ארכיון תגיות: תערוכה

50 גוונים של הזמן


צילום: צופית ברבי

טקסט: שני ורנר

הייתי רוצה להיות שם לבד. לסגור את דלת הגלריה ולהתייחד עם תערוכתה של רונית פורת בחסות קרירות המזגן וטרטורו המונוטוני. הייתי רוצה להוציא פנקס קטן ולרשום בו בעיפרון לא מחודד הערות קצרות, לשרטט תרשימי זרימה, להדביק בו תמונות קטנות שחיצים מובילים ביניהן. הייתי רוצה לפענח את הסוד שטמון מאחורי תצרף הדימויים שניסחה עבורנו פורת. נראה שזו תחושה גורפת, שכן פורת מסתובבת בחלל הגלריה ונענית לטרחנותם של המבקרים, עסוקה בלבאר את מקורם של הדימויים כולם. כאילו יש בזה די, כאילו הדימויים הקטנים והשובבים האלה לא נטמעו כבר בתת המודע ותעלומת הרצח, ורוח התקופה, ונשים גדועות ראש, ומכשירי עינויים, כאילו כל אלה לא ימשיכו לרדוף את חלומותינו.

להמשיך לקרוא

אבא נעלם


אורי גרשוני, מתוך "השמש של אתמול", 2012

לאחר פגרה ממושכת מאוד, בשבוע שעבר נפתחה סוף סוף מחדש הגלריה השיתופית P8, וזאת לאחר שינויים קלים בהרכב האמנים ומעבר לחלל חדש. הקונספט הקיבוצי שעל ברכיו קמה הגלריה (ואחרות כדוגמתה – "אינדי", "מכון אלפרד", ובנוסח מעט אחר גם "מקום לאמנות"), הוא חיובי בעיקרו. האמנים חולקים יחד בנטל, הם משוחררים מסמכות של בעל/ת גלריה יחידים, וכך יש גם תחושה פחות כלכלית ויותר חופשית. יחד עם זאת, פעילות כזו גם עשויה לנתק את הגלריה מהשיח הדומיננטי ומקביעתם של "בעלי הטעם", או המאה. אם גלריה שכזו רוצה להיחשב כרלוונטית, עליה להתאמץ שבעתיים ולקחת אחריות מחושבת מאוד על התכנים המוצגים בה.

להמשיך לקרוא

להיות בלי, להרגיש עם

בשנים האחרונות ניתן לעקוב אחר מגמה בולטת בתחום הצילום העכשווי בארץ שניתן לקרוא לה בהכללה "צילום שחוקר את עצמו". רצף תערוכות הצילום שהוצגו לאחרונה במוזיאון תל אביב יוכל לשמש כאבטיפוס לתופעה זו; תערוכות יחיד של צלמים ישראלים צעירים, המשתמשים בשיטות שונות להוכיח את אין-אונו הנוכחי של הצילום, ואולי להכריז (אם כי מעט באיחור) על מותו. טכניקות מגוונות של צילום ללא מצלמה, צילומים המאיינים את חשיפת האירוע ההיסטורי העומד מאחוריהם – כלומר שוללים את ה"אמת" הגלומה במדיום, צילומים מנוכסים, צילומים שהומצאו בתוכנת הדמיה ממוחשבת, וצילומים שהופכים לאובייקטים תלת ממדיים. בכל התערוכות הללו נשבה רוח אנליטית, קרה ומנוכרת, שהצביעה אמנם על מצבו העגום של הצילום, ובפרט הצילום האמנותי כיום, אך גם שללה ממנו את תכונותיו הטובות, מרנינות הלב. הנה כפלא, הגיחה תערוכתו של בועז אהרונביץ' המוצגת אף היא במוזיאון, ומציעה הערה נוקבת על טיבו של הצילום העכשווי, בלי לאבד את הנפח והחומריות, והחום הגלומים במדיום.

להמשיך לקרוא

קומוניסט, ריאליסט וקדר לטיני נפגשים במעבורת חלל: המלצות לסוף השבוע 25-27.2.16

עריכה ותוכן: עדי דהן

בסוף השבוע הקרוב נפתחות תערוכות מלאות בכל טוב. מוזיאון בת ים ממשיך את הקו המעמיק שעוסק במהפכה הבולשביקית מכיוונים שונים, ונבחן בסדרת תערוכות שתתפרש על פני השנה כולה. מעניין מאוד לראות חקירה כה מחויבת לעמדת הנגד ה(כמעט) יחידה לקפיטליזם, השליט הבלתי ניתן לערעור בכלכלה והחברה העולמית. מוזיאון תל אביב לאמנות פותח שתי תערוכות יחיד לאמנים בן הגרי, שבוחן שאלות של מיתוסים וזהות דרך דמותו של הקדר, ובועז אהרונוביץ׳, שכצלם מנסה להתמודד עם חוסר היכולת של הצילום להראות. משם נמשיך לתערוכת בזק בגלריה אינדי שתשלח אותנו לארצות הלטיניות, ונקנח בגלריה האוניברסיטאית, לשיחה על ציור עם האמן הריאליסטי ארם גרשוני. בנוסף, בקרוב תפתח ההרשמה לסיורי חודש מרץ, בקריית המלאכה, פלורנטין, וכמובטח – בפריז. נתחיל: להמשיך לקרוא

בין יוון העתיקה לחניון תת-קרקעי: המלצות לסוף השבוע 17-20.2.16

עריכה ותוכן: עדי דהן

סוף השבוע הקרוב מגוון מתמיד – בין היתר, צפויים לנו פיסול עכשווי, תערוכה לילית, סימפוזיון וידאו-ארט ומיצג סאונד.
בגלריה חזי כהן נפתחות שתי תערוכות פיסול. האחת לאמנית המוערכת דרורה דומיני, אשר מתמודדת עם אסתטיקת ההרס והבנייה האורבניים, ומשלבת בין טכניקות פיסול קלאסיות לרדי-מייד. השנייה לפסלת הגרמניה מדלן בושאן, אשר גם היא בדרכה מתמודדת עם ארכיטקטורה – אבל בהשפעה יוונית עתיקה, אמנות שבטית ומינימליזם. ״עש״ היא גלריה חדשה ומרגשת שנפתחת בחניון תת-קרקעי, וכשמה כן היא- גלריה לילית. התערוכה הראשונה שתפתח היא ״הקומה העשירית״, שם מעניין ביחס לגלריה שנמצאת מתחת לאדמה. בנוסף, מיצג סאונד ווידאו מסקרן במיוחד במרכז לאמנות עכשווית, במסגרת התערוכה המדוברת של מאיה דוניץ. וגם, שימו לב – הפעם יש אפילו המלצה לתערוכה בניו-יורק! אז נצא לדרך: להמשיך לקרוא

הזמנה לתערוכה: "השמיים עוברים לארץ אחרת", טל ניסים



שמחה לשתף אתכם בטקסט שכתבתי לתערוכה היפה של טל ניסים "השמיים עוברים לארץ אחרת".

התערוכה תפתח ביום חמישי 28.1.16 בשעה 20:00, גלריה אינדי, שביל המרץ 5, בניין 7, תל אביב
אירוע פייסבוק

עץ אקליפטוס בודד ניצב על גבעה יבשה של אמצע הקיץ ברמת הגולן. הוא ניטע שם לפני שנים רבות, זר מארץ רחוקה שיובא בחסות חלומות לא לו. תחילה היו סביבו רק בני מינו, שיחים ועצים אחרים, אך ברבות הימים יכול היה לצפות באנשים ממרחק, עודרים, חורשים, זורעים ובונים. לא עבר זמן רב והחלה התזזית של בני האדם רוחשת וגועשת, עתות מלחמה בפתח. מעברה השני של הגבעה זורעים כעת מוקשים, סימון טריטוריה. המולה, טנקים והפצצות, חיילים רצים, ודם נישפך צובע את האדמה ונספג בה. לפתע, ממש ברגע, שקטו הרוחות. מה שהיה שלהם עכשיו הוא של האחרים, ורק המוקשים – צלקות מלחמה מגוידות, עוד טמונים באדמה, דוממים לצד שורשיו.

להמשיך לקרוא

סיור חדש! אמנות באוניברסיטת תל אביב – 29.1.16

היום ערכתי סיור הכנה לקראת הסיור החדש שלנו ברחבי אוניברסיטת תל אביב, ויש לי תחושה שזה הולך להיות אחד הסיורים המיוחדים שהיו לנו בזמן האחרון.
הקמפוס של האוניברסיטה משופע בבניינים בסגנונות שונים שמספרים במובן מסוים את סיפורה של האדריכלות בארץ – ממודרניזם ברוטליסטי ועד בנייה חדשנית ומשוכללת, ובנייה רגשנית ומונומנטלית המתגלמת בבית הכנסת היפהפה שבמתחם.
מעבר לכך, בשבילים, במדשאות וכניסות הבניינים פזורים עשרות פסלים בגדלים, סגנונות ונושאים שונים. לפיסול במרחב הציבורי אופי שונה מאשר כשהוא מוצב בחלל מוזיאלי או בגלריה. המפגש עם הקהל מיידי יותר ונטול קונטקסט מוגדר, וכמובן שגם תנאי הסביבה יוצרים דיאלוג מרתק עם היצירות.
מעניין לעקוב אחר תהליך האוצרות בבחירת הפסלים ובמיוחד בשל אופיים המגוון.

להמשיך לקרוא

עף על עצמו

לילה. גבר עומד על גג ביתו ומביט על הבניין השכן. בידו הוא אוחז פנס ומאיר את הבניין בזווית ועוצמה כאלה שהוא יכול להטיל עליו את צלליות כף ידו השנייה. הצללית משחקת על הבניין ובסוף נבלעת אחת האצבעות בריבוע שחור, חלון פתוח. אי אפשר לדעת כמה פעמים עשה זאת בעבר – טרם תועד הדבר בצילום, ואי אפשר לדעת מה עוד הוא עושה; אולי שותה בירה, אולי הוא עירום, אולי הוא צוחק לעצמו מעצם מעשה החדירה המזויפת, הארוטית כמעט. אולי אף פסע עובר אורח ברחוב וראה את משחק הצלליות, וחייך גם הוא לעצמו בחסות חשכת הלילה העירוני. כך – במסתורין וגם בשובבות, נרקם גוף עבודותיו של דיווי בראל המוצג כעת בתערוכה שובת הלב "אני עפה" בגלריה אינדי.

להמשיך לקרוא

"שישי קולטורה" סיור ביקורי סטודיו 25.12.15, בהדרכת שני ורנר


רובן פטר, מכטבמים מדריך הישרדות, 2013 מתוך התערוכה "שמיים משוחררים"

חורף וקר, וגם הסיורים שלנו נכנסים למתכונת מחממת, ולכן הסיור הבא שלנו יוצא למתחם "ארטפורט" המיוחד והחמים. "שישי קולטורה" סיור ביקורי סטודיו 25.12.15, בהדרכת שני ורנר.

מתחם ארטפורט הוקם בשנת 2012 על ידי הקרן המשפחתית ע"ש תד אריסון, ומטרתו לקדם אמנים צעירים בתחילת דרכם. במתחם גלריה המציגה בעיקר תערוכות קבוצתיות, אך עיקר העניין הוא בתכנית שהות אמן המשובחת שלהם. מדי שנה נבחרים ששה אמנים ואוצרים צעירים וזוכים לשהות במתחם הסטודיאות ולקבל מלגה חודשית שתעזור להם לקדם את אמנותם. כמו כן, מתקיימים במתחם אירועים שמטרתם להנגיש את האמנות לקהל הרחב וגם לרשת בין האמנים והאוצרים בארץ ובעולם.

בסיור שלנו נסייר יחד בתערוכה "שמיים משוחררים: על המבט האזרחי מאוויר"
אמנים משתתפים: אפי ואמיר, ג'ורג' ר. לורנס, חגית קיסר, מיקי קרצמן, רובן פטר, פיטר פנד
אוצרים: יעל מסר וגלעד רייך (High&Low Bureau)

נבקר בסטודיואות ונפגוש את האמנים תמיר צדוק ואלעד רוזן אשר יספרו לנו על תהליכי היצירה ועל עבודות חדשות שטרם הוצגו.

להמשיך לקרוא

הזמנה לתערוכה

ביום חמישי הקרוב תפתח תערוכת יחיד חדשה לאמן הנהדר וחברי הטוב יונתן אולמן במקום לאמנות בקריית המלאכה. לשמחתי הרבה הזדמן לי לכתוב את אחד משני הטקסטים שילוו את התערוכה, ואני חייבת להגיד שנהניתי מכל רגע. אני מביאה לכם את הטקסט כאן ומזמינה אתכם לבקר בתערוכה.
LEGACY, יונתן אולמן, תערוכת יחיד
אירוע פתיחה: חמישי 19.11.15 בשעה 20:00, מקום לאמנות בקריית המלאכה, שביל המרץ 6

בשנת 2011 תכנן יונתן אולמן את שובו ארצה לאחר שהות של שלוש שנים בניו-יורק. רגע לפני חזרתו, עוד הספיק להציג בתערוכה קבוצתית פרוייקט שלשמו נשברו לחתיכות קירות הגבס מהסטודיו שבו עבד אז והפכו למצע שעליו התהלכו המבקרים בתערוכה. כשהסתיימה התערוכה, נארזו הקירות השבורים, ועלו ארצה יחד עם יתר חפציו של אולמן. כגורלם של דברים שהיו, שכבו אותן חתיכות בארון, בסטודיו החדש והתל אביבי של אולמן, אך לא נשכחו. כעת, בתערוכה שעניינה "מורשת" עולות פיסות הסטודיו – פיסות ההיסטוריה, מן האוב והופכות שוב למרכיב מרכזי.

להמשיך לקרוא