ארכיון תגיות: מוזיאון רמת גן

כאבי גדילה. המלצות הסופ"ש 4-6.7

אחת המלים הכי מדוברות היום בעולם האמנות היא "לימינליות" שוב ושוב היא חוזרת בטקסטים, בתערוכות, בדימויים. הכוונה היא למצב סיפי, כאילו כולנו עומדים על הסף שבין לבין, רגע לפני איזה אירוע גדול מהחיים. אותנו הישראלים, קצת קשה להפחיד במלים גדולות, אנחנו חווים אירועים דרמטיים כל הזמן, ולראיה החודשים האחרונים. בכל זאת, התחושה הזו, כאילו הזמן עומד מלכת, כאילו הכל מואט או תקוע – כמו שקט לפני סערה.

תערוכות השבוע שלנו מוקדשות לתהליך התבגרות: למשחקי הילדות, להעברה בין דורית, לאמנים צעירים, לבוגרי תכניות רזידנסי ובוגרים טריים של מוסדות חינוך ובקיצור לרגע הזה – של בין לבין.

במוזיאון רמת גן תערוכה גדולה שמוקדשת לחוויית המשחק והמשחקיוּת; בבית הבאר תערוכה לאמנית צעירה בוגרת תכנית הרזידנסי; בגלריה אלפרד תערוכה שעוסקת בהעברה בין-דורית (שימו לב – הפתיחה בשבוע הבא), ולקינוח תערוכת בוגרי תכנית האוצרות של הבית לאמנות ישראלית; וסיור בתערוכת הבוגרים של בצלאל.

סופ"ש נעים,
שני ורנר וצוות Talking Art

 

טל הפנר, מתוך התערוכה "עור", בית הבאר, יפו

כל הימים, כל הימים: משחקיוּת באמנות ישראלית עכשווית. אוצרות: עדייה פורת ושרי גולן

איזה כיף ששרי גולן קיבלה את האוצרות של מוזיאון רמת גן לידיה, אם יש מוסד אמנותי שהיה צריך את האנרגיות של גולן – זה המוזיאון הזה. אם תעקבו אחרי הפרסומים האישיים של גולן, תראו כמה חיוניות יש בעשייה שלה, הרחבת הצוות, תקציבים, קשרי חוץ ועוד. בכל מקרה, עוד צעד חכם היא עושה עם תערוכת קיץ שכל כולה תעסוק במשחק ושובבות. נדמה שאין אמן ישראלי שלא משתתף בתערוכה הזו – מכל וכל אספו האוצרות יצירות שעוסקות בסוגיה החביבה הזו. מובטחת לנו תערוכה מלאה צבע, הומור, נאיביות – בקיצור כל מה שילדים (וגם מבוגרים!) צריכים בקיץ העצוב הזה.

פתיחה: החל מ-4.7, מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית רח׳ אבא הלל סילבר 146, רמת גן

אירוע פייסבוק

"עוֹר", תערוכת יחידה לטל הפנר. ליווי אמנותי ואוצרותי: מעיין מוזס פלטניק ורוני רביב

יש משהו בתולי שנוכח מאוד בתערוכת הזו של טל הפנר. ראשית זוהי תערוכה שמסיימת תקופת שהות אמן של בית הבאר שמוקדשת לאמנים בתחילת דרכם. אך מעבר לכך, הבתוליות היפה הזו באה לידי ביטוי גם באופן ההגשה וגם ביצירה עצמה. הפנר יוצאת אל החופים הלא מוצהרים של יפו, שם – במקום שטבע ותרבות נפגשים באופן לא מבוקר, היא טוענת שהיא מחפשת דרך חזרה למקום קמאי וטבעי. אך מהדימויים וגם מהטקסט, עולה שיש שם גם חיפוש אחר נשיות פראית, כזו שלא מוגבלת על ידי מבט גברי או סמני תרבות אחרים. זו תערוכה בוסרית, יש בה תום שמוקדש לנערות צעירות, לאמניות בתחילת דרכן, יש בה דימויים שכבר ראינו. בכל זאת, משהו בחשיפה למסע שהפנר עוברת, הוא מרגש ומיוחד. כדאי ללכת.

פתיחה: יום חמישי, 4.7 20:00 בית הבאר, דרך סלמה 6, יפו
אירוע פייסבוק

"חבל טבור", תערוכה קבוצתית: רות אור, שרית אכטנברג, מיכל בלייר וספא קדח. אוצרת: שלומית ליוור

התערוכה הזו נפתחת רק בשבוע הבא, אבל היא כל כך התאימה לנו לנושא של השבוע, שלא יכלנו לוותר. תמיד אנחנו מדגישים בסיורים שלנו, איך אמנות חייבת להיקרא ולהילמד ביחס לקונטקסט שבו היא נוצרה, וביחס לזה בו היא מוצגת. במובן הזה, לשושלות משפחתיות ואמנותיות יש חשיבות רבה, המורשת שבתוכה צומחת האמנית משפיעה עליה – לטוב ולרע. התערוכה הזו מציגה ארבע אמניות ישראליות עכשוויות אשר בוחנות את ההשפעה הישירה שהיתה למקום, לזמן ולמשפחה בה נולדו. כל זאת כחלק ממקבץ התערוכות השנתי של גלריה אלפרד: "בין השמשות: סוף – סף – מוסף", מקבץ שהוקדש לתחושה הלימנלית שכולם מדברים עליה – של תקופה שמתאפיינת בתחושת בין לבין, או רגע לפני משהו גדול שהולך לקרות.

פתיחה: יום חמישי, 11 ביולי 2024, בשעה 20:00 שביל המרץ 6, קרית המלאכה, תל אביב

מידע נוסף באתר הגלריה

פינת הבונוס

תערוכת הסיום של בוגרי תכנית יונה פישר לאוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה, בית לאמנות ישראלית. אוצרת מלווה: תמי כץ-פרימן

"רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן" – שמה של התערוכה לקוח משירו של אהרן שבתאי "תיקון"  שנכתב לאחר השבעה באוקטובר. התערוכה של פרחי האוצרות של שנה זו, מוקדשת לאחת מתוך מקבץ התערוכות המכונן שאצר מוטי עומר על אמנות שנות השבעים בארץ. התערוכה "תיקון" בחנה את האופן בו אמני שנות ה1970 הגיבו למצב הפוליטי הסוער דאז, זו תערוכה שעדיין לומדים עליה בכל מסגרת לימודי תולדות האמנות הישראלית, בשל החשיבות שלה. התערוכה העכשווית נוצרה כמחווה לתערוכה הזו אך גם כתזכורת נוספת לכוחה המרפא של האמנות, במיוחד בזמנים רעים כמו אלה.

פתיחה: יום שני 8.7, בשעה 19:00 בית לאמנות ישראלית, מוזיאון יפו העתיקה

מידע נוסף ורשימת האוצרים והאמנים המשתתפים

סיורים בתערוכת הסיום של התואר השני של בצלאל בתל אביב 6.7, 12.7

התואר השני של בצלאל הוא כנראה "בית הגידול" החשוב והפורה ביותר של אמנים ישראלים צעירים. הסניף התל אביבי של האקדמיה הירושלמית הותיקה מתהדר ברשימת בוגרות ובוגרים מפוארת, שרבים מהם מאכלסים את המקומות הגבוהים ביותר של האמנות הישראלית והעולמית. תערוכת הבוגרים של התואר השני של בצלאל, אם כן היא ה-מקום לגלות את מי שחלק מהם יהיו כוכבים זורחים בשמי האמנות המקומית בשנים הקרובות ולהיות שם כשהם מתחילים את דרכם.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בקישור

שרית אכטנברג, מתוך התערוכה "חבל טבור", גלריה אלפרד

אהרן שבתאי / תיקון

אֶת הַזְּוָעָה
אֶת הָאָסוֹן הַנּוֹרָא
אֶת הַחֶרְפָּה,
אֶת שִׁבְרֵי הַסִּכְלוּת,
אֶת טִמְטוּמֵי הַדָּת
אֶת חֶשְׁכַת הָעֵינַיִם
אֶת אַלִּימוּת הַיֵּאוּשׁ
לֹא יְתַקְּנוּ לֹא קָצִין,
לֹא פְּצָצָה, לֹא מָטוֹס,
לֹא עוֹד דָּם.
רַק תְּבוּנַת לֵב תְּתַקֵּן
רַק הָרוֹפְאָה, הָרוֹפֵא, יְתַקְּנוּ,
יְתַקֵּן רַק הַמּוֹרֶה הַטּוֹב,
הַמּוֹרָה הַטּוֹבָה,
הַחוֹבֵשׁ, עֲרָבִי, יְהוּדִי,
יְתַקְּנוּ הַנּוֹסֵעַ הַשָּׁלֵו, רוֹכֵב הָאוֹפַנַּיִם,
נוֹשֵׂא הַכָּרִיךְ
הַצּוֹעֵד בָּרְחוֹב.
פּוֹקֵחַ הָעֵינַיִם יְתַקֵּן,
הַדּוֹבֵר בְּחֶמְלָה יְתַקֵּן
הַמַּקְשִׁיב יְתַקֵּן,
הַמַּשְׂכִּיל יְתַקֵּן,
הַמַּמְתִּין וְחוֹשֵׁב יְתַקֵּן,
יְתַקֵּן הַמַּדְרִיךְ
בְּדַרְכֵי הַנְּדִיבוּת, הַחִבָּה,
הַצַּיָּר יְתַקֵּן, הַמְּשׁוֹרֵר,
יְתַקְּנוּ תַּלְמִידֵי הַשָּׁלוֹם,
גַּנָּנֵי הַשָּׁלוֹם.

דברים שקורים. המלצות הסופ"ש 9-11.11

תשמעו, אין על עולם האמנות בארץ, באמת. כולנו עדים לכך שבשבועות האחרונים העם הישראלי מוכיח את עצמו שוב כעם סגולה – ההתנדבות, החיבוק ובגדול הרוח הישראלית שהופכת אותנו למקשה מורכבת אבל מיוחדת מאוד. בתוך כך, גם עולם האמנות לא מאכזב; מתחילת ימי הלחימה ראינו תגובות למצב מאת מיטב האמנים (זויה צ'רקסקי היא דוגמה מצוינת), אבל גם יוזמות לעשייה יצירתית משותפת, סדנאות וארגון התרמות.

כנראה שדי קשה לשבור את הרוח שלנו, והנה לאחר שבשבועות האחרונים כתבנו על מקומות שנפתחים טיפין טיפין, השבוע יש כל כך הרבה דברים שקורים שכמעט התקשינו לבחור על מה לכתוב כאן. שוק איכרים בגלריה גורדון, מכירת אמנות לגיוס תרומה למרכזי האמנות שנפגעו במלחמה, שתי תערוכות יחיד נפתחות בגלריה מנשר ובבית הנסן, מיצב מטלטל בגלריה בעין הוד, והרצאה שלנו על בנקסי.
המלצות הסופ"ש לפניכם

מאחלים לימים שקטים
שני ורנר וצוות Talking Art

ספק סביר. תערוכת יחיד ללימור צרור. גלריה מנשר, תל אביב

בית חכם בגוף טיפש. תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין. אוצרת ורדית גרוס
תערוכת היחיד החדשה של גיא גולדשטיין משלימה פרק נוסף במה שמתחיל להתהוות כמעין רומן עתידני דיסטופי בשפה החזותית המיוחדת כל כך שלו. בשנים האחרונות מקבלת היצירה של גולדשטיין תפנית או יותר נכון הידוק – כשהיא עוברת ממיצב יחיד (נוכל לקרוא לזה שורה בטקסט, או משפט מוזיקלי אחד), למיצב תלוי חלל, כוללני, שמצליח לייצר עולם בפני עצמו (סיפור, פרטיטורה). העולמות שנוצרים מורכבים מאלפי פרטים קטנים כגדולים שגולדשטיין אוסף – חפצים מוכרים ויום יומיים שעוברים טרנספורמציה, קיטוע וחיבור, הרכבה על מנוע, המחזה, הזרה, האנשה ועוד ועוד. חוט סמוי נקשר בין העבר ההווה והעתיד, בין כמיהה לטכנולוגיה והפחד מההתממשות שלה. איך יראו בתי העתיד?
ראוי לציין גם את תהליכי האוצרות ואת הטקסט המלווה את התערוכה. כשנה וחצי לאחר התערוכה בגלריה ארטפורט, גיא גולדשטיין וורדית גרוס עושים זאת שוב, החיבור המושלם בין אמן גאוני ואוצרת משכילה ורהוטה עובד להם.
החל מיום שני, 6.11. בית הנסן רחוב גדליהו אלון 14, ירושלים
מידע נוסף באתר

ספק סביר. תערוכת יחיד ללימור צרור. ליווי אוצרותי ברק רביץ
כבר כמה שנים שהסירה של לימור צרור שטה על מים סוערים. פסל הסירה שיוצג בתערוכה הקרובה הוצג בעבר במוזיאון רמת גן, לשבועיים בלבד – רגע לפני שנסגר המוזיאון בסערת הצנזורה שכבר שכחה בינתיים. לאחר מכן היתה אמורה להיות מוצגת שוב בגלריה מנשר, אך הפתיחה נדחתה לאור המצב בחודש האחרון – והנה כעת היא מקבלת הזדמנות נוספת להיראות, וזאת לאחר שהתערוכה עמדה בגלריה הסגורה כל הזמן הזה. אולי זה לא מפתיע, יש משהו בסירות (ובמיצבים בכלל) של צרור שיש בהם מעין נבואה שחורה שמגשימה את עצמה שוב ושוב. הסירות שלה שבורות, טבועות בשמן שרוף, המפרש הוא רשת חוטים דקיקה כקורי עכביש, הפסלים שלה מדממים זפת נוזלת. תמיד מדובר במראה מלא עוצמה וחסר און בו זמנית.
אנו סקרנים לראות אילו וריאציות תעבור ההצבה החדשה לאור החלל החדש והחלל המחודש (אחרי כל הזמן שהגלריה היתה סגורה)
נ.ב – ממליצים להסתכל בקישור הבא על התערוכה של צרור שהוצגה בגלריה בארי רק לפני שנה.

החל מיום שישי 9.11. גלריה מנשר, דוד חכמי 18, תל אביב
מידע נוסף באתר

21 באנידרות ל-21 הילדים היתומים. מיצב פיסולי קרמי של הגר פונדק
יש כאלה שמגיבים למצב קטסטרופלי רק חודשים אחרי, ויש כאלה שהתגובה היא מיידית יותר. יכול להיות שזה נובע מזיקה אישית, או מרגישות של האמן.ית, ואולי ספונטניות בלתי ניתנת לעצירה. בכל מקרה, מה שאפשר לזהות הוא שהתגובה המיידית היא לרוב טעונה מאוד ומצמררת יותר, במיוחד לאור העובדה שהצופים במקרה שלנו גם הם עדיין בהלם מהמצב. בימים אלה מוצגת בגלריה המחודשת בעין הוד התערוכה "כאילו חיכו לנו אלף שנים – מקום מפלט", שמגיבה להסטוריה הטעונה של המקום, ומקבלת כמובן אור חדש לאחר אירועי ה7.10. לצד התערוכה הוצב במקום הפרוייקט החדש והמטלטל של הגר פונדק המורכב מ21 אמבטיות קטנות ביציקות קרמיות וברמות שריפה וטיפול שונות. 21 אמבטיות לילדים שנותרו יתומים בעקבות מתקפת הטרור. נדמה שאין צורך להכביר במלים על העבודה הזו שזועקת את הכאב של כולנו.
גלריה לאמנות עין הוד, כיכר מרכזית עין הוד
מידע נוסף באתר

אירוע
שוק איכרים של תושבי הצפון והדרום, תמיכה ביצרנים ישראליים
כולל אירוח של הצוות של אסף גרניט שיבשלו מנות מהתוצרת שמוצעת למכירה
יום שישי, 10.11, 9:00-14:00. גן הפסלים של גלריה גורדון. המנוע 4, תל אביב
הרצאה
האמן השנוי במחלוקת – בנקסי, הרצאה מקוונת
בין האמת לבדיה, בין אמנות לפוליטיקה, כסף, חוק וסדר. בואו להכיר את העשיה של אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בעולם.
9.11 בשעה 18:00, הרצאה של Talking Art בהנחיית יונתן אולמן
פרטים נוספים
מכירת אמנות
קרן אמנות עם שחר Foundation Israel’s Art at Dawn למען קהילת האמנות הישראלית שנפגעה במלחמה, מכירת התרמה אונליין בין התאריכים 9-15 בנובמבר
האתר יפתח ביום ה׳, 9.11, בשעה 10:00ה

בית חכם בגוף טיפש. תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין. בית הנסן, ירושלים
שני ורנר מדריכה בביאנלה בונציה 2022

2022 – היית גדולה מהחיים

סיכום השנה של שני ורנר
אני מסיימת את שנת 2022 בסערה קלה, בה חשש, תקווה והתרגשות מהולים אלה באלה. השנה הזו הביאה עמה הרבה מאוד אירועים גדולים, יותר ממה שהיה בשנים עברו. זו היתה שנה גדולה מהחיים – בפן האישי, העסקי, בעולם האמנות הישראלי, בתרבות המקומית ועוד.

2022 התאפיינה בתערוכות ענק, שוברות קופות. בזירה שלנו אנו יכולים לציין כמובן את קוסאמה במוזיאון תל אביב – תערוכה שפתחה לנו את השנה, ובה סיירנו עם מאות אורחים ולצידה את תערוכת היחיד של סיגלית לנדאו, איתה אנו סוגרים את השנה באופן דומה.
גם הביאנלה בונציה היתה אירוע משמעותי עבורי כיוון שזו הפעם הראשונה שיצאנו להדריך בה. הביאנלה שברה השנה את כל השיאים עם יותר מ800,000 מבקרים. אנחנו "תרמנו" 140 אורחים ב7 סיורים שהוצאנו לתערוכת הענק החשובה הזו.

השנה "מדברים אמנות" עברה גם מהפך מבפנים. האירוע המשמעותי ביותר היה ההשקה של סיורי אירופה שלנו ושל מותג Talking Art LOCALS. ערכתי עשרות ראיונות עם ישראלים שחיים בחו"ל עד הדיוק והמציאה של המדריכים הטובים ביותר עבורכם שימשיכו לקיים את הרוח של הסיורים שלנו גם במרחק. שמונה מדריכות ומדריכים חדשים הצטרפו לצוות שלנו, לצד מנהלת אדמיניסטרציה חדשה ואחראית הכשרות ובניית תכנים שנמצאת בלונדון – והשמחה רבה.

קרו גם כמה אירועים מדאיגים בעולם האמנות כאן. תערוכות שהוצגו בגופים ציבוריים וצונזרו בגלל שהכילו תכנים שסומנו כפוגעניים – עבודתו של דויד ריב והסערה סביבה במוזיאון רמת גן, הצגת תוכן "פוליטי מדי" במכללת ספיר ורק לאחרונה הורדה תערוכה בגלריה ביתא בירושלים בגלל שהציורים הציגו עירום נשי. נגיעת יד של שלטון בתחומי הרוח היא דבר מסוכן מאוד ועלינו להתייחס אליה בכובד ראש.

במרץ הקרוב אציין 10 שנים להקמה של Talking Art. בשנים האלה ראיתי את עולם האמנות הישראלי משתנה בצורה חסרת תקדים. ככל שתהליכי הגלובליזציה מעמיקים כך גם השדה המקומי, יוצא מהדלות שזוהתה בו כבר בשנות ה-1980 ומגיע על מחוזות חדשים, בינלאומיים, סקסיים – שתואמים סוף סוף את הלך הרוח העולמי. במקביל, התפתחה גם "תיירות אמנות". אם בתחילת הדרך, נחשבתי לעוף מוזר – חלק מקהילה קטנה של מסיירי אמנות, היום סיורי תרבות למיניהם הפכו לנחלת הכלל, ואמנות עכשווית אינה נתפסת כאליטיסטית ולא נגישה, אלא כחוויה המיועדת לקהל רב תחומי ורב דורי.
בכך, אני יכולה לומר שהחלום שחלמתי לפני עשור מתחיל להתגשם. שנת 2023 הולכת להיות כולה בסימן של חגיגות העשור!

ובנימה אופטימית זו גם אסיים. אני מודה לצוות המופלא שלי שבלעדיו 2022 לא היתה נראית כפי שהיא – צוות חכם, טוב, לויאלי ותומך שמניע יחד איתי את המיזם הזה קדימה כל הזמן.

השנה הזו גם לא היתה טובה כל כך לולא אתם – שוחרי האמנות, שממשיכים לבוא סקרנים ופתוחים, שנהנים מאמנות באמת ובוחרים בנו להביא אתכם אליה בדרך שלנו.
אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת. שלכם, שני ורנר

אני מאחלת לכולנו שנה אזרחית חדשה, טובה ומעשירה, רגועה, בריאה וכרגיל – מלאה באמנות משובחת.

שלכם,

שני ורנר

אלעד רוזן בית בנימיני

אלעד רוזן, מתוך התערוכה השלישי הנמנע בבית בנימיני. צילום שי בן אפרים

אלעד רוזן
השנה האמנותית שלי התחילה בצורה מרגשת במיוחד עם תערוכת יחיד שלראשונה הוקדשה כולה למדיום הקרמיקה בו אני עוסק לצד הציור בשנים האחרונות. האפשרות להציג את התערוכה במרכז הקרמיקה המוצלח 'בית בנימיני', שבו למדתי הרבה ממה שאני יודע על המדיום המרתק הזה, היתה מבחינתי סגירת מעגל אך גם פתיחה של מעגל וכיוון חדש. בשנה הזו ביליתי גם קיץ ארוך בברלין שבמהלכו אמנם לא יצרתי, אבל איפשרתי לעצמי לספוג את האמנות במוזיאונים ובגלריות. המנוחה הזו הוכיחה את עצמה ועם החזרה לסטודיו בארץ חזרתי גם לעשיה אינטנסיבית ואני מתחיל את 2023 עם להט יצירתי מחודש וכמה פרויקטים מרגשים בקנה.

מיכל סופיה טוביאס
2022 הייתה עבורי שנה מאד מרגשת. הרבה תהליכים שהתבשלו בסטודיו במשך זמן ארוך ראו אור במסגרת שלוש תערוכות מאוד יקרות לליבי (אחת מהן עדיין מוצגת במסגרת הביאנלה לרישום בירושלים). השילוב של שלושת המהלכים האלה יחד, איפשר לי לעשות שלום עם אירועים מורכבים מן העבר הקרוב והעבר הרחוק, ואני פותחת את שנת 2023 עם לב שמח.

עברי באומגרטן
זכיתי השנה לשהות כמעט שלושה חודשים עם בן זוגי בצרפת ובאיטליה. חוץ מאוכל מושלם, נופים מפעימים ואווירה משכרת זכיתי ללוות קבוצות של Talking Art בביאנלה המרהיבה של ונציה ולערוך תחקיר לקראת תערוכה היסטורית על חברת Olivetti האיטלקית (בקרוב בגלריית הויטרינה בHIT – חולון)!
אמן על כולנו בכל שנה….

יונתן אולמן
האירוע המשמעותי ביותר שקרה לי השנה הוא ש"קיבלתי" תערוכת יחיד "כמתנה" ליום ההולדת הארבעים שלי.
התערוכה 'אני רוצה את אמא' הוצגה בחלל המעבדה במהלך חודשי אוקטובר-נובמבר של השנה החולפת. לרגע היה נדמה שהתערוכה תיפתח ב-4 בנובמבר, שהוא גם היומולדת 40 האמיתי שלי.
התערוכה עסקה בלידה והיווצרות, ביצירה, באבהות וכמובן באמא (כי, איך אפשר שלא?). היא הייתה עבורי ציון דרך משמעותי בחיים וביצירה

עמית רובין
השנה האחרונה הייתה השנה הראשונה שלי ב- Talking Art וגיליתי אפילו יותר כמה אני נהנית לפגוש אנשים ולדבר על אמנות בצורה ישירה. יחד עם המשך לימודי התואר שני באוצרות בבצלאל, צללתי לעומקו של עולם האמנות העכשווית בארץ וגיליתי בו עושר גדול. עבדתי על הקמת פרויקט בית מדרש לאמנים שעומד לצאת לאור בקרוב ולאחרונה התחלתי לעבוד כעוזרת אוצר בחלל הפרויקטים 'פרטר'. השנה הזו הייתה מיוחדת מבחינה אמנותית גם בגלל שהספקתי לבקר במהלכה בביאנלה בונציה וגם בדוקומנטה בקאסל בהפרש זמן קצר, שניים מהאירועים החשובים ביותר בלוח השנה האמנותי הבינלאומי. אני מסיימת את השנה עם הרבה מאוד התרגשות וציפייה להמשך.

יונתן אולמן במעבדה

יונתן אולמן, מתוך התערוכה אני רוצה את אמא במעבדה. צילום טל ניסים

חופש לאמנות. המלצות הסופ"ש 27-29.1

השאלות "מה זו אמנות" או "מה אמורה אמנות לעשות" עולות כמעט מדי יום בסטודיו של אמנים ובשיח של אוהבי אמנות – אלה שאלות חשובות שמניעות שיח אמנותי פורה וערני. אחת לכמה זמן השאלה הזו יוצאת אל מחוץ לבועה הקטנה שלנו ונתקלת בעולם. לפעמים זה מפגש מעניין ומשמח, לפעמים המפגש הזה מסתיים באי הבנה ומפח נפש. לראיה, האירועים האחרונים סביב ציורו של דויד ריב שהוצג בתערוכה במוזיאון רמת גן המחודש וצונזר על ידי ראש העיר.
כותרת ההמלצות לקוחה מלוגו סופ"ש הסולידריות המרגש שעורכות גלריות בתל אביב בתגובה לאירועים הללו. העבודות שהוסרו מהתערוכה ברמת גן יוצגו בפזורת הגלריות התל אביביות כאות לסולידריות והזדהות עם ריב ויתר האמנים המציגים. הכותרת הזו היא אולי התשובה האולטימטיבית לשאלות הפותחות – החופש של האמנות להיות מה שהיא רוצה וצריכה להיות – גם ואפילו במיוחד כשהיא מאתגרת.

בגלריה של סמינר הקיבוצים במגדל שלום בוחן ליאור גריידי שאלות של הסתרה וכיסוי; בגלריה ND ברמת גן תערוכה מגוונת הבוחנת את בית הספר על שלל משמעויותיו; באקט של סולידריות מחממת לב מציגים חללי האמנות בתל אביב עבודות שהוסרו מתערוכת המריבה במוזיאון רמת גן; ובפינת הבונוס הבינלאומית שלנו – רטרוספקטיבה לצלם האפריקאי החשוב סמואל פוסו.

שיהיה סוף שבוע של חופש ואמנות,
שני ורנר וצוות Talking Art

ליאור גריידי, מתוך תערוכת יחיד בגלריה של סמינר הקיבוצים. צילום: עדי לוי

'כ חול', תערוכת יחיד של ליאור גריידי. אוצרת: דרורית גור אריה

לפני כמה חודשים בילה האמן ליאור גריידי בתוכנית שהות אמן בפריז, באותו זמן בו יצא לפועל הפרוייקט האחרון של כריסטו וז'אן קלוד בו עטפו את שער הניצחון בבד. העבודה הזו, יחד עם המחשבה על נוף עירוני המשתנה תדיר, נהרס, מתכסה ונעלם, הולידו אצל גריידי תערוכה העוסקת בכיסוי ועיטוף, בהעלמה ובהסתרה. הוא חוקר מרחבים שונים החל מהאינטימי והביתי ועד הציבורי, ושואל שאלות על הכיסוי כפעולה של ריקון ממשמעות. האם דווקא בתוך פרץ של בניה והתחדשות מנסה גריידי לרמוז לנו שכמו שתל אביב עלתה מן החולות היא יכולה להעלם אליהם חזרה? שם התערוכה, על כפל המשמעויות שבו לפתע נראה מעט מאיים.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.1, 19:30, גלריה "אחד העם 9", רחוב אחד העם 9 , תל אביב
אירוע פייסבוק

'סופ"ש של סולידריות', תצוגת עבודות שהוסרו ממוזיאון רמת גן
אין מה להגיד, כל סיפור הפתיחה המחודשת של מוזיאון רמת גן והבלאגן סביבו הוא בעיקר עצוב ודי מדכא. אירוע שהיה לרגע הכי שמח – הצטרפות מחודשת של שחקן משמעותי לשדה האמנות המקומי ותערוכת פתיחה מרשימה – קיבל טעם חמוץ של כעס ואכזבה. נקודת האור בכל הסיפור הזה היא ההתגייסות של עולם האמנות לעמידה איתנה מאחורי המסר שצנזורה והשתקה אינן הדרך להתמודד עם אמנות שנויה במחלוקת ושחופש הביטוי הוא ערך עליון בדמוקרטיה בריאה. בתחילה היו אלה אמני התערוכה שסירבו להציג את עבודותיהם אחרי שעבודתו של דוד ריב הוסרה וכעת בצעד נדיר ומחמם לב מתגייסים חללי האמנות של תל אביב לסוף שבוע של סולידריות מרשימה. במהלך סוף השבוע הקרוב יארחו כמעט כל הגלריות בעיר עבודה או שתיים שהוסרו מהתערוכה שנסגרה ברמת גן וזו הזדמנות טובה בשבילנו לתמוך בחופש האמנות והביטוי ועל הדרך לראות אמנות מצויינת.

איפה ומתי: שישי-שבת, 28-29.1, בגלריות וחללי אמנות ברחבי תל אביב
רשימת הגלריות המשתתפות בקישור

'הפעמון כבר מצלצל', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רונית רוט חדד

אפרופו רמת גן, הנה בכל זאת האמנות חיה ובועטת בעיר. גלריה ND הרמת גנית אותה פתחה האמנית רונית רוט חדד מספקת כבר זמן מה בית לפעילות אמנותית ותרבותית מסקרנת. בסוף השבוע הקרוב נפתחת בגלריה תערוכה העוסקת בנושא הרחב 'בית הספר' על שלל המשמעויות, הנוסטלגיה והטראומה שהוא מכיל בחובו. מעניין במיוחד גיוון המשתתפים בתערוכה שלצד אמנים מבוססים ביותר כמו זויה צ'רקסקי שמציגה ציור שמן גדול ממדים של תלמידות אפריקאיות, מציגים גם כאלה שזו להם התצוגה הראשונה בתערוכה, כמו ברנקו אפשטיין, שמציג רישומים שעשה כמורה בזמן שיעורים. נושא שאפתני וחיבורים מעניינים.
בהשתתפות: אבי צרפתי, אביבית גרף גרסל, אייל כץ, אנה בוסנובה, ברנקו אפשטיין, ג'ניפר בלוך, זויה צ'רקסקי, חניתה בירנבאום, ליאור שטיינר, צוקי גרביאן, רועי קורן, רותי בן יעקב, רונית רוט חדד, שולי בר נבון.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יונתן הירשפלד.
אירוע פתיחה: יום שבת, 29.1, גלריה ND, רחוב עוזיאל 52, רמת גן
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  המלצה מעבר לים

סמואל פוסו בפריז

סמואל פוסו הוא אחת הדמויות החשובות בצילום האפריקאי של השנים האחרונות ובצילום בכלל. הצילום הצבעוני והנועז שלו מספק בו זמנית אסתטיקה מובחנת וביקורת חברתית שנונה. הרטרוספקטיבה המוצגת כעת במרכז האירופאי לצילום בפריז נותנת מבט רחב על הקריירה הארוכה שלו. שווה

התערוכה תעמוד עד 13.3, במרכז האירופאי לצילום    5/7 Rue de Fourcy, 75004 Paris, France

פרטים נוספים באתר המוזיאון

ג'ניפר בלוך, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה ND ברמת גן

אילת-כרמי-ומירב-הימן

מוזיאון, גלריה וסטודיו. המלצות הסופ"ש 23-25.12

לפי האימרה המפורסמת – "נדרש כפר שלם כדי לגדל תינוק". אנחנו יכולים להגיד שאם התינוק הוא אמנות, אז בהחלט נדרש כפר שלם בדמות שדה אמנות רחב ומגוון כדי לגדל אותו להפוך אותו לחזק ובריא. צריך גם את הממוסד ביותר בדמות המוזיאון וגם את פורץ הדרך והחדשני בדמות חללי אמנות אלטרנטיביים ולא מוכרים וצריך גם את כל מה שביניהם בדמות גלריות מסוגים שונים. כל מי שהיה איתנו בסיור יודע כמה אנחנו מאמינים בגיוון הזה.
השבוע בחרנו לכם תערוכות המוצגות בחללים שונים על הספקטרום האמנותי, מקומות שונים מאוד, אך כולם תורמים ליצירתו של עולם אמנות משגשג ומרתק.

ברמת גן נפתח מחדש המוזיאון שעבר שיפוץ מאסיבי ומבטיח הבטחה שאנחנו מתרגשים לראותו מקיים; בגלריה נולובז הצצה לשיח בין אמנים על הבסיס של אמנותם; במה שעד לפני רגע היה הסטודיו שלה, מזמינה שרון פרץ אמנים חברים להשתלטות אמנותית אחרונה לפני פרידה; ובפינת הבונוס שלנו המלצת קריאה של ראיון עם ידידנו מלא השיק ז'וזף דדון.

שיהיה סופ"ש מגוון,
שני ורנר וצוות Talking Art

אורי וויינשטיין, מתוך התערוכה 'מילון עזיבה'

'המוסד', תערוכה קבוצתית ופתיחה מחודשת של מוזיאון רמת גן. אוצרת: סבטלנה ריינגולד

צריך להודות שבמשך שנים היה מוזיאון רמת גן סמל של פוטנציאל לא ממומש. חללי תצוגה גדולים, במיקום מצוין באחת הערים הגדולות במרכז – ועדיין המוזיאון המנומנם הזה לא הצליח להשאיר חותם רב על השדה המקומי והשתרך מאחור. לכן היה משמח מאוד כאשר לפני כמה שנים הוחלט לפתוח בשיפוץ מאסיבי וטוטאלי ולהתחיל מחדש. כעת, אחרי עיכובי קורונה שונים ומשונים ואחרי שהתחדש בבניין מודרני ובאוצרת חדשה בדמות סבטלנה ריינגולד רבת הזכויות – מוזיאון רמת גן נראה בשל להתחיל שוב. באופן חכם ומתאים מאוד, התערוכה הראשונה תעסוק ברעיון של מוסד אמנות על כל השלכותיו. דרך מצויינת למוסד החדש-ישן הזה לחשוב את עצמו מחדש ולמצוא את קולו הייחודי. אנחנו מתרגשים איתו ומאחלים המון בהצלחה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 23.12, 20:00, מוזיאון רמת גן, אבא הלל 146, רמת גן. פרטים נוספים

'שיחה בין כמה אמנים על איך נוצרת תמונה', תערוכה קבוצתית. אוצרות: הדס חסיד ורקפת וינר עומר

בסיורים שלנו אנחנו עוסקים במפגש ובתיווך בין האמנות – היוצר – והקהל, אך לא תמיד אנחנו נותנים את הדעת למפגש המפרה שנוצר בין אמנים עוד לפני שלב התצוגה.  השיח המתקיים בין אמנים לבין עצמם שהוא פעמים רבות שונה מסוג השיחה הנוצרת בין אמנים לקהל. כעת נפתחת בגלריה נולובז תערוכת פופ-אפ לסוף שבוע אחד בלבד שמבקשת להביא מקטעים מתוך השיחה הפנימית הזו ולתת לנו הצופים הצצה לתוך הדיבור האינטימי הזה. האמניות הדס חסיד ורקפת וינר עומר הזמינו קבוצה של אמניות ואמנים בני דורות שונים לנסח יחד, בציור ובכתב תשובה לשאלה איך נוצרת תמונה. כצפוי, התשובות מגוונות כמו המשתתפים. ואולי בעצם הם לא כל כך שונים אלה מאלה?

בהשתתפות: אלכס בן-ארי, עדו בר-אל, בועז ברקני, טליה ישראלי, נטעלי שלוסר, מאיה שמעוני.

אירוע פתיחה: יום חמישי 23.12 בשעה 19:30, גלריה נולובז, זבולון 19 תל אביב
התערוכה תוצג שלושה ימים בלבד ואחרי הפתיחה בחמישי תהיה פתוחה בשישי-שבת בשעות 11:00-14:00
אירוע פייסבוק

'מילון עזיבה', תערוכה משולשת של אורי וויינשטיין, שי-לי הורודי, שרון פרץ

תשאלו כל אמן או אמנית והם יגידו לכם שעזיבה של סטודיו היא אירוע טראומטי למדי. אחרי שעובדים בו זמן מה, הסטודיו הופך להיות סוג של מחסה ובית ליצירה; לכל דבר יש את המקום שלו, ליום העבודה יש את הטקסים שלו והתנועה בחלל הופכת לסוג של ריקוד. ופתאום צריך לעזוב את כל זה, לארוז הכל ולהמשיך למקום חדש – מלחיץ! כדי להתגבר על הקושי, הזמינה האמנית שרון פרץ את אורי וויינשטיין ושי-לי הורודי להצטרף אליה להשתלטות אמנותית אחרונה על החלל ששימש לה סטודיו ובית ולהציג שם תערוכה.  באמצעות מיצב פיסולי, הקרנות וידאו ועבודות סאונד, הופכים וויינשטיין, הורודי ופרץ את החלל שהיה עד לפני רגע אינטימי ופרטי למשהו אחר, זר ומסקרן.
אירוע פתיחה: יום חמישי 23.12, 20:00, שלמה 48 (דלת תכלת), תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  המלצת קריאה:

ראיון מרגש ויפה עם ידידנו היקר, האמן הפריזאי-ישראלי ז'וזף דדון. בראיון הוא מספר על עבודתו בפריז ובארץ ועל מערכת היחסים המקצועית שלו עם רונית אלקבץ. קריאה מרתקת על אמן מרתק שאנחנו מאוד אוהבים. ואם במקרה הצלחתם למצוא את עצמכם בפריז, לכו לראות את שתי התערוכות בהן הוא מציג בימים אלו.
קישור לראיון

הגלריות בהן מוצגות עבודותיו של דדון:
Galerie Le Minotaure, 2 rue des Beaux-arts
Galerie Alain Le Gaillard, 19 rue Mazarine

מאיה שמעוני מתוך התערוכה 'שיחה בין כמה אמנים על איך נוצרת תמונה', גלריה נולובז, תל אביב