ארכיון תגיות: גלריה בנימין

מתוך הפירוק, בונים יחד. המלצות הסופ"ש 15-17.2

שני דברים היכו בנו בעוצמה אדירה מאז השבעה באוקטובר. אחד מהם היה המהירות המחרידה שבה מתפרקים קונספציות וגם מבנים פיזיים שהיו לנו ברורים מאליהם ויציבים. יקח לנו כנראה שנים להתאושש מהגילוי הזה – גם פיזית וגם נפשית. הדבר השני שגילינו הוא כוחו של הביחד. הקלישאה של "ביחד ננצח"  הוכיחה את עצמה, הבנו שהיכולת להתאגד יחד היא מפת הדרכים להתאוששות, ריפוי וצמיחה מחדש. תערוכות השבוע עוסקות בשני הקצוות של הספקטרום הזה בפירוק וההתאגדות יחד כדי לבנות מחדש. הלוואי שנדע ללמוד מהן.

בגלריה של עין הוד, תערוכה שמאגדת כמה מקבוצות האמנות החשובות – אך גם הנשכחות שפעלו ופועלות פה; בגלריה הקוביה בירושלים תערוכה שעוסקת בהתפרקות; ובמרכז אדמונד דה רוטשילד תערוכה שחוקרת את האופן שבו המרכז העירוני מספק לנו מקלט. גם אנחנו חוזרים לסיור האהוב שלנו באוסף דובי שיף לאמנות במלון גורדון ביץ' בתל אביב.

שתהיה שבת של שלום,
ושיחזרו אלינו כולן וכולם בשלום.
שני ורנר וצוות Talking Art

.ניר ג'ורג'יו לוין, נמל לילי (הדמיה), מתוך תערוכה קבוצתית במרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב

'שחקני נשמה – קולקטיבים באמנות הישראלית', מקבץ תערוכות קבוצתיות. אוצרת: צאלה קוטלר הדרי

קבוצות אמנות היוו חלק מסצינת האמנות המקומית החל מתחילת הדרך. בתוך עולם אמנות שיכול להיות אינדיבידואליסטי ובודד, השתייכות לקבוצה היא דרך לפעול בצורה שיתופית יותר וגם להגדיל את ההשפעה והתהודה של יצירת האמנות. שנאמר, השלם גדול מסך חלקיו. מאז תחילתה של יצירת אמנות בארץ ועד היום קבוצות אמנים שונות נוצרו, השפיעו, הפכו לאיקוניות וגם התפרקו בקול רעש גדול. כעת מארחת הגלריה בעין הוד – בעצמה מרכז של קהילת אמנות שהיתה פעם ציר מרכזי של עולם האמנות הישראלי – תערוכה מונומנטלית בנושא זה. התערוכה מאגדת כמה מהקבוצות החשובות ביותר בנוף המקומי, אז והיום. בהשאלה מעולם הלהקות, אפשר לקרוא לזה "סופר גרופ" של קבוצות האמנות בארץ. התערוכה בוחנת שאלות על הערך של קבוצה וגם מה גורם לחלקן להכנס לקאנון ולחלקן להישכח כלא היו.

בהשתתפות חברי וחברות הקבוצות האמנותיות: אנייה, גלריה בנימין, הנביאים, הברביזון החדש, עין הוד, 10+, סלה–מנקה, SIRA

אירוע פתיחה: שבת, 17.2, 12:00, הגלריה לאמנות עין הוד
פרטים נוספים באתר התערוכה

'המרכז אינו יכול להחזיק', תערוכה קבוצתית. אוצר: רון קונר

בימים אלו, השורה ״דברים מתפרקים, המרכז אינו יכול להחזיק״, נשמעת כאילו נלקחה מהחדשות. למעשה מדובר בציטוט משירו הנודע של המשורר האירי הגדול ויליאם בטלר ייטס. השיר 'ההתגלות השנייה' נע בין חורבן לתקווה ואילו התערוכה מתמקדת דווקא בשורה השלישית מהשיר העוסקת בהתפרקות. במקרה הזה התפרקותו של הדימוי אל תוך הפשטה וקומפוזיציות שבורות וסוריאליסטיות. הינדה וייס מציגה קולאז' וידאו שמפרק סצינות עירוניות לכדי דימויים שכמו נלקחו מציור של אשר או מגריט. אירית חמו יוצרת קומפוזיציות מאבק שנחת על הנייר ודורצ'ין מציג את פסלי הפלדה הקרועה שהפכו למזוהים איתו. אלה ושאר משתתפים בתערוכה מציגים חורבות והריסות שאינן מתפתות לאסתטיקה רומנטית, אלא מביטות להרס ולפירוק בעיניים ומבקשות למצוא דרכים להתמודד איתם. בימים אלו של התפרקות ושבר זו יכולת שאנחנו זקוקים לה נואשות.

בהשתתפות: יעקב דורצ'ין, אפרת קליפשטיין, הינדה וויס, פנינה רייכמן, אירית חמו, טמיר חן

אירוע פתיחה: יום שישי, 16.2, 11:00, הקוביה, רחוב יהושע ייבין 13, ירושלים
אירוע פייסבוק

'עיר מקלט', תערוכה קבוצתית. אוצרת: רעות ברנע; אוצרת משנה: יעל יעקבס

תל אביב, אבל גם ערים גדולות באופן כללי הופכות במשך הזמן לסוג של "עיר מקלט". האופי המכיל והמקבל שלהן, בשילוב עם הזדמנויות תעסוקה ותרבות מגוונות מזמנות אליהן "פליטים" ממקומות קטנים וקרתניים יותר. אחרי השבעה באוקטובר הפך המונח "עיר מקלט" לטעון הרבה יותר, כשערים ומקומות רבים ברחבי הארץ – תל אביב ביניהם – הפכו לאתרי מחסה לפליטי האסון בדרום והמפונים מגבול הצפון. התערוכה, ששמה ניתן לה לפני השבעה באוקטובר, ביקשה לשאול שאלות פילוסופיות יותר על הדרך שבה אנחנו מוצאים מקלט בתוך מרקם החיים העירוני. אחרי השבעה באוקטובר ובשיאה של מלחמה אכזרית שסופה לא נראה באופק, התערוכה באל כורחה נוגעת גם באופיו הליטרלי והפיזי מאוד של מקלט ומחסה. יש פשוט מילים שלעולם לא יחזרו להיות מה שהיו.

בהשתתפות: אופיר קרין (מיטלפונקט), אורי שיפרין ענבי, אורן רוזנסל, הגר ליברזון, מישל בוגינסקי, נועם שתרוג, ניר ג'ורג'יו לוין, רבאב אבו סעדה, תום מאור

אירוע פתיחה: יום חמישי, 15.2, 20:00, מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
אירוע פייסבוק

סיור חדש – אוסף דובי שיף במלון גורדון ביץ' בתל אביב 1.3

הסיור המיוחד שלנו במסדרונות של מלון "גורדון ביץ'" חוזר! בואו לגלות את אוסף דובי שיף המרהיב לציור פיגורטיבי ריאליסטי. זהו סיור המציע מפגש בין עולמות, וביקור באחד החללים המפתיעים בתל אביב, עם תצוגה לא שגרתית ואמנות יוצאת מהכלל.

תצוגת אמנות עכשווית מעולה במלונות יוקרה היא טרנד עולמי ומה שמייחד את מלון גורדון ביץ' בתוך הטרנד הזה הוא כי על קירותיו תלויות אך ורק יצירות מאוסף דובי שיף הנחשב לאמנות. השילוב הזה בין אחד מאוספי האמנות החשובים בארץ לבין חללי המלון המוקפדים יוצר חוויה אחרת שמעשירה את שני הצדדים. הכנסו איתנו אל מאחורי הקלעים של המלון והאוסף.

פרטים והרשמה בקישור 

אפרת קליפשטיין, מתוך תערוכה קבוצתית בקוביה, ירושלים

התפרקות. המלצות הסופ"ש 29.6-1.7

התפרקות היא מילה מפחידה. אף אחד מאיתנו לא רוצה להתפרק, או שיתפרקו הדברים עליהם עמלנו לבנות. אך יכול להיות במילה הזו גם צד אופטימי – התקווה כי מתוך הפירוק ניתן יהיה לבנות מחדש בצורה טובה ויציבה יותר. תערוכות השבוע עוסקות בפירוק של המעשה האמנותי ודרכי התצוגה שלו. מה נבנה לאחר הפירוק הזה? נצטרך ללכת לראות.

בבית בנימיני ענבר פרים ורותם רוזנבוים הם הפכים משלימים; בגלריה בנימין מבקשים אמני ואמניות הגלריה לפרק את הגלריה במובן הממשי והמטאפורי; בקיבוץ כברי מתחברות שתי גישות נזיריות לאמנות. ובהמלצת הלוקאלז שלנו – כריס אופילי בלונדון.

שיהיה סופ"ש שההתפרקות היחידה בו היא שנ"צ,
שני ורנר וצוות Talking Art

אמנון בן-עמי, מתוך תערוכת יחיד באטליה שמי, קיבוץ כברי

'מחלות רקע', תערוכה זוגית של ענבר פרים ורותם רוזנבוים. אוצרת: הדסה כהן

לכאורה אין שונים יותר מבחינה אמנותית מענבר פרים ורותם רוזנבוים. פרים היא קרמיקאית וירטואוזית שיוצרת אובייקטים עדינים, גם אם לפעמים מורבידיים באופיים, מפורצלן מבהיק מלובן. ואילו רוזנבוים הוא צייר פראי עם עבודות שמפלרטטות עם גבול הטעם הטוב. אז אולי על הנייר החיבור הזה נראה בלתי אפשרי, אבל החיים והאמנות מוכיחים אחרת. פרים ורוזנבוים הם זוג בחיים שבנוסף לקריירות האישיות שלהם גם יוצר יחד. פרים יוצרת את האובייקטים בעלי הקו המדוייק והנקי ואילו רוזנבוים "מלכלך" אותם עם ציור מלא הומור גרוטסקי וזה עובד מצוין. המפגש ביניהם מפרק את היום יום הבנאלי ויוצר סצינות שפורעות את הסדר ואת השגרה. כמו שמן ומים, שמפגש ביניהם בטמפרטורה גבוהה יכול להיות נפיץ – כך גם הזוג הלא שגרתי הזה מוציא ניצוצות כאשר הם נפגשים תחת החום של תנור הקרמיקה.

באותו הערב תפתח בגלריה גם תערוכת יחיד של של בוריס כץ

אירוע פתיחה: יום חמישי, 29.6, 19:30, בית בנימיני, העמל 17, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'כרסום היסודות', תערוכה קבוצתית. אוצר: ד"ר אלעד ירון

"דה קונסטרוקציה" או בעברית פשוטה – פירוק, היא אחת המגמות המובילות באמנות עכשווית. בתקופה שמגיעה אחרי שנראה שנעשה ונאמר כבר הכל, אחת המשימות החשובות של האמנות היא לפרק מבנים תרבותיים מקובלים, להתבונן בהם בדרך חדשה ולחשוב כיצד להרכיב אותם בצורה טובה יותר. אבל אם בדרך כלל מדובר על פירוק מטאפורי ורעיוני בלבד, יש מי שלוקח את העניין בצורה מילולית. התערוכה החדשה שאצר ד"ר אלעד ירון בגלריה בנימין מבקשת לפרק את הגלריה במובן הליטרלי של המילה. קבוצת האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה שהו בחלל הגלריה, חקרו את תשתיות המבנה, פירקו את מה שאפשר והרכיבו מחדש את מה שנשאר. הרבה פעמים אנחנו קוראים בטקסטים של תערוכות שהן "מבקשות לפרק את הקוביה הלבנה של הגלריה" והנה כאן, קבוצת האמנים עושה בדיוק את זה ובצורה פיזית ממש.

בהשתתפות: נאוה ג׳וי אוזן, שרית אכטנברג, מיכל בלייר, רובי בקל, עדי ט. הופמן, ענבל כהן חמו, איריס חסיד, דינה לוי, יונתן לוי, שלומית ליוור, דורון פישביין, תמר שפר

אירוע פתיחה: יום שישי, 30.6, 12:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מסטודיו לסטודיו', תערוכת יחיד של אמנון בן-עמי. אוצרת: סמדר שינדלר

הציור של אמנון בן-עמי הוא מינימליסטי, כמעט נזירי. אולי קצת מוזר לומר "נזירי" על ציורים עזי צבע של משקפיים או שפתיים, אבל יש משהו בדרך בה מזקק בן-עמי את האלמנטים היומיומיים האלה לכדי קו וכתם שבהחלט גורם לנו לחשוב על נזיר שחוזר שוב ושוב על אלמנטים ציוריים פשוטים במטרה להגיע למשמעות עמוקה יותר. גם יחיאל שמי, שבאטליה שלו מתארחת התערוכה, היה סוג של נזיר זן אמנותי, אבל מסוג אחר לגמרי. בעוד ש-שמי יוצר מחוות גדולות בברזל שמשתלטות על סביבתן, בן-עמי יוצר ציורים לכאורה פשוטים על בדי סאטן דקים שכמעט אפשר לדמיין אותם מתנופפים כדגלים. אך נדמה שלשני האמנים מטרה דומה – להגיע להפשטה אמנותית של חיי היומיום ואולי כך לחלץ אותם מהבנאליות השגרתית ולהביא אותם למעמד אחר. ובזה בעינינו, יש משהו כמעט דתי.

אירוע פתיחה: יום שבת, 1.7, 12:00, אטליה שמי, קיבוץ כברי

המלצת הלוקאלז – לונדון

'The Seven Deadly Sins', תערוכת יחיד של כריס אופילי

כריס אופילי החל את דרכו כאמן שנוי במחלוקת ופרובוקטיבי אי שם בשנות התשעים העליזות עם תערוכות שאפילו ראש עיריית ניו יורק ניסה לצנזר. היום, עשורים אחר כך, נראה שמשהו באופילי נרגע, אבל זה לא פגע באמנות שלו כהוא זה, דווקא להפך. כיום הוא יוצר עבודות מלאות קסם ומסתורין שאנחנו מוצאים את עצמנו בלי מילים מולן. שווה מאוד.

התערוכה מוצגת עד 29.7
בכתובת: Victoria Miro Gallery, 16 Wharf Road, London N1 7RW

שעות פתיחה: שלישי-שבת: 10:00-18:00

פרטים נוספים באתר התערוכה

מגיעים ללונדון ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות, אמנות רחוב, או ביקור במוזיאון הטייט מודרן?

הכנסו לקישור ובחרו סיור 

שלומית ליוור, מתוך תערוכה קבוצתית בגלריה בנימין, תל אביב

דע מאין באת. המלצות הסופ"ש 29-31.12

חלק ממסע ההתבגרות כולל בדרך כלל פרידה מהמקום ממנו הגענו, פרידה שמאפשרת להגדיר את עצמנו מחדש בצורה עצמאית. באופן אירוני, פעמים רבות סימניה של התבגרות אמיתית מגיעה מאוחר יותר, דווקא בשיבה למקורות מתוך המקום החדש ומבט מפויס ומפוכח על הבית שעזבנו. אמני ואמניות תערוכות השבוע מבקשים במידה מסויימת לחזור הביתה ולהאיר אותו באור האמנות.

גם אנחנו, רגע לפני הצלילה אל השנה האזרחית החדשה, מביטים אחורה אל השנה שהיתה ומכירים תודה על כל הטוב שחווינו בה. כמו תמיד, הרבה מהטוב הזה הוא בזכותכם והאפשרות לדבר אמנות איתכם בגלריות, במוזאונים, ברחוב ובכל מקום.
מאחלים שתסתיים השנה בטוב ותתחיל חדשה בטוב עוד יותר,
שנה טובה מכולנו.
שני ורנר וצוות Talking Art

ורה ולדמירסקי, מתוך 'קיר חול', תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב

'קיר חול', תערוכת יחיד של ורה ולדימירסקי, זוכת פרס פרסר לצילום ישראלי. אוצרת: רז סמירה

צילום הוא המדיום הקלאסי לשימור של זיכרון. החל מאלבומי התמונות הישנים של סבתא, דרך צילומי עיתונות מרגעים היסטוריים מכריעים, ועד תמונות של הקרואסון ההוא שאכלנו בביקור האחרון בפריז. היכולת של הצילום להקפיא רגע בזמן בצורה אובייקטיבית לכאורה הפכה אותו לסוג של הרחבה של הזיכרון האישי והקולקטיבי. תנועה של צלמים עכשוויים מבקשת לבחון את התכונה הזו ובאותו זמן לערער על האובייקטיביות המדומה שלו. ורה ולדימירסקי ביקרה ביותר מ-25 הדירות בהן התגוררה בעבר וצילמה אותן, אך במקום להסתפק במזכרות מטיול שורשים, היא מדפיסה את הצילומים ומציבה אותם במבנים תלת ממדיים המדמים את מבנה הדירה ואז מצלמת את המבנה המלאכותי – הדימוי המוצג לצופה הוא קולאז' סובייקטיבי ואינטימי שנראה כמו, אבל הוא לא בדיוק – זיכרון היסטורי.

אירוע פתיחה: יום רביעי, 28.12, 19:00, מוזיאון תל אביב, שדרות שאול המלך 27, תל אביב.  אירוע פייסבוק

'מעגל תנועה', תערוכה זוגית של דוד (דוכי) כהן ועוזיאל רנחל. אוצר: ידידיה גזבר

יש שני דברים שאפשר לעשות עם דימויים של פולקלור מהתרבות ממנה באת – אפשר להתכחש אליהם ולהשליך אותם מעליך בתקווה להיטמע בתרבות המרכזית, או שאפשר לקחת עליהם בעלות ולספר את הסיפור שלך בעצמך. האמנים דוד (דוכי) כהן ועוזיאל רנחל בוחרים באפשרות השניה. השניים לוקחים אלמנטים מתוך התרבות הדתית-לאומית ממנה הם מגיעים – הכיפה הסרוגה, הריקוד המשותף, סנדלי השורש – והופכים אותם, כל אחד במדיום שלו, לאובייקטים אמנותיים. עוזיאל רנחל לוקח רגעים של התכנסות טקסית, כמו חתונות או תפילות והופך אותם להדפסים וציורים בעלי אווירה חלומית וערטילאית ואילו מהצד השני לוקח דוד (דוכי) כהן אובייקטים כמו נעלי בלנדסטון או סנדלי שורש המזוהים עם המגזר ויוצק אותם לתוך גושי בטון. האובייקטים האלה משתעשעים על חשבון הסטריאוטיפ המקובל של הדתי בסנדלים אך באותו זמן הופכים אותו לנוכחות מקורקעת שבלתי אפשרי להתעלם ממנה. צוהר אמנותי לעולם שלא תמיד נחשפים אליו בגלריות העכשוויות.
אירוע פתיחה: יום חמישי 29.12, 20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ , תל אביב
אירוע פייסבוק

'לצייר הווה ניצחי', תערוכת יחיד של  אורית אקטע. אוצר: יונתן הירשפלד

אורית אקטע היא יוצאת דופן בנוף הציור הריאליסטי המקומי – רבים מהציירים בתחום זה נוטים להציג סצינות יום יומיות מצויירות היטב אך לעתים קרובות נקיות מהיסטוריה וזהות – יותר מזה, נראה שחלק מהאידאולוגיה של הציור הריאליסטי כרוכה בהרחקה של היוצר מהיצירה במטרה "לתת לציור לדבר". הרגש והסיפור בציורים אלו מועברים פעמים רבות באמצעות דקויות הציור והטכניקה. אקטע בהחלט עושה שימוש וירטואוזי בכל היכולות הטכניות הללו, אך נראה שהיא מתמרדת כנגד הדרישה להסתתר מאחורי הציור. מעבר להיותם וירטואוזיים בצורה מפעימה, ציוריה של אקטע עמוסים בסימבוליזם ובאלמנטים מתוך ההיסטוריה האישית והתרבותית שלה. כלות תימניות בלבוש מסורתי מלא, לבנים נשיים על חבל כביסה\תליה כמו אומרים לנו – "נגמרו ימי ההסתרה, אני כאן – הביטו בי!"

אירוע פתיחה: יום שישי, 30.12, 12:00, גלריה זימאק, רחוב ה' באייר 68, תל אביב
אירוע פייסבוק

המלצת הלוקאלז – פריז

'Out, Out, Brief Candle', תערוכת יחיד של Adel Abdessemed

זו אחת התחנות הקבועות בסיור הגלריות שלנו במארה בפריז ואפשר להבין למה – לא בכל יום רואים בגלריה דמות אנושית גדולה מהחיים שלהבת אש בוקעת ממנה. העבודות בתערוכה הזו מצליחות להיות בו זמנית גם מטרידות וגם משעשעות במידת מה. המראה שהן שמות מול מצב העולם כעת היא בהחלט מעוררת מחשבה. מומלץ.

התערוכה מוצגת עד 21.1, בגלריה Continua
כתובת: Galleria Continua, 87 rue du Temple, 75003 Paris

פרטים נוספים באתר התערוכה.

מגיעים לפריז ורוצים להצטרף ללוקאלז שלנו לסיור גלריות או אמנות רחוב?
הכנסו לקישור ובחרו סיור 

דוד (דוכי) כהן, מתוך 'מעגל תנועה', תערוכה זוגית עוזיאל רנחל בגלריה בנימין, תל אביב

רקמת חיבור. המלצות הסופ"ש 16-18.9

אלה הם ימים בהם אנחנו מגלים מחדש את חשיבותו של הביחד. דווקא בתקופה בה בידוד וריחוק חברתי מסומנים כצו השעה הבריאותי, אנחנו מבינים כמה חברתם של בני אדם חשובה לנו ואנו מבקשים את החיבור – בכל אמצעי אפשרי.
ברוח זו, תערוכות השבוע עוסקות כולן בחיבורים – תערוכה זוגית המפגישה בין גופי עבודות של שני אמנים, עבודות טקסטיל המחברות את הקהל לעבודה בצורה הישירה ביותר, או בחינה צורנית של הסרט הנע שהוא חיבור של פריימים סטטיים לכדי תנועה. גם אם אף אחת מהתערוכות לא מצהירה על כך במפורש, אי אפשר שלא לחוש שמדובר בתגובות לתקופה הסוערת בה אנחנו נתונים ופניה לכיוון של שילוב וחיבור בכדי להתמודד איתה.

בגלריה בנימין תערוכה זוגית המקבלת השראה מתחום הגנטיקה כדי ליצור חיבורים בלתי צפויים; בגלריה המדרשה ממשיכה מיטל כץ מינרבו את העיסוק שלה בטקסטיל וביגוד כדרך לשאול שאלות על הדרך בה אנחנו רואים את עצמנו ואת הסובב אותנו; ובבית הנסן מתחקות שרון אתגר וענת גוטברג אחרי שורשי הקולנוע בכדי לחלץ אמירה רחבה יותר על יצירה ובריאה.

מאחלים לכולנו צום קל וחברה טובה ומחזקת,
שני ורנר וצוות Talking Art

"תאחיזה", תערוכה זוגית של בצלאל בן-חיים וכרמית חסין. אוצר: דביר שקד
'תאחיזה', או בשמה הלועזי "Linkage" היא מונח מתחום הגנטיקה המתייחס לנטייתם של גנים הנמצאים בשכנות זה לזה לעבור יחד לדור הבא. למרות שמדובר במושג מתחום מדעי סבוך כמו גנטיקה, יש בעובדה הזו משהו הגיוני ומתבקש גם למי שאינו בקיא בתחום – הקרובים נשארים קרובים וממשיכים יחד הלאה – זה אפילו נוגע ללב. חיבורים כאלה הם חלק בלתי נפרד מגופי העבודות של הצלם בצלאל בן-חיים והפסלת כרמית חסין – בן חיים יוצר קולאז'ים ושילובים מפתיעים בין אובייקטים שונים שנקלטו בעדשת המצלמה שלו ואילו חסין יוצרת היברידים של חלקי גוף או יצורים ימיים הנתפרים יחד לאובייקט חדש שהוא גם מוכר וגם זר ומוזר. התערוכה הזוגית שתפתח בסוף השבוע עושה לגופי העבודות של שני האמנים את מה שהם עצמם עושים כל אחד בעבודתו ומחברת ביניהם לאסופה חדשה של חיבורים בלתי אפשריים.
אירוע פתיחה: יום שישי 17.9, 11:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב

Landscape with a Peacock, תערוכת יחיד של מיטל כץ מינרבו. אוצר: אבי לובין
עבודתה של האמנית מיטל כץ מינרבו מתקיימת בתפרים – תרתי משמע. כץ מינרבו מתעניינת באופנים בהם טקסטיל וביגוד מכתיבים ומגדירים את תפיסת הגוף שלנו, המיניות שלנו ויחסינו עם הסובב אותנו. עבודותיה הן פעמים רבות בעלות ממד השתתפותי ומזמינות את הקהל להתעטף, ללבוש או להתכסות בהן. בתערוכתה החדשה בגלריה המדרשה יוצרת כץ מינרבו מיצב גדול ממדים ועשוי בד אשר מדמה נוף טבעי. כל יריעת בד הנמתחת מהתקרה מחוברת לפריט לבוש אותו ילבשו פרפורמרים שיסתובבו ברחבי התערוכה ובכך יהפכו את הנוף לאנושי, את הדימוי הקבוע לתנועה, ואת יצירת האמנות ל"אופנה". כמקובל בעבודותיה כץ מינרבו, יחכו גם למבקרים בתערוכה פריטי לבוש אותם יוכלו ללבוש על מנת להפוך בעזרתם לחסרי צורה או לחילופין ללבוש צורה חדשה.
באותו זמן יפתחו בגלריה גם תערוכות יחיד של מאיר טאטי וריאן טרקרטין
אירוע פתיחה: יום שישי, 17.9, 10:00, גלריה המדרשה, הירקון 19, תל אביב.

"יסודות", תערוכה זוגית של שרון אתגר וענת גוטברג
אם בחיבורים ושילובים עסקינן, הרי שהסרטה והקרנה עוסקות בדיוק בזה – חיבור של פריימים סטטיים רבים לכדי דימוי נע אחד. בעוד תערוכה זוגית – שהיא שילוב של שני גופי עבודה יחד, עוסקות שרון אתגר וענת גוטברג בהיסטוריה והמיתולוגיה של הקולנוע כדי לשאול שאלות על הנושאים הגדולים באמת של הבריאה והיצירה. במהלך התקופה הארוכה בה עבדו על התערוכה ניהלו אתגר וגוטברג שיחות ארוכות על אופיו החמקמק של הדימוי הנע, אך גם על חשיבותו של הפרגמנט החלקי והדימוי היחיד בתוך הסרט השלם ומתוך השיחות האלה נולדה התערוכה. אתגר עוקבת בסרטה אחרי אובייקטים ביתיים ובאמצעות מניפולציות של עריכה מכניסה בהם חיים, ואילו גוטברג יוצרת מיצב המשלב וידאו ואנימציה ומשתמש בטכנולוגיה עתיקה שעומדת בבסיס האנימציה המודרנית. התערוכה מבקשת לעשות מהלך כפול – גם לחשוף את יסודות היצירה וגם לשמור את הקסם המגולם בה.
איפה ומתי: החל מיום שישי, 17.9, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים.

ענת גוטברג מתוך התערוכה "תאחיזה", גלריה בנימין

טליה רז

עדינות מתעתעת, המלצות הסופ"ש 16-18.1

תה חם, שמיכה רכה ומראה הגשם מטפטף מבעד לזגוגית חלון מכוסה אדים – תחושה של עדינות שקטה ומהורהרת מאפיינת את החורף תמיד. על פניו תערוכות השבוע מספקות בדיוק את זה, כולן מדברות בשפה עדינה ושקטה, אין כאן מיצבים בומבסטיים ורועשים המאפיינים את האמנות העכשווית, הצבעוניות של העבודות היא רכה ואדמתית. על פניו אלה תערוכות חורף אידאליות. אך כמו שקורה לעתים קרובות באמנות, העדינות שנראית על פני השטח היא רק חלק מהסיפור. מתחת לפני השטח הסיפור אחר לגמרי, ויש בו אפלה וביטוי ליצרים וגם אמירה ועומק חשובים.
בגלריה גבעון תערוכה המציגה צד לא מוכר בעבודתו של משה גרשוני; בגלריה אלפרד תערוכה אפלולית של טליה רז השואבת את השראתה מאגדה עתיקה; בגלריה נגא עושה טליה קינן שימוש באמצעים טכנולוגיים פשוטים בכדי להעצים את הקסם של עבודותיה; ובפינת הבונוס תערוכה של עבודות דיגיטליות העוסקת במושג הבית בגלריה בנימין.
שיהיה סופ"ש חמים, נעים, עדין ושקט לכולנו,
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

דנה גרייס ווינדזור

זיכרון וחשיפה, המלצות הסופ"ש 12-14.12

זיכרון הוא דבר מתעתע, הוא מעלה לפני השטח פרטים מסוימים – חשובים יותר או פחות, ובו זמנית מסתיר מאיתנו דברים אחרים. מעניין תמיד להתבונן ולחשוב מה אנחנו בוחרים לזכור ומה אנחנו בוחרים לשכוח. אולי אפילו יותר מעניין – מה בוחרים להזכיר לנו ומה בוחרים במכוון או שלא במכוון להשכיח מאיתנו ולהחביא בנבכי ההיסטוריה שנכנסת לקאנון. ובכן, כל התערוכות המומלצות של השבוע עוסקות בנושאים אלה, בזיכרון ושכחה, חשיפה והסתרה.
בגלריה דביר, תערוכת זיכרון נוגעת ללב לאמן הקובני-אמריקאי פליקס גונזלס טורס שהגיב בזמן אמת למגפת האיידס ואז נספה בה בעצמו; בגלריה מקום לאמנות תערוכה בשיתוף אספן האמנות בנו כלב במלאת 30 שנה למותה של אביבה אורי, אשר בוחנת במבט לאחור את עבודתה של אמנית חשובה זו; במוזיאון בת ים תושק עבודתו החדשה של ניסן אלמוג שיצר שביל שעובר בין אתרים משמעותיים בנוף העירוני של בת ים שנשכחו והושכחו במהלך השנים; ובפינת הבונוס שתי תערוכות שמבקשות לשבור את מערכת היחסים הפסיבית שבין אמן לצופה ומבקשות לערב את הקהל בתהליך היצירה עצמו.
שיהיה סופ"ש בלתי נשכח!
שני ורנר וצוות Talking Art

להמשיך לקרוא

דוריאן גוטליב

ההשראה חוזרת לתיקונה, המלצות הסופ"ש 25-27.4

ממש בערב חג הפסח, באופן סמלי מאוד, התבשרנו בעצב על פטירתו של האמן פסח סלבוסקי. סלבוסקי היה אחד האמנים החשובים והמשפיעים בשדה האמנות המקומי והקים אחריו כמה וכמה דורות של אמנים הרואים בו מקור השראה ומורה דרך. ספרו – "ההשראה החוזרת לתיקונה" נמצא אצל אמנים רבים על שולחן העבודה והם נעזרים בו על בסיס יומיומי. עולם האמנות איבד קול ייחודי ועין חדה במיוחד ואנחנו נתגעגע לנוכחות ולחוש ההומור המיוחדים שלו.

במעבר חד – החג נמשך והגלריות עדיין שומרות על פרופיל נמוך משהו ולא פותחות תערוכות חדשות, אז במקום המלצות על פתיחות חדשות, אספנו כמה תערוכות שכבר רצות וסידרנו לכם המלצה למסלול אמנות בקריית המלאכה לכבוד סיום החג. בשתיים מהגלריות יתקיימו בסוף השבוע שיחי גלריה כך שתוכלו לנצל את ההזדמנות ולדבר אמנות גם בלעדינו.
בגלריה מקום לאמנות אורג משה רואס חפצים שמצא לכדי מיצב גדול ממדים; בגלריה רוזנפלד דוריאן גוטליב מצטרף למסורת הטריה יחסית של צילום מטופל ומציג תערוכה פואטית וחזקה; ובגלריה בנימין מציג קולקטיב האמנות הקווירי "בוש" תערוכה העושה שימוש בקיר הגבס כמטאפורה לגבולות ולשבירתם.
המשך חג שמח ותרבחו ותסעדו למי שחוגג
שני ורנר, וצוות Talking Art

"Ex-sisto", תערוכת יחיד למשה רואס. אוצר: ניר הרמט
משה רואס לוקח סיטואציה אישית ולא פשוטה – של סבתו הנמצאת בתהליך של התדרדרות לשיטיון, בכדי לשאול שאלות בנוגע למקומה הפיזי של הנפש. אותו אלמנט חמקמק שהוא מצד אחד כל כך רוחני אבל בעצם קשור בעבותות לגוף ותלוי בו. רואס אוסף באופן אובססיבי חפצים ואובייקטים, חלקם מסביבתו הקרובה וחלקם מסביבת ביתו הקודם על חוף הים ואורג אותם למיצב מאסיבי בדמות ערסל ענקי התלוי במרכז הגלריה. כך נשזרים יחד רשתות דייגים, עצים, חבלים, פיסות טקסטיל ארוגות, שלדי ברזל, שריון צב ועוד. כל אלמנט מביא אתו את ההיסטוריה המיוחדת שלו ויחד הם יוצרים שלם הגדול מסך חלקיו. הערסל הוא בו זמנית מטאפורה לנפש אבל גם מהווה ניסיון נואש לערסל, לאחוז ולנחם את הגוף המתפורר. לא פשוט לייצר מיצב שגם בגודלו השאפתני ישמר רמה של רגש ואינטימיות, והערסל של רואס עושה זאת בהצלחה. ביום שבת הקרוב יתקיים שיח גלריה בהשתתפות האמן ואוצר התערוכה ניר הרמט שישוחחו על התהליכים שהולידו את התערוכה.
מקום לאמנות בקרית המלאכה, שביל המרץ 6 תל אביב. שיח גלריה: יום שבת, 27.4, 12:00. אירוע פייסבוק שיח גלריה

"Ex-sisto", תערוכת יחיד למשה רואס. מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל אביב

"קונקריט", תערוכת יחיד לדוריאן גוטליב. אוצרת: מיה פרנקל טנא
השנים האחרונות הן כנראה שנותיו של הצילום המטופל. צילום שאינו מסתמך עוד על אותו רגע קריטי של כיוון המצלמה לעבר אובייקט או אדם ולחיצה על הכפתור, אלא כזה הרואה בתצלום נקודת פתיחה לעבודה ותהליך נוסף. אנחנו כותבים פה לא מעט על הזרם המעניין הזה בצילום ותערוכתו החדשה של דוריאן גוטליב, הראשונה שלו בגלריה רוזנפלד, נכנסת גם היא לתוך המסורת המתגבשת הזו. גוטליב מצלם אתרים ארכיטקטוניים ומעקר אותם מייחוד וזיהוי בעזרת מניפולציות דיגיטליות. העבודה שלו על הצילום כמעט והופכת אותו לסוג של ציור דיגיטלי. אפשר להשוות את עבודתו לזו של הצלמת המוערכת עילית אזולאי, שמרכיבה חללי פנים פיקטיביים באמצעות חיבור של עשרות ומאות צילומים אינדיבידואליים וכך יוצרת מעין מציאות חדשה. העבודות של גוטליב הן נקיות וסטריליות ויכולות בתחילה להשרות שלווה על המבקר בתערוכה. אך שהייה בחלל והתעכבות אחרי פרטים קטנים וכמעט בלתי מורגשים בעבודות יוצרות יותר ויותר תחושה משונה של זרות ושל משהו שעומד להתרחש ולא מגיע.
בחלל הפרוייקטים של הגלריה מוצגת תערוכתו המעולה של רונן זן: "ח'אן אל-אח'דר"
גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, תל אביב

"קיר גבס", תערוכה של קולקטיב בוש. אוצרות: פאינה פייגין ונגה אור ים
היוצרות החברות בקולקטיב האמנות הקווירי "בוש" לא מאמינות באמנות פסיבית ומנומסת. הן רוצות להשתמש באמנות שלהן ככלי לשינוי ולהעלאת מודעות לנושאים הקרובים לליבן – זהות מינית, מגדר והחופש לקבוע בעצמך איך את מוצגת בעולם. התערוכה לוקחת את קיר הגבס, שמצד אחד הוא חוסם וחוצץ ומצד שני הוא מודולרי וניתן להזזה ואף לשבירה בקלות, ומשתמשת בו כסמל לשאיפה הזו לחופש ופריצת גבולות מכל סוג. האמניות המשתתפות משתמשות במגוון של טכניקות, מצילום, דרך קעקועים ועד סריגה (משהו מעניין מאוד עובר על סריגה בעולם האמנות כרגע, אם נזכור את השימוש הרדיקלי שעושה גיל יפמן במדיום הזה, גם הוא בהקשר קווירי ואנרכיסטי). ביום שבת יתקיימו בתערוכה שיח גלריה בהשתתפות האמניות ו- "חבלי פרידה" מיצג של רננה וגלעד ירושלמי על הקשר והפרידה שבין אימהות לתינוקות. למי שחשקה נפשו בחג רדיקלי ומאתגר מוסכמות.
בהשתתפות: יעל מאירי, כרם נטור, לילה נ.ק, רותמאירס, ג'נט בלאי, עמרי גולדזק, נסרין ווחידי.
מיצג: יום שבת, 27.4, 12:00, בשעה 13:30 שיח גלריה. אירוע פייסבוק שיח גלריה ומיצג
גלריה בנימין, שביל המרץ 5, תל אביב
עריכה ותוכן צוות Talking Art

נסרין וחידי מתוך התערוכה "קיר גבס", גלריה בנימין, תל אביב

יעל אורן-סופר

הכנסת אורחים, המלצות הסופ"ש 14-16.6

בתמונה למעלה: יעל אורן-סופר מתוך התערוכה "דלות העושר", גלריה בנימין, תל אביב

תערוכות השבוע הן נדיבות ומזמינות. המרחב האינטימי של חלל התצוגה, הסטודיו ואפילו הבית נפתחים לאורחים. בצעד לא אופייני האמנים בתערוכות אלו מזמינים חברים וקולגות לחלוק איתם את אור הזרקורים ולבחון יחד את השאלות הגדולות (והקטנות) של האמנות.
ב- Third Floor on the Left – דירתה המזרח תל אביבית של האוצרת מיטל אבירם שהפכה לגלריה – מוצגת תערוכת היחיד הראשונה של האמן הצעיר דניאל אוקסנברג, שעושה שימוש בחפצים יום יומיים אך בעלי ערך רגשי בכדי לייצר התערבויות בחלל הדירה; בגלריה בנימין אוצרות האמניות יעל אורן-סופר והילי גרינפלד תערוכה החוזרת לאחד ממושגי היסוד של האמנות הישראלית המודרנית: "דלות החומר" וחוקרות את הופעתה של הדלות בתוך העושר והגודש הוויזואלי העכשווי; ובגלריה של סדנאות האמנים באצטדיון טדי שבירושלים, מארחים אמני הסטודיות קולגות אליהם הם מרגישים קרבה רעיונית וחברית לבחינה הדדית של אמנותם באמצעות תצוגה משותפת.
שיהיה סוף שבוע רגוע לכולם,
שני ורנר וצוות Talking Art

רוצים לקבל את כל ההמלצות שלנו ישירות למייל? השאירו פרטים בקישור

להמשיך לקרוא

ורד ניסים

לא משחקות יותר, המלצות הסופ"ש 17-19.5

בתמונה למעלה: ורד נסים, מתוך התערוכה, "המצב האישי: רווקה", הגלריה העירונית עפולה

בשבוע שעבר חגגנו את ניצחון ישראל באירוויזיון ומבחינתנו לפחות, הסיבה העיקרית למסיבה הייתה נטע ברזילי – אישה צעירה וכשרונית שאינה עומדת בכל מני סטנדרטים לא רלבנטיים ופשוט עושה את הדבר שלה בשיא הכוח. פה ב-Talking Art, אין דבר שאנחנו אוהבים ואוהבות יותר מנשים חזקות שלא דופקות חשבון, וההמלצות השבוע חוגגות אותן ומוקדשות להן.
בגזרה הצפונית תפתחנה שתי תערוכות יחיד של אמניות נפלאות: מרים כבסה חוקרת תנועה וציור במוזיאון אורי ורמי נחושתן, ובגלריה העירונית של עפולה בוחנת ורד נסים את הנושא הנפיץ משהו של רווקות נשית. בגלריה בנימין מציגות קבוצה של אמניות את הפרשנות שלהן למערכת היחסים שבין הגוף הפיזי למציאות הוירטואלית, ובגלריה הלובי מציגה האמנית הצעירה נעמה עתי ציור פראי על אהבה בלתי הרסנית.

שיהיה סוף שבוע שקט לכולן וכולם
שני ורנר וצוות Talking Art

רוצים לקבל את כל ההמלצות שלנו ישירות למייל? השאירו פרטים בקישור

25.5.18 סיור גלריות באזור שדרות רוטשילד בהדרכת שני ורנר. פרטים ורכישת כרטיסים בקישור

להמשיך לקרוא

מיכה ברעם

הבית הוא איפה שהלב, המלצות הסופ"ש 1-3.2018

אנחנו אמנם לקראת סוף החורף, אבל המלצות הסופ"ש שלנו יהיו בדגש על הבית – המרכז החם והמנחם. מיכה בר-עם ודוד טרטקובר – שניים מהאבות המייסדים של התרבות הישראלית – כל אחד בתחומו, בוחרים מקומות אלטרנטיביים לתצוגה; ומוכיחים שהמקום האידאלי להציג את עבודותיהם, ממש כמו הבית, הוא איפה שהלב רוצה ולאו דווקא איפה ששיקולי קריירה או יוקרה מכתיבים. בגלריה בנימין תערוכה קבוצתית בה האמנים מציגים פרשנות מגוונת לשגרה ולמרחב הביתי.
אנחנו דווקא לא נשארים בבית וממשיכים בסיורים שלנו שעברו להילוך אביבי גבוה ומזמינים אתכם להצטרף אלינו – פרטים על הסיורים הקרובים שלנו בקישור (וגם בהמשך הרשימה).

שיהיה סופ"ש חמים ונעים,
עריכה ותוכן: צוות Talking Art

רוצים לקבל את כל ההמלצות שלנו ישירות למייל? השאירו פרטים בקישור

להמשיך לקרוא