ארכיון תגיות: מור ברק ריבלין

עבודת כפיים. המלצות סוף השבוע 3-5.4

אחרי תקופה ארוכה שבה עבודת הכפיים של האמן הלכה ונעלמה, אמנים ראו את עצמם בדרך כלל כמנותקים מעולם עובדי הכפיים, וקו גבול עבה וברור נמתח בין בית המלאכה לבין הסטודיו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה בה מלאכות היד חוזרות על זירת האמנות העכשווית – גם בשילוב של קראפט וגם בחזרה של נוכחות פיזית בתוך היצירה העכשווית. תערוכות השבוע מנסות להשיב את הכבוד לבעלי המקצוע – אם באמצעות תיאור ציורי שלהם, או באמצעות פתיחת הסטודיו עצמו וחשיפת תהליכי העבודה בו. ואנחנו מקבלים הצצה מרתקת לדרך שבה "אמנות גבוהה" ומלאכה מזינות זו את זו.

בגלריה בנימין מוצא רובי בקל את האלמנט הציורי בעבודתו של הצַבָּע; במוזיאון ראשונים בפתח תקווה תערוכה שמאירה את עבודת הכפיים של המתפרה; בסדנאות האמנים פותח אבי סבח את הסטודיו שלו. וגם – שתי תערוכות פרס שמגיעות דווקא מגלריות עצמאיות.

שיהיה סופ"ש נעים ככל האפשר, ושיחזרו כולם הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

רובי בקל, מתוך תערוכת יחיד בגלריה בנימין, תל אביב

'הציור המופשט של הצַבָּע', תערוכת יחיד של רובי בקל. אוצר: לארי אברמסון
צַבָּעים וציירים – באנגלית יש להם את אותו שם. כאילו השפה עצמה מנסה לכפות איזו צניעות על אמנים לבל יגבה ליבם – היא כמו אומרת להם: הנה בסוף מה אתם עושים? פשוט ממלאים משטחים בצבע. ואולי בעצם השפה פונה אל הצַבָּע ואומרת לו – גם במלאכתך הפשוטה יש מן האמנות. בתוך המרווח המסקרן הזה מתמקם הצייר רובי בקל. בקל מצייר צבעים בעבודתם – בציור פיגורטיבי קלאסי ומוקפד שמאזכר את הציור הסוציאליסטי של תחילת המאה ה-20. אך לצידם של הצבעים מצוירת גם הקומפוזיציה המופשטת שיצרו משיחות הצבע והשפכטל על הקיר. כך נוצרת הזהות המשולבת של הצייר-צַבָּע שהעברית הפרידה ביניהם אך האמן מאחד ביניהם שוב. בטוויסט מעורר סחרחורת וצובט בלב, מצייר בקל לצבעים את פניהם של חטופים או הוריהם ומחבר בין השאלות האמנותיות והסמנטיות לבין המציאות הישראלית המבהילה.
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5 קומה 3, תל אביב
התערוכה תוצג עד 10.5. שעות פתיחה: רביעי 11:00-16:00, חמישי 15:00-20:00, שישי ושבת 10:00-15:00
פרטים נוספים באתר הגלריה

'המתפרה', תערוכת יחידה של איילת שחר. אוצרת:  מור ברק ריבלין
מעולם לא עסקה הסצנה המקומית בקשרים שבין אמנות לטקסטיל כמו שהיא עושה זאת בימים אלו. זה מתחיל כמובן במחזור התערוכות המופתי המוצג כעת במוזיאון הרצליה ונמשך גם עם תערוכות בנושא בבית בנימיני – בכל מקום נראה שנותנים מקום לצדדים האמנותיים של מה שהיה עד לא מזמן מלאכה "נמוכה" ונחשבת פחות. בתערוכתה החדשה מכוונת איילת שחר זרקור ציורי דווקא על הצד הלא זוהר או אמנותי של תעשיית הטקסטיל. שחר מציירת סצינות מתוך העבודה במפעל של משפחתה שם מייצרים בין השאר ציוד צבאי גס וקשוח. העבודה במתפרה אינטנסיבית ונטולת רומנטיקה וציוריה של שחר גם הם אינטנסיביים, עמוסים וגדושים. אך מתוך האינטנסיביות והגודש מזדהרת תחושה של תבונת כפיים וגאווה בעבודה קשה והגונה. שיר אהבה משפחתי לעמל.
פתיחה: יום שישי, 4.4, 10:30, מוזיאון ראשונים, קריית המוזיאונים, ארלוזורוב 30, פתח תקווה
התערוכה תוצג עד 31.5. שעות פתיחה: שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00, חמישי – 16:00-20:00, ראשון ושלישי – סגור

סטודיו פתוח של אבי סבח. אוצרת: ורד גני זפרן
זה ממש פינוק נדיר. הצייר המעולה, זוכה פרס רפפורט, אבי סבח, חי בחו"ל רוב הזמן. בתקופה האחרונה הוא נמצא בארץ וכך גם הסטודיו שלו. כעת הוא פותח את הסטודיו שמתארח ב"גלריה האמן האורח" של סדנאות האמנים בתל אביב ונותן לנו אפשרות לבקר את מאחורי הקלעים של יצירתו. תערוכת הפרס של סבח במוזיאון תל אביב היא אחת המעולות של השנה האחרונה בענינו והיא ממש רגע לפני סגירה (סוף השבוע הקרוב ונגמר). זו הזדמנות מעולה להיחשף לא רק ליצירתו המוגמרת והמוכנה של סבח, אלא גם לתהליכים, לסקיצות, לתעיות והתהיות של האמן המרתק הזה. אם להמשיך את נושא אנשי המקצוע ששזור בהמלצות השבוע, הרי שהסטודיו הוא בית המלאכה של האמן, כאן הוא עוסק בעבודתו היומיומית וכאן הוא מפתח את הטכניקה והרעיונות שלו. אבי סבח ידוע בפרקטיקת הסטודיו הייחודית שלו ובתהליכים יוצאי הדופן שהוא מעביר את עבודותיו לפני שהן יוצאות לעולם. לא כדאי להחמיץ את ההזדמנות הנדירה הזו.
באותו ערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של שחף לוי. אוצר: איתן בוגנים
אירוע פתיחה: יום חמישי, 3.4, 20:00, סדנאות האמנים בתל אביב, רחוב התבור 32, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פתיחה: ימים שלישי – חמישי: 15.00-19.00, שישי – שבת: 10.00-14.00

וגם –
שתי תערוכות פרס של גלריות עצמאיות.
מי מחלק פרסי אמנות? אנחנו רגילים לחשוב בהקשר הזה על מוזיאונים, משרדי ממשלה ואולי תאגידים גדולים. במילים אחרות – מוסדות מבוססים עם תקציבים נדיבים שיכולים להרשות לעצמם לתמוך באמניות ואמנים. שתי תערוכות שנפתחות ביום שישי, שוברות את הסטריאוטיפ באופן המשמח ביותר. הגופים שעומדים מאחורי שני הפרסים שהולידו את התערוכות הן דווקא גלריות עצמאיות, שבעצמן נאבקות על קיומן מעצם המציאות הישראלית המורכבת, וחוסר תמיכה במוסדות תרבות. בתוך המאבק הזה, בחרו הגלריות בארי וחנינא לנווט משאבים יקרי ערך לטובת תמיכה באמנות צעירה כחלק מהאג'נדה הרחבה שלהן. ואכן, התערוכות עושות בדיוק מה שגלריות עצמאיות נועדו לעשות – לקדם ולחשוף אמנים מצויינים. ישר כח!

'ימי סאדאת', תערוכת יחיד של חגי פרגו לרגל זכייתו בפרס גלריה בארי ביריד צבע טרי. אוצרת: סופי ברזון מקאי אירוע פתיחה: יום שישי 4.4, 11:00, גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, קומה 1, תל אביב
התערוכה תוצג עד 17.5. שעות פתיחה: שלישי, רביעי 11:00-18:00, חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00/ פרטים נוספים באתר הגלריה
'שן הדוב', תערוכת יחידה של ציפי לוסטיג, לרגל זכייתה בפרס סלון חנינא של גלריה חנינא. אוצרת: הגר רבן אירוע פתיחה: יום שישי, 4.4, 11:00, גלריה חנינא, שביל המרץ 5, תל אביב
התערוכה תוצג עד 24.5. שעות פעילות: רביעי-חמישי: 19:00-13:00, שישי-שבת: 15:00-11:00 אירוע פייסבוק

אבי סבח, מתוך סטודיו פתוח בסדנאות האמנים בתל אביב (פרט)

מחוץ למרכז. המלצות סוף השבוע 23-25.1.25

בימים אלו הלב, הראש והנפש נמצאים רובם ככולם במקום אחד – בציפייה מתוחה לשובם של החטופים והחטופות. המראה של ראשונות החטופות חוזרות אל משפחתן, מגמד כל דבר אחר – גם את האמנות הטובה ביותר. סביר שכך יהיה לאורך כל תקופת מימוש העסקה, ובכל זאת, אנחנו כאן כדי לדבר אמנות. אספנו כמה תערוכות המוצגות מחוץ למרכז הארץ, אולי זו הזדמנות טובה לנצל את מזג האוויר היפה כדי לנשום קצת ולראות אמנות.
בגלריה לאמנות גבעת חיים איחוד מצהירה מיכל גולדמן נאמנות לציור כבר למעלה מארבעים שנה; בגלריה של בית אוסף קופפרמן בקיבוץ לוחמי הגטאות, החיים נכנסים אל האמנות בדלת האחורית; בגלריה העירונית עפולה ליעד בן יהודה עובר מקירות הרחוב אל הקירות הלבנים של הגלריה. וגם שני אמני דיוקן שונים מאוד אך גם דומים מציגים תערוכה זוגית בגלריה של קיבוץ מחניים.
שיהיה סופ"ש נעים של בשורות טובות, ושיחזרו כולם וכולן הביתה בשלום – עכשיו.
שני ורנר וצוות Talking Art

'קחי למשל ציור', תערוכת יחידה של מיכל גולדמן. אוצרת: ורד נחמני
ציור – הוותיק שבמדיומים האמנותיים וכנראה אחד המושמצים שבהם. כמה פעמים כבר הרגו אותו, את הציור, עם האמירה המפורסמת "הציור מת". כמה פעמים כבר טענו בתוקף שהוא לא רלבנטי אל מול מדיומים אמנותיים חדשים וחדישים יותר כמו צילום, וידאו ומיצב. ועדיין ציירים וציירות קמים מדי יום בנאמנות לסטודיו והציור חי וקיים. מיכל גולדמן, שמאחוריה כבר יותר מארבעים שנה של ציור רציף ועמלני, אך לא תמיד בליבו של המיינסטרים, היא בדיוק ציירת נאמנה שכזו. כיאה לציירת ותיקה, מנעד הנושאים שבהם עוסקת גולדמן הוא רחב. אך תמיד נראה שהיא מפנה את עינה ואת מכחולה אל הזנוח והנשכח – תהיה זו פינה נסתרת בסטודיו, או סמטה מרופטת בדרום תל אביב. תערוכתה החדשה היא תצוגת תכלית של ציירת מנוסה שיודעת שהמדיום שלה, כאשר הוא במיטבו, הוא חסר תחליף ומלא עוצמה.
אירוע פתיחה: יום שבת, 25.1, 12:00, גלריה לאמנות גבעת חיים איחוד
התערוכה תוצג עד 1.3. שעות פתיחת:  יום שישי 11:00-14:00, יום שבת 11:00-15:00. ניתן לתאם ביקור במועדים אחרים עם ורד נחמני: 054-7820202

מיכל גולדמן, מתוך תערוכת יחידה בגלריה לאמנות גבעת חיים איחוד

'בשדות השלף', תערוכה קבוצתית. אוצרת: ד"ר גליה בר אור
משה קופפרמן הוא מאבות המזון של האמנות הישראלית המודרנית. הציור שלו – שיצא מתוך המסורת של קבוצת "אופקים חדשים" המשפיעה, אך ידע לחדש ולפרק אותה – הפך במידה רבה לאחד המנסחים המרכזיים של ציור מופשט ישראלי. במהלך שנות פעילותו הרבות, היה קופפרמן עד – כמו כולנו כאן בארץ – לקונפליקטים רבים, גם פנימיים וגם חיצוניים. מלחמות, תהפוכות פוליטיות, משברים ועימותים רחשו וגעשו מחוץ לדלתות הסטודיו שלו בקיבוץ לוחמי הגטאות. אבל קופפרמן, אדם פוליטי בחייו הפרטיים שהסטודיו שלו, כמו במטאפורה אירונית במיוחד, ממוקם בין שדות הקיבוץ למוזיאון השואה והמרד – לא הכניס את המתרחש אל תוך הציור שלו. אך למציאות דרכים משלה להכנס אל הציור, במרומז ומהדלת האחורית. בתערוכה קבוצתית חדשה בסטודיו של קופפרמן שהפך לגלריה, משתתפים אמנים ואמניות שגם הם לא מכניסים את העולם אל תוך האמנות שלהם מהדלת הקדמית. אבל העולם נכנס פנימה בדרכיו העקלקלות.

בהשתתפות: פני הס יסעור, יקירה אמנט, שי זכאי ודב אור נר, דליה מאירי, משה קופפרמן וזיו שר
באותו יום תפתח בגלריה גם תערוכת יחידה של ברית אינשטיין
אירוע פתיחה: שבת, 25.1, 11:30, בית אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי הגטאות
התערוכה תוצג עד חודש מאי.
שעות פעילות: שישי ושבת 10:00-15:00 ובתיאום מראש בטלפון 04-9933792/869

'בגוף שלישי', תערוכת יחיד של ליעד בן יהודה (I ❤️ Afula). אוצרת: מור ברק ריבלין
אנחנו מודים שבהתחלה כאשר קיבלנו את ההודעה על התערוכה הזו, בעיקר השתעשענו מהכינוי שבחר לעצמו האמן, שמחבר באופן מפתיע בין עפולה לניו יורק סיטי, לא פחות ולא יותר. אך למרבה השמחה, מבט בעבודותיו של ליעד בן יהודה – שהתערוכה החדשה בגלריה העירונית של עפולה חושפת אותו לראשונה בשמו המלא לאחר שנים של שימוש בכינוי השנון – מראה שיש פה כישרון אמיתי ולא רק שם גימיקי. הזכיר לנו קצת את יצירתו של Untay הלא הוא בעז סידס, מימיה הטובים של קריית המלאכה בתל אביב. כמו אמני רחוב רבים שעושים את המעבר לגלריה, בן יהודה שומר אמונים לסגנון הסטריט ארט ומציג כאן עבודות על מצעים שונים ומגוונים ולא רק על הקנווס המסורתי. אז עפולה כנראה אף פעם לא תהיה ניו יורק, אבל כיף לגלות בה כשרונות חבויים.
אירוע פתיחה: יום שישי, 24.1, 11:00, הגלריה העירונית, רחוב חטיבה תשע 15, עפולה
התערוכה תוצג עד 1.3
שעות פתיחה: ראשון: 10:00-15:00 ו 17:00-20:00 Ι שני, שלישי ורביעי: 10:00-15:00 Ι חמישי: 10:00-15:00 ו 17:00-20:00 Ι שישי: 10:00-13:00 Ι שבת: סגור

וגם –
'מפגשים אנושיים', תערוכה זוגית של מיכל ויטלס ודיויד אייזקס. אוצרת: נאוה הראל-שושני
מיכל ויטלס ודיויד אייזקס, שתערוכה זוגית שלהם נפתחת השבוע בגלריה בקיבוץ מחניים, הם שני אמנים שונים למדי. ויטלס מציירת סצנות מבויימות בקפידה שעוברות מרעיון, למודל חי ומשם לצילום ואז לציור שמן דשן ועשוי לעילא. לעומתה, אייזיקס יוצר בקו חופשי ומשוחרר יותר בדיו וגם באמצעות חוט ברזל מכופף ומפותל ביד אמן – במעבר מסקרן בין דו לתלת מימד. המשותף לשניהם הוא העיסוק בדמויות אנושיות ובדיוקן וביכולתם – כל אחד בסגנונו המיוחד – לתפוס משהו מנפשו של האדם אותו ציירו.
התערוכה מוצגת עד 8.3 בגלריה מחניים שבקיבוץ מחניים
שעות פתיחה: ימים ב', ד', ו'  ושבת  10:00-13:00. בימים א', ג', ה' – הגלריה סגורה, אך ניתן לתאם מראש ביקור בשיחה עם: דינה –  052-6065238  או עם יויו –  052-6065026  .

ליעד בן יהודה (I ❤️ Afula), מתוך תערוכה בגלריה העירונית של עפולה