ארכיון תגיות: תערוכות צילום תל אביב

פואטיקה. המלצות הסופ"ש 16-18.5

אם להשתמש במטאפורה משפחתית, אפשר לומר ששירה היא אחותה הגדולה והמיושבת של האמנות. יש משהו באינטימיות של מילה כתובה בספר שקשה לשחזר באמצעים המקובלים של האמנות הפלסטית, שתופסים מקום בחלל ומעמתים את הצופה עם הצורה, הצבע והמימדים שלהם. תערוכות השבוע יוצאות מתוך שירה כנקודת הפתיחה שלהן, ומבקשות לשמר משהו מהאינטימיות והעדינות שיש לאחות הפואטית.

בערש התרבות הישראלית המתגלם בבית ביאליק בתל אביב, מחברת האוצרת ד"ר סמדר שפי בין הטבעי למעובד; בגלריה החדשה באצטדיון טדי אוצרת האמנית איילה לנדאו תערוכה על התבגרות והתגברות; בגלריה רוטשילד אסנת בן דב משוררת באמצעות מצלמה ופילם; והמלצת הלוקאלז שלנו הפעם בונציה עם טקסט יפהפה ועטור ציטוטי שירה שנכתב על ידי לקוחה ותיקה שהצטרפה אלינו לסיור.

שיהיה סוף שבוע פיוטי במיוחד,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

עופר ללוש, מתוך תערוכה קבוצתית בבית ביאליק, תל אביב. צילום: תום פורת

'אור וערגה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
המפגש הטעון בין טבע ותרבות עומד בבסיס תערוכה חדשה בבית ביאליק. העבודות המשתתפות בתערוכה נשזרות לתוך אחד הבתים היפים בתל אביב, שלאחרונה עבר תהליכי שיפוץ ושימור מאסיביים. העץ הטבעי והגולמי בעבודתן של סיגלית לנדאו ושיר סניור פוגש את הרהיטים המכובדים של חדר האוכל ומזכיר להם מאיפה הגיעו; עופר ללוש ממשיך את העיסוק שלו בפני השטח של פני הדיוקן; מעיין אליקים הופך את החדר בראש המבנה למעין מגדלור שעושה שימוש בטכניקות מעולם עיצוב הספרים וחנאן אבו חוסיין משתמשת במוטיבים מוכרים מעבודתה כמו שיבולים וצבע זהב כדי ליצור מעין שדה שהוא ממשי באותה מידה שהוא פואטי. סמדר שפי מצליחה בכל פעם מחדש להתערב בתוך בית ביאליק בצורות מפתיעות, ובכלל הרעיון הזה של שילוב בין אדריכלות, שירה ואמנות – היסטורי והווה, הוא גילום של מה שמעניין היום והוא שבירת גבולות בין זמנים ומדיומים – כי השלם גדול מסך חלקיו.

בהשתתפות: סיגלית לנדאו ושיר סניור, עופר ללוש, חנאן אבו חוסיין, מעיין אליקים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 19:30, בית ביאליק, רחוב ביאליק 22, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

‘Girls Just Wanna’, תערוכה קבוצתית. אוצרת: איילה לנדאו
יש שרואים בילדות שלהם גן עדן נשכח, אחרים יכולים לזכור אותה כמקום פצוע או כואב. נדמה שכך או כך, כולנו נסכים שגם בבגרותנו הילדות עדיין מפעמת בנו ומעצבת את גורלנו במידה רבה. בתערוכה החדשה שהיא אוצרת בגלריה באצטדיון טדי, מבקשת האמנית איילה לנדאו לבחון את הדרכים העדינות והנסתרות בהן נוכחת הילדות בחיינו כעת. לנדאו בוחרת לעשות זאת באמצעות אנסמבל נשי מרשים של אמניות מעולות המתייחסות לחוויית ההתבגרות הנשית, אך עושות זאת בדרכים שאינן דווקא "נשיות" במובהק. ההשראה לתערוכה מגיעה מסרט תיעודי על חייה של האמנית הענקית לואיז בורז'ואה שהיתה מאסטרית בלשזור את סיפור חייה והתבגרותה אל תוך אמנות מתוחכמת ומרגשת. שמה של התערוכה כמובן מרמז לשיר הידוע של סינדי לאופר, אך בניגוד אליו שקובע שבנות רוצות רק לכייף, השם המקוצץ פותח את טווח האפשרויות באופן מסקרן.

בהשתתפות: עדן אורבך עפרת, ריקי אלקיים, ביאנקה אשל גרשוני, ענת בצר, איזבלה וולובניק, סיון לביא, יעל מאירי, אילה נצר, גליה פסטרנק, ניל וקרין רומנו, ליאור שור.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של יאיר חובב
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, הגלריה החדשה טדי, אצטדיון טדי (שער 22), ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'נור', תערוכת יחיד של אסנת בן דב
שלא כמו שתי התערוכות האחרות בהמלצות, תערוכתה של הצלמת המשובחת אסנת בן דב אינה יוצאת משיר או פזמון. אבל כשמביטים בעבודותיה הוירטואוזיות והעדינות של בן דב אפשר לומר בפה מלא כי היא כותבת שירה באמצעות מצלמה. כמו בשירה מינימליסטית אמיתית, לוקחת בן דב חפצים, פירות, ירקות ופרחים והופכת אותם באמצעות אור, זמן חשיפה והדפסה לרגעים פואטיים ונעז ונאמר אפילו – נשגבים. העבודות בתערוכה נוצרו סביב הפרידה של האמנית מאמה, שנפטרה לפני שנים ספורות – דרך חפצים שהיו שייכים לאם ודרך אלמנטים סמליים מחייה, שוזרת בן דב שיר אהבה לאמה המנוחה ואיתה לכל אם שהלכה ולבית שאבד. אמנות גדולה המחלצת שירה מהיומיומי ויופי מהכאב.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.5, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, משה מאור 2, קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – ונציה
מלכה מהולל היא לקוחה ותיקה שלנו ואישה שאנחנו אוהבים מאוד. אפשר לומר שהיא מלווה את שני ורנר כמעט מתחילת הדרך ועם השנים הפכה להיות גם חברה, ומישהי להתייעץ איתה, וכמובן אורחת מבורכת בסיורים השונים.
בנוסף לכל, היא גם כותבת מחוננת וצלמת! מלכה הצטרפה לסיור האחרון שלנו בונציה ואנחנו משתפים אתכם ברשימה היפה שכתבה על החוויה. ממש כאן בקישור 

הכתיבה היפה עשתה לכם חשק? נותרו עוד מקומות בסיורי יוני הקרובים שלנו שכבר מגיעים מעבר לפינה! פרטים בקישור

ניל וקרין רומנו, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים

צילום: מלכה מהולל, ונציה 2024

ונציה היא לא מקום אמיתי – הרשימה של מלכה מהולל

מלכה מהולל היא לקוחה ותיקה שלנו ואישה שאנחנו אוהבים מאוד. אפשר לומר שהיא מלווה את שני ורנר כמעט מתחילת הדרך ועם השנים הפכה להיות גם חברה, ומישהי להתייעץ איתה, וכמובן אורחת מבורכת בסיורים השונים.
בנוסף לכל, היא גם כותבת מחוננת וצלמת! מלכה הצטרפה לסיור האחרון שלנו בונציה ואנחנו משתפים אתכם ברשימה היפה שכתבה על החוויה.

—–

ונציה היא לא מקום אמיתי
(צרויה להב)
"הוא אמר
רק אִתָך אני אוּכל לדעת לָמה
רק אם באמת תהיי אִתי
ואני ראיתי פָטה מוֹרגָנה
ונציה היא לא מקום אמיתי".

מה? שאלו אותי? שבוע שלם בוונציה? כן, עניתי, שבוע שלם ולא הספיק. רצינו עוד. כי הקסם של ונציה הוא על חושי, על זמני, על תרבותי, על הכול. הוא אינו קשור בפסטיבל המסכות או בביאנלה. הוא קשור במשהו המהפנט שהיא משדרת. התעלות, הגשרונים, הסמטאות הצרות שאחרי ארוחה דשנה אי אפשר לעבור בהן, הגונדוליירים עם החולצות המפוספסות ששרים שירי אהבה באיטלקית, הגאות והשפל, חנויות התיירים, החיות הזעירות מזכוכית, הכנסיות הנטושות, הפיצה, הפסטה, הג'לטו, הוואפורטו, ג'יימס בונד, אינדיאנה ג'ונס, לארה קראפט, פליני, וודי אלן שכולם צילמו פה, הזריחות המפעימות, השקיעות הרומנטיות, הדמיון שמנסה לפענח מה קורה מאחורי חלונות המקושתות עם תריסי העץ הירוקים, התככים של בני ובנות האצולה, המזימות המרושעות שזכו לחיי נצח בספרים, השאלה הנצחית: שוקעת או לא שוקעת? הסוחר מוונציה, בתי הכנסת העתיקים, התחושה שזו בעצם תפאורה – כי ונציה היא לא מקום אמיתי.

ושני.
שני שקיבצה אותנו לארבעה ימים של התבשמות, הנאה, אומנות, מפגשים, הרבה מעבר ל-10,000 צעדים ביום, שיחות מרתקות, חשיפה לאומנים שלא הכרנו ואולי בעצם אף אחד לא הכיר כי אדריאנו פדרוסה, האוצר הראשי של הביאנלה שהגיע מברזיל – רצה שנכיר גם את האומנים השקופים. אם צ'צ'יליה אלמני האוצרת מלפני שנתיים שמה את הנשים על המפה הוונציאנית ואולי העולמית, הרי פדרוסה החליט על אזור גיאוגרפי, מתחת לקו המשנה, בחר אומנים שרובם לא קיבלו הכרה מהמערב וזוהי הפעם הראשונה שהם מציגים בביאנלה, חלקם הגדול משולי החברה, חלקם קווירים, ובגדול כולם או בעצם כולנו זרים בכל מקום.

וזוהי גם כותרת הביאנלה. הכותרת הגיעה מקולקטיב בשם קלייר פונטיין שתלו 53 שלטי ניאון עם הכיתוב הזה עוד ב-2005. המטרה שלהם הייתה להילחם בגזענות ובשנאת הזרים, ופדרוסה לקח את זה צעד אחד קדימה ונתן לה משמעות כפולה: לכל מקום שנלך נפגוש זרים, בכל מקום שנהיה נרגיש זרים. לפעמים גם בבית שלנו עצמנו, במיוחד בתקופה חשוכה זו, אנחנו מרגישים זרים, או כמו שדויד שגרוסמן אומר: מרגישים גולים בארצנו.

מבחינת האומנים זה נכון שבעתיים. די לקחת את האומנית יעל ברתנא מכפר יחזקאל שייצגה בעבר את פולין בביאנלה, והשנה היא מייצגת את גרמניה. אומנים רבים נולדו במקום אחד וחיים באחר. גם האומנית הישראלית עילית אזולאי שייצגה את ישראל ב- 2022 חיה בעצם בברלין כבר למעלה משני עשורים.

שני אומרת שפדרוסה קיבל לאצור עולם בהפרעה. הפרעה ‏פוליטית, כלכלית, אקולוגית, תרבותית. האדמה רועדת לנו מתחת לרגליים. אין לנו מושג לגבי העתיד. כל יום יכול להיות האחרון. שיווי המשקל יוצא מאיזון. איום מתמיד. כל זה מביא להגירה ועקירה שהיא אולי התופעה הכי חשובה היום. מעל 100 מיליון איש נעקרו מבתיהם ב-2022. אז מהגרים, עקורים, גולים, פליטים ואולי בהמשך גם מפונים – הם גיבורי האומנות העכשווית.

הביאנלה השנה, ה-60 במספר, מארחת 90 מדינות ו-332 אומנים.

"כי היופי
מתפוצץ שם בְּאור שקיעה, הוזֶה,
זורח בִּרחובות שטים ומצלצל,
למה אני נחלשת ביופי כזה –
ארמונות במים, פנסים בערפל".

ובתוך הקסם הזה אנחנו מגיעים לכיכר הגטו אל פרנצ'סקו, לאקדמיה לווילם דה קונינג, לפונדסיון פראדה לילד הרע בושל, לרזידנסי למשב מרענן של להט נעורים, למפגש בנווה מדבר על תה עם עוגיות עם דברה וורבלוד, לתערוכת הוותיקן בכלא הנשים בג'ודקא, לפונטה דלה דוגנה של פרנסואה פינו לתערוכה של פייר הוגה, לפלאציו גראצי עם ג'ולי מהרטו, לארסנלה עם שוניברי בכניסה, ולג'ארדיני, זה לא כל כך נעים לראות ביתן ישראלי סגור, למפגש עם הסופר והמתרגם אלון אלטרס, לגלריות יפהפיות על הדרך, לתערוכות לווין מקוריות, לדילמות בנושא האם אומנות וטכנולוגיה הן זוג מנצח, למעברים בוואפורטו, ליופי האינסופי של העיר, והכול בהדרכה מרתקת, מפתיעה, מקורית ומעשירה של שני וענת.

"אולי
אולי אם הייתי משוררת,
הייתי מתאהבת גם בלי לחלות,
הייתי מגדירה, הייתי נזהרת,
האיש הזה עובד עלי עם הוונציה שלו".

ושני אומרת להימנע מ-FOMO, אבל אני לא יכולה. כל כך הרבה עוד רציתי לראות, אבל בסוף נכנעתי אני ונכנעו רגליי הדואבות לחוכמה שבבקשה. כל כך עדיף היה לראות לעומק, לתת לגוף להרגיש, לאפשר ללב לפעום, לאוזניים להקשיב, לרגליים לנוח כשיושבים לתה ועוגיות, ולנשמה לספוג את כל היופי הזה. צדקה שני. כל כך צדקה שאני רוצה לחזור לעוד סיור ביוני.

"ונתתי,
מרצון נתתי ובשקט,
ונציה לא שאלה אותנו מי נכנע למי,
היא אפשרית רק בכניעה מוחלטת,
ועכשיו קשה לי לחזור לעצמי".

ותבוא עליכן הברכה, שני וענת, על כי אפשרתם ארבעה ימים של immersive escape.
באהבה רבה,
מלכה וירון גם.

צילום: מלכה מהולל

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

אובייקט סדרתי. המלצות הסופ"ש 18-20.4

אמנות עכשווית רצינית היא במידה רבה מבוססת מחקר. האמן או האמנית חוקרים רעיון, או חומר או דימוי – באמצעים האמנותיים העומדים לרשותם. כמו בתחומים אחרים, גם אמנות טובה זקוקה פעמים רבות לחזור על "הניסוי" בכדי ללמוד ולהסיק מסקנות. בעולם האמנות זה מתבטא ביצירת סדרות – רצף של עבודות המשחזרות אלמנט מסוים, יהיה זה קונספטואלי, חומרי או צורני, במטרה למצות מתוכם משהו שמעניין אותם. תערוכות השבוע מוקדשות לעבודה סדרתית כזו בה הכמות מוסיפה לאיכות.

בגלריה חזי כהן, נחום טבת מזכיר לנו למה הוא נחשב לאחד מאבות המזון של האמנות הישראלית העכשווית; בגלריה זוזו סדרות של אמנים שונים מתערבבות זו בזו; בגלריה פריסקופ גליה חי מתעתעת בצופה. ואנחנו לוקחים נשימה של שפיות ויוצאים לנופשון אמנות חדש באתונה!

שתהיה שבת של שלום,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

נחום טבת, מתוך תערוכת יחיד בגלריה חזי כהן, תל אביב. צילום: אלעד שריג

'רצפות', תערוכת יחיד של נחום טבת

נחום טבת הוא אמן מוערך ומורה כריזמטי שהשפיע על דורות רבים של אמנים ישראלים לאורך השנים. אי אפשר להתבלבל כשפוגשים בעבודות שלו – פיסול עץ מינימליסטי וצבעוני שמפלרטט במכוון עם נגרות תעשייתית. אמנות גבוהה ואנינה שצריך יותר ממבט אחד בכדי להתוודע אליה ולהבין אותה. הסגנון הכל כך מזוהה עם טבת נולד מתוך זירה ישראלית וממשיך לבטא שפה שהיא עכשווית מאוד עדיין. כמובן שהשימוש בעץ ודיקט זורק אותנו אל המקורות שנטועים עמוק בזרם "דלות החומר" המקומי. אבל הביצוע המוקפד, החומריות והצבעוניות – ממקמים את העבודה בעולמות המינימליזם והפופ הבינ"ל. זוהי תערוכת היחיד הראשונה מזה עשור של טבת בישראל ומצטרפת אליה תערוכה זוגית שלו עם הענק סול לוויט בגלריה הר-אל בשבת. בקיצור, צלילת עומק מרגשת אל נכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית העכשווית והכל סביב עבודתו המרגשת של אמן אחד.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 18.4, 19:00,  גלריה חזי כהן, רחוב לילינבלום 33, תל אביב.

פרטים נוספים באתר התערוכה

ביום שבת 20.4, בשעה 12:00, תפתח בגלריה הר-אל, אליזבט ברגנר 8, יפו, תערוכה משותפת של נחום טבת וסול לוויט

'הלך הרוח הסדרתי', תערוכה קבוצתית. אוצרת: כרמל גופר

האמנים בתערוכה הזו, כפי שאפשר להבין משמה, עוסקים בעבודה סדרתית ויוצרים גופי עבודה בהם השלם עולה על סך חלקיו. כל אחד ואחת עושים זאת בשפה יחודית שלהם, אך לכולם משותפת הנטיה לחקירה ממושכת שאינה מסתפקת בעבודה אחת בעיסוק בנושא כלשהו. למשל יקיר המערכת שחר סיון (אותו ביקרנו רבות בסיורינו החיפאיים), יוצר את מה שהוא מכנה "קהילות" של פסלי עץ בעלי מראה גולמי ומחוספס שאת פני השטח שלהם מעטרים חריצים עמוקים; מג'די חלבי הוא אמן קליגרפיה סופי שיוצר עבודות ששואבות השראה מהעולם העשיר והמסתורי של האיסלאם הסופי ואילו מירי ספקטור צ'רניץ מסתמכת על טקסט שהיא עצמה יצרה. הסדרות בתערוכה מתערבבות זו בזו ומוסיפות רבדים מרתקים של משמעות אחת לשניה. כל זה קורה בגלריה זוזו שתמיד משמח לבקר בה.

בהשתתפות: סאלח אלקרא, אורה בריל, מג׳די חלבי, שחר סיון, מירי ספקטור צ’רניץ

אירוע פתיחה: יום שישי, 19.4, 10:00, גלריה זוזו, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר.

פרטים נוספים באתר התערוכה

'סירנות', תערוכת יחידה של גליה חי. אוצרת: רותם ריטוב

העבודות של גליה חי מתעתעות ומבלבלות בכמה וכמה רבדים. חי נשענת על אמנות יוונית עתיקה ובמבט ראשון האובייקטים שלה נראים מוכרים לכל מי שדימויים מכוננים של תרבות המערב אינם זרים לו – כדים מעוטרים, מחצלות וקישוטי מערות קבורה – אך מבט נוסף מגלה שמדובר באובייקטים עכשוויים מאוד בצבעי פסטל אופנתיים ובצורות שמתרחקות מהמקור העתיק. אבל פה מגיע עוד טוויסט שהופך את כל העסק למעניין הרבה יותר – למרות שהאובייקטים מאוד עכשוויים במראה שלהם, הם כולם עשויים בעבודת יד ומחומרים מפתיעים – הכדים העתיקים תפורים ורקומים ביד מבדים צבעוניים; שורות של פמוטים בצורת משאיות אחידות עשויים כל אחד בעבודה ידנית עמלנית. יש כאן שיבוש על גבי שיבוש של הציפיות של הצופה ואנחנו מאוד אוהבים את זה. מסוג הדברים שאפשר למצוא על קו התפר שבין עיצוב לאמנות רק בגלריות כמו פריסקופ המוצלחת.

אירוע פתיחה: יום שישי, 19.4, 11:00, גלריה פריסקופ לעיצוב עכשווי, רחוב בן יהודה 176, תל אביב.

פרטים נוספים באתר התערוכה

נופשון אמנות חדש באתונה! 19-22.6.24

בואו לגלות את סצינת האמנות העכשווית הפורחת של אתונה עם לא אחרת מאשר שני ורנר, בנופשון אמנות מפנק, מעשיר וכיפי כמיטב המסורת של Talking Art.

שני מתגוררת באתונה ומכירה לעומק את הסצנה המקומית, יחד נגיע למקומות שתיירים בדרך כלל פשוט לא מגיעים אליהם. נפגוש אוצרים, נבקר בסטודיות של אמנים ואמניות מהשורה הראשונה, נבקר במוסדות אמנות פרטיים וציבוריים, חתרניים ושמרנים. נכיר את פינות החמד, הגלריות הנחבאות במקומות לא שגרתיים, הגרפיטי על הקירות ועוד.

לא כדאי לפספס!

פרטים והרשמה בקישור

מירי ספקטור צ’רניץ, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה זוזו, עמק חפר. צילום: יגאל פרדו (פרט)

סיור גלריות, אתונה

ארבעה ימים של אמנות באתונה יוני 2024

כמו דברים רבים באתונה, גם עולם האמנות המקומי נע במתח שבין הישן והחדש, בין העכשווי למודרני, בין עושר לעוני, בין הדור השמרני והממוסד לדור הצעיר שמבקש ליצור לעצמו עתיד עצמאי. כאשר בתוך כל זאת מתלווה כמעט תמיד איזו התרפקות נוסטלגית על העבר ההירואי של היוונים שהסממנים שלו שזורים בכל תוואי בעיר והוא ללא ספק הסיבה העיקרית לפופולריות שלה. המפגש הזה בין העתיק למודרני יוצר תמהיל כמעט בלתי אפשרי, מיוחד ומלא חיים.
הסיור שלנו מבקש לחקור את עולם האמנות העכשווית באתונה. נזכה לפגוש אוצרים, נבקר בסטודיות של אמנים ואמניות מהשורה הראשונה, נבקר במוסדות אמנות פרטיים וציבוריים, חתרניים ושמרנים. נכיר את פינות החמד, הגלריות הנחבאות במקומות לא שגרתיים, הגרפיטי על הקירות ועוד.
הצטרפו אלינו לחוויה בלתי נשכחת באחת העירים הססגוניות שיש באירופה.

הסיור בהדרכת שני ורנר
יוזמת ומקימת Talking Art, מדריכה סיורי אמנות בארץ ובחו"ל. בוגרת לימודי תואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה ולימודי תואר ראשון בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה". חוקרת ומבקרת אמנות. בעבר מדריכה במוזיאון תל אביב לאמנות, ומרצה בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה" ובמוזיאון תל אביב לאמנות.

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

 

Michalis Zacharias and Maria Louizou at the Ileana Tounta Contemporary Art Center

Michalis Zacharias and Maria Louizou
at the Ileana Tounta Contemporary Art Center

 

פרטים
הנופשון יתקיים בין התאריכים 19-22/6/24, 3.5 ימים
עד 20 משתתפים בקבוצה.
מחיר הסיור 600 יורו לאדם
המחיר נתון לשינויים קלים בהתאם לשער היורו ותוכנית הסיור
10 אחוז על דמי הקדימה לנרשמים מוקדם!
עלות הסיור כוללת
כניסות לתערוכות ולמוזיאונים, כל הסיורים המודרכים והפעילויות המצוינים בתכנית הסיור.
תחבורה ברכב פרטי בתוך העיר
ארוחת ערב משותפת אחת
המחיר אינו כולל
טיסות, לינה, ארוחות וכלכלה אישית, ביטוח בריאות ונסיעות (חובה, ובאחריות כל משתתף), נסיעות לשדה התעופה
תנאי הרשמה וביטול יישלחו באופן נפרד

להרשמה ופרטים נוספים צרו קשר
נטע עשת
052-8792935 infotalkingart@gmail.com
שני ורנר – יזמת ובעלים
054-6464979 או במייל talkingarttlv@gmail.com

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הרצליה

הבטחה. המלצות הסופ"ש 11-13.4

העולם לא בהכרח שייך לצעירים (אולי אנחנו כותבים את זה כי אנחנו בעצמנו כבר לא בדיוק נערים). הוכחה לכך קיבלנו דווקא עם מותם בשבוע שעבר של שני אמנים ענקים – ריצ'רד סרה ודב אור-נר – שניהם היו פעילים עד ימיהם האחרונים, עמוק בתוך העשורים התשיעי והעשירי לחייהם. ובכל זאת יש משהו בנעורים, ברגע הראשיתי הזה של הבטחה רעננה, שיש לו פוטנציאל להכניס חיים חדשים ועניין לכל העולם שסביבו. תערוכות השבוע שייכות למבטיחים ולכאלה שנמצאים בשלבים הראשונים של קיום ההבטחה.

במוזיאון הרצליה מציגה האמנית הצעירה והמסקרנת איזבלה וולובניק תערוכה שמפלרטטת עם עולמות החלום; במכון הצרפתי דניאל אוקסנברג חולם על פריז; בגלריה תער, היודאיקה החתרנית של שני פרינס פוגשת את העולם האמיתי. ובהמלצת הלוקאל, הישג מרשים לאמנית ישראלית בברלין.

שיהיה סופ"ש של קיום הבטחות,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

שני פרינס, מתוך תערוכת יחידה בגלריה תער, תל אביב

שני פרינס, מתוך תערוכת יחידה בגלריה תער, תל אביב

'שלוש שריטות ומכתב אהבה', תערוכת יחיד של איזבלה וולובניק. אוצרות: אילנית קונופני, איה לוריא

קודם כל, חשוב לציין, במוזיאון הרצליה נפתח מחזור תערוכות מרשים של שבע תערוכות שאפשר היה להקדיש רק לו בלבד את המלצות הסופ"ש השבוע. מתוך המבחר הבאמת מהמם של אמניות ואמנים המציגים במחזור הנוכחי, בחרנו להתמקד באיזבלה וולובניק. וולובניק משתייכת לאותו זן נדיר למדי של אמניות ואמנים, שלמרות גילם הצעיר נראה שהגיעו כבר לחזון אמנותי מגובש ובעל הגיון פנימי שכוחו נובע מהבטחון העצמי של האמנית ביצירתה. עבודותיה של וולובניק עוסקות בעולם החייתי והפראי לצד עולם החלום, אבל מביאות את המחוזות הפנטסטיים האלה אל מציאות יום יומית. כך למשל הן נטועות עמוק גם בתרבות האינטרנטית העכשווית, שמוסיפה להן עוד שכבה של אקטואליות ומיידיות לעבודות. וולובניק פרצה לעולם האמנות כבוגרת מדרשה צעירה רק לפני שנים מעטות וכבר מציגה תערוכת יחיד מוזיאלית – הישג מרשים ביותר ובמקרה שלה – לגמרי מוצדק.

באותו יום יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של אירית חמו, להלי פרילינג, חביב קפצון, נועה תבורי, ותערוכה קבוצתית שאוצרת: ניבי להבי

אירוע פתיחה: יום שבת, 13.4, 10:00, מוזיאון הרצליה, רחוב הבנים 4, הרצליה
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דניאל בפריז', תערוכת יחיד של דניאל אוקסנברג. אוצרת: נעמה ערד

במדינה קטנה ופריפריאלית כמו ישראל, אמנים ואמניות רבים נושאים את עיניהם לחו"ל לצורך קבלת השראה, הגדלת החשיפה לעבודותיהם, וקידום הקריירה שלהם, אבל גם ולא פחות חשוב שינוי אווירה בסביבה אחרת. אחד הכלים המרכזיים ליציאה הזו לעולם הוא תוכניות שהות אמן, רזידנסי בינלאומיות. המציאות הנוכחית הפכה הכל להרבה יותר מורכב – מצד אחד, מעולם לא היה מפתה יותר לצאת להתאווררות בחו"ל ומצד שני העולם נראה עוין ולא מזמין במיוחד לאמנים ישראלים. דניאל אוקסנברג, אמן צעיר בעל שפה ציורית עשירה ומסקרנת, חזר לאחרונה מהרזידנסי הנחשק של "הסיטה" בפריז וכעת הוא מציג תערוכה שמלהטטת בין המציאות הקשה בישראל לבין הרצון להביט החוצה אל עולם שמרגיש אולי שפוי יותר. השילוב בין העבודות הצבעוניות של אוקנסברג עם השיק של חלל התצוגה במכון הצרפתי יוצרים תערוכה מרעננת שבעצמה מרגישה כמו קפיצת התרעננות קלה במקום אחר.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 11.4, 20:00, המכון הצרפתי, רוטשילד 7, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'דמעה מתוקה', תערוכת יחידה של שני פרינֶס. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

מאחורי שני פרינֶס יש רקורד עשיר יותר ממשתתפי ההמלצות האחרים, עם תצוגה במספר לא מבוטל של תערוכות קבוצתיות וזכיה בפרסים. אבל התערוכה החדשה בגלריה 'תער' היא תערוכת היחיד הראשונה של פרינס, המגיעה מעולם העיצוב והצורפות. יש בעבודות הקרמיקה היחודיות של פרינס משהו רענן ושונה. העבודות מתכתבות עם עולמות הצורפות והיודאיקה והן נראות כמו מה שאפשר לדמיין שקורה לפריט עיצובי יוקרתי כאשר הוא יוצא מהגלריה הממוזגת אל הרחוב הישראלי הלוהט. ספל שהותש ונשכב עם הלשון בחוץ, פמוט עצבני ונר גרוטסקי. כל העבודות מלאות הומור ומשחקיות, אך גם מכילות שכבה נוספת ואפלולית יותר. בטקסט התערוכה שכתבו צמד האוצרים וינפלד ושיזף, הם היטיבו לתאר את עבודתה של פרינס בשורה יפהפיה ופיוטית: …"דימויים אלה מסתתרים בתוך מעטה שוקולדי עגול של מתיקות אך במרכזם ליקר שחור של צער". השורה הזו מתארת את העבודות בתערוכה, אבל נראה שהיא גם מתארת את ההוויה התל אביבית ואולי את החיים כאן בכלל בחודשים האחרונים.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 11.4, 20:00, גלריה תער, גינת אלוף בצלות, תל אביב

המלצת הלוקאל – ברלין

נעמה צבר במוזיאון המבורגר באנהוף

לא מזמן שיתפנו בגאווה את ההישג של האמנית הצרפתיה-ישראלית נתנאל הרבלין שהגיעה לתערוכה במוזיאון האורסיי בפריז. כעת אנחנו שמחים לספר על הישג מרשים נוסף של אמנית ישראלית במוזיאון אירופאי והפעם בחזית הברלינאית. נעמה צבר, אמנית ישראלית שחיה בברלין בשנים האחרונות וידועה במיצבים המסקרנים שלה המשלבים פיסול ומוזיקה, מציגה תערוכת יחידה במוזיאון המבורגר באנהוף – כמו האורסיי, גם כאן מדובר בתחנת רכבת לשעבר שהפכה למוזיאון בעל שם וגם כן מדובר בהישג מרשים מאוד לאמנית ישראלית בלב הממסד של האמנות האירופאית. כל הכבוד נעמה!

התערוכה תפתח ביום שישי, 12.4 ותוצג עד 22.9 בהמבורגר באנהוף,
בכתובת  Invalidenstraße 50, 10557 Berlin

שעות פתיחה: שבת וראשון 11:00-18:00, יום שני סגור, שלישי ורביעי 10:00-18:00 חמישי 10:00-20:00, שישי 10:00-18:00 פרטים נוספים באתר התערוכה

דניאל אוקסנברג, מתוך תערוכת יחיד במכון הצרפתי, תל אביב

דניאל אוקסנברג, מתוך תערוכת יחיד במכון הצרפתי, תל אביב (פרט)

התחדשות. המלצות הסופ"ש 4-6.4

בעולם האמנות היה זה שבוע של כמה התחדשויות מסקרנות – במוזיאון תל אביב מונתה שחר מולכו לתפקיד אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון, במקומה של האוצרת המוערכת רותי דירקטור ואילו במוזיאון ישראל בירושלים מונתה טניה סירקוביץ׳ לתפקיד האוצרת הראשית של האגף לאמנויות. שתי בחירות מסקרנות במוסדות המרכזיים האלה שישפיעו בודאי לא רק על התנהלותם של המוזיאונים עצמם אלא גם על עולם האמנות כולו. זוהי תקופה שכולנו כמהים להתחדשות ומעבר פאזה ויש בחדשות האלה משהו מעודד. המלצות השבוע מוקדשות להתחדשות, ולפנים חדשות למיניהן.

בגלריה עזריאלי בירושלים חילופי משמרות נוספים – יוצאת אוצרת מוכשרת ומחליפה אותה אוצרת מוכשרת ומסקרנת אחרת; גלריה רוטשילד המשובחת נודדת דרומה לחלל חדש עם תערוכה חדשה של דוד ניפו; במוזיאון תל אביב מציגה נטע ליבר שפר תערוכה ששואלת "מה אם?". ובפינת הבונוס שלנו אירוע אמנות ומדע בחממה האקולוגית בעין שמר.

הלוואי שיהיה סופ"ש של התחדשות מרפאה,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

דיאנה קוגן, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה עזריאלי, ירושלים

'אדמה חרוכה', תערוכה קבוצתית. אוצרת: שני אביבי
גלריה שממוקמת בלובי של מכללה נשמע כמו מתכון בטוח לתצוגה דקורטיבית דלוחה שבמקרה הטוב יכולה להפיג קצת את השעמום בהמתנה לקפיטריה. אבל גלריה עזריאלי הנמצאת במכללה האקדמית הדסה בירושלים, היא הוכחה שהכל תלוי בידיים שאוחזות בהגה. בשנים האחרונות היתה זו האוצרת המוכשרת טלי קיים שניווטה את המקום ויצרה בו קו של תערוכות חכמות ולא מובנות מאליהן, במיוחד בחלל שרחוק מאוד מהקוביה הלבנה הקלאסית. כעת קיים מפנה את מקומה ובמקומה נכנסת האמנית שני אביבי. את שני פגשנו לראשונה בסיורים שלנו מאחורי הקלעים של מתחם סמינר הקיבוצים במגדל שלום, שם היא התארחה כסטודנטית בוגרת שסיפרה על תהליך הלימודים והיצירה שלה. התפעלנו לגלות אמנית צעירה ומבטיחה עם חזון אמנותי מורכב ומעניין. מאז ראינו אותה כבר מתחילה לקיים את ההבטחה בתערוכת יחיד בגלריה 4 בפלורנטין ובתערוכת הסיום של התואר השני. את כהונתה כאוצרת הגלריה היא מתחילה בתערוכה קבוצתית שבוחנת באמצעות המטאפורה של יער שעלה באש, מה פוטנציאל ההתחדשות שמביאה איתה קטסטרופה. רלבנטי ואקטואלי מאוד. בהצלחה רבה, שני!

בהשתתפות: מרים אדלר, קארין בן חיים, עומר געש, דניאל אלקיים, מאיה זהבי, שירה מטוסביץ, אלה מעיין, שחר מרקוס, אריאן ליטמן וורד סיוון, דיאנה קוגן.
אירוע פתיחה: יום רביעי , 3.4, 19:00, גלריה עזריאלי, רחוב הנביאים 39, ירושלים
אירוע פייסבוק

'ציפורים שרו', תערוכת יחיד של דוד ניפו וחנוכת החלל החדש של גלריה רוטשילד אמנות. אוצר: ד"ר דורון לוריא
מעטות הגלריות שיש להן טעם מובהק ומובחן כמו של גלריה רוטשילד אמנות, לא כל שכן טעם אנין ומעודן שכזה. בגלריה לא נוהים אחרי אופנות וטרנדים ומתמקדים בציור והצילום הפיגורטיבי ריאליסטי ולחובבי הז'אנר זו תחנת חובה. כעת, אחרי שהתחילו את דרכם בשדרות רוטשילד (כפי שמרמז השם) ואחרי כמה שנים ביהודה הלוי, מצטרפת הגלריה לנדידת עולם האמנות דרומה ומתמקמת בחלל חדש ומושקע לא רחוק מקריית המלאכה. אין אמן מתאים יותר להשקת החלל החדש של הגלריה מאשר דוד ניפו, אחד המובילים בז'אנר הציור הריאליסטי, שמשלב וירטואוזיות טכנית מעוררת השתאות עם עומק רעיוני ופואטי. הציורים בתערוכה שנוצרו בשנים האחרונות, משלבים דיוקנאות, סצינות טבע דומם ונופים, והם מצליחים לשלב שקט אידילי עם אווירה טעונה ונפיצה. שמחים מאוד על המצטרפת החדשה אל ליבו הפועם של עולם האמנות ומחכים לראות מה יביא החלל החדש.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 4.4, 20:00, גלריה רוטשילד אמנות, רחוב משה מאור 2 (פינת אלפסי 34), קומה ראשונה, תל אביב
אירוע פייסבוק

'על תקוות וחלופות אחרות', תערוכת יחיד של נטע ליבר שפר. אוצרת: ענת דנון סיון. עוזרת לאוצרת: נעמה בר-אור
בימי האינתיפאדה השניה, התפרסם ברדיו שיר פרודי בשם "למה לא אוגנדה" של ההרכב הקומי "מה קשור" בנימה משועשעת – אך גם בכנות השמורה לקומיקאים, ביכו חברי ההרכב את ההחלטה לקבוע את ביתו הלאומי של העם היהודי בישראל, במקום באוגנדה שהייתה אחת ההצעות האחרות. למרות היותו קומי ופרודי במובהק, הפך השיר ללהיט מפתיע ואולי לא כל כך מפתיע בהתחשב בכך שהסיפור של עמנו תמיד היה סיפור של פנטזיות גדולות של השאלה "מה אם?". את השאלה הגדולה הזו תוקפת הציירת המעולה נטע ליבר שפר מכיוון אחר, אך עדיין במקוריות טבולה ברוח משחקית. בתערוכה לרגל זכייתה בפרס שיף היוקרתי לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית היא מציגה מפה שמייצגת את המקומות האלטרנטיביים שהוצעו לעם היהודי במהלך השנים במקום ארץ ישראל. את המפה הקיפה ליבר שפר ברישומי פחם ענקיים של סירות המאוכלסת בדמויות המייצגות כל אחת איזה "מה אם?" אחר. מה אם היינו מקיימים את חזונו האוטופי של הרצל כלשונו? מה אם היתה מתגבשת הנהגה נשית פמיניסטית? מה אם דרך השלום היתה מובילה מן ההתחלה? בימים אלו, בהם אמות הסיפין של החלום הציוני מזדעזעות, יש משהו מריר בביקור בתערוכת הפוטנציאלים הבלתי ממומשים הזו. אך באותו זמן, מה אם מסתתר כאן המפתח לעתיד?

התערוכה תעמוד עד 24.10 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –
 אירוע 'ארטפטפת 4.0 – שימור החומר' תערוכת אמנות רב תחומית. ניהול אמנותי: עתר גבע, ניהול מדעי: נועה קינן

החממה האקולוגית בעין שמר היא כנראה מקום שיכול להתקיים רק בישראל וגם כאן היא נשמעת קצת כמו מדע בדיוני. מרכז מחקר חקלאי וביולוגי עם דגש אקולוגי שמחבר יחד יהודים וערבים ומשלב גם אמנות ואפילו ייצג את ישראל בביאנלה בונציה! בהתאמה, גם הפסטיבל השנתי שלהם משלב אמנות, מדע ואקולוגיה בדרכים ייחודיות ומרתקות. שווה להגיע לקיבוץ!

האירוע יתקיים ביום חמישי, 4.4 בשעות 17:00-20:00, התערוכה תוצג עד 14.04.24 ותהיה פתוחה לאורך שעות היום ואחר הצהריים למבקרים. החממה האקולוגית בעין שמר
אירוע פייסבוק

דוד ניפו, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוטשילד אמנות, תל אביב

פשוט תערוכות טובות. המלצות הסופ"ש 28-30.3

בדרך כלל אנחנו משתדלים לאגד את ההמלצות שלנו תחת איזה נושא אחד, כדי ליצור חיבור או סיפור מעניין. אבל לפעמים התערוכות שאנחנו מתלהבים מהן בשבוע מסוים לא מתחברות יחד תחת מטריה אחת בהכרח, השבוע הוא שבוע כזה. מה שכן מאגד את תערוכות השבוע הוא שהן פשוט תערוכות מעולות ומסקרנות שכיף לנו להמליץ עליהן מכל הלב. לכו לראות אמנות!

פסטיבל הצילום הבינלאומי "פוטו ישראל" חוזר בשנתו האחת עשרה שמבטיחה להיות טעונה במיוחד; במשכן לאמנות המשובח בעין חרוד מקבץ תערוכות שעושה חשק להיכנס למכונית ולנסוע; ובמוזיאון ארץ ישראל תערוכה שמבקשת למצוא קצת איזון שאבד. ובפינת הבונוס, מיטל כץ מינרבו שלנו משיקה ספר אמנית חדש ומרגש.

שיהיה סוף שבוע שקט ונעים
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

יורם אלעזרי, מתוך פסטיבל הצילום פוטו ישראל

פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:RAEL

זו השנה ה-11 בה נערך פסטיבל הצילום הבינלאומי פוטו ישראל ולנו יש פינה חמה לעוסקים בעשייתו בגלל הרבה שיתופי פעולה שעשינו יחד בשנים הראשונות. מטבע הדברים השנה צפוי הפסטיבל להיות טעון במיוחד. קצת כמו תערוכת צילום העיתונות "עדות מקומית", פסטיבל פוטו ישראל מחובר מאוד למציאות המקומית והעכשווית וזו סיפקה לנו בחודשים האחרונים כמה דימויים שלא נשכח, גם אם מאוד נרצה. אך ממש לא רק אקטואליה יש כאן, למען האמת זו כנראה טיפה בים בתוך 50 (!) תערוכות פתוחות אשר יתפרשו על פני כל המתחם של מרכז ענב וגן עופר – באולם מרכז ענב לתרבות, בלובי השקוף של המרכז, על הגג וברחבי גן העיר. ממש קצרה היריעה שלנו מלפרט הכל, וכמו תמיד במקרים האלו אנחנו ממליצים להיכנס לאתר הפסטיבל ולבחור את מה שמושך אתכם ובעיקר לבוא ולשוטט בין התערוכות השונות. אותנו תפסו בין השאר תערוכתו של מיכאל ליאני המבוססת על הפרוייקט המרגש שלו "אהבה גאה" בה הוא מתעד זוגות קוויריים. עבודה דיגיטלית של רונה יפמן שמשלבת בין פאנק לבין האתוס הסוציאליסטי של ראשית המדינה והתערוכה הקבוצתית ״לב רעב״ שמתייחסת לספרו האחרון של הסופר המוערך אשכול נבו באותו השם. אבל באמת שיש עוד המון המון. חגיגה של ממש לחובבי הצילום והאמנות בכלל.

החל מיום רביעי 27.3 עד שבת 6.4, מתחם מרכז ענב וגן עופר (שדרות בן גוריון, פינת מלכי ישראל, תל אביב)
פרטים נוספים באתר הפסטיבל

מחזור תערוכות חדש במשכן לאמנות עין חרוד

האמת שהיה אפשר להקדיש מדור המלצות שלם רק למחזור התערוכות הזה במשכן לאמנות בעין חרוד, איזה שילוב של תערוכות! שלוש תערוכות, כל אחת ברוח אחרת וכל אחת מרתקת ומענגת בדרכה. יקיר המדור, הצייר המחונן בעז נוי מביא את סגנונו הציורי המיוחד לחלל העמודים האיקוני של המשכן. הציור שנע בין הפשטה לספציפיות עירונית מציג מרחבים שלווים רק לכאורה שמתמלאים במתח וציפייה (אוצר: אבי לובין). רלי דה פריס ממשיכה את הקו האמנותי המרתק שלה שמתכתב עם אדמה ונוף ומחברת בין שני אירועים במרחק של מליוני שנים אחד מהשני – קונצרט של הכנר האגדי יאשה חפץ במחצבת גיר וההתפרצות הגעשית שיצרה בה תופעה גיאולוגית מפתיעה (אוצרת: גליה בר אור). בנוסף – 'מוזיאון מאיר אגסי' מתארח במשכן; "המוזיאון" הוא יצירה קונספטואלית רחבת יריעה של האמן, האוצר והמבקר המנוח מאיר אגסי והוא מאגד עבודות מהמגוון הרחב (מאוד) של המדיומים בהם פעל אגסי, בשילוב עם אובייקטים שאסף ומסמכים שונים. אגסי, שנהרג ממש מוקדם מדי בתאונת דרכים טרגית, הספיק להותיר חותם של ממש על האמנות הישראלית וזוהי מחווה מרגשת והזדמנות טובה לחוות את עבודתו הייחודית (אוצר: יניב שפירא). המשכן היפה מוכיח שוב שהוא אחד ממוסדות האמנות הרציניים והמרכזיים בארץ, שווה נסיעה.
אירוע פתיחה: יום שישי, 29.3, 11:00, המשכן לאמנות, קיבוץ עין חרוד
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'אסאנה לרגע', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רז סמירה

איזון, איזה מונח חמקמק גם בימים כתיקונם וכמה הוא נראה רחוק בימים אלו. התערוכה החדשה במוזיאון ארץ ישראל עושה שימוש מטאפורי במונח מעולם היוגה כדי לנסות ולהגיע אל אותו איזון מיוחל. אסאנה היא תנוחת יוגה המיועדת לאיזון, הרפיית מתחים והקלה על הנשימה – בדיוק אבל בדיוק מה שכולנו צריכים ממש עכשיו. בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה, נוצרו כמה וכמה תגובות מיידיות בעולם האמנות, כאלה שכמו המציאות, לופתות את הצופה ומעמתות אותו עם המצב הקשה. זה חשוב מאוד וממלא תפקיד קריטי בהתמודדות של החברה עם הטראומה המתמשכת – אבל בתוך כך חייבים להיות גם מרחבים של מנוחה, איזון, נשימה ונחמה. נראה שזה בדיוק מה שמבקשת התערוכה הזו לייצר. ועם רשימה ארוכה של אמניות ואמנים מעולים, היא עושה זאת בלי להתפשר על האיכות.

בהשתתפות: ריקי אלבנדה, ליאת אלבלינג, סילביה אקרמן, יורם בוזגלו, עינת עריף גלנטי, אורי גרשט, דגנית ברסט, מירב הימן, סשה טמרין, אפרת ירון, מרים כבסה, מיכאל ליאני, מרק לואיס, סיגלית לנדאו, נעמי מנדל, מירי סגל, אלון סגל, חנה סהר, הילה עמרם, טליה קינן, ג'ני קצ'ורין, יאנה רוטנר, עומר שיזף

אירוע פתיחה: יום שישי, 29.3, 11:00, מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –
השקת 'המדריך לבוטניות אנושית', ספר אמנית של מיטל כץ מינרבו

כמו כל המדריכות והמדריכים שלנו, מיטל כץ מינרבו היא גם אשת אמנות פעילה ופורה שמביאה לסיורים ערך מוסף בדמות עיסוק בטבע ותרבות, מגדר או כמו בסיור החדש ביותר שלנו  – עיסוק בתהליכים ובמבני הכח שמאחורי האמנות. ספר האמנית החדש שלה, שנוצר בעקבות רזידנסי קצר בת"א תרבות המחוגה, עושה שימוש בטכניקת הדפס חצי דיגיטלית וחצי אנלוגית בשם 'ריזו'. הספר, שנוצר ונכרך כולו ביד, שואל את הקוראים שתי שאלות: מה הטבע שלך? ואיפה הגינה שלך? הקוראים אז מוזמנים להתערב פיזית בספר ולהוסיף את התשובות שלהם בין דפיו. מקורי ומרגש, ממש כמו מיטל. מזל טוב על הספר החדש!

אירוע השקה: יום שישי, 29.3, 11:00-14:0, מגזין 3 יפו ספרים, עולי ציון 17, תל אביב

בקישור – מיטל כץ מינרבו משוחחת עם ורדית גרוס על הספר

סיגלית לנדאו, מתוך תערוכה קבוצתית במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

אנשים שפגשנו. המלצות הסופ"ש 14-16.3

אחד הדברים המרגשים בעובדה שמאחורינו יותר מעשור של פעילות אינטנסיבית בטופ של האמנות הישראלית, הוא האמנים והאמניות שפגשנו בדרך. אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו יודעים לזהות איזה טרנדים יהיו מעניינים ואיזה אמנים.ות יפרצו את הדרך, ובאמת מאלה שפגשנו בדרך ניתן להרכיב ממש "דרים טים" של אמנות. תערוכה קבוצתית מהחלומות או סוף שבוע שלם של פתיחות שכל אחת עשר. זה בדיוק מה שקרה הפעם – כל התערוכות השבוע הן של אמניות ואמנים שפגשנו בסיורים, התארחנו בסטודיו שלהם או שביקרנו במרכזים אותם הם מפעילים. ועכשיו גם אתם יכולים להנות.

במוזיאון על התפר, אסי משולם היחיד במינו מציג עוד נדבך בחזון האפלולי והמתוחכם שלו; בטרקלין האמנות של בית עלמא, מתארח מוזיאון בר דוד שפונה מקיבוץ ברעם הצפוני עם תערוכה של יעל סרלין; בגלריה חנינא תערוכה קבוצתית על הגבול הדק שבין מזל טוב לגורל מר. ובפינת הבונוס שלנו חגיגות יום הולדת למרכז ת"א תרבות ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

שיהיה סוף שבוע של מפגשים משמחים,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

ליאב מזרחי, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה חנינא, תל אביב

'תֹּפֶת', תערוכת יחיד של אסי משולם. אוצרת: ד״ר שיר אלוני יערי

תערוכתו החדשה של אסי משולם במוזיאון על התפר בירושלים ממוקמת בקומת המרתף של המוזיאון ויש בכך משהו מתאים. לא חלילה בגלל שעבודתו המעולה לא ראויה לחללים מרכזיים ומוארים (בהם היא מוצגת לא מעט), אלא בגלל שמשולם מבקש בעבודתו להציג את תת המודע האפל של התרבות. העבודות, שלעתים קרובות מכילות דימויים מעוררי אימה ופחד כמו שוכנות בעצמן באיזו קומת מרתף אליה הוגלו על ידי התרבות המהוגנת ומשם הן מתכננות את השתלטותן. אסי משולם, שמגיע מרקע של לימודי ארכיאולוגיה יצר במהלך השנים מעין מיתולוגיה פרטית שלקוחה מדתות ומסורות רוחניות של המזרח הקדום ומפגיש אותה עם אסתטיקה שמזכירה לעתים סרטי אימה מודרניים. הפעולה הזו מבקשת לתת כלים להתמודדות עם עולם עכשווי שנראה שנכנס למערבולת של חוסר רציונליות וטירוף.

באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של מרסל הנסלאר, נלי אגסי והרי אומיי ותערוכה קבוצתית שאצר ד״ר דוד שפרבר, כולן במסגרת הביאנלה של ירושלים – אירוע אמנות משמח ושאפתני שמקיף את כלל חללי האמנות בבירה וגם כאלה שלא ידעו שהם כאלה. פרטים נוספים בקישור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 19:00, מוזיאון על התפר, רחוב חיל הנדסה 4, ירושלים.  אירוע פייסבוק

'ארץ אחרת', תערוכת יחידה של יעל סרלין. אוצרוּת: אבי איפרגן ומיטל מנור

כבר כתבנו פה רבות על הסמליות המיוחדת שנטענת בעבודות האמנות בימים שאחרי השבעה באוקטובר. מוזיאון בר דוד שוכן בקיבוץ ברעם שעל גבול הלבנון ומטבע הדברים פונה בתחילת המלחמה. כעת, באקט של סולידריות של עולם האמנות, הוא מתארח בחלל היפה של טרקלין האמנות בבית עלמא בתל אביב. כדי ליצור את עבודותיה מלקטת סרלין חפצים ותמונות מקהילות יהודיות שהתפוררו עם השנים, הקולאז'ים שהיא יוצרת מבקשים לתת עדות וקול לקהילות שאבדו. באופן סמלי ומעט מצמרר, סרלין מגיעה במקור מקיבוץ צפוני הסמוך לקיבוץ ברעם ולגבול לבנון, שגם הוא מפונה כעת. העיסוק בקהילות יהודיות שנעקרו ונמחקו, שהיה עד לא מזמן היסטורי בעיקרו, הפך לעדכני וקרוב הביתה באופן טרגי. התערוכה, שהיתה אמורה להפתח במוזיאון הצפוני, נפתחת במרכז תל אביב ומבקשת להזכיר לא רק את ההיסטוריה הרחוקה, אלא גם את המתרחש בימים אלו ממש, לא רחוק מכאן.

אירוע פתיחה: יום שישי, 15.3, 11:00, טרקלין האמנות עלמא,, רחוב שד"ל 6, פינת רוטשילד, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מזל טוב', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ענבל מארי כהן

טרגדיות גדולות מזכירות לנו פעמים רבות את חשיבותו של מזל בחיים – השרירותיות של ההבדל בין חיים למוות ובין צער לשמחה יכולה להיות בלתי נסבלת לפעמים. ברכת יום ההולדת הקלאסית "מזל טוב" משמשת את ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן ושירה ריימן כדי לחקור את קו הגבול השברירי הזה. התערוכה מביטה על פרקטיקות מקובלות של חגיגת יומולדת ישראלית – נרות, לבוש לבן, זר פרחים, כיבוד – ומראה את הקרבה המצמררת שלהם למנהגי אבלות. זר יום ההולדת הופך לזר אבל, הנר על העוגה הופך לנר נשמה והחולצה הלבנה החגיגית הופכת לתכריכים. בימים אלו שבהם כל שמחה נראית כאסקפיזם במקרה הטוב וכאצבע בעין במקרה הרע, אמני התערוכה מבקשים להראות את מרחק חוט השיערה שבין החיים למוות.

בהשתתפות: ליאב מזרחי, ענבל מארי כהן, שירה ריימן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 14.3, 20:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס –  יום הולדת למרכז 'ת"א תרבות' ואירוע סטודיות פתוחים בקריית המלאכה.

קריית המלאכה היא איזור שנמצא בשינוי מתמיד, אך נדמה שבשנים האחרונות השינוי קיבל מבער אחורי ועבר למצב טורבו. חוץ מצורתם האיקונית של הבניינים, כמעט ואין קשר כבר בין קריית המלאכה שהכרנו כשהתחלנו את סיורנו שם לאיך שהיא היום. אחת התוספות המבורכות לקריה הוא מרכז 'ת"א תרבות' – מרכז אמנות המיועד לקהילת האמנות המקומית ונועד לשרת אותה. גם אנחנו הספקנו כבר לעשות בו שימוש, להתארח בו ולקיים בו הרצאות ואירועים. כעת המקום חוגג שנתיים וכך הקריה לובשת חג בדמות עשרות חללי סטודיו פתוחים ופעילויות נוספות. מי יתן והאיזור המיוחד הזה ימשיך להשתנות יחד ולטובת קהילת האמנות הרוחשת בו.

האירועים יתקיימו במהלך הסופ"ש של שישי-שבת 15-16.3 בשעות 10:00-14:00, במרכז ת"א תרבות, המרץ 5, תל אביב ובכל רחבי הקריה.
כדאי להתעדכן במתרחש בקישור

אסי משולם, מתוך תערוכת יחיד במוזיאון על התפר, ירושלים

אמנות ירושלמית. המלצות הסופ"ש 7-9.3

ירושלים, מה לא נאמר עליה, במובנים רבים היא סוג של קפסולה מרוכזת של ישראל. כל העדות והעמים, כל המתחים והפלונטרים שמאפיינים את המדינה מתרכזים במקום אחד, מבעבעים ומאיימים להתפרץ בכל רגע. האווירה הזו מהווה חממה לאמנים מסוג מיוחד שיוצרים אמנות אמיצה ולא מתפשרת. המלצות השבוע מוקדשות לאמנות ירושלמית מעולה.

במגדל דוד ובמפעל שתי תערוכות סוקרות מאה שנים של אמנות בירושלים; בבית הנסן תערוכה שמערבבת בין הפנים לחוץ; בגלריה החדשה באצטדיון טדי מבחר של בוגרי ובוגרות בתי ספר ירושלמים לאמנות ועיצוב מציגים את ביכוריהם. לסיום ואמנם לא בירושלים, בפינת הבונוס – המכירה השנתית של לחם ושושנים חוזרת עם אמנות מצויינת למען מטרה טובה.

סופ"ש נעים ורגוע,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מאירה קלנדר, מתוך תערוכה בבית הנסן, ירושלים

'אסכולת ירושלים' – תערוכות במגדל דוד והמפעל

מאה שנות אמנות בירושלים. ביחס להיסטוריה בת אלפי השנים של העיר המדהימה הזו, זה מרגיש אולי כמו פיפס קטן ולא מורגש, אבל בסטנדרטים של אמנות ישראלית מדובר בזמן לא מבוטל. כדי לחגוג את המאורע נפתחות השבוע בעיר שתי תערוכות גדולות בעלות אופי שונה מאוד שמראות את הדואליות שהעיר הזו חיה בה – היסטוריה עתיקה ומפוארת מול תרבות עכשווית חיה ובועטת. במגדל דוד – שהוא סוג של אייקון של ירושלים העתיקה, תוצג התערוכה 'רוח אבן' שאצרה טל קובו והיא תתמקד בחמישים השנים הראשונות של אמנות מודרנית בעיר. ובעיקר במפגש של עולים מתקופות שונות עם האופי היחודי של המקום אליו הגיעו ותגובותיהם אליו. קובו מנסה לספר סיפור אחר מזה המוכר ולהביא לקדמת הבמה גם אמנים שאינם חלק מהנרטיב הקלאסי השכיח. באותו הזמן במתחם "המפעל" שהוא אולי ה-אייקון של התחדשות אמנותית בעיר, אוצר ד"ר אלעד ירון תערוכה שסוקרת את האמנות העכשווית הירושלמית של העשורים האחרונים. גם כאן מבקש ירון להעלות על נס דווקא את האלטרנטיבה הנשכחת. שתי תערוכות חשובות ומענגות.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 7.3, החל מהשעה 19:00 בשני מוקדים – מגדל דוד בעיר העתיקה והמפעל ברחוב המערבים 3, ירושלים

פרטים נוספים באתר התערוכות

'חצר פנימית', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רוני יחזקאל

בהשאלה מהעולם האדריכלי, החצר הפנימית היא השילוב האולטימטיבי בין הפנים לחוץ – היא מספקת לנו נגיעה של טבע, אך בתוך הסביבה הנשלטת של הבית. התערוכה בשם זה שנפתחת השבוע בבית הנסן עושה שימוש מטאפורי במונח כדי לעסוק בנושא קלאסי של האמנות – המפגש בין טבע לתרבות. מערכת היחסים של האדם עם הטבע תמיד היתה סבוכה, יש שיאמרו אהבה שנאה. הטבע הוא בו זמנית גם מזין ומחייה אך גם מפחיד ומאיים. בימים שאחרי השבעה באוקטובר, המרחב הפתוח קיבל משמעויות חדשות וביניהן גם תחושה של חוסר ביטחון. יובל בוכשטב, מעצב בן קיבוץ נירים צורב את נופי הקיבוץ על עץ; מעצבת הטקסטיל מאירה קלנדר מפרקת את הנוף לשתי וערב של טקסטיל והמעצבת בעלת השם המתאים הגר אופק, יוצרת קו אופק מכלי זכוכית שעיצבה. כל אחד מאלה יחד עם המשתתפים והמשתתפות האחרות בתערוכה יוצרים אובייקטים ביתיים שמספרים סיפור.

בהשתתפות: אופל גלילי ויטורי, בועז אהרונוביץ׳, דורית פרוביזור, הגר אופק, טליה שאנון מוזס, יובל בוכשטב, מאירה קלנדר, סטודיו Yarnatak: מריה פייגין וגאיה בלורי

אירוע פתיחה: יום שישי, 8.3, 12:00, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

'ביכורים 4', תערוכה קבוצתית. אוצרת: נוגה דוידסון

התערוכה המוצגת בימים אלו בגלריה "החדשה" באצטדיון טדי נותנת כבוד לבוגרים ובוגרות טריים יחסית שסיימו לאחרונה את לימודיהם בבתי הספר לאמנות ועיצוב הפועלים בעיר ובחרו להישאר גם הם לפעול בה. ירושלים בורכה בכמה מבתי הספר הגבוהים החשובים והמעניינים לאמנות ועיצוב (בראשם כמובן בצלאל, אבל הוא ממש לא היחיד), אך רובם של הבוגרים עוזבים בדרך כלל את העיר וממשיכים הלאה אחרי לימודיהם. תערוכה זו מבקשת להאיר בזרקור דווקא את אלה שבחרו להשאר. כצפוי, המלחמה טרפה את הקלפים והעבודות המוצגות בתערוכה שונות מתכנונם המקורי של האמנים. הנושאים העולים בתערוכה הם כאלה של אובדן, ריקנות וחשש מהעתיד. אך באותו הזמן עולה מחלק מהעבודות גם תקווה לריפוי ושקט. מרשים לעצמנו להידבק בתקווה.

בהשתתפות: אלכסנדרה דנציג, שלום חי, חלי יוזביץ׳, עילי סקוטלסקי, איריס אהובה פיקובסקי, אביגיל צדיק, עמר גרוסוסר.

בחלל פרויקטים מוצגת תערוכת יחידה של יוליה אהרונסון
התערוכה תעמוד עד 30.4, בגלריה החדשה באצטדיון טדי, שער 22, ירושלים
פרטים נוספים באתר התערוכה

פינת הבונוס –

תערוכת המכירה "לחם ושושנים". אוצרים: דני בן שמחון, שרון ליאור, לאה אביר, ארז וגנר וחגי אולריך.

"לחם ושושנים" היא אחת ממכירות התרומה הוותיקות בארץ. כמעט 20 שנה שהיא מאגדת מאות אמנים למכירה שמוקדשת להוצאה של נשים ערביות ויהודיות ממעגל העוני. אתם כבר מכירים את הדיל – קונים יצירת אמנות מעולה במחיר רגוע יחסית ותורמים למטרה טובה – ווין ווין. ייחודה של המכירה הזו שהיא מאגדת אמנים ואמניות מכל רחבי הספקטרום של הוותק, הפרסום והמחירים וקשה לצאת מכאן בלי משהו שיתאים לטעם ולכיס.

ימים רביעי-שבת, 6-9.3, גלריה מאיה, רח' שביל המרץ 2 תל אביב
שעות פתיחה: רביעי: 10:00-21:00, חמישי: 10:00-23:00, שישי: 10:00-15:00, שבת: 10:00-21:00
פרטים נוספים ומכירה מקוונת באתר התערוכה

עילי סקוטלסקי, מתוך תערוכה בגלריה החדשה באצטדיון טדי, ירושלים