נדמה שהגדרות הזמן שלנו השתנו בשנתיים האחרונות. לא רק שהחיים נחלקים ללפני ואחרי הקורונה, אלא גם מרגיש שהזמן עצמו נמתח ומתכווץ מחדש באופן שעוד לא התרגלנו אליו. כך או כך, התערוכות שבחרנו להמליץ עליהן השבוע נוגעות בעקיפין גם במושגי הזמן. בין אם בהחייאה נוסטלגית של עבודת אמנות קנונית, תערוכה שמוציאה לאור פרוייקטים גנוזים או אמן שנותן חיים חדשים לצעצועי ילדים שנשברו.
הגיעה העונה הזו בשנה – עונת תערוכות הבוגרים. זהו רגע השיא של שנות הלימודים באקדמיות ובתי הספר השונים והרגע בו הופכים הסטודנטים והסטודנטיות לחברים וחברות מן המניין בעולם האמנות והעיצוב הישראלי.
בתערוכות בוגרים, אפילו יותר מתערוכות רגילות, קשה לדעת מה נמצא בכניסה לחלל התצוגה. ריבוי הבוגרים והשילוב הרנדומלי בין אמנים שהחיבור היחיד ביניהם הוא שנרשמו במקרה לאותו בית ספר באותה שנה לא תמיד מחמיא לעבודות. ועדיין, זהו רגע מרגש של הבטחה גדולה – ומסקרן להצטרף אליו.
אמנות מתקשרת אצל רבים מאיתנו עם שחרור מוחלט מחוקים ומוסכמות – אותו "חופש יצירתי" מקודש שיש להגן עליו בחירוף נפש כאשר הוא בסכנה. תערוכות השבוע הולכות לכאורה בכיוון הפוך, הן מציגות את תוצריהם של מהלכים אמנותיים שמקורם במערכות של חוקים וכללים שמגיעים מהאמנים והאמניות עצמם. התוצאות מוכיחות ששחרור הוא לא ערך עליון בהכרח והחופש האמיתי יכול להמצא דווקא בתוך המסגרת.
תערוכות השבוע מזמינות אותנו לצאת למסע, כל אחת בדרכה. אצל חלקן אלמנט הנסיעה שזור ברעיון עליו מושתת התערוכה, חלקן פשוט ממוקמות מחוץ לעיר וקוראות לנו להכנס למכונית ולנסוע אליהן וחלקן לא באמת ממוקמות בשום מקום והמסע אליהן נעשה דרך מסך המחשב. כך או כך, מסעות אמנותיים אנחנו אוהבים ועוד יותר אנחנו אוהבים כשאתם מצטרפים אלינו.
מה זו אמנות נשית ב2021? האם אפשר או יש צורך עדיין לאפיין אמנות כזו? בכל ניסיון לתת מענה קונקרטי לשאלות האלה יהיה איזה ניחוח אנכרוניסטי. ועם זאת, שלוש אמניות מציגות
בימינו נהוג לחשוב על ליצנים כעל מצחיקים ותו לו – בידור קליל ליום הולדת של ילדים או אתנחתא קומית בקרקס. אבל תפקידו המסורתי של הליצן הוא דווקא להשתמש בחזות הלא מזיקה והתמימה שלו ולהביא את האמת מהדלת האחורית. לתקוע עוגת קצפת בפניו של המלך המושחת. האמנים בתערוכות השבוע עושים שימוש בהומור, צבע וטכניקה בנראות כמעט ילדותית בכדי לחדור את שכבות ההגנה שלנו ולהגיע ישירות ללב. אולי ליצנים ואמנים אינם כה שונים אחרי הכל.
תהליך העבודה הוא אמנם החלק הבלתי נראה של יצירת האמנות, אבל אם תשאלו את רוב האמנים והאמניות והם יגידו לכם שפעמים רבות זהו החלק שמעניין אותם ביותר – אפילו יותר מהיצירה הסופית עצמה. הדרך שעוברת עבודת האמנות, ומי שיצר.ה אותה, היא סיפור מרתק בפני עצמו שלא תמיד מגיע אלינו הצופים. תערוכות השבוע מתמקדות בשלב החמקמק הזה של תהליך העבודה, למידת הטכניקה והסקת המסקנות ונותנות לנו רגע נדיר של הצצה אל "מתחת למכסה המנוע" של היצירה האמנותית.
השבוע נפרד עולם התרבות והאמנות הישראלי מדני קרוון – מאחרוני דור הנפילים של האמנות הישראלית. עבודותיו המונומנטליות עיצבו פשוטו כמשמעו את המרחב שבו אנו חיים ומורשתו האמנותית האדירה תהיה חקוקה בקאנון האמנות המקומית. תנחומינו הכנים למשפחתו וחבריו.
במעבר חד – מהחדשות העצובות אבל גם מעבודתו המונומנטלית והמרחבית מאוד של קרוון – תערוכות השבוע עוסקות במדיום האמנותי כנראה הכי פחות חומרי מכולם – הוידאו ארט. הן בוחנות אותו ואת העולם באמצעותו, כל אחת בדרכה.
בזמן אחר או במקום אחר, צמד המילים "מרחב מוגן" יכול להשמע כמונח מעולם הטיפול או הרוח. אבל אחרי השבועיים שעברו עלינו המונח הזה כמובן נטען במשמעויות אחרות לגמרי. ככה זה במקומותינו כשגם מילים תמימות לכאורה כמו "שטחים" או "חללים" הן לא תמימות כלל ועיקר.
התערוכות המומלצות שלנו השבוע עוסקות במרחבים ממשיים ומטאפוריים מהבית החוצה וחזרה פנימה ועושות את מה שאמנות עושה מצוין – מספקות לנו מרחב שהוא גם מוגן ועוטף, אבל גם חשוף ופתוח לשאלות העמוקות ביותר.
עברו על כולנו שבועיים קשים, זמן של דם רע בין שכנים ושל דם ממשי שנשפך למרבה הצער והכאב.
רבות דובר ועוד ידובר על ההשלכות החברתיות והפוליטיות של התקופה הזו וביקורת, מכל צד של המפה תשמע וראוי שתשמע. וגם מקומה של האמנות ככלי ביקורתי ונשכני לא נפקד ובוודאי לא יפקד – וטוב שכך.
אבל כעת, בעוד אנחנו מלקקים את הפצעים ומתענגים על השקט השברירי, אנחנו פונים לתפקיד נוסף וחשוב לא פחות של אמנות – מפלט ונחמה.
הבאנו לכם כמה קולות אופטימיים, מנחמים ופשוט יפים כדי להפוך את סוף השבוע הזה לנעים ושליו יותר. מי ייתן והשקט שמבשרת הפסקת האש ישמר ותחזור השגרה והשלווה למקומותינו.
קבלו ישירות למייל עדכונים על סיורים ותערוכות מומלצות
Powered by D.A.S for Business
