ארכיון תגיות: גלריה שלוש

אולד מאסטרז ניו מאסטרז. המלצות הסופ"ש 30.11-2.12

בשבוע שעבר כתבנו על תחושת הציפה, להיות בין שמיים ומים ולשמור על הגוף יציב. התחושה הזאת של תקופת מעבר עדיין מורגשת, המלחמה עוד כאן אבל איכשהו "נוכחת" פחות, התמונות כואבות אחרת, יש איזה אופק ותקווה. לא ברור

תערוכות השבוע עוסקות כולן במתחים ובמפגשים בין העבר וההווה, בחינה של אמנות "ותיקה" באור חדש, ציטוטים מתולדות האמנות לצד רפרנסים מקראיים, והרבה נוסטלגיה למקום קריר ושקט יותר, ולטבע, ולשלווה. דברים שנראים עכשיו רומנטיים ורחוקים כל כך.

במעבדה של שרון תובל האמנית הרוסיה אליזבטה גוסבה מציגה חקירה קרמית ונופים מדומיינים; יונתן הירשפלד בסדרת עבודות חדשה המתייחסת לסיפורו התנ"כי של יוסף; בגלריה שלוש מחווה לציון שני עשורים למותה של המאסטרית פמלה לוי; ואצלנו, כדי לחמם את הלב – סיור נוסף בגורדון ביצ'.

מאחלים לכולנו קצת שקט,

שכל החטופים יחזרו – כולם, במהרה.

שני ורנר

וצוות Talking Art

יונתן הירשפלד, יוסף פותר את חלום שר המשקים, 2023, תערוכה בגלריה גבעון, תל אביב

"חיי יוסף" תערוכת יחיד ליונתן הירשפלד

מה נגיד על יונתן הירשפלד? עוף מוזר? יציר כלאיים, זה שנודד הולך ושוב בין העבר וההווה, מרצה בחסד, מספר סיפורים, אמן מהסוג המיוחד הזה שמצליח לשלב תאוריה ופרקטיקה בכל מעשיו. בסדרת הציורים החדשה שלו – עליה עבד בשנתיים האחרונות, מקבל תפקידו של "מספר הסיפורים" מקום מרכזי. כמו תמיד, הביוגרפיה האישית של הירשפלד נמהלת בציורים בדיוקן עצמי בתפקידים שונים. כעת הירשפלד מגלם במובן מסוים את תפקידו של יוסף המקראי וסצנות דתיות שצוירו בציורי האולד מאסטרז והרנסנס מקבלות חיים חדשים, עכשוויים וישראלים. בתוך התמהיל הכמעט לא הגיוני הזה משתלבים גם הפסים הקופפרמנים שנוכסו כבר מזמן לציורים של הירשפלד, ואלה נראים לעתים כמו כותנת פסים של יוסף, ושל היהודים במחנות הריכוז. כמו תמיד, אנו צופים לתערוכה אינטנסיבית, גדושה, הנעה בין המופשט, הלירי, המיסטי, וההיסטורי.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 12:00 גבעון גלריה לאמנות גורדון 35, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

"גיא בן הינום", תערוכת יחידה לפמלה לוי. אוצרת: נירה יצחקי

מאז מעברה למשכן החדש ביפו, גלריה שלוש לא מאכזבת, עם רצף של תערוכות יחיד עמוקות, מושקעות, עשירות. על אף הוותק של הגלריה והיכולות המפתיעות תמיד של נירה יצחקי, נראה שהמעבר ליפו ולמבנה המיוחד והמחייב בו היא שוכנת כעת, הקפיץ את הגלריה לרמה אחרת. השבוע תפתח תערוכת יחיד שתציין שני עשורים למותה של פמלה לוי הנהדרת – מהאמניות הבולטות באמנות הישראלית החל מסוף המאה ה-20. לוי תמיד הציעה משהו שונה מעט ואולי אף מקדים את זמנו לשדה האמנות. כבר בשנות השבעים עסקה לוי ביצירה בעלת אופי פמיניסטי, בדומה לאמניות נוספות בתקופה, עם זאת היא הצליחה לרתום את הציור הפיגורטיבי – שנחשב עד אז לנאיבי – לטובת אמנות פוליטית מובהקת. כעת, כעשרים שנה לאחר מותה וכשציור פיגורטיבי ואמנות פוליטית הם חלק מרכזי באמנות העכשווית, מעניין לראות את ציוריה של לוי ולבחון אותם שוב לאור התקופה.

פתיחה: שבת 2.12 בשעה 12:00. גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 "חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. אוצר : שרון תובל

רוח קרירה ומרעננת מגיעה מהתערוכה החדשה שתפתח השבוע במעבדה של שרון תובל בתל אביב. כחלל ייעודי שחרט על דגלו להתנסות בחקירה אמנותית ולא בתצוגה קונבנציונלית, מוצגות בו לעתים קרובות תערוכות שמשרטטות קווי מחשבה, כמעין סטודיו פתוח, ולאו דווקא תוצרים מוגמרים ומהודקים. אליזבטה גוסבה היא אמנית רב תחומית שהגיעה מרוסיה לישראל בעקבות המלחמה עם אוקראינה, ונחתה כאן למציאות כואבת לא פחות. בתערוכה החדשה היא תפתח סטודיו לקרמיקה שיקיף את חלל הגלריה ויהיו בו עמדות שונות שבכל אחת מתפתח תהליך שמרכזו עבודה קרמית. גוסבה מתחברת לפן הטבעי שעוד קיים בקרמיקה וחימר ויוצרת באמצעותו כמו נופים אלטרנטיביים, כאלה המזכירים לה את מחוזות עברה.

פתיחה: שישי 1.12 בשעה 11:00 (ללא אירוע) המעבדה, הרצל 119, תל אביב

פרטים נוספים בקישור

 

בעקבות הביקוש: סיור נוסף – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' 8.12, בהדרכת עמית רובין

הצטרפו אלינו לסיור מיוחד המתמקד בשיטוט במסדרונותיו של מלון "גורדון ביץ'", שם מוצג אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים.

הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף

הסיור מתחיל בשעה 10:00. אורך הסיור כשעה וחצי-שעתיים

במקום ישנו מרחב מוגן והוא פועל על פי תקנות פיקוד העורף

פרטים נוספים והרשמה בקישור

"חקירה קרמית. טבע." , תערוכת יחידה לאליזבטה גוסבה. תערוכה ב"המעבדה" תל אביב

כוכבים מסביב לעולם. המלצות הסופ"ש 3-5.11

המלצות השבוע נראות כמו פרק מסעיר במיוחד בספר אמנות עכשווית. אין פה שמות בלתי מוכרים או אמנים צעירים ומבטיחים, אלא אמנים שהפכו לאגדה בחייהם וממשיכים לפתח את האגדה הזו בעוד ועוד אמנות טובה. יצאנו מתל אביב והמשכנו לבירות האמנות של אירופה בעקבות תערוכות יחיד של אמנים מהשורה הראשונה.

נוסעים לאחת הערים האלה בקרוב? אל תחמיצו את התערוכות האלה. רוצים להכיר את הצדדים הפחות מוכרים של סצינת האמנות המקומית בעיר אליה אתם מגיעים? הצטרפו אלינו לסיור אמנות עם אחד המקומיים שלנו. הכנסו לקישור, בחרו סיור ובואו לדבר איתנו אמנות באירופה!

בתל אביב תערוכה של אמנית הגוף הרדיקלית אורלאן; בפריז דיוייד הוקני מחפש ומוצא יופי בעולם שסביבו; בלונדון מחבר וויליאם קנטרידג' בין ידע ותאוריה לבין רגש ובפורטו אמנית התחפושות סינדי שרמן עושה זאת שוב.

סוף שבוע נעים ורגוע
שני ורנר וצוות Talking Art

דיוויד הוקני, מתוך תערוכת יחיד בפריז

תל אביב

'Pekin opera facing design and augmented reality', תערוכת יחיד של אורלאן

לפעמים נדמה שבימינו, הגוף שקיבלנו בלידה הוא רק המלצה. ניתוחים פלסטיים וזריקות למיניהן נחשבים לדרך מקובלת ולגיטמית להיאבק בסימני הזקנה; קעקועים הם כבר עניין כל כך שגרתי שנותנים אותם כמתנה ליום הולדת, יום נישואין ועוד רגע כבר לבר מצווה וסוגי פירסינג שונים ומשונים הולכים ונכנסים גם הם עמוק לתוך המיינסטרים. מתוך התקופה הזו שווה להביט אחורה לתקופות שמרניות יותר בהן עיסוק בשינוי הגוף היה רדיקלי ופורץ דרך. האמנית הקונספטואלית הצרפתיה אורלאן היתה שם פחות או יותר לפני כולם. עוד בשנות התשעים עברה האמנית סדרה של ניתוחים פלסטיים שהפכו את גופה שלה ליצירת אמנות. מאז ועד היום היא ממשיכה לפרוץ ולטשטש גבולות בין אמנות, תרבות וגוף. בתערוכתה החדשה בגלריה שלוש מציגה אורלאן עבודות המקבלות השראה ממסכות תאטרון יפני מסורתי. בדרכה פורצת הדרך היא משלבת בין אובייקטים ממשיים למציאות רבודה המאפשרת לחוות את העבודות במימד נוסף.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.11, 20:00, גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב

פריז
'Twenty Flowers and Some Bigger Pictures תערוכת יחיד של דיוויד הוקני

"אני חושב שזה מה שאנחנו צריכים היום – תמונות חדשות ומרעננות של עולם יפה מאוד" משפט מעורר השראה של הצייר הנערץ דיוויד הוקני. ממרום מעמדו וגילו המכובדים, נראה שהוקני תימצת את תפקידו כאמן בשלב האחרון של חייו לכדי משימה אחת – למצוא יופי בעולם שסביבנו ולהנגיש אותו בכל האמצעים העומדים לרשותו. מה שאנחנו אוהבים בהוקני הוא שלא מדובר באמן זקן וסנטימנטלי שנח על זרי הדפנה של הקריירה המפוארת שלו ונתקע אי שם מאחור, אלא אמן שצועד עם הזמן ודואג להישאר מעודכן בטכנולוגיה העכשווית, עם הטוויסט שלו. בשנים האחרונות גילה הוקני את האייפד ככלי ציורי של ממש והוא יוצר בו ציורי נוף וטבע דומם מרהיבים ומלאי חיים. בתור מי שנחשב לאחד הציירים החיים החשובים ביותר, לא פלא שגם מהכלי הפשוט הזה שרובנו משתמשים בו כדי לראות נטפליקס לפני השינה, הוא מצליח להוציא ציור יפהפה ונוגע ללב.

התערוכה תוצג עד 22.12, בשני סניפי גלריה Lelong & Co, בכתובות
13 rue de Téhéran ו- 38 avenue Matignon, פריז

 פרטים נוספים באתר התערוכה

לונדון

'Oh To Believe in Another World', תערוכת יחיד של וויליאם קנטרידג'

תערוכותיו של האמן הדרום אפריקאי וויליאם קנטרידג' מורכבות תמיד משכבות על גבי שכבות של הקשרים, משמעויות והתייחסויות ליצירות תרבותיות, ביקורת חברתית והיסטוריה של האמנות. קנטרדיג' הוא מאגר כל כך עצום של ידע שהתערוכות שלו היו יכולות בקלות להפוך לדידקטיות ומשעממות. אבל בדרך נס כלשהי מצליח קנטרידג' לא רק שלא לשעמם, אלא ממש לתפוס את הצופה ולקחת אותו למסע רגשי בלתי נשכח. כנראה שסוד ההצלחה טמון בכך שקנטרידג' נשאר נאמן קודם כל לאמנות – תמיד עבודותיו יתחילו ממגע ישיר בחומר כמו פחם, נייר או צבע. העבודות גם לא נשארות במחוזות הידע והתאוריה בלבד, הכל מתחבר לחוויה האישית והרגש. כמו הביקורת על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה שמגיעה מתוך חוויות ילדות שלו עצמו. התערוכה הנוכחית שלו בגלריה גודמן החשובה נוגעת ליצירתו של המלחין שוסטקוביץ' וליצירה אמנותית תחת דיקטטורה (במקרה הזה הסובייטית), אבל היא בראש ובראשונה נוגעת ללב.

התערוכה מוצגת עד 12.11, בגלריה Goodman, בכתובת 26 Cork St, לונדון

פרטים נוספים באתר התערוכה

פורטו

'Metamorphosis’, תערוכת יחיד של סינדי שרמן

רגע אחרי ליל כל הקדושים הוא תזמון מצוין להמליץ על תערוכתה של סינדי שרמן שהיא מלכת התחפושות הבלתי מעורערת של עולם האמנות. במשך יותר משלושים שנה עובדת שרמן על סדרת צילומים בהם היא אמנם המצולמת, אבל כמו שאומרים "אפילו אמא שלה לא תכיר אותה". שרמן משתמשת בתלבושות, איפור, פאות ובשנים האחרונות גם מניפולציות דיגיטליות, כדי לשנות את דמותה לחלוטין וליצג עשרות ומאות דמויות מהתרבות הפופולרית ומהיומיום האמריקאי. דרך העבודה של שרמן גורמת לכך שהדמויות מרגישות מוכרות לכל מי שצורך תרבות (כלומר כולנו) אך מצד שני יש בהן משהו מלאכותי וגרוטסקי. אחרי שנים רבות כל כך, גוף העבודה המאסיבי הזה יוצר מבט יחודי ומרתק על העולם שבתוכו כולנו חיים ומעלה שאלות בנושא דימוי גוף, נשיות, תרבות פופולארית וצילום בפני עצמו. עם עבודות מכל שלבי הקריירה הארוכה של שרמן יחד עם עבודות שנוצרו עבור התערוכה הזו, מדובר בהזדמנות שווה במיוחד.

התערוכה מוצגת עד 16.4.23, במוזיאון Serralves, בכתובת Rua D. João de Castro, 210 4150—417, פורטו
פרטים נוספים באתר התערוכה

סינדי שרמן, מתוך תערוכת יחיד בפורטו

חילופי עונות. המלצות הסופ"ש. 8-10.9

 אוגוסט נגמר, בערבים יש שמץ קל של קרירות ואפילו שנת הלימודים התחילה כסדרה. העונות מתחלפות וזוהי תקופה של סיכומים מחד והתחלות חדשות מאידך ובעיקר תקופה שמסמלת את המחזוריות של החיים. גם תערוכות השבוע הן כאלה שמסכמות תקופה או מתחילות דבר חדש ובעיקר הן מצביעות על יציבות של מסורת ועל קיומם המשמח של מוסדות אמנות ותיקים וטובים.

אירועי אוהבים אמנות משתלטים על תל אביב עם תערוכה מרכזית בשכונת יד אליהו המזרחית; ביפו העתיקה נפתח בקול תרועה החלל החדש והמרשים של גלריה שלוש; ברזידנסי של ארטפורט סוגרים שנה של שהות אמן עם תערוכת הסיכום המסורתית. ובהמלצת הלוקאלז שלנו, פותחים את עונת התערוכות החדשה בפריז עם עבודות לא מוכרות של ז'אן דובופה הגדול.

שיהיה סוף שבוע של התחלות חדשות,
שני ורנר וצוות Talking Art

אמיר נוה, מתוך 'שירת העבדים', תערוכת יחיד בגלריה שלוש, תל אביב. צילום: טל ניסים

אוהבים אמנות – עושים אמנות

הנה הוא מגיע, אירוע האמנות המרכזי של תל אביב וזה שפותח בסערה את עונת האמנות בעיר. בכל שנה בסוף הקיץ העיר מתמלאת בהתרחשות אמנותית עם סטודיות פתוחים, סדנאות, תערוכות וכמובן התערוכה המרכזית שמתקיימת במרחב הציבורי ונעה בכל שנה ממקום למקום ברחבי העיר. השנה משמח במיוחד שהתערוכה המרכזית מתקיימת ממזרח לאיילון בשכונת יד אליהו הירוקה והפסטורלית שבדרך כלל לא מקשרים אותה עם פעילות אמנותית תוססת. העבודות שנבחרו על ידי האוצרות טלי בן נון ועפרה חרנ"ם מוצבות ברחובות, בגנים ובחורשות של השכונה הירוקה והנעימה הזו. גם מחוץ לשכונה כמובן, בכל רחבי העיר, יפתחו אמניות ואמנים את הסטודיו שלהם לקהל ויתקיימו גם תערוכות מיוחדות לכבוד האירוע. אתם כבר מכירים את הסיפור – באירועים בסדר גודל כזה אנחנו הכי ממליצים להיכנס לתוכניה הרשמית של הפסטיבל ולבנות לעצמכם תוכנית שיטוט שתעניין אתכם.
תל אביבים ורוצים לבוא לסייר איתנו? גם השנה אנחנו מדריכי הסיורים הרשמיים של הפסטיבל והם בחינם למחזיקי כרטיס דיגיתל! הזמנת מקום בסיורים בקישור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 18:00, ברחבי שכונת יד אליהו ותל אביב כולה. אירוע פייסבוק

מפה אינטראקטיבית של אירועי אוהבים אמנות

'שירת העבדים', תערוכת יחיד של אמיר נוה והשקת החלל החדש של גלריה שלוש

כמה חיכינו לרגע הזה, גלריה שלוּש חונכת את החלל החדש שלה ביפו! אחרי שנסגר החלל המיתולוגי הקודם של הגלריה ברחוב מזא"ה בראשית תקופת הקורונה, העלו רבים חשש כי הגלריה נפלה קורבן לטלטלה שאחזה בשוק האמנות והגיעה אל סוף הדרך. אבל נירה יצחקי, בעלת הגלריה, היא לא אחת שמוותרת. זמן לא רב לאחר סגירת החלל במזא"ה הכריזה הגלריה על השקתו של חלל רזידנסי מושקע ביפו העתיקה ובשנתיים האחרונות אף התקיימו שם תערוכות יחיד וקבוצתיות של אמני הגלריה בזמן שהחלל החדש היה בשיפוצים. כעת מושלם המהלך ואל חלל הרזידנסי מצטרף חלל הגלריה החדש, גם הוא ביפו העתיקה בחלל ענק במבנה לשימור מהמאה ה-19. זה מה שנקרא ירידה לצורך עליה! את חלל הגלריה החדש פותחת תערוכת יחיד של אמיר נוה שידוע במיצבים הציוריים האקספרסיביים והמרשימים שלו. נשמע כמו בדיוק מה שצריך כדי להזניק את פעילותו של מקום כזה. בהצלחה בבית החדש!

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.9, 20:00, גלריה שלוש, הצורפים ,15 תל אביב – יפו. אירוע פייסבוק

'נונפיניטו', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ורדית גרוס

לא תהיה זו הגזמה לומר שתוכנית ארטפורט היא אחד מעמודי התווך של עולם האמנות הישראלי. תוכנית הרזידנסי היוקרתית הזו מעניקה תמיכה נדיבה למספר מצומצם של אמנים, אך השפעות פעילותה רחבות הרבה יותר. השנה היתה לנו הזדמנות לבקר בכמה וכמה תערוכות שהוצגו בגלריה של ארטפורט ולבקר את האמנים והאמניות שלקחו חלק בתוכנית שהות האמן במקום. במסגרת קורס הקיץ, שהוקדש לתוכניות תמיכה וקידום של אמנים, אחד הסיורים הוקדש מטבע הדברים לביקור מקיף בבניין. כל המפגשים האלה הראו לנו שוב כמה חשובה העבודה שנעשית במקום ואלו תוצרים משמעותיים ומרתקים יוצאים ממנו על בסיס קבוע. כעת, כשמחזור הרזידנסי הנוכחי מגיע לסיומו, מתקיימת במקום תערוכת הסיכום המסורתית. מכיוון שהאמנים המשתתפים בתוכנית הם כמה מהאמנים הצעירים המבטיחים והמסקרנים יותר הפעילים בארץ כיום, התערוכה הזו הופכת לכזו שחייבים לבקר בה.

בהשתתפות: מעיין אליקים, קרן גלר, תומר דקל, אנה ווילד, נרדין סרוג'י, להלי פרילינג

אירוע פתיחה: יום חמישי, 8.9, 19:00, ארטפורט, העמל 8, תל אביב – יפו.  אירוע פייסבוק 

המלצת הלוקאלז – פריז

ז'אן דובופה בגלריה Lelong & Co

ואם כבר חילופי עונות – סוף אוגוסט בפריז מסמל את סוף תרדמת הקיץ המפורסמת של הפריזאים וחזרתה של השגרה הברוכה. לכן אפשר לצפות להרבה תערוכות מוצלחות בשבועות הקרובים. אחת מהתערוכות האלה היא של ז'אן דובופה האגדי. העבודות המוצגות בתערוכה הן מסדרה לא מוכרת של האמן שפחות או יותר המציא בעצמו את ז'אנר ה"ארט ברוט" והיא מורכבת מנופים מופשטים שצייר במבט מחלון מכונית נוסעת. מסוג הדברים שאפשר לראות רק בפריז.

התערוכה מוצגת עד 22.10, Galerie Lelong & Co, 13, rue de Téhéran, 75008 Paris

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים לפריז ורוצים לסייר איתנו? יש לנו סיורים פתוחים מרתקים ומהנים בתקופת החגים. מגיעים במועד אחר? נשמח לארגן לכם סיור פרטי!
הכנסו לקישור ובחרו מועד לסיור 

מעין אלייקים, מתוך 'נונפיניטו', תערוכה קבוצתית בתוכנית הרזידנסי ארטפורט, תל אביב

לב היער. המלצות הסופ"ש 28-30.4

השבוע שבין ימי הזכרון והחגים הלאומיים אף פעם לא קל – הצער על האובדן מתערבב בשמחה על היש והמעבר החד בין צפירות לזיקוקים מייצג את האינטנסיביות של החיים כאן.

תערוכות השבוע עוסקות כולן במבטים שונים על טבע והיחסים הטעונים שלו עם האדם וגופו. בימים כאלה שבהם מילים כמו יער, אדמה וגוף מקבלים משמעות טעונה מהרגיל התערוכות האלה נוגעות בעצב חשוף.

תערוכת מחווה לצייר ידיד רובין תוצג בו זמנית בגלריות שלוש וגורדון; בגלריה רוזנפלד רוני לנדה מגישה לנו פיתוי מורבידי; בגלריה מנשר לוקחת אותנו הדר ראובן איתה למעמקי היער; בהמלצת הלוקאלז שלנו גלריה פריזאית מציגה את הפסטורליה הקאריבית באור ביקורתי ואילו אנחנו מציעים לכם להצטרף ללוקאל הפריזאי שלנו לסיור פתוח בשכונת המארה.

שיהיה סוף שבוע נעים וקל

שני ורנר וצוות Talking Art

ידיד רובין, מתוך שתי תערוכות יחיד מקבילות בגלריות שלוש וגורדון, תל אביב

"השדה שלי לא צומח, הוא קיים", שתי תערוכות של ידיד רובין בשתי גלריות בו זמנית לרגל עשור למותו

במחוות של צבע דשן ועז הציור של רובין משחזר את מה שנראה במבט ראשון כמו נופי הקיבוץ בו חי ופעל. למעשה, ציורי הנוף העשירים והצבעוניים של רובין לא נוצרו מול נוף כלשהו אלא בתוך הסטודיו הסגור וחסר החלונות שלו. הציור שלו, אם כן, הוא יותר ציור של נופי הנפש ותיעוד של חוויות שהצטברו בתוכו ואז התפרצו על הבד בקומפוזיציות מורכבות של קווים, כתמים ונקודות. במלאות עשור למותו של האמן המיוחד הזה פותחות שתיים מהגלריות החשובות בעיר תערוכות יחיד של רובין. יפה לראות את המחווה הזו לאמן שהיה כל כך מרגש עוד בחייו, וגם במותו המפתיע והעצוב. שם התערוכה לקוח מתוך יומניו של רובין שנמצאו לאחר מותו.

אירוע פתיחה: יום חמישי, 28.4, 20:00, בו זמנית ברזידנסי של גלריה שלוש, מזל תאומים 4 יפו העתיקה ובגלריה גורדון רחוב הזרם 5 תל אביב.

'על גופתי המתה', תערוכת יחיד של רוני לנדה. אוצרת: מיה פרנקל טנא

רוני לנדה שייכת לזן האמנים אשר מתחילת דרכם היצירתית ניתן לראות שיש להם שפה מיוחדת משלהם, כזו שמאפשרת לזהות אותם במבט ראשון. במקרה של רוני לנדה ניתן היה לראות את זה כבר בתערוכת הסיום של התואר השני שלה שהיתה רק לפני שנתיים. הפיסול היחודי של לנדה מערב קוקטייל בלתי אפשרי של השראות שנע בין קרמיקת וינטאז' אירופאית, ציור טבע דומם קלאסי, רישומים רפואיים וגותיקה אפלולית. לנגה יוצרת מיצבי פיסול עשויים קרמיקה אשר נראים כמו זרי פרחים או זרים של אברים אורגניים מדממים. החוויה מול העבודות היא תמיד בין המעודן והאסתטי למטריד והמורבידי. כפי שציינו קודם, משהו בשילוב הזה בין יופי למוות מתאים מאוד לתקופה הזו בשנה.
באותו ערב תפתח בחלל הפרויקטים גם תערוכת יחיד של יעל חובב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 19:00, גלריה רוזנפלד, רח' המפעל 1, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד של הדר ראובן. אוצרת: גילי סיטון

האמנית הצעירה הדר ראובן מתמודדת עם תסמונת הרגישות-הגבוהה – מצב תודעתי בו נחווה הקלט החושי בעוצמה מוקצנת ומוביל לתחושת הצפה בעת המפגש עם החוץ. בתערוכתה החדשה בגלריה מנשר נראה שראובן מבקשת להכניס אותנו לתוך עולמה ולתת לנו לטעום ולו במעט את המצב התודעתי המאתגר הזה. הציורים והקולאז'ים המוצגים בתערוכה גדולי ממדים וזולגים מהמצע הציורי אל קירות הגלריה. העבודות יוצרות יער עבות העוטף את הצופה ללא אפשרות בריחה ואותה תחושת הצפה מדוברת הופכת לממשית ביותר. מבין ענפי היער המצויר מופיעה דמותה החוזרת של התנשמת, המבשרת בתרבויות רבות בשורות רעות או מוות מתקרב.
אירוע פתיחה: יום שבת, 30.4, 18:30, גלריה מנשר, רח׳ דוד חכמי 18, תל אביב.  אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז:

התערוכה Antille של האמניות Allora & Calzadilla

האיים האנטיליים, מהם מגיעות צמד האמניות אלורה וקלזדילה, הם גן עדן טרופי פסטורלי עם נופי טבע מרהיבים של ים, הרים ויערות. בו בזמן האיים האלה הם גם מוקד של טראומה קולוניאליסטית עבור תושביהם אחרי שנים של ניצול על ידי הכובשים האירופאים. בתערוכה שהיא מרהיבה ויזואלית ומעוררת מחשבה מביאות האמניות את שני הצדדים של מולדתן.

נמצאים בפריז ורוצים להצטרף לסיור גלריות המארה עם הלוקאל שלנו עדן סרנה?
הצטרפו ביום שישי 6.5 לסיור בשכונה המיוחדת הזו!

התערוכה מוצגת עד 28.5
Galerie Chantal Crousel, 10 Rue Charlot, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר הגלריה

הדר ראובן, מתוך 'כל כך הרבה יער', תערוכת יחיד בגלריה מנשר

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אורי גרשוני

הרבה תהפוכות עברו על אורי גרשוני בשנה האחרונה, מתערוכת יחיד שנפתחה ונסגרה בין הסגרים, מות אימו (ביאנקה אשל-גרשוני), מעבר להוראה מקוונת והזמן המשותף עם בנו בבית. בתוך המצב המוזר הזה שסחף את כולנו ובתוספת האובדנים האישיים, היצירה שלו ממשיכה ומתפתחת. כעת הוא עובד על שתי סדרות עבודות חדשות שנעשות בשיתוף עם בנו, ולאחרונה השיק גם בלוג חדש שעוסק בבידוד, בדידות ולבדות.
ראיון עם שני ורנר

מאה ימים של בדידות

היי אורי, מה שלומך? איך התחושה בתקופה הזו?
תחושות מעורבות, שנה בהחלט לא פשוטה בשבילי. חוויתי בשנה הזו כמה אובדנים ברמה הפרטית, והמצב מסביב בהחלט לא תרם להרגשה הכללית. עם כל זה, ולמרות הכל, אני מוצא גם רגעים של יופי, ואפשרויות שנפתחות להתבוננות מחודשת על עצמך, סביבתך והעולם.

ספר לנו קצת על העשייה שלך בשנה האחרונה, איך הקורונה השפיעה עלייך?
מיד בתום הסגר הראשון הצגתי תערוכת יחיד בגלריה שלוש בשם ״הלאה-הנה״. התערוכה הייתה מוכנה להצבה בגלריה וכמה ימים לפני מועד התלייה הוחלט על סגירת הגלריות. במהלך זמן ההקפאה הזה, בתוך תקופת הסגר, אימי נפטרה. לפתע העבודות בתערוכה הציתו בי חרדה, חשתי שהאמנות הטרימה את המציאות, שלצילומים יש כח מאגי. מעשה האמנות היה נדמה לי כמו הוירוס הכי קטלני, הרגשתי צורך לשמור על מרחק וריחוק. כאמור, מיד עם תום הסגר התערוכה נפתחה, הצלחתי לפתח נוגדנים, להתחסן.
שתי עבודות נוספו לתערוכה בזמן ההמתנה והאבל: מעין פוטוגרמות, בטכניקה של לומן פרינט, של עלים שנשרו מעץ הפיקוס בחצר ביתה של אימי, בית ילדותי.
במשך הסגר הראשון, ביליתי ימים ארוכים בבית עם בני חליל. אנחנו גרים בקומה אחרונה בבניין שלנו, מתחת לגג המשותף. הגג הפך למקום מפלט ובילוי שלנו, העברנו בו שעות ארוכות של משחק, קריאה, האזנה לתסכיתים והרבה אוכל, אוכל ועוד אוכל. מי שהיו לנו לחברה ופרטנרים למשחק היו היונים שעל הגג. באמצעות הדמיון הפורה של חליל, לפעמים הגג היה לספינה, אנחנו לפיראטים, והיונים היו האויבים שלנו, בפעמים אחרות הן היו בנות ברית. התחלתי לצלם את היונים, להתבונן עליהן דרך עינית המצלמה, דרך העיניים שלי, ואולי בעיקר דרך עיניו של חליל. העבודות האלו עדיין נמצאות בתהליך עבודה, אני רוצה שהיונים יהיו שותפות פעילות בתוצר הסופי, ועדיין מגשש את אופני הפעולה.
בסגר השני כבר חזרתי לסטודיו ולקחתי את חליל איתי. הימים שבילינו יחד בסטודיו (עדיין עם הרבה אוכל) הובילו לסדרת עבודות נוספת בשם ״תכנית אב״. העבודות הן פרי של שיתוף פעולה בינינו, הן מבוססות על ציורים של חליל שמתורגמים להדפסי ציאנוטייפ. עבדנו יחד כמו קולגות בכל שלבי העבודה: המחשבה על הנושא, הפיכת הציור לדימוי צילומי, ערבוב הכימיקלים עבור התמיסה הרגישה לאור, הכנת הניירות, ההדפסה בשמש והפיתוח. תהליך העבודה היה הדדי אבל עם היררכיה ברורה: חליל הוא הכח היצירתי, האמן, ואני מתפקד יותר כדפס שלו, נותן השרות.
העבודה על הסדרה הזו ממשיכה בימים אלו, בסגר מספר שלוש, אבל עם תפנית קלה – חליל החל מתעניין יותר ויותר בכתיבה, ואת הציורים מחליפות אותיות ומילים.
פסוק מספר משלי מתנגן לי בראש: ״בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור ליבך״

אורי גרשוני וחליל בכר-גרשוני, ללא כותרת, מתוך הסדרה: תכנית אב, 2020

ראינו את הבלוג שפתחת על אמנות בימי בידוד, תוכל לספר לנו עוד עליו?
הבלוג נקרא ״המחלקה הסגורה״ (כותרת משנה: ״שיגעון בעידן התבונה״). פתחתי אותו עם תחילת השנה האזרחית 2021. בעצם הוא הוקם עבור הסטודנטים שלי במחלקות לצילום בבצלאל ובויצ״ו חיפה. אחרי שכבר שבתי ללמד פרונטאלית בתום הסגר השני, שוב נסגרו המחלקות וחזרתי ללמד בזום. בתוך ההזיה הזו, ומתוך תחושת אובדן המציאות, רציתי להפוך בעבור הסטודנטים ובעבורי את השגעון ל׳משגע׳. התחלתי להעלות לבלוג תכנים בהקשר למצב הקיומי שלנו בקונטקסט העכשווי, חומרים שעניינם בידוד/בדידות, סגר/סגירות וכ״ו. הבלוג כולל סרטים עלילתיים ודוקומנטרים, עבודות אמנות בפורמט וידאו, תיעוד של מיצגים, מוזיקה וספרות. הפצתי לינק לבלוג גם לכמה חברים קרובים ובהמשך גם לחברי הפייסבוק שלי.
התגובות היו נלהבות, אנשים מצאו בבלוג עניין ואולי אף נחמה. המוטיבציה הגלויה של הבלוג הייתה להעשיר את הסטודנטים, למלא את הריק בתוכן. אבל למעשה רציתי להזכיר ולהדהד להם ולעצמי את החשיבות והעוצמה של היות לבד ואף בודד. הרבה פעמים אני מנסה ל״צייר״ לסטודנטים את היום שאחרי הלימודים, איך נראית חווית יצירה בלי כל רעשי הרקע, בלי חברים לספסל הלימודים, בלי משימות, בלי משובים תמידיים. לפעמים, כשסטודנטים מתלונננים ומקטרים, אני אומר להם שהם לא מבינים כמה טוב להם, שעכשיו הם בגן עדן, אבל אולי גן העדן האמיתי הוא דווקא בשקט שאחרי, בלבד, בבדידות (בלי הזולת שסארטר כבר הגדיר כגיהנום).
פיקאסו אמר ש״ללא בדידות רבה שום עבודה רצינית אינה אפשרית״, אני מאמין בזה. לאמן (ואולי בעצם לכולם) לעתים החברה הטובה ביותר היא בדידות. בבדידות יש כאב אבל גם יכולת להקשיב לפעמי הלב, לשמוע את החרדה אבל גם את ההתרגשות. להיות לבד זו הזדמנות מצוינת להכיר (לפעמים לאהוב ולפעמים לתעב) את עצמך.

מה דעתך, אמנות בימים האלה – אסקפיזם או תגובה חיונית למצב?
בוחר לא לבחור, לא בזה ולא בזה. האמנות היא מעשה הכרחי וחיוני (ביחוד ליוצר) בכל הימים, ואולי אף יותר בימים אלו, אבל לא כתגובה למצב ולא כבריחה ממנו.

כיוון שכל שנותר לנו עכשיו זה לחלום.. יש מוזיאון או מוסד אמנותי אחר שאתה מתגעגע אליו במיוחד?
עכשיו כשאת שואלת, פתאום זה קצת עצוב לי כשמתחוור לי שאין ממש מקום כזה שאני מתגעגע אליו. אני מתגעגע יותר לראות סרט בבית קולנוע למשל. אבל בהחלט הייתי שמח על האפשרות לטוס ולבקר שוב במוזיאון מאורטיסהאוס בהאג, הולנד. המוזיאון שוכן במבנה מהמאה ה 17 שהיה אחוזת מגורים והוא משמר את אווירת הבית, כולל טפטים ירוקים על הקירות, וילונות כבדים וציורי תקרה. שם אפשר לשבת על ספה ולהתבונן ארוכות בדיוקן עצמי של רמברנדט מתבונן בך בחזרה.

איזו יצירת אמנות מפורסמת מתאימה למצב?
אני בוחר בתצלום שהוא גם הנגטיב הראשון בהסטוריה של הצילום, שצולם ב 1835 על ידי ממציא הצילום באנגליה וויליאם הנרי פוקס טלבוט. בתצלום נראים החלונות המסורגים בבית האחוזה המשפחתית בכפר לייקוק. המבט הוא מתוך הבית, מבפנים אל החוץ. בניגודיות הגבוהה של התצלום, איכות שהיא תוצאה של התהליך הפרימיטיבי שהיה עדיין בחיתוליו, פנים הבית מתכסה באפלה שחורה ואילו החוץ ׳נשרף׳ אל הלובן המסמא מעודף של אור. כל שנותר הם מסגרת וסורגי החלון, גריד שכולא אותנו במרחב הלימינאלי בין חוץ ופנים, בין ממשות ודימוי. בהקשר לרמברנדט שהזכרתי זה עתה, טלבוט
כותב באחד המכתבים לידידו סר ג׳והן הרשל (המדען ומי שטבע את המונח photography) על נסיונותיו הראשונים בצילום: ״גיליתי שתמונות הקמרה מועברות בצורה יפה מאוד, ולתוצאה אפקט רמברנדטי בסך הכל״.

אורי גרשוני ,ללא כותרת, מתוך: הלאה-הנה, 2020

מיה אגם

מצפון לדרום. המלצות הסופ"ש 26-28.11

כתבנו רבות בשבועות האחרונים על הטלטלה שעובר עולם האמנות בתגובה למשבר הקורונה והשינויים הקיצוניים שהוא מביא. נדמה שאין כמעט גלריה או מוסד אמנותי שלא עוברים שינוי כלשהו ביחס למצב. גלריה שלוש סיימה את 10 שנות החכירה שלה ברחוב מזא"ה ומתמהמהת לפתוח שעריה מחדש בחלל אחר, גלריה זומר אף היא עברה לחלל חדש וצנוע יותר, בית הספר השאפתני לצילום אותו יזם זיו קורן לא ייפתח לבסוף ועוד ועוד. לא מפתיע אם כן, שהחדשות החמות של השבוע הן פתיחת חלל האמנות החדש של סוזן לנדאו בלב תל אביב – כאילו מנותק מכל המשבר הזה.

לצד זאת דווקא הפעילות הלא מסחרית של האמנות מקבלת תאוצה, כוונתנו לגלריות השיתופיות, גלריות ואירועים בחסות עירונית וכיו"ב. השבוע ייפתחו שתי תערוכות חדשות בגלריות "ארטורה" ו"זוזו" בעמק חפר, ותערוכת ענק בחסות עיריית אילת ותיאטרון אילת – בטרמינל הישן של העיר (!)

כדאי לנצל את מזג האוויר הנעים ואת תחושת החופש היחסי, ולצאת לראות אמנות

שיהיה סופ"ש נהדר

שני ורנר וצוות Talking Art

נסימה לנדאו

סוזן לנדאו וסטיב נסימה במתחם האמנות החדש, תל אביב

"מתח גבוה", תערוכה קבוצתית. אוצרת: סוזן לנדאו

טוב זה ברור שהחדשה החמה של השבוע היא פתיחת חלל האמנות של סוזן לנדאו, מי שהיתה אוצרת ראשית במוזיאון ישראל והמנכ"לית של מוזיאון תל אביב משנת 2012 ועד לא מזמן. אוצרים בסדר הגודל הזה אשר פורשים לגמלאות או עוזבים מקום עבודה יוקרתי כל כך, נמצאים בדרך כלל בבעיה – אין "עבודה" שמתאימה למידות שלהם. על כן, מעניינת ומסקרנת במיוחד ההחלטה של לנדאו לחבור לאיש העסקים הצעיר סטיב נסימה ולפתוח יחד חלל אמנות צנוע (יחסית למוזיאון) במרכז תל אביב. השניים שואפים להביא לתצוגה בארץ אמנות עכשווית בין לאומית מהמעלה הראשונה ולהציגה לצד אמנות מקומית. התערוכה הראשונה עושה בדיוק כך, ועוסקת בוריאציות עכשוויות לציור הפיגורטיבי.

החל מיום שלישי 24.11. נסימה לנדאו – אחד העם 55,  תל אביב

שעות פתיחה: שני עד חמישי 12:00-18:00 / שישי 11:00-15:00

"שלושה כיווני אוויר", תערוכה קבוצתית. אוצרת: הגר רבן

הגלריה במתחם האמנות "ארטורה" שבעמק חפר היא בעלת מבנה מיוחד ומעניין, משהו שמזכיר (באופן מוזר) את הגלריות בפריז. הכוונה לחלל שמותח את גבולות הקוביה הלבנה ומשלב גם את ההיסטוריה הקודמת של המבנה, ובפרט: חלל עם גג גבוה ויפה ומעין נקודת תצפית מהקומה השניה המאפשרת צפייה בתערוכה מנקודות מבט בלתי שגרתיות. אין זה מפתיע אם כן, שהאוצרים המתארחים במקום מבקשים "לשחק" עם אפשרות התצוגה השונות הללו ולהציג אמנות תלויית חלל. בתערוכה החדשה יוצגו עבודות של שלוש אמניות שביצירתן הצורניות וההצבה בחלל של העבודה והתוכן הרגשי הטמונים בה מקבלות מעמד זהה. העבודות שלהן מגיבות לחלל הגלריה, כמו צומחות ממנו והתכנים האישיים והנשיים בכל עבודה משתלבים עם המבנה והתנאים שהוא מציב.

פתיחה: שישי 27.11 בשעה 11:00. "ארטורה" ממוקם במרכזו של קמפוס רופין, עמק חפר.

אירוע פייסבוק

באותה הזדמנות של ביקור בעמק חפר כדאי לראות גם את התערוכה החדשה בגלריה זוזו
"שָׁמָּה", תערוכה קבוצתית. אוצרת: רותם ריטוב

האמנים המציגים בתערוכה בוחנים דרכים שונות להכיר, לבחון, להציץ, להשוות ולחוות חיים של אחרים, יהיו אלה השכנים, בני משפחה של אמנים אחרים וזרים גמורים.

החל מיום שישי 27.11. זוּזוּ, גלריה להנעה תרבותית, רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר. אתר      פייסבוק

"One Voice", תערוכת אמנות רב תחומית. ניהול אמנותי: מרינה פוזנר

קצת מוזר, קצת מגניב, קצת מרגש וקצת לא ברור איך נגיע לשם בכלל, ובכל זאת נראה שזה אירוע שצריך לשים אליו לב. תערוכת אמנות רב תחומית ורבת משתתפים ב… טרמינל הישן של אילת! ראשית, זה עונה יפה על החיפוש העכשווי אחר חללי תצוגה אלטרנטיביים. בנוסף יש עניין בכך שזה חלל תצוגה "מלוכלך" – שיש בו כבר היסטוריה, תוכן וכמובן תוואי פיזי שחורג מהתצוגה הסטרילית המוכרת. בתערוכה יציגו עשרות אמנים מתחומים שונים אשר הוזמנו לתוך חלל הטרמינל ויצרו עבודות בהשראתו ובתוכו, בנושא של מסע ונדודים.
בין התאריכים 27.10.20 ועד ל31.1.21. שעות פתיחת התערוכה :ימים שני – חמישי 16:00-22:00, יום שישי 10:00-14:00, יום שבת 10:00-16:00, יום ראשון סגור.

רכישת כרטיסים בקישור

הסיורים הקרובים שלנו

גם אנחנו מנסים לחזור לשגרת הסיורים שלנו ושלכם. כך, בין הטיפות אנחנו משיקים החודש שלושה סיורים שמותאמים למצב ולתקנות התו הסגול. סיורי ההורים-ילדים שלנו אשר כוללים גם סדנת יצירה יתקיימו במרחב הפתוח ויתייחסו לאמנות במרחב הציבורי. סיור הגלריות הקלאסי שלנו עובר גם הוא אדפטציה ואנו נקיים אותו בשני סבבים עם קבוצות קטנות. גם סיורי פסטיבל האיור השנתיים שלנו עוברים מתיחת פנים והתאמה ועליהם עוד נעדכן בהמשך.

לפרטים על כל הסיורים הקרובים בקישור

אלי סינגלובסקי

אלי סינגלובסקי מתוך התערוכה "שמה", גלריה זוזו עמק חפר

דיוי בראל

היום שאחרי? המלצות הסופ"ש 2-4.7

סוף השבוע הקרוב מרגיש כמו פעם, שלל אירועים, פתיחות, מיצגים, שיחי גלריה ועוד – כמו חגיגה גדולה של היום שאחרי (טפו טפו). בראש ובראשונה יתקיים בסופ"ש הקרוב אירוע Gallery Weekend שנוצר ביוזמת גלריה רו ארט ובחסות יריד צבע טרי ועיריית תל אביב. אירוע בסדר גודל כזה מזכיר לנו את הימים הטובים ונקווה שהוא מסמן את יריית הפתיחה של חזרה לשגרת אירועי תרבות בעיר ובכלל.
בהרצליה אפשר לבקר בימים האחרונים לתערוכה האחרונה בגלריה בסיס; ברמלה תפתח תערוכה קבוצתית של ארבע אמניות נשים העוסקות בנשיות ומגדר ביצירה שלהן; וגם אנחנו מצטרפים לחגיגת החזרה לשגרה עם סיור חדש בנושא פיסול ישראלי.
שיהיה סופ"ש פסטיבי ובטוח לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art
להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון עם אסתר כהן

בתמונה למעלה: אסתר כהן, פטל רימון ולשון של זהורית, 2020

אסתר כהן מביטה באור של שעות הבוקר המוקדמות החודר מחלון המטבח שלה, ויוצרת על שולחן האוכל סדרה של ציורים לקראת תערוכה חדשה. בציורים משתלבים צמחים, סורגים, אותיות ושירה מקראית ועוסקים בריטואלים וביחסים בין הטבע למעשה ידי אדם, במפגש בין רוח לחומר.
ראיון וירטואלי עם שני ורנר

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם תומר ספיר

תומר ספיר מרגיש שהוא חי בתוך עבודה שלו, בין אסון שהיה לאסון שיהיה. המצב האפוקליפטי מטעין את היצירה, ובין לבין טיול עם הכלבה ושמירה על המרחב הביתי, הוא עובד על פרוייקט חדש.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן 

להמשיך לקרוא

יצירה בעין הסערה. ראיון וירטואלי עם דנה יואלי

דנה יואלי שומרת על השפיות בעזרת עשייה טקטילית שנעה על הגבול שבין אמנות ואומנות. בימים של משבר הקורונה היא עובדת בעיקר בבית, ברגעים הפנויים.
ראיון וירטואלי עם אלעד רוזן

להמשיך לקרוא