולות בין אנושי לרובוטי באופן מלא הומור עצמי, אך גם מתוחכם ומעורר מחשבה. מומלץ להגיע עם ראש פתוח.
אירוע פתיחה: יום שבת, 22.3, 19:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק
שעות פתיחה: ראשון–חמישי סגור; שישי ושבת 11:00–14:00

יחיאל שמי ואורי רייזמן, מתוך תערוכה בקיבוץ כברי. צילום: הדר סייפן

 

נשים של יום חול . המלצות סוף השבוע 13-15.3

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר, לכבוד יום האישה הבינלאומי, הקדשנו את המלצות הסופ"ש שלנו לתערוכות של אמניות נשים. סיימנו את ההמלצות בכמיהה לעתיד שבו לא יהיה צריך יום מיוחד לציון פועלן של נשים, כי השוויון בין המינים יהיה כה מובן מאליו. והנה העתיד הגיע. אז לא, הפטריארכיה לא מוגרה ויש  עוד דרך ארוכה מאוד לעשות. אבל המלצות השבוע שלנו מוקדשות ליצירתן של נשים "סתם" בגלל שאלה התערוכות הטובות שאספנו הפעם. נמשיך לייחל ליום שבו כל העניין לא יהיה אישיו בכלל ובינתיים נמשיך להנות מאמנות מעולה שנוצרה, במקרה שוב, על ידי נשים.

במוזיאון תל אביב נפתחת סוף סוף תערוכתה של רות פתיר שנותרה סגורה בביתן הישראלי בבינאלה בונציה; במוזיאון וילפריד שלוש תערוכות שמתכתבות עם שירה; בגלריה נגא יוצאת הילה טוני נבוק מתוך גל יצירה פיסולי אל תוך מהלך של רישום קאמרי. וגם – סיור חדש שמוקדש לגוף הנשי באמנות עכשווית.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

הילה טוני נבוק, מתוך תערוכת יחידה בגלריה נגא, תל אביב

'ארץ אֵם', תערוכת יחידה של רות פתיר. אוצרות: מירה לפידות, תמר מרגלית
זה אחד המרגשים – תערוכתה של רות פתיר, שיצגה את ישראל בביאנלה בונציה, מגיעה ארצה. כזכור, תערוכתה של פתיר אמנם הוקמה בביתן הישראלי בונציה, אך זה נותר סגור לכל אורך הביאנלה לאור החלטתן של האמנית והאוצרות לפתוח אותו רק לאחר הפסקת אש ועסקת חטופים – שלא באו. כך קרה שהתערוכה המייצגת את ישראל בביאנלה – כלומר אחת המרכזיות והחשובות ביותר בלוח השנה האמנותי – לא הוצגה לקהל כלל. כעת, לאחר שנרכשה על ידי המוזיאון היהודי בניו יורק, היא מוצגת לראשונה בעולם, כאן אצלנו במוזיאון תל אביב. סוף סוף אפשר לעבור את משוכת הדרמה הפוליטית, ההפגנות, הביתן הסגור וכל אלה ולהגיע אל התערוכה עצמה. פתיר יוצרת כאן תערוכה רגישה, משעשעת וחכמה שעוסקת בצורה מקורית ובאמצעות טכנולוגיה מתקדמת בנושאים טעונים ונפיצים כגון פריון, נשיות ובחירה חופשית. השפה האמנותית המזוהה עם פתיר – של אובייקטים ארכיאולוגיים שעברו הנפשה – משחקת כאן תפקיד מרכזי ומיוחד כאשר צלמיות פריון עתיקות מוכנסות לתוך סיטואציות עכשוויות ומוכרות וטוענות אותן במשמעויות רחבות יותר. כמו בביקורים שלנו בסטודיו של פתיר עם התוכנית השנתית, גם מסיור העיתונאים בתערוכה יצאנו מלאי השראה ומחשבות וגם הערכה לאמנית המעולה הזו. כמה טוב שנמצאה האכסניה לתערוכה החשובה הזו.
התערוכה תוצג עד 13.9, במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
שעות פתיחה: ראשון–שני: סגור; שלישי, חמישי: 10:00–21:00; רביעי, שבת: 10:00–18:00; שישי: 10:00–14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

מחזור תערוכות חדש במוזיאון וילפריד. אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י
בעולם האמנויות היפות, שירה ואמנות פלסטית חיות במרחבים מקבילים. שירה נועדה כדי לתת מילים למה שאי אפשר לגעת בו ואילו האמנות הפלסטית יוצרת אובייקטים שאפשר לגעת בהם ממש. המשורר הוגה מול הדף הריק (או מסך המחשב) ואילו האמן מלכלך את ידיו בחומר. מחזור התערוכות החדש במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע מפגיש בין שני העולמות הללו עם שלוש תערוכות שמתכתבות עם או יוצאות מתוך שירה. רותי הלביץ כהן פוגשת בתערוכתה את כתביו של המשורר וההוגה ההודי רבינדרנאת טאגור. ספרו האיקוני של טאגור 'גחליליות' מהווה השראה לתערוכה שמנצנצת בין החושך לאור. הצלמת המחוננת אסנת בן דב מתכתבת בצילומיה הפואטיים עם שירת הייקו יפנית שכמו נולדה בשביל סגנונה המיוחד. ואילו נדיה עדינה רוז מחברת לראשונה בין שני העולמות בהם היא פועלת – שירה ופיסול – לתערוכה ששולחת אותנו לנוע במרחביה הפתוחים והמתעתעים של השפה. שלוש תערוכות של חיבור לא מובן מאליו, פיוטי ומרגש בין עולמות.
אירוע פתיחה: יום שישי, 14.3, 12:00, מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע
ראשון: סגור, שני, רביעי, חמישי ושישי: 09:00-14:00, שלישי: 12:00-17:00, שבת: 10:00-14:00

'שלב שלב', תערוכת יחידה של הילה טוני נבוק
בשנים האחרונות הפיסול של הילה טוני נבוק נמצא על הגל. במוזיאון הרצליה היא הציגה תערוכת פיסול גדולה ומרשימה וכשנה לאחר מכן, לרגל זכייה בפרס רפפורט לאמנית מבטיחה הוצגה תערוכת פיסול גדולה שלה במוזיאון תל אביב. מחוץ למרחב המוזיאלי, הוצבה עבודת פיסול גדולת מימדים ומרהיבה שלה ממש מחוץ לתחנת הרכבת סבידור מרכז. כעת, לאחר סדרה של מהלכים מונומנטליים, פותחת נבוק תערוכה קאמרית יותר בגלריה נגא ומתמקדת בפורמט הרישום. אך במקרה של נבוק, גם הרישום הוא נגזרת של מהלכים פיסוליים והעבודות בתערוכה החדשה הן וריאציות רישומיות על פיסול (ואולי וריאציות פיסוליות על רישום?) בסדרה אחת מרכיבה נבוק מאות "מיני-רישומים" זה לזה כדי ליצור קומפוזיציות רישומיות חדשות ומרתקות ובסדרה נוספת היא כבר נושקת לפיסול עם יציקות אלומיניום בעלות אלמנטים רישומיים שבתוכן מוטמעים חפצי יום יום שהחיבור על הפסל-רישום מעביר אותם טרנספורמציה והטמרה. התערוכה של נבוק היא שיעור מרתק במה קורה בסטודיו של אמניות ואמנים לאחר מהלכי עומק גדולים ומשמעותיים וכיצד מלהטטים בין פורמטים, מדיומים וסדרי גודל.
אירוע פתיחה: יום שישי, 14.3, גלריה נגא, אחד העם 60, תל אביב
התערוכה תוצג עד 3.5. שעות פתיחה: רביעי, חמישי: 12:00-18:00, שישי, שבת: 11:00-14:00

וגם –
סיור חדש בעקבות הגוף הנשי באמנות עכשווית. 28.3
הגוף הנשי שימש לאורך ההיסטוריה נושא מרכזי באמנות, מושא להתבוננות ולפרשנות של יוצרים ויוצרות מתקופות שונות. בסיור זה נתמקד באופן שבו הגוף הנשי מופיע ביצירות של אמנים ואמניות עכשוויים בישראל, תוך בחינת המשמעויות התרבותיות, האישיות והחברתיות הטמונות בעבודותיהם.
נבקר בגלריות ובחללי תצוגה נבחרים, נעקוב אחר מגמות שונות בייצוג הגוף הנשי ונעסוק בשאלות של זהות, מגדר והתבוננות עצמית. נבחן כיצד אמנות עכשווית משקפת את הדינמיקות המשתנות של הגוף הנשי בתרבות המקומית והעולמית, ואילו מסרים חזותיים ומושגיים נמסרים דרך היצירות. בסיור נבקר בגלריות ובסדנאות בדרום תל אביב ונעקוב אחרי ציור ופיסול ישראלי מדורות שונים.
פרטים והרשמה בקישור

אסנת בן דב, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע

נשים מציירות. המלצות סוף השבוע 6-8.3

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר ציטטנו את שירו של לאונרד כהן "המנון", שם הוא מפיח בנו תקווה שבין הסדקים חודר אור גדול. את ההמלצות השבוע אנחנו מקדישים לאמניות נשים וזאת כמו בכל שנה, לקראת יום האישה הבינלאומי. מי שעוקב אחר הזירה הבינלאומית של האמנות חש ודאי שבין הסדקים מוקרן בשנים האחרונות אור חדש על אמנות נשים מתקופות שונות. עוד ועוד תערוכות וגלריות ייעודיות פותחות את שעריהן לתצוגת אמניות שלא זכו להכרה בזמנן. מבט מחודש על היצירה שלהן גורם לחשוב על היסטוריה שנכתבה "על ידי המנצחים", על ידי גברים ממעמד מסוים שביצעו לעתים בחירות גסות ובטח שלא שוויוניות.
ובכל זאת, יש איזו תחושה עקומה בלהמשיך ולהקדיש מדור שלם לאמניות נשים. עד מתי נצטרך לעשות זאת? הלוואי ונגיע ליום בו לא יהיה צורך להעלות נשים על נס באשר הן נשים.
בכל מקרה, אספנו ארבע תערוכות מעולות של אמניות נשים שעובדת היותן נשים משתקפת באמנותן במגוון הדרכים האדיר בה נשיות באה לידי ביטוי. בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד מציגה אתי יעקבי ציור ריאליסטי של נופי הקיבוץ המפלרטטים בין הדוקומנטרי לרגשי ולטעון; במוזיאון תל אביב מפנים זרקור אל אמנית נשכחת מהעבר; בגלריה רוזנפלד רחל קיני מלהטטת במדיום האקוורל אשר שימש אותה פעמים רבות לתיאור הנוזליות של הגוף הנשי וכעת הוא מקבל שימוש חדש ושונה לגמרי. בפינת הבונוס – טובה לוטן יוצרת תערוכה שהיא טקס פרידה.

רגע לפני שנפנה להמלצות עצמן נזכיר לכם שההרשמה לסיור המושלם שלנו בפריז כבר בעיצומה, שתי הקבוצות שיצאו לסיור של שלושה ימים בפריז ביוני הקרוב – כבר מתמלאות. אנחנו נרגשים מאד לצאת לדרך לעוד הרפתקה בעקבות האמנות העכשווית בפריז. פרטים נוספים כאן

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אתי יעקבי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד. צילום: אבי אמסלם

'דברים שרואים מכאן', תערוכת יחידה של אתי יעקבי. אוצרת: חנוש מורג
טכניקת הציור הריאליסטית דורשת מבט אובייקטיבי לחלוטין על מושא הציור (אדם, נוף, או טבע דומם) ופירוק שלו לכתמים, קווים ותתי גוונים. כדי להגיע לתוצאות המבוקשות בציור נוף למשל, יש להפשיט מקומות מהמשמעויות התרבותיות והאישיות שלהם ולהתמקד בדרך בה האור משתקף בעלים או הדרך בה הקו שהוא העץ פוגש את הקו שהיא האדמה. באופן פרדוקסלי, אם ציור כזה נעשה בצורה נכונה, בסופו של התהליך היצירה ה"אובייקטיבית" הופכת לרוויה במשמעות והקשרים. אם יש נוף אשר בשנה וחצי האחרונות נוספו לו משמעויות  מצמררות, הרי זה הנוף הקיבוצי. השער הצהוב, שמות כמו "מגורי הצעירים" ודומיהם הפכו לזירות קרב של ממש. הציירת אתי יעקבי משוטטת בקיבוץ גבעת חיים איחוד – במרחבים הציבוריים ובמרחבים האישיים והאינטימיים – ומפנה עין ויד ציורית ואנליטית אל עבר הנופים שהיא רואה שם. התוצאה היא הכל חוץ מאובייקטיבית. כל נדנדת ילדים נטושה, כל כתם צהוב זועקים את המציאות על כל כאביה.
אירוע פתיחה: יום שבת, 8.3, 12:00, גלריה לאמנות קיבוץ גבעת חיים איחוד
התערוכה תוצג עד 22.3. שעות פתיחה: יום שישי 11:00-14:00, יום שבת 11:00-15:00
או בתיאום מראש בטלפון 054-9039945

'בין מים למים', תערוכת יחידה של בלה בריזל. אוצרת: עדי דהן
אנחנו מאוד אוהבים לגלות אמניות נשכחות ובמיוחד כאשר הן מקבלות סוף סוף את המקום הראוי להן בקאנון המקומי באמצעות תערוכה גדולה במוזיאון תל אביב. סיפורה של האמנית בלה בריזל נשמע כאילו נלקח מהקולנוע או הספרות – נערה חרדית נשבית בקסמה של האמנות ועוברת לעיר הגדולה, שם היא פוגשת אמן כריזמטי והופכת לבת זוגו. יחד הם נוסעים לפריז ואז משתקעים באי ספרדי נידח – מקדישים את חייהם ליצירה ואהבה. מותו הטראגי של בן הזוג ומותה שלה שנים ספורות לאחר מכן רק מוסיף לרומנטיקה. בלה בריזל מציגה ציור אחר מאוד ממה שהיה מקובל בארץ בתקופת פעילותה. בשנים שכאן פרחו אופקים חדשים, מופשט חמור ומהלכים קונספטואליים רדיקליים, הציור של בריזל ספוג בסוריאליזם ונשען על מיסטיקה ומיתולוגיה. מעניין לחשוב מה היה קורה אם הסגנון הציורי שלה היה תופס לו חזקה במקומותינו בזמן אמת. גם האוצרת עדי דהן מתעניינת כנראה בשאלה זו ואל התערוכה הרטרוספקטיבית היא מצרפת פרק נוסף ובו תערוכה קבוצתית של אמניות הפועלות ברוח יצירתה של בריזל, גם אם לא הכירו את פועלה. תערוכה מרגשת וחשובה.בהשתתפות: חניתה אילן, עומר הלפרין, שחר יהלום, אתי לוי, מרב קמל, תומר רוזנטל, אסתר שניידר.
התערוכה תוצג עד 30.8 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
שעות פתיחה: ראשון–שני: סגור; שלישי, חמישי: 10:00–21:00; רביעי, שבת: 10:00–18:00;
שישי: 10:00–14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'קריאה לסדר', תערוכת יחידה של רחל קיני. אוצרת: מיה פרנקל טנא
רחל קיני היא לפני הכל מאסטרית של צבעי מים. בביקורים שלנו בסטודיו שלה במהלך השנים, נחשפנו לשיטות העבודה שלה ולדרכים הלא שגרתיות בהן היא משתמשת במדיום הציורי המרתק הזה. בציורים המוצגים בתערוכתה החדשה בגלריה רוזנפלד למשל, היא מוסיפה למים והצבע גם פיגמנט מיוחד המשמש לרַפָּאוּת (רסטורציה) של כלי חרס עתיקים. בדרך זו, הציורים נטענים במשמעויות ומטאפורות של ריפוי ותיקון, עוד לפני שמגיעים לנושא המצויר. בנוסף, התוספת הזו לחומר הציור הקלאסי יוצרת "הפרעות" במהלך הציורי והולכת נגד העדינות והאווריריות הקשורות בדרך כלל למדיום האקוורל. דרך נוספת בה קיני "מפריעה לעצמה לצייר" היא באמצעות הערמה של שכבות ציוריות זו על גבי זו עד שהדימוי מתערבב כל כך עד שהוא כמעט ונעלם. קיני עוסקת בציוריה בין השאר בדרך בה קבוצות של אנשים מסתדרות יחד. בציורים שנולדו מתוך ההפגנות נגד הממשלה ולמען השבת החטופים היא מציגה חבורות של אנשים שספק פועלות יחד ספק נמצאות במאבק בלתי ניתן להתרה – מטאפורה חזקה ומושחזת למצב העניינים הנוכחי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.3, 19:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 19.4. שעות פתיחה: שלישי–חמישי, 18:00–12:00; שישי, 14:00–11:00;
שבת, 13:00–11:00
אירוע פייסבוק

וגם –
'שלשה לפרידה', תערוכת יחידה של טובה לוטן. אוצר: אורי דרומר
טובה לוטן יוצרת אמנות פמיניסטית, נוגעת ללב ומעוררת מחשבה כבר כארבעה עשורים. האמנות שלה מתפרשת על מגוון מדיומים והיא נוגעת ברגישות אך בצורה נוקבת בנושאים של גוף, בגד ובית. התערוכה הנוכחית היא מעין טקס פרידה מחללים בהם חיה ופעלה בשנים האחרונות. לוטן מטפלת בחפצים ספציפיים מביתה, הסטודיו שלה וחלל הגלריה בו היתה שותפה. חומרים ביתיים כמו קפה, נעליים ואפילו עור הכורסאות עליהן ישבה משמשים כבסיס למיצב תלוי מקום עדין וטעון ברבדים של משמעויות. מים שקטים חודרים עמוק.
אירוע פתיחה: יום שישי, 7.3, 11:00, גלריה קוביה 6, שביל המרץ 6, תל אביב
התערוכה תוצג עד 5.4. שעות פתיחה: רביעי, שישי ושבת 11.00 – 14.00
או בתיאום מראש בטלפון 054-5245140

רחל קיני, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רוזנפלד, תל אביב

יש סדק בכל דבר, כך נכנס האור. המלצות סוף השבוע 27.2-1.3

כתיבת תגובה

Ring the bells that still can ring / Forget your perfect offering / There is a crack, a crack in / everything / That's how the light gets in
קל להתייאש אל מול עומקם של הסדקים שמתגלים בעצם יסודות הקיום שלנו כאן. לאחת ההמלצות הקודמות קראנו "הכל כל כך פריך" והנה לפעמים נדמה שזה כבר לא פריך, אלא ממש מתפורר. אבל כמו שמזכיר לנו לאונרד כהן הגדול – לפעמים כדי שיכנס אור צריך להפער סדק. תערוכות השבוע מתבוננות בסדקים האלה, שלפעמים ממש בלתי נסבל להביט עליהם, ומנסות לשפוך לתוכם אור.
במשכן האמנים בהרצליה מפנה גוסטבו סגורסקי את מצלמתו אל ההבטחות שבשוליים; גלריה ק' לאמנות קווירית חוגגת שנתיים להקמתה; ובמקום לאמנות, תערוכה שמכניסה אור אל המקום הכי אפל. וגם – תערוכת המכירה השנתית למען ספריית לוינסקי חוזרת.
שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

גוסטבו סגורסקי, מתוך תערוכת יחיד במשכן האמנים בהרצליה.

'מארש אחרון', תערוכת יחיד של גוסטבו סגורסקי. אוצר: רן קסמי-אילן
מה נותר אחרי שסדר חיים אחד מתפרק, אבל אחד אחר עוד לא התגבש מספיק כדי להחליפו? זו השאלה שעומדת בבסיס התערוכה המהורהרת והפיוטית של הצלם גוסטבו סגורסקי. סגורסקי מצלם רגעים כמעט אגביים בדרך הרגלית המובילה אותו לסטודיו שלו בלול הנטוש במושב עמינדב שבהרי ירושלים. עדשת המצלמה הרגישה של סגורסקי חושפת בצורה מעודנת את שכבות ההיסטוריה של המקום ואת ההבטחות השונות שקמו ונפלו בו – מהחזון הציוני, אל החדשנות החקלאית, ומשם אל תקווה נדל"נית ואל פרבר ירושלמי מנומנם. בין ההבטחות השונות נפערים סדקים ממשיים, בתוכם יכולים חיים אחרים, ספונטניים ונסתרים להתיישב, עד אשר עדשת המצלמה עוברת על פניהם. המקום הנשקף אלינו מהצילומים הוא המושב עמינדב – אך הוא יכול להיות עוד אינספור מקומות שנמצאים מעט בשוליים, בהם החיים מציצים מבעד לסדקים.
אירוע פתיחה: יום שישי, 28.2, 12:00, משכן האמנים, יודפת 7, הרצליה
שעות פתיחה: ימים ב׳, ד׳, ו׳ ושבת: 10:00-14:00, ימים ג׳ ו-ה׳: 15:00-19:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'אנחנו', תערוכה קבוצתית. אוצר: אילן מויאל
בעולם שאחרי עלייתו המטאורית של דונלד טראמפ, נמצאת הזהות הקווירית במתקפה חסרת תקדים. הישגים שנקנו בעמל וקורבנות רבים, ונחשבו כבר לכמעט מובנים מאליהם, נראים כעת שבריריים מתמיד. לאחר עשור או שניים בהם נראה שהקהילה הלהטב"קית נמצאת פחות או יותר על דרך המלך (מרובת מהמורות ככל שתהיה) לכיוון הכרה וקבלה, חזרה אחורה לימים הרעים ההם עושה רושם של איום ממשי. גם בארץ יש כמובן כוחות חזקים המבקשים להחזיר את הקהילה לארון ולבטל את הישגיה. חגיגות שנתיים להיווסדה של גלריה המוקדשת לאמנות קווירית היא אם כן אירוע משמח, אך גם בעל משמעויות פוליטיות וחברתיות עמוקות. התערוכה מאגדת עבודות של אמניות ואמנים שמתמודדים כל אחד ואחת עם זהותו או זהותה ומנסים להגדיר מה זה "אנחנו" בעולם של זהות נזילה.
בהשתתפות: אורית זיסמן, אילן מויאל, אלמירה גרייבר אפי כהן, דודו גליל, דוריה שרה, דניאל מנו-בלה, דפנה פופינקה, זהר נייגר, לאה דור, לילי כהן פרח-יה, לירוי בר-נתן, מירב טלאור, מרים שטרמן, סיון כהן, ענת הורן, צבי בן-ארץ.
אירוע פתיחה: יום חמישי 27.2, 19:30 גלריה ק', לוינסקי 71 תל אביב
אירוע פייסבוק

'במקום הכי נמוך, האור הכי גבוהההה', תערוכת יחיד של ארז חרודי. אוצר: יאיר ברק
היינו עדים להרבה זוועות בשבעה באוקטובר, אחת הקשות שבהן היתה הרצחה של משפחת קדם כולה – ההורים תמר וג׳ון והילדים ארבל, שחר ועומר. במהלך שמעביר רעד של ממש בגוף, נכנס הצלם ארז חרודי אל הממ"ד בו נספתה המשפחה כולה. באופן מצמרר, חורי הירי יוצרים תופעה של "קמרה אובסקורה" הגורמת לדימויים מן החוץ להשתקף על קירותיו של חלל חשוך מתוך חור קטן. בצילומים בתערוכה מפלחות קרני אור את החשיכה מבעד לחורים בקיר. הצופה נחרד לגלות כי נקודת המבט של הצילומים היא הממ"ד האפל והאור פורץ מבעד לחורי הכדורים ועדיין, אי אפשר שלא להתפעם מהיופי. שם התערוכה הגיעה מראומה קדם, אמה של תמר, שאת הצילום האיקוני שלה בהפגנה עם שמות בני משפחתה הנרצחים כתובים על ידה צילם חרודי. כאשר ראתה ראומה את הצילומים אמרה: "במקום הכי נמוך, האור הכי גבוה". אם יש שמץ של תקווה בסיפור הנורא הזה, אולי הוא – אנחנו כעת במקום הנמוך ביותר ואליו עוד יגיע האור הגדול ביותר. הלוואי.
באותו ערב יפתחו בגלריה גם תערוכות של גילה רוסו צימט ושל יעל סגל
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.2, 20:00, מקום לאמנות, המרץ 6, תל אביב
אירוע פייסבוק

וגם –
תערוכת המכירה השנתית למען ספריית גן לוינסקי. אוצרת: רווית הררי
מכירת האמנות השנתית למען ספריית גינת לוינסקי היא אחת הותיקות והמוצלחות שבין תערוכות התרומה במקומותינו. ככזאת, היא מושכת אליה אמנים מכל רוחב הספקטרום של עולם האמנות המקומי – מהמוכרים והנחשבים ביותר ועד שמות חדשים ומבטיחים בתחילת דרכם. בכל מקרה, עם כמעט 800 עבודות של יותר מ-200 אמנים ואמניות – כל אחד ימצא כאן משהו לטעמו. במחיר האחיד והרגוע של 2000 ש"ח לכל העבודות והידיעה שסכום הרכישה מתחלק חצי חצי בין האמנים לבין פרוייקט ספריית גן לוינסקי מעורר ההשראה, הופך את התערוכה להזדמנות פז לרכישת אמנות משובחת ותרומה לקהילה.
המכירה תתקיים באופן מקוון בלבד. אתר המכירה ייפתח לביקור ולרכישה למשך ארבעה ימים בלבד: מיום רביעי 26.2 בשעה 11:00 ועד מוצ"ש 1.3 בשעה 22:00. כניסה לאתר המכירה כאן בקישור
בהשתתפות (רשימה חלקית ביותר): Know Hope , סיגלית לנדאו, אבי סבח, גבריאל קלזמר, גלעד רטמן, לארי אברמסון, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, מיכל היימן, עדו בראל, יצחק ליבנה, פיליפ רנצר, עילית אזולאי, ליאת אלבלינג, אורי גרשוני, יאיר ברק, זויה צ'רקסקי, נטליה זורבובה, צוקי גרביאן, טליה קינן, גיא גולדשטיין, הילה לולו לין, רותי הלביץ כהן, שי עיד אלוני, רונית פורת, מורן קליגר, ליהי תורג'מן, גליה פסטרנק, נעם ונקרט, גבריאלה קליין, אביטל כנעני, בועז נוי, עידו מרקוס, ועוד רבים וטובים.
מתי: רביעי-שבת, 26.2-1.3 באופן מקוון באתר המכירה

סיון כהן, מתוך תערוכה בגלריה ק', תל אביב