ארכיון תגיות: גלריה רוזנפלד

זום אין – זום אאוט. המלצות הסופ"ש 6-8.11

כתיבת תגובה

שלוש תערוכות חדשות מציעות לנו לנוע בין המבט הקרוב ביותר – על חוויה אישית, דימוי אינטימי ופעולת יד – לבין פרספקטיבה רחבה שבה מצטלבות היסטוריה, תרבות ותחושת הזמן הנוכחי. כל אחת מהן מפגישה בין מציאות וחלום, זיכרון ודימוי, תהליך וגמר, ומשרטטת את האופן שבו יוצרות היום מנווטות בין עולם פנימי עשיר לבין סביבה משתנה ורוויית מתיחות. ביחד הן מרכיבות תמונה מרובדת של רגע יצירתי שבו הדקויות האישיות והקולות הרחבים מתקיימים זה לצד זה ומעמיקים זה את זה.

בגלריה רוזנפלד יוצרת איזבלה וולובניק דיוקן מסוייט של התקופה; בגלריה ברוורמן חושפת ליאורה קפלן נדבך חדש של עבודתה; במוזיאון הנגב תערוכה מוזיאלית ראשונה לציירת המוצלחת יערה אורן. וגם – מוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם נפתח מחדש אחרי שהיה סגור בשל המלחמה.

שיהיה סוף שבוע נעים ושקט של בשורות טובות.
שני ורנר וצוות Talking Art

איזבלה וולובניק, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רוזנפלד, תל אביב. צילום: מאיה זהבי. (פרט)

'הלסקייפ', תערוכת יחידה של איזבלה וולובניק. אוצרת: מיה פרנקל טנא
לאורך כל הקריירה של איזבלה וולובניק – אמנית צעירה יחסית, אבל עם רקורד עשיר ומרשים – היא מציירת סצנות פנטסטיות וחלומיות, אבל ממש אי אפשר להגדיר את האמנות שלה כאסקפיסטית. זאת משום שאם ציוריה של וולובניק נשענים על פנטזיות – הרי אלה פנטזיות שהשתיקה יפה להן ואם היא מציירת חלומות – הרי שמדובר בסיוטים. וולובניק שואבת מבאר עמוקה ומגוונת של מקורות והקשרים – החל מהמאסטרים הגדולים של האמנות העולמית ועד בדיחות ויזואליות תמוהות מהפינות האיזוטריות של הרשת. קשה להגיד שהשילובים האלה הגיוניים בתוך המרחב הציורי שלה, אבל אין ספק שהם מייצגים נאמנה את רוחה של התקופה הכאוטית שבה אנו חיים ואת הלך רוחם של בני דורה. תערוכתה החדשה עוסקת במושג הגיהנום שגם הוא משתרע רעיונית מעבודותיהם של גדולים כמו גויה, דירר, מונק ועוד אינספור אחרים ועד לביטויים מתוך התרבות הפופולארית – במיוחד בשנתיים האלה בהן היה נדמה לא פעם שנפתחו בהן שערי הגיהנום. כמו תמיד אצל וולובניק, התערוכה נוגעת בצייטגייסט של הרגע הנוכחי, ובאותו זמן יוצרת דיוקן אישי ואינטימי מאוד של אישה צעירה והדרכים בהן היא באה במגע עם העולם שסביבה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.11, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
תערוכה תוצג עד 20.12. שעות פתיחה: ימים שלישי-חמישי: 18:00-12:00, יום שישי: 14:00-11:00; שבת, 13:00-11:00

'בסוף היה פתח', תצוגת עבודות בתהליך של ליאורה קפלן. אוצרת: עדי גורה
זה לא סוד שאנחנו אוהבים מאוד את מה שליאורה קפלן עושה, אפשר לומר שאהבנו אותה עוד לפני שכולם התחילו לאהוב אותה גם. השילוב הייחודי שלה בין פיסול מופשט לבין אובייקטים של ישראליאנה קלאסית והשימוש שלה במוטיבים של עיצוב מקומי משולב עם מודרניזם על-זמני הם דברים שקל להתאהב בהם. וכשהכל עשוי ברמת הגימור הגבוהה ביותר ובאסתטיקה מוקפדת, מדובר בתענוג אמנותי מיוחד. דווקא בגלל זה התרגשנו לראות את הפרויקט החדש של קפלן שיחנוך את חדר הפרויקטים החדש של גלריה ברוורמן. בחלל החדש – שמיועד להציג תהליכי עבודה פתוחים ולאו דווקא עבודות מוגמרות – תציג קפלן עבודות חדשות לצד חומרים מסטודיו האמנית עצמו שמלווים את עבודתה בחודשים האחרונים. התוצאה היא זווית רחבה אך כנה ואינטימית על תהליכי היצירה של אמנית מעולה. צעד אמיץ ומרגש שאנחנו ממש מחכים לראות ולחוות.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של ראובן ישראל
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.11, 19:00, גלריה ברוורמן, דרך אילת 33, תל אביב
התערוכה תוצג עד 1.1.26. שעות פתיחה: ימי שלישי, רביעי, חמישי: 11:00-18:00, שישי- שבת: 11:00-14:00, יום שני בתיאום מראש.

'שמיכת טלאים', תערוכת יחידה של יערה אורן. אוצר: רון ברטוש
במידה רבה ניתן לומר כי תולדות האמנות המודרנית בכלל והציור בפרט מאופיינות במאבק האיתנים בין המופשט לפיגורטיבי. היו תקופות ארוכות שבהן היה מדובר בשני מחנות יריבים של ממש כאשר כל אחד מהצדדים בטוח שהשני בוגד באמנות "האמיתית" – מאמרים ארסיים נכתבו, חברויות נגמרו וקריירות התרסקו. כמו בתחומים אחרים, גם כאן בימינו הגבולות פרוצים ומטושטשים יותר. אחת הדוגמאות המעניינות ביותר לטשטוש הגבולות הזה היא יצירתה של יערה אורן. לאורך כל הקריירה שלה דואגת אורן לשתול "מוקשים" פיגורטיביים בתוך המרחבים המופשטים של ציוריה – ציפורים, פניו של בנה הישן או פשוט ציור על מצע של חשבונות חשמל וניירת בירוקרטית אחרת – המציאות מוצאת את דרכה אל הממלכה המופשטת. כך נוצר בעצם מהלך כפול – הציור מקורקע ומעוגן אל המציאות ואילו המציאות היומיומית מוטמרת אל נשגבותו של המופשט. כעת, בתערוכת היחידה המוזיאלית הראשונה שלה, אנחנו מקבלים הזדמנות לצלול אל תוך עולמה הצבעוני והחושני
באותו ערב יפתחו במוזיאון גם תערוכות יחיד של רונית פורת וערן וובר
אירוע פתיחה: יום רביעי, 5.11, 18:00, מוזיאון הנגב, רחוב העצמאות 60, באר שבע
התערוכה תוצג עד 28.2.26. שעות פתיחה: ראשון ושישי–סגור, שני, שלישי, חמישי–10:00–14:00, רביעי–10:00–14:00, 16:00–19:00, שבת–10:00–14:00

וגם –

מוזיאון בר דוד נפתח מחדש
אלה ההמלצות שאנחנו הכי אוהבים לכתוב בשנתיים האחרונות – פתיחה מחודשת של חללי אמנות שהיו סגורים תקופה ארוכה בגלל המיקום שלהם בקרבת אזורי הלחימה. זה סמל לנורמליות השברירית שחוזרת בזהירות למקומותינו ולהתאוששות שכולנו מייחלים לה. אמנם בתוך ים הכאב של המלחמה מצד אחד והאושר על שובם של החטופים – קל לחשוב שפתיחה מחודשת של מוזיאון היא עניין מעט שולי. אבל אנחנו באמת מאמינים שאמנות ותרבות הן אבני התשתית של כל חברה אנושית ומהזווית הזו, יש כאן חזרה מרגשת וחשובה כל כך לחיים. במסגרת הפתיחה המחודשת יפתחו במוזיאון הצפוני שלוש תערוכות יחידה של נעם אדרי, יעל תורן וגבריאלה וילנץ, כולן באוצרותו של אבי איפרגן, אוצר המוזיאון. ברוך שובך, מוזיאון בר דוד!
אירוע פתיחה: יום שבת, 8.11, 12:00, מוזיאון בר-דוד, קיבוץ ברעם
התערוכות יוצגו עד  30.2.2026. שעות פתיחה: ראשון-חמישי: 10:00-16:00, שבת: 10:00-14:00

יערה אורן, מתוך תערוכת יחידה במוזיאון הנגב, באר שבע

 

נשים מציירות. המלצות סוף השבוע 6-8.3

כתיבת תגובה

בשבוע שעבר ציטטנו את שירו של לאונרד כהן "המנון", שם הוא מפיח בנו תקווה שבין הסדקים חודר אור גדול. את ההמלצות השבוע אנחנו מקדישים לאמניות נשים וזאת כמו בכל שנה, לקראת יום האישה הבינלאומי. מי שעוקב אחר הזירה הבינלאומית של האמנות חש ודאי שבין הסדקים מוקרן בשנים האחרונות אור חדש על אמנות נשים מתקופות שונות. עוד ועוד תערוכות וגלריות ייעודיות פותחות את שעריהן לתצוגת אמניות שלא זכו להכרה בזמנן. מבט מחודש על היצירה שלהן גורם לחשוב על היסטוריה שנכתבה "על ידי המנצחים", על ידי גברים ממעמד מסוים שביצעו לעתים בחירות גסות ובטח שלא שוויוניות.
ובכל זאת, יש איזו תחושה עקומה בלהמשיך ולהקדיש מדור שלם לאמניות נשים. עד מתי נצטרך לעשות זאת? הלוואי ונגיע ליום בו לא יהיה צורך להעלות נשים על נס באשר הן נשים.
בכל מקרה, אספנו ארבע תערוכות מעולות של אמניות נשים שעובדת היותן נשים משתקפת באמנותן במגוון הדרכים האדיר בה נשיות באה לידי ביטוי. בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד מציגה אתי יעקבי ציור ריאליסטי של נופי הקיבוץ המפלרטטים בין הדוקומנטרי לרגשי ולטעון; במוזיאון תל אביב מפנים זרקור אל אמנית נשכחת מהעבר; בגלריה רוזנפלד רחל קיני מלהטטת במדיום האקוורל אשר שימש אותה פעמים רבות לתיאור הנוזליות של הגוף הנשי וכעת הוא מקבל שימוש חדש ושונה לגמרי. בפינת הבונוס – טובה לוטן יוצרת תערוכה שהיא טקס פרידה.

רגע לפני שנפנה להמלצות עצמן נזכיר לכם שההרשמה לסיור המושלם שלנו בפריז כבר בעיצומה, שתי הקבוצות שיצאו לסיור של שלושה ימים בפריז ביוני הקרוב – כבר מתמלאות. אנחנו נרגשים מאד לצאת לדרך לעוד הרפתקה בעקבות האמנות העכשווית בפריז. פרטים נוספים כאן

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

אתי יעקבי, מתוך תערוכת יחידה בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד. צילום: אבי אמסלם

'דברים שרואים מכאן', תערוכת יחידה של אתי יעקבי. אוצרת: חנוש מורג
טכניקת הציור הריאליסטית דורשת מבט אובייקטיבי לחלוטין על מושא הציור (אדם, נוף, או טבע דומם) ופירוק שלו לכתמים, קווים ותתי גוונים. כדי להגיע לתוצאות המבוקשות בציור נוף למשל, יש להפשיט מקומות מהמשמעויות התרבותיות והאישיות שלהם ולהתמקד בדרך בה האור משתקף בעלים או הדרך בה הקו שהוא העץ פוגש את הקו שהיא האדמה. באופן פרדוקסלי, אם ציור כזה נעשה בצורה נכונה, בסופו של התהליך היצירה ה"אובייקטיבית" הופכת לרוויה במשמעות והקשרים. אם יש נוף אשר בשנה וחצי האחרונות נוספו לו משמעויות  מצמררות, הרי זה הנוף הקיבוצי. השער הצהוב, שמות כמו "מגורי הצעירים" ודומיהם הפכו לזירות קרב של ממש. הציירת אתי יעקבי משוטטת בקיבוץ גבעת חיים איחוד – במרחבים הציבוריים ובמרחבים האישיים והאינטימיים – ומפנה עין ויד ציורית ואנליטית אל עבר הנופים שהיא רואה שם. התוצאה היא הכל חוץ מאובייקטיבית. כל נדנדת ילדים נטושה, כל כתם צהוב זועקים את המציאות על כל כאביה.
אירוע פתיחה: יום שבת, 8.3, 12:00, גלריה לאמנות קיבוץ גבעת חיים איחוד
התערוכה תוצג עד 22.3. שעות פתיחה: יום שישי 11:00-14:00, יום שבת 11:00-15:00
או בתיאום מראש בטלפון 054-9039945

'בין מים למים', תערוכת יחידה של בלה בריזל. אוצרת: עדי דהן
אנחנו מאוד אוהבים לגלות אמניות נשכחות ובמיוחד כאשר הן מקבלות סוף סוף את המקום הראוי להן בקאנון המקומי באמצעות תערוכה גדולה במוזיאון תל אביב. סיפורה של האמנית בלה בריזל נשמע כאילו נלקח מהקולנוע או הספרות – נערה חרדית נשבית בקסמה של האמנות ועוברת לעיר הגדולה, שם היא פוגשת אמן כריזמטי והופכת לבת זוגו. יחד הם נוסעים לפריז ואז משתקעים באי ספרדי נידח – מקדישים את חייהם ליצירה ואהבה. מותו הטראגי של בן הזוג ומותה שלה שנים ספורות לאחר מכן רק מוסיף לרומנטיקה. בלה בריזל מציגה ציור אחר מאוד ממה שהיה מקובל בארץ בתקופת פעילותה. בשנים שכאן פרחו אופקים חדשים, מופשט חמור ומהלכים קונספטואליים רדיקליים, הציור של בריזל ספוג בסוריאליזם ונשען על מיסטיקה ומיתולוגיה. מעניין לחשוב מה היה קורה אם הסגנון הציורי שלה היה תופס לו חזקה במקומותינו בזמן אמת. גם האוצרת עדי דהן מתעניינת כנראה בשאלה זו ואל התערוכה הרטרוספקטיבית היא מצרפת פרק נוסף ובו תערוכה קבוצתית של אמניות הפועלות ברוח יצירתה של בריזל, גם אם לא הכירו את פועלה. תערוכה מרגשת וחשובה.בהשתתפות: חניתה אילן, עומר הלפרין, שחר יהלום, אתי לוי, מרב קמל, תומר רוזנטל, אסתר שניידר.
התערוכה תוצג עד 30.8 במוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב
שעות פתיחה: ראשון–שני: סגור; שלישי, חמישי: 10:00–21:00; רביעי, שבת: 10:00–18:00;
שישי: 10:00–14:00
פרטים נוספים באתר המוזיאון

'קריאה לסדר', תערוכת יחידה של רחל קיני. אוצרת: מיה פרנקל טנא
רחל קיני היא לפני הכל מאסטרית של צבעי מים. בביקורים שלנו בסטודיו שלה במהלך השנים, נחשפנו לשיטות העבודה שלה ולדרכים הלא שגרתיות בהן היא משתמשת במדיום הציורי המרתק הזה. בציורים המוצגים בתערוכתה החדשה בגלריה רוזנפלד למשל, היא מוסיפה למים והצבע גם פיגמנט מיוחד המשמש לרַפָּאוּת (רסטורציה) של כלי חרס עתיקים. בדרך זו, הציורים נטענים במשמעויות ומטאפורות של ריפוי ותיקון, עוד לפני שמגיעים לנושא המצויר. בנוסף, התוספת הזו לחומר הציור הקלאסי יוצרת "הפרעות" במהלך הציורי והולכת נגד העדינות והאווריריות הקשורות בדרך כלל למדיום האקוורל. דרך נוספת בה קיני "מפריעה לעצמה לצייר" היא באמצעות הערמה של שכבות ציוריות זו על גבי זו עד שהדימוי מתערבב כל כך עד שהוא כמעט ונעלם. קיני עוסקת בציוריה בין השאר בדרך בה קבוצות של אנשים מסתדרות יחד. בציורים שנולדו מתוך ההפגנות נגד הממשלה ולמען השבת החטופים היא מציגה חבורות של אנשים שספק פועלות יחד ספק נמצאות במאבק בלתי ניתן להתרה – מטאפורה חזקה ומושחזת למצב העניינים הנוכחי.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.3, 19:00, גלריה רוזנפלד, רחוב המפעל 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 19.4. שעות פתיחה: שלישי–חמישי, 18:00–12:00; שישי, 14:00–11:00;
שבת, 13:00–11:00
אירוע פייסבוק

וגם –
'שלשה לפרידה', תערוכת יחידה של טובה לוטן. אוצר: אורי דרומר
טובה לוטן יוצרת אמנות פמיניסטית, נוגעת ללב ומעוררת מחשבה כבר כארבעה עשורים. האמנות שלה מתפרשת על מגוון מדיומים והיא נוגעת ברגישות אך בצורה נוקבת בנושאים של גוף, בגד ובית. התערוכה הנוכחית היא מעין טקס פרידה מחללים בהם חיה ופעלה בשנים האחרונות. לוטן מטפלת בחפצים ספציפיים מביתה, הסטודיו שלה וחלל הגלריה בו היתה שותפה. חומרים ביתיים כמו קפה, נעליים ואפילו עור הכורסאות עליהן ישבה משמשים כבסיס למיצב תלוי מקום עדין וטעון ברבדים של משמעויות. מים שקטים חודרים עמוק.
אירוע פתיחה: יום שישי, 7.3, 11:00, גלריה קוביה 6, שביל המרץ 6, תל אביב
התערוכה תוצג עד 5.4. שעות פתיחה: רביעי, שישי ושבת 11.00 – 14.00
או בתיאום מראש בטלפון 054-5245140

רחל קיני, מתוך תערוכת יחידה בגלריה רוזנפלד, תל אביב

מצב נפשי. המלצות סוף השבוע 16-18.1.25

תגובה אחת

חלל הגלריה הוא לעתים – אולי תמיד – מראה לנפשם של האמן או האמנית המציגים בו. הציור, הפיסול או הוידאו בתערוכה הם תרגום של תופעות נפשיות, רגשיות וגם היסטוריות שהשפיעו על האמן או האמנית. תערוכות השבוע מזמינות אותנו לפסוע אל תוך ראשם וליבם של האמנים לחוויה אישית מאוד אך כזו שבה נוכל בתקווה למצוא גם את עצמנו.

בבית ליבלינג מרב שין בן-אלון עורכת מחקר אמנותי על גורלו של בית חולים יהודי בפולין; במעבדה מזמין אותנו מיכאל בן אבו לצלול אל תוך נבכי תת המודע שלו; בגלריה רוזנפלד מדגים זמיר שץ את ורסטיליות האמנותית שלו; וגם – פסטיבל 'דוקאביב גליל' חוזר למעלות תרשיחא בסופה של שנה קשה.

שיהיה סופ"ש נעים עד כמה שניתן, ושיחזרו כולם הביתה בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

מרב שין בן אלון, מתוך תערוכת יחידה בבית ליבלינג, תל אביב

'בית החולים היהודי',  תערוכת יחידה של מרב שין בן-אלון. אוצרת: ד"ר סמדר שפי
לאמנים ואמניות יש דרך משלהם לגשת אל ההיסטוריה. בעוד שהיסטוריונים מחוייבים לדבוק בנורמות ופרקטיקות אקדמיות, אמנות מן הסתם, היא משוחררת יותר. אמנות יכולה לנקוט בשיטות מחקר אינטואיטיביות וחופשיות שמבוססות על זיקות אסתטיות, אישיות או על חיבורים אסוציאטיביים. התוצאה יכולה פעמים רבות לחשוף אמיתות חבויות שלא היו נחשפות בשיטות הקונבנציונליות.
בתערוכתה החדשה בבית ליבלינג, מתחקה מרב שין בן-אלון אחר קורותיו של בית חולים יהודי אחד בפולין. שני מאגרי צילום שתיעדו את המקום במשך יותר ממאה שנות פעילותו, הופכים אצל בן אלון למיצב קולאז'י מרהיב ונוגע ללב שנוצר במיוחד לחלל של בית ליבלינג. ההתחלה בראשית המאה הקודמת תחת קהילה יהודית משגשת, ההשתלטות הנאצית, התקופה הסובייטית והפעילות עד הסגירה ה-2015; כמו בטבעות של גזע עץ, ההיסטוריה נוכחת בקולאז'ים של בן אלון במרומז. מרתק ומסקרן
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:30, בית ליבלינג, אידלסון 29, תל־אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'אִישְׁמִילָה', תערוכת יחיד של מיכאל בן אבו. אוצר: שרון תובל
מגיע רגע בחייו של אדם בו הוא נוטה לעשות סיכומים. לא חלילה כדי להיפרד, אלא כדי לאמוד את ההישגים, ההפסדים ואת כל מה שלמדנו וצברנו עד עתה. בתערוכתו החדשה במעבדה, נראה שמיכאל בן אבו עושה בדיוק את זה. כאשר רואים את שני ארונות הקבורה המונחים במרכז החלל – האחד עם הכיתוב "הנני" והשני עם הכיתוב "אינני" –  קשה שלא לקרוא את זה כמבט מפוכח באמצע החיים על הגורל האנושי הבלתי נמנע של כולנו. כמו תמיד בחלל האמנות האקספרימנטלי המעבדה, בן אבו מקבל יד חופשית להשתמש בחלל לצרכיו והוא יוצר כאן מיצב חובק כל שמכיל עבודות ממגוון רחב של מדיומים ושפות. מלבד ארונות הקבורה המדוברים, נמצא פה גם וידאו של בן אבו רוקד מחול סוּפִי, "ספרי חיים" גדולי מימדים שנוצרו מפירוק והרכבה מחדש של ספרים קטנים יותר ועבודות ציור וטקסט שמתייחסות לאותיות א' ו-ה'. הכניסה לתערוכה היא קצת כמו כניסה אל תוך תת המודע של האמן שעוסק בשאלות הגדולות של חייו.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מוזמביק', תערוכת יחיד של זמיר שץ. אוצרת: מיה פרנקל טנא
ביקור בתערוכות של זמיר שץ מרגיש לפעמים כמו ביקור בתערוכה זוגית או קבוצתית. השפה האמנותית של שץ מגוונת כל כך, עד שקשה לעתים להאמין שאמן אחד יצר גם את ציורי השמן מלאי הצבע, בעלי הטכניקה המוקפדת, המציגים סצינות אידיליות אבל גם רישומים בעלי סגנון שרבוטי וגס העוסקים בנושאים קשים וקיצוניים לעתים. נראה ש-שץ אינו מרגיש מחוייב לסגנון אמנותי מסוים או אמירה אחידה, אלא מרגיש מחוייב ראשית כל לעצמו ולחייו על כל המגוון הרעיוני והסגנוני שבהם. יש בזה משהו מאוד מעורר הזדהות – הרי כולנו יכולים לפתוח את היום בהתפעמות מיופיו של הרחוב השקט בשעות הבוקר המוקדמות ומספיק מבט אחד בחדשות או שעה בפקקים ויוצאת מאיתנו "המפלצת" שרוצה לקלל ולשבור. גם מקורות ההשראה לתערוכה הם דואליים על סף הסכיזופרניה – מצד אחד זכרונות ממסע באפריקה ומצד שני יומן ויזואלי שנוצר בשנים 2013-2015 המתעד את הזעזועים החברתיים והפוליטיים שעברו על ישראל באותה תקופה. מה שנשאר קבוע בכל סגנון הוא היכולת של שץ לגעת ברגש ובלב.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 16.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

וגם –
פסטיבל דוקאביב גליל ה-16
דוקאביב הוא כנראה פסטיבל הסרטים החביב עלינו, כבר המון שנים. תמיד אפשר למצוא כאן אוצרות דוקומנטריים מרתקים ויצירתיות לא רק בבחירת הסרטים אלה גם באיך ואיפה מקרינים אותם. אחד הפרויקטים המרגשים של הפסטיבל הוא הסניף הגלילי שלו שבעצמו הוא כבר ותיק למדי. השבוע, לאחר שנה קשה במיוחד בגליל, חוזר הפסטיבל החשוב הזה אל חבל הארץ המצולק כדי להביא אליו תרבות ואמנות דווקא עכשיו. מרגש מאוד וחשוב כל כך. יש המון סרטים לבחור מהם, הלינק לאתר והתוכניה בסוף ההמלצה. אנחנו ממליצים במיוחד על הסרט 'אנסלם' של וים ונדרס – מפגש ענקים של במאי גדול עם אמן אגדי לסרט מרהיב ביופיו.
מתי ואיפה: ימים חמישי-שבת, 16-18.1, מוקדים שונים ברחבי מעלות-תרשיחא
פרטים נוספים ותוכניה מלאה באתר הפסטיבל

זמיר שץ, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב (פרט)

זר לא יבין זאת. המלצות הסופ"ש 2-4.5

כתיבת תגובה

גלריה שנפתחת מחדש לאחר אירוע טראומתי, אמנית שלוקחת את עבודתה עוד צעד קדימה ואמנים שמשתמשים בחוויותיהם האישיות כדי לספר סיפור רחב יותר. את כל אלה קשה לראות במבט חיצוני והם דורשים הכרות מעמיקה יותר עם שדה האמנות והדמויות המרכיבות אותו. המלצות השבוע הן הנסיון שלנו להכניס אתכם בסוד העניינים.
גלריה בארי פותחת את הסניף התל אביבי המיוחל שלה עד שתחזור למקומה הטבעי בקיבוץ; במעבדה מפרקת לילי כהן פרח-יה את הציור למרכיביו הראשוניים; ובגלריה רוזנפלד מציג הצמד נוי ותמיר תערוכה אישית מאוד וציבורית מאוד בו זמנית. בהמלצת הלוקאלז שלנו תערוכה לעאישה עראר בגלריה דביר בפריז.

ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

לילי כהן פרח-יה, מתוך תערוכת יחידה במעבדה, תל אביב

'ואני, לו רק הייתי יכול, הייתי', תערוכת יחיד של מתי אלמליח והשקה של גלריה בארי בתל אביב. אוצרת: סופי ברזון מקאי

כמה חיכינו להמלצה הזו. בתוך ים שברון הלב של השבעה באוקטובר, התמונה של גלריה בארי שרופה עד היסוד דקרה לנו בלב במיוחד. אחרי חודשים שבהם תערוכות הגלריה התארחו בחללי אמנות ברחבי הארץ, סוף סוף היא משיקה את החלל החדש, וכפי שהם מדגישים, הזמני – בתל אביב!  נדמה שאין מתאימה מתערוכתו של מתי אלמליח כדי להשיק את חלל הגלריה החדש – הצילום של אלמליח מציג דיוקנאות עצמיים שלו מלאי עדינות ושבריריות בתוך חללים שנראים כחדרי מלון וחדרי המתנה. השילוב בין החשיפה האינטימית של אלמליח לבין החדרים הזרים מסמל אולי במשהו את הגלריה שנעקרה ממקומה. ובעיקר התמונות מזקקות מבט עדין ומלא חמלה על זהות, מגדר, גוף וגיל. אלה ימים שקשה לדבר בהם על ניצחון. המילה המפוארת הזו קיבלה משמעות אחרת ומורכבת יותר אחרי מאורעות השבעה באוקטובר והמלחמה הקשה שפרצה בעקבותיהם. ובכל זאת, נצחונות אפשר וצריך לחגוג, גם אם הם לא מושלמים. הקמתה המחודשת של גלריה בארי, במיוחד כשנעשתה באמצעות סולידריות של קהילת האמנות הישראלית כולה, היא בהחלט ניצחון כזה. ברכות חמות לצוות גלריה בארי, מתרגשים איתכם עד השיבה הביתה ואחריה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
פרטים נוספים באתר התערוכה

'תנשמי', תערוכת יחידה של לילי כהן פרח-יה. אוצר: שרון תובל

בתערוכה החדשה שלה במעבדה של שרון תובל ברחוב הרצל בתל אביב, ממשיכה לילי כהן פרח-יה לאתגר את המצע הציורי כפי שהיא עושה באופן עקבי בעבודותיה בשנים האחרונות. אנחנו עוקבים במשך שנים ארוכות אחרי עבודותיה של כהן פרח-יה ולא נדיר למצוא אותה מציירת על ניירות פרגמנט, או הדפסים בפורמטים לא שגרתיים ועוד דרכים לאתגר את המדיום. כעת היא פורצת גבולות חדשים ומפרקת את הציור לחלוטין לאלמנטים פיסוליים נפרדים שממלאים את חלל הגלריה ומאפשרים לצופה להיטמע בתוך יצירת האמנות. גם כאן, לא מסתפקת האמנית בפירוק הציור בלבד, אלא גם עושה שימוש בחומרים ואלמנטים לא שגרתיים כמו נייר מכווץ, ניילון ואלמנטים פיסוליים אחרים בכדי לייצג את חלקיו השונים של הציור המפורק. המסע הארוך שלנו בעקבות עבודתה של לילי כהן פרח-יה לאורך השנים תמיד הניב רגעים מרתקים ונראה שזה עוד אחד מהם. יש למה לחכות.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

'בפרקים הקודמים', תערוכת יחיד של נוי ותמיר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

מה שמחבר קהילה למקום הוא אוסף של סיפורים. לפעמים הסיפורים האלה מרגישים פרטיים ואישיים, אבל ברגע שמספרים אותם למישהו אחר מגלים שהוא או היא חיו סיפור דומה מאוד. כך נוצר בית. צמד האמנים הצעיר יחסית נוי ותמיר הספיקו כבר לעשות לא מעט בקריירה הקצרה שלהם וכעת בתעוזה שלא לומר מעט חוצפה בריאה האופיינית להם הם עורכים סוג של "רטרוספקטיבה בתערוכתם הראשונה בגלריה רוזנפלד. נוי ותמיר יוצרים תערוכה שהיא בו זמנית גם אינטימית ואישית מאוד, אבל גם ממקמת אותם בתוך קהילות רחבות יותר ובתוך הזמן בו הם חיים. כך אנחנו מקבלים נקודות מבט ייחודיות על החוויה של נוער קווירי בארץ, על אקטיביזם מתמשך, על החיים לצד ובתוך מלחמה שאינה נגמרת ועוד. כמעט כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בתוך אחד מהתרחישים הללו. שלבו את זה עם הסגנון הבלתי ניתן לחיקוי של הצמד והחיבה שלהם לפיסול לא שגרתי ותקבלו קרנבל מאוד ישראלי ועכשווי. תענוג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 2.5, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

 ‘There was love, there was death, and there was you’ תערוכת יחידה של עאישה עראר

תערוכת יחידה של אמנית פלסטינית בגלריה ישראלית בפריז – בימים אלו זה נשמע מינימום כמו "ואריה עם גדי ירבץ" והנה זה בדיוק מה שקורה כרגע בסניף הפריזאי של גלריה דביר. האמנות של עאישה עראר לא משדרת מייד פוליטיקה, אבל היא בהחלט זועקת מעומק הלב זהות, נשיות ואחרוּת. הציור הפראי והיצרי של עראר הולך כנגד כל סטריאוטיפ שננסה להלביש על הסיטואציה ואולי דרך שבירת המוסכמות הצפויות נצליח ליצור גשר בר קיימא בין תרבויות.

התערוכה מוצגת עד 15.6, בגלריה דביר, פריז
בכתובת: Dvir Gallery, 13, rue des Arquebusiers, Paris
פרטים נוספים באתר התערוכה

נוי ותמיר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

בית הפוך. המלצות הסופ"ש 30.3-1.4

כתיבת תגובה

ימים מוזרים לכתוב בהם המלצות אמנות, כשהמראות הניבטים מבעד למסכים נדמים סוריאליסטיים וכשמוסדות אמנות מושבתים במחאה בזה אחר זה. ואולי תמיד אמנות מתקיימת מול המציאות – משמשת לה כמראה אבל גם פועלת במנותק ממנה. אנחנו בכל מקרה תמיד מאמינים שאמנות יכולה לשמש כמצפן מוסרי וגם כנחמה ומפלט ולכן אנחנו בוחרים בה שוב ושוב.

בגלריה רוזנפלד מציגה שירלי וגנר חזון של נוף מקומי מפורק; בגלריה המדרשה נוי ותמיר יוצרים עולם מקביל שהוא בין חלום לסיוט; במוזיאון תל אביב מביא האמן העכשווי המוערך ארווין ווּרם את בית ילדותו עם טוויסט; ובהמלצות הלוקאלז שלנו אמנית המלהטטת בין אמנות לקראפט בלונדון.

שיהיה סופ"ש רגוע ושקט,

שני ורנר וצוות Talking Art

שירלי וגנר, מתוך תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

'מזג שכבות', תערוכת יחיד של שירלי וגנר. אוצרת: מיה פרנקל טנא

שירלי וגנר מתעתעת בצופה – מה שמתחיל בפיסול הופך לצילום, שמדמה תקלות וגליצ'ים דיגיטליים שבסופו של דבר נראים כמו ציור נוף. יש משהו מאוד מקומי וישראלי בדימויים של וגנר – השימוש בחומרים מצויים כמו בד, צמר פלדה ורשתות בניה. למרבה הצער גם הנוף המפורק והמופגז שנשקף מהעבודות עצמן מזכיר נופים שרואים כאן בחדשות הרבה יותר מדי פעמים. בעבודותיה החדשות נראה ששירלי וגנר ממשיכה את המסע שלה אל פירוק הנוף והדימוי. אולי זו רוח הזמן והתקופה, אבל התערוכה החדשה נראית מפוררת ומפורקת מתמיד. ישראל שנשקפת דרך עבודותיה של וגנר מרוסקת לרסיסים וגם מה שאפשר עוד לזהות נסתר מתחת לשיבוש כמו דיגיטלי. יש תקופות שבהם לא משנה כמה מנסים לסגור את דלת הסטודיו או הגלריה המציאות מזדחלת ודולפת פנימה. העבודות של וגנר בתערוכה נראות כחלון אל מציאות מקומית מסוכסכת ומטרידה.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה גם תערוכת יחיד של יעל ורטהיים סואן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 30.3, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'מקום תחת השמש', תערוכה של נוי ותמיר. אוצר: אבי לובין

ניתן לקרוא לפרקטיקה של צמד האמנים נוי ותמיר "אמנות לשעת משבר". לא בגלל שהיא דלה או ענייה – להיפך, האמנות של הצמד הזה מצטיינת בעושר חומרי ורעיוני, עם שימוש מתוחכם ברפרנסים תרבותיים רבים ושימוש וירטואוזי, ומתוחכם לא פחות במדיומים מגוונים כמו קרמיקה, מיצב וסאונד. אנחנו מכנים את עבודתם של נוי ותמיר (ללא שם משפחה, כמו מדונה) "אמנות לשעת משבר" דווקא כי היא יוצרת עולם מקביל ואלטרנטיבי לזמן והמקום המסוכסכים. העולם שנוצר הוא מצד אחד סוג של גן שעשועים אסקפיסטי שמפעיל את החושים ומצד שני יוצר תמונת מראה מעוותת אך מדויקת להפליא של המציאות ממנה הוא מבקש להתנתק. אפשר לחשוב על עבודתם של נוי ותמיר כסוג של חלום העושה שימוש בחומרי המציאות הממשיים אך הופך אותם על ראשם. האחריות לחלץ מתוך החלום\תערוכה הזה משמעות חוזר אלינו החולמים\מבקרים וכל לקח שנלמד הוא על אחריותנו בלבד.

באותו יום תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של תומר דקל
אירוע פתיחה: יום שישי, 31.3, 10:00-14:00, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב

'הרחק בבית', תערוכת יחיד של ארווין ווּרם. אוצרת: מירה לפידות

כל מי שעקב אחרי עולם האמנות בשנות התשעים ותחילת האלפיים, לא יכול שלא להתרגש מהגעתו לארץ של אחד השמות החשובים והמרתקים של האמנות העכשווית בעשורים האחרונים. האמן האוסטרי ארווין ווּרם הוא קול פורץ דרך בעולמות הפיסול, המיצב והמיצג והכניס הומור עוקצני לתחומים שיכולים להיות פעמים רבות עבשים ויבשים. ווּרם ידוע כמי שהמציא את ה"פסלים לדקה" (One Minute Sculptures) – שילוב בין פיסול למיצג השתתפותי, בו מציב האמן סדרה של חפצים יומיומיים ומשאיר לקהל הוראות מדויקות כיצד להחזיק אותם, לרוב בצורה מסורבלת, מעט מביכה ומשעשעת. הפסלים הזמניים האלה נותנים זווית מבט אחרת על יצירת האמנות, על רדי מייד וגם על הגוף. בתערוכה הראשונה של ווּרם בישראל יוצגו מספר "פסלים לדקה" חדשים לצד הצבת ענק של "בית צר", שהוא העתק של בית ילדותו של האמן שכווץ לרוחב של מעט יותר ממטר אחד. הזדמנות משמחת מאוד לחוות את יצירתו של אחד מחשובי האמנים העכשוויים הפעילים היום בעולם.

בערב הפתיחה יתקיים מפגש פתוח עם האמן.
אירוע פתיחה: יום שלישי, 4.4, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב

המלצת הלוקאלז –

'These Boots Are Made For Walkin', תערוכת יחיד של Polly Apfelbaum

פולי אפפלבאום משלבת בעבודתה בין טכניקות של קראפט לבין רגישויות אמנותיות. היא מרבה להשתמש בטקסטיל ויוצרת עבודות שמטשטשות את הגבולות בין אמנות ואומנות. התערוכה הנוכחית שלה מסמנת כניסה לתחום הקרמיקה – גם הוא מדיום שניצב בתפר שבין מלאכה ואמנות גבוהה וגם כאן היא יוצרת עבודות צבעוניות ומושכות עין ולב.

התערוכה פתוחה עד 5.5 בגלריה Frith Street Gallery
בכתובת: Frith Street Gallery, 17-18 Golden Square, W1F 9JJ
שעות פתיחה: שלישי-שישי 11:00-18:00, שבת 11:00-17:00
פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור בטייט מודרן? הכנסו לקישור ובחרו סיור

נוי ותמיר, מתוך תערוכה בגלריה המדרשה

איזה יופי. המלצות הסופ"ש 27-29.10

כתיבת תגובה

בעולם האמנות העכשווי המילה "יפה" לפעמים יכולה להיחשב כעלבון. אמנים רבים, אם תגידו להם על עבודתם שהיא יפה יחרקו שיניים, כנראה יודו לכם בנימוס, אבל בלב ירגישו שאתם מתעלמים ממשמעויותיה העמוקות של היצירה ומשטיחים אותה לנראות בלבד. עושה רושם שהאמנים המציגים בתערוכות השבוע לוקחים בעלות על המילה הזו ולא בורחים ממנה. אבל באמנות כמו באמנות, גם מתחת ליופי רוחשות משמעויות נסתרות.

במגזין 3 ביפו מציג דוד עדיקא דיוקנאות של קולגות וטבע דומם בסגנונו הישיר והאסתטי; בגלריה רוזנפלד מחברת טל שוחט בין המיתולוגי לאישי; בגלריה ברוורמן, פסליה של רונית ברנגה מהממים במובן הקלאסי של המילה. ובהמלצת הלוקאלז שלנו הומאז' ביקורתי ויפה למיניאטורות איסלאמיות.

שיהיה סוף שבוע מלא ביופי,

שני ורנר וצוות Talking Art

דוד עדיקא, מתוך 'לדוד מזמור', תערוכת יחיד במגזין 3, יפו

'לדוד מזמור', תערוכת יחיד של דוד עדיקא. אוצרת: כרמית גלילי

את דוד עדיקא אין צורך להציג. מדובר באחד הצלמים ובכלל האמנים המוערכים ביותר שפועלים כרגע במחוזותינו. מתחילת דרכו התפרסם עדיקא כמי שהתעקש להביא לעולם הצילום האמנותי משהו שקצת חסר לו בזמנו – סקס אפיל וסטייל. אז והיום עדיקא מזגזג במכוון בין עולמות האמנות, האופנה והעיצוב ומטשטש את הגבולות ביניהם. זכורה במיוחד תמונת הפורטרט של הדוגמנית מירי בוהדנה שצילם והפכה לשער מגזין האמנות הנחשב "סטודיו". בתערוכתו החדשה בחלל האמנות 'מגזין 3' ביפו מוצג מהלך שניתן לחשוב עליו כהפוך לצילום של בוהדנה. במקום את הדוגמנית, עדיקא מצלם את הקולגות שלו הפועלים בסצינה המקומית. הוא משלב את הפורטרטים עם צילומי טבע דומם יפהפיים ויוצר את השילוב המאוד "עדיקאי" הזה בין יופי לבין אמירה חברתית מרומזת. עוד מהלך שראוי לשים לב אליו הוא התמהיל המעניין שנוצר בחלל האמנות החשוב 'מגזין 3' של הצגת אמנים מחו"ל לצד אמנים ישראלים משמעותיים. בתור פטריוטים אמנותיים אנחנו מברכים על המהלך הזה בכל פה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 20:00, מגזין 3, רחוב עולי ציון 34, יפו. אירוע פייסבוק

'כוכבים בחוץ', תערוכת יחיד של טל שוחט. אוצרת: מיה פרנקל טנא

כשאנחנו מבקרים בסיורים בשואו רום הפרטי של גלריה רוזנפלד, פעמים רבות עבודותיה של טל שוחט גונבות את ההצגה. עבודות הצילום המוקפדות שמציגות סצינות שנראות גם מקומיות מאוד אבל גם זרות לחלוטין, עם עצי הדר, שטיחים ודמויות מסתוריות תופסות את העין ומציתות את הדמיון. הזגזוג הזה בין המקומי לזר בא לידי ביטוי ביתר שאת בסדרת העבודות העוסקת במשפחתה של האמנית שתוצג בתערוכה שתפתח בסוף השבוע בגלריה רוזנפלד. התערוכה מורכבת מעבודות וידאו ומצילומי סטילס וכולם – כנהוג אצל שוחט – עשויים לעילא ומבוימים עד הפרט האחרון. הסיפור שנפרש בין העבודות הוא מחד של זהות, הגירה ולאום ומצד שני נוגע במיתולוגיות קמאיות ובסמלים עתיקים. באמצעים האמנותיים הוירטואוזיים העומדים לרשותה, יוצרת שוחט עבור משפחתה סיפור בריאה והתהוות אלטרנטיבי, במקום זה שנקטע בעקבות הגירה ותלישות. יש למה לצפות.

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים של הגלריה תערוכת יחיד של שמואל גולדשטיין

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב. אירוע פייסבוק

'Between Four Walls', תערוכת יחיד של רונית ברנגה. אוצרת: עדי גורה

בשפה העברית העכשווית, התואר "מהמם" כבר הפך לקלישאה של ממש והתנתק כמעט לחלוטין ממשמעותו המקורית. אבל כשנתקלים בעבודותיה של רונית ברנגה המילה הזו מקבלת בחזרה את הכבוד המגיע לה. כי פסלי הקרמיקה העשויים בוירטואוזיות ומציגים גופים היברידיים וסצינות סוריאליסטיות פשוט מהממים את הצופה שמנסה להבין מה ניצב מולו. ספלים עם פיות אנושיים פעורים בפתיינות על רגליים שהן למעשה אצבעות למרגלות פסל אישה ריאליסטי בגודל טבעי – אלה לא דברים שרואים כל יום ואין לך כצופה אלא להביט בהם פעור פה. תערוכתה של ברנגה בגלריה ברוורמן מסודרת כמעין דירה שהצופה מוזמן להציץ בה, אבל המחזה הנגלה הוא רחוק מלהיות "ביתי". הדמויות של ברנגה עסוקות בין לבין עצמן והן מרחפות על הגבול שבין הפתייני לדוחה. הריאליזם והגודל האנושי שלהן מגביר את האפקט עוכר השלווה של התערוכה ויוצר חוויה שלא תשכח במהרה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 27.10, 19:00, גלריה ברוורמן, רחוב אילת 33, תל אביב

המלצת הלוקאלז – ברלין

מוחמד זישאן בגלריה Kristin Hjellegjerde

האמן הפקיסטני מתכתב בעבודותיו עם מסורת המיניאטורות האיסלאמית ארוכת השנים ויוצר סדרה של ציורים קטני מימדים אך מלאי התרחשות פנטסטית המשלבת דמויות מיתולוגיות, בעלי חיים וצמחים. מבט נוסף מגלה אלמנטים של ביקורת כלפי היחס של החברה ממנה הוא מגיע כלפי נשים ויחסי מגדר.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Kristin Hjellegjerde בכתובת: Linienstr. 130, 10115, Berlin

מידע נוסף באתר הגלריה

מגיעים לברלין ורוצים להכיר את סצינת האמנות התוססת של העיר? בחרו תאריך והצטרפו אלינו לסיור!
אין סיור בזמן שתהיו בעיר? נשמח לארגן לכם סיור פרטי.  כל הפרטים בקישור:

רונית ברנגה, מתוך 'Between Four Walls', תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן, תל אביב

ראיה אחרת. המלצות הסופ"ש 13-15.10

כתיבת תגובה

ראיה היא כנראה החוש המרכזי איתו אנחנו באים במגע עם העולם. בוודאי שבמקרה של אמנות ראיה היא החלק המרכזי בצריכה של אמנות (אחריה יכולים להגיע השמיעה, הריח ואם השומרים לא מסתכלים גם המגע). תערוכות השבוע מבקשות מאיתנו לחשוב מחדש ולא לקחת את החוש הזה בצורה מובנת מאליה – אלא דווקא לאפשר לו להתרחב, ולנו – לראות את הדברים בצורה חדשה.

בגלריה של בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים, זהר אלעזר וחגי אולריך מסכמים תוכנית שהות אמן ומתמודדים עם אתגריו של מדיום הצילום בעת הנוכחית; בגלריה של קיבוץ גבעת חיים איחוד מעבדת מרב שין בן-אלון את מאגר הדימויים שצברה; ובגלריה רוזנפלד מפגש אמנית מומלץ עם רחל קיני בתערוכתה היפה. וגם אנחנו מציעים ראייה אחרת עם מבחר ענק של סיורים באירופה בחודשיים הקרובים.

חג שמח ומועדים לשמחה
שני ורנר וצוות Talking Art

חגי אולריך, מתוך 'ליקוי מאורות', תערוכה זוגית עם זהר אלעזר, גלריה אחד העם 9, תל אביב

'ליקוי מאורות', תערוכה זוגית של זהר אלעזר וחגי אולריך. אוצר: יאיר ברק

כמו רבים מהאמנים בני דורם העוסקים בצילום, זהר אלעזר וחגי אולריך אינם מסתפקים רק בצילום ישיר של דמויות ואובייקטים, אלא מבקשים לפרק את עצם הפעולה הצילומית. כבר עסקנו פה בהמלצות פעמים לא מעטות במשבר בו מצוי מדיום הצילום – כעת כאשר כולנו "צלמים" והדרכים המקוריות והיצירתיות שצלמים בני זמננו מתמודדים עם האתגר הזה. גם אלעזר וגם אולריך נוטשים את הצילום הקלאסי לטובת עיבוד אחר של הדימוי המצולם, למשל באמצעות הקרנה וצילום של ההקרנה, או שימוש מקורי בטכניקות צילום עתיקות עם טוויסט. הצילום שמוצג בסופו של דבר מתרחק מהדימוי הממשי ומתקרב למחוזות המופשט וגורם לנו הצופים לשאול בעצמנו שאלות לגבי המדיום הזה. כחלק מנסיון להתמודד עם אתגר מסוג אחר – הנתק בין האקדמיה לעולם האמיתי – התערוכה היא סיכום של שהות אמן שקיימו אולריך ואלעזר בסטודיות ובסדנאות של בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים. פתרונות יצירתיים אנחנו אוהבים.

אירוע פתיחה:  יום חמישי, 13.10, 20:00, גלריה אחד העם 9, כניסה מרחוב השחר 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'העבר אינו מפסיק להשתנות', תערוכת יחיד של מרב שין בן-אלון. אוצרת: חנוש מורג

מרב שין בן-אלון היא אמנית שצוברת. היא עושה זאת לא באמצעות אגירה של חפצים מיותרים, אלא באמצעות ספרי הסקיצות שלה. בן-אלון משתמשת במחברות שלה כדי לאסוף פרגמנטים של רגעים מחיי היום יום – זווית מעניינת של יד, דוגמא שמשכה את עינה בשמלה, או פריים מסרט – הכל נכנס למחברות שלה בדמות רישומים עדינים ונוגעים ללב. ספרי הסקיצות האלה (ויש הרבה מהם) הופכים בתורם גם הם למאגר ממנו אפשר לשאוב דימויים, חומרים ומחוות. התוצאה היא תהליך של יצירה מתמדת שחוקר את עצמו באותה מידה שהוא חוקר את העולם שסביב. אין שם מתאים לתערוכתה הנוכחית של בן-אלון מאשר 'העבר אינו מפסיק להשתנות' – מונח מתחום הפסיכואנליזה, שכמו נולד כדי לתאר את הפרקטיקה האמנותית שמוותרת על מבט לינארי לטובת גישה כוללת ומכילה יותר להיסטוריה היצירתית של האמנית. עצירה שווה בטיול צפוני.

אירוע פתיחה: שבת 15.10, 12:00, הגלריה בקיבוץ גבעת חיים איחוד

מפגש בתערוכה 'ערמות' של רחל קיני. אוצרת: מיה פרנקל טנא

הרבה זמן לא המלצנו כאן על איזה שיח אמן טוב והרי אין הרבה דברים שאנחנו אוהבים כמו לדבר אמנות (זה די מובן מהשם שבחרנו לנו, לא?) מפגש עם הציירת המשובחת רחל קיני הוא הזדמנות טובה "לשבור את הצום", לא רק כי התערוכה שלה בגלריה רוזנפלד היא חגיגה של ציור שהוא עדין ורגיש, אך בו בזמן גדוש בפרטים וניואנסים, אלא גם בגלל שתמיד כיף לפגוש את רחל. במסגרת הנופשונים שלנו בירושלים, הזדמן לנו לבקר את הסטודיו היפהפה של רחל בעין כרם וזו חוויה מרוממת נפש של ממש. הנדיבות והישירות של השיחה בשילוב עם העושר של הציור יוצרים חוויה מיוחדת במינה שלא כדאי לפספס. אז הנה הזדמנות ליהנות מתערוכה מצוינת ולשמוע מפי האמנית עצמה על תהליך העבודה, הרעיונות והמחשבות שמאחורי הקלעים. בעינינו זה משהו שלא כדאי להחמיץ.

בגלריה מוצגת גם תערוכת יחיד של אייל נוי

מתי ואיפה: יום שבת, 15.10, 11:00-13:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק 

הסיורים הקרובים שלנו באירופה

הפעם באמת הגזמנו – המון המון סיורים בפריז, ברלין ולונדון – בדיוק כשמגיע הזמן המושלם לנסוע לאירופה. רגע לפני שהטמפרטורות יורדות מדי, ובדיוק כשמחירי הטיסות דווקא נמוכים, אחרי החגים ולפני כריסמס. סיורי גלריות ואמנות רחוב שיתאימו לכל סגנון של טיול. אם זו הפעם הראשונה שלכם בעיר או אם אתם כבר מבקרים מנוסים – לדבר אמנות זו ה-דרך להכיר את המקום מזווית חדשה ורעננה.
הכנסו לקישור, בחרו סיור ובואו נדבר אמנות באירופה

רחל קיני, מתוך 'ערמות', תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד, תל אביב

לב היער. המלצות הסופ"ש 28-30.4

כתיבת תגובה

השבוע שבין ימי הזכרון והחגים הלאומיים אף פעם לא קל – הצער על האובדן מתערבב בשמחה על היש והמעבר החד בין צפירות לזיקוקים מייצג את האינטנסיביות של החיים כאן.

תערוכות השבוע עוסקות כולן במבטים שונים על טבע והיחסים הטעונים שלו עם האדם וגופו. בימים כאלה שבהם מילים כמו יער, אדמה וגוף מקבלים משמעות טעונה מהרגיל התערוכות האלה נוגעות בעצב חשוף.

תערוכת מחווה לצייר ידיד רובין תוצג בו זמנית בגלריות שלוש וגורדון; בגלריה רוזנפלד רוני לנדה מגישה לנו פיתוי מורבידי; בגלריה מנשר לוקחת אותנו הדר ראובן איתה למעמקי היער; בהמלצת הלוקאלז שלנו גלריה פריזאית מציגה את הפסטורליה הקאריבית באור ביקורתי ואילו אנחנו מציעים לכם להצטרף ללוקאל הפריזאי שלנו לסיור פתוח בשכונת המארה.

שיהיה סוף שבוע נעים וקל

שני ורנר וצוות Talking Art

ידיד רובין, מתוך שתי תערוכות יחיד מקבילות בגלריות שלוש וגורדון, תל אביב

"השדה שלי לא צומח, הוא קיים", שתי תערוכות של ידיד רובין בשתי גלריות בו זמנית לרגל עשור למותו

במחוות של צבע דשן ועז הציור של רובין משחזר את מה שנראה במבט ראשון כמו נופי הקיבוץ בו חי ופעל. למעשה, ציורי הנוף העשירים והצבעוניים של רובין לא נוצרו מול נוף כלשהו אלא בתוך הסטודיו הסגור וחסר החלונות שלו. הציור שלו, אם כן, הוא יותר ציור של נופי הנפש ותיעוד של חוויות שהצטברו בתוכו ואז התפרצו על הבד בקומפוזיציות מורכבות של קווים, כתמים ונקודות. במלאות עשור למותו של האמן המיוחד הזה פותחות שתיים מהגלריות החשובות בעיר תערוכות יחיד של רובין. יפה לראות את המחווה הזו לאמן שהיה כל כך מרגש עוד בחייו, וגם במותו המפתיע והעצוב. שם התערוכה לקוח מתוך יומניו של רובין שנמצאו לאחר מותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.4, 20:00, בו זמנית ברזידנסי של גלריה שלוש, מזל תאומים 4 יפו העתיקה ובגלריה גורדון רחוב הזרם 5 תל אביב.

'על גופתי המתה', תערוכת יחיד של רוני לנדה. אוצרת: מיה פרנקל טנא

רוני לנדה שייכת לזן האמנים אשר מתחילת דרכם היצירתית ניתן לראות שיש להם שפה מיוחדת משלהם, כזו שמאפשרת לזהות אותם במבט ראשון. במקרה של רוני לנדה ניתן היה לראות את זה כבר בתערוכת הסיום של התואר השני שלה שהיתה רק לפני שנתיים. הפיסול היחודי של לנדה מערב קוקטייל בלתי אפשרי של השראות שנע בין קרמיקת וינטאז' אירופאית, ציור טבע דומם קלאסי, רישומים רפואיים וגותיקה אפלולית. לנגה יוצרת מיצבי פיסול עשויים קרמיקה אשר נראים כמו זרי פרחים או זרים של אברים אורגניים מדממים. החוויה מול העבודות היא תמיד בין המעודן והאסתטי למטריד והמורבידי. כפי שציינו קודם, משהו בשילוב הזה בין יופי למוות מתאים מאוד לתקופה הזו בשנה.
באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים גם תערוכת יחיד של יעל חובב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 19:00, גלריה רוזנפלד, רח' המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד של הדר ראובן. אוצרת: גילי סיטון

האמנית הצעירה הדר ראובן מתמודדת עם תסמונת הרגישות-הגבוהה – מצב תודעתי בו נחווה הקלט החושי בעוצמה מוקצנת ומוביל לתחושת הצפה בעת המפגש עם החוץ. בתערוכתה החדשה בגלריה מנשר נראה שראובן מבקשת להכניס אותנו לתוך עולמה ולתת לנו לטעום ולו במעט את המצב התודעתי המאתגר הזה. הציורים והקולאז'ים המוצגים בתערוכה גדולי ממדים וזולגים מהמצע הציורי אל קירות הגלריה. העבודות יוצרות יער עבות העוטף את הצופה ללא אפשרות בריחה ואותה תחושת הצפה מדוברת הופכת לממשית ביותר. מבין ענפי היער המצויר מופיעה דמותה החוזרת של התנשמת, המבשרת בתרבויות רבות בשורות רעות או מוות מתקרב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 18:30, גלריה מנשר, רח׳ דוד חכמי 18, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז:

התערוכה Antille של האמניות Allora & Calzadilla

האיים האנטיליים, מהם מגיעות צמד האמניות אלורה וקלזדילה, הם גן עדן טרופי פסטורלי עם נופי טבע מרהיבים של ים, הרים ויערות. בו בזמן האיים האלה הם גם מוקד של טראומה קולוניאליסטית עבור תושביהם אחרי שנים של ניצול על ידי הכובשים האירופאים. בתערוכה שהיא מרהיבה ויזואלית ומעוררת מחשבה מביאות האמניות את שני הצדדים של מולדתן.

נמצאים בפריז ורוצים להצטרף לסיור גלריות המארה עם הלוקאל שלנו עדן סרנה?
הצטרפו ביום שישי 6.5 לסיור בשכונה המיוחדת הזו!

התערוכה מוצגת עד 28.5
Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר הגלריה

הדר ראובן, מתוך 'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד בגלריה מנשר

רועי רוזן

צבעי יסוד. המלצות הסופ"ש 10-12.3

כתיבת תגובה

האם צבעוני יותר זה בהכרח שמח יותר? במבט ראשון תערוכות השבוע הן חגיגה של צבע שופע והכניסה אליהן משרה איזו חדווה שרק צבע עשיר יכול לספק. אך מבט נוסף על הסוכריות הצבעוניות האלה מגלה שהן בעצם גלולות מרות במסווה, ושמתחת לפני השטח העליזים מסתתרת מציאות מורכבת הרבה יותר.

במגזין 3 ביפו האמנית האמריקאית פולי אפפלבאום במחווה טוטאלית לצבע האדום; בגלריה רוזנפלד עוטף רועי רוזן קלאסיקה מאיימת בעטיפה של ממתק; במכון הצרפתי משלבים ג׳ניפר אבסירה וז׳וליאן דונאדה בין עולמות של ארכיטקטורה, רומנטיקה ותיירות; ובפינת הבונוס סופ"ש של אמנות בשכונה הכי מגניבה של פריז.

עוד הרבה הזדמנויות לצלול לתוך עולמות מגוונים של צבע נמצאות בסיורים הקרובים והחדשים שלנו ואנחנו מאוד ממליצים להכנס לקישור ולבחון אותם בעצמכם

שיהיה סוף שבוע צבעוני במיוחד
שני ורנר וצוות Talking Art

ג׳ניפר אבסירה וז׳וליאן דונאדה, מתוך 'התיירות שלנו', תערוכה זוגית במכון הצרפתי, תל אביב

'Red Desert, Red Mountain, Red Sea', תערוכת יחיד של פולי אפפלבאום. אוצרת: כרמית גלילי

התערוכה הקודמת במגזין 3 ביפו נפתחה לפני מעט יותר משנה. מאז הספיקו להיות עוד כמה גלי הדבקה, מלחמה אחת, השקת חנות ספרי אמן מטעם המקום והשתתפות בהפקת יריד ספרי האמן של ארטפורט. עכשיו נראה שסוף סוף הגיעה העת לתערוכה חדשה במרכז האמנות המושקע והמוצלח הזה. וכפי שלמדנו לצפות מהמקום הם הולכים בגדולות ומביאים את האמנית האמריקאית החשובה פולי אפפלבאום להציג את עבודותיה ביפו. אפפלבאום התפרסמה בזכות השימוש הנדיב והאינטנסיבי שלה בצבע וביצירת מיצבים טוטאליים ועבודות רצפה גדולות מימדים שנמצאות על הגבול שבין אמנות, מלאכת-יד ועיצוב. המיצב שהיא מציגה במגזין 3 נוצר במיוחד למקום והוא מחווה לצבע האדום כפי שחוותה אותו האמנית במיקומים גיאוגרפיים שונים וגם לצורה בה הוא מופיע בתרבות הפופולארית. יהיה אדום ולוהט.

אירוע פתיחה: יום שלישי 15.3, 19:00, מגזין 3, עולי ציון 34, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'קפקא לקטנים – הציורים', תערוכת יחיד של רועי רוזן. אוצרת: מיה פרנקל טנא

רועי רוזן הוא מאסטר של עיסוק בנושאים כבדים ואריזה שלהם בעטיפה מתקתקה ומנצנצת אשר פורקת את הצופה מהגנותיו, עד שהוא מתפתה לבלוע את הגלולות המרות ביותר. כעת ניגש רוזן למשימה של לא פחות מאשר להנגיש לילדים את יצירתו של הסופר היהודי הקודר פרנץ קפקא. לצורך העניין יצר רוזן עבודת וידאו שהיא קומדיה מוזיקלית לפעוטות לכאורה והיא תושק לקראת סוף החודש במוזיאון תל אביב ובסינמטק. יצירת מחזמר ילדים המבוסס על יצירתו של קפקא היא כמו תמצית יצירתו של רועי רוזן שהיא תמיד מאתגרת, מצחיקה ומעוררת מחשבה. לכבוד האירוע תפתח השבוע תערוכה של הציורים המקוריים שהיוו בסיס לאנימציה המופיעה בסרט וכן כאלה ששימשו כמתווה לתפאורה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.3, 19:00, גלריה רוזנפלד, המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'התיירות שלנו', תערוכה זוגית של  ג׳ניפר אבסירה וז׳וליאן דונאדה

ואם כבר מדברים על אפלה מתקתקה, אז יקירת המערכת ומלכת השיק ג'ניפר אבסירה היא עוד מאסטרית של הז'אנר – גם אם בסגנון שונה למדי. אבסירה משתמשת בשפה עכשווית מאוד והדימויים שהיא מייצרת לוכדים באיזו קלילות מעוררת קנאה את רוח הזמן. הרוח השורה על עבודותיה של אבסירה היא כזו של עליצות צעירה ומשוחררת, אך בבסיסה נמצא יסוד עמוק של מלנכוליה. בפרוייקט החדש שלה משתפת פעולה אבסירה עם הבמאי הצרפתי ז׳וליאן דונאדה ויחד הם יוצרים סדרה של צילומים שיש בהם ארכיטקטורה, עירום וצבעי יסוד. אבסירה ודונאדה מסכמים את זה בצורה קולעת בהגדרה היפה: "קרטוגרפיה טעימה של אדריכלות שלאחר המלחמה." אי אפשר שלא להישבות בקסמו של משפט כזה ואצלנו לפחות הוא מעורר הרבה ציפייה וסקרנות לקראת התערוכה.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 10.3, 19:00, מבואת המכון הצרפתי, שדרות רוטשילד 7, תל אביב.  אירוע פייסבוק

פינת הבונוס – המלצה מעבר לים

סוף שבוע אמנות בשכונת בלוויל בפריז 12-13.3

שכונת בלוויל בפריז היא אחת השכונות המגניבות בעיר. זה כמובן אומר המון אמנות, גלריות, חללי תצוגה אלטרנטיביים וסטודיות של אמנים. בשנים האחרונות מציינים שם את תחילת האביב בסופ"ש של אמנות ברחבי כל השכונה. אם אתם בעיר זוהי הזדמנות מעולה להיחשף לכל מה שחם בסצינה המקומית.  אירוע פייסבוק

תוכניית האירועים

פולי אפפלבאום, מתוך 'Red Desert, Red Mountain, Red Sea', תערוכת יחיד במגזין 3, יפו

בתוך ומחוץ. המלצות הסופ"ש 6-8.1

כתיבת תגובה

לפעמים היוצרות מתהפכות ואנחנו מגלים שאנחנו מרגישים הכי בבית דווקא בחוץ ואילו פנים הבית האינטימי לכאורה הפך להיות זר ומוזר. זה אולי נכון שבעתיים אחרי השנתיים האלה של סגרים, בידודים והגבלות.
תערוכות השבוע משחקות עם המבט הזה של פנים וחוץ, שייכות ושונות, ומראות לנו שלפעמים המבט מבחוץ דווקא רואה הכי עמוק ושאנחנו שנמצאים בפנים לא תמיד  בטוחים כמו שחשבנו.

בגלריה רוזנפלד תערוכת יחיד לאמנית הצעירה והנשכנית נועה אירוניק; יואב וינפלד ועומר שיזף חונכים מרחב תצוגה חדש; במעבדה של שרון תובל מזילה נעמה אופנהיים דמעות בשם האמנות; ובפינת הבונוס – פסטיבל מיצג בינלאומי.

סוף שבוע נעים ושתתחיל לה שנה טובה
שני ורנר וצוות Talking Art

נעמה אופנהיים מתוך תערוכת יחיד במעבדה של שרון תובל

'באתי לכבד', תערוכת יחיד של נועה אירוניק. אוצרת: מיה פרנקל טנא

אין ספק שנועה אירוניק היא סוג של עוף מוזר בסצינת האמנות הישראלית העכשווית. הציורים עזי הצבע המציגים דימויים כמעט וולגריים, לא נראים כשייכים לאף מורשת אמנותית מקומית מוכרת – איפה היא ואיפה דלות החומר. נראה שיותר משהיא נשענת על ההיסטוריה הכבדה של האמנות, אירוניק שואבת השראה מתרבויות שוליים מפוקפקות, בדיחות אינטרנטיות וסצינת המועדונים. ובכל זאת, עם כל ההומור השחור, הגסות והכאוס, יש בציור של אירוניק אותנטיות וכנות. נרצה או לא נרצה אירוניק מציבה מולנו מראה – יכול להיות שזו מראה מעוותת של פארק שעשועים, ועדיין היא מראה לנו צד של עצמנו שאי אפשר להתכחש אליו

באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים תערוכת יחיד של מתן גולן

אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.1, 19:00, גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב
אירוע פייסבוק

 'העיניים של אלנבי', עבודה חדשה של יוחאי אברהמי והשקת מרחב תצוגה חדש. אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף

כבר כתבנו פה בעבר על חלל תצוגת האמנות "אופנובנק" שמפעילים האמנים יואב וינפלד ועומר שיזף מתוך הסטודיו שלהם. כמו שאנחנו רואים את זה יש הרבה נדיבות בהחלטה הזו להקצות חלק ניכר מחלל הסטודיו לצורכי תצוגה ולא פחות משמעותי מכך, להקצות משאבי זמן יקר לצורכי הפעלתו. לכן משמח במיוחד לראות שכעת הם מרחיבים את פעילותם לחלל נוסף ועוד כזה הזמין לצפייה 24/7. אם הסטודיו ממוקם בתוך מבנה של בנק לשעבר, מה יותר מתאים מאשר המשך התצוגה בכספומט? החור בקיר ששימש לאספקת מזומנים הופך לעמדת צפיה באמנות הנשקפת החוצה אל רחוב אלנבי. העבודה הראשונה המוצגת בכספומט היא של יוחאי אברהמי והיא הומאז' לאלנבי – על הברים הזולים, חיי הלילה הסליזיים והתשוקה המהולה בפחד המאפיינים אותו.

באותו ערב תפתח בחלל "אופנובנק" תערוכת יחיד של שאיה חזן
אירוע פתיחה:  יום חמישי, 6.1, 20:00, אלנבי 43, תל אביב, קומה 1 (בתוך בניין "המרחב החברתי")
אירוע פייסבוק

'לַקְרִימָה', תערוכת יחיד של נעמה אופנהיים. אוצר: שרון תובל

מעבדת האמנות של שרון תובל היא מקום שרגיל לצאת מאיזור הנוחות שלו ובהתאם להוציא גם את הצופים ממנו. בכל תערוכה החלל משתנה ומשנה את אופיו בצורה דרסטית ומספק למבקרים חוויה אחרת. וכך אחרי החלל הלבן והסטרילי שסיפקה לנו תערוכתה של רוני בן פורת בחודש שעבר, כעת מגיעה נעמה אופנהיים ומשנה את התמונה לחלוטין. במיצב טוטאלי בכל חלל הגלריה מתחקה אופנהיים אחרי פעולת הזלת הדמעות. אותו רגע אינטימי של עודפות רגש מנותח מכל כיוון ושוטף את הצופה בתערוכה, וזאת באמצעות אור, סאונד ואובייקטים מטופלים. ההזמנה קוראת למבקרים להגיע "בראש פתוח" וזה אכן רעיון טוב תמיד בביקור במעבדה. בתמורה המבקרים מרוויחים חוויית אמנות שכנראה לא היו מקבלים במקום אחר.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 6.01, 20:00, המעבדה, הרצל 119, תל אביב
אירוע פייסבוק

פינת הבונוס
'מה', פסטיבל מיצג בינלאומי. מנהלת אמנותית: תמר רבן

תמר רבן היא אחת האמהות הגדולות של אמנות המיצג בארץ שכבר בשנות השמונים הקימה מרכז מיצג במקלט בתל אביב שלאחר מכן הפך למה שאנחנו מכירים כיום כמרכז "במת מיצג" בתחנה המרכזית. כעת היא מביאה לנו פסטיבל בינלאומי מלא התרחשות ומסקרן במתחם "סטודיו אנט" של מרכז פליציה בלומנטל החדש בקריית המלאכה. בפסטיבל יופיעו כמה מהשמות הבולטים באמנות המיצג בארץ לצד מיצגים מצולמים של אמנים מהעולם. זאת לצד פעילויות וסדנאות מיוחדות. שווה להתעדכן באירוע הפייסבוק.

איפה ומתי: ימים שישי-ראשון, 7-9.1, סטודיו אנט, שביל המרץ 2, תל אביב
אירוע פייסבוק

סאקיקו ימאוקה, מתוך פסטיבל 'מה' לאמנות המיצג